title
title
title
title
title
title
מטעמים לפרשת השבוע - פרשת כי-תבוא

פרשת כי-תבוא

 

תיאורי הגאולה של ישעיהו הנביא הם מהפרקים היפים ומלאי ההשראה שבתנ"ך. גם בהפטרה שנקרא בשבת, השישית מ'שבעא דנחמתא' (שבע הפטרות הנחמה שאחרי תשעה באב), מופיעים פסוקים נפלאים ומרגשים על הגאולה העתידה ועל שמחת עם ישראל השב לארצו.

ישעיהו קורא לכנסת ישראל לראות איך כֻּלָּם נִקְבְּצוּ ובָאוּ לָה. התגובה הצפויה בעיניו היא 'וּפָחַד וְרָחַב לְבָבֵךְ'.

רחבות הלב ברורה. הלב מתרחב כשטוב, כשתחושות של שמחה וסיפוק, מלאות ואושר ממלאות את העולם.

אך מה מקומו של הפחד? מדוע הנביא צופה שקיבוץ הבנים המגיעים מרחוק יפחיד את האמא המצפה להם?

 

מפרשים שונים הסבירו כי יש כאן שני שלבים. רבי דוד אלטשולר (הידוע מחיבורו 'המצודות' – מצודות דוד ומצודות ציון) טוען כי זוהי דרכו של האדם, כשמתרגשת עליו טובה גדולה, הוא קודם כל נבהל, ואחר כך ליבו מתרחב.

 

גם המלבי"ם מבאר כי שני שלבים לפנינו. דומה הדבר בעיניו לאדם שבשלב הראשון חושב שאסון מתקרב, והוא מפחד. רק אחרי שהדברים מתבררים ומסתבר לו כי שמחה גדולה בפתח, הוא משתחרר ומרחיב את ליבו.

 

שני מפרשים אלו מתארים חוויות שיכולות להיות מוכרות גם לנו, כמו מסיבת הפתעה שבשלב ראשון יכולה להבהיל, ואחר כך, שמתפוגג הערפל, מתגלה החגיגה.

 

אך דומני שהתיאור של ישעיהו יכול ללמדנו עניין נוסף. פעמים שהפחד והשמחה משמשים בערבוביה. ישנם רגעים ואירועים בחייו של אדם, שהוא כמה אליהם וחושש מפניהם בו זמנית. מצבים שמעוררים בנו געגוע לצד יראה, וימים שיש בהם דאגה וגאווה גם יחד.

נראה שהתיאורים הללו מתאימים למצבי מעבר, להתחלות חדשות, לשינויים עמוקים ולפתחים שנפתחים.

האור מאיר אלינו מבעד לפתח, 'קוּמִי אוֹרִי... וּכְבוֹד ה' עָלַיִךְ זָרָח', והעולם שמעבר למפתן מתגלה לנו, ומעורר בנו רגשי הודיה והלל לצד תפילה ושוועה, 'וּפָחַד וְרָחַב לְבָבֵךְ'.

 

ימים אלו הם ימי אחרית וראשית, סיום שנה והתחלה חדשה. ישעיהו מזמין אותנו לזהות בעצמנו את הנימים הדקים של הלב, הרוטטים במקביל – גם אם בקולות שונים, ובתפילה לשנה טובה ומתוקה והתחלות חדשות מאירות לכולם.

 שבת שלום, הרב אוֹרי ליפשיץ, רב טירת-צבי