title
title
title
title
title
title
מטעמים לפרשת השבוע - פרשת ראה

פרשת ראה

 

כחלק מההכנות לכניסה לארץ, מדגיש משה רבנו כי העלאת קרבנות צריכה להיעשות אך ורק   בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה', ולא בכל מקום אחר. לעומת זאת, כאשר מדובר בשחיטה שאיננה למטרת עולות  לִפְנֵי ה', הרי שהתורה מתירה 'בְּכָל אַוַּת נַפְשְׁךָ תִּזְבַּח וְאָכַלְתָּ בָשָׂר'.

השימוש בשורש א.ו.ה. יכול לרמוז לנו על יחסה של התורה לאכילת הבשר. מחד, במפורש, ניתן לראות כי הדבר מותר – במגבלות ההלכתיות המופיעות בתורה (לא לשחוט קודשים מחוץ למקדש, כפי שציינו, והאיסור לאכול את הדם וחובת כיסויו, אליה נתייחס בהמשך). מאידך, הכתיבה הכופלת ומשלשת את התאוה שבעניין, מייצרת אי נוחות מסוימת למי שמורגל בלשונה של התורה: וְאָמַרְתָּ אֹכְלָה בָשָׂר כִּי תְאַוֶּה נַפְשְׁךָ לֶאֱכֹל בָּשָׂר בְּכָל אַוַּת נַפְשְׁךָ תֹּאכַל בָּשר.

אנו מכירים את חטא פרי עץ הדעת טוב ורע, שקשור היה להיות הפרי תַאֲוָה לָעֵינַיִם, אנו זוכרים את האספסוף שהִתְאַוּוּ תַּאֲוָה לאכול בשר והביאו אסון על כל העם, בקברות התאווה, ולא מכבר קראנו בסמוך לאיסור לֹא לַחְמֹד, גם את האיסור 'וְלֹא תִתְאַוֶּה' הנוגע לכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ.

 


שלשום ציינו את יום פטירתו של הרב 'הנזיר', רבי דוד הכהן (נפטר לפני 46 שנים). 

הרב הנזיר היה צמחוני לחלוטין, ואף כמה בכתיבתו לעולם של שלום וצמחונות, בו יגור זאב עם כבש, בני האדם ימנעו מהריגת אלו את אלו, ואף הצמחונות תהיה נחלת הכל.

הוא ליקט וערך מכתביו של הרב קוק את 'חזון הצמחונות והשלום', שם מתייחס הרב לפסוקי פרשתנו וכותב כי

יש כאן גערת-חכם נסתרת והערה גבולית.

כלומר, כל זמן שמוסריותך הפנימית לא תקוץ באכילת בשר בע"ח, כמו שכבר אתה קץ מבשר אדם...

הלא אז לא תאוה כלל נפשך לאכול בשר ולא תאכל, שהרי "דברי תורה נדרשים מכלל לאו הן ומכלל הן לאו"

... 

אמנם אחרי הרפיון האנושי, הנמשך ג"כ מנפילתו המוסרית, ראוי לאכול בשר...

כיסוי דם החיה והעוף היא כמו מחאה אלוהית,

לעומת ההיתר התלוי ביסודו במצב הנפש המקולקלת של האדם "כי יצר לב האדם רע מנעוריו".

ונפשו זאת אומרת אוכלה בשר כי תאוה לאכל בשר, וגם אוכלת בשר בכל אוות נפשה,

באין שום רעיון של התנגדות פנימית, מצד רגש הטוב והצדק,

אמרה תורה: כסה הדם, הסתר בושתך ורפיון מוסריותך,

אע"פ שלא הגיע האדם עדיין למדרגתו הראויה לו, לתן למוסר נשגב כזה מהלכים בחיים המעשיים בפועל,

ולא בא עדנה עד גבול החסידות של ההערה השכלית הזאת,

להשכיל ולחוש יפה שאין ראוי לטול חייה של כל נפש חיה ומרגשת מפני צרכו ותאותו.

אמנם הפעולות האלוהיות, המצוות,

תעשינה דרכן לעשות את ההכנה המוסרית שתוכל לצאת אל הפועל בבא עתה...

נמצאנו למדים שאמנם בשר התאווה הותר לאדם, אך אין זו מעלתו השלימה, וכיסוי הדם משקף את הבושה המתלווה לתאוותנות שבאכילת הבשר.

דומני שתביעת העידון יכולה להדהד גם בעולמנו, גם אם אין אנו שוחטים ומכסים את הדם בגופנו ממש.

אכן, הבשר המותר - מותר. אך לצידו נוכחת גם החובה למתן תאוות, לעדן יצרים ולהשתדל ולנהוג כבני אדם השונים מהחיות והבהמות ביכולת השליטה העצמית שלנו ובהתנהגות המונעת על פי סולם ערכים ולא רק סולם צרכים.

 

שבת שלום וחודש טוב, הרב אוֹרי ליפשיץ, רב טירת-צבי