שלום רב קוראנו היקרים

ביום ראשון הקרוב

נציין את יומה של ירושלים,

49 שנים לאיחודה.

ירושלים אליה התגעגעו אבותינו.

"ירושלים העושה כל ישראל חברים".

גדול משוררי ירושלים - רבי יהודה הלוי

באחד משירי הגעגועים לה כתב

יְפֵה נוֹף – רבי יהודה הלוי

יְפֵה נוֹף מְשׂוֹשׂ תֵּבֵל קִרְיָה לְמֶלֶךְ רָב / לָךְ נִכְסְפָה נַפְשִׁי מִפַּאֲתֵי מַעְרָב

הֲמוֹן רַחֲמַי נִכְמָר כִּי אֶזְכְּרָה קֶדֶם / כְּבוֹדֵךְ אֲשֶׁר גָּלָה וְנָוֵךְ אֲשֶׁר חָרָב

וּמִי יִתְּנֵנִי עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים, עַד / אֲרַוֶּה בְדִמְעָתִי עֲפָרֵך וְיִתְעָרָב

דְּרַשְׁתִּיךְ, וְאִם מַלְכֵּךְ אֵין בָּךְ וְאִם בִּמְקוֹם / צְרִי גִּלְעֲדֵך - נָחָשׁ שָׂרָף וְגַם עַקְרָב

הֲלֹא אֶת אֲבָנַיִךְ אֲחוֹנֵן וְאֶשָּׁקֵם / וְטַעַם רְגָבַיִךְ לְפִי מִדְּבַשׁ יֶעְרָב

לצפייה בביצועה הייחודי של אתי אנקרי בלחנה לפיוט זה לחצו כאן

וירושלים העושה כל ישראל חברים

חיברה חברים לברית יחודית-

על כך קראו בשורות הבאות:

אתמול בלילה נפתחו השמיים החשוכים של סופו המתקרב של חודש אייר, ואור גדול זרח בלבבות.
מור ויובל, שני אנשים שהחברה מגדירה אותם כבעלי צרכים מיוחדים, אבל יש בהםשכל מדהים, לב ענק, עמדו מתחת לחופה והקימו את ביתם.
מור ויובל לא נישאו כמו כל זוג רגיל, שנפגש, אוהב ומחליט. מור ויובל הם חלק ממיזם של מכון פוירשטין וקרן רודרמן, ששם לעצמו את המשימה הכבירה לטעת בלבבות של האנשים השקופים בחברה שלנו, שיש להם לא רק את הזכות לזוגיות ומשפחתיות, אלא גם את היכולת לכך. עם תמיכה עם הכשרה , עם הכנה, עם ליווי, אבל הפוטנציאל האנושי נמצא שם.
אתמול לקחנו את המושג אותו טבע פרופ' ראובן פוירשטין "פוטנציאל אנושי" ודחפנו אותו קדימה עוד כמה קילומטרים. נכון, יש כבר זוגות עם צרכים מיוחדים שנישאו, גם במכון. אבל מור ויובל הם הראשונים, שחונכו לכך, שהיו חלק מתהליך מקיף של שיקום והכשרה לקראת , תוך כדי ואחרי.
כיו"ר "צהר", וכמתנדב בארגון זכיתי לערוך את חופתם של מאות רבות של זוגות, ב"ה. אבל אתמול חשתי שלא אני ערכתי את החופה. יד נעלמה שמה בפי את הדברים, נטעה בי את הכוחות את האמונה, ואפשרה לי לקבל את האחריות.
אתמול בלילה נפרץ הסכר, וגלגלי המהפכה החלו לנוע. בעזרת ה' אנו נדחוף עוד אלפי זוגות בישראל ובעולם לממש את זכותם הטבעית, לממש את הפוטנציאל הטבוע בהם. לא ננוח ולא נשקוט עד שזו תהיה דרך סלולה לרבים, פשוטה וטבעית כמו לנשום אויר צח. "היינו כחולמים"...

הרב רפי פוירשטיין

ולקראת יומה של ירושלים עוד חלום שמתחיל להתגשם:

היה לי חלום.
לא ענק. חלומון.
השנה תחילת הרמאדן ויום ירושלים צמודים זה לזה, ויתכן אפילו שיתנגשו. החג שלנו והחג שלהם.
יתכן- כי החגים המוסלמיים צמודים לירח, וביתהדין המוסלמי שמקדש את החודש מודיע על החלטתו ימים ספורים מאד לפני תחילת החג.
אז או שהרמאדן יחל בראשון או בשני. כך או כך תכונת החג וההכנות אליו כנראה מורגשות מאד ברחוב הערבי (ברררר...חודש שלם של צום וסעודות חגיגיות בערבים. רק מהמחשבה על ההתארגנות לכזה דבר אני מתעייפת. אין לי מושג איך הן עושות את זה).

אז היה לי חלום.

חלמתי שלרגל קיומו של חג דתי חשוב וגם צום, יודיעו מארגני מצעד הדגלים, אנשים דתיים שיודעים מהו חג ומהו צום, שהשנה המצעד לא יעבור ברובע המוסלמי על מנת לאפשר לתושביו לחגוג את סיום הצום או להתארגן לקראת תחילתו מבלי להיות סגורים בבתים בעוצר.
חשבתי שזה צעד ראשון בדרך לחלום גדול יותר. שבו אנחנו, האנשים המאמינים ושומרי המצוות, הופכים את המכנה המשותף הדתי שלנו למנוע חיבור והשכנת שלום. ושירושלים, כעיר שהקב"ה, בשמותיו השונים, הוא התושב הכי ותיק ונחשב שלה, היא המרכז של שלום דתי כזה.
חלום פרומני כזה, או אולי מדויק יותר, חלום ברוח ישעיהו או מיכה.

אז ניסיתי.

פניתי לחלק מראשי מצעד הדגלים והצעתי. לא לבטל, רק לשנות מסלול.
התגובות הפתיעו אותי לטובה.
היה ברור שאם יש התנגשות בחגים צריך לשנות. רק שלא היה ברור שיש התנגשות.

היום ראיתי שהחליטו על איזושהי פשרת ביניים.
המארגנים הודיעו לכל המוסדות המשתתפים שבשש וחצי בערב, עם חשכה, יפסיקו לעבור ברובע המוסלמי.
וחוץ מזה ניצלו את ההזדמנות והודיעו וביקשו ודרשו מהמחנכים לקחת אחריות על כך שהצעדה תהיה חגיגה של ירושלים ולא התקפה/שלילה/התגזענות על תושבי העיר הערבים.

בעיני עצם ההחלטה להתחשב בתושבי הרובע המוסלמי (גם אם מעט מידי) היא כשלעצמה שולחת את המסר המרכזי: יש פה עוד אנשים בעיר. הם חלק מהעיר. תושבים בעלי זכויות ומעמד ואי אפשר להתעלם מהם!

אז זה צעד קטן. אבל הוא צעד ראשון. וגם מסע ארוך צריך להתחיל איפשהו.

שנזכה.

מתוך הפייסבוק – תהילה פרידמן

שבת שלום

ויום ירושלים שמח

גדי ליאון

העורך

מסביב למדורה בבית גיל עוז

ביומו של ל"ג בעומר, יום חמישי י"ח אייר, 26 במאי התכנסו עשרות חברי הבית מסביב למדורה, טוב לא בדיוק למדורה עקב הרוחות החזקות, בבית גיל עוז.

התקבלנו בקפה טוב ועוגה מאפה הבית ובחברותא נעימה של זה עם זה.

התכנסנו יחדיו לסיפוריו המרתקים של לוי גבעון, חבר טירת-צבי, אודות גבורה, רבי עקיבא, טירת-צבי, שדה-אליהו, בר-כוכבא, אדריאנוס ומה לא.

המשכנו בשירי מדורה וארץ ישראל הטובה והישנה, בהנחייתו המעולה של איתמר יובל, אף הוא מטירת-צבי.

בסיום השירה זכינו בהדרן- קטע נגינה על הפסנתר בו הפגין איתמר את כישוריו הוירטואוזיים.

קינחנו בארוחת ערב, ואיך לא, גם בתפוחי אדמה ובצל שנצלו במדורה.

אנו מודים לדוד ויעקב, אבות הקהילה, שסייעו בהכנת המדורה ותפעולה, ללוי גבעון על דבריו המרתקים, לאיתמר יובל על הנגינה והשמחה ולכל חברי הבית שהגיעו לחגוג עימנו סביב המדורה.

גדי ליאון

מומחה שיקומי

הנש"ר נפרד מהקן

השבוע הגיעו מפגשי נש"ר אל קו הפרידה. צער הפרידה היה מורגש באוויר.

מצד שני, פרידה היא תמיד פתיחת פתח להתחדשות שינוי וצמיחה. המתח בין שתי הקצוות הללו הורגש היטב בחלל.

המפגש החל בפרסום תוצאות ההצבעה שנערכה במפגש האחרון, באופן- דמוקרטי אישי וחשאי, ואותם שירים שנבחרו הושרו בפי כולם.

קבוצת החברים מבית גיל-עוז וילדי כיתת המורה רויטל והילה מבית החינוך דקלים בחרו ב"ילד של אבא" במקום הראשון, "בת שישים" זכה להיבחר במקום השני ואילו שלושה שירים התחלקו בכבוד של המקום השלישי- "אנשים טובים", "הכל פתוח" ו"לצפון באהבה".

בקבוצה השניה שכללה עוד חברים מבית גיל עוז וילדי כיתת המורה גלי מבית הספר שק"ד נבחרו שירים אחרים... אם כי לא לגמרי אחרים.

במקום הראשון שהתחלק בין שני שירים באופן שווה זכו "ילד של אבא" ו"בת שישים", למקום השני הגיע "הכל פתוח" ואילו במקום השלישי והמכובד נבחר"ההר הירוק תמיד".

יש לציין שמבין שישה-עשר השירים שעמדו לבחירה כל השירים קיבלו לפחות קול אחד, בשתי הקבוצות.

לאחר השירה חולקו השירונים שהגיעו "חם מהתנור" של בית הדפוס וכולם שמחו על קבלתם.

הילדים מצידם הכינו ברכות לחבריהם הוותיקים וכן גם חברי הבית לילדים. הברכות עברו מיד ליד וההתרגשות היתה רבה.

לצפייה בדברי הברכה והפרידה של ילדי דקלים לחצו כאן

לצפייה בדברי הברכה והפרידה של ילדי שק"ד לחצו כאן

"נפרדנו כך....

והבטנו זה בזו
היה עצוב
הלב המה
ונפרדנו בתקווה...(סמדר שיר)

זו שוב הזדמנות להודות לחגית לירון שמשכה בעול הכנת והנחיית המפגשים ולפיטר פרידמן על הליווי בנגינה מידי שבוע בשבוע, על המאמצים, הגיוון והיצירתיות.

ובקבוצת התנועה, בהנחייתה הכה ייחודית של צמרת פשחור....

מה נאמר ומה נספר, חוויה רציפה של התרגשות, שמחה וקירוב לבבות כפשוטו.

כל מפגש הקבוצתי מול מפגשי היחידים היווה אבן דרך ביצירת קבוצת תנועה וריקוד הפועלת בהרמוניה תוך הכרת הצרכים של כל יחידיה. כל זאת בליווי המסור והחם של אהובה אוזן, אם הבית בגיל-עוז, והמורה קרן נחום, מחנכת הכיתה יחד עם חני הסייעת.

סיכמה את המפגש אחת מחברות הבית:

הפרח שנפתח ופרח

המפגש היום עם הילדים היה לי מרגש.

"הילד שלי" היה מאוד סגור בתחילת השנה, בתחילת המפגשים, ועם הזמן, לאט, לאט נפתח. ממש, ממש לאט.

המפגש האחרון היה מאוד מרגש עבורי. הילד שאיתי נפתח, ולמרות שיש לו קושי במגע פיזי, הוא נפתח וחיבק אותי ונישק אותי, לא פעם אחת, אלא שלוש פעמים ולי...הדמעות עמדו בעיני.

הרגשתי פשוט ולא בהגזמה תהליך של איך פרח צומח, ממש לאט, אבל בהדרגה ולבסוף- איזו פריחה מרגשת ומיוחדת צמחה.

תודה לך צמרת על שנה מיוחדת ועל מה שזכיתי בעזרתך לחוות.

טובה בנדיקט

חברת בית גיל-עוז

שדה-נחום

גדי ליאון

רכז מיזם נש"ר

בית גיל-עוז

"נווה בגאון הירדן"

זכינו ביום רביעי, כ"ד אייר תשע"ו, 1 ביוני 2016, חברי בית גיל-עוז, להתארח בכבוד מלכים על ידי תלמידי "כיתות נווה" שב"גאון הירדן". בכל יום רביעי השנה הגיעו אלינו לבית גיל-עוז קבוצה של תלמידים אלו במסגרת הכנה לחיים עצמאיים בקהילה והכנה לחיי עבודה ותקשורת בונה.

ההתרגשות היתה רבה. חברי הבית שמחו להתארח ולראות ולשמוע ולהבין את סדר היום, התכנים והמסגרת בהם לומדים חברינו אלו מכיתות נווה. הרגשנו מאוד גם ההתרגשות שאחזה בתלמידים, כבר ברגע ירידתנו מהאוטובוס שהביאנו אליהם.

המפגש נערך באחד מחדרי הספריה, שם התכבדנו בשתיה קרה ובחדר חגיגי ששולחנותיו ערוכים עם מפות חגיגיות.

התלמידים קיבלו אותנו בחום רב ובשמחה. הם סיפרו בצורה מובנית ומסודרת, כל אחד בתורו, על סדנאות העבודה, ועל שילובם בכיתות בית הספר. הם שרו בפנינו שירים מרגשים- "תתארו לכם", ו"אלהים נתן לך במתנה".

בנוסף, צפינו בסרט קצר שתיאר אותם במקומות העבודה השונים- גנים, חנויות, גן-גורו ועוד.

התכבדנו בקפה ומאפה תוצרת סדנת הקונדיטוריה שלהם והלכנו לבקר בסדנאות העבודה- פירוק מכשירים אלקטרוניים, קונדיטאות וקרמיקה ושם שמענו מהם על הנלמד בסדנאות אלו.

חזרנו מרוגשים ושמחים על מפגש בין דורי מעצים בו כל צד נותן ומקבל בו זמנית ונהנה מאוד.

"השמיים הם הגבול".... מסתבר.....

גדי ליאון

מומחה שיקומי

"אעלה את ירושלים על ראש שמחתי"

פסטיבל האור בירושלים הוא אחד המיצגים המרהיבים שמביאים אליו המוני אנשים, המסתובבים בעיר העתיקה בין הרובעים, לאורך החומות והשערים. משחקי האור, הקולות, הצבעים והשחקנים מילאו שמחה בהולכים.

צעדנו בין המיצגים עם רבבות האנשים.

נהנינו מהמפגש ומהאווירה. זו בהחלט היתה חוויה, אז נצפה לכך גם בשנה הבאה.

לטעימה קלה לחצו כאן

סופי עטרה-שבח

רכזת הטיולים

בית גיל עוז

האגדה על השיח הקטן - אסנת ישפה

שיח קטן ודוקרני בקרחת היער מרגיש שאינו יפה ומושך מספיק. הוא מבקש משר היער דברים חיצוניים: עלי זהב, עלי בדולח, פרחים צבעוניים, עלים ירוקים. כל אחת מהבקשות נענית – ומלווה באיורים מושכים הכוללים צבעי הדפסה מנצנצים – אך תמיד משהו משתבש: עלי הזהב נגנבים, העלים הירוקים נאכלים על ידי עז, עלי הבדולח מתנפצים בסופה.

שר היער אינו מחנך את השיח הקטן, אלא מקשיב לו, מנחם אותו, ומגשים לו את כל משאלותיו. בכך הוא מאפשר לו להגיע בעצמו להבנה שמצבו הטבעי הוא בסופו של דבר המצב הטוב ביותר.

ספר מרתק ומלמד, שיכול להוות בסיס טוב לשיחה.

מתאים לילדים מגיל 3 עד 7

התבוננות באומנות הקולנוע

צפייה וניתוח בסרטי איכות

המונחה בידיה האמונות של דורית צמרת,

מזמין את החברים לצפייה ב.....

במפגש הקרוב, בהקשר ל"יום ירושלים":

סרטו עטור השבחים של הבמאי הישראלי רענן אלכסנדרוביץ':

"מסעות ג'יימס לארץ הקודש" (2003)

צליין אפריקאי צעיר ותמים מבקש להגיע לעיר הקודש ירושלים - ונתקל במציאות הישראלית העכשווית, כשנתפס כ"עובד זר בלתי חוקי", ונאלץ לפלס את דרכו ולשנות את תכניותיו.

לצפייה בקדימון לסרט לחצו כאן

להתראות בקולנוע

הסרט יוקרן באולם זיידן

ביום רביעי ב' סיוון , 8 ביוני

תחילת ההקרנה בשעה 10:00

מוזמנים לצפייה בסרט

גם חברים שאינם חברי החוג

בעלות של 25 ₪

לכל שאלה ופרטים נוספים ניתן לפנות לרויטל

050-5230198 04-6757402

revitalfuks@gmail.com

למהירי החלטה

קהל יקר,

ברצוני להזמינכם למסע משותף ואינטימי, למקום מסתורי המרתק חוקרי מוח, הרפתקנים ואנשי סביבה וחברה: האי איקריה, ביוון - האי שתושביו מסרבים למות.

למימוש "הרפתקת איקריה", חברתי לאדם מרתק בפני עצמו, המשמש מזה שנים כמורה דרך לתרבויות ואזורים ייחודיים, יורם פורת.

את הטיול בנינו יחדיו כקונספט פורץ דרך המבוסס על סדנאות מעשיות, מפגשים עם תושבי האי, והרצאות ייעודיות לחקר המוח.

לעיון בתיאור הטיול לפרטיו לחצו כאן

למילוי טופס הרשמה לחצו כאן

אני משוכנע, שתהיה לנו חוויה מרתקת ומשמעותית.

כל הקודם זוכה

בברכה,

ד"ר יוסי חלמיש

"בשביל המוח"

052-4526426

www.brainways-ltd.com

חווה בירנבאום, חברת מעוז-חיים משנת 1947 וחברה בבית גיל עוז מזה כחמש וחצי שנים. "גיל עוז, אומרת חווה, בנתה אותי", במעוז אין לי יותר חברים, אלו שהיו כבר אינם, בעלי דן נפטר לפני עשרים ושתיים שנים. כאן בבית גיל עוז מצאתי סביבה אוהדת ובה אני יכולה ליצור באומנות ולהגיע אף לתוצרים מוגמרים. הכל יוצא החוצה, (כשרונות שהיו חבויים בי מסתבר) ולכן אני שמחה להגיע לכאן.

יש פה כלים והזדמנות ליצירה אומנותית וחברתית."

חוה אישה ססגונית ותוססת. בנה יוסי נפל במלחמת ההתשה.

לחוה עוד שלושה ילדים שישה נכדים ושישה נינים (בשלב זה - כדבריה).

דברים שנשאתי בטקס

ליום הזכרון לחללי מערכות ישראל

בקיבוצי - מעוז חיים

ליוסי בני בן ה- 20 שכבר 46 שנים איננו, אני כבר לא יכולה להתגעגע, מפני שאני יודעת שהיום הוא היה בן אדם אחר- בוגר.

לעומת זאת, אני מתגעגעת לצאצאים שבוודאי היו לו, בנים ובנות, ואולי גם נכדים.

אותם הייתי רוצה לראות מתרוצצים עם בני אחיהם, אבל הם כבר לא יהיו.

חוה בירנבאום

מאי 2016

מעוז-חיים

לוחם השייטת שהותיר אחריו 6 מיליון אחים

הביקור במחנות המוות בפולין שינה את מסלול חייו של יאיר אנגל • שם, על האדמה הארורה ההיא, הוא כתב את השיר "שישה מיליון אחים", ושם גם החליט להתנדב ליחידה מובחרת • ב־4 בדצמבר 1996 נספה סמ"ר יאיר אנגל ז"ל בתאונת צלילה בקומנדו הימי • ביום חמישי הקרוב, במצעד החיים בפולין, יבצע הזמר דוד ד'אור את השיר שכתב

תלם יהב•02.05.16

לקריאת המאמר במקור לחצו כאן

את ההחלטה להתגייס ליחידה מובחרת קיבל יאיר אנגל ז"ל על אדמת פולין.

עד אז חשב יאיר שיהיה ספורטאי מצטיין ויקדיש את כל זמנו לאימוני הכדורסל. אבל הוא חזר משם אדם אחר. וכך, עם סיום לימודיו התגייס לשייטת 13, עבר בהצלחה את האימונים והתקדם במסלול הלוחם המפרך. אך ב־4 בדצמבר 1996 אירע אסון. יאיר נהרג במהלך אימון צלילה ואיתו לוחם נוסף, מתן פוליבודה ז"ל. לאחר מותו הועלה יאיר לדרגת סמל־ראשון.

במהלך הסיור במחנות המוות כתב יאיר, אז תלמיד כיתה י"א, את השיר "שישה מיליון אחים". עכשיו , כמעט 20 שנה אחרי מותו, יושמע שירו של יאיר בפעם הראשונה במצעד החיים בפולין. את השיר יבצע הזמר דוד ד'אור.

סבו של יאיר, שרגא אנגל ז"ל, היה ניצול אושוויץ. אביו של יאיר הוא יוסף אבי יאיר אנגל, הידוע בכינוי ג'וחא. במשך שבע שנים עבד כיועץ לנשיא המדינה לשעבר שמעון פרס, ובמסגרת תפקידו הצטרף אליו בשנת 2011 לביקור במחנה ההשמדה טרבלינקה. גם יורם דורי, יועצו האסטרטגי של פרס, היה שם. "בטרבלינקה הייתה לי הזכות להקריא את שירו של יאיר בני", מספר ג'וחא. "יורם, שהשיר כנראה עשה לו משהו, ביקש ממני רשות להלחין אותו".

דורי: "בנסיעה לטרבלינקה ג'וחא ביקש להקריא את השיר, והשיר מאוד ריגש אותי. הלכתי למוזיקאי משה יוסף, ובתוך כמה ימים הוא כתב מנגינה וקרא לי אליו לאולפן. דיברתי עם ג'וחא, והוא הזמין את כל המשפחה. הם שמעו את השיר ומאוד התרגשו".

ואז ג'וחא עצמו, שיש לו היכרות עם הזמר דוד ד'אור, פנה אליו וביקש ממנו לשיר את השיר. "דוד שמע את המנגינה והסכים מיד. כעת הוא נוסע איתנו למצעד החיים בפולין כדי לבצע את השיר בהופעת בכורה".

"זה שיר עוצמתי מאוד", אמר אמש ד'אור ל"ידיעות אחרונות". "כשאתה קורא את המילים אתה אומר לעצמך: 'וואו, זה טקסט שנער כתב?' הוא כנראה חווה חוויה מטלטלת מאוד בביקור בפולין".

זו הפעם הראשונה שד'אור משתתף במצעד החיים. "הופעתי בפולין, אבל לא במצעד. זה מאוד מרגש אותי, בעיקר השנה, כשהקולות של הכחשת השואה כל כך חזקים מסביבנו. אתה רואה ושומע אנשים שמשווים אותנו לנאצים, ולכן יש חשיבות לבוא ולומר את האמת ולזכור את ההיסטוריה. מבחינתי, לשיר במצעד זה לנסות לגעת ברבבות האנשים שיהיו שם, ושזה יגיע לעולם כולו. זו תחושה חזקה מאוד".

ג'וחא אומר כי גם 20 שנה אחרי מות בנו יאיר, עדיין לא ברור מה קרה באותה תאונת אימונים. רק כשסידרו את החדר שלו גילו את השיר שכתב באותה נסיעה לפולין. עבור ג'וחא מדובר בסגירת מעגל מרגשת במיוחד. "גם סגירת מעגל עם יאיר, וגם סגירת מעגל עם אבי ניצול השואה".

שישה מליון אחים – יאיר אנגל ז"ל

הם מסתכלים עלינו מלמעלה/שישה

מליון אחים/הם מסתכלים עלינו

מלמעלה/ובוכים או צוחקים. ואנ-

חנו כאן למטה/בכלל לא מבינים/

יושבים בפלנטה אחרת/בוכים ונבו-

כים./איך יכול אדם/לקום בבוקר

אדם רגיל/כביכול, ולגדוע חיים/

לקטוף חלומות/למחוק עולם של

אתמול/איך יכול פשוט אדם שנו-

צר מאדמה/להביא עליה שממה/

להחריב את עולמה/את זה לא אבין

לעולם./ולחשוב שהכול היה כל כך

מהיר ושיטתי/זה פשוט מוציא אותי

מדעתי./והנה עוד קבוצה/של אנ-

שים כל כך טובים/כל כך תמימים/

אל סופם מובלים./עולמות נמחקים

בין ארבעה קירות/ועכשיו מאוחר,

אנשים עכשיו מאוחר מאוד./נשארו

רק זכרונות/נשארו רק זכרונות./

וגם אם ננסה/ונחשוב עוד הרבה

מאוד זמן/לא נבין לעולם/איך

מרשים לעצמם/איך מרשים לעצמם

אותם בני אדם/להפוך שישה מ-

ליון אנשים/לשישה מליון שמות./

את זה לא אבין לעולם./ולחשוב

שהכול היה כל כך מהיר ושיטתי/

זה פשוט מוציא אותי מדעתי./ול-

מרות הכול/צריך להמשיך ולחיות/

ולהיות חזקים/כי למעלה עלינו

מסתכלים/בוכים או צוחקים/ובנו

כל כך בטוחים/בנו כל כך בטוחים/

שישה מליון אחים./את זה לא אבין

לעולם/ולחשוב שהכל היה כל

מהיר ושיטתי/זה פשוט מוציא אותי

מדעתי.

ולהרחבה לחצו כאן לקריאה על סבו של יאיר – ניצול אושוויץ

ולצפייה בביצועו של דוד דאור במצעד החיים לחצו כאן

קפה אצל ברטה

מילים:אהוד מנור לחן:נתן כהן

כשאני שפוף ורע לי על הלב
אני הולך אל ברטה ואצלה יושב
אני שותה קפה שחור
מראה לה את היד
אומרת לי אתה נחמד
תשים עשירייה בצד

ואז לפתע היא שותקת ורואה
את כל מה שיקרה ומה שכבר קרה
רואה על מי אני חושב
ומה אני רוצה
אומרת שגלגל חדש
יתחיל כשהשנה תצא

תמיד כשאני עומד כבר לעזוב
היא מנסה לומר שיהיה עוד טוב
אחרי כמה צרות קטנות
פתאום תרגיש נפלא
תהיה לך שמחה גדולה
מילה של ברטה זאת מילה

אני הולך אל ברטה פעם בשנה
ובינתיים שום דבר לא השתנה
אבל תמיד אני חוזר
מראה לה את היד
ומקווה שיום אחד
אומר שלום ולא אפחד

ואז אני שואל אותה על אהבה
אומרת כן אבל לפני כן אכזבה
אז לא כדאי לך לדאוג
אולי תראה רופא
תשמע אתה בחור יפה
אולי תשתה עוד כוס קפה

תמיד כשאני עומד כבר לעזוב...

לצפייה בביצוע להקת הנשמות הטהורות לחצו כאן

הנשמות הטהורות הייתה להקה ישראלית שפעלה באמצע שנות ה-70. חבריה היו נתן כהן,

נאוה ברוכין ויורם ירוחמי. הלהקה הוציאה אלבום אחד שנושא את שמם.

לצפייה בביצועו של יגאל בשן לחצו כאן

Ynet "רכילות" פורסם: 24.07.07

השיר "קפה אצל ברטה" נכתב בתקופה שצדי צרפתי עשה את המעבר מעולם המשחק לעולם הבימוי. בכל פעם שהוא חש חרדה בעקבות פרויקט, הוא הלך לקוראת בקלפים שגרה מולו. בסוף אהוד מנור כתב על זה שיר, שהפך לקלאסיקה. הקוראת בקלפים, מה אתם יודעים,?

"הרבה קלאסיקות בזמר העברי מבוססות על רחשי ליבם של הכותבים, אבל חלק מהן גם מבוססות, כמו שאומרים בלעז, על סיפור אמיתי. השיר הנוסטלגי "קפה אצל ברטה", שביצע יגאל בשן, נכתב על אחד שאתם דווקא מכירים,צדי צרפתי. פריט הטריוויה המקסים הזה התברר בתחקיר שעשו לצרפתי התחקירניות הנמרצות של התוכנית שלשלישיית "מה קשור"

צרפתי, האמנם? "כן, זה נכון. הייתי אז מסוג המכורים שעל כל מצב רוח רע אפשר היה לגרור אותם לקוראת בקלפים. לי היתה אחת שקראו לה רחל לוי, היא גרה אז מול הבית שלי והייתי הולך אליה, בנעורי, מה שנקרא. בתקופה ההיא אני, אהוד מנור ואשתו, עפרה, היינו חברים מאוד מאוד קרובים, הייתי אתם בקשר יומיומי וסיפרתי להם בין היתר גם על זה. אז אהוד כתב את השיר וזה הפך לשיר של יגאל, אבל זה נולד דרך הסיפור שלי".

זה שיר די נוגה. "כן אבל הוא נכתב עם קריצה. גם אני לא לקחתי את זה אז ברצינות. הוא קצת נוגה כי הייתי הולך אליה ממקום של מצוקה,וכשאתה במצוקה אתה מחפש מישהו שיאמר לך מילה טובה. זאת היתה התקופה שעזבתי את עולם המשחק, רציתי נורא לדעת מה יהיה, ואותה קוראת הבינה טוב מאוד שכדאי ללטף אותי. ופעם כשהיא ליטפה אותי היא אמרה שיהיה בסדר, וזה נהיה כשלון נוראי, ובאותו הרגע התאכזבתי מאוד, וכמובן שלא נכנסתי אליה יותר".

היו גם פעמים שהיא צדקה? "תשמעי, היא אמרה לי 'אתה לא חוזר לבמה, אבל אתה תהיה בדרך מקבילה'. והאמת היא שמה שקרה אחר כך זה שהתחלתי לביים בתוכניות בידור, אבל זה היה מקרי לגמרי. היא זיהתה שאין שום סיכוי שאני אעזוב את זה. היית צריך להיות מטומטם כדי לא לזהות את זה"

פרשת במדבר

אנו פותחים השבת את חומש במדבר, כשבמוצאי השבת נציין את יום שחרור ירושלים.

לכאורה, אין ניגוד גדול מזה. ירושלים היא עיר המלוכה, מקום הבניינים והמגדלים, השערים והחומה. כך משוררים עליה בני קורח: 'שִׁיר מִזְמוֹר לִבְנֵי קֹרַח. גָּדוֹל ה' וּמְהֻלָּל מְאֹד בְּעִיר אֱלֹקֵינוּ הַר קָדְשׁוֹ. יְפֵה נוֹף מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָרֶץ הַר צִיּוֹן יַרְכְּתֵי צָפוֹן קִרְיַת מֶלֶךְ רָב. אֱלֹקִים בְּאַרְמְנוֹתֶיהָ נוֹדַע לְמִשְׂגָּב... סֹבּוּ צִיּוֹן וְהַקִּיפוּהָ סִפְרוּ מִגְדָּלֶיהָ. שִׁיתוּ לִבְּכֶם לְחֵילָה פַּסְּגוּ אַרְמְנוֹתֶיהָ...'.

לעומתה, המדבר הוא מקום בו הטבע מופיע בעצמתו ובפראיותו גם יחד, מקום בו אין הדר אנושי, אין תחום וגבול, ואין ארמונות מלוכה.

יחד עם זאת, העיר היכולה להיות מכון לקדושה, עלולה להפוך למקום רע ויצרי, שלא נשגבות בני האדם מופיעה בו, אלא תככים וגאווה. או אז מבקש ירמיהו הנביא להתרחק מהעיר אל המדבר, ולהמיר את הצפיפות הנגועה של בני האדם בשקט ובענווה המאפיינים את המדבר: 'מִי יִתְּנֵנִי בַמִּדְבָּר מְלוֹן אֹרְחִים וְאֶעֶזְבָה אֶת עַמִּי וְאֵלְכָה מֵאִתָּם כִּי כֻלָּם מְנָאֲפִים עֲצֶרֶת בֹּגְדִים. וַיַּדְרְכוּ אֶת לְשׁוֹנָם קַשְׁתָּם שֶׁקֶר וְלֹא לֶאֱמוּנָה גָּבְרוּ בָאָרֶץ כִּי מֵרָעָה אֶל רָעָה יָצָאוּ וְאֹתִי לֹא יָדָעוּ נְאֻם ה'.

כל המכיר את ירושלים יודע שמיקומה הוא ממש על ספר המדבר. 'מעל פסגת הר הצופים' ניתן לראות בניע קל הן את עיר דוד והר הבית והן את מדבר יהודה הצחיח, בואכה ים המלח.

נראה שמיקומה הגיאוגרפי של ירושלים משקף באופן עמוק את היותה עיר הקודש, מחד, אבל עם מבט אל המדבר, מאידך. ירושלים מהווה מגדלור לעולם כולו, כיצד לייצר מקום של מלוכה ופאר שלא מתמכר לשררה ולאריזות החיצוניות, ומשמר בתוככי המרחב הבנוי את הרוך והחסד, את הפתיחות והאינסופיות. או אז 'יִקָּרֵא לָךְ עִיר הַצֶּדֶק קִרְיָה נֶאֱמָנָה'.

שבת שלום, הרב אורי ליפשיץ, רבה של טירת-צבי