שלום רב קוראנו היקרים

דלת נפתחת ומאחוריה וממנה

נפתח עתיד, מבטיח או מאיים.

בסמוך לבריכות הדגים של מעוז-חיים

נערך השבוע מפגן תמיכה מחזק ומעודד

לענף חקלאות חשוב זה

ולחקלאות בארץ ישראל בכלל.

החיבור שבין דורות המייסדים

לדור הצעירים החוזר אל אדמת העמק

לגור ולעבד את האדמה

יוצר את העתיד המבטיח.

ואנו כאן בבית גיל עוז, כדי

להבטיח שלדור מייסדי וותיקי העמק

יהיה בית בו יוכלו ליצור

ללמוד ולהיות בחברותא.

בואו בשמחה

שבת שלום

גדי ליאון

העורך

הרצאתו של דני נוה - בין היסטוריה לאנתרופולוגיה: המפגש בין אירופה לתרבויות אמריקה במאה ה-16

חוג הקיץ האחרון של השנה, איך התגעגעתי לדני נוה! לפני שנה כל כך נהניתי מהחוג שלו ולא השתתפתי בו גם השנה רק בגלל שהוא חזר על אותו קורס. מרצה נלהב, מרתק, בעל פאתוס וידע אינסופי! כל כך מעניין כיצד האיר את עינינו, גם באמצעים חזותיים, מדוע תרבויות אירופה היו אלה שגילו את אמריקה ולא סין לדוגמא. בניגוד לדעותינו, אירופה באותה תקופה הייתה שולית בעולם, סין הייתה מרכז העולם, היו לה שייטות שהאירופים לא יכלו לחלום עליהן, מצפן, תבלינים. הסיפור היה רעיוני ולא של טכנולוגיה.

אסון המגפה השחורה ריסקה את ימי הביניים, את המשטר הפאודלי וגרמה לאובדן האמונה בנצרות. חצי מאוכלוסיית אירופה נכחדה. הרנסנס שהגיע בעקבות תקופה זו וההומניזם,העמידו עתה את האדם במרכז. אירופה מתחילה להכיר בבורותה ולהבין שהיא הרבה לא יודעת ויוזמת מסעות לחקר העולם בשאיפה להגיע למזרח אסיה ולסחורותיה. ב-1942 קולומבוס נתקל במסעו ביבשת אמריקה והיה משוכנע עד יום מותו שהגיע להודו מכיוון מערב. אמריקו וספוסיו היה הראשון שקבע שאין זו הודו אלא אמריקה ולכן היבשת נקראת על שמו.

משנה זו מתחיל עידן היהירות של אירופה, גילוי אמריקה נחשב לאירוע החשוב ביותר בתולדות המדע, כשהמוטו הפך ל"בואו נתחיל לסמוך על עצמנו ולא רק על כתבי הקודש".

בהמשך דני תיאר בפנינו את כיבוש אמריקה, את המפגש בין הספרדים לילידים של אימפריות האצטקים והאינקה וציביליזציית המאיה. המפגש בין האירופים לאינדיאנים גרם לתמותה של 90% מתוכם, בעיקר בגלל מחלות זיהומיות שהביאו עימם הכובשים שמפניהן לא היו הילידים מחוסנים... מסקרן, מרתק, כל כך מעניין!

תודה לדני הנפלא וכל כך חבל שאינך ממשיך להרצות בשנה הבאה בבית "גיל עוז"!

תודה לצוות המארגן, על חוגי הקיץ המרעננים וגם על היופלה הטעים בהפסקה!

ברכה יואל

שדה-נחום

יצאנו במסגרת שלישי בשליקס אל "יד ושם"

במוזיאון התחלקנו לשתי קבוצות וזיכינו לקבל מדריכים מדהימים, הרכבנו את האוזניות וחזרנו אחורה אל מלחמת העולם השנייה.

פסענו צעד אחר צעד , שבר אל שבר בשקט, בדממה והתהלכנו דרך התמונות והממצאים.

פתחנו בימים הטובים של יהודי אירופה וסיימנו בתקווה שבליבנו כשהשקפנו אל עבר העיר ירושלים.

בתווך, הוליכו אותנו המדריכים, שלב אחר שלב- מליל הבדולח אל הגטאות ומשם אל הרכבות ומחנות ההשמדה.

עוצמות הנפש ליוו כל אחד ואחת, הסיפורים האישיים זלגו החוצה וחברים שתפו את הסיפור המשפחתי.

"לכל אדם יש שם שנתנו לו הוריו אביו ואימו".

מהמוזאון עברנו אל תערוכת הילדים "שמים בלי כוכבים" שמתארת שלבים בחייו של ילד רגיל, משפחה, אח, אחות, משחק, בית ספר, חברים ועוד...המתוארים על ידי ילדים ששרדו את השואה ומתארים את חייהם מנקודת המבט של ילד.

סיימנו את היום בקניון מלחה – בארוחת הצהרים ומשם עם המון מחשבות והרהורים חזרנו הביתה.

סופי עטרה שבח

רכזת טיולים

חברים לרפואה – כפשוטו....

חברנו יחד ותיקי העמק לארגון העושה מלאכת קודש חשובה- "חברים לרפואה".

במהלך התקופה האחרונה פרסמנו מידי שבוע אודות מבצע איסוף התרופות המיותרות מבתי החברים והעברתו לארגון על מנת שאלה יוכלו לחלקן לנזקקים להן.

ההיענות היתה מרגשת, ותרופות החלו להגיע לבית גיל עוז, בתחילה טיפין טיפין ובהמשך הכמות גדלה.

יצרנו קשר עם מתנדבת בשם שירלי בר, מקיבוץ אפיקים, שבאה השבוע ואספה את התרופות ובימים אלה כבר שוקדים הרוקחים בארגון על מיונן והעברתן הלאה לאלו הזקוקים להן.

אנו מודים לכם וממשיכים במבצע גם הלאה, המשיכו להביא את התרופות שאין לכם צורך בהן אל משרדי בית גיל-עוז ואנו נדאג להעבירן באמצעות שירלי אל "חברים לרפואה".

גדי ליאון

רכז מיזם איסוף תרופות

בפרסום התוכנית "חיטוב המוח" בחוברת הקורסים של "מעיינות הדעת" לשנת תשע"ז חלה טעות.

לפניכם התוכנית המעודכנת לשנת הלימודים תשע"ז.

מחיר הקורס: 440 ₪.

סדרה חדשה- "אינטליגנציות חבויות" - בבית גיל-עוז

בהנחיית: דר' רועי תירוש

הקורס יתקיים בימי א' בין השעות 10:30-12:00

הסדרה מיועדת למתחילים וממשיכים

מ ו מ ל ץ

הרשמו ובואו

הנאתכם מובטחת

מה עושים עם רעיון - קובי ימאדה (תרגום: יהודה אטלס)

זה מתחיל מרעיון קטן, כזה שמגרד קצת ונתקע במחשבה, והופך לאט לאט לישות עצמאית, נפרדת ומרהיבה שמשנה את העולם.

קובי ימאדה, סופר ורעיונאי אמריקאי, כתב סיפור קטן וחמוד שמתאים לילדים וגם למבוגרים.

את הספר מלווים איורים יפהפיים של מאיירת סינית, שהופכים את הספר ליצירה מרהיבה.

ספר חמוד על ילד שמתמודד עם רעיון.

מתאים לילדים וגם כמתנה למבוגרים.

רוז

אמרו לי כדאי לך להתחיל פילאטיס...

אבל... רק אצל רוז !!!

אז הגעתי לרוז ...(כשמה כן היא.. שושן)

כל שריר מתוח בגופי נרפה

וכל שריר רפוי בי נמתח!

מקצות האצבעות ועד הראש

השרירים עובדים ונמתחים כמו ברוש

ורוז ממשיכה לעודד ולדרוש

ובתרגילי מתיחה, גם כשאני מרגישה שהגעתי לקצה...

בנגיעת פלא היא מגיעה ומותחת אותי יותר... איך?!

נעימה ומבדחת

מנחה ומותחת

מתייחסת בנועם לכולם

ודבר מעיניה אינו נעלם

מפרקת את הגוף ומרכיבה מחדש

כמו פאזל תואם שלנו הוקדש

בהרפיה לא ידעתי שאפשר להרפות חניכיים.... ושיניים...?!

איך רוז, איך?

נראה שיש רבות, עוד ללמוד ממך!

אז הנה הגיע סוף השנה

ואני עדיין רק בהתחלה

אז, שאי ברכה אישה יקרה

על מקצוענות בחן, על צחוק והנאה,

וכבר אנו מחכים לשנה הבאה.

יפה כהן

בית שאן

חוג פילאטיס בוקר

שוטה הכפר

מאתשוקה די-נור

שבתי אמש מביקור קצר בפולין. מעט וורשה, מאידאנק ועיר הולדתו של אבי ליד העיר לובלין שבפולין. מעולם לא ידעתי שמחנה ההשמדה היה רחוק קילומטרים ספורים מהעיירה בה הוא גדל. מסע קצר שהעלה בי הרהורים וחרטות על שלא עשיתי מסע שכזה בעוד אבי בחיים. וצף ועלה בי הסיפור הבא ששטח בפני בוריס אדלר על הוריו ילידי פולין:

אווה ואברהם נולדו בעיירה זְבּוֹרוֹב, אז בפולין, בעשור השני של המאה העשרים. בבגרותם אהבתם פרחה ובשנת 1936 הם הכריזו על אירוסיהם. בעת ובעונה אחת, חשים אולי בעננים השחורים המקדירים את שמי אירופה, הם החליטו לעקור מפולין ולהגר לאורוגוואי. סיכמו שאברהם יצא ראשון, יתבסס כלכלית ואז אווה תצטרף אליו והם יינשאו.

אבל… דֵער מֵענְטְש טְראַכְט אוּן גאָט לאַכְטׁׁ(באידיש – האדם חושבומתכנןואלוהים צוחק…)

בעוד אברהם מפלס דרכו באורוגוואי, מתפרנס ממכירת בגדים ולאחר מכן מִחנות אופניים, מתחזקות רוחות המלחמה באירופה וזכויות יציאה של פולנים יהודיים צומצמו למינימום. כל הניסיונות להוציא את אווה מפולין, כולל נישואין פיקטיביים לידיד, עלו בתוהו.

בשנת 1939 פרצה המלחמה ושנה וחצי לאחר מכן פלשו הגרמנים לעיירה ורצחו מאות גברים יהודים ובהן אביה של אווה ואחיה. שנה לאחר מכן אמהּ נשלחה לטרבלינקה ולא שבה עוד. אווה נותרה בגפה בגטו והועסקה בסלילת כבישים. היא חברהלמשפחת צייגר, חברים קרובים של הוריה.

בעיירה שלהם היה איכר פולני/אוקראיני בשם אנטון, אנטוֹשָה בפי כל אנשי העיירה. אנטושה היה מוכר בעיירה כ'שוטה הכפר' – ערירי, נמוך קומה, סהרורי, שחי לבדו בבית מוזנח בפאתי העיירה. הוא היה מסתובב בעיירה, מפחיד ילדים בעל-כורחו בגלל בגדיו הבלויים ומראהו המוזנח, מחפש קרבתם של בעלי חיים מכל סוג, יהיו אלה חרקים או חלזונות או צדפות. אנטושה היה ללעג בפי כל.

וראה זה פלא, הוא מכולם שכנע את משפחת צייגר לחפור בור מתחת לביתו הרעוע, וכך באחד הלילות נכנסו לבור הקטן הזוג צייגר ושני ילדיהם הקטנים, אווה שהייתה אז כבת 29 ונערה נוספת בשם ציפורה.

שש נפשות מפוחדות נדחסו לבּור של מטר על שני מטר שגובהו פחות מקומת אדם. שוטה הכפר היה מגניב אליהם תפוחי אדמה ולחם ומשלשל אליהם כדים של מים. בחשכת הבור, מוכי כינים ופשפשים, הם שהו כמה חודשים עד ששכנים פולנים גילו את הסוד והם נאלצו לברוח ולהסתתר ביער הסמוך. השלג, הכפור והעוינות אילצו אותם לחזור אחרי יומיים. שוטה הכפר חיבק אותם והסכים לחפור עם מר צייגר בור חדש מתחת לאסם סמוך.

כל החבורה נכנסה לבור החדש. כדי למנוע גילויים, היה אנטושה מפזר אבקת סודה מסביב לבור, לשבש את חוש הריח של הכלבים. מחשש שפצעי הסודה על ידיו יסגירו את הסוד, היה מפזר אנטושה את אבקת הסודה בפיו. את הפצעים בפיו איש לא יכול היה לגלות בגלל דיבורו המוזר בלאו הכי, כשוטה הכפר.

לאחר תשעה חודשים בבור הגיעו הרוסים לעיירה. אנטושה הרים את מכסה הבור והוציאם לאור השמש, לחופשי.

אווה החלה את חייה מחדש בקראקוב. באחד הימים… היא פוגשת ברחוב מכר ותיק מהעיירה. 'אני לא מאמין שאת בחיים' הוא אומר לה 'את יודעת… ארוסך באורוגוואי מחפש אותך בנרות.'

בסוף שנת 1946 , שולח אברהם לאווה כרטיס הפלגה לאורוגוואי, ועשר שנים בדיוקמיום פרידתם מאונס, הם ניצבים מתחת לחופה ונישאים.

בשנת 1972 הם עולים ארצה עם שני ילדיהם ובשנת 1995 נפטר אברהם בישראל. ובתעתועי הגורל… אווה מחזיקה מעמד והולכת לעולמהבדיוק עשר שניםאחריו, אותם עשר השנים שכנראה החזיר לה הגורל על עשר השנים האבודות ללא אברהם בתקופה הנוראית באירופה.

ואנטושה… 'שוטה הכפר'… מה עלה בגורלו?

עם עלייתם ארצה פעלו ניצולי הבור ההוא להעניק לאנטושה (בשמו המלא אנטון סוחינסקי) מעמד של חסיד אומות העולם. בשנת 1995 הגיע אנטושה לישראל לקבל את התעודה מ'יד ושם' ונפגש בהתרגשות רבה עם ניצוליו.

תמונתו ניצבת באגף חסידי אומות העולם במוזיאון יד ושם יחד עם תמצית סיפור גבורתו.

(כך סיפר לי בוריס אדלר, בנם הצעיר של אווה ואברהם ז"ל, יהא זכרם מבורך(

'וכך, כאשר כל אַמוֹת המוסר קרסו' נכתב באתר יד ושם 'ומרבית האנשים היפנו גב באדישות או השתתפו ברצח, היה זה שוטה הכפר דווקא ששמר על הערכים האנושיים הבסיסיים…

זיקוקין די-נור
שוקה, יום חמישי 30.6.16

הפתח למקום המסתור

אנטון מוקף בניצולים ובני משפחותיהם

אנטון בביקור בירושלים עם ראש העיר ירושלים ויו"ר הנהלת יד ושם

טיפול בדשא בעונת הקיץ

יש להקפיד על כיסוח הדשא בגובה מתאים. הכיסוח הנכון הוא כאשר סכין המכסחת גוזרת את העלים המזדקפים אך אינה פוגעת בגבעולים המשתרעים. בצורה כזו נמנעת הקרינה והקירקוף.

הקרקפות נוצרות בדרך-כלל כתוצאה מכיסוח נמוך, ובמקרה כזה גם השקיה מוגברת אינה מתקנת את המצב.

לעיתים אף להיפך, רטיבות עודפת מזמינה מחלות ועל אחת כמה וכמה כאשר ישנם עלים חשופים.

לפני שנים רבות היה נסיון להשתמש במכסחות תופיות ורוב הגננים השתכנעו שעדיפה גזירת העלים כמו מספריים. סכין קבועה בתחתית התוף ומספר סכינים מסתובבות שגוזרות, אלא שברבות הזמן לא עמדנו בדרישות- כיסוח כל 5-6 ימים, שיבושי עשבים ועוד.

כעת מכסחים בעזרת מכסחת רוטרית שאינה גוזרת אלא מכסחת את העלים. אם מתבוננים מקרוב על העלה של הדשא ניכר שאינו ישר ושטח הפנים גדול- כאמור מזמין מחלות.

מלבד הקירקוף שאפשר למונעו על ידי כיוון גובה הכיסוח פוקדים את הדשא מזיקים כמו ערצבים, או חיפושיות, ובתוך זמן קצר נוצרים "כתמים יבשים". גם במקרה כזה השקיה מוגברת אינה פותרת את הבעיה. אפשר לתקן את המצב על ידי עידוד השוליים שעדין ירוקים בעזרת דישון בדשן חנקני.

דשא מקורקף

ב ה צ ל ח ה

ברית החלוצים • 79 שנה לקיבוץ הדתי הראשון 'טירת הצבי'

כ׳ בתמוז תשע״ו 26.07.2016דוד גדנקן

השבוע ב- כ"א תמוז יחוגו צאצאיהם של מייסדי הקיבוץ הדתי הראשון 79 שנים להיווסדה • תחילתהּ של קיבוצים שנוסדו ע"י חלוצים שומרי מצוות, שעלו ארצה מכל קצווי תבל במטרה להקים יישובים חקלאים תוך הקפדה על קיום מצוות התורה • 10 דברים שרציתם לדעת על הקיבוץ הדתי 'טירת צבי'

צילום: ויקיפדיה

קפטן אורד וינגייט מי שכונה "הידיד", קצין בריטי מהולל וידוע בידע שלו בלוחמה בטרור, מיהר לבקר בטירת צבי לשיחה עם מפקד המקום ולהבין את ניהול הקרב. לימים היה זה אורד וינגייט שיזמם ופקד על "פלוגות הלילה" של ההגנה שיצאו לתקוף את הערבים הפורעים ולא חיכו ביישובם להתגונן. טירת צבי היוותה לוינגייט דוגמא לתכניותיו העתידיות

אחד המפעלים ההתיישבותיים, עליה גאה הציונות הדתית היא, תנועת "הקיבוץ הדתי". קיבוצים שנוסדו ע"י חלוצים שומרי מצוות, שעלו ארצה מכל קצווי תבל במטרה להקים יישובים חקלאים תוך הקפדה על קיום מצוות התורה. הקיבוץ הדתי הראשון הוקם בשנת תרצ"ז (1937) במזרח עמק בית שאן, מקום שרק מעטים האמינו כי ניתן שם להפריח את השממה. בעז"ה, עשו והצליחו.

10 דברים שרציתם לדעת על הקיבוץ הדתי "טירת צבי"
א.בשנת- 1924 יסדו חוג מתלמידי הרב נחמיה נובל, חווה לזכרו בגרמניה במקום הנקרא צנרוד. כוונתם הייתה לייסד חווה שתכשיר תלמידי חכמים להיות חלוצים. ארגון המזרחי בגרמניה עזר ל-10-20 צעירים להגיע למקום ששכר עבורם. למנהל המקום מונה משה אונא, לימים חבר קיבוץ שדה אליהו וחבר בכנסת ישראל. לרעיון רצו להצטרף רבים ולכן נחכרה חווה גדולה יותר בחוות רודגס (ליד העיר פולדה), שם הוכשרו כ-30 ויותר חלוצים שומרי מצוות. לימים הוקמה תנועת צעירים בשם בח"ד (ברית חלוצים דתית) וכמובן שחוות רודגס היוותה מקום להכשרתם. עליית הנאציזם בשנות ה-30 הביאה רבים לברוח מגרמניה ולעלות לארץ ישראל, כאן ייסדו כעין קיבוץ באדמות (כ-700 דונם) שרכש הרב אברהם סלנדי (אדמות סלנדי) ליד "פתח תקווה" וקראו לו רודגס. הכשרות נוספות יסדו בוגרי רודגס גרמניה בכפר יעבץ ובמקומות נוספים. בשנת 1934 מנה הקיבוץ כ-85 חברים (כולל שש משפחות ו-4 ילדים) לפרנסתם עבדו בפרדס, בגן ירקות, לול, פלחה ורפת. חברי רודגס לא פסקו מדרישה מהמוסדות המיישבים לקבל מקום לישוב קבע.

ב. קבוצה נוספת של ברית חלוצים דתיים ישבה בכפר יעבץ, ישוב בשרון (דרומית מערבית לקלנסוואה). החבורה שנקראה שח"ל הכשירה עצמה באזור שליד רחובות. קבוצה נוספת שהכינה עצמה לקראת הקמת ישוב דתי, הייתה מורכבת מעולים שומרי מצוות מפולין והתיישבה באזור שנקרא הרצליה ג'. קבוצה זו התפרנסה בעיקר מעבודה אצל איכרים יהודים בהרצליה. המסקנה: רבים וטובים מצפים לאור ירוק כדי להקים ישוב חקלאי-קיבוץ, תוך הקפדה על קיום ההלכה היהודית.

ג.המוסדות המיישבים הבטיחו לחברי הקבוצות שטח קרקע ליד העיר הערבית דאז, בית שאן. הבטחה שהופרה והאדמות נמסרו לחלוצים מהשומר הצעיר. הקבוצה הדתית החליטה לקבוע עובדות, 10 מאנשיה, חברי הכשרת רודגס, התיישבו בחווה פרטית ליד בית שאן וקראו לה "בית יהודה". דא עקא שבשנת 1938 פרצו מאורעות (המרד הערבי), ומיד לאחר חג הפסח, אילצו המוסדות את אנשי החווה להתפנות לקיבוץ "בית אלפא" שלמרגלות הר הגלבוע. גם שם המשיכה קבוצה קטנה להכין עצמם לקראת עלייתם לאדמת הקבע שתוקצה להם.

ד. המוסדות המיישבים החליטו לאחד את חברי הכשרות רודגס, שח"ל, כפר יעבץ והקבוצה "הפולנית" ולהקצות להם אדמה במזרח עמק בית שאן, 10 ק"מ דרומית לעיר בית שאן. המקום הנבחר נקרא אז חוות מוסא אל עלמי, שהיה חבר הוועד הערבי העליון. לאחר שחוותו נחלה הפסדים כבדים הצליחה הקרן הקיימת לישראל לרכוש אותה באמצעות "מתווכי קש". במרכז החווה עמד בית דו קומתי שנבנה מלבני בוץ. בית זה קיבל כינוי מקבוצת החלוצים בשם "הטירה". החווה עצמה הייתה גם היא מכותרת בגדר מלבני בוץ. המוסדות החליטו כי היישוב יוקם ב-"לילה אחד" בשיטת "חומה ומגדל", כשהטירה משמשת כמגדל ומבני העץ נבנו תוך שעות בתוך חצר החווה.

ה.בכ"א בתמוז תרצ"ז (30 ביוני 1937) הוקם הקיבוץ הדתי הראשון. החברים החליטו לקרוא ליישובם: "טירת צבי" על שמו של הרב צבי הירש קלישר. הרב קלישר היה מהעיירה ליסה במערב פולין (1795 עד 1874) והיה ממבשרי הציונות שתמך בכל ליבו בעליית יהודים לארץ ישראל ולחידוש ההתיישבות בה. באופן מעשי הקמת ישוב יהודי במזרח עמק בית שאן ובסמוך לנהר הירדן , סימנה לכל כבר אז בשנת 1937 את הדרומי מזרחי של הבקעה. כאן החובה לציין שערביי הסביבה מבית שאן עצמה ועד לכפרים הערביים, כולל ממזרח לירדן, לא קיבלו בשמחה את הקיבוץ היהודי בקרבתם.

ו.כל תפקידי ניהול הקיבוץ היו בידי חברי המשק הדתיים, תפקיד אחד "המוכתר" זה שאחראי על קשרי החוץ מילא בתחילה חבר קיבוץ עין חרוד בשם גרשון ריטוב. החברים לא היו שבעי רצון ועשו מאמץ גדול למצוא חבר דתי לאיוש התפקיד. נזכרו החברים בחבר רודגס לשעבר יהושע ברוכי. בהיותו עימם בהכשרה ידע למצוא מסילות לשכניהם הערבים ולהתיידד עימם. תפקיד המוכתר בטירת צבי דרש קשרים תדירים עם ערביי הסביבה. אנשי טירת צבי פנו לקרן הקיימת בבקשה לרתום את ברוכי לתפקיד ואכן כעבור כמה חודשים נעתר יהושע ברוכי לפניה והתמנה למוכתר הקיבוץ. ברוכי הצליח לקשור קשרים הדוקים עם השייכים הבדואים של השבטים בעמק בית שאן וכן עם נכבדי העיר בית שאן. ברוכי שהתחבב על הערבים נענה להזמנותיהם להשתתף בשמחות שלהם. במסגרת תפקידו היה אחראי גם לקשר עם המשטרה והשלטון הבריטים.

ז. שמונה חודשים אחרי שעלו החברים לקרקע בטירת צבי, ב-28 לפברואר 1938, התקיפו חוליות פורעים ערביים חמושים ומאורגנים, אנשי המוג'אהדין את טירת צבי. תחת פיקודו של מנהיגם השייח עטיה החלו התקיפה בשעת לילה מאוחרת. תכניתם הייתה לפרוץ את גדר התיל שהקיפה הישוב, לנפץ את הזרקור של הקיבוץ ואז לתקוף את החברים. הזרקור כן נופץ ולא היה אפשר לאותת לעזרה לישוב הסמוך. מגיני הקיבוץ השיבו מלחמה וזרקו רימוני יד על התוקפים. בנשק הקל ירו בצורה מדויקת אל הכנופיה והם נאלצו לסגת. הלקח נלמד ולמרות שהייתה זו תקופה של מאורעות הערבים נאלצו באופן מעשי להכיר בקיומו של הישוב היהודי. קפטן אורד וינגייט מי שכונה "הידיד", קצין בריטי מהולל וידוע בידע שלו בלוחמה בטרור, מיהר לבקר בטירת צבי לשיחה עם מפקד המקום ולהבין את ניהול הקרב. לימים היה זה אורד וינגייט שיזמם ופקד על "פלוגות הלילה" של ההגנה שיצאו לתקוף את הערבים הפורעים ולא חיכו ביישובם להתגונן. טירת צבי היוותה לוינגייט דוגמא לתכניותיו העתידיות.

ח.במלחמת העצמאות חודשיים לפני ההכרזה על הקמת מדינת ישראל, ב- ו' אדר תש"ח (16 בפברואר 1948) תקפו יחידות מ"צבא ההצלה" של קאוקג'י, (ההערכה הייתה שהם היו כ-600 תוקפים), את טירת צבי ונהדפו בבושת פנים ובאבדות כבידות. לישוב היהודי בכלל הייתה מפלה זו של הכנופיות הערביות לגורם מעודד. לוחמי טירת צבי יצאו אל השדות מהם הותקפו ואספו נשק שלל רב שעזר להם בהמשך. תוצאות קרב זה הגיעו גם לאזני התושבים הערבים בבית שאן והיוו גורם מועיל לישראל בהמשך המאבק. בתום מלחמת השחרור התפנו חברי טירת צבי לבסס את משקם מבחינה כלכלית ומבחינה חברתית.

ט. נזכיר כמה אנקדוטות הקשורות בטירת צבי. כ-5 שנים לאחר שהוקם הקיבוץ חוו החברים חוויה בלתי נשכחת ב-21 ביוני 1942 נרשמה באזור הטמפרטורה הגבוהה ביותר שנרשמה אי פעם באזורנו. נמדדו 54 מעלות צלזיוס (להזכיר שבשנים האלה לא היו שום אמצעי קירור). "הטירה" הבניין הדו קומתי שנבנה מלבני בוץ שימש לימים בתפקידים מעניינים ומגוונים. בית תינוקות, הסליק ומחסן הנשק של הקיבוץ, תחנת האלחוט, חדר התרבות ועוד. בשנת 1973 נהרסה הטירה עקב התפוררות של אבני הבוץ. כשחגג הקיבוץ יובל שנים להיווסדות (1987) הוקם דגם של המבנה. בשנת תש"ב (1942) החלו חברי הקיבוץ בבניית בית כנסת מרכזי במרכז המשק (בסמוך לחדר האוכל) חנוכת בית הכנסת נערכה רק בשנת 1957. בחזיתו הוצבה רצפת פסיפס שנמצאה באזור בחפירות ארכיאולוגיות. בצמוד לאולם התפילה, בית מדרש על שם הרב צבי הירש קלישר, ספריה תורנית עשירה וחדרי לימוד לשיעורי תורה.

י. קיבוץ טירת צבי ידוע במגוון הגדול של אמצעי יצור. בתחום החקלאות יש לו מדגה לדגי מאכל במים מתוקים, מטע תמרים, הידוע גם בשיווק בארץ ובעולם של לולבים לחג בסוכות. גידולי שדה מגוונים שהבולט בהם הוא גידול גזר, חלקות בהם שותפים לגידול גם חברי הקיבוץ הדתי "מעלה גלבוע" . בשנים האחרונות התפתח בקיבוץ נושא התיירות תחת השם "גן בעדן" חדרי אירוח למשפחות. כמובן המפעל התעשייתי שהוקם תחת השם "טיב" ומייצר מוצרי בשר כשרים למהדרין. חברת "תנובה" נכנסה כשותפה במפעל ומאז גדל מגוון המוצרים ונוספו גם שירותי קייטרינג (הסעדה) וגם שונה שם המפעל ל"טירת צבי" בטירת צבי. אוכלוסיית הקיבוץ מונה כ-700 נפשות. במשך השנים הצטרפו לקיבוץ גרעיני "בני עקיבא" החל מגרעין "גאולים" בשנות ה-50 המשך בגרעין "שחל" באמצע שנות ה-60 ועוד רבים שנקלטו בעלייתם ארצה. בשנים האחרונות כמו בקיבוצים רבים שהופרטו נבנתה בקיבוץ שכונת הרחבה בשם "נופי הטירה". לקיבוץ מצטרפים משפחות צעירות רבות המוסיפות חיזוק לצד החברתי וכן לצד הדתי. בעקבות הזדקנות הדורות המייסדים הקים הקיבוץ מרכז סיעודי בשם: "עטרת צבי" התומך בצורה מרשימה באוכלוסיית החברים ובבאים מבחוץ. קיבוץ של שומרי מצוות החוגג השבוע כ"א בתמוז 79 שנים להיווסדות. כן ירבו השנים בברכה והצלחה.

בין יורם טהר-לב לישעיהו ליבוביץ

שנים רבות נהגתי לקחת איתי לבית הכנסת כהעשרה לקריאת התורה את ספרו הקטן של ליבוביץ "הערות לפרשת השבוע".

ספרון קטן, קל לנשיאה (חשוב בגילנו) אותיותיו גדולות ומאירות והעיקר- הפרופסור: מה הוא אומר?

חביבות עלי הערותיו השנונות והאקטואליות. לעולם לא נס ליחן. למשל...

בפרשת פינחס הוא מדבר על שילוב הדמויות של אליהו הנביא ופינחס הכהן אשר שניהם מגלמים בדמותם את המארג המוזר והמופלא בין קנאות לשלום.

ופרופסור ליבוביץ עובר לדורנו. כמה נפוץ השילוב של רצח וקנאות בשם הדת!!

"רק מי שטבעו איש שלום, רשאי במקרים קיצוניים להיות קנאי לאלוקיו. אם אינו כזה, הריהו רוצח!!"

והנה נתגלגלה לידי הזכות לרכוש את ספרו של יורם טהר-לב הנקרא "שמחת תורה" שילוב מופלא של דברי תורה ושמחת ההומור.

דמותו המצולמת בראש הספר בשערו וזקנו הלבנים – (מעין "אליהו הנביא" או רבי חסידי) מתאימה לרוח הספר. כרבי עממי דורש דרשות שובות לב. "נחמדות מפז מלאות הומור וחכמה על כל פרשות השבוע" כך כתוב בשער הספר ואכן, כך הוא.

על אותה פרשה כבדה הדנה בסוגית שילוב הקנאות והשלום, וברית עולם לפינחס אומר ומביא טהר-לב

"חלפו הימים שאוהב שלום ורודף שלום כמו אהרן ישתף עצמו בבניית עגל זהב כדי לשמור על שלום בית...אם אהרן היה אוהב, פינחס היה רודף, ואין דין אוהב כדין רודף"

פינחס, כבר בשמו פינ-חס היה מסר כי אינו חס על מי שתאוותו מושכת אותו לנשים נכריות.

מאז רווחת האמונה העממית כי הכהנים הם חמומי-מוח."

וממשיך כדרכו בכל הפרשיות במילתא דבדיחותא על האיש ששילם במיטב כספו כדי לקבל תואר כהן. משנשאל לחשיבות הענין השיב:

"זה חשוב לי כי אבא שלי היה כהן, סבא שלי היה כהן, סבא של סבא היה כהן ורציתי גם אני להיות כהן".

עד כאן לספרו של טהר לב

ולהשוואת שני הספרים!

"אחוז בזה, וגם מזה אל תנח ידך"

שבת שלום

אבישג

וִיהוּדָה, לְעוֹלָם תֵּשֵׁב

מילים: מן המקורות לחן: יוסף יעקבסן

וִיהוּדָה, לְעוֹלָם תֵּשֵׁב;
וִירוּשָׁלִַם, לְדוֹר וָדוֹר.
וִירוּשָׁלִַם, לְדוֹר וָדוֹר.

יואל פרק ד:
יח - והיה ביום ההוא ייטפו ההרים עסיס, והגבעות תלכנה חלב, וכל-אפיקי יהודה, ילכו מים; ומעיין, מבית יהוה ייצא, והשקה, את-נחל השיטים. יט- מצריים, לשממה תהיה, ואדום, למדבר שממה תהיה; מחמס בני יהודה, אשר-שפכו דם-נקיא בארצם. כ- ויהודה, לעולם תשב; וירושלים, לדור ודור. כא- וניקיתי, דמם לא-ניקיתי; ויהוה, שוכן בציון. {ש}

להאזנה לביצוע השיר באתר זמרשת לחצו כאן

'ויהודה לעולם תשב' - השיר הזה נולד בנסיבות מאוד מיוחדות בגרמניה ב-1935"

נא להקשיב:

מי להקת החלוצים ? - ויהודה לעולם תשב- 1960 - להאזנה לחצו כאן

עוד ממשיך הזמר" – סיפורה של להקת "החלוצים" – כותב ומתחקר: דודיפטימר

בסוף 1958, אחד הצמדים הפופולאריים באותן שנים: "רן ונמה" (רן אלירן ונחמה הנדל) , נסעו נסיעה היסטורית לארה"ב בכדי להופיע בתכנית הבידור הבינלאומית של אד סאליבן. לאחר סיבוב הופעות של שנה וחצי, בהן גם הקליטו תקליטים. בשנת 1959, כשנחמה הנדל חזרה לארץ, רן אלירן נשאר בארה"ב ופנה ללימודי קולנוע בNYU . בכדי להתפרנס, ניגן והופיע במועדונים למיניהם. זו הייתה תקופה בה מוסיקת הפולק הייתה בפריחה ובייחוד שירי פולק מעמים שונים.

אמיתי נאמן, מוסיקאי ואקורדיוניסט ריקודי עם נודע בישראל ( בין השאר אחראי ללהיטים "בת יפתח", "הנאווה בבנות", "ניגון עתיק", "תל אל קאדי" ועוד) , למד מוסיקה באותה עת בבית הספר למוסיקה "מאנס" והתפרנס גם מנגינת אקורדיון במועדונים השונים. נאמן פגש בארה"ב אקורדיוניסט נוסף בשם אליעזר אדורם (פלוטקין). אדורם ניגן ריקודי עם עבור ארגונים שונים, כשאחד מהם היה ארגון יהודי בשם United Synagogue Youth או בקיצור (USY) או במילים אחרות- "הנוער היהודי המאוחד" מטעם בתי הכנסת, ארגון שהחל לפעול מ1951.

רן אלירן מעיד, כי באותן שנים לא היו מספיק שירים ישראליים מקוריים, ואילו שנות ה-50 היו השנים בהן המוסיקה הישראלית ה"אמיתית" החלה להתפתח ולהתפרסם. באותה עת, שהתה בניו יורק המתופפת והדרבוקיסטית המוכרת רות בן צבי וכן אוהלה הלוי ( אישתו של שייקה אופיר ובתו של מייסד תיאטרון ה"אוהל" משה הלוי) שהתה בניו יורק לצורך הופעות. הארגון אווה להוציא תקליט של שירי עם ישראליים, ולצורך כך גיבש להקה שנקראה- "להקת החלוצים" וחבריה היו: רן אלירן ( גיטרה), אמיתי נאמן (אקורדיון) שעיבד וניצח, אליעזר אדורם (אקורדיון), אוהלה הלוי ( תוף מרים) ורות בן צבי (דרבוקה וכלי הקשה). מטרת התקליט הייתה לתת לנוער היהודי בארה"ב שירים ישראליים ללמוד ולשיר.

התקליט נקרא- Sing Along With Usy (יצא בחברת התקליטים "אביבה") והלהקה המבצעת היא "להקת החלוצים".
התקליט יצא בינואר 1960 וכלל שירים כ: " קדימה USY", "הבה נצא במחול", "זמר עתיק", "קול דודי", "ודוד יפה עיניים", "רד הלילה", "ארץ זבת חלב ודבש" וכו'. מפיק התקליט: ד"ר סטנלי כהן. התקליט זכה להצלחה רבה, אולם הלהקה, שגובשה רק לצורך תקליט זה, התפרקה וכל אחד מהם פנה לדרכו וזכה להצלחה רבה: רן אלירן פיתח קריירה מפוארת והפך להיות אחד מעמודי התווך של המוסיקה הישראלית וממהפכני הרוק של סוף הסיקסטיז. אוהלה הלוי הוסיפה לשיר ולהופיע בניו יורק, ברלין ובפריז. אליעזר אדורם עבד כנהג משאית ובלילות נהג להופיע במועדוני ניו יורק, והצטרף ללהקת ה"פינג'אן" הישראלית בניו יורק שתועדה על גבי תקליטים. אמיתי נאמן- חזר לארץ והפך להיות אחד היוצרים הפוריים והמשפיעים בזמר העברי. רות בן צבי- זכתה להצלחה כבירה כמתופפת ואמנית כלי הקשה בארה"ב וברחבי תבל והוציאה מספר תקליטים. תודה מיוחדת לרן אלירן שגולל בפניי סיפורה של הלהקה והתקליט.

לפי דפים ממשרד החינוך: השיר מופיע בחוברת "זמר לך לגיל הרך" – שירי חגים, עמ' 174 ,קטע מס' 18
יוסף יעקובסון מורה למוזיקה בגימנסיה הרצליה {!} בשנות ה-20 הלחין וערך את השירון 'הבה נשיר', שיצא לאור בברלין בשנת 1935 .בשירון זה היו 255 שירים בשלוש שפות: עברית, גרמנית ויידיש, שמתוכם 178 שירים עבריים. מקורן של כל המילים לשירים בפסוקים מן התנ"ך, והשיר 'וִיהּוָדה לעֹולם תשב' הוא הידוע מביניהם, ומושר גם היום.

על השיר הפסוק "וִיהּוָדה לעֹולם תשב" מבטא נבואת נחמה מדברי הנביא יואל. היא מבשרת את נצחיות ירושלים, הנמצאת בנחלת שבט יהודה, שהיא עיר הקודש והמרכז הרוחני של עם ישראל בכל הדורות.

על הלחן הלחן בעל אופי שֵּלו. פסוקיו מסתיימים בצליל ממושך. הראשון מבין שני חלקיו הוא בן שני פסוקים מוזיקליים, המתארים בצלילים את הדרך העולה לירושלים, לראש ההר. חלקו השני של הלחן הוא פסוק מוזיקלי אחד, הזורם בירידה.

להרחבה בענין ולקריאת המאמר במקור לחצו כאן

פרשת מטות

פרשתנו מספרת על פניית בני גד ובני ראובן אל משה, ובקשתם לנחול בעבר הירדן המזרחי. לאחר כעסו הגדול של משה עליהם, הם מציעים את עצמם להיות חלוצים לפני המחנה בכיבוש הארץ, ורק אחר כך לשוב אל נחלתם: "וַיִּגְּשׁוּ אֵלָיו וַיֹּאמְרוּ גִּדְרֹת צֹאן נִבְנֶה לְמִקְנֵנוּ פֹּה וְעָרִים לְטַפֵּנוּ, וַאֲנַחְנוּ נֵחָלֵץ חֻשִׁים לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַד אֲשֶׁר אִם הֲבִיאֹנֻם אֶל מְקוֹמָם...".

משה משיב להם, ומשקף את דבריהם, עם שינויים קלים: "וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם מֹשֶׁה אִם תַּעֲשׂוּן אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, אִם תֵּחָלְצוּ לִפְנֵי ה' לַמִּלְחָמָה... בְּנוּ לָכֶם עָרִים לְטַפְּכֶם וּגְדֵרֹת לְצֹנַאֲכֶם וְהַיֹּצֵא מִפִּיכֶם תַּעֲשׂוּ".

הבדל בולט אחד בין דיבורם של בני גד ובני ראובן לנוסחו של משה הוא הקדמת המקנה או הטף.

חז"ל היו רגישים לשוני הזה, ולא חסכו את ביקורתם מבני גד ובני ראובן:

"אלו בני ראובן ובני גד שעשו את העיקר טפל ואת הטפל עיקר

שחיבבו את ממונם יותר מן הנפשות, שהן אומרים למשה גדרות צאן נבנה למקננו פה וערים לטפנו

אמר להם משה: אינה כלום אלא עשו את העיקר עיקר תחלה

בנו לכם ערים לטפכם ואח"כ וגדרות לצאנכם..."

עושרם והתעסקותם של בני גד ובני ראובן בשאלות המקנה והקניין מסנוור אותם, ומעביר אותם על דעתם. השיקולים הכספיים, שוודאי אי אפשר להתכחש אליהם, גורמים להם לא רק להתרחק מעמם, לא רק לבקש לא להיכנס לארץ ישראל, אלא גם לשים בראש סדר העדיפויות את הצאן, לפני הטף והמשפחות.

תגובתו של משה (שיכולה ללמד אותנו את כוחו הגדול של מענה חינוכי נכון, מענה שמחזיר את הדברים לדובר, אבל מציג אותם באופן החיובי) מלמדת אותם ואותנו לא להתבלבל נוכח הכסף והעושר, המקנה והנדל"ן, אלא לזכור תמיד את מה שחשוב יותר – הנפשות, האנשים, הערכים, האמונות והדעות.

והבדל נוסף קיים בין דבריו של משה באופן שהוא מחזיר את דברי בני גד ובני ראובן אליהם. בעוד הם דיברו על היחלצות לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, הרי שהוא מחדד שהמבוקש הוא: אִם תֵּחָלְצוּ לִפְנֵי ה' לַמִּלְחָמָה.

לא 'לפני בני ישראל' אלא 'לפני ה'. רבי חיים בן עטר, בעל ה'אור החיים' הקדוש (יום פטירתו חל בשבוע שעבר, לפני 273 שנים) מלמדנו שדברי משה אינם מקריים. משה מזהה בדברי בני גד ובני ראובן הסתמכות על כוחם ועוצם ידם, וקו חשיבה לפיו מה שזקוקים לו בני ישראל הוא רק סעד טבעי. בדבריו שלו הוא מזכיר להם את הצורך של האדם לעזרת ה' במלחמתו, ואת סופיותו ומוגבלותו.

נלמד מפרשיה זו וממענה משה את היחס הנכון והמאוזן אל הכסף ואל מאמצי האדם להרוויח ולנצח.

ראשית, אסור להתבלבל בין עיקר לטפל, בין הנפש לממון, בין הערכים לנכסים. לעושר ואפילו לרווחה הכלכלית יש מקום, אך לא בראש הפירמידה. שנית, מי שעסוק בניסיון להעשיר ולהגדיל את נכסיו, כמו גם מי שנלחם וכובש, עלולים שניהם לשגות במחשבה ש'כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה', ולשכוח את הממד האינסופי שבעולם.

הדברים נכונים במישור הפרטי בחייו של האדם, כמו גם במישור הקהילתי והלאומי, ומאירים את עינינו בקבלת החלטות ובעיצוב סולם הערכים שלנו.

שבת שלום ומזל טוב לטירת צבי ליום חגה, הרב אורי ליפשיץ, רבה של טירת-צבי