שיעורי תנועה וותיקים ילדים

מסכמים שנה:

"כל השבוע אני מחכה ליום שני"

ומדוע יום שני? ביום שני נפגשים ילדי כיתה ג' וחברי גיל עוז לשיעור תנועה משותף.

שתי קבוצות מקהילות שונות נפגשות כל שבוע באותו היום ובאותה השעה.

שיעור תנועה ומחול לוותיקים ולילדים בסטודיו המוכר. בזה הסטודיו נרקמו מערכות יחסים וקשרי ידידות.

בכל שבוע נפגשנו למדנו, חקרנו, שיחקנו , צחקנו והשטתנו.

בין ריקוד משותף, לתרגיל מאתגר תמכנו אחד בשני. בין עבודת קצב לתרגיל שיווי משקל הקשבנו אחד לשני. בין תנועה מאולתרת למתוכננת התאמנו את עצמנו אחד עבור השני. וזה מהותו של הקשר, הקשר החם והטבעי בשיעורי התנועה נוצר מתוך עשייה משותפת, בה נדרשת הקשבה, תמיכה והתאמה.

חיפשתי פרוש למילה קשר וזה מה שמצאתי לפי האתר "רב-מילים" :

· "קשר - מערכת יחסים בין בני אדם, מגע חברתי, יחסי קרבה, ידידות או חברות בין בני אדם. חיבור רגשי, רעיוני, הגיוני וכד' בין שני דברים, יחס כלשהו בין שני דברים."

וכפי שנאמר, אכן נוצרה מערכת יחסים קרובה בין הילד לוותיק אשר נהנו זה מחברתו של זה.

בתחילת שנה נכנסו הילדים בביישנות לחדר הסטודיו בעוד הוותיקים כבר מחכים להם במעגל מסודר. כל ילד הביט באי - נוחות לעבר החבר החדש "שהוצמד" לו. כל ילד הסתתר מאחורי דף שאלות -היכרות שהכין בכיתה. זה הדף דרכו החלו את ההכרות הראשונית. בעוד הם יושבים אחד מול השני ומקריאים שאלות ואני מבחינה שהילדים בכלל לא משירים מבט. הם מקריאים שאלה אחר שאלה וספק ומקשיבים. החשש והמבוכה נוכחים בעוצמה.

במהלך הזמן שיעור אחר שיעור, תרגיל לצד תרגיל, שמחת המפגש הראתה את פניה החדשות. הילדים החלו להיכנס לחדר-הסטודיו במאור פנים וחלקם בריצה מזנקים בחיבוק- חם אל החבר החדש. הוותיקים קולטים את הילד תמיד בזרועות פתוחות תוך קריאת התפעלות, מחמאה וחיוך. איזה כייף!

יש ילדים שרקמו קשר במהירות ויש ילדים שאט אט נפתחו. אשרי הסבלנות ועבודת החינוך הקדושה שחברי גיל-עוז הביאו עימם. כל תלמיד קיבל חבר אמתי שתומך בו. חבר מעודד, מסביר, קורץ בשובבות ומקבל כל טעות בהבנה וכל הצלחה בשבח והלל. הילדים הרגישו ביטחון ואהבה והעניקו חום ושמחה.

שיעורי התנועה נוצרו בדיוק לשם כך, לבניית מערכות יחסים בין דוריים. למציאת המכנה המשותף תוך הכרה שרב המשותף על השונה, זה נותן וזה מקבל וכן בחזרה.

אשרינו שזכינו להיות עדים לתהליך משמעותי זה ומי ייתן ונחכים ליצור עוד שיתופי - פעולה רבים וטובים.

השותפים לדרך הם: אהובה אוזן אם הבית בבית גיל-עוז, גדי ליאון רכז מיזם נש"ר ומומחה שיקומי, קרן מחנכת הכיתה ואנוכי צמרת פשחור מורה לתנועה.

חברי קבוצת הוותיקים: אילן אורן, אמה אזולאי, אמוץ פרנק, דינה ישראלי, חנה אורן, חנה יונאי, טובה בנדיקט, יהודה בינון, יהודית רוזנברג, רותי שליו ושושקה שניר.

צמרת פשחור

מורת התנועה

דרישת שלום מהחוג לצילום

לפני שבוע יצאנו ליום סיור בגלריות וסדנאות של אומנים בגליל העליון, היה לנו יום טיול מופלא, התחלנו את היום בקיבוץ שמיר, קיבוץ מטופח להפליא, הכל ירוק, גני פסלים, ומרכז אומנות שמאפשר לאומניי הקיבוץ להציג את יצירותיהם.

לגלישה לאתר של שמיר לחצו כאן

את הסיור בשמיר עשינו בליווי וולטר מוצ'ניק היקר, שאת סיפורו אספר בפעם אחרת, הוא אירח אותנו כמלכים, שתייה קרה וחמה, עוגיות ומאפים חיכו לנו בכל סדנה, תחילה פגשנו את האמנית יעל שפיגלר, יעל יוצרת שטיחי קיר אמנותיים מסיבים של מטליות ניגוב שייצרו בשמיר, עבודת פרך מרתקת, שמענו את סיפורה ואת ריבויי פעליה ואף קנינו ספר מכתבים פרי עיטה, ספר שכתבה לבנה החייל ומלווה בצילומי הגליל ומתכונים של עוגות שאפתה לו במהלך השירות הצבאי, אחר כך נפגשנו עם הצלמת מיכל פרטיג בסטודיו הקטן והצבעוני שלה, שמענו על נקודת מבטה כצלמת, היה מעניין לראות איך הצילומים כל כך שונים בין העמק לגליל וכל זאת בגלל אופי האור ועצומתו! משם המשכנו למכוורת שמענו הסברים, טעמנו דבש מלכות וצילמנו את הדבורים בשיא הפעילות, ואז ... פגשנו את הפסל יאיר אהרון העובד בחצר ביתו ומפסל בחומרים שונים, המפגש זימן לנו הכרות עם אמן מרתק החיי מאומנותו וכל סביבתו היא הסטודיו שלו, ראינו את עבודת היצירה האחרונה שלו שפיסל עם נעריי המשק והתפעמנו, לקינוח וולטר הזמין אותנו לאכול ארוחת צהריים בחדר האוכל של הקיבוץ על חשבון הברון...והיה טעים ונעים, בחדר האוכל ראינו תערוכת צילום של מיכל ותערוכה של אמן בשם יזהר דורון, העוסק בדימויי הגדר הסובבת את הקיבוץ, התערוכה הזכירה לי עבודה שעשיתי פעם.

לאחר שהודינו לוולטר על אירוח "מתוקתק" ומאורגן להפליא נסענו להיפגש עם הצלם יעקב אלבז בשדה נחמיה, שם חיכתה לנו הפתעה גדולה, יעקב יליד 1943, עלה ממרוקו לישראל בהיותו בן 10 ולאחר גלגולים רבים הגיע לשדה נחמיה, עם השנים התחיל לצלם עבור עיתונים רבים כפרילנסר ובשנות ה-70 עזב לקנדה והפך לימים לסוחר אומנות, לאחר 35 שנה חזר יעקב לשדה נחמיה וחזון גדול בליבו להפריח את שדה האומנות בארץ ובפרט בצפון, האיש היה מרתק, הגלריה שלו הייתה עמוסת צילומים מרהיבים של צלם שהמזל מאיר לו פנים והעין שלו חדה ומשוטטת אחר הדימוי הבא ללא הרף, שמענו את סיפורו ואת חזונו ויצאנו מרוגשים.

לגלישה לאתר של יעקב לחצו כאן

התחנה הבאה הייתה הגלריה של אילנה באומן בקיבוץ עמיר, השכן העני של שמיר אבל אילנה הצליחה להקים שם גלריה לתפארת, המון אנרגיה חיובית ועשייה, וקיבלנו את הרושם וההשראה שהכול אפשרי, אם רק רוצים מספיק ועושים...

הגלריה האחרונה שלנו ליום עשיר זה הייתה במחניים שם ראינו תערוכה של אליעזר זוננשיין, תערוכה מרתקת העוסקת באגד/מגדיר צמחים מודרני, צריך לראות כדי להבין.

לסיום אכלנו אבטיח ודובדבנים לצד אנשים שתרמו דם במועדון של מחניים, סיום מרגש ליום עמוס חוויות, מראות, טעמים והשראה.

תודה לכם תלמידיי הצילום שלי שכל פעם אתם מאפשרים לחלומות שאני רוקמת להתגשם ולהתממש ותודה לכל האומנים, האוצרים והמתאמים שעזרו לי להפיק יום כל כך מורכב ועמוס ללא תקלות ועם אושר גדול, להתראות בשנה הבאה...

בעזרת השם

אתי חן ברייר

ועוד מילים שכתבה בטי סלינג'ר, חברת החוג:

אתי ארגנה לנו סיור מגוון ומעניין ב"כוכב לכת" בגליל שבו נשים מיוחדות, חדורות אמונה ומוטיבציה הקימו גלריות בחללים המחוברים לחדר האוכל בקיבוציהם, באמצעים שונים ומגוונים.

כל אומן מנהל את חיי האומנות שלו מול העולם ומושפע מסביבת חיו. אין הנחות בדרך, ו"לא עוצרים באדום".

אני סוקרת את הצילומים שלי ושלנו בעקבות הסיור. מלאת סיפוק כמה התקדמנו ביכולת ביטוי שלנו.

למדנו מאתי להתייחס לצילום מזוויות שונות, "לדבר את השפה" ומסירות לקיום הקבוצה.

כשאני פוקחת את עיניי מיד מחפשת מאיפה מגיע האור ואיך להשתמש בו לצילום הבא.

רוצה להגיד מילה לחברי בקבוצה כמה טוב לעבוד יחד ללמוד, לתמוך, להקשיב, לצחוק,להתחבק, לייעץ ולאהוב.

תודה לצוות גיל עוז המסור: מפות, קפה, שלט, מפתח, תערוכות, כיבוד, סימפטיה ו...שיגעונות.

בטי סלינג'ר

כפר רופין

"שילובים מרגשים"

שלום חברים,

בשבוע שעבר ציינו בהתרגשות עם הבוגרים סיום קורס טרום תעסוקה "שילובים" לאנשים עם נכות ועם חסמים תעסוקתיים.

קורס כזה התקיים לראשונה בבית שאן לטובת תושבי ענק המעיינות, בית שאן והגלבוע. תכנית "שילובים" בבית שאן הינה דוגמא לשיתוף פעולה מוצלח מאוד בין מרכז שיקום במגדל העמק, הרשויות, עו"סיות רווחות, גיל עוז, עיריית בית שאן ומקומות תעסוקה.
בקורס של 3 חודשים למדו התלמידים את רזי המחשב, השכלה בסיסית, מיומנויות עבודה וכתיבת קורות חיים, השתלבו במקומות עבודה להתנסות מעשית. לאורך הדרך נפגשו ולוו על-ידי עובדת סוציאלית של התכנית וצוות מקצועי רב תחומי קבוע.

כחודש וחצי תלמידים התנסו במקומות עבודה פעמיים בשבוע, 4 מהם בגיל עוז.
עם תום הקורס כל תלמיד ממשיך להיות מלווה על-ידי רכז תעסוקה של חברת אלווין בחיפוש העבודה והליווי במקום העבודה .

במפגש הסיום ראינו פנים מחייכות וגאות, אנשים שיצאו לדרך חדשה. חלק מהבוגרים חברים בקהילה בקשר חיים עצמאים לנכים.

אנחנו גאים בכולם ומאחלים הצלחה רבה בהמשך הדרך!
תודה גדולה לשותפינו בתוכנית זו.

"עוז לביכורה"

לקראת סיום שנת לימודים ב"מכינת העמק" נפגשתי עם החניכים בפעם האחרונה לסיכום הפעילות עם ותיקי ביכורה והכנה לפרידה מותיקים עמם נפגשו באופן קבוע בימי שני במהלך השנה.

כאשת המקצוע אשר הדריכה אותם במהלך כל התקופה, התרגשתי עמם לשמוע על עומק היחסים שנוצרו בינם לותיקים וגם להיפך. יחסים הפכו להיות משפחתיים קרובים.

חניכים סיפרו שלמדו לקבל אהבה מהותיקים ולא רק לתת;

המפגשים עוררו משהו חדש ביחסים עם הסבים הפרטיים שלהם; חניכים היוו מתווכים בין הותיקים לגיל עוז בנושאים של מיצוי זכויות; מצאו נושאים משותפים ומעל לכל הרגישו כיצד לבבות פועמים יחד.

תודה לחניכים וצוות המכינה על פעילות מבורכת!

זו תחילתה של מסורת ובשנה הבאה נשלב את החניכים החדשים בפעילות עם ותיקי ביכורה.

אניה סימליך, עו"ס

רכזת תכניות קהילתיות

עמותת גיל עוז

טלפון- 04-6757419

נייד - 050-5340227

שלום גדי,

מפעם לפעם אני קוראת את האיגרת, מה שמחבר אותי אל העמק ואל האנשים בגילי ,שהם שותפים למועדון הגדול והמיוחד בגיל-עוז.

אז תודה לך על כך.

בהזדמנות זו רציתי לשתף אותך ואת כל הקוראים ב"איגרת" בחוויה ששכרה בצידה אותה אני עוברת במשך השנים מאז התחלתי את החיבור שלי עם גיל -עוז לפני 20 שנה. כוונתי ללימוד היוגה והמדיטציה בהדרכתה של אסתי אור ים.

אלו שני החוגים שהתמדתי בהם בעקביות ובנאמנות ( למעט אילוצי בריאות ואירועים משפחתיים) כל כך הרבה שנים, ואני מתכוונת להמשיך בכך עוד שנים, ככל שיתאפשר לי.

על תרומתה של היוגה לשיפור היציבה והכוחות שהיא נותנת לי ככל שאני מתמידה בה, אוכל לספר למי שמתעניין. אני יכולה להעיד שגם בבית אני ממשיכה לתרגל וזה נותן לי כוחות שלא האמנתי שקיימים בי.

רציתי לספר לכם על שעורי המדיטציה, שלפעמים החלטתי להתחיל לראות סרטים במקומם (זה נופל באותו יום ובאותה שעה), ובכל פעם חזרתי אל חיק המדיטציה.

ראיתי בתהליך לא קצר, דברים רבים שמשתנים בי בהבנת עצמי, בשיפור היכולות שלי לקבל את החיים כמות שהם, בגיבוש אישיות איתנה, בהבנת אחרים ובקבלתם, אני מרגישה בי מין שלווה שאינה מלאכותית, והעצמה של יכולות שהיו בי לדרגה הרבה יותר גבוהה, למדתי לשחרר ולחוות את החיים הפשוטים ולתת להם משמעות אחרת ממה שהייתי רגילה.

למדתי להיות עם עצמי, ולבחור לי דרך ברגעים קשים ולא נוחים.

כל זאת אני תולה בהתמדה וביכולת של אסתי להעביר את הדברים אל כל אחד מאיתנו, אנחנו נפגשים בכל יום רביעי בשעה 10.30 בקבוצה קטנה, יושבים במעגל על כיסאות, עושים בהנחייתה של אסתי מדיטציה. בתחילת השנה יותר קצרה, לאט לאט מאריכים את הזמן, הקבוצה מורכבת מכמה ותיקים ומהרבה מצטרפים ויש קבלה טובה של מצטרפים חדשים, כבר ניסינו זאת במשך שנים.

אחרי המדיטציה יש אפשרות להתחלק בחוויות האישיות של מי שמעוניין בכך, ולימוד של נושא שאסתי מביאה אל השעור.

למעשה דרך העבודה במדיטציה הייתה בשבילי מסע ארוך של מודעות עצמית ושיפור איכות החיים שלי.

ממליצה בחום, אולי לנסות כבר עכשיו ולבוא בדברים עם אסתי.

נייד 054-6405604.

בברכה

דליה יפה

ניר-דוד

התבוננות באומנות הקולנוע

צפייה וניתוח בסרטי איכות

המונחה בידיה האמונות של דורית צמרת,

מזמין את החברים לצפייה ב.....

"חמניות" (סין 2006(

במאי: ז'אנג יאנג

דרמה משפחתית הנפרשת על פני כ- 30 שנה, שהמרכזה יחסי אב שחזר ממחנה "חינוך מחדש" - ובנו היחיד, שמתקשה לקבל את מרותו.

הסרט משקף את השינויים שחלים בסין המודרנית ואת פער הדורות העמוק - ויש לו גם היבט אומנותי: האב, הצייר לשעבר, מאלץ את בנו להפוך לצייר...

לצפייה בקדימון לסרט לחצו כאן

להתראות בקולנוע

הסרט יוקרן באולם זיידן

ביום רביעי ט' סיוון , 15 ביוני

תחילת ההקרנה בשעה 10:00

מוזמנים לצפייה בסרט

גם חברים שאינם חברי החוג

בעלות של 25 ₪

לכל שאלה ופרטים נוספים ניתן לפנות לרויטל

050-5230198 04-6757402

revitalfuks@gmail.com

לחברי "גיל עוז" ולמורים

חופשת שבועות

מיום שבת ה' בסיון תשע"ו 11.6.16

ועד

יום שני ז' בסיון תשע"ו 13.6.16

חוזרים ללימודים

ביום שלישי ח' בסיון תשע"ו 14.6.16

בברכה

צוות "גיל עוז"

הנכבה היהודית: 75 שנה לאירועי הפרהוד בעיראק

עופר רגב02/06/2014-

בעיצומו של חג השבועות תש"א פרצו המוני מוסלמים חמושים מהמסגדים ופשטו על שכונות היהודים. מאתיים הרוגים, מאות פצועים ואלפי בתי עסק הרוסים: זהו סיפורו המצמרר של הפרהוד בעיראק

קבר אחים של קורבנות הפרהוד בעיראק. סריקה מתוך הספר 'עיראק',

הוצאת משרד החינוך ומכון בן-צבי

במישור מוריק ופורה, משתי גדותיו של נהר חידקל הנזכר בספר בראשית כאחד מנהרות גן-עדן, קמה בשלהי המאה השמינית העיר בגדד שמשמעות שמה "מתת האלוהים". עיר הענק, הצטיינה באדריכלות מפוארת, והיוותה מקור השראה לשפע של יצירות אמנות. בני הקהילה היהודית העתיקה בבגדד התבלטו מתמיד בחריצות, בכישרון, בנאמנות ובשכנות טובה.

כל אלה לא מנעו את התפרצות הפרהוד, גל האכזריות שבו נבללו לאומנות עיראקית, נאציזם גרמני, אנטישמיות מוסלמית וחדלון בריטי.

המונח "פרהוד" הוא למעשה צירוף של שתי מילים בשפה הכורדית העתיקה שמשמעותן פחד (פיר) מפני אלימות כלפי חסרי ישע (הוד). כך כונו אירועי הדמים, האלימות, הביזה, האונס והרצח שחוללו ערביי בגדד בשכניהם היהודים בחג השבועות תש"א (2-1 ביוני 1941).

סהר לכוד בצלב

במהלך מלחמת העולם הראשונה קרסה האימפריה העות'מאנית. המעצמות המנצחות שרטטו מחדש את הגבולות המדיניים של מרחב הסהר הפורה. בתום מסכת נפתלת בה נטלו חלק פוליטיקאים וגנרלים, מרגלים והרפתקנים שורטטו גבולות מדיניים שביתרו את המרחב. פייסל, בנו של שריף מכה חוסיין בן עלי, סייע רבות למאמץ המלחמתי של בריטניה וראה עצמו ראוי לשמש כמלך סוריה הגדולה. בראשית שנת 1919 נפגש פייסל בעקבה עם המנהיג הציוני חיים וייצמן והשנים ניסחו מתווה שיאפשר את קיום הבית הלאומי של היהודים עם חזון סוריה הגדולה.

שעת החסד התבררה כרגע קל וחמקמק. ההבטחות הופרו. המנדט על סוריה הוענק לצרפתים שגירשו את פייסל. הבריטים העניקו לשליט המודח, כמעין פיצוי, את כס המלכות במדינה החדשה, עיראק. לעבדאללה, אחיו של פייסל, נמסר עבר הירדן שנקרע מן התחום שהובטח לבית הלאומי היהודי.

פייסל, שקיבל לידיו ארץ רבת פלגים אתניים ודתיים, קבע הפרדה בין הדת למדינה על-פי הכלל "הדת לאלוהים והמולדת לכל". ברוח עקרון זה השתלבו יהודי בגדד בכל מערכות החיים במדינה. הם מילאו תפקידי מפתח בחיי הכלכלה והתרבות תוך שמירה על חיי קהילה תוססים.

פיתה עיראקית

בסתיו 1933 יצא המלך פייסל לסיור באירופה ובמהלכו לקה בלבו, ומת. על כס המלכות עלה בנו יחידו גאזי, שהיה קטין.

בשנים הבאות התחוללו, שזורים ולפותים זה בזה, שני תהליכים שבישרו על הפורענות הקרובה לבוא. בלב אירופה הפכו הנאצים לשליטי גרמניה, ובארץ ישראל התלקחו אירועי הדמים עליהם ניצח המופתי חאג' אמין אל-חוסייני, בן בריתם של הנאצים. העם העיראקי לא נותר אדיש לשטף הלאומני. מורים, אנשי רוח ועיתונאים הצביעו על הציונים והיהודים כבוגדים וכאויבי האסלאם והאנושות גם יחד. רוב תלמידי התיכון בעיראק התארגנו בארגון הנוער ְהקדם-צבאי אֶל–פִתֻּוָּה, שהיה מקבילה אסלאמית קיצונית של ההיטלר-יונגד. ומשלחת מטעם אל פתווה אף השתתפה בוועידה הנאצית בברלין.

סערות אלה השתלבו בזעזועים כלכליים וחברתיים עזים שפקדו באותה עת את עיראק. תוך זמן קצר התחוללו במדינה חמש הפיכות צבאיות. בשנת 1939 מת גאזי בתאונה. היו שהביעו ספק באקראיותה. במקומו התמנה חונכו עבד אל-אִילָאהּ שנחשב בעיני העם כמלך בחסות בריטניה השנואה.

באותה שנה הגיע לבגדד חאג' אמין אל-חוסייני שהוביל במשנה מרץ מסע הסתה כנגד היהודים. המופתי זכה לרוח גבית רבת עוצמה מפְרנץ גְּרוֹבָה, הציר הגרמני בבגדד שהשמיע תעמולה נאצית בתחנות השידור בערבית של גרמניה ועיראק. בעיקר הצטיין בחריפותו יוּנִיס בַּחְרִי שבלשון חדה ורהוטה שפך אש וגופרית על היהודים, ברוח התעמולה הנאצית והאנטי -יונית. ספרו של היטלר 'מיין קאמפף' הופץ ברבבות עותקים וחולק לכל דורש. הידיעות שהגיעו מחזיתות הלחימה בישרו על השתלטותה הקרובה של גרמניה הנאצית על העולם כולו.

ביום 1 באפריל 1941 גברה התסיסה. עַבְד אל-אילאה נמלט. את השלטון תפסו הנאצים בראשות רשיד עלי אל-כּילָאני וארבעת קציניו: פַהְמִי סעיד, צלאח א-דין אל-צבַּאג', כאמל שביב ומחמוד סלמן. עיראק הצטרפה באופן רשמי לציר הרשע שנמתח בין ברלין וטוקיו.

ממשלת בריטניה שראתה בעיראק יעד אסטרטגי וכלכלי ראשון במעלה החליטה למקד כוחות בחזית העיראקית ולמגר את המרד. ביום שישי ה-18 באפריל הפגיזה משחתת בריטית את ריכוזי הצבא העיראקי בעיר בצרה. הכוחות הבריטיים נעו צפונה לכיוון בגדד. כילאני ברח לפרס עם חברי ממשלתו ועם המופתי שמצא משם את דרכו לברלין. ב-17 במאי 1941 יצאה לעיראק בשירות הצבא הבריטי חוליה של מפקדי אצ"ל למשימות מודיעין. הם התכוונו להקים בעיראק תאים מחתרתיים של אצ"ל. ביום 20 במאי נהרג במבואות פלוג'ה מפקד האצ"ל דוד רזיאל.

ב-1 ביוני 1941, ערב שבועות, כבשו האנגלים את רוב שטחי עיראק. על ערי המדינה הוטל עוצר. בהתאם להחלטה אסטרטגית חנו כוחות הצבא הבריטי בשערי בגדד ונמנעו מכניסה יבשתית לעיר. הם עמדו בהימנעותם זו גם כשהגיעו ידיעות בזמן אמת על טבח המתחולל בעיר המופקרת.

נאציזם ערבי-פלסטיני. המופתי חאג' אמין אל-חוסייני עם מתנדבים מוסלמים לצבא הנאצי

להט החרב המתהפכת

עם בריחת אל-כילאני תפס את השלטון בבגדד יוניס אל-סְַבְעָאוִי, מנהיג הארגונים האנטישמיים "כתָאִב אל שבאב" ו"כוחות אל-סבעאן הלאמיים". הוא זימן אליו את הרב הראשי ששון כדורי והורה לו לבקש מן היהודים להסתגר בבתיהם בשני ימי החג. הרב פרסם את ההנחיה, אך יהודים רבים העדיפו לקיים את המנהג העתיק ועלו בבגדי חג לאתרים מקודשים בבגדד ובסביבותיה. באותן שעות ביטל ארשד אל-עומרי, ראש עיריית בגדד, את מצב החירום והעוצר, ובכך נתן את האות.

המוני המוסלמים פרצו מן המסגדים וגדשו את הרחובות כשבידיהם אלות, סכינים ונשק חם. הם פרצו לבתי היהודים וחנויותיהם שסומנו מבעוד יום על-ידי אנשי צבא ומשטרה. במקומות המקודשים הותקפו ונרצחו יהודים שעלו להתפלל. במהלך ההשתוללות הפרועה נאנסו נשים, רוצצו ראשי תינוקות, נכרתו איברים, נוקרו עיניים, נבזזו בתים וחנויות. המלומד העיראקי המוסלמי עדנאן נור א-דין תיאר את שהתרחש לנגד עיניו:

המוסלמים יצאו לתקוף את בתי היהודים ואת בתי המסחר שלהם, פותחים וגונבים ממה שיש ומשמידים והורסים את מה שלא יכלו ליטול עמם. מבקעים כרסי הנשים ההרות, הורגים ילדים ושוחטים גברים ואחרי כן פונים לגניבת רהיטי הבית ותכולתו או אל בית המסחר לשדוֹד את הסחורות. השכן המוסלמי התנפל על שכנו היהודי שחי עמו מאז הילדות בשלום ובידידות כדי לאנוס את בנותיו ונשותיו ולהוציא מידיהן התכשיטים מכסף ומזהב, תוך אנוסן באכזריות והרג כל מי שבבית במלא האכזריות… כך שכונות בגדד, אל-אעצ'מיה ובתי היהודים היו עדים לטרגדיות שהאנשים סִפְרו עליהם בהנאה מוזרה.(תרגם מערבית: עזרא מורד)

הבריטים, שחנו סמוך למתרחש, לא נקפו אצבע. היו שטענו שהעדיפו לתעל את פריקת הזעם שהצטבר כלפיהם, לכיוון היהודים. על-פי ההערכות נרצחו כמאתיים איש, שנטמנו בקבר אחים. מאות נפצעו וכאלף חנויות ובתים נשדדו. הנזק לרכוש נאמד במיליוני דינרים. לאחר שדעכה האש נכנסו הבריטים אל שדה הקטל ומצאו את הקהילה החרבה. וכך כתב המשורר עזרא מורד בפואמה שחיבר בעקבות הפרהוד:

"הַכּוּ! הַכּוּ בַּ"יְהוּד"! הַכּוּ לְלֹא הֶרֶף!
בָּאוּ יְמֵי פַרְהוּד הֶפְקֵר שֹׁד וָהֶרֶג!"
יְהוּדִיָּה כְּשֵׁרָה אוֹי לָהּ לַבּוּשָׁה
גּוֹיִים כִּבּוּ נֵרָהּ וּמַחֲצוּ רֹאשָׁהּ
יֶלֶד קַט נֶאֱנַח בִּקְרִיאַָה נוֹאֶשֶׁת
"הַצִּילוּ!" חִישׁ הָשְׁלַךְ כְּמוֹ חֵץ מִקֶּשֶׁת
כִּתּוֹת כִּתּוֹת יַחְדָיו עַל בְּנֵי עַמֵּנוּ
אָנְסוּ הָרְגוּ גַּם טַף שָׁפְכוּ אֶת דַּמֵנוּ סוֹף סוֹף לַמַּהֲפָּךְ יוֹרֵשׁ עֶצֶר בָּעִיר
דַּמֵּנוּ רַק נִשְׁפָּךְ זָעַק מִכָּל קִיר
הַמֵּתִים קֻבְּרוּ אֱלֶי קֶבֶר אָחִים
וְהַזַּעַם נִנְצַר בִּלְבָבוֹת בּוֹכִים

יְחֶזְקֵאל אָז נִבָּא חֲיִי בְּדָמַיִךְ
כִּי שׁוֹאַת אֵירוֹפָּה לֹא פָּסְחָה עָלַיִךְ!
אַךְ בַּלְבָבוֹת מֵאָז אֵש עַזָּה יוֹקֶדֶת
אָכֵן מַשְּׁהוּ זָז עָרַג לַמּוֹלֶדֶת.

במלאת שבעים שנה לפרהוד פרסם החוקר צבי גבאי מאמר בנושא בעיתון 'הארץ' ובו הגדיר את הפרהוד בשם הערבי "נַכְּבָּה".

עומדים מנגד. חיילים בריטים משקיפים על בגדד

בין ליל הבדולח לנכבה

למרות עוצמתם, לא נטמעו אירועי הפרהוד בתודעה הישראלית וממילא נפקד מקומם בהסברה הישראלית. עולי עיראק הרבו לעסוק בנושא בספרות, בשירה ובמחקר, אך הדיון נותר בגבולות השיח הפנים עדתי.

עובדה זו מהווה כשל תודעתי בכל מובן. השיח הישראלי מרבה לעסוק, ובצדק, בשואת יהודי אירופה על כל המשמעויות הנובעות ממנה אך נמנע מלדון בשואה שפקדה את יהודי ארצות ערב ובכלל זה בעניינים החומריים הקשורים למתן פיצוי על הנפש, הסבל והרכוש העצום.

השואה בארצות ערב איננו שונה משואת אירופה מבחינת עוצמת האזהרה הצפונה בה. היא עצומה ואכזרית לאין ערוך מן המחיר שנאלצו ערביי ארץ ישראל לשלם על תוקפנותם במלחמות שבהן כשלו.

מכל הסיבות שבעולם מחויבת מדינת ישראל להעמיק את תודעת השואה הערבית, להבהיר את היסודות המתקיימים במשטמה למפעל הציוני, ולאזן ולו במעט את שטף ההסתה העכור המתחולל כלפיה בהשראת יורשי הפורעים.

לקריאת המאמר במרשתת לחצו כאן

לצפייה בראיון בערוץ הראשון המוסף עם עודד שחר לחצו כאן

פורסם בתאריך 11 באפר׳ 2016

האירוע טראומטי של יהדות עיראק, שקצת הוסתר מהתודעה ההיסטורית הישראלית, אבל זכה לכינוי "ליל הבדולח של יהדות בבל", ואפילו "הנכבה היהודית". זהו הפרהוד, והוא התרחש לפני 75 שנים בחג שבועות. אז נרצחו כמאתיים יהודים בידי המון מוסת בעיר הבירה בגדאד. שלום לאדי מור, מחבר הספר אלף לילה ויום - פרהוד וציונות בבגדאד.

כמות ההשקיה הרצויה כעת

הקיץ מחייב תשומת לב רבה יותר ביחס לצורך בהשקיה. צמחי עונה ודשא מבטאים היטב במופע את המחסור במים. אך אל נטעה ולא נגזים בהשקיה שתהפוך להשקיית יתר.

ישנו מונח המכונה "כמשון רגעי", שמבטא את חוסר היכולת של הצמח לאזן בין כמות המים שברשותו לעומת האידוי שהוא תוצאה של הטמפרטורה.

הטכנולוגיה הקיימת מסייעת בידינו להשתמש בבקרי השקיה שמתנהלים עם חיישני הלחות בקרקע. זה מוריד את רמת הדאגה ואחרי תקופת הלימוד שלנו ובאמצעות תחזוקה מתאימה של המערכת אפשר "לישון בשקט".

קיימות בשוק חברות שעוסקות בכך, כולל שירות שדה. מנסיוני אני ממליץ על "גלקון".

ב ה צ ל ח ה

מייקל לניר הוזמן להשיא את המשואה לזכר חטיבת הצנחנים שלחמה בגבעת התחמושת

העצרת הממלכתית לציון 49 שנה לאיחוד העיר ירושלים

​מתוך האתר

בעצרת תודלקנה שש אבוקות זיכרון לציון הנופלים והחטיבות אשר לחמו במלחמת ששת הימים.....

182 נופלים בקרבות לשחרור ירושלים במלחמת ששת הימים. העצרת הממלכתית לציון 49 שנה לאיחוד העיר ירושלים.בעצרת תודלקנה שש משואות לזכרם של הנופלים בקרבות על ירושלים. מדליקי האבוקות ייצגו את המשפחות השכולות והחטיבות אשר לחמו בקרב. העצרת שהופקה ע"י מרכז ההסברה שבמשרד התרבות והספורט, תערךבמעמד נשיא המדינה, מר ראובן (רובי) ריבלין, ראש הממשלה מר בנימין נתניהו, סגן יו"ר הכנסת ח"כ חיליק בר, המשנה לנשיאת בית המשפט העליון השופט אליקים רובינשטיין, שרת התרבות והספורט הגב' מירי רגב, ראש עיריית ירושלים, מר ניר ברקת, משפחות שכולות והלוחמים בקרבות.

ייצוג החטיבות:

.......

אבוקת חטיבת הצנחנים 55

המשימה שהוטלה על מפקד החטיבה דאז, אלוף-משנה מרדכי "מוטה" גור ז"ל, הייתה לחבור למובלעת הישראלית המנותקת בהר הצופים. על הגבעה הזאת, לחמו הצנחנים בדרכם אל הר הצופים. בתום קרבות קשים, עמדו הצנחנים על ההר, ואז התקבלה הפקודה לפרוץ לעיר העתיקה. הם פרצו את שער האריות, וכעבור דקות נשמע קולו של מפקד החטיבה מוטה גור במכשיר הקשר. שלוש מילים אמר: "הר הבית בידינו".

את אבוקת חטיבת הצנחנים 55 ידליקאלוף-משנהטל פוליטיס, מפקד החטיבה, ורב-סרן במילואיםמייקל לניר. מייקל גדל בשכונת רחביה בירושלים, וכיום הוא חבר בקיבוץ כפר רופין. במלחמת ששת הימים היה מייקל מפקד מחלקה בפלוגתו של דודיק רוטנברג, בקרב על בית הספר לשוטרים ועל גבעת התחמושת. על המחלקה הוטלה המשימה לחדור דרך שדה מוקשים לעבר בית הספר לשוטרים. משם המשיכה המחלקה תחת אש כבדה לעבר גבעת התחמושת, שם הצטרפה לפלוגה ג' שהייתה בעיצומה של לחימה. במהלך הלחימה בתעלה הרדודה נפצע מייקל קשה מאוד בצווארו, וחייליו השלימו את משימת ההגעה לבית הספר לשוטרים. כיום, מייקל מתנדב בגבעת התחמושת ומדריך קבוצות מהארץ ומחו"ל בסיפורי מורשת הלחימה בירושלים.

ראיינתי את מייקל לאחר הטקס וכך סיפר-

מספר מייקל-

היו 2 טקסים אחד של הגדוד והשני היה הממלכתי. 6 משואות- אחת לפיקוד מרכז, חטיבת ירושלים, חטיבת הראל, חטיבת הצנחנים, חיל אוויר ועוד אחת ראשונה של המשפחות.

פתחנו בכך את חגיגות ה- 50 לאיחודה של ירושלים מחדש, בטקס הזה.

הייתי מאוד נרגש, בתמונות ראיתי אחר כך כמה. אני חלק בלתי נפרד מהגבעה, מאז הקרב ולמעשה כבן ירושלים עוד לפניו. כעת מזה מספר שנים מדריך שם בהתנדבות פעם בשבוע לפי הצורך.

לאחרונה מצאנו שכדאי שאני לא אהיה כ מדריך רגיל אלא לאחר ההדרכה שמקבלים באתר אני עונה לשאלות כאחד הלוחמים שהיו שם ממש.

מגוון רב ילדים בוגרים, פנסיונרים, קורסים פיקודיים- אני מתאים את עצמי לקבוצה ומכוון לפי השאלות. זה מה שמרתק. גם על ילדותי בירושלים.

לצפייה בראיון שנערך למייקל ב- ynet לחצו כאן

על האחוה

סיפור יווני עתיק מתאר את שני הידידים אשר אחד מהם נדון למיתה. הוא לא הספיק להיפרד מאשתו וילדיו, חברו הטוב ביקש בעדו מאת המלך והסכים לשבת כעָרֵב לשובו של ידידו כעבוד שלושה ימים. המלך נעתר בתנאי מפורש כי הידיד הערב יוצא להורג אם לא יופיע הנדון בזמן הנדרש. עברו שלשוה ימים והנדון למיתה בושש לבוא. עוד הוא מוצא לתליה נכרו מרחוק פעמי סוס ורוכבו והנדון למות הופיע בזמן. ברגע האחרון. כשראה המלך מסירות נפש זו חנן את הנדון למות וביקש: "רק קבלוני כידיד שלישי לאחוה מופלאה זו שביניכם. כמוה ראויה לחנינה ולואי ויהי חלקי עמכם". עד כאן הסיפור בקצרה.

יש קרבה שהיא קרבת דם. אחים שנולדו לאב ואם. אך כידוע מההיסטוריה (קין והבל, אמנון ואבשלום, יעקב ועשיו...ועוד) ומהחיים המקיפים אותנו – אין בקרבת דם הבטחה לאחוה. מילה נרדפת זו לידידות אמת נגזרת מהמילה "אח", אבל האח הביולוגי אינו בהכרח ידיד אמת, ואילו ידיד אמיתי שאינו קרוב אלינו קרבת-דם דוקא הוא האמיתי הצד ה"אחר" שלנו – האחראי לנו כלשאר בשרו.

וכבר אמר החכם מכל אדם: "טוֹב שָׁכֵן קָרוֹב מֵאָח רָחוֹק" וידע מה שאמר.

במקום בו אני מלמדת אנשים נבונים ושבעי ימים, נתודעתי לאחד מהם בשיעורי ואף לאחר השיעור כשבא לפרוש את רשמיו לפני. כך נתקרבנו ונודעו לקורות חייו הסוערים עד שהגיע אל המנוחה והנחלה. אולי...

את המלחמה הגדולה עבר כילד תכול-עיניים ובהיר שיער בחוה של איכר פולני. יהדותו נשמרה בסוד. באומץ עזב את אמו ואחיו הקטנים ובחר בחיים. האחרים נספו כולם. גדל כנער שרת של הכומר וכמעט והמיר את דתו. הכומר הישר סירב להעבירו לנצרות. "אחר שתכיר את אחֵיךָ, אמר, תחזור אֵלַי". הוא לא חזר. עלה לארץ נשא אישה הקים משפחה...באסון, איבד את אשתו ובתו. והנה לעת ערוב ימיו הכיר אישה צעירה ממנו בשנים רבות ונפשה נקשרה בנפשו. הם חיים יחדיו. היא אשה נאה ותוססת, הוא ערני וסקרן כנער. בהפסקות איני ראוה אותם יחדיו. דרך קבע הוא יושב עם איש בוגר ושבע ימים אַחֵר. כל הפסקה אני רואה אותם יחדיו. תמהתי. אשה נאה ומעניינת לו והוא מבלה שעות עם אותו איש שיחה. יום אחד ערך לי הכרה איתו. זה ידידי מהעיירה. מילדות. עשרות שנים הפרידו בינינו ולא ידענו כי אנו חיים בעמק בשני קיבוצים סמוכים. כן, במרכז התרבות לגמלאים נפגשנו. אין השעות והימים מספיקים לנו לחידוש ידידותנו ולהחיאת זכרונותינו המשותפים מאז לפני המלחמה הגדולה.

שוב שוב אני רואה אותם על הספסל. מאושרים שותקים ולא שבעים איש את חברת רעהו.

אשרי איש אשר זכה לידידות אמת.

יהי חלקי עמהם.

אבישג

בִּכּוּרִים רֵאשִׁית הַפְּרִי

מילים: שרה לוי-תנאי לחן: עמנואל עמירן (פוגצ'וב)

בִּכּוּרִים רֵאשִׁית הַפְּרִי,

זֶה הַטֶּנֶא מְעֻטָּר,

מְקֻשָּׁט וּמְהֻדָּר;

מִנְחָתִי וְשִׂמְחָתִי

פְּרִי גַּנִּי וַעֲמָלִי.

לצפייה בביצוע השיר - ריקוד ילדים לחצו כאן

ביצוע: ילדי כיתה ב', ביה"ס "בין ההדרים" | הדרכה: מאיה איזנברג | גיטרה: נגה אשד
השיר נכתב והולחן לפני קום המדינה |
מתוך אירוע זמרשת לשבועות | ד' בסיון תשע"ב בית ציוני אמריקה, ת"א | 2012

שרה לוי-תנאי מחברת, מלחינה, מבצעת, מתרגמת / נוסח עברי, מעבדת 0-2005191

שרה לוי-תנאי נולדה בירושליםלהורים ממוצאתימניאשרעלו לארץ ישראל בסוף המאה ה-19. היא התייתמה בגיל צעיר ונשלחה לבית היתומות בצפת , ולאחר מכן למוסד הילדים "שפיה", שם הכירה את התרבות המערבית. בתום שהותה במוסד נרשמה לימודיגננותבמכללת לוינסקיבתל אביב. לאחר לימודיה, עבדה כגננת בגן ילדים בשכונת שפיראבתל אביבוהתגוררה בבית משפחת הסופריהודה בורלא. בביתם גם נקבעה שנת הולדתה המשוערת.

לשם עבודתה כגננת, חיברה והלחינה לוי-תנאי שירי ילדים ושירי משחק לילדים. רבים מחומרים אלו פורסמו על ידי מרכז הגננות כחוברת פדגוגית לגננות. היא למדה משחק בסטודיו שלצבי פרידלנדאך לא הצליחה להתקבל לאחד משני התאטראות הממוסדים בתל אביב. "לא התקבלתי לתיאטרוןהבימהואף לא בתיאטרוןהאהל", סיפרה לימים. "הדבר הכאיב לי מאוד וחשתי כי נדחיתי רק בגלל היותי מזרחית בעלת מבטא מזרחי". בסטודיו הכירה שרה את ישראל תנאי, שעלה לארץ בגפו מאירופה ב-1933,ונישאה לו ב- 1935. ישראל תנאי, שכיהן לימים כמנכ"ל הארגוני שלהסתדרות המורים, נפטר ב-1963, בגיל 52.

לאחר אכזבתה מן הניסיונות להתקבל לתיאטרון העברי, נסעה בשנת1938ללונדון, שם ניסתה להתקבל כשחקנית והופיעה כזמרת. היא שבה לארץ ישראל לאחר כחצי שנה.

את צעדיה הראשונים במחול החלה ככותבת וכבמאית של טקסים ומסכתות עבור קיבוצים ומושבים, במקביל לעבודתה כגננת. לצד כתיבה והלחנה של שירים למופעים, ביימה גם מחולות לטקסים אלו. בין מופעים אלו ניתן לציין את "שיר השירים" בקיבוץרמת הכובש ואת "מגילת רות" (1947) ו"בראשית" (1950) בקיבוץ משמר השרון.

כתבה והלחינה שירים ויצירות מוזיקליות לריקודים, בייחוד נודע שירה "אל גינת אגוז". כתבה גם שירים לילדים כמו "ליצן קטן נחמד" ו"באנו חושך לגרש".

חברות להקת ענבל1956

בשנת1949החלה לוי-תנאי לעבוד עם קבוצה של נערים ונערות בני העדה התימנית. המפגשים נערכו במבנה בית הספר "כרמל". הנערים התנסו בקבוצה במשחק, תנועה וכדומה. מתוך קבוצה זו צמח דור הרקדנים הראשון של להקת "ענבל", אשר מנה כשבעה נערים. הלהקה החלה לעבוד באופן מסודר בשנת1950וכונתה "הלהקה המזרחית של שרה לוי". הלהקה הופיעה במושבים, קיבוצים ובישובים אחרים בארגונה של המרכז לתרבות שלההסתדרות.

לאחר הופעה בכנס מחולות העם בדליהבשנת1954, זכתה הלהקה לתמיכה כספית וארגונית של "קרן נורמן" (בעתיד "קרן התרבות אמריקה-ישראל), שאִפשרה לה ליצור בתנאים טובים ואף להרחיב את מספר חברי הלהקה ל-12. התגובות לעבודתה של לוי-תנאי היו מעורבות. רבים זלזלו בעבודתה וראו בה "פולקלורמזרחי". עם זאת, נבחרה "ענבל" לייצג את ישראל בעולם. בשנים1957–1959יצאה הלהקה לסיבובי הופעות בצפון אמריקהובאירופה.

לוי-תנאי הייתה המנהלת האמנותית של להקת "ענבל" במשך ארבעים שנה וזכתה עמה להצלחה רבה, הן בארץ והן בסיבובי ההופעות בעולם. היא כתבה יצירות מחול רבות המשלבות מוטיביםתנ"כיים, יהודיים-מסורתייםוחלוציים, כולל מוטיבים מעדותישראל השונות ובראשןיהדות תימן. בין יצירותיה הידועות: "חתונה תימנית" ו"הבא לי גורל". ביצירותיה ל"ענבל" עבדה לוי-תנאי בשיתוף פעולה פורה עם המנהל המוזיקליומלחין הבית של הלהקה-עובדיה טוביה.

פרשת נשוא וחג שבועות

פרשתנו כוללת את ברכת הכהנים, הפותחת ב'יברכך' ומסתיימת ב'שלום': יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ, יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ, יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם.

שילוב זה, של הברכה והשלום ויחסיהם מופיע במשנה החותמת את כל ששת סדרי המשנה, במסכת עוקצין:

אמר רבי שמעון בן חלפתא לא מצא הקדוש ברוך הוא כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום

שנאמר (תהלים כ"ט) ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום

מהו 'כלי מחזיק ברכה'? הסביר רבי ישראל בעל שם טוב (שיום פטירתו חל בשבועות):

השלום הוא הכלי, והברכה הוא הפנימיות.

כי אם אין חלונות סגורים בבית, והבית פרוץ למה לי עושרו,

הלא גנבים יגנבו דים, ושודדי לילה יבואו עליו,

אמנם כשהוא שלם ונשמר מגנבים ולסטים,

עושר שמור לבעליו.

הרי שעיקר הוא השלום, והוא הוא הכלי שעל ידו יתחזק ויתקיים הברכה והעושר.

מדברי הבעש"ט עולה שהדימוי של 'כלי מחזיק ברכה' מלמד על כך שתפקידו של השלום הוא לשמור על מה שיש בפנים, על הברכה והטובה שזוכה לה האדם.

ללא השלום, גם אם תהיה ברכה, משולה היא לבית פרוץ, שהברכה 'נעלמת' ו'נגנבת' ממנו. מחלוקת, יריבות, צרות עין, ענייני כבוד וטינה – כל אלו מייצרים חללים וסדקים בבית ובאדם, וממילא גם הברכה שיש לו (ברכה גשמית כמו גם רוחנית, כוחות יצירה, איכויות וידע) נעלמת ולא נשארת בתוכו.

השלום, אם כן, הוא המעטפת המאפשרת לברכה לשרות ולחול.

נראה שגם ביחס לתורה ולחגה החל מחר הדברים קשורים בעומקם.

לאחר ברכת התורה בכל בוקר, אנו עוברים מיד ללימוד – וחכמינו בחרו שפסוקי התורה שיילמדו בסמוך לברכת התורה הם פסוקי ברכת הכהנים.

הסיבה, על פי הבעש"ט שהובא, ברורה. ללא השלום, גם ברכת התורה לא נותרת עם הלומד, והתורה הנלמדת (שהיא בעצמה ברכה ושפע) עלולה להתנדף ולהיעלם, אם אין כלי ומעטפת של שלום סביבה.

על כן 'תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם', שאם לא כן, אינם תלמידי חכמים...

שבת שלום וחג שבועות שמח, הרב אורי ליפשיץ, רבה של טירת צבי