title
title
title
title
title
title
מהנעשה בגיל עוז - הרחבת השורות בחבורת הפיוטים

הרחבת השורות בחבורת הפיוטים

 

במפגשנו השבוע השורות התרחבו וכך גם הלב. הצימאון להכיר ולשיר, ללמוד ולהעמיק בעולם הפיוט גרמו לחברים וחברות נוספים לבוא ולטעום – והיה טעים- בהחלט.

 

עוד בטרם הגיע מנחה החבורה, ירון הלל, החברים פתחו בשירה ערה לפיוט "דרור יקרא".

מוזמנים לצפות וליהנות – לחצו כאן


פתחנו את מפגשנו בפיוט מתוך הסליחות – "עננו" - אחד מפיוטי הסליחות הידועים ביותר במנהג הקהילות הספרדיות, המושר במהלך חודש אלול ובעשרת ימי תשובה, כולל יום הכיפורים עצמו
הפיוט מושר כשירת מענה בין החזן ובין הקהל. החזן שר משפט אחד והקהל חוזר עליו וכן הלאה. שירת הפיוט מבשרת את בואו של 'אדון הסליחות' שמושר בצמידות אליו. שני הפיוטים הללו הם רגעי השיא של שירת הסליחות: עננו – בהיותו פיוט שבו הקהל שותף פעיל יותר, ו'אדון הסליחות' שמושר ע"י כל הציבור בעוצמה ובהתלהבות
במהלך השנים התרחב הפיוט כאשר המתפללים הוסיפו דמויות מופת כמו ר' מאיר בעל הנס ור' שמעון בר יוחאי, כדמויות שעליהן נשענים ומבקשים שזכותם תעמוד לעם ישראל. המשפט החותם הוא לעולם 'רַחוּם וְחַנּוּן עֲנֵנוּ'. היצירתיות ותחושת החופש לשנות ולגוון מצויה בפיוט זה גם מהיבט נוסף שלו - פעמים רבות שרים מתפללים מהקהל או ילדים לצד החזן, בדרך כלל אנשים שנושאים שם זהה לדמות המדוברת - ילד בשם דוד ישיר 'עננו מגן דוד', יעקב ישיר את 'אביר יעקב' וכן הלאה. דווקא קולם של הילדים ושל המתפללים מתוך הקהל - קולות שאינם נשמעים בדרך כלל, הם הצובעים פיוט זה בצבע מיוחד ומחזקים את תחושת השיתוף של כלל הציבור המבקש כאיש אחד 'עֲנֵנוּ'.  עננו כמובן לשון עניה ולא לשון עינוי!

לעיון במילות הפיוט לחצו כאן


לצפייה בביצוע החבורה יחד עם דודו דרעי לחצו כאן


לצפייה בביצוע החבורה יחד עם מידד טסה לחצו כאן


מכאן עברנו לפיוט מפורסם לא פחות, מתוך זמירות לשבת, "דרור יקרא". אחד משירי השבת הידועים והנפוצים ביותר בכל קהילות ישראל לאורך הדורות. זהו ככל הנראה השיר הראשון שנכתב במיוחד כשיר לשבת, ולא כפיוט שנועד להשתלב בתפילה או בבית הכנסת
השיר פרץ אל התודעה הישראלית הציבורית עם ביצועו ההיסטורי של שלמה בר והברירה הטבעית, לפני יותר מ-30 שנה, שבו עיבד ושר את אחד מלחניו התימניים המסורתיים של הפיוט. לשלמה בר נזקפת זכות ראשונים של הובלת המהלך התרבותי של שילוב הפיוט והמוסיקה של הקהילות הספרדיות בעולם התרבות הישראלי
מחבר הפיוט הוא דונש בן לברט, משורר ובלשן בן המאה העשירית בספרד, תלמידו של ר' סעדיה גאון שעבר לספרד ובה פעל. הוא נחשב לחלוץ שיטת המשקל הכמותי בשירה העברית
השיר עצמו עוסק ביום השבת כיום של חופש וגאולה רוחנית לאדם ולעולם. המדרשים השונים ממשילים את עם ישראל לחתן ואת השבת לבת זוגו, הכלה. כשם שבני זוג מגנים ושומרים אחד על השני, כך עם ישראל והשבת שומרים זה על זה. השבת גואלת את האדם מן הנטל של שיגרת החיים ומאפשרת לו טעימה קטנה של העולם הבא ושל הגאולה העתידה.

יש לציין ששמו מופיע כאקרוסטיכון בראש שורות הבתים.

לעיון במילות הפיוט לחצו כאן


לצפייה בביצוע החבורה יחד עם בועז שרעבי לחצו כאן


לצפייה בביצוע החבורה יחד עם יונתן רזאל לחצו כאן



המשכנו מכאן לשיר המושר בכל עת – מתוך מילות משורר תהלים-

תהילים קכ"ח: ה-ו, לחן: דוד וינקרנץ.

יְבָרֶכְךָ ה' מִצִּיּוֹן

וּרְאֵה בְּטוּב יְרוּשָׁלַיִם

יְבָרֶכְךָ ה' מִצִּיּוֹן

כָּל יְמֵי-יְמֵי חַיֵּךָ


וּרְאֵה-בָנִים לְבָנֶיךָ

שָׁלוֹם עַל-יִשְׂרָאֵל

וּרְאֵה-בָנִים לְבָנֶיךָ

שָׁלוֹם עַל-יִשְׂרָאֵל.

דוד וינקרנץ התפרסם בשירו "יברכך" שזכה במקום ראשון בפסטיבל הזמר החסידי השני, בשנת 1970, בביצועה של אילנה רובינא.

וינקרנץ נהג ללוות את "הרב המרקד"  שלמה קרליבך באקורדיון בהופעותיו בישראל.

ומהברכה אותה אנו מבקשים מבורא העולם בשיר זה עברנו לבקשת הגאולה בפיוט "גואל יבוא". פיוט לכל עת במסורת ספרד-ירושלים, מסוג הפזמונים שנכתבו על בסיס שיר ערבי. גם שיר זה נאמן לשיר ערבי 'ג'אלי יאבוי' ומחברו, דוד ריאחי, שהוא פייטן בפני עצמו, ניסה לשמור על המצלול המקורי של השיר. למשל במקום 'ג'אלי יאבוי' - גואל יבוא. המילה גואל, חוזרת בפיוט קצר זה (בצורות שונות) שבע פעמים - עובדה שדי בה כדי לבטא את ההשתוקקות לגאולה שבה רוויים בתי הפיוט.

לעיון במילות הפיוט לחצו כאן

 

 אנו חוזרים על ההזמנה להצטרף לחבורתנו.


מומלץ וכדאי – תשאלו את החברה'....

 

גדי ליאון

עורך מעת לעט