שלום רב קוראנו היקרים

 

חג הסיגד נחגג אתמול

ומחר נציין את יום כ"ט בנובמבר.

שני מועדים שנוספו ללוח השנה

היהודית הישראלית המתחדשת.

 

האם קיים קשר או שמא במקרה

הם יוצאים סמוכים זה לזה?

 

זה החלום - אולב האוגה

​ 

זֶה הַחֲלוֹם שֶאָנוּ נוֹצְרִים בְּלִבֵּנוּ בְּלִי לוֹמַר מִלָּה:

שֶׁמַּשֶּׁהוּ מוּפְלָא יִקְרֶה פִּתְאוֹם,

שֶּׁזֶה מוּכְרָח לִקְרוֹת,

שֶׁהַזְּמַן יִפָּתַח לְפָנֵינוּ,

שֶׁהַלֵּב יִפָּתַח לְפָנֵינוּ,

שֶׁהַשְּׁעָרִים יִפָּתְחוּ לְפָנֵינוּ,

שֶׁהַסֶּלַע יִפָּתַח לְפָנֵינוּ,

שֶׁמַּעְיָן נִסְתָּר יִפְרֹץ לְעֻמָּתֵנוּ,

שֶׁהַחֲלוֹם עַצְמוֹ יִפָּתַח לְפָנֵינוּ

וְשֶׁבֹּקֶר אֶחָד נְשַׁיֵּט בְּלִי מֵשִׂים לְתוֹךְ

מִפְרָץ קָטָן שֶׁלֹּא יָדַעְנוּ שֶׁהָיָה שָׁם כָּל הַזְמַן.

תרגמה לעברית: סבינה מסג

 

אותו מפרץ קטן שלא ידענו

שהיה שם כל הזמן

עמד בתודעה של יהודי ביתא-ישראל

ועמד בתודעה של מייסדי הציונות.

 

 

ולפרנג'ים שביננו מצאתי את ההסבר הבא

אותו כתבה שלומית פיאמנטה

הסיגד, הברית והכמיהה

הסיגד מבוסס כיודע על מעמד כריתת הברית בימי עזרא ונחמיה. למרות נצ'יותי, (כלומר היותי לבנה) אני מאוד אוהבת את חג הסיגד, אפילו בגרסתו הנפוצה כמעין יום תרבות ומורשת אתיופיה. ידוע שגורלם של חגי עדות להפוך לפסטיבלי פולקלור ולאבד את העומק הדתי שבהם, וככל שהסיגד הופך להיות נפוץ ומוכר ככה זה קורה גם לו. אז לאיזון, אני רוצה טיפה ללמוד את המקור עצמו ולצרף את מעמקיו לטעם הדאבו וצלילי המסנקו.

וַיִּבָּדְלוּ זֶרַע יִשְׂרָאֵל מִכֹּל בְּנֵי נֵכָר וַיַּעַמְדוּ וַיִּתְוַדּוּ עַל-חַטֹּאתֵיהֶם וַעֲו‍ֹנוֹת אֲבֹתֵיהֶם. וַיָּקוּמוּ עַל-עָמְדָם וַיִּקְרְאוּ בְּסֵפֶר תּוֹרַת ה' אֱ-לֹקיהֶם רְבִעִית הַיּוֹם וּרְבִעִית מִתְוַדִּים וּמִשְׁתַּחֲוִים לַה' אֱ-לֹקיהֶם...

מה מיוחדת ברית נחמיה _{(המתוארת בנחמיה ט-י')} מכל הבריתות שבתנ"ך?

 

1. תוכן:

יש בשאר הבריתות נושאים חוזרים, שאינם מופיעים בברית נחמיה:

איסור עבודה זרה והחובה לבער אותה ("בטל יצר עבודה זרה")

מצוות העלייה לרגל והראיה, "לא תבשל גדי בחלב אמו".

יש נושאים המופיעים בבריתות אחרות וגם בברית נחמיה, אך באופן שונה - האיסור על נשיאת נשים נכריות, איסור המסחר בשבת.

ויש נושאים המופיעים בברית נחמיה שלא מופיעים באף ברית אחרת, כמו קרבן העצים ומס שלישית השקל.

עידן חדש.

 

2. אווירה:

רק בברית נחמיה העם אינו שותף פאסיבי אלא קורא ומתפלל בקול גדול, ואף "בא על החתום" על תיעוד הברית בכתב.

רק בברית נחמיה אין "גורם שמימי" נוכח - לא אש וענן, לא ארון ברית, לא נביא פעיל ולא אוהל מועד. המובילים הם החכמים.

רק בברית נחמיה נאסף העם כולו "בְּצוֹם וּבְשַׂקִּים וַאֲדָמָה עֲלֵיהֶם", והמבוא ההיסטורי אינו מסתיים בניסים והודיה, אלא ב"וְאַתָּה צַדִּיק עַל כָּל הַבָּא עָלֵינוּ כִּי אֱמֶת עָשִׂיתָ וַאֲנַחְנוּ הִרְשָׁעְנוּ. ..הִנֵּה אֲנַחְנוּ הַיּוֹם עֲבָדִים וְהָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתָּה לַאֲבֹתֵינוּ לֶאֱכֹל אֶת פִּרְיָהּ וְאֶת טוּבָהּ הִנֵּה אֲנַחְנוּ עֲבָדִים עָלֶיהָ. ..וּבְצָרָה גְדוֹלָה אֲנָחְנוּ".

זו ברית של מעין קבלת תורה מחודשת, אבל כל כך שונה!

תורה בעולם בו אין גילוי שכינה ואין נבואה. אבל יש חכמה ותפילה.

עולם שבו לא קל לחיות בארץ ישראל, אבל יש המון עם שמוסר נפשו על השמיטה והשבת, ומחזיק את הלויים והכהנים.

יש תורה שבעל פה - קריאת התורה ולימודה במרכז.

ויש קרבן עצים - כל משפחה ומשפחה מביאה את האש שלה אל המקדש. ושם, בדיר העצים המייצג את השתתפות כל העם בבית המקדש, מספרת הגמרא, שם נגנז ארון הברית.

ברית נחמיה היא הברית של העולם שלנו. אחרי החורבן והשבר, יתומים מהתגלות ונבואה, ממשיכים להתגעגע ולא מוותרים.

וּבְכָל-זֹאת אֲנַחְנוּ כֹּרְתִים אֲמָנָה... וְלֹא נַעֲזֹב אֶת-בֵּית אֱ-לֹקֵינוּ.

 

סיגד שמח!

וכעת עלינו למצוא

את אותו מפרץ רוצה לומר

שיפרוץ לרוחב היריעה

את יכולתנו שבטי ישראל

למצוא את המחבר והמאחד.

 

חודש טוב

ושבת שלום

 

גדי ליאון

העורך

יומן מסע – שיר אהוב

החברות ליומן ולמסע נפגשו שוב. עיניים פוגשות עיניים, לבבות נפגשים, מראות חטופים הופכים לארוכים יותר והמסע ממשיך.

הפעם בחרו החברות הצעירות והבוגרות מהו השיר האהוב עליהן ואותו "הכניסו" בחוויה באומנות ובמילים אל "תוך" היומן. החברות האזינו גם לביצועים של השירים בפועל והיה שיתוף בקבוצות קטנות בו כל אחת פירטה והסבירה מדוע בחרה בשיר זה.

התהליך אותו עוברות הנערות וחברות הבית יחד עם סיון מחנכת הכיתה ושקד רכזת האומנות בבית גיל עוז בידיה הטובות והמקצועיות של צופית נאור-שחר מבית הספר גלעד הינו מרתק.

אנו שמבחוץ לא יכולים אלא רק לראות בתוצאות המצולמות ואנו מתרגשים בכך.

 

גדי ליאון

מומחה שיקומי

"אקולוגיה לקהילה מוגנת"

נתקלתם בציוד אלקטרוני מקולקל, בידכם מחשב מקולקל, מסך שלא עובד, יש לכם כתובת- אקומיוניטי – "אקולוגיה לקהילה מוגנת" מעסיקה אנשים עם צרכים מיוחדים בעבודה מכבדת ובת קיימא ואנו שואפים לספק יחסי עבודה קרובים ככל הניתן ליחסי עובד מעביד הוגנים. לשם המחשה: סך השכר ששולם עד היום לעובדים עם צרכים מיוחדים: 13,661,137 ₪ (מעודכן לחודש מרץ 2019) וסך פסולת אלקטרונית שנאספה עד כה:14,588,764 ק"ג (משנת 2009 עד לחודש מרץ 2019).

 

דני קוגן, אב לילד עם צרכים מיוחדים, יזם וייסד בשנת 2008 את העסק החברתי "אקולוגיה לקהילה מוגנת", במטרה לחולל שינוי תפיסה בחברה הישראלית לגבי מקומו של האחר בה. במפעל אקומיוניטי – "אקולוגיה לקהילה מוגנת" שבלב הגליל, מועסקים אנשים עם צרכים מיוחדים בפירוק, מיון ומחזור פסולת אלקטרונית, אנו שואפים לספק יחסי עבודה קרובים ככל הניתן ליחסי עובד מעביד והכשרה לעבודה מאתגרת ובעלת ערך שיקומי, אקולוגי וכלכלי. העובדים עם צרכים מיוחדים אשר מתאימים והמוכיחים יכולת ושיפור בביצוע, מקודמים למחלקת שימוש חוזר הכוללת מעבדה ומרכז הכשרה להרכבת "מחשבים חברתיים". 

אקומיוניטי – "אקולוגיה לקהילה מוגנת" פועל על פי מודל של עסק חברתי שאינו שואף למקסום רווחים אלא במטרה של השקעה חוזרת לטובת העובדים עם הצרכים המיוחדים והרחבת מעגל המועסקים מקרב אוכלוסייה זו. מושם דגש מיוחד להעמקת הקשר עם הקהילה הקרובה וייזום מירב נקודות מגע וחוויות משותפות עמה.

ומדוע אנו עוסקים בכך הפעם? ובכן, הצטברו בבית גיל עוז ציודים אלקטרוניים לאורך השנים שיצאו מכלל שימוש ולא היו ברי תיקון וחיפשנו להיכן למוסרם. בחיפוש אחר כתובת מתאימה מצאנו את הארגון הנפלא הזה והשבוע לאחר תיאום מראש הגיעו שניים מנציגיו עם משאית גדולה ושני דולבים ריקים שחיש מהר יצאו עמוסים.

 

 

על כך אמרו חז"ל: "זה נהנה וזה נהנה".

 

ממליץ גם לכם במידה ותחפשו להיכן לפנות ציוד שכזה.

להרחבת המידע אודות ארגון מיוחד זה קראו כאן

 

גדי ליאון

מומחה שיקומי

 

הנש"ר פגש ב"עמק שלי"

השבוע המשכנו את הטיול בעמק דרך השירים. פתחנו את המפגשים ב"שיר הרשת" ומשם המשכנו לשירו של יצחק קינן בלחנו של חיים אגמון "עמק שלי". זהו שיר על גורלו של העמק והגלבוע (מדובר על עמק בית שאן לפי קינן, לא עמק יזרעאל כפי שניתן היה לחשוב) בין המלחמות השונות מימי שאול על הגלבוע ועד הימים בהם נכתב השיר. השיר חובר בשנות השבעים של המאה העשרים, בעקבות ההפגזות החוזרות ונשנות על ישובי העמק במהלך מלחמת ההתשה.

 

חגית שרה את השיר תוך כדי שהוצגה לחברים, צעירים ובוגרים כאחד, לזהות על מה השיר מספר, מה קורה בעמק הזה?

כך מצאנו במילות השיר מילים העוסקות בקרבות, בכלי נשק וכמו כן שמות של מקומות.

לאחר שהשיבו את תשובותיהם שרנו שוב את השיר כאשר הפעם ניתנה ההנחיה למחוא כף כל פעם שמוזכר שם מקום.

בהמשך, לשם העמקת הלמידה נבחרו מספר מתנדבים שעמדו מול הקבוצה והם התבקשו להקיש מקל על מקל בזמן השירה של שמות מקומות כאשר כל השאר מוחאים כף.

לצפייה בתהליך הלמידה של השיר עם ילדי כיתת המורה הילה לחצו כאן

ובביצוע ילדי כיתת המורה סמדר לחצו כאן

לאחר שנראה היה כי השיר נקלט בקשנו מחברי הבית לשתף בחוויות מזמן ההפגזות. בכיתת המורה הדס מבית ספר דקלים סיפר סבה של המורה – יצחק יצחק - חוויה אחת מתקופה זו.

מוזמנים לצפות ביצחק

לאחר כל זאת פנינו לפינה חדשה- הלוא היא פינת הבקשות.

החברים בכל קבוצה העלו מספר בקשות – עלו הפעם בפינה: סתיו, לחם האוהבים, וזמר נודד.

מוזמנים לצפות בביצוע "זמר נודד" עם ילדי כיתת המורה הדס

לצפייה בתמונות מהמפגש לחצו כאן

 

גדי ליאון

שותף במיזם נש"ר

בית גיל עוז

נפגשים בתנועה "גדולים – קטנים"

 

והנה שוב הגיע יום שני והקשרים מתהדקים. התנועה הפכה למורכבת יותר מבחינת ההוראות ויצרנו זוגות, שלישיות ואף חבורה שלמה מלוכדת.

יצרנו באמצעות תנועות הגוף מבנים גדולים וקטנים ואכן החיבור הולך ונוצר הולך ומעמיק.

 

לצפייה באלבום התמונות לטעימה קלה לחצו כאן

נמתין בקוצר רוח לשבוע הבא...

ותודה לרויטל....

 

גדי ליאון

שותף במיזם נש"ר

בית גיל עוז

עם הפנים לקהילה

השבוע ביום בהיר ונעים התקבצו ובאו מכל המחוז בני הנוער לאליפות המחוז במרוצי השדה.

 

 

המתחם המה כולו ומול החברים יצאו מקצים למרחקים שונים וההישגים החלו להופיע על גבי לוחות התוצאות.

 הנערים והנערות השקיעו את מירב יכולתם להגיע להישגים הרצויים ואף יותר ולנו חברי הבית צפינו בהם ושלחנו ברכת הצלחה בדרך בשדות.

 

הגביעים המתינו לרצים שהגיעו ראשונים.

 

 

 

נמתין לאליפות הארצית אשר תתקיים במהלך חודש ינואר.

 

גדי ליאון

עורך מעת לעט

 

חבורת הפיוטים קולטת חבר חדש

הצטרף אלינו חבר חדש לחבורה שנקלט מיד באהבה רבה.

מכאן אנו פונים שוב – מוזמנים כולכם לבוא ולהצטרף.

פתחנו את המפגש בפיוט "אל גליל" – אותו חיבר רבי יצחק סונה, פייטן בן דורנו, אשר הלחן לפיוט הושאל מהשירה הערבית ומושר בפי אחיו החזן יחזקאל ציון.

אֶל גָּלִיל - רבי יצחק סונה

 

אֶל גָּלִיל אֶל גָּליל אֶל גָּלִיל.

אַשְׁרַיִך אֶרֶץ הַגָּלִיל.

כָּמְהָה נַפְשִׁי לָךְ הַגָּלִיל.

 

אֶל גְּדוֹלַיִךְ צַדִּיקִים.

אֶל קְדוֹשַיִךְ תְּמִימִים.

מָגֵן צִנָּה הֵם עַל אַחִים.

חַיִּים הֵם בְּתוֹכֵנוּ.

מַרְוִים אֶת צִמְאוֹנֵנוּ:

 

עָרַךְ שֱׁלְחָן לְעַמִּי.

יוֹסֵף הוּא נֵזֶר תִּפְאַרְתִּי.

חִדֵּשׁ הֵכִין הַצְּפַתִּי :

בִּזְכוּתוֹ עָמַד עוֹלָם.

מְרוֹמָם הוּא מִכֱּלָּם.

נִסִּים עשה לי בזכות אהוב.

 

 שמח לעם בשיריו.

לכה דודי ליראיו.

תקן שלמה בעמיו :

בִּזְכוּתוֹ עָמַד עוֹלָם.

מְרוֹמָם הוּא מִכֱּלָּם.

נִסִּים עשה לי בזכות אהוב.

 

עלה ארי וגוריו.

משה דרשן וענו.

אשרי הדור חזה פניו :

בִּזְכוּתוֹ עָמַד עוֹלָם.

מְרוֹמָם הוּא מִכֱּלָּם.

נִסִּים עשה לי בזכות אהוב.

 

אֶל גָּלִיל אֶל גָּליל אֶל גָּלִיל. 

  

הבית הראשון עוסק בדור התנאים שהיה חי בגליל.

הבית השני עוסק בבעל השולחן ערוך שהיה חי בצפת הלוא הוא רבי יוסף קארו.

הבית השלישי עוסק ברבי שלמה הלוי אלקבץ מחבר הפיוט "לכה דודי".

ואילו הבית הרביעי עוסק במורו של האר"י – רבי משה קורדובירו – משה דרשן – ארי וגוריו הלוא הוא האר"י הקדוש.

לצפייה בביצוע החבורה לחצו כאן

המשכנו בפיוט "מִיָּמִים יָמִימָה", פיוט המופנה לחתן ולכלה, אך בהרחבה מופנה לתורה ולעם ישראל, אשר מדומים בשיר השירים ככלה.

מִיָּמִים יָמִימָה אָשִׁירָה וְאַנְעִימָה

לְשֵׁם אֵל חַי צוּר שׁוֹכֵן רוּמָה.

עַל שִׁכְמִי אָרִימָה

עוֹל תּוֹרָה תְּמִימָה.

כְּבוֹדָה בַּת מֶלֶךְ פְּנִימָה:

שִׂמְחוּ בֵית יַעֲקֹב בָּחַר לוֹ יָהּ.

עַם אַבְרָהָם תָּמִיד הַלְלוּיָה.

בְּרֹן חָתָן כַּלָּה יְפֵיפִיָּה

בְּהִירָה וּבָרָה כְּזֹהַר הַחַמָּה.

לצפייה בביצוע החבורה לחצו כאן

בפיוטים לשבת עסקנו הפעם בפיוט המופיע בסוף תפילת המוסף

"אין כאלוהינו". פיוט קצר זה נאמר ברוב המנהגים בסוף תפילת שחרית של ימות החול ובשבתות וחגים בסוף תפילת מוסף.

זהו פיוט קדום הנזכר כבר בסדר רב עמרם גאון, ומוצאו כנראה בספרות הסוד הקדומה, ספרות ההיכלות.

יש הנוהגים שלא לאומרו בימות החול, שבהם נחפזים המתפללים לסיים את תפילתם ולפנות לעיסוקיהם, אלא בשבתות בלבד.

כאשר עלו תלמידי הגר"א (הגאון מוילנה) לארץ ישראל, הורה להם הגר"א לאמץ כמה ממנהגי הספרדים שרווחו כאן, וביניהם אמירת 'אין כאלוהינו' גם בימות החול. 
הפיוט פשוט ובנוי על חזרה מרובעת על המלים הפותחות 'אין', 'מי', 'ברוך' ו'אתה' ולאחר כל אחת ממילות הפתיחה חוזרים ארבעה כינויים של הקדוש ברוך הוא – 'אלוקינו', 'אדוננו', 'מלכנו' ו'מושיענו'. 
סדר השורות הראשונות של הפיוט נדרש על דרך הנוטריקון: ראשי שלוש השורות הפותחות יוצרות את המלה 'אמן', והשורה הרביעית פותחת במלה 'ברוך'. 

הפיוט עוסק בהכרת הטוב ובהודאה כלפי הקדוש ברוך הוא.

 

לצפייה במילות הפיוט לחצו כאן

 לצפייה בביצוע החבורה לחצו כאן

הפיוט האחרון שהושר במפגש זה הינו פיוט "יהי שלום בחילנו".

פיוט שמחה לברית מילה, הנפוץ והעתיק מבין פיוטי ברית המילה. מחבר הפיוט אינו ידוע, שמו הפרטי העולה מן האקרוסטיכון הוא יהושע. הפיוט הופיע לראשונה בדפוס בשנת 1522 בוונציה, ומאז נדפס בעשרות מחזורי תפילה וספרי פיוטים ברחבי העולם היהודי – חצי האי קרים, איטליה, בלגרד, קושטא, וילנה, מצרים, פרס, יוון, הודו ועירק – אלו הם מקצת מן המקומות. פיוט דומה לפיוט הזה מופיע גם במחזור ארם צובה (1527), תחת האקרוסטיכון טוביה. 

 

לעיון במילות הפיוט לחצו כאן

 

להשתמע במפגש הבא

 

גדי ליאון

עורך מעת לעט

מועדון הזמר עם חיים אסנר

ברגעים אלו אנו מתרפקים על שירי שלמה ארצי במועדון הזמר בגיל עוז. איזה התרגשות עטופה בצלילים ובהובלה מרטיטה של חיים אסנר וחבורת שדות שבעמק. ז כ י נ ו!!! כה כתבה ורד בעת האירוע

ולאחריו הוסיפה: תודה לך חיים אסנר, האיש והחיוך... האיש והצלילים... האיש והשמחה...
היה ערב קסום המשאיר מנגינה בלב גם כשהולכים הביתה. נתראה במועדון זמר חמים לחורף.
תודה לחבורת שדות שבעמק שהעצימה את השירה והניגון.

ומירי לבנה הגיבה: אתנחתא מוזיקלית מרנינה את הלב. ממליצה בחום.

תמי חיים הוסיפה: היה ערב מפתיע מהנה וחם. תטדה לחיים אסנר שמלווה את הצלילים בהומור וחיוך ולשדות שבעמק ששרים בהרמוניה קולית נעימה לאוזן. וכל מי שבא נהנה וימשיך לבוא ולהנות ממפגש מלבב.

 

אכן ממתינים בקוצר רוח למפגש המועדון הבא...

 

גדי ליאון

עורך מעת לעט

סוטין במרחק נגיעה!!

עוד סיור מוצלח במסגרת שוחרי תרבות ואומנות של גיל עוז.

המוזיאון בעין-חרוד זכה להצלחה כאשר ציוריו של סוטין היקרים והחשובים הגיעו למשכן,  הן מוצגות כשלצידן עוד יצירות של כ 40 ציירים ישראלים שהושפעו רבות מסגנונו המיוחד.

סוטין נדד באירופה והיה חלק מהבראנג'ה של המוכרים כמו מודליאני, פיקאסו ועוד רבים וטובים .

סוטין לא צייר ולא עבד לפי הכללים המקובלים בבתי הספר לאומנות. הוא צייר לא מדויק, חופשי, צייר את הכיעור ולא את היופי, האמין ששם העומק.

הסיור מודרך במקצועיות על ידי צוות המוזיאון, הזדמנות להרחיב את הידע ואת הנשמה.

 

תודה לצוות המארגן את סיורי התרבות והאומנות.

דליה יפה, תמי חיים ויהודית כץ.

 

ורד רוס

קידום השירות וייזום פרויקטים

"באה לשבת"

הפעם תוכנית רדיו "באה לשבת" עם המנחה רבקה מיכאלי. תוכנית שבועית שהוקדשה הפעם לאומן העיר תל אביב : נתן אלתרמן.      את התוכנית הגישו יחד עם רבקה מיכאלי נכדו של אלתרמן, נתן סלור, בנה של תרצה אתר. בקולו הרך והנעים הוא אירח אנשים משמעותיים בחייו של סבו. אך הסיבה העיקרית להקדשת התוכנית לנתן אלתרמן, היא שגיורא יהלום, מחזאי בזכות עצמו ומנהל אגף התרבות בעיריית תל אביב, יזם פרויקט, שמטרתו להציג במשך שנה שלמה מאוצרותיו של אלתרמן ולחשוף את הדור הצעיר לעושר כתיבתו: השירים, הפזמונים, התרגומים, המחזות ומה לא?       

  ואכן, התארחו בתוכנית- חיים גורי, שקרא בע"פ משירת אלתרמן (הקלטה, כמובן), עודד קוטלר, גילה אלמגור, יהודה קיסר ועוד רבים וטובים. המלצתי לכם: הכנסו לup store והורידו את אפליקציית fm103 כנסו לאפליקציה ובחרו את התוכנית "באה לשבת" עם רבקה מיכאלי. לחצו עליה וכנסו לשידור . ניתן לעצור בכל עת. האזנה עריבה!

 

תמי חיים

נווה-אור

הסערה

כולנו מסתכלים על השמיים,

אבל השמש זורחת והשמיים נקיים.

מחפשים סימן לגשם והוא מתמהמה.

עדיין יש שקט מבחינת התחזית.

השמיים אולי נקיים והגשם מסרב  לבוא.

אך אנחנו נמצאים בתוך סערה.

קשה לראות אותה, אבל היא קיימת.כל יום כשאנחנו פותחים חדשות.

כל יום כשכותרות העיתונים זועקות.

החיים זורמים להם ואנחנו במרוץ,

גם הזמן עובר עם כל יום שנגמר.

וככה אנחנו חיים עם אי ידיעה,

עם חוסר ודאות שיגמור את כולנו.

ככה זה כשהשקט מתעתע כמו בדרום,

ואז ברגע אחד שומעים בום.

ואז מבינים ויודעים שאין שלווה,

כי אנחנו פה חיים בתוך סערה.

 

שלום לכל הקוראים

השיר הפעם מרמז על המצב הפוליטי הבעייתי שבו אנו נמצאים, מאחלת לנו שהפתרון יבוא מהר ושכולנו נזכה למעט חדשות טובות ומשמחות.

מקווה שהשבת תעבור עלינו בשקט ושכולנו נוכל לנוח.

רונית הדר

שמשית

 

 

רחפן איתר מחנה ריכוז נאצי שנשכח

סרט דוקומנטרי חדש של ערוץ סמית'סוניאן משחזר את מחנה הריכוז היחיד שפעל על אדמה בריטית במלחמת העולם השנייה. שלטונות האי בתעלת למאנש סירבו לאפשר חפירות במקום והחוקרים השתמשו ברחפן ובטכנולוגיית רדאר כדי לחשוף את פני השטח. המבקרים תמהים איך זה שהיהודים שנכלאו כאן לא מוזכרים בסרט

טל שחף   21.11.19  אתר ynet

חוקרים השתמשו ברחפן וציוד צילום באמצעות רדאר כדי לאתר מחנה ריכוז של האס.אס. הנאצי, שהוקם על אי בתעלת למאנש. ערוץ הטלוויזיה של מוזיאון הסמית'סוניאן עקב אחר תהליך שחזור האתר והוא מונצח בסרט בשם "אי היטלר" שעלה בערוץ בימים אלה.

 

 צפו: כך שימש רחפן לשחזור מחנה הריכוז (צילום: מתוך הסרט "אי היטלר")

 

מה שהוביל את החוקרים היו תמונות מצהיבות של חיל האוויר הבריטי מתקופת מלחמת העולם השנייה, שהראו מחנה גרמני רחב ממדים שהוקם על האי הבריטי אולדרני, אי בריטי בתעלת למאנש. המחנה נהרס אחרי המלחמה ושלטונות האי מנעו מהחוקרים לבצע עבודות חפירה במקום.

 

שחזור מחנה הריכוז  (צילום: מתוך הסרט)

האי אולדרני ממוקם קרוב מאוד לחופי צרפת ונכבש על ידי הנאצים במהלך שנת 1940 במסגרת תוכניתו של היטלר להשתלט על איי התעלה ולהפכם למבצרים שישלטו על התעלה. על האי נבנה מחנה הריכוז הנאצי היחיד על אדמת בריטניה. הגרמנים העבירו לשם כ-4000 אסירים והעסיקו אותם בעבודות כפייה. מאות רבות מהם קבורים על אדמת האי.

בראש צוות החוקרים עומדת פרופ' קרוליין סטרדי קול, מומחית לארכיאולוגיה של קונפליקטים מאוניברסיטת סטאפורדשר בבריטניה, שבעבר הביאה לגילויו של קבר המונים לא מוכר במחנה טרבלינקה בפולין. החלופה לחפירה פיזית של המתחם נמצאה בטכנולוגיית רחפנים וראדר שהפעילה חברת Flythru.

הרחפן מצוייד במצלמת ליידר  (צילום: מתוך הסרט)

הטכנולוגיה בה השתמשו החוקרים היא טכנולוגיית ראדר ליידר (LiDAR), שבה עושים שימוש בין השאר מכוניות אוטונומיות ובשואבי אבק רובוטיים. מערכת הצילום בה השתמשו החוקרים מאפשרת לזהות את פני השטח גם מתחת לצמחיה העבותה, שמכסה חלקים נרחבים ממה שהיה בעבר מחנה כפייה וריכוז. באמצעות תוכנה נבנה מודל דיגיטלי של המחנה, שמאפשר לאפיין במדויק את צורתו ואת המבנים שנבנו בו.

מיקומו של המחנה היה ידוע לפני כן מתיעוד של ועדת חקירה לקברים משנת 1960, שקבעה כי בבית הקברות באי קבורים 336 קורבנות. הנחת החוקרים היתה שמספר הנספים במקום היה כפול או אף יותר מכך ומקום קבורתם של רובם אינו ידוע ולכן מטרת המחקר היא לאתר קבר המונים בלתי מוכר נוסף.

חלק מאתר מחנה הריכוז  (צילום: מתוך הסרט)

לפי הסרט, החוקרת הצליחה לאתר אזורים חדשים של המחנה שלא היו ידועים עד כה והצביעה על מיקום בו יתכן ונמצא בית הקברות הנוסף. המבקרים אגב, לא גמרו את ההלל. כתב הדיילי-ביסט תמה כיצד הסרט אינו מזכיר ולו במילה את היהודים, שככל הידוע נכלאו ועונו באחד משני מחנות הריכוז שעל האי, ומסתפק בתיאור הכלואים כ"מתנגדים פוליטיים", ו"אאוטסיידרים".

לקריאת המאמר במקור לחצו כאן

הגשם מתמהמה

 

הגשם מתמהמה ותפילותינו טרם נענו.

הגורמים השלטוניים מתכוונים להטיל עלינו כחקלאים גזירות נוספות וגם המים הירודים שמשמים לגידולי דגים לא יהיו כבר כלכליים. אלא אם יחול נס וידע חדש שיאפשר לטייב את המים ולהשתמש במים אפורים יותר ממה שכיום משתמשים.

 

כבעלי גינה קטנה יחסית ניתן להשתמש בצמחי בר ונתייחס אליהם כצמחי מתורבתים, הווה אומר לדלל בכדי למתן את התחרות על המים. יש לקטום קודקודים כדי ליצור הסתעפות ויותר פריחה .

 

מומלץ לאסוף זרעים של צמחים בעלי מופע נאה כגון חבלבל השיח אשר פורח בסוף הקיץ.

יום מרגש מאד

יום שהתחיל בטיול של בית ספר דקלים המיוחד , מסורת של טיול מקסים אותו מדריכים הילדים, לראות אותם זה כיף גדול, ומרגש ביותר לראות מעל 15 הורים מירדנה ובית יוסף מלווים באהבה את הילדים שלנו. 

משם המשכנו לעבודה בבית  ואחרי עמל רב אפשר היה להרגיש היום שיש לנו מרכז קהילתי！ 

נשות גיל הזהב המתמידות שלנו יצאו גם הן לטיול ונהנו.

מעל 30 ילדים במועדון עם מדריכות מקסימות תוצרת בית.

במקביל חוג שהתקיים בירדנה ובו זמנית נערות שהגיעו למעורבות חברתית ויחד ניקינו שוב את אזור המתנ"ס והגן.

אחר צהריים המקום שקק חיים עם ילדים שבאו לפעילות ולא רצו ללכת הביתה גם כשכבר ערב וקר.

ויותר מהכל, הורים שפנו אליי ורוצים להצטרף למעגל הפעילים.

כל אלה ועוד מפיחים תקווה ואופטימיות גם בימים לא משהו...

 

דגנית יוסף

ירדנה

 

האב (אני ואלתרמן)

 

בשנותיו האחרונות של אבי, זכרונו לברכה, נסענו בתורנות לשבתות שבהן סרב להעזר בעובד הזר שלו "למען ינוח, שורך וחמורך וגרך אשר בשעריך" כך טען, וכך זכיתי לשבתות רבות בחברתו מבוקר עד בוקר...כבר זקן האיש שהיה משענתנו ומקור כוחנו שנים רבות ועתה התהפך הגלגל. זו דרך העולם.

והנה בשוכבי בחדר, על מזרון ששימש כמיטה, שקועה בשנתי והנה קולו מעירני והוא ניצב על מיטתי גבוה ורם ואומר: "קראת לעזרה?" ננערתי באחת, "לא אבא, ישנתי..." והוא אומר "אבל שמעתי קול קורא לעזרה, בטוחה את? הכל בסדר?..." ואני אומרת: "אבא, הכל בסדר לך לישון!!"

באחת חזרו אלי ימי ילדותי רווית הפחדים (סיפורי מלחמת העולם ה- II) ואני מטופפת לחדר הורי יחפה ובוכיה ואבא, תמיד אבא, קם, מובילני למיטתי ואומר: הכל בסדר, תשני ילדה, תשני... ושבה השלוה לשנתי... והוא גבוה בטוח ומבטיח חוזר לחדרו.

לימים לימדתי בקורס "שירת אלתרמן" – הוא, במילות השיר אומר זאת בדרכו.

נתן אלתרמן – הָאָב.  _{(עיר היונה עמוד 306)}

בְּזָכְרִי דִּמְמַת חֲדָרִים וְזִקְנַת פָּמוֹטוֹת וְשָׁטִיחַ,

אֲסַפֵּר כְּסַפֵּר לְבִתִּי הָרוֹדֶמֶת בְּצֵל עַפְעַפַּיִם

שֶׁמֶץ מָה עַל עֵינָיו הַטּוֹבוֹת עַל עָצְבּוֹ הַבִּלְתִּי שָׁכִיחַ,

שֶׁל אֲבִי הַבַּיִת.

 

עוֹלָמוֹ הַנִּצְחִי, הַדָּאוּג. מָה רַבָּה טִרְדָּתוֹ וּמוּדַעַת.

אֶת עָנְיוֹ וּבְכִיַּת יְלָדָיו הוּא נוֹעֵל עַל בְּרִיחַ עִם לַיִל.

הוּא נִשְׁאַר עִמָּהֶם לְבַדּוֹ, קְצָת שָׁפוּף כְּתָמִיד וּשְׁקוּל דַּעַת

בַּדְּמָמָה הַמְּלֵאָה מַחְשָׁבוֹת וְאוֹר נֵר וְדִשְׁדּוּשׁ נַעֲלַיִם.

וְצִלּוֹ עַל הַקִּיר כְּאַרְיֵה וְהוּא צֵל הֶחֳלִי וְהַכֶּלֶא.

אַךְ שׁוֹתֵק וְעָצוּר הוּא הָאָב. לֹא זִנּוּק בִּצְעָדָיו וְלֹא רֶתַע.

וְזָרִים לוֹ סִמְלֵי הַתּוּגָה, כְּזָרוּת הַמֵּימְרָה הַכּוֹלֶלֶת.

תּוּגָתוֹ, הַנִּגֶּשֶׁת עָדָיו, חֲמוּרָה, דַּיְקָנִית, מְפֹרֶטֶת.

 

הִיא מַכָּה אֶל לִבּוֹ מִקָּרוֹב. כְּחָרַשׁ. מֵעוֹלָם לֹא הֶחֱטִיאָה.

הִיא מֵאָה דְּאָגוֹת וְאַחַת וְהַמָּוֶת שֶׁבָּא עַד הַדֶּלֶת.

הִיא מַפֹּלֶת הַגּוּף הָאִטִּית, כַּסִּדּוּק הַנִּחָר שֶׁל הַטִּיחַ.

הוּא מַקְשִׁיב לָהּ דָּרוּךְ וְתָמֵהַּ. כְּפֶשַׂע בֵּינוֹ וְהַיֶּלֶד.

 

אָז יָקוּם. בִּינָתוֹ בְּעֵינָיו. בִּינָתוֹ שֶׁחִיְּכָה וְנָבוֹכָה.

לֹא בָּרַעַשׁ, הַלֵּב, לֹא בָּרַעַשׁ. וְעֵר וְדָאוּג כְּאוֹמֶנֶת.

הוּא לַלֵּב, הַצּוֹעֵק מִכִּלְאוֹ, אֶת הַמָּוֶת מַבְטִיחַ כְּשֹׁחַד.

וְלִבּוּ מְלֻמָּד וְנִשְׁמָע. וְהַדֵּעָה צְלוּלָה וּמְאֻמֶּנֶת....

 

כָּאן פֵּרוּר שֶׁל תֵּבֵל. פֹּה גַּרְעִין שֶׁמִּמֶּנּוּ צָמְחָה הִיא צָמֹחַ.

פֹּה דְּמָמָה. פֹּה רִגְעֵי הַבַּרְזֶל. הוּא רוֹאֶה יַבַּשְׁתּוֹ מִתְבַּקַּעַת.

הוּא אֶל עֶרֶשׂ גּוֹחֵן-וְנִצָּב. עוֹד בּוֹ כֹּחַ. לֹא קֵץ יֵשׁ לַכֹּחַ.

עוֹד לוֹחֵשׁ הוּא: אֵל, נֶפֶשׁ נְצֹר. הוּא לוֹחֵשׁ: אֵל נְצֹר אֶת הַדַּעַת.

 

 

אבישג

 

בערב של סתיו - אריק איינשטיין (יהודה אטלס - יוני רכטר)

 

בערב של סתיו
כשנעשה קצת קריר
וריח גויאבות
בא באויר,
עומד
על קצה המיטה
עטוף בשמיכה החמה
ומתגעגע - לא יודע למה.
מביט לרחוב מהתריס
דרך הפסים,
עיתון קרוע, רוח בעצים,
אור בחלונות מועדון השכונה,
אקורדיון מזייף מנגינה ישנה,
על הגדר פנימית של אופנים,
בדירה השניה מורידים את המים,
פרפר אחד סביב הפנס,
מישהו יוצא,
מישהו נכנס,
ריח אדמה, דלת חורקת,
תקתוק עקבים של אישה מתרחקת,
ציפור לילה צורחת פתאום
והאיש הזה, מאכס,
יושב במרפסת וקורא עיתון.

 

לצפייה בביצועו של אריק איינשטיין לחצו כאן

 

 

"האריה, היונה ותרנגולת כחולה" הוא אלבום האולפן ה-28 של הזמר אריק איינשטיין , בשיתוף המוזיקאי יוני רכטר,  שיצא בשנת 1992  .    זהו שיתוף הפעולה המלא הרביעי והאחרון של איינשטיין ורכטר, לאחר ששיתפו פעולה החל משנת 1976 באלבומים "האהבה פנים רבות לה", "משירי אברהם חלפי"  ו "הייתי פעם ילד". בשירי האלבום נעשה שימוש בשירי ילדים מאת יהודה אטלס,  נתן אלתרמן,  חיה שנהב , יהונתן גפן ושלומית כהן אסיף.

כל שירי האלבום הולחנו ועובדו על ידי רכטר, למעט השיר "אמא שלי", שהוא למעשה עיבוד חדש וקצבי ללחן של שלום חנוך,  שהופיע במקור באלבומם של איינשטיין וחנוך  "פלסטלינה"  . חידוש נוסף שמבצע איינשטיין באלבום הוא לשיר "הילדה הכי יפה בגן", שהופיע במקור באלבום "הכבש השישה עשר"  בביצועה של יהודית רביץ.  רביץ עצמה מתארחת באלבום בשיר "תרנגולת כחולה" .  איינשטיין כתב את השיר "אמא שלי" במשותף עם שלום חנוך.  מילות השיר "השיר של דוקטור דוק" נלקחו מספרו של יהונתן גפן "ילד הכרובית".  

הצילום על גבי עטיפת האלבום מציג את איינשטיין בעת צילומי סרט המערכונים ההומוריסטי כבלים משנת 1992 , כשלצידו ניצב בנו אמיר. לדברי יוני רכטר,  שמו של האלבום מבוסס על שמותיהם של איינשטיין ("אריה") ושל רכטר ("יונה"), בצירוף שמו של השיר "תרנגולת כחולה". בעקבות ההצלחה של הקלטת "כמו גדולים" יצר איינשטיין ביחד עם יוני רכטר,  מוני מושונוב וצבי שיסל, שגם השתתפו בקלטת הראשונה, בשנת 1993 קלטת המשך ל"כמו גדולים", ובה שירים רבים מאלבום זה.

 

פרשת תולדות - מה לעשות? לעשות!

-         שום דבר לא מתקדם

-         נמאס לי

-         כל כך קשה

-         אי אפשר יותר עם המצב הזה

-         פשוט מבוי סתום.

יצחק אבינו נמצא במציאות מאד לא נוחה. הוא עזב את מקומו הטבעי וירד למישור החוף הדרומי. מלך גרר מקנא ביצחק , אנשי גרר רואים שמלכם שונא אותו ומבינים את הכיוון, הם מתנכלים ליצחק וסותמים את הבארות שחפר אברהם אביו, ללא סיבה נראית לעין. גם זה לא מספיק להם, ומלך גרר מגרש את יצחק ממקומו. הוא נאלץ לעבור למקום סמוך – נחל גרר.

כשיצחק מגיע לנחל גרר הוא עלול להרגיש מרמור ויאוש אבל הוא מבין שצריך להמשיך. הוא חופר שוב את הבארות שחפר אברהם אביו.

אפשר היה לקוות שאחרי התלאות, ועגמת הנפש הפעם הדברים יראו אחרת, אך המציאות לא תמיד "מתיישרת" עם התקוות. באר נוספת נחפרת ורועי גרר רבים עם יצחק למי היא שייכת. יצחק מבין את המצב אך לא שוקע בו. הוא לא מתעלם מהמציאות הקשה הוא קורא לבאר החדשה  בשם – "עשק" – התעסקו איתי ולא נתנו לי להתיישב בשלוה.

הוא ממשיך הלאה וחופר שוב אך נראה שהמצב רק מחמיר, הפעם הבאר נקראת "שטנה" – לא סתם התעסקות ורצון לריב אלא שנאה גלויה.

יצחק לא מרים ידים, הוא חופר באר נוספת. הפעם סוף סוף יש שינוי כיוון.  המציאות מסביב מתחילה להאיר. זה לא קורה בבת אחת, בבאר הזו לא רבים איתו, אנשי גרר, אולם יצחק, עוד לא יודע האם, וכיצד זה ימשך.

הזמן עובר ומלך גרר רואה את העקשנות ואת העובדה שיצחק מלא כוחות פנימיים הוא מבין שבכוח ההתמדה וההצלחה של יצחק יש משהו לא רגיל - מעל המציאות הטבעית. יצחק מבורך מהקב"ה ומצליח לצאת מכל מיצר שהם – אנשי גרר גורמים לו. אבימלך משנה כיוון ומבקש את קרבתו של יצחק. הוא מציע לכרות איתו ברית שלום. באותו יום של כריתת הברית מוצאים עבדי יצחק באר נוספת ובאים לבשר לו בהתרגשות "מצאנו מים". עכשיו יצחק רואה שהמאבק הושלם והשתלם. הבאר החדשה מבטאת את היכולת להתגבר וליצור מציאות טובה ועוצמתית יותר -  "ויקרא את שמה שבעה על כן שם העיר באר שבע עד היום הזה"

לא תמיד מכשולים הם סימן לדרך לא נכונה לפעמים הם המבחן לנחישות ולהתמדה.

הסוף הטוב מגיע כיון שיצחק לא מתייאש ולא שוקע ברחמים עצמיים. הוא גם לא מתלונן מהצד על המצב הקשה. הוא פועל באמונה בנחישות ובעקשנות.

בסופו של דבר המציאות הופכת לטובה יותר ושלמה יותר – שלום בינו לבין שכניו וריבוי בארות מים חיים ומקום יישוב פורח עד ימינו .

חודש טוב ושבת שלום, הרב מתן שניוייס, רב טירת-צבי