title
title
title
title
title
title
משב רוח - "אדם בתוך עצמו הוא גר". האומנם?

"אדם בתוך עצמו הוא גר"    האומנם?

 

נתן זך כתב בשירו הידוע שורה קשה זו. נתן זך אמר על עצמו כי הוא כותב שירה ריאליסטית. ואם באמת נכונה האמירה, קשה היא מנשוא. זו אינה יחידה בעולמנו. יש אומרים "אדם לאדם זאב", יש אומרים "אם אין אני לו, מי לי". האם זו באמת תמונת עולמנו?

השיר של לאה גולדברג אשר אביא בפניכם כולו נתינה.

נתינה של אהבה, הקרבה, נדיבות ונכונות להשתתפות בצער הזולת.   יש בו נחמה.

 

אִם תִּתֵּן לִי חֶלְקִי בְּאֵימַת מַחֲשַׁכֶּיךָ
אוּלַי יֵאוֹר לִי מְעָט.
אִם תִּפְרֹק עַל כְּתֵפַי אֶת כֹּבֶד עֻלְּךָ מֵעָלֶיךָ
אוּלַי יֵקַל לִי מְעָט.
אִם תָּבִיא אֱלֵי כְּפוֹר עַזְבוּתִי אֶת צִנַּת בְּדִידוּתֶךָ
אוּלַי יֵחַם לִי מְעָט.

כְּמוֹ עֵץ בִּשְׁלָגָיו, הַנּוֹצֵר אֶת אֲבִיב נִצָּנָיו
בַּקָּרָה,
אֶעֱמֹד בְּפִתְחֵי יְגוֹנֶיךָ.
וְהָיָה מַכְאוֹבְךָ לִי תְּשׁוּרָה.
בְּיָדַיִם טוֹבוֹת אֶשָּׂאֶנּוּ.
לֹא אֶפֹּל, לֹא אֶכְרַע
אַל תִּירָא.

 

השורה הראשונה "אִם תִּתֵּן לִי" אך משמעות המילים היא ניגודן "אִם תִּתֵּן לִי חֶלְקִי בְּאֵימַת מַחֲשַׁכֶּיךָ" .

הנתינה היא מהזולת אל הדוברת והיא תחלוק עימו את הצער ואת האימה.

היא תישא עימו את כובד עולו – היא תחלוק עימו את צינת בדידותו וכל אלה יהיו לה לעזר ולאושר.

"אוּלַי - יֵחַם לִי מְעָט.
אוּלַי - יֵקַל לִי מְעָט.
אוּלַי - יֵאוֹר לִי מְעָט
."

 

וכל הטוב הזה הינו מתנת קבלת צערו של הזולת.

"וְהָיָה מַכְאוֹבְךָ לִי תְּשׁוּרָה.
בְּיָדַיִם טוֹבוֹת אֶשָּׂאֶנּוּ
."

והשתתפות זו בכאבו של האחר היא המעניקה את הכוח לשניהם.

"לֹא אֶפֹּל, לֹא אֶכְרַע
אַל תִּירָא
."

 

הדברים אינם בתחום ההזיה. ייתכן כי הריאליזם של נתן זך – חלק ממציאות חיינו, אך גם שירה של לאה גולדברג מציג אמת אנושית גדולה ומצויה. בידנו היא.

 

ה"סוציאליים" (העובדים הסוציאליים) משדרים לנו השכם והערב כמה טוב צופנת בתוכה (בגילנו ובמצבנו) הנתינה לאחר. ונפלאות הן שורותיה של לאה גולדברג.

ובקסם הפיוט נאמרים הדברים היפים, החודרים אל הלב, ומאירים את חשכת העולם.




 אבישג