title
title
title
title
title
title
מהעת הזו - על האור והנתינה

שלום רב קוראנו היקרים
 
ימות הקיץ החמים ממשיכים
וחודש אלול, חודש הרחמים והסליחות בפתחנו.
שנה חדשה מתקרבת, שנה של התחדשות ועשייה.
 
אז מה היה לנו בעצם?
מה עשינו בשנה החולפת?
לאן רצינו להגיע ומה בפועל ממשנו מחלומותינו?
 
מה עוד ניתן לעשות ואולי בדרך אחרת?
 
ומצאתי בשירה של לאה גולדברג
את הדימוי הנפלא:

"וְלֹא הָיָה בֵּינֵינוּ אֶלָּא אוֹר"

 
וְלֹא הָיָה בֵּינֵינוּ אֶלָּא זֹהַר

עָנָו שֶׁל הַשְׁכָּמָה בִּרְחוֹב כַּפְרִי

וְלִבְלוּבוֹ שֶׁל גַּן בְּטֶרֶם פְּרִי

בְּלֹבֶן תִּפְרַחְתּוֹ יְפַת־הַתֹּאַר.

 

וּמַה מְּאֹד צָחַקְתָּ בְּאָמְרִי

כִּי אֶל הַשַּׁחַר הֶעָנֹג כַּוֶּרֶד

אקֶרְַב ואְקֶטְפְנֶוּ למְזַכְּרֶת

וְאֶשְׁמְרֶנּוּ בֵּין דַּפֵּי סִפְרִי.

 

אֶת זְרוֹעֲךָ נָשָׂאתָ, הֲתִזְכֹּר?

וַהֲנִידוֹתָ אַט עֲנַף תַּפּוּחַ,

וְעַל רֹאשִׁי יָרַד מָטָר צָחוֹר.

 

מֵאֲחוֹרֵי גַּבְּךָ הַכְּפָר נֵעוֹר,

הַחַלּוֹנוֹת נִצְטַלְצְלוּ עִם רוּחַ

וְלֹא הָיָה בֵּינֵינוּ אֶלָּא אוֹר.

 

לאה גולדברג

1911-1970      מהמשוררות העבריות המפורסמות ביותר בעת החדשה, סופרת מבוגרים וילדים, מתרגמת, מבקרת וחוקרת ספרות, כלת פרס ישראל לספרות לשנת 1970. פרופסור לספרות השוואתית באוניברסיטה העברית בירושלים

 

ומכאן לאור אחד שהיה חי בתוכֵנו


ש"י עגנון טען שהוא נולד ב- 8.8.88 הוא גם טען שנולד ב- ט' באב. האמת, זה לא ממש מסתדר עם מסמכים מהתקופה וגם לא יוצא באותו היום, אבל מילא, שני תאריכים כל כך סמליים ויפים, למה לרדת לזוטות (אחרי הכל הוא סופר לא רואה חשבון).

ומכיוון שהיום מלאו לעגנון 130 שנה ללידתו (כאמור +/-). ומכיוון שהסופר אהוב עלי (ועל עוד רבים) אמרתי אייחד לכבודו כמה שורות.

כותב עגנון
"
לפי מיעוט זכויותיי בעולם הזה אין מגיע לי כלום לעולם הבא. אבל אם יש לי זכות כלשהי, מבקש אני שיתנו לי לעולם הבא חדר דל"ת על דל"ת ושלחן וכסא ומנורה ונייר ודיו וקולמוס ואכתוב שם מה שלא הספקתי לכתוב כאן" (מעצמי אל עצמי)

הרי לכם אדם. אדם היודע ייעודו ולא צריך שכר אחר מלבד לממש את אותו ייעוד, בעולם הזה ובבא (אמרו חכמינו 'שכר מצווה – מצווה', היורד לסוד מעשה מצווה, לא זקוק לדבר מעבר...).

כבר כתבו על עגנון ועל ספריו רבים וטובים ומה כבר רשומה קצרה יכולה להועיל? ובכל זאת אמרתי אשתתף במצוות פרסומא ניסא.

הדבר האהוב עלי ביותר בסיפוריו של עגנון היא ביכולתו להכיל הפכים. עולם שבור ושלם בו זמנית, קדושה בחולין וחולין בקדושה , מאמין וגם כופר, גלות וגאולה, חירות וגורל, אהבה ואירוניה, רע וטוב צללים ואורות משמשים בערבוביה. ביד האומן שלו רבדי שפה עתיקים מתחדשים וחדשים נדמים כעתיקים, העקוב הופך למישור ומישור לעקוב, התשובה לשאלה והשאלה לתשובה... ורק דבר אחד לא משתנה – מעשה האמנות. עגנון זכה ליצור קלאסיקה, אמנות על זמנית.

(ובעולם שלנו שהפך מישור לעקוב, ולא בא בסוד הפכים מתחברים, דבריו רלוונטים שבעתיים ודפח"ח ואכמ"ל(

מחמיץ מי שאינו קורא עגנון בשפת מקור. מחמיץ מי שחסר רקע משמעותי בארון הספרים היהודי ואינו יודע להבחין בחכמתו הרחבה אותה הכמין בין השורות. אבל למרות חסרונות אלו אל דאגה, אמנותו של עגנון חזקה דיה, לעבור גם מבעד למסכים הללו (ופרס נובל יוכיח(.

אם המורה לספרות עשתה לכם אנטי עגנון, זה לא תירוץ, פשוט הגעתם אליו מוקדם מידי ולא מוכנים. לעולם לא מאוחר מידי, לאהבה מאוחרת (עגנון, שם, שם(.

ודבר מה אחרון לסיום. בלב שכונת תלפיות שבירושלים, נחבא בין עצים ביתו של עגנון. בית פשוט למראה עם חלונות קטנים ומסורגים (הד ל'מאורעות' דאז) ממליץ בחום לבקר במקום, לגעת ולו במעט בפלא הזה שחי בקרבנו.

מוסיף רישום
8.8.18 
בזכרו ובספריו נתברך.

 


התמונה של ‏איתמר חייקין‏.

 איתמר חייקין

 

שנזכה ל"אור חדש" עלינו ובתוכֵנו

 

שבת שלום

וחודש טוב

 

גדי ליאון

העורך