שלום רב קוראנו היקרים

 

ימי הסתיו העוטפים אותנו

לילות קרים ועננים

הגשם שמתמהמה לבוא

כולם מובילים אל עבר החושך.

 

כדבריה של נעמי שמר:

"...שמש, הביאו שמש 
אם שָמַי מעוננים 
עוצמת את עיני 
אבל השמש היא בפנים. ..."

 

אור וחושך כמטאפורה לשמחה ולעצבות

הכל בפנים, הכל ניתן לחוויה אחרת

הכל בעיני המתבונן.

 

 

שנזכה לגשמים הכה נחוצים.

שנזכה לאור בחוץ ובפנים,

ובעיקר - ליכולת להפיץ את האור-

מאיתנו לסביבתנו הקרובה,

ומשם אל עבר העולם כולו.

 

על האור והחושך בגליון שלפניכם

 

שבת שלום

 

גדי ליאון

העורך

פעילות רב דורי בשיתוף עם מיזם "רגבים" בטירת צבי

 

 "מיום ששבו לאדמה, נהיו קרובים לשמים..."

                                                               א.צ.ג

 

רגבים פועלת לחיבור הנוער לאדמה ולעבודת האדמה, דרך חינוך לאהבת העמל ויגיע הכפיים, ומאמינה שמתוך גילוי כוחותיו המעשיים יגיע הנער גם לגילוי עצמי ולחשיפת הכוחות הרוחניים שבו.

התוכנית פועלת בקיבוץ טירת צבי, הנערים עובדים בחקלאות ולומדים לבגרות וגם מפעילים מיזמים למען הקהילה.

לשמחתנו, הנערים החליטו להתנדב ולטפל בגינות של הוותיקים בישובים.

אנחנו , בבית גיל עוז, עושים את החיבור ומתאמים בין צוות "רגבים" לאיש קשר בישוב שמחבר אל הוותיקים הזקוקים לעזרה בגינתם.

הנערים מגיעים עם כלים והרבה רצון טוב, גוזמים, מגרפים, עודרים, מעשבים, עוזרים בשתילה, הכול לפי בקשת המשפחה שבגינה שלה מטפלים.

נערי "רגבים" כבר עבדו במספר קיבוצים וגרמו לשמחה רבה למתקשים לתחזק את הגינה.

 

אנו מודים מאד לצוות רגבים ולנערים הנפלאים על עבודת הקודש.

 

ורד רוס

קידום השירות וייזום פרויקטים

 

 

הנש"ר הרחיב עד ל"בת שישים"

 

במפגשנו השבוע המשכנו את הטיול באזורנו באמצעות ביקור בקבוצת גבע דרך השיר "בת שישים".

התחלנו את המפגש ב"שלום חברים" בקנון כמובן שבוצע היטב כמו "זקן ורגיל".

על מפת השירים שלנו זיהינו את שני השירים שנלמדו בעבר- "שיר הרשת" ו"עמק שלי" וערכנו חזרה על "עמק שלי".

לצפייה בביצוע השיר עם ילדי כיתת המורה הילה לחצו כאן

 

מכאן עברנו ל"בת שישים" כאשר המשימה שעמדה בפני החברים היתה לנסות ולאפיין מיהי אותה "בת שישים" המופיעה בשיר.

לאחר שמספר ילדים ידעו שמדובר על קבוצת גבע ראינו כי השיר מלא בניגודים המתארים את גבע על כל תכונותיה והאוכלוסייה המגוונת המרכיבה אותה ושרנו יחדיו את השיר פעם נוספת.

 

עברנו ל"פינת הבקשות" שבה כיכבו- "שיר הרשת", "זמר נודד", "ציפורים נודדות" ו"לחם האוהבים".

 

מוזמנים לצפות באלבום התמונות ושימו לב לשליטה במפת השירים שהפגינו הילדים.

לחצו כאן לצפייה

 

 

להיכן נמשיך בטיולנו? על כך בפעם הבאה...

 

גדי ליאון

שותף במיזם נש"ר

בית גיל עוז

נפגשים בתנועה וממשיכים ב"גדולים-קטנים"

 

ושוב נפגשים והולכים ומתקרבים. בתנועה מתמדת לעבר המטרה- חיבור תנועתי מתוך הבנת העצמי והזולת דרך ההבנה של גדול-קטן.

ממשיכים להתחבר מתוך שמחה ומתוך העמקת הקשרים.

 

תנו לתמונות לספר את הסיפור חבל על כל מילה נוספת.

 

לחצו כאן לצפייה

ושוב תודה לחברי בית גיל עוז לילדים למורה חני וכמובן לרויטל בית און צור, מנחת המפגשים.

 

גדי ליאון

שותף במיזם נש"ר

בית גיל עוז

"למען תספרו לדור אחרון" – שלושה מותיקי העמק משתפים בסיפורם האישי שישה מתלמידי שק"ד דרכא

 

השבוע במסגרת לימודי ההיסטוריה והרצון להכיר את ההיסטוריה האישית של בוני ומייסדי המדינה התקבצו ובאו שישה מתלמידי כיתות י"א מבית הספר שק"ד דרכא לראיין שלושה מוותיקי בית גיל עוז.

שוהם ומתן עדי וכרמי יעלה ונעה שהתחלקו לזוגות והחלו במפגש.

שוהם ומתן פגשו את שירין קזז מבית יוסף, אשר שיתפה אותם בסיפור ילדותה ועלייתה ארצה מכורדיסטאן, והחיים במושב.

יעלה ונעה פגשו את עמרם דהאן ממושב רחוב, אשר שיתף אותן בילדותו במרוקו ועלייתו ארצה והחיים במושב כחקלאי.

 

 

כרמי ועדי פגשו בלאה לבנה מכפר-רופין, אשר שיתפה בילדותה בצ'כוסלובקיה ועל סיפור הצלתה הקשור ב"רכבת קסטנר".

השיחות קלחו והברק בעיניים נדלק, הן בקרב השומעים והן בקרב המספרים.

בסיום המפגשים ניכר כי היה הקשר שנוצר והעמיק.

 

 

מפגשים אלו כה מחברים בין הדורות וכל הצדדים מקבלים מהם רבות.  אנו תקווה שממפגשים אלו יצמח אולי גם קשר בהמשך.

 

גדי ליאון

מומחה שיקומי

חבורת הפיוטים בשירי ברכה שבת ושמחה

 

התחלנו את מפגשנו בשני שירים מתהילים:

עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה.

לצפייה בביצוע החבורה לחצו כאן

וגם כאן

 

והשיר השני:

יְבָרֶכְךָ ה' מִצִּיּוֹן וּרְאֵה בְּטוּב יְרוּשָׁלָ‍ִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ.

וּרְאֵה בָנִים לְבָנֶיךָ שָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל.

לצפייה בביצוע החבורה יחד עם שלמה ארצי לחצו כאן

 

הברכה המגיעה מבורא העולם קשורה לירושלים ולציון ותבוא לידי ביטוי בשמחת הבנים דרך עבודת האל בשמחה וברננה.

 

מכאן המשכנו לפיוט לשבת הלקוח מתוך התפילה "ישמח משה". פיוט קצר המהווה את הברכה הרביעית בתפילת 'העמידה' בשחרית של שבת. נאמר בדרך כלל בנעימה של נוסח התפילה. 
הברכה, החריגה מעט בלשונה ובנושאיה מרוב הברכות המצויות בתפילות הקבע, התמיהה רבים; ויש אף שהסתייגו מאמירתה, כמו רש"י למשל, והציעו להחליפה בנוסח 'אתה בחרתנו' הנאמר בימים טובים. 

"ישמח משה במתנת חלקו" – הלוא היא התורה שניתנה לו בסיני.

לעיון במילותיה לחצו כאן

לביצוע סולו של אחד מהחבורה – שמוליק גבאי משדה-נחום – לחצו כאן

המשכנו לעוד פיוט מתוך תפילת השבת – "לכה דודי".  "לכה דודי" הוא הלב והמרכז של תפילת קבלת שבת והוא מלווה את רגעי המעבר שבין ימי החולין המסתלקים לבין השבת הנכנסת ובאה.

הפיוט נכתב בצפת של המאה ה-16 על-ידי הפרשן וחכם הקבלה ר' שלמה אלקבץ ואומץ מיד עם כתיבתו על-ידי מקובלי צפת של אותה תקופה, מה שתרם להתפשטותו ולקבלתו המהירה בכל קהילות ישראל ולכך שנתווסף לסידור התפילה, על אף שזה היה כבר סגור וחתום. 
ל"לכה דודי" נודעת חשיבות מכרעת בהיווצרותה ובהתגבשותה של תפילת קבלת שבת כפי שהיא מוכרת לנו כיום, תפילה שנוספה לסידור התפילה רק במאה ה-16, בהשפעת מנהגי מקובלי צפת, שנהגו לקבל את השבת לבושי לבן וביציאה אל השדה, עם שירת מזמורי תהלים ו"לכה דודי".

לעיון במילות הפיוט לחצו כאן

לצפייה בביצוע החבורה לחצו כאן

 

וקינחנו את המפגש בפיוט - "אל מאוד נעלה" - לשמחת החתונה, המושר בשבת חתן כאשר החתן עולה לתורה. מלות השיר נכתבו על-ידי ר' משה אשקר הכהן ללחן טורקי. השיר נכנס לרפרטואר השירים החלבי, אבל התחבב מאד על כל קהילות ישראל והוא מושר בכל עת שמחה בפי רבים.

 לעיון במילות הפיוט לחצו כאן

 

מוזמנים בכל לב להצטרף למפגשי החבורה.

 

גדי ליאון

עורך מעת לעט

כמו מים – בשיעור ביודנסה בגיל עוז - שלומית שניר 20.11.2019

-         כשיש לפניכן מכשול, עקפו אותו בדרככן למטרה, היו כמו מים שעוקפים סלע.

המשפט המואר הזה יצא אתמול בשיעור ביודנסה (מחול החיים) בגיל עוז, בטבעיות, משפתיה של אפרת מורתנו.

-         ועכשיו, אמרה, נרקוד זאת.

אפרת הפעילה את טייפ המוסיקה והדגימה לנו איך לנהוג. גזרתה הגבעולית הסתחררה, עיניה הבהירות חייכו, ושערה המסולסל כרעמת אריה, הקיף את פניה.

דבריה נגהו בחללו של אולם המחול האפרפר, נתלו בתקרתו הקמורה כגל, והאירו ככוכב שביט. התחלקנו לשתי שורות. המורה ביקשה מהבנות בשורה שלי, להתפזר באולם. כל אחת השתרשה במקומה, ומבלי להזיז את רגליה – ניסתה ללכוד את בנות השורה השנייה שנתבקשו לרחף בינינו.

חשתי כעץ בשרקיה – הרוח שהייתה פוקדת את קיבוץ ילדותי. פרשתי את ענפיי, מנסה לתפוס בהם את מי שהתקרבה אלי. בת שנתפסה, החליפה את התופסת. אחר כך, התעופפתי בשקיקה, כשאני מנערת את כובד שנותיי מעלי כקורמורן שזפת דבקה בנוצותיו, והוא מצליח להשתחרר ממנה.

ניתרתי בקלילות בין העצים והאבנים שעמדו בדרכי, וחמקתי מן האצבעות שניסו לתפוס בי. הייתי נחש קדמון. התפתלתי והחלקתי חרישית בין העצים הנחמדים למראה, כל זן וזן למינהו. לבסוף נתפסתי בכף, חזרתי להיות עץ, והצלחתי ללכוד בנות כנף אחדות.

מצהלות החדווה שלנו, ניקדו בצבעים חיים את האוויר המאובק. הייתה זו ראשיתו של שיעור. שיעור לחיים, שיעור משנה חיים. 

 

סולחה בחסות צה"ל

גיא מורג

הימים היו ימיה הראשונים של מלחמת העצמאות, מדינת ישראל הצעירה עשתה מאמצים רבים להביא את הדרוזים לניטרליות לכיוון היהודי וצה"ל סיכם עם נכבדי הכפרים השונים על כניסתו אליהם ללא קרב. 

לפי תוכנית החלוקה היו אמורים הכפרים הדרוזים ינוח-ג'ת להשתייך למדינה הערבית. ביולי 1948 ניסתה חטיבה 7 לכבוש את הכפר, היחיד אליו פלשו אנשי 'צבא ההצלה' הסורי אך התבססותם של האחרונים בכפר מנעה את הצלחת הפעולה.

במהלך מבצע חירם נמלטו אנשי קאוקג'י מהכפר והפלוגה הדרוזית הראשונה בצה"ל(כחלק מחטיבת עודד) נכנסה למקום ב-28 באוקטובר 1948 ללא קרב.  באותו הלילה, בעקבות כישלון התקפה על תרשיחא, נסוגו שאר כוחות חטיבת עודד לבסיסם מבלי להודיע על הנסיגה לפלוגה הדרוזית, שמכשיר הקשר שלה התקלקל. בבוקר הבא חזרו כוחות קאוקג'י לכפר, הם כיתרו את חיילי הפלוגה הדרוזית ופתחו עליהם באש תופת כשהם מקבלים סיוע מחלק מתושבי הכפר. בקרב הקשה נפלו 12 דרוזים מחיילי הפלוגה כמו גם שני מפקדיה היהודים, יונתן אברמזון ואסף כץ, והרופא היהודי של הפלוגה, ד"ר מורלי סולומון. הקשר האלחוטי עם היחידה חודש ובעקבותיו הופעלו תותחים על הכפר על מנת לסייע בנסיגה. הכפר נכבש לבסוף למחרת ללא קרב, בעקבות נסיגת כוחות צבא השחרור מהאזור. 

 בחקירה שהתקיימה בעקבות האירוע הקשה טענו ראשי הכפר כי היו חסרי אונים נגד חייליו של קאוקג'י וכי התושבים שהצטרפו אליהם לא היו מתושבי יאנוח אלא פליטים מהכפרים הסמוכים שנכבשו, כמו כן טענו אנשי הכפר שלא שלא היה כל תיאום איתם לכניסת צה"ל וכי לא ידעו שבין חיילי צה"ל נמצאים דרוזים. 

על מנת להשקיט את הרוחות ולמנוע שפיכות דמים נוספת, ארגן יעקב ברזני ביולי 1949 סולחה בין אנשי יאנוח לבין דרוזיי הכרמל שבניהם נהרגו בקרב. כל אחת ממשפחות החללים הדרוזים שנהרגו בקרב קבלו פיצוי של 4,000 לירות שנאסף מהמשפחות ביאנוח-ג'ת שהשתתפו בקרב לצד כוחות צבא ההצלה של קאוקג'י. משפחות שלושת החללים היהודים שנפלו בקרב סרבו לקבל את הכסף והסכום שהיה מיועד להן הועבר גם הוא למשפחות החללים הדרוזים.

  במסגרת היותי אספן מושבע של פריטים הקשורים לארץ, לציונות ולתקופת ראשית המדינה, אני נקרא פעמים רבות לבדוק פריטים מעניינים ואני זוכה למצוא בעיזבונות ואוספים שונים פיסות היסטוריה מרתקות. לאחרונה היה לי הכבוד לקבל למשמרת פריט נדיר וחשוב שכזה - הזמנה רשמית לסולחה ההיסטורית בין תושבי ינוח-ג'ת למשפחות חללי דרוזיי הכרמל, שהתקיימה במחנה נשר בתאריך ה-6 ביולי 1949. ההזמנה מוענה לרס"ן יעקב לרנר, אחד ממפקדי הגדודים הדרוזיים הראשונים שקמו אחרי המלחמה.

 

הטמפרטורה יורדת ויש צורך להגן על חלק מצמחי הבית המצויים במרפסת או בפינה מוגנת בגינה.              

אחת האפשרויות היא להכניס את כל העציץ לתוך שקית PVC ולסגור למעלה בגומיה או אטב, ליצור מעין חממה.

את העציץ להשקות לפי הצורך במים פושרים ולפתוח מדי פעם את הפתח.

 

אפשרות שניה להעביר את העציץ מתחת לגג וכך למנוע קרינה קרה מלמעלה.

 

 

 

צמח שנחלש מסיבה כלשהי מהווה כח משיכה למזיקים נוספים. לחלק מהם יש אויב טבעי – ציפורים. חלק מהאחרים (חלזונות) זקוקים לעזרתנו כדי לסלקם.

 

 

לחם

 

אנחנו חיים בחברת שפע. אשרינו שזכינו למה שלא זכו לו אבותינו. ואנו בחברה שלנו נהנים מעובדת המצאותם של בגד ללבוש ולחם לאכול בהישג ידינו. אך בדרך הטבע כבני אדם שהדברים מצויים בידם, הופך לבנו להיות גס בהם. עם כל הטוב הגשמי שזכינו לו כרוך גם הפסד רוחני. בחינת "וישמן ישורון ויבעט" אנו חיים בחברה שבה האנשים רוצים מכל הדברים "הרבה"!! ו"בזול" ומושגים כמו "בלק פריידי" "הכל בזול" מבצעים שונים שגרת יום יום... אבדנו במידה מרובה את קנה המידה להבחנה בין "צורך" ל"מותרות".

הדורות הקודמים שעמלו בזיעת אפם להשגת קיומם ובעיקר יוצאי ארצות עוני ופליטי שואה "זכו" ביכולת להעריך גם את המועט כיון שידעו מחסור אמיתי. איך שר יהודה פליקר "ילד טוב משאיר צלחת ריקה" ואבא ואמא אמרו: "אל תתלונן בסין מתים אנשים ברעב" או ב"אפריקה מליונים שאין בידם לאכול" והכי חשוב !!! "לחם לא זורקים". המושג הזה כולל את הפער הגדול בין גישתנו שלנו אל שאריות האוכל הזול, הניתן, המצוי, לבינם שאמרו: "לחם זה קדוש".

האם חובה עלינו לעבור אסונות ומשברים כדי לשנות את סולם הערכים המצוי? או אולי יש בכוחנו להפנימו בלב הדור הבא בדרכים אחרות?

 

רפי צור, ידידי ממרחביה ביטא את הדברים בשיר הבא:

לֶחֶם

 כִּכַּר לֶחֶם הָיְתָה אֶצְלִי בַּמְּזָוֶה.

שְׁלוֹשָׁה שָׁבוּעוֹת הָלְכָה וְהִתְיַבְּשָׁה.

הַלַּיְלָה זָרַקְתִּי אוֹתָהּ.

לֹא זוֹרְקִים לֶחֶם, אָמְרָה אִמָּא.

דִּבְּרָהּ כְּמוֹ מִכִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ.

בַּחַיִּים לֹא זָרַקְתִּי.

תָּמִיד אָכַלְתִּי הַכֹּל.

הִיא לֹא רָאֲתָה הֵיטֵב בְּזִקְנָתָהּ.

אוּלַי שָׁתִיתִי מַשֶּׁהוּ.

הִצְמִידָה לְרַקֹּותַּי אֶת כַּפּוֹת יָדֶיהָ

הַמְּיֻבָּלוֹת מֵחֲלִיבָה.

לֶחֶם לֹא זוֹרְקִים, מִלְמְלָהּ.

הַלַּיְלָה אַחֲרֵי חֲצוֹת,

בַּחֹשֶׁךְ,

זָרַקְתִּי כִּכָּר שְׁלֵמָה.

    

 

הביאה: אבישג

לחתונה הלכתי

מילים: עממי יידי   תרגום-נוסח עברי: ישראל יצחקי     לחן: עממי יידי

לחתונה הלכתי,
על זאת מאד שמחתי,
הכל נראה לי כה יפה מושלם.
איתי היה גם מקסי
נסענו לשם בטקסי,
ולחופה הגענו עוד בזמן.

הרב מיד הגיע,
בכל הדרו הופיע,
השמיעו צליל עליז כינור ותוף.
והחתן בינתיים
לוטש סביב עיניים,
הנה מובלת כלתו סוף סוף.

פינקלשטיין, רובינשטיין,
המרשטיין ופוליאקוב
זילברשטיין, גולדשטיין,
כולם יריעו: מזל טוב!
ואז נשתה לחיים
תמזוג האמא יין,
כי בשמחה הזו גדול חלקי.
את הכלה חיבקתי,
בחום אותה נישקתי:
כי החתן הוא אנוכי עצמי!

 

מאתר פלאות: "בראיון מוקלט עם ישראל יצחקי סיפר הנ"ל על השיר ששמו "לחתונה הלכתי":

השיר נכתב עלי ידי ישראל יצחקי למנגינה עממית לחתונתה של אחותו המנוחה עליזה ז"ל עם בחיר ליבה משה שוורץ והושמע במסיבת החתונה בהשמעת בכורה. מנהל חברת התקליטים שהיה נוכח באולם יעץ ליצחקי להקליטו כיון שהוא יהיה להיט. ואכן צדק..."

 

להאזנה לביצוע השיר לחצו כאן    

לצפייה בביצועו של ישראל יצחקי לחצו כאן 

 

לצפייה בביצוע השיר בשפת המקור (יידיש) מפי ריצ'רד אינגר. 1950 לחצו כאן

 

 

ישראל יצחקי 1925- אפריל 2019

 

 

להאזנה לשיחה שנערכה עם הזמר ישראל יצחקי בשנת 2012  - 27 דקות (מענין!) במסגרת התוכנית "לגעת ברוח" לחצו כאן

 

יצחקי נולד בצפת כבנם של קלמן , נוטר יליד פולין ושל רוזי, חלוצה צעירה מבריטניה,  שמשפחתה היגרה לשם ממזרח אירופה.  בעקבות עבודתו של אביו, עברה משפחתו מראש פינה תחילה לירושלים ולאחר מכן לתל אביב . יצחקי למד בבית ספר אחד העם אצל הסופר יהודה בורלא , שטען בפניו שיש לו כשרון משחק. בנעוריו עבר עם משפחתו לפתח תקווה , ושם ניסה להתקבל למקהלתו של שלמה קפלן , אך נדחה והתקבל ללהקת שחקנים שהקימה בעיר מניה ארנון. הוא סיים את לימודיו התיכוניים בזכרון יעקב,  שם גם החל לעבוד בבניין ובסלילת כבישים. הוא נבחן לתחרות כישרונות צעירים, שארגן בתל אביב האמרגן משה ואלין.  שם אלתר להיט של האחיות אנדרוז וזכה במקום השני. לאחר מכן עבד כמכונאי ב"אגד" ובערבים הופיע לעיתים בבתי קפה בגוש דן.  באחד מהם, בקפה צליל בגבעת רמב"ם שבגבעתיים, הכיר לראשונה את המלצרית שם - יפה ירקוני.

עם פרוץ מלחמת העצמאות התגייס יצחקי לחטיבת אלכסנדרוני ולחם בכפר חיריה.  בחטיבה הקים עם עמנואל זמיר,  קצין התרבות החטיבתי, את "להקת השרון". הלהקה שרה ארבעה שירים שכתב והלחין יצחקי: "אנו ניפגש", "הגידי, אמרי לי מדוע", "הגענו לכאן חבריא" ו "מוחמד, יה מוחמד".
 בשלב מסוים נכללה הלהקה ב "חישטרון",   שהייתה להקת הזמר של חיל השדה. בחישטרון הוא שיתף פעולה עם הזמרת יפה ירקוני ועם הפזמונאי והמלחין בובי פנחסי.

יצחקי זכה לתהילה עם קום מדינת ישראל, ונמנה עם האמנים הראשונים שהקליטו בחברת הד ארצי.  הוא הוציא את אלבומו הראשון  בשנת 1949 והקליט שירים מתורגמים וגם מקוריים בסגנון סלוני. בשנות החמישים היה אחד הזמרים הבולטים והפופולריים ביותר בארץ. באמצע שנות ה-50 החל לשיר שירים בסגנון הזמר הארץ–ישראלי. מספר שירים כתב לו אברהם ברושי. 

בין להיטיו: "לחתונה הלכתי", שיר שנהוג היה להשמיע בחגיגות נישואין, כאשר "פינקלשטיין" ו"רובינשטיין" הנזכרים בשיר היו דמויות פופולריות ומוכרות בציבור.  "סימונה מדימונה" שיר שנכתב בהשראת פגישה עם נערה בעיירה דימונה שהוקמה באמצע שנות החמישים.   "משמר הגבול", מעין המנון ליחידה שפעלה אז בעיקר נגד מסתננים שהגיעו מחוץ לגבולות המדינה מארצות ערב.
"אבא'לה בוא ללונה פארק,  שיר שחיבר עם יוסף כנען ומילא את הצורך בשירי ילדים שלא היו רבים באותה תקופה.

בסוף שנות השישים לאחר מלחמת ששת הימים, שכנע אותו אמרגן אוסטרלי, שראה אותו בארץ, להגיע להופעות באוסטרליה. יצחקי השתקע שם והמשיך להופיע כזמר, אולם שינה את שמו ל-
 "רל קיי (Rael Kay)  כדי להקל על התושבים המקומיים לבטאו. בשנת 1978 לקה בדלקת קרום המוח ובעקבות מחלתו שותק בפלג גופו השמאלי ומיתרי הקול שלו נפגעו. הוא הצליח להשתקם בעזרת התעמלות בשיטת טאי-צ'י בהדרכתו של רופא טבעוני סיני. כעבור 17 שנים חזר לישראל ב-1985 בעקבות פטירתה של אחותו. באחת מהופעותיו בשירי ארץ–ישראל בבית תל אביבי הכיר את רעייתו השנייה, דניז, עולה מבלגיה.  בשנות ה- 90 שיתף פעולה עם גבי ברלין באלבומו "נשיקת אש". לרגל יום הולדתו ה- 85  ולרגל זכייתו בפרס אקו"ם, שהוענק לו על תרומתו "לזמר העברי הקל בראשית דרכו" נערך לו ב"צוותא" ערב מחווה. יצחקי התאלמן מרעייתו השנייה, דניז דוקטורצ'יק. ב- 11 באפריל 2019 הלך יצחקי לעולמו והוא בן 93.

 

 

 

 

אין לה בית אין לה חוף                                                                    
לא להגיע רק לשאוף

לא לעצור...

לא יעצרנו הכאב
לא הלהט הצורב
כל עוד פועם בנו הלב
לא נעצור.

_{(יורם טהרלב)}

 

"יד אחים לכם שלוחה הנוער החביב. "                          

 "בברכת חברים תורה ועבודה"

שבת שלום, הרב מתן שניוייס, רב טירת-צבי