title
title
title
title
title
title
מטעמים לפרשת השבוע - פרשת לך-לך

פרשת לך לך

במאמרו 'גאון וענווה' מפרש הרב סולובייצ'יק שני מדרשים המובאים בדברי רש"י על הפסוק 'וַיִּיצֶר ה' אֱלֹוהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה'. על פי המדרש הראשון, 'צבר עפרו מכל האדמה מארבע רוחות'. האדם נברא מכל מקום בעולם, וכל העולם הוא ביתו. המדרש השני המובא ברש"י רואה במילים 'מן האדמה' תיאור למקום מסוים: 'נטל עפרו ממקום שנאמר בו מזבח אדמה תעשה לי'. האדם נברא מאדמה מסוימת ומיוחדת, מאדמה הנמצאת במקום שהוא ביתו של הבורא, בית המקדש.

הרי"ד סולוביצ'יק מזהה כפילות זו עם שניות הקיימת בכל אדם, בין היותו 'האדם הקוסמי' לבין היותו 'האדם הביתי' (או 'בעל תודעת המקור'). בין היותו, מחד, סקרן וחקרן, חפץ להרחיב ולהעמיק את ידיעתו על העולם, את חוויותיו, את מסעותיו ואת הפסגות אותן הוא כובש, לבין היותו, מאידך, איש של בית, של מקור ומסורת, של מקום מסוים, של מנוחה ונחלה.

אל האדם הראשון הוא משייך את 'מוסר הניצחון' – ריבונות, מלוכה, השלטת החיים על המוות ועוד, ולעומת זאת האדם השני מדבר בשפת 'מוסר הנסיגה' – צמצום, הכנעה, ענווה.

 

בפרשתנו מצטייר לנו אברהם אבינו מלכתחילה כ'אדם קוסמי', כאדם שלא כלוא במקום לידתו, אלא הולך, עובר, נוסע, יורד (למצרים) ועולה, רודף ומנצח, פורץ דרך, עובר נהר ומחדש שפה, אמונה ודת.

אך לצד זאת, אברהם אמנם עוזב את ארצו, מולדתו ובית אביו, אך הוא הולך אל מקומו ואל ארצו, אל הבית שלו, אל נחלתו.

 

הציווי על ברית המילה המופיע בפרשה גם הוא מציג את כפל הפנים הזה. מחד, אברהם זוכה לשמו 'כִּי אַב הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ', משהו מהקוסמיות והאוניברסליות מאפיין אותו, אך בה בעת הקב"ה מצמצם מאוד את ההתרחבות האנושית והעולמית אל הברית הייחודית הנוגעת לעם היהודי ולארץ ישראל: וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם לִבְרִית עוֹלָם... וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֵת כָּל אֶרֶץ כְּנַעַן לַאֲחֻזַּת עוֹלָם.

 

אנו צריכים לאמץ לעצמנו רכיבים של ה'אדם הקוסמי', של 'מוסר הניצחון', של 'אב המון גויים', של העזה והתחדשות, תנועה ומסע, התרחבות וסקרנות עד אין קץ, אך בה בעת לצאת מתוככי אדמת המקדש, ולא לאבד את המסורת והבית, הברית והמקורות וכך לזכות להיות בני אברהם.


 

שבת שלום, הרב אורי ליפשיץ, רב טירת צבי