title
title
title
title
title
title
מהנעשה בגיל עוז - חבורת הפיוטים צירפה עוד חבר חדש לחבורה

חבורת הפיוטים צירפה עוד חבר חדש לחבורה

 

פתחנו בפיוט "יפה ותמה" פיוט מסוג 'קצידה' המושר במסגרת שירת הבקשות של יהודי מרוקו בשבת פרשת בשלח. מחבר הפיוט, ר' שלמה אביטבול, חי במרקש שבמרוקו, נולד בערך באמצע המאה ה-19 ונפטר בעשור השני של המאה העשרים; פיוטים רבים שלו זכו להיכלל בשירת הבקשות
הפיוט הוא שיר הלל ושבח לתורה; תוך שהוא נסמך על מדרשי חז"ל ועל מסורות קבליות, מתאר הפייטן את יופיה ועומקה, את חִנה ואת סוד קסמה. ניכרת בשיר גם נימה דידקטית גלויה, למשל בהתייחסותו לשלוש עשרה המידות שהתורה נדרשת בהן. הפייטן סוקר את כל מישורי הקיום של התורה – למן ההיבטים הגרפיים של כתיבת האותיות, המילים והפסקאות, דרך תיאור מצוות התורה וחוקיה, ותלמידי החכמים העוסקים בה, ועד לעידוד העיון בה על דרך הפשט, הרמז, הדרש והסוד. אך 'סקירה' זו של הפייטן, הנראית לעיתים כבעלת אופי של רשימה טכנית כמעט, שזורה לכל אורכה בביטויי אהבה פשוטים הלקוחים מעולמה של מגילת שיר השירים, ומשרים מרוחה על הפיוט: כך בפזמון החוזר – "יָפָה וְתַמָּה תּוֹרָה תְּמִימָה הַנְּעִימָה" – וכך גם בחתימה: "מַה טוֹב דּוֹדַיִך / אֲחוֹתִי כַלָּה / נֹפֶת צוּף דְּבַשׁ שְׂפָתַיִךְ / גַּן נָעוּל דְּלָתַיִךְ / רֵיחַ טוֹב בְּגָדַיִךְ / דּוֹדַיִךְ יְפִי עֵינַיִךְ". 

 

לעיון במילות הפיוט לחצו כאן


לצפייה בביצוע החבורה לחצו כאן


לצפייה בעוד ביצוע החבורה לחצו כאן


הפיוט השני הינו המזמור מתהלים אותו אומרים בשבת ובחג במהלך הכנסת ספר התורה חזרה להיכל "מזמור לדוד". כמו-כן נאמר המזמור בקבלת שבת לפני הפיוט "לכה דודי".

מזמור זה הוא המזמור המרכזי בתפילת קבלת שבת והוא האחרון ברצף מזמורי התהלים הנאמרים לפני שירת הפיוט 'לכה דודי'. 
מזמור זה נחשב ל'מזמור התפילה' – 18 פעמים מופיע במזמור זה שם הוי"ה (שם ה') ועל בסיס זה יוסדה תפילת שמונה עשרה ('העמידה'). 
הצירוף 'קול ה'' מופיע במזמור זה שבע פעמים - שבעה אופנים שונים בהם מתגלה קולו של ה' בעולם. כוחו האדיר של אלהים מתגלה במים, בהרים, באש ובמדבר החולקים כבוד לאדון הבריאה בעוד אנו נקראים להקשיב. 
המזמור פותח בפנייה אל המלאכים להלל את ה' ומסיים בכבוד שנותנים לו בהיכלו ובהכרזה כי ה' הוא מלך לעולם וברכתו על עמו. הוא מתאר את התגלותו רבת-הרושם של הקב"ה, התגלות המותירה את חותמה בבריאה כולה: הטבע זע וחל ורוקד לשמע קול האל; עצים נשברים, יערות נחשפים, הרים ומדברות זזים ממקומם, אילות השדה יוצאות במחול – רטט וחרדה אוחזים את כל היצורים בעומדם מול רוממות תפארת כבוד ה'. 
בפסוק האחרון עולה בקשה – ה' עז לְעַמּוֹ יִתֵּן ה' יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם: הלוואי וחלק מעוזו של ה' יחזור אלינו ; הלוואי ונקבל ממנו את מתנת השלום. 
במרבית הקהילות והמנהגים מזמור זה נאמר באופן חגיגי ובעמידה. בחלק מן הקהילות יש לחן מיוחד למועדים. 

לעיון במילות הפיוט לחצו כאן


לצפייה בביצוע החבורה לחצו כאן


לצפייה בעוד ביצוע של החבורה לחצו כאן


 בפיוט השלישי פנינו לעסוק בחלק מן ההלל, אשר נאמר בכל ראש חודש ומועד.


מזמור קי"ח בתהלים חותם את סדר ההלל והוא נאמר במלואו ללא דילוגים. הוא מיוחד מבין כל מזמורי ההלל, הן בשל העובדה שמרבית פסוקיו הולחנו ועקב כך נוהגים לשיר כמעט את כולו, הן בשל העובדה שבחג הסוכות נוהגים לנענע את ארבעת המינים ולהקיף את המזבח (או בימינו, את בימת בית הכנסת) בעת אמירת פסוקים ממנו
עיקרו של המזמור הוא הודיה לה' על היוושעות והצלה מידי אויבים, ומשערים כי הוא נועד להיאמר בכינוס הודיה על תשועה גדולה שישראל נושעו בה. הסברה היא שעולי הרגל שעלו לירושלים, הודו במזמור זה לקב"ה על תשועותיו במהלך ההיסטוריה. הלשון נעה בין גוף ראשון יחיד לבין לשון רבים, כאשר לשון היחיד עשויה להיות לשונו של האדם הפרטי המודה על הצלתו, או לשונו של שליח הציבור המייצג את הציבור כולו. המזמור עצמו אינו עוסק באירוע מסוים ולשונו הכללית תומכת בהשערה שהוא נועד להיאמר בכל צרה שלא תבוא


לעיון במילות המזמור לחצו כאן


לצפייה בביצוע החבורה לחצו כאן


לצפייה בביצוע החבורה לחצו כאן


קינחנו באחד מהפיוטים הקשורים בדמותו של התנא רבי שמעון בר יוחאי "ואמרתם כה לחי".

פיוט לכבוד ר' שמעון בר יוחאי, שנתחבר בבגדד לפני כ-140 שנה ע"י גדול חכמי המזרח בדורות האחרונים – רבי יוסף חיים, הידוע גם בכינויו 'הבן איש חי'. 
הפיוט, הבנוי על פי סדר הא"ב, זכה לתפוצה עצומה בכל קהילות ישראל והפך להיות אחד הפיוטים המרכזיים בהילולת ל"ג בעומר, שם הוא מושר ע"י קהילות חסידיות וספרדיות כאחת. בקרב החסידים מושר כל בית ע"י אחד מן המשתתפים והקהל עונה אחרי כל בית ובית בפזמון 'ואמרתם כה לחי...', בקצב הולך וגובר, בליווי במחיאות כפיים ובריקוד דבקות בחבורה לפי קצב השירה

הפיוט עוסק בדמותו האגדית של ר' שמעון בר יוחאי, שנחשב לאבי תורת הנסתר ושהמסורת מייחסת לו את ספר הזוהר. רשב"י היה דור רביעי לתנאים, וחי במאה השניה לספירה, אחרי חורבן הבית. השיר מושר בל"ג בעומר, אשר בו על פי המסורת נסתלק רשב"י מן העולם. ר' יוסף חיים, מחבר השיר, אורג וטווה את המוזכר על רשב"י במקורות הרבים (תלמוד, מדרשים, זוהר) ומתיך את הדברים לכדי פיוט אחד שלם, הפורש בפנינו את מסכת חייו הפלאית של מי שמכונה "שר הזוהר". 

לעיון במילות הפיוט לחצו כאן


לצפייה בביצוע החבורה לחצו כאן


 

מוזמנים להצטרף לחבורה

 

 

גדי ליאון

עורך מעת לעט