title
title
title
title
title
title
משתפים- שני שירים

שירת ציפורים - שלומית שניר

אני כורה את אוזניי להקשיב

איך העולם נושם

עלה של עשב מציץ מקצה מדרכה

גלגול של הורי שהלכו

והותירו אורם.

     

מקהה את להב הסכין - שלומית שניר

מרוב תכניות לקראת הקיץ

אני נרדמת בשמירה, כשהוא מגיע

שוב זה קורה לי: יום רודף יום ולילה - לילה  

זריחות ושקיעות אדומות, ואני – אינני

נפקדת, מרחפת במקומות אחרים

אולי, צוללת למעמקים,

"זה בסדר, אני משתדלת להירגע,

את אוספת חומרים לראשית השנה:

דולה פנינים מקרקעית-הים

נוגעת בנוגה כוכבים

ממלאת קונכייה ברוחות נמלטות,

מקהה את להב הסכין

אשר מונח בפנים

בינך לבין עצמך."