title
title
title
title
title
title
לאסוף את השברים

רשימת חסידי אומות העולם כוללת טיפוסים מגוונים ולדברי מנהלת המחלקה בעשור האחרון, אירנה שטיינפלד, אין שום דמיון ביניהם. בראיון פרישה היא מודה שאינה יודעת איך היתה נוהגת במקומם

17.08.2018  עופר אדרת "הארץ"

 

נסיכה לוקה בנפשה, זונה ברלינאית, קצין נאצי ושוטה הכפר — אלה הם חלק מהרשימה הארוכה של חסידי אומות העולם. הרשימה כוללת כ–27 אלף בני אדם שסיכנו את חייהם ללא תמורה כדי להציל יהודים מידי הנאצים, והיא מפתיעה ומגוונת. "יש שם אנשים שונים זה מזה מכל בחינה — גיל, מקצוע, מעמד, השכלה, אמונה ונטייה פוליטית", אומרת אירנה שטיינפלד, שהקיץ סיימה את תפקידה כמנהלת מחלקת חסידי אומות העולם ב"יד ושם".

בראיון, בתום 11 שנות כהונה בתפקיד הייחודי, היא מעניקה ל"הארץ" הצצה מרתקת לעבודת המחלקה, לסיפורים נבחרים שהגיעו לשולחן העבודה שלה, ולכמה תובנות על בני אדם.

בראשית דבריה היא מדגישה כי כל ניסיון למצוא מכנה משותף בין חסידי אומות העולם נידון לכישלון. כך, לדוגמה, היא מתעקשת ש"אין שום דמיון" בין הנסיכה אליס, נינתה של המלכה ויקטוריה ואמו של הנסיך פיליפ, שהסתירה את משפחת כהן בארמון באתונה, ובין הדוויג פורשוץ, זונה מברלין, שהסתירה את התאומות ברנשטיין בדירתה באלכסנדרפלאץ.

סוחינסקי, תמהוני מהכפר זבורוב באוקראינה, הציל ילדים שצחקו עליו לפני המלחמה 

אנטון סוחינסקי. הציל שישה יהודים

אנטון סוחינסקי. הציל שישה יהודים  צילום: משפחת צייגר

גם אנטון סוחינסקי, תמהוני מהכפר זבורוב באוקראינה, שהיה מושא ללעג שכניו, לא מתאים לשום פרופיל של חסיד ממוצע. הילדים היהודים שהציל היו בין אלה שצחקו עליו לפני המלחמה, אבל כאשר כל אמות המוסר קרסו, וכשהרוב המוחלט של האנשים הפנו ליהודים את גבם באדישות, או שהשתתפו ברצח, היה זה דווקא הוא, שוטה הכפר, שבניגוד לשכניו שמר על ערכים אנושיים בסיסיים וללא כל עזרה הצליח להציל את חייהם של שישה יהודים, בני משפחת צייגר.

"מה בין אותו סוחינסקי משולי החברה ובין פרופ' ולדיסלב ברטושבסקי, חבר בארגון הפולני המחתרתי 'ז'גוטה', שהציל יהודים בשואה ולימים היה שר החוץ של פולין?", תוהה שטיינפלד. לדבריה, "על כל ניסיון לשרטט פרופיל של חסיד אומות עולם, אוכל למצוא מיד רוצח או משתף פעולה עם הנאצים, שמתאים לאותו פרופיל בדיוק".

בין חסידי אומות העולם יש אכן דמויות שנויות במחלוקת כמו זופיה קוסאק־שצ'וקה, לוחמת המחתרת הפולנייה, שייסדה את ארגון ההצלה ז'גוטה. בעלון שפרסמה ב–1942 קראה לבני עמה הפולנים למחות נגד רצח היהודים, אך ציינה כי היהודים הם עדיין "אויבים פוליטיים, כלכליים ואידיאולוגיים של פולין". "המקרה שלה הוא מורכב", אומר שטיינפלד על ההחלטה להכיר בה כחסידת אומות עולם. "ההצלה והאנטישמיות שלה דרים בכפיפה אחת".

גם נאצים נמצאים ברשימת החסידים. המפורסם ביותר הוא אוסקר שינדלר, אך הרשימה כוללת גם נאצים מפורסמים פחות כמו גרהרד קורצבך, שפיקד על מוסך צבאי ליד קרקוב והציל רבים מתושבי גטו בוכניה הסמוך מגירוש למחנות, כשהסתיר אותם במפעל. ב–2012, תחת ניהולה של שטיינפלד, הוענק לו האות.

קוסאק־שצ'וקה הקימה ארגון הצלה אך כתבה שהיהודים הם עדיין "אויבים פוליטיים, כלכליים ואידיאולוגיים של פולין

זופיה קוסאק־שצ'וקה. מקרה מורכב

זופיה קוסאק־שצ'וקה. מקרה מורכב   צילום: ללא קרדיט

סיפור ההכרה בו מעיד על כך שבארכיונים ובזיכרונותיהם של בני התקופה עדיין מסתתרים חסידי אומות עולם פוטנציאליים, שטרם זכו להכרה. ב–2011 קיבלה שטיינפלד מייל מתושב גרמניה שביקש לבדוק אם קורצבך, קרוב משפחתו, זכאי לתואר. תוך כדי הבדיקה "פתאום התחילה להתחבר לי פרשה מופלאה וצצו המון עדויות, שתיארו סיפור הצלה שלא היה מוכר לנו לפני כן", אומרת שטיינפלד.

התברר כי עשרות שנים קודם לכן התקבלו בארכיונים שונים עדויות של ניצולי שואה שתיעדו את מעשה ההצלה של קורצבך. אלה כללו אפילו מכתב שקיבלה אשתו ב–1943 מיהודים שבעלה הציל, ובו כתבו לה כי אהבו אותו כ"אב וחבר טוב", וכי הם אסירי תודה. שטיינפלד אומרת, כי הסיבה להכרה המאוחרת היא מגבלות כוח אדם. "יש ביד ושם עוד הרבה עדויות והרבה מאוד חומר, שאפילו לא קוטלג", היא אומרת, בהתייחסה לפוטנציאל ההכרה בחסידים נוספים.

שטיינפלד ביד ושם, בשבוע שעבר.

שטיינפלד ביד ושם, בשבוע שעבר. "העבודה שלנו היא חצי היסטורית וחצי בלשית  צילום: "אוליבייה פיטוסי

דור הולך ונעלם

"העבודה שלנו היא חצי היסטורית וחצי בלשית. מצד אחד, היום, בעזרת הטכנולוגיה, אפשר להגיע מהר מאוד לדברים שפעם היה קשה מאוד למצוא", היא אומרת ומעידה שעובדי המחלקה נעזרים בפייסבוק כדי לאתר קרובי משפחה של חסידים וניצולים. מצד אחר, לדבריה, "העבודה קשה יותר, כי הדור הראשון כבר הולך מאתנו".

בכל שנה מתווספים לרשימה מאות חסידים. עם זאת, חשוב לה להדגיש, כי גם אם "הפוטנציאל עצום", כדבריה, עדיין מדובר תמיד בסיפורים של "יוצאי דופן, חריגים, שהיו מיעוט שבמיעוט". לדבריה, "זה לא שיש כאן הר גדול שמאחוריו מסתתר מידע שישנה את התמונה הכוללת של השואה. התמונה היא של רצח וחורבן. חסידי אומות העולם היו נקודות אור קטנות בלבד".

הנסיכה אליס. הסתירה משפחה בארמון

הנסיכה אליס. הסתירה משפחה בארמון    צילום: ללא קרדיט

לא רק פרופיל של חסיד ממוצע מסרבת שטיינפלד לשרטט. גם השוואות בין עמים שונים באותו ההקשר היא דוחה בתוקף. בדיעבד היא מודה כי אינה בטוחה אם נכון היה לפרסם את הסטטיסטיקות שמתעדות את מספר חסידי אומות העולם לפי מדינות.

את הרשימה מובילה פולין, שם מתועדים 6,863 חסידים — מספר גדול יותר מבכל מדינה אחרת. אבל שטיינפלד דוחה את הניסיון של ממשלת פולין להשתמש בנתון הזה בדיון על חלקם של פולנים בשואה. "המספר הזה חסר משמעות", אומרת שטיינפלד, ומסבירה כי "היו הבדלים משמעותיים בין הארצות השונות — במספרי היהודים שחיו בהן, ביחס של הגרמנים לאוכלוסייה המקומית הלא־יהודית, במידת הסכנה שנשקפה למי שסייע ליהודים ועוד".

לדבריה, אפשר גם להציג סטטיסטיקה אחרת, שתראה את מספר חסידי אומות העולם באופן יחסי למספר היהודים בכל מדינה. במקרה הזה, צרפת, שבה חיו כ–300 אלף יהודים ובה הוכרו כ–4,000 חסידים, גוברת על פולין, שבה חיו כשלושה מיליוני יהודים והוכרו כ–7,000 חסידים. מצד אחר, היא מזכירה, כי בפולין, בניגוד לצרפת, ריחפה סכנת עונש מוות מעל מצילי יהודים. "מאוד בעייתי לנסות להסיק מסקנות גורפות על עמים מסוימים", היא אומרת. "מכיוון שחסידי אומות העולם הם היוצאים מהכלל, אי אפשר להשתמש בהם כקריטריון למדוד את איכותו של הכלל".

ברוח זו, בניגוד למחנכים רבים, שטיינפלד לא סבורה שחסידי אומות העולם הם המודל שעל פיו עלינו לעצב את דמות ילדינו. "זה קצת צדקני ופשטני, כי המודל המוסרי הזה הוא מאוד קשה ליישום", היא אומרת. היא מתרגזת כשהיא שומעת מורים תוהים בפני תלמידיהם, מדוע היו כה מעט חסידי אומות עולם — ואומרת להם בלבה, נראה אתכם. לדבריה, "אני לא יודעת לומר איך אני הייתי נוהגת במקרה דומה. עד היום אני לא מבינה מאיפה חסידי אומות העולם לקחו את הכוח לעשות את מה שעשו".

הקריטריונים להענקת התואר נוקשים. על החסיד להיות לא־יהודי, שסייע ליהודים תוך סיכון אישי וללא תמורה. על כל אחד מהסעיפים האלה קמה לאורך השנים מחאה. שטיינפלד סבורה שיש בהם היגיון. "כולנו, הרי, עושים מעשים טובים. אנחנו עוזרים לזקנה לחצות את הכביש ותורמים קצת כסף לנזקקים. אבל בסופו של דבר, זה לא דורש מאתנו מחיר של ממש", היא אומרת. "חסידי אומות העולם הם אלה שהתבלטו מעל השאר בכך ששמו נפשם בכפם והיו מוכנים לשלם על כך מחיר".

קורצבך פיקד על מוסך צבאי ליד קרקוב והסתיר במפעל תושבים מגטו בוכניה הסמוך 

גרהרד קורצבך. סיפור הצלה מופלא 

גרהרד קורצבך. סיפור הצלה מופלא    צילום: יד ושם

ועדה סודית

מגבלות שונות הביאו לכך שחלק ממשפחותיהם של חסידי אומות העולם כלל אינן מודעות לכך שיד ושם הכיר באחד מבני המשפחה כחסיד. שמות החסידים אמנם מפורסמים באינטרנט, אך מספר לא ידוע של משפחות אינן יודעות על ההכרה שקיבלו. "לפעמים, גם אחרי חיפוש, אין לנו מושג איפה המשפחה", היא מודה.

במקרים אחרים מתעוררת בעיה שונה: המשפחה מאותרת, אך מסרבת לקבל את האות בשמו של החסיד שכבר אינו בחיים. הסיבות שונות: החל בצניעות ("אמא שלי לא חשבה שמגיעה לה מדליה"), דרך סכסוכים משפחתיים ועד אידיאולוגיה אנטי־ישראלית.

במקרה מהסוג האחרון נתקלה שטיינפלד ב–2013. יד ושם הכיר אז בחסיד אומות העולם הערבי הראשון (והיחיד עד כה), ד"ר מוחמד הלמי, רופא מצרי, שהסתיר יהודים בברלין. אבל קרובת משפחתו שאותרה בקהיר מסרה כי המשפחה אינה מעוניינת לקבל את האות מישראל. לבסוף היתה זו במאית ישראלית, טליה פינקל, שאיתרה קרוב משפחה אחרשקיבל את התעודה בטקס בגרמניה.

"כשנכנסתי לתפקיד אמרתי 'וואו, אני הבן אדם היחיד בעולם שמנהל מחלקה מהסוג הזה'", נזכרת שטיינפלד. "היו מקרים של ג'נוסייד במקומות אחרים בעולם, אבל לא מצאתי מקבילה לכך שהקורבנות מנסים למצוא בקרב העמים שהיו מחוללי הפשע ומשתפי הפעולה, את אותם מעטים טובים שהיו קרן אור באפלה. זה הפך את התפקיד שלי לייחודי בעולם", היא אומרת.

הנצחת המצילים נכללה במשימות יד ושם מראשיתו, ב–1953, מכוח חוק. ואולם רק עשור לאחר מכן החלה עבודה שיטתית בנושא. "במקור תיכננו פרויקט זמני, שבמסגרתו יימצאו כמה מקרים של חסידים, יוציאו ספר לזיכרם, ויגמרו עניין", היא אומרת. מאז חלפו כבר 55 שנה ועדיין מתווספים מדי שנה מאות שמות חדשים לרשימת החסידים.

קרובת משפחתו מסרה כי המשפחה אינה מעוניינת לקבל את האות מישראל 

מוחמד הלמי, הערבי הראשון שהוכר כחסיד אומות העולם

מוחמד הלמי, הערבי הראשון שהוכר כחסיד אומות העולם    צילום: יד ושם

התחקיר שמבוצע על כל אחד מהם מבוסס על מאגרי המידע של יד ושם, מידע מארכיונים וארגונים ברחבי העולם, עדויות של ניצולים ומידע באינטרנט. לאחר איסוף הראיות, מוגש התיק לוועדה לציון חסידי אומות עולם, שמורכבת מניצולי שואה שעלו ממדינות שונות, בראשות שופט בית המשפט העליון בדימוס (כיום ממלא את התפקיד יעקב טירקל).

בחודש שעבר סירב יד ושם לבקשת התנועה לחופש המידע לפרסם את הפרוטוקולים של דיוני הוועדה ואת שמות חבריה. "זה אחד הסירובים המוזרים שקיבלנו, ואנחנו שואלים — מה הסיבה להסתרה הזאת?" תהו בתנועה. שטיינפלד מדגישה, כי עבודת הוועדה מבוצעת בהליך "נקי, מסודר ומפוקח", והיא תומכת בהמשך החיסיון על פעילותה. ברקע לכך, לדבריה, חשש מלחצים שיופעלו על חבריה מצד ניצולים, מצילים, גורמים פוליטיים, ארגונים ועסקנים. "הנושא הרי מעורר עניין ציבורי עצום ועמוס רגשות עזים. אין לי ספק, שהחברים יסרבו להשתתף בוועדה או יפעילו צנזורה עצמית בידיעה שהדברים יפורסמו עכשיו או בעתיד", היא אומרת.