שלום רב קוראנו היקרים

טבע האדם להיות יוצר פועל ועושה

לטובת עצמו ולטובת סביבתו.

איך ייראו מעשיו? כיצד ישפיעו?

על כך כותבת חיה שנהב

חוט

אִם אָדָם
הָיָה מוֹשֵךְ אַחֲרָיו חוּט
לְכָל מְקוֹם שֶׁהוּא הוֹלֵךְ,
מֵה הָיָה מְסַמֵּן אַחֲרָיו,
אֵיזוֹ דוגמא,
מִשָּׁם עַד שָׁם, קַו דַּק
עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה
רִשׁוּם רָגִישׁ ומדויק
וְתָמִיד נִרְגָּשׁ.

(מתוך ספרה של חיה שנהב "חוט: שירים", הוצאת "הקיבוץ המאוחד", 1984)

וכשהאדם עושה לטובת זולתו ולא רק לטובת עצמו

זוהי האנושיות במיטבה.

ומצאתי במרשתת ב"דף הפנים" (פייסבוק בלעז):

תְּפִלָּתִי דָּבָר אֵינֶנָּה מְבַקֶּשֶׁת,
תְּפִלָּתִי אַחַת וְהִיא אוֹמֶרֶת – הֵא לָךְ.

השורות מתוך 'פגישה לאין קץ' מוכרות מאוד, אבל גם למראה נושן יש רגע של הולדת. התבוננו בהן שוב, במנותק מסביבתן ומהשאלה שאין לה פתרון אחד אל מי מכוונות מילות השיר (מיהי הנמענת).

איזה המנון תמציתי ונפלא לנתינה, לרצון לתת, לאהבה.

הנתינה היא התפילה היחידה.

אם בכל זאת להביט שורה אחת למעלה, מילות המפתח "הא לך" מתחרזות במלואן עם אומרם של הדברים, גיבורו של "כוכבים בחוץ" כולו, "הֵלֶךְ".

צור ארליך

אני מאושוויץ כמו שאני מג'רבה, מפראג כמו שאני ממקנס, הלכתי ברגל במדבריות סודן, כמו שגורשתי לקפריסין, אני שלום עליכם כמו שאני ר' שלום שבזי, אני שירת בקשות כמו שאני טיש חסידי, השיח הזה של שלנו ושלהם, של מזרח ומערב מאוס בעיני, אני יהודי ומכל מקום שפרחה בו תרבות יהודית אני רוצה לינוק ובכל קהילה יהודית אני מרגיש שייך, החן והיופי של עם ישראל הוא העושר הגדול הזה, ולכולם יש בקרבנו מקום, לא מתוך כיפוף ידיים כי אם בחיבוק רחב.

רועי זמיר

נפגשים גם בקיץ

היי קוראים לי עינבל בר אור ארנון, אני בת קבוץ ניר דוד, מתגוררת כיום בתל יוסף, סיימתי לאחרונה שנתיים לימודים במרכז להנהגת בריאות של אורי מאיר ציזיק בנווה- איתן וכמיזם קהילתי לימודי אני מעבירה 3 סדנאות בישול בריא לחברי בית גיל עוז.

הקו המנחה שלי הוא אוכל מזין ופשוט להכנה, זמין מבחינת חומרי גלם כמובן טעים ומקומי ככל האפשר.

השבוע העברתי את הסדנה השנייה במספר לחברי גיל-עוז בעמק המעיינות.
נושא הסדנה היה "שאריות" מהן בישלנו דברים נפלאים כמו פשטידת קישואים, קצפיצה צמחוני עם אורז מלא עגול אורגני, גלידה מפרי בשל קפוא והכל כמובן מחומרים מזינים בריאים מקומיים וידידותיים לסועד..

שיתוף הפעולה בין משתתפי הסדנה בהכנת האוכל קסום ואנו זוכים להנות מסעודה משותפת טעימה מזינה בה מקבלים המשתתפים את המתכונים, נותנים עצות וטיפים מהמטבח שלהם ואף מחפשים שידוך לבן/בת שיהיו בריאים.

תודה על הזכות להיות שותפה למיזם מקסים זה.

המעוניינים במתכונים שעשינו בסדנאות מוזמנים לשלוח אלי הודעה עם שם וכתובת מייל לטלפון הנייד שלי:

050-6415258 ואשלח לכם בשמחה רבה.

בשבוע הבא סדנה נטולת גלוטן – מוזמנים להירשם ולהגיע- אחכה לכם בשמחה.

תודה עינבל

והוסיף לספר אחד מהחברים שהשתתף בסדנה

מאז ומתמיד חיפשתי אנשים יצירתיים וחכמים, שגם יודעים ושואפים להעניק מכך לזולתם. הפתעה מעולה חיכתה לי, ולעוד כתריסר משתתפים ומשתתפות סקרניים ו"נועזים", שבחרו להגיע ל"חוג הבישול הטבעוני" שלאורי מאיר-צ'יזיקבנוה-איתן.

במטבח הכפרי שלו, הנקי ומצויד היטב, חיכו לנו וקיבלונו במאור פניםעינבל והילההחינניות.

במטבח מספר פינות בישול ואפיה והמון סירים, תרוודים, מצקות וכלים מכלים שונים - אבל ערוכים ומסודרים היטב ובטוב .

הקירות עטורים עשרות מדפי ספריםבנושאים שונים, המקיפים אותך ושובים את העין.

כשהתישבנו, סוף-סוף, כולנו ליד השולחן העגול , שבמרכזו פירות בשלים ועסיסיים (חופשי: קח ואכול!) , החל סבב היכרות הנוכחים (גם על ספלי תה עשבים מהביל) ומיד, בלי לאבד אף רגע, החל ההסבר החשוב-מחכים-ומאלף לו חיכינו, על מהות המטבח המיוחד הזה ומאכליו הייחודיים.

חולקו לנו המתכונים: פשטידת קישואים, תבשיל קדירה מיוחד של ירקות ואורז עגול, שיבושלו ויוקפצו בנפרד, ומתכון הגלידה הטבעוני המבוסס על פירות בלבד.

מיד לאחר ההסבר החילונו את סכינינו על כל שפע הפירות והירקות הבשלים כדבעי, קצצנום היטב במשותף ולימדנו ולמדנו זה מזה שיטות חיתוך שונות וגם כאלה שימנעו, למשל, דמיעה בעיסוק בבצלים הגדולים והרבים שלפנינו.

עד מהרה הוגשה הגלידה הנפלאה (ללא תוספת סוכר! כמובן) ו"סיפקה לנו את האנרגיה הדרושה להמשך העבודה". למעשה הכנושתי גלידות– האחת על טהרת תות, בננה ונקטרינות ותמרים, והשניה על בסיס מנגו משובח. .

גילוי נאות: הגלידה היתה כה טעימה ש"נזקקתי" להרבה אנרגיה...

מלאי מרץ וחשק שבנו ל"עבודה" הכייפית. לא אגלה את הסודות מהמטבח הייחודי, רק זאת: הפירות והירקות שהוגשו לנו נקנו בחנויות נבחרות במיוחד, כך שידוע מקור התוצרת ושהיא גודלה בתנאי בריאות ותברואה בדוקים היטב ומעולים - וכך הם גם נראו ונטעמו.

ההפתעה הגדולה שהיתה לי , (אני "קצת מבין" במזון, אבללא אוהב לטרוח הרבה בהכנתו) היא ששלושת המאכלים שהכנו, לא רק שהיוטעימים להפליא,ומשביעים היטב, ("בריאים" – כבר אמרנו?) אלא שגם הוכנובמהירות ובקלות מדהימה.

בעצם רוב זמן המפגש הכייפי הזה, עבר בשיחות, בדיחות, צחוקים וטיפים - ואף הסתיים בהרגשת שובע ובריאות מן המזון עשיר הויטמינים והסיבים התזונתיים ובטעם של עוד הרבה "עוד"ים טובים כאלה.

ישר כח למארגנים של ימי ההשתלמויות האלה – וגם למשתתפי הפגישה הנלבבת ומדריכותיה :עינבל והילה.

יוסף אלון

גשר

"ציונות בקפה נודד"

ציונות היתה הנושא במפגש הפעם עם מיזם "קפה נודד" של בנות מדרשת בית-שאן, בליוויה ובהנחייתה המסורה של רעיה כהן מטירת-צבי.

הבנות הגיעו לבית גיל-עוז מלאות במרץ ובשמחת נעורים, הכינו קפה משובח (עם קצפת), עוגות ונשנושים והכל בחן ובחיוך הוגש לשולחן.

שרנו משירי ארץ ישראל היפה והטובה, על העמק, על ירושלים ושירי ציונות.

צפינו ב"טעימות" מההצגות שהועלו על ידי הבנות לאורך השנה במיזם חינוכי זה ובסוף המפגש, בין שיר אחד למשנהו ענינו על מספר שאלות טריוויה בנושא הציונות והכנו שבשבות רוח צבעוניות.

היה זה שוב בוקר מרענן, מעלה חיוך ויוצר הרגשה טובה.

שוב תודה לבנות ולרעיה על מיזם יפה זה ונחכה בשמחה למפגש הבא.

גדי ליאון

מומחה שיקומי

צמח האלו ורה ידוע כבר אלפי שנים כבעל תכונות מרפא.

לשימוש חיצוני וגם פנימי

לחברת forever סדרת פטנטים בלעדיים ייחודיים המבדלים ומייחדים את מוצריה.

החברה היחידה בעולם אשר מוצריה מכילים ג'ל אלוורה פעיל ומיוצב הזהה לג'ל הטרי שבעלה

המוצרים מיועדים לטיפול וטיפוח העור, כולל קוסמטיקה, למוצרים בשימוש יומי ולפתרון בעיות פנימיות כמו עיכול, מפרקים, כולסטרול, סוכרת, סרטן ועוד

מוצרי הבריאות והטיפוח של

פריצת דרך לבריאות וחיוניות

בתאריך 17.7.16 בשעה 11.00 תתקיים הרצאה בנושאים אלה בבית גיל-עוז

בשיחה תשמעו על נפלאות האלו ורה

בסיום המפגש תהיה האפשרות לרכישת המוצרים

להתראות

שפת הסימנים של נועה - נירה הראל

מכירים את זה שאתם קמים בבוקר ושואלים את עצמכם "איזה יום היום..."? אז גם נועה הקטנה – בספר שהוא לא חדש, אבל מאוד אהוב - מתקשה לזכור איזה יום היום. היא ממציאה שיטה מעולה: בכל ערב, לפני השינה, היא מבקשת מאמא שלה לקלוע לה צמות בהתאם ליום הבא (שלוש צמות לקראת יום שלישי, למשל) וכך בבוקר היא ממששת את ראשה ומיד יודעת את התשובה.

אך יום אחד, הצמות מתפרקות בלילה...

סיפור מקסים ומדויק, על דרכים מקוריות לזכור וללמוד דברים חשובים. האיורים היפים מעשירים מאוד את הסיפור.

שיטות טובות לזכור וללמוד

מתאים לילדים מגיל 3 עד 7

מורשת מתקומה לשחקים

מורשת "מתקומה לשחקים" נוסדה ע"י קומץ שורדי שואה, אשר שרדו את זוועות השואה ובתקומתם התנדבו לחיל האוויר כאנשי צוות אויר על מנת להילחם עבור מדינת ישראל, אשר זה מקרוב נוסדה.

לאורך שנים רבות רוב מתנדבי צוות האוויר הללו נצרו בליבם והדחיקו את הזיכרון המחריד של השואה ולא שיתפו אפילו את הקרובים ביותר. כעת, לאחר שישה עשורים עם הקמת מיזם "מתקומה לשחקים" הם מוכנים להיפתח ולספר סיפוריהם המרגשים והמחרידים לשימור המורשת למען הדורות הבאים.

מטרת המיזם לספר את סיפורם של כ-130 נערים (כ-60 מתוכם עדיין בחיים), אשר היוו בעשור הראשון והשני למדינת ישראל כ-30 אחוז מלוחמי צוות האוויר ותרמו רבות להתפתחותו במהלך שרותם ובשנים רבות לאחר מכן.

כעת עם חלוף השנים מתנדבת קבוצה זו יחד עם דור ההמשך לכתיבת פרק חשוב זה במורשת חיל האוויר.

מטרת המיזם לשמש כבסיס לחקר הרוח והנחישות, אשר אפשרו לאנשים צעירים אלה לבצע את המעבר החד משורדי השואה למובילים וללוחמי קו ראשון של חיל האוויר במדינת ישראל וחרף הקשיים הרבים להיקלט היטב בחברה ולהשתלב בקורס הטייס היוקרתי. המורשת מנציחה בכבוד את מקומם בדפי ההיסטוריה של האומה ומהווה מודל חינוכי בעבור הדורות הבאים.

המורשת אספה את העדויות, הסיפורים והתמונות, תיעדה אותם באתר אינטרנט מקוטלג המאפשר גישה נוחה למידע בעבור תלמידים, אנשי חיל-אוויר, מדריכי מסעות לפולין, חוקרים, משפחות ושאר מתעניינים.

לגלישה לאתר לחצו כאן

כמו כן, הופק הסרט "שם וכאן", המספר את סיפורם המדהים של ארבעה מחברי הקבוצה ודרכם את סיפור הקבוצה כולה. הסרט חופשי לצפייה ביו-טיוב, ניתן להקרין לתלמידים בפעילות חינוכית. להקרנות ציבוריות אחרות יש לבקש אישור מבחינת זכויות יוצרים מהנהלת המיזם, ניתן לפנות לרמי בדוא"ל

לצפייה בסרט לחצו כאן

מורשת "מתקומה לשחקים" מקיימת גם אירועים רבים, הרצאות, פאנלים ומתן עדויות. אנשי העדות גם הצטרפו ומצטרפים עדיין למסעות לפולין.

ניתן לעקוב אחרי הפעילות בעמוד הפייסבוק (ולעשות "לייק" J )

על החוטמית הזיפנית

חלק ניכר מהפרחים כבר נבל והותיר אחריו על עמוד התפרחת זרעים רבים, שניתן בקלות לאסוף ולשמור אותם לעונת הסתיו, כדי לזורעם.

החוטמית כצמח בר גדלה בין היתר גם בשדות החיטה ודגני החורף. היות והיא צומחת לגובה, ובולטת בגודל הפרח גם כן היא נקראה בשם העממי "ורד הקציר".

אפשר למוצאה גם בבר פורחת בגווני ורוד ואדום-סגול.

בתנאי גינה וטיפוח העלים גדולים במיוחד ואפשר גם לאוכלם- למשל ל"נגב איתם חומוס" במקום עם פיתה.

החוטמית גם משמשת כצמח מרפא.

פלא בלב העמק

על "עטרת צבי", שוכניו ושכניו

"עֲטֶרֶת זְקֵנִים בְּנֵי בָנִים וְתִפְאֶרֶת בָּנִים אֲבוֹתָם "(משלי י"ז, ו').

היטיבו אנשי טירת צבי לתת ביטוי מוחשי ומעשי לכותרת המעטרת את בית האבות שבקיבוצם: "עטרת צבי".

גילוי נאות: אלי, אישי היקר, נמצא בבית "עטרת צבי" מזה כשנה - פרק זמן ראוי להתייחסות.

לפני כמה שבועות הגיעה משלחת מטעם משרד הבריאות לבקר במקום, לרגל חילופי-גברי (יותר נכון: חילופי-נשי) במחוז הצפון. "עטרת צבי" נבחר כדגל וכסמל למקום ראוי ומכובד לאנשים סיעודיים.

בהתכנסות שהייתה לאחר סיור בבית, ישבנו במעגל (כשבמרכז, שולחן מדושן מטוב לבם וחוכמת ידם של צוות הבית). מרגלית - מנהלת המקום, שכשמה כן היא: יקרה, חמה, חכמה ומקצועית - שטחה את משנתה הסדורה בפני המשלחת, תוך שהיא מעגנת את דבריה בדוגמאות ונתונים.

כשמרגלית סיימה, ביקשתי את רשות הדיבור כ"נציגת משפחות המטופלים", והוספתי שאם רצה המקרה שנזדמן ביחד - המשלחת ואני - כנראה שאין זה מקרה... פצחתי בנאום, שלא הייתי צריכה לעמול קשה על מנת לבנות אותו. אני חיה את מה שאמרתי.

מה מייחד את בית האבות "עטרת צבי"?

מיד כשעוברים את מפתן דלת הכניסה, חשים באווירה של בית המחבקת את הדיירים - לא מוסד, אלא בית על כל המשתמע מכך: נקי, מטופח, קירות צבעוניים עטורי תמונות, עציצים רעננים ניבטים מכל פינה, מוסיקה שקטה ונעימה מתנגנת ברקע, ריחות של בישול אוכל ביתי, קולות של חיבה וחום, תחושה של נינוחות ושלווה. השאלה שחוזרת על עצמה ומקדמת כל אורח: רוצה לשתות משהו?...

איך קם ומתקיים הפלא הזה?

נראה לי שיש כאן שילוב של שני גורמים מנצחים: גורם פיזי-גיאוגרפי וגורם אנושי.

בית "עטרת צבי" ממוקם בלב לבה של הקבוצה, על השביל הראשי המוליך לבית הכנסת ולחדר האוכל. הייתה כאן כוונת מכוון של מי שהגה, יזם ותכנן את הבית: לא מקום בשולי הקבוצה, אלא מקום מרכזי ומכובד, כיאה לאנשים שהקדישו את חייהם לבנות בית לתפארה ועתה, אחרי שנות עמל, הם זקוקים למנוחה וטיפול ראויים; מקום בתוך החברה, למען יראו גם הצעירים והטף, שכך נאה למי שהגיע לשיבה ובריאותו לא מאפשרת לו להתנהל בכוחות עצמו.

ואכן, המקום חי ותוסס. אנשי טירת צבי מאירי הפנים ומכניסי האורחים (חן המקום על יושביו...) פוקדים את המקום, גם אם אין להם שארי בשר שם. משפחות באות לקדש ולהבדיל בשבת; חברים באים ללמוד פרשת שבוע או משניות עם דיירים; ילדי הגן ובית הספר באים לשיר, להציג ולשמח (במיוחד לפני חגים); נערי תכנית "רגבים" נכנסים מדי שבוע בשירה ובריקודים; הרב נותן שיעור קבוע; מתנדבים מסיעים בכיסא גלגלים דייר שאין לו קרובי משפחה בקיבוץ, לסיבוב בשבילים המוריקים.

וכל זה מעבר לפעילות השוטפת שמתקיימת מדי יום בשעות הבוקר ואחר הצהריים.

בנוסף למיקום, יש חשיבות גדולה מאוד לצורתו של המבנה. חלונות גדולים מאוד ודלתות רחבות - שגם להם הוקדשה מחשבה - מזמינים את האור הבהיר והחוץ הירוק להיכנס פנימה, ומאפשרים לפנים לראות את החוץ ההומה, הנושם והחי.

ומן הפיזי לאנושי.

אחד המאפיינים הבולטים בשיחה עם אנשי הצוות - שחלקם חברי טירת צבי - הוא: הקביעות. יש מאנשי הצוות שעובדים במקום כבר הרבה שנים, ולא ניכר הדבר. נשמרים בהתנהלותם אותו חום, אותה חיבה, החיבוק האוהב, המסירות והכבוד שזוכים להם כל דייר וגם בני משפחתו. לעתים קרובות אני רואה כמה סבלנות נדרשת מאיש צוות ב"עטרת צבי" וכמה אנושיות, איפוק ואהבה, כאשר הוא ניגש למטופל שתובע תשומת לב ואינו יודע, או אינו יכול, להכיר טובה ולהגיד מילה של תודה, שכל כך מיטיבה. כמה האוזן כרויה להיענות לכל בקשה, בנעימות, בחיוך ובנפש חפצה. הם לא שמעו שם על שחיקה? על עייפות? נראה שכנפי מלאכים סוככים עליהם. אבל לא, הם לא מלאכים. הם בני אדם. ואולי אלו הצניעות והענווה המלוות את המקצועיות, וגם ההתבוננות היומיומית, שרומזת לנו מהיכן הגענו ולאן אנו הולכים - אולי אלו פותחים את לבם ותבונתם של אנשי הצוות לשמוע, לקבל, להתייעל, להתייחס, להשתפר, לא לנוח על זרי הדפנה?

כולנו רוצים להזדקן בכבוד ובבריאות טובה. עד כמה שידוע לי, לאף אחד מאיתנו אין חוזה כתוב שיבטיח את הרצון המובן והטבעי הזה. אם, חלילה וחלילה, תיגזר על מי מאיתנו גזירת תשישות המוח או הכוח, הייתי מאחלת לו שחלקו יהיה עם שוכני "עטרת צבי".

בית "עטרת צבי" הוא, אכן, עטרה העוטפת בתפארה את זקניו, אבותיו ובני בניהם!

פוריה סומר

כפר עציון

עמודים - גליון 779 (5) סיוון-תמוז תשע"ו

סדנא דארעא חד הוא

הַארוּקימוּרַקַמיסופר יפני אשר ספריו תורגמו ל- 27 שפות וזכה להצלחה אדירה ביפן ומחוצה לה. קריאתי בספריו מעוררת בי קשר זיכרון ליצירותיו של עגנון. רב הדמיון ביניהם. מצד אחד ריאליה מובהקת, אך בד בבד פולשת לתוך היריעה הריאליסטית הפנטסיה.

היכולת הזו, לשלב, כאילו בלי משים, את שתי הסוגות האלה ביצירה אחת מבטאה את ההכרה של שני הסופרים כי לא כל תופעה בעולם המציאות שלנו ניתנת להסבר בדרך הגיונית. כשם שבלק הכלב כובש את מקומו כיצור אנושי מהרהר ומבקר את העולם אשר סביבו ב"תמול שלשום", עולם ריאלסטי לחלוטין עד לכניסתו של בלק ההופכת את היצירה למעין סיפור בדים אבל...לא!

כך מופיע חתול מְדַבֵּר ב"קפקא על החוף" וכבשה אנושית ועל אנושית ב"מרדף הכבשה".

כתיאורו של עגנון את אנשי העליה השנייה מתאר מורקמי את התיישבותם של האיכרים הנמלטים מפני נושיהם אל ההרים לִבניית יישוב חדש. (קטעים מ"מרדף הכבשה")

(1881)..."ואולם חיי החלוצים היו קשים מאוד. בחודש אוגוסט הקימה כל משפחה את הצריף שלה, אבל היו אלה לא יותר מקורות עץ שונות שהונחו זו על זו ובחורף נשבה הרוח פנימה ללא רחם...על פי רוב היה לכל משפחה רק מזרון אחד והגברים היו מבעירים אש וישנים על ידה..." (עמוד 221)

ומאוחר יותר

"בשנה השישית החלו נראים סוף סוף ניצני שמחת חיים בהתיישבות החלוצית. הגידולים נשאו פרי, תנאי המגורים השתפרו...צריפי הקורות היו לבתי מגורים של ממש..." (עמוד 223)

לאורך חמישה עמודים נדמה היה לי כי אנו קוראת את דברי ימיה של ההתיישבות העובדת בארץ ישראל. אך לא. הדברים מתרחשים ביפן הרחוקה.

אכן, מופלא הוא כוחה של היצירה הספרותית המצליחה לאחד בתוכה את האוניברסאלי והייחודי לכל חברה אנושית באשר היא.

תופעה שחייבת להוביל אותנו לתודעה של השוויון האנושי בכל אתר ואתר. אדם הוא אדם ובאמצעות בחינת עצמנו נבין גם את הזולת. וגם להיפך.

אבישג

ארץ הצבר

מילים ולחן: עוזי חיטמן

ארץ ושמיים ירק ומדבר
ליד מגדל של מים בין שבילי עפר
שם אני נולדתי, שם ליבי נשבר
ביום שבו לקחו לי את ארץ הצבר.

היתה או לא היתה,
אני עוד חי איתה
תחזירו לי אותה -
כמו שהיא היתה.
היתה או לא היתה,
אני עוד חי איתה
תחזירו לי אותה -
את ארץ הצבר.

כובע טמבל חאקי, פוני ותלתל
גזוז חמוץ מתוק, עמוד אחד חשמל
סרט ופלאפל, בקושי חצי מיל
חלב בתוך בקבוק כל בוקר כרגיל.

היתה או לא היתה,
אני עוד חי איתה
תחזירו לי אותה -
כמו שהיא היתה.
היתה או לא היתה,
אני עוד חי איתה
תחזירו לי אותה -
את ארץ הצבר.

קיפקא וטיארה מעל צמרות ברושים
בן לוקח בת בערב יום שישי
גוגואים ודודס, יו יו, מחבואים
היינו "ילדודס" ולא סתם ילדים.

היתה או לא היתה,
אני עוד חי איתה
תחזירו לי אותה -
כמו שהיא היתה.
היתה או לא היתה,
אני עוד חי איתה
תחזירו לי אותה -
את ארץ הצבר.

לצפייה בביצוע שלישיית כמו צועני - לארץ הצבר -מתוך: פסטיגל 1985-

השיר זכה במקום ה-2 בתחרותלחצו כאן

במקביל ליצירות למבוגרים חיטמן היה מזוהה גם כזמר ויוצר לילדים. הוא כתב והלחין שירי ילדים רבים, בעיקר לתחרויותפסטיבל שירי הילדיםוהפסטיגל, כמו "רציתי שתדע", "שירי ילדות", "אדוני ראש העיר"
ו"ארץ הצבר". זיהויו של חיטמן עם קהל הילדים בלט גם בהופעותיו בפניהם ובתוכניות הטלוויזיהשהגיש. בתחילת שנותהשמוניםהוא נמנה עם מגישי תוכנית הילדים "פרפר נחמד"ובהמשך אותו עשור היה חבר בשלישיית "כמו צועני" עםיגאל בשןויונתן מילר. הם זכו להצלחה גדולה עם השירים "כמו צועני" ו"אנחנו נשארים בארץ" שכתב חיטמן, הוציאו אלבומים והופיעו בתוכנית הטלוויזיה הפופולרית לילדים"הופה היי".

כשנה לפני מותו פגש יואב גינאי את עוזי חיטמן לשיחה אישית בבית הכנסת של שכונת ילדותו בגבעת נפוליאון.
חיטמן סיפר על ילדותו כדור שני לניצולי שואה, על יצירתו המחוברת לעתים קרובות לדת ולמקורות, על חיבתו המיוחדת לילדים והשירים שכתב בעבורם, על עבודתו עם זמרי המוסיקה הים-תיכונית ועל תחושת הקיפוח שלו בתקשורת הישראלית. מגיש ועורך: יואב גינאי

לחצו כאן לצפייה בכתבה

מתוך בלוג עונ"ג שבת:

"השיר 'ארץ הצבר' שייך לסוגת שירי הגעגועים לארץ ישראל היפה והאבודה של פעם, אלא שבניגוד לשירים רבים כאלה, שנכתבו עבור מבוגרים שהיו פעם ילדים ועתה, ממרומי גילם, הם נזכרים בילדותם (למשל, שירו של עלי מוהר 'שיעור מולדת'); שירו של חיטמן נכתב עבור ילדים. הזמרים המבוגרים שרים לילדים על הארץ התמימה והמדומיינת, שאותה הם זוכרים ושאותה הם דורשים – במין התפנקות ילדותית – להחזיר להם 'כמו שהיא הייתה' (למרות שהם עצמם מודים שבכלל לא בטוח שהיא הייתה)...

להרחבה - ניתן לקרוא את המאמר כולו – לחצו כאן

על זה משה האיש....

משה קיאק, חבר חמדיה, אוהב להעסיק את עצמו בשעות הפנאי בעבודת כפיים. "אינני יכול לשבת בחוסר מעש", משה מספר על עצמו, "תמיד אהבתי עץ, ולכן "התארחתי" בסדנה של דייב ז"ל, הנגר מחמדיה, שם למדתי ממנו כיצד לחתוך עץ ולעבוד בעזרת המכונות השונות שבסדנה. לימים הגיע לידי ספר הדרכה עם רעיונות יפיפיים לעבודה, באמצעות אטבי עץ. נדלקתי"...

והרי התוצאות לפניכם:

כיום עסוק משה בגינתו היפה שבקיבוצו, בה "שתולים" דגמים שונים מאבנים, עליהם הוא מקפיד לשמור ולסדרם מפעם לפעם.

מוזמנים לבוא לבקר ולהתרשם מהגינה ומעבודותיו של משה.

מיקי סמסון

מורת האמנות

פרשת בלק

כחלק מברכותיו של בלעם הרשע, אחרי הפסוק המפורסם "מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל", מברך בלעם את עם ישראל ש"יִזַּל מַיִם מִדָּלְיָו וְזַרְעוֹ בְּמַיִם רַבִּים וְיָרֹם מֵאֲגַג מַלְכּוֹ וְתִנַּשֵּׂא מַלְכֻתוֹ".

תיאור המים הנוזלים מן הדלי זכה לפירושים רבים. המובן הפשוט הוא כמובן של שפע של מים היוצאים ממקום הַדְּלִיָּה, ממקום הנביעה. הנמשל לכך, על פי התרגום, קשור לסוף הפסוק – תיאור המלך היהודי (וחז"ל זיהו את המלך בפסוק זה עם שאול), שישלוט בעמים רבים ותתכונן מלכותו מאוד.

אחרים ביארו שהנמשל קשור לא למלך עצמו אלא לגיסותיו ולתיאור ריבויָָם: 'ירבה חיל מזרעו, כי חיילות נמשלו למים...' (דעת זקנים מבעלי התוספות).

אך חז"ל ראו בפסוק זה רמז לעניין אחר, הנשען על הזיקה שבין מים לתורה, ורואה את המִלָּה 'מִדָּלְיָו' בצורה דרשנית המכוונת ל'דלים שבהם' . לפי דברי הגמרא במסכת נדרים 'היזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה, שנאמר "יִזַּל מַיִם מִדָּלְיָו", ואין מים אלא תורה, שנאמר: (ישעיה נה, א) "הוי כל צמא לכו למים".

קריאה זו מלמדת אותנו שאין לראות את לימוד התורה כשייך לעשירים, ואולי למיוחסים או ל'גדולים', אלא ברכתו של עם ישראל היא בכך שהמים, התורה, שופעים גם (ואולי בעיקר) מהדלים שבו, מאלו שלא בהכרֵחַ היינו מצפים שיהיו כנביעה השוקקת מים.

ה'שפת אמת' מסביר עוד כי 'דליו' איננו תיאור של מצב חשבון הבנק של הלומד, אלא הוא תיאור העמדה הנפשית שממנה בה הלומד אל התורה:

שהכנעה אמִתית לה' יתברך הוא הדלי להמשיך המים מבאר מים חיים כמו שאמרו חז"ל (על התורה) היורדת למקום נמוך כמשל הדלי, כפי מה שיורד למטה יותר עד המקור, כן מעלה מים.

הדלי יכול לדלות מים חיים ועמוקים ככל שהוא יורד למקום נמוך יותר. בשפתו של ה'שפת אמת' מדובר ב'הכנעה אמִתית'. בביטול האדם את האגו שלו, בכניסתו לעולם הלימוד ממקום נקי וטהור, פשוט ומוכן להימתח עם החבל עד השורש, עד מקור המים, מקור החיים.

המלבי"ם לוקח אותנו צעד אחד נוסף. לדבריו ההבדל בין 'לדלוֹת' לבין 'לשאוב' הוא שהשאיבה היא ממקום רדוד, ואילו דְּלִיָּה היא מבארות עמוקים. המשך הפסוק – "וזַרְעוֹ בְּמַיִם רַבִּים", מלמד, על פי המלבי"ם, כי אמנם בַּשְּׁלַבִּים הראשונים יש לדלות מן העומק, בעמל ובטורח, אך בַּשָּׁלָב הבא "יִזַּל מַיִם מִדָּלְיָו" – המים יגיעו בקלות רבה יותר, וִיתֵרָה מכך, יהיה בהם פתח לַבָּנִים שבדור הבא לשאוב מים בששון ממעייני הישועה בלא עמל, וממילא "זַרְעוֹ בְּמַיִם רַבִּים".

ביום רביעי נציין את סיומו של ה'חוג התורני'. זכינו, ובקהילתנו מתקבצים מִדֵּי שבוע ילדים רכים וענווים, בעלי צימאון לתורה, ועם מוכנות לעמול ודלות מים עמוקים. נזכה ונתברך בכך שב"ה "זַרְעוֹ בְּמַיִם רַבִּים" – הדור הבא יהיה רווי ושוקק, משתעשע ומתחדש בדברי תורה, תורת חיים.

שבת שלום, הרב אורי ליפשיץ, רבה של טירת-צבי