שלום רב קוראנו היקרים

 

אנו עומדים בפני י"ז בתמוז

יום בו הובקע חומת העיר ירושלים

"ירושלים העושה כל ישראל חברים".

 

הבקעת חומת העיר, שאמורה היתה להיות

חומת ההגנה לחברה ולקשרים החברתיים,

עקב  - "שנאת החינם".

 

וכמו אז גם היום,

עלינו למצוא את הנתיב,

בו נראה כל אחד את האחר באחרותו

אך נמצא את המחבר ביננו.

 

 

שווים - מילים ולחן: עילי בוטנר

אתה לבן אני שחור, 
אני חשוך אתה באור 
שמחמם כמו אמא, 
ושדואג לך. 
אתה קטן אני גדול 
אני רוצה אתה יכול 
לרקוד, לצעוד קדימה. 
להיות שלם בין אנשים. 

ואולי יבוא יום ונהפוך שווים 
אתה תהיה לי נחל ואני לך ימים 
ונזרום ביחד עד אין סוף 
שנייה לפני שקו החוף מגיע 
שנייה לפני שקו החוף מגיע 

אני בוכה אתה צועק 
אני טועה אתה צודק 
זאת הצגה שלנו, 
ואין קהל ואין במה. 
אולי נשב ננוח, 
אתה, אתה. 
אני, אני. 
וגם תחלוף הרוח, 
ויעברו כל השנים. 

ואולי יבוא יום ונהפוך שווים 
אתה תהיה לי נחל ואני לך ימים 
ונזרום ביחד עד אין סוף 
שנייה לפני שקו החוף מגיע 
שנייה לפני שקו החוף מגיע 

מוזמנים לצפות בביצוע מיוחד לשיר זה לחצו כאן

   

עלינו לחפש את הדרך

ואם נחפש בכל כוחנו ומרצנו

נ מ צ א !

 

שבת שלום

 

גדי ליאון

העורך

חבורת הפיוטים נפגשה לשירי תודה

 

פתחנו את המפגש השבוע בשירו של עוזי חיטמן "תודה". הצורך בלומר תודה על דבר, קטן כגדול, " על יום של אושר, תמימות ויושר, על יום עצוב שנעלם ...". הלחן היווני נותן לשיר זה את המנגינה הזורמת הפשוטה, תודה מלב אל לב.

 

לעיון במילות השיר לחצו כאן

 

המשכנו לשירו של אבי אוחיון בלנו של אסף צרויה "מודה אני" המושר בפיו של עומר אדם. לומר תודה על פרטים קטנים, כמו: "מודה אני על לחם, שהנחת לשולחני, שלא אהיה רעב שלא אדע כאב..." ואף על הכשלנות האישיים, כי הם יהפכו לאתגר ולהתמודדות מצמיחה.

 

לעיון במילות השיר לחצו כאן

לצפייה בביצוע החבורה יחד עם ביצועו של עומר אדם לחצו כאן

 

ומכאן לשמחה של האמונה- "מי שמאמין" שירו של אבי גיספאן בלחנן של עדי לאון ובביצועו של אייל גולן.

היכולת להודות מובילה לשמחה על כל דבר כמו שנדרשים אנו להודות על כל דבר, קל כקשה, משמח ככואב.

 

לעיון במילות השיר לחצו כאן

לצפייה בביצוע החבורה לחצו כאן

לסיום פרק זה עם שירים עכשוויים עברנו לשירו של דודו ברק בלחנו של שייקה פייקוב "ארץ ישראל יפה". גם בשיר זה התודות והשמחה הולכות יחד על הארץ הזו, ארצנו היפה.

לעיון במילות השיר לחצו כאן

לצפייה בביצוע החבורה לחצו כאן

 

קנחנו בפיוט לבר מצווה שכתב יחיאל נהרי ומושר בפיו של משה חבושה "יה לחתן הדור עם בר מצווה". הפיוט עוסק בשמחת חתן בר המצווה המעוטר בתפילין והתפילה שהאל ישמור עליו ולמעשה על כל עם ישראל ויביא את הגואל.

לצפייה בביצוע החבורה לחצו כאן

 

שמחת בר המצווה הינה אחת הדוגמאות בהן אנחנו מודים לאל.

 

 

מוזמנים כרגיל להצטרף לקבוצה בכל שבוע.

 

 

גדי ליאון

עורך מעת לעט

על רקע סכסוך בקהילה היהודית,

הרב הראשי של פולין ניסה לפרוץ לבית כנסת נעול בקרקוב

קהילת חב"ד, ששוכרת את המבנה מהקהילה היהודית המקומית, גילתה כי המקום ננעל ומאבטחים הוצבו בכניסה אליו. בתגובה, הרב שודריך טיפס מעל הגדר וקרא להיאבק על פתיחתו

תפילה מחוץ לבית הכנסת הנעול בקראקוב, בשבוע שעבר  צילום: שלומי שקד

עופר אדרת - פורסם ב- 6.07.19 - "הארץ"

 

סכסוך פנימי בקרב הקהילה היהודית בפולין הביא בשבוע שעבר לסגירתו של אחד מבתי הכנסת העתיקים והמפורסמים ביותר של קרקוב, ולניסיון "פריצה" מתוקשר של הרב הראשי של פולין אל המבנה ביום חמישי האחרון. התיעוד של בית הכנסת הנעול, ובמיוחד של מאבטחים פולנים רעולי פנים שנשכרו בידי יהודים כדי למנוע את כניסת המתפללים אליו, הזכיר לרבים מראות קשים מהתקופה בה פולין היתה נתונה תחת הכיבוש הנאצי.

בהנהלת הקהילה היהודית של קרקוב טוענים כי חוזה השכירות בינם ובין קהילת חב"ד המקומית, שהפעיל את בית הכנסת בעשור האחרון, הסתיים בשנה שעברה, וכי בכוונתה לבצע שיפוצים במקום אשר נדרשים גם מטעמי בטיחות. מנגד, בקהילה המקומית נשמעו קולות התומכים בחב"ד, לפיהם נעילת בית הכנסת הכתה אותם בתדהמה והנהגת הקהילה פועלת "בניגוד לרוח היהודית".

 

ביום חמישי נרשמה הסלמה בסכסוך הפנימי בתוך הקהילה היהודית בפולין, כשהרב הראשי של פולין, מיכאל שודריך, טיפס על הגדר של בית הכנסת ותועד בידי כלי התקשורת המקומיים בעודו קופץ מבעד לשער הנעול. "אנחנו מתוסכלים. קבעתי עם הרב יעקוקוביץ' (הרב תדאוש יעקובוביץ', מנהיג הקהילה היהודית בקרקוב, ע"א), שאבוא לאסוף את התפילין שלי. אבל באתי והוא לא ענה. אני לא יודע מה קרה, חשבתי שמדובר באי הבנה, אז קפצתי מעל הגדר. מצאתי שם מאבטח, דיברתי איתו דרך החלון, אבל ללא תגובה. נמשיך ולא נוותר", אמר שודריך לעיתונאים במקום, כשברקע נראים שוטרים פולנים שהוזעקו לזירה.

העובדה שרב ראשי של מדינה מנסה לפרוץ לבית כנסת, שננעל על ידי הקהילה היהודית המקומית, הסעירה רבים והפנתה זרקור אל עבר המחלוקות בתוך הקהילה היהודית הקטנה בפולין, אשר בשנים האחרונות מנסה לשקם את עצמה ולהיבנות מחדש, אך סובלת מסכסוכים פנימיים.

בית הכנסת ""אייזק שול" הוקם ב-1644 בקז'ימייז', מקום מושבם של יהודים רבים, שהפך ברבות השנים לרובע של קרקוב. במלחמת העולם השנייה הוא נסגר, נבזז וחולל בידי הגרמנים. לאחר המלחמה הפך לכנסיה ובהמשך ננטש. אחרי נפילת המשטר הקומוניסטי, ב-1989, חזר לבעלות הקהילה היהודית. מאז 2008 קהילת חב"ד המקומית, בראשות הרב אליעזר גור אריה, שוכרת את בית הכנסת מהקהילה היהודית.

 

בשבוע שעבר הקהילה היהודית בקרקוב נעלה אותו, הציבה שמירה בכניסה אליו ומנעה ממתפללים להיכנס אליו - לראשונה מאז הכיבוש הנאצי של פולין. בקהילה הסבירו, כי היא הבעלים החוקיים של המבנה וכי ב-2008 נחתם הסכם השכירות עם חב"ד לעשר שנים, אשר פקע בשנה שעברה. לטענת הקהילה, בתום תקופת השכירות התבקשה חב"ד לפנות את בית הכנסת, אך סירבה. עוד הוסיפה, כי בית משפט מקומי דן בנושא, ופסק אף הוא כי על חב"ד לפנות את המקום. 

בקהילה העלו טענות קשות נגד חב"ד. בין היתר, נטען כי צברו חובות לחברת החשמל המקומית, אשר בגינם נותקה אספקת החשמל לבית הכנסת והוחל בשימוש פיראטי בחשמל, באופן שמסכן את המבנה. עוד טענו, כי חב"ד לא דאגו לאחזקה תקינה של המקום כפי שנדרש בהסכם. בנוסף, הקהילה טוענת, כי היא מתכננת לערוך שיפוצים במקום לאור מצבו הפיזי הגרוע.

מנגד, חברים בקהילה היהודית המקומית הביעו תמיכה באנשי חב"ד, וטענו כי סגירת בית הכנסת מנוגדת לרוח היהודית. בעמוד פייסבוק שהקימו תחת השם: "שחררו את בית הכנסת אייזק שול", הם כותבים כי הוכו בתדהמה והושפלו נוכח הצעדים שנקטה הנהגת הקהילה היהודית. לדבריהם, הקהילה היהודית העלתה את שכר הדירה באופן שאינו מאפשר לחב"ד לעמוד בו, חרף העובדה שלפי החוזה לחב"ד יש זכות להאריך אותו בתקופה נוספת באותם תנאים. עוד טוענים, כי הקהילה היהודית החלה להשכיר חלק מהמתחם לחברת קייטרינג פרטית - צעד שמעלה את החשש להמשך פעילותו כבית כנסת בעתיד. 

במכתב ששלח שודריך ליעקובוביץ', נכתב, בין היתר: "בית הכנסת אייזק שול הוא היחיד בקרקוב עם מניין קבוע והמקום היחיד בקרקוב בו יהודים יכולים לבוא מדי יום ללמוד תורה ובכך ממלא את ייעודה של הקהילה היהודית שלנו בקרקוב. במקום, הפסיקו להם את החשמל ואחר כך את המים...בהמשך, שומרים חמושים ורעולי פנים מנעו מיהודים להשתתף בתפילת הבוקר. לא משנה טבעו של הסכסוך, אני קורא לקהילה למלא את האחריות הבסיסית ביותר של כל קהילה יהודית - פתיחת הדלתות של בית כנסת, שתאפשר ליהודים להתפלל".

בינתיים, תומכי חב"ד מתכוונים להתפלל מחוץ לבית הכנסת ולהמשיך במחאתם, שמגובה בידי הרב הראשי של פולין. שלומי שקד, סטודנט ישראלי שלומד בקרקוב, אמר היום (שבת) ל"הארץ": "הסוגיה פה היא לא חב"ד, אלא איך לאפשר לכל יהודי הרוצה בכך להתפלל". לדבריו, "לסגור את בית הכנסת, כמו גנבים בלילה, ולגייס ארבעה שומרים, רעולי פנים, חמושים, זו שערורייה". עוד הוסיף: "כל כך עצוב שאנחנו צריכים להתפלל ברחוב, ולא ניתנת לנו האפשרות להתפלל בתוך בית הכנסת. אבסורד ובושה לקהילה היהודית הרשמית שככה היא מתנהלת עם היהודים בקרקוב".

החום המצוי כעת והגנת הצמחים

 

החום והקרינה החזקה מחייבים אותנו להגן על הצמחים בעיקר על שתילים עונתיים. כל אחד מצא ודאי דרך לכך. אחת הדרכים- למקם אותם בהתאם לרגישותם. זה מחייב מעקב ולימוד תוך נסיון נצבר.

אפשר כמובן גם על-ידי כיסוי ברשת צל. ההגנה חשובה במיוחד לשתילים חדשים ועונתיים, אלה הזקוקים למספר ימים עד להתפתחות שורשים וכושר יניקה של המים מהקרקע.

 

 

ביחס לאיבוד מים כתוצאה מהתאיידות ככלל- מומלץ לשתול אחר הצהרים ולקראת ערב כדי לאפשר שעות נוחות יותר לקליטה. יש להרבות בהשקיה ממוקדת וכאמור להגן בכיסוי מפני הקרינה החזקה.

אפשר בעזרת תכנון נכון לשתול צמחים רב- שנתיים, צמחי תבלין- כגון: רוזמרין, לבנדר וכדומה. אלה צמחים חסונים יותר.

 

זה קרה גם לי...

 

רק מי שנפגע מפגיעתה של לשון יבין במה מדובר. אך, בעצם, מי לא? כולנו עברנו אי-שם בדרך חיינו את האירוע.

אמרנו משהו לתומנו בשיחת רעים. המילה, המשפט, או הידיעה נתגלגלו והגיעו לאזניו של נושא השיחה ומעתה מתגלגלים הדברים ככדור שלג, צוברים תאוצה ונפח מאמירה של סתם, מתפתחים עלבונות וכעסים ואנו חסרי אונים מול מה שצמח וגדל מזרע אמירה סתמית ואגבית... גדולים וחכמים בכל התרבויות והדתות השונות ניסחו את ההזהרות.

"מילה כמו ציפור, פרחה- לא תחזור" (ניסוח חופשי לפתגם ערבי) או  "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" _{(משלי, פרק י"ח, פסוק כ"א)}.

האמת היא- עלינו לשמור בקפדנות את פינו דווקא אותם דברים הנאמרים לעיתים בתמימות אמיתית פגיעתם עלולה להיות הרסנית.

הדיבור, אסור לו שיהיה "ככה סתם, מפה לשם". כוחו אדיר, והוא כחץ שלוח לא ניתן להחזירו.

בטאה זאת בהומור ויסלבה שימבורסקה בספרה "רגע" בשיר

א' ב' ג'

לְעוֹלָם כְּבָר לֹא אֵדַע

מַה חָשַׁב עָלַי א'.

הַאִם ב' לֹא סָלְחָה לִי עַד הַסּוֹף.

מַדּוּעַ ג' הֶעֱמִיד פָּנִים שֶׁהַכֹּל כַּשּׁוּרָה.

מֶה הָיָה חֶלְקוֹ שֶׁל דּ' בִּשְׁתִיקָתוֹ שֶׁל ה'.

לְמָה צִפָּה ו', אִם צִפָּה.

מַדּוּעַ ז' הֶעֱמִידָה פָּנִים, אַף כִּי יָדְעָה הֵיטֵב.

מֶה הָיָה לוֹ לְח' לְהַסְתִּיר.

מַה רָצְתָה ט' לְהוֹסִיף.

כְּלוּם לְעֻבְדָּה שֶׁהָיִיתִי עַל-יָד.

הָיְתָה מַשְׁמָעוּת כָּלְשֶׁהִי

בִּשְׁבִיל י', בִּשְׁבִיל כְ' וּבִשְׁבִיל הָאָלֶף-בֵּית כֻּלּוֹ.

_{מתוך: נקודתיים (הוצאת קשב לשירה) מפולנית: רפי וייכרט}

 

 

 

ויסלבה שימבורסקה

 

 

 

 

 

 

 אם כן, אנא מכם לפני ה"סיפור", ה"בדיחה", "גלגול המידע"

עִצְרוּ רגע קט...חִשבו דקותיים ובכך תבנו

                                שָלום בין ארץ ושמים.

 

נ.ב לא התעכבתי על התקשורת המתקדמת ברשתות החברתיות לסוגיהן – אין הבדל!!!

ההיפך מכך- עצמתן: פי כמה וכמה...

 

 

אבישג

דרך ישנה

מילים: דודו ברק   לחן:  שייקה פייקוב

לילה ירד על העמק 
וירח שט על הגליל. 
זאת אנוכי הנדהמת 
הלבנה עלי והתרמיל. 

דרך שיר ודרך ישנה 
אעבור לאור הלבנה. 
אלף שיר זימרתי בינתיים 
לך עוד אשיר אלפיים. 

בתרמילי פת זורחת 
וזכים המים בנחלי, 
אמא שלי הנשכחת 
כאן תלך עימי ועם צללי. 

דרך שיר ודרך ישנה 
אעבור לאור הלבנה. 
אלף שיר זימרתי בינתיים 
לך עוד אשיר אלפיים. 

זאת היא ארצי על ימיה 
זה ביתי הרץ תחתי רגלי. 
זאת היא אימי ובניה 
עד בלותי ועד אחרון ימי. 

דרך שיר ודרך ישנה 
אעבור לאור הלבנה. 
אלף שיר זימרתי בינתיים 
לך עוד אשיר אלפיים. 

לצפייה בביצוען של סוזן ופרן לחצו כאן    

  

פרן אבני וסוזן דבור היו אחד הצמדים הפופולריים.  השתיים עלו לארץ ממונטריאול שבקנדה בתחילת שנות ה-  70. ב- - 1972 הן הופיעו כצמד לראשונה בערב שירי המשוררים הראשון שנערך בגלי צה"ל ושרו את "ציפור שנייה" ( "ראיתי ציפור רבת יופי...").  השיר והביצוע הפכו כבר לקלאסיקה , ובעקבות התגובות החמות שקיבלו המשיכו השתיים להופיע ברחבי הארץ.

"  דרך ישנה "  הוא שיר מאת סוזן ופרן  Fran Susan and {צמד הזמרות היהודיות-קנדיות.] את השיר כתב דודו ברק והלחין ועיבד שייקה פייקוב  השיר נכנס למצעדי הפזמונים השבועיים של הגל הקל ב־27.11.1972  וצעד שמונה שבועות, עד 22.1.1973 . בשיאו הגיע למקום ה־11 במצעד (1.1.1973).

 

[תרגום חופשי מאנגלית]
"הסיפור יוצא הדופן של סוזן ופרן, שעשו היסטוריה בישראל, -  הן קנדיות ממונטראול.   שתי צעירות עם שתי גיטרות בשנות ה- 70 החלו לשיר במועדון לילה בתל אביב. הצמד הזה עם ניצוץ קסמים והרמוניות מופלאות עלה במהירות אל הכוכבים. למרות שבסופו של דבר חזרו לקנדה והמשיכו בקריירות שירה נפרדות, במשך השנים לא נשכחו סוזן ופרן בישראל.

 

השירים שלהם נשמעים מדי יום ברדיו הישראלי, כמו "לילך לילך", "דרך ישנה" ו "לו דיברנו עוד ". "ציפור שניה" שזכה לשבחים זכה למקום כבוד מיוחד, אהוב על כולם, ושמע בכל מקום, בעיקר בהלווייתו של ראש ממשלת ישראל רבין. סוזן ופראן שיתפו פעולה עם אמנים כמו מתי כספי, אהוד מנור, חוה אלברשטיין, מישה סגל, הדודאים ועוד, והקלטותיהם הופיעו באוספים רבים".

 

לצפייה בביצועה של רונית אופיר לחצו כאן

 

 

פרשת פנחס – בין המצרים

אנו פותחים היום את שלושת השבועות, ימי 'בין המצרים', המזכירים לנו בכל שנה את שבירת הלוחות ופריצת החומות ואת התהליך המוביל עד לחורבן הבית, בראשונה ובשניה.

 

בשבועות הבאים נקרא מנבואות הפורענות, ונפתח בירמיהו. לאחר מכן נזכה לשבעה שבועות של נחמה, מנבואותיו של ישעיהו, שיביאו אותנו אל ימי הרחמים והסליחות, בואכה חודש אלול והשנה החדשה.

 

בדרך כלל, ירמיהו הוא נביא זעם ותוכחה, חורבן והרס. נבואותיו הנוגעות בעוולות החברתיות והאמוניות של עם ישראל מסתיימות בתיאורים קשים של התמוטטות הממלכה, של שבי וחרב, ואף בקינות (מעין איכה) על בני ובנות ישראל שדמם נשפך.

 

ובכל זאת, בהפטרת פרשתנו, בה נקרא את נבואת ההקדשה של ירמיהו, מפקיד אותו הקדוש ברוך הוא עַל הַגּוֹיִם וְעַל הַמַּמְלָכוֹת לִנְתוֹשׁ וְלִנְתוֹץ וּלְהַאֲבִיד וְלַהֲרוֹס לִבְנוֹת וְלִנְטוֹעַ.

 

אכן, יש מהפרשנים שהסבירו כי הנבואה כולה היא נבואת נחמה – כאשר כשמדובר על 'לִנְתוֹשׁ וְלִנְתוֹץ וּלְהַאֲבִיד וְלַהֲרוֹס', הכוונה דווקא לגּוֹיִם ולמַּמְלָכוֹת, ואילו הנבואה 'לִבְנוֹת וְלִנְטוֹעַ', מיועדת לעם ישראל.

 

מאידך, יש מהמפרשים שהסבירו כי מדובר בנבואה שכולה רלוונטית לעם ישראל, וכי האפשרויות מונחות שתיהן על השולחן. אם יעשו תשובה – הרי שהנבואה תהיה 'לִבְנוֹת וְלִנְטוֹעַ', ואם לא – הרי שההרס מחכה מעבר לפינה.

 

אך נראה לי שאפשר לקרוא את הפסוק גם אחרת. נבואת ההקדשה של ירמיהו מלמדת על החורבן שהולך להתרחש. אין מנוס ממנו, לאור מצבו הרוחני והחברתי של העם. ויחד עם זה, נבואת החורבן כוללת בתוכה כחלק מהותי ממנה גם את נבואת הנחמה שבעקבותיה. כאילו מתאר הקדוש ברוך הוא לירמיהו את שלבי החורבן: בשלב הראשון לִנְתוֹשׁ וְלִנְתוֹץ וּלְהַאֲבִיד וְלַהֲרוֹס, ובשלב השני -  לִבְנוֹת וְלִנְטוֹעַ.

החורבן והפורענות הם צעד הכרחי, אבל לא סופי. התהליך שעובר עם ישראל הוא תהליך כואב של הרס, שמתוכו יכולה לצמוח תקופה חדשה, בניינים ונטיעות.

הדברים נכונים כמובן ביחס לכל אחד ואחת מאתנו במישור האישי. משברים (שלפעמים מביאים לפירוק, להליכה לאיבוד ולתחושת 'הכל נהרס') יכולים לא פעם להוביל לבניין חדש ולנטיעה.

אך נראה שאנו יכולים להעיד על תהליך שכזה שראינו בעינינו. בית כנסת עתיק שהיה בקרבת 'טירת צבי', ושימש קהילה יהודית לפני מאות רבות של שנים, נחרב, אבד וכוסה בעפר. זכינו להיות חלק מאלו שבונים ונוטעים ומחדשים ישוב יהודי, כי מִצָּפוֹן תִּפָּתַח הַטֹּובָה.

 

 

שבת שלום, הרב אורי ליפשיץ, רב טירת-צבי