title
title
title
title
title
title
מהנעשה בגיל עוז - יום הותיק...יום הותיק

רשמים מיום הוותיק: מסלול "וואדי ערה מזווית אחרת"

ב-15.11.2018, זכינו באוצר: טיול הוותיקים של גיל עוז, לוואדי ערה. היו בו כל כך הרבה אבני חן. הטיול התקיים ביום חורפי ונאה, ואישי ואני השתתפנו בו. 

תחילה, הגענו ל"כפר קרע", שעד כה מעולם לא הינו בו. זהו כפר גדול ומתון, ובליבו בית ספר משותף, יהודי-ערבי. הכפר אמיד ויש בו אחוז גבוה של רופאים ובעלי מקצועות חופשיים. ראינו ווילות אוריינטליות חדישות ויפות. האוטובוס עצר, צעדנו בסמטה נאה, לבית אומן הקליגרפיה, מוחמד סעיד כלש, שבו ממוקם המוזיאון שלו: "ארבסק". פעילותו נעשית במשותף עם עמותת "מרבד ירוק וואדי ערה- מארג של אנשים נופים ותרבויות". העמותה הוקמה בשנת אלפיים ושמונה, ע"י תושבי המקום, ערבים ויהודים. כלש, ארח אותנו באדיבות רבה, כאברהם אבינו. אנו הוזמנו להיכנס, ולסייר בבית. אחר כך, התיישבנו בנוחות בגלריה המרווחת שבקומת הקרקע של ביתו.  עבודותיו, פרושות על הרצפה, על הקירות, ועל התקרה. יצירות נפלאות, שמיושמות בטכניקות  של ציור על זכוכית, ויצירה בפורניר ועץ. לאחר שהתכבדנו בתה צמחים ובקפה משובח ואכלנו ארוחת בוקר, שהבאנו עמנו, קיבלנו מכלש, הסבר מקיף על אומנות הקליגרפיה, והאומנות המוסלמית.

חלק מיצירותיו מוצגות בגלריות נחשבות, ומוטיב השלום בולט בהן. הוא סיפר לנו, בעברית רהוטה, שבעברית כשבעים ושניים, שמות למושג "אור", ובערבית אף יותר. התרשמנו מעבודת זכוכית גדולה שלו, בנושא האור, שזכתה לפרסים ושבחים רבים. בין השאר הראה לנו עבודה יפהפייה, שגודלה כמטר מרובע. שמרכזה בעברית ובערבית הכיתוב: "וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות". (מתוך ישעיהו ב', ד') . כלש הסביר, שהעצים הנאים ביותר לעבודה, הם עצי הפרי, והוא משתמש בפורניר מגזע העץ ומשורשיו. העבודה שהדגים, עשויה מעץ אגוז כהה, ומעץ תפוח, בהיר. הוא הסביר שהמתומן בעבודותיו, מורכב מריבוע בתוך ריבוע: האחד, מסמל את ארבע עונות השנה, והשני – את ארבע רוחות השמים. הישיבה בין עבודותיו הנאות והשימושיות: שולחנות קפה, כסאות ומגשים, הייתה נעימה מאוד.

המשכנו את ההיכרות עם האזור, תוך כדי נסיעה על רכס "הר אמיר". התרשמנו מתצפית מרהיבה מכפר "אום אל קטף", למדנו על המארג האנושי, ועל התהוות הגבולות. במהלך הטיול השקפנו על כפרים, קיבלנו הסברים, והינו בעיר היהודית "חריש". בהמשך הגענו לישוב "קציר", שמדריך הטיול מתגורר בו, וקיבלנו הסבר על המקום. בישוב, שלושת אלפים תושבים, והוא פרוש על שתי גבעות. בקציר, ביקרנו ב"בית על הוואדי". בית עץ, ייחודי, שנבנה במו ידיהם של בעליו: טל רז ונעם זמיר. נעם, נגר אומן, אירח אותנו בביתו. דק כחול מקיף אותו, ועליו פינות הסבה, לרגיעה ולתצפית. דלת הבית, עשויה מחלק של חבית יין ענקית.  התרשמו מאוד מהבית, מהרהיטים המיוחדים שיצר  נעם, וכן מהעבודות והתמונות שפיארו אותו.

מכאן, המשכנו ל"אום ריחן", לחורשה גדולה, סמיכת עצים, שכבר הבריטים בתקופת המנדט, שמרו עליה, מפני פגיעה של אנשים וצאן. לבסוף, נסענו לקיבוץ גבעת חיים איחוד, לארוחת צהריים ערבה וחגיגית. ארוחה משותפת לכלל וותיקי המועצה, במסלולי הטיול השונים. נהנינו מהחברותא, ושמנו פעמינו לאוטובוסים, אשר יחזירו אותנו ליישובינו. הייתה שעת דמדומים, שסימנה את סיום הטיול. הצעיף שהוסט, מעל אזור שלא הכרנו, ושנהגנו לחלוף על פניו, עשרות ומאות פעמים, ללא שימת לב – החל לכסות על הכול.  בגבנו ירד הערב. שמש כתומה, כקלמנטינה ענקית, החלה לשקוע, וצבעה את העננים הסמוכים, בוורוד. הטיול החוויתי תם, אך לא נשלם, שנינו נשארנו עם טעם של עוד, לשוב ולסייר בוואדי ערה. תודה רבה לצוות המארגן.

 

שלומית שניר

חמדיה