שלום רב קוראנו היקרים

 

חלפו יותר משלושים שנה מאז הקמת העמותה,.

ובימים אלה פורשת אורנה לגמלאות.

                                         היציאה לגמלאות- האם היא מסמלת                                                זריחה או שקיעה
מה את מרגישה?
רק את קובעת!!
זריחה -התחלה של עידן חדש,
שקיעה- אִגרי כוחות לקראת הבאות.
אז זריחה או שקיעה?
כך או כך - זה הזמן להמריא אל-על.

  

אנו מאחלים לאיריס אונציק-היילברון

המנכ"לית החדשה שנכנסה לעבודתה

שתצלח דרכה.

 

על זאת ועוד הפעם בגליון שלפניכם

 

שבת שלום

 

 

גדי ליאון

העורך

נפרדים מאורנה ברזילאי

לאחר יותר משלושים שנה מאז הקמת העמותה אורנה פורשת מניהול העמותה ויוצאת לגמלאות.

לסכם מפעל חיים שכזה לא ניתן בידי אדם אחד ובוודאי לא בקצרה, אך לא רצינו להלאות אותכם הקוראות והקוראים בדברי פרידה ארוכים.

פנינו למספר חברות וחברים המייצגים פלחים שונים מהעשייה של אורנה לאורך השנים בעמותה ובכך ננסה לסכם מעט מזעיר ממה שניתן, וכולנו תקווה שתצלח לנו הדרך.

 

נפתח בדבריה של עפרה סתת, מנהלת המחלקה לשירותים חברתיים:

אורנה יקרה – גיל עוז!

כל כך הרבה מחשבות, זיכרונות, תכניות וחלומות וכבר צריך לסכם.

הספקנו כל כך הרבה יחד.

ידעת להוביל את העמותה ברגישות ובאמונה ולהתאים אותה לצרכים המשתנים של ותיקי העמק.

ראייתך ההוליסטית, המכבדת, הרואה טווח רחב של היות האדם מערכת מורכבת כל כך, אפשרה פיתוח של טווח רחב של שירותים ומענים הכוללים למעשה את רצף החיים כולו.

מטיולים מרתקים בארץ ובעולם למיטבי לכת עד למתן טיפול אישי/סיעודי רגיש ואנושי.

ידעת לאפשר מפגשים קהילתיים פתוחים יחד עם הבניית פעילויות מוקפדות ואיכותיות.

ידעת לתת את מלוא תשומת הלב לבני המשפחה המטפלים ברגעי מצוקה ומבוכה ולתת מענה מקצועי ומדויק לממלאי התפקידים בישובים.

ידעת לעמוד בתוקף על זכויות הוותיקים ולהילחם את מלחמותיהם כשהיה צריך, ידעת לתת נחמה ומילת עידוד ברגעי עצב ופרידה.

על כל זאת ועוד, מבקשת להודות לך מקרב לב ולאחל לך עם פרישתך לגמלאות וסיום העבודה בגיל עוז – את כל הטוב והנחת שבעולם.

 

בהערכה רבה

 

עפרה סתת

מנהלת המחלקה לשירותים חברתיים

 

ומכאן לברכתו של רפאל צרפתי יו"ר העמותה משדה-אליהו:

 

 

והוסיף משלו גד גור, מחמדיה, חבר הנהלת העמותה מזה כעשור:

אין אדם אשר מזוהה יותר  עם גיל עוז מאשר אורנה. ביום היווסדה של העמותה לפני 32 שנה, נקראה אורנה על-ידי חגי, מיסדה  ומנהלה הראשון של העמותה,  להיות לו לעזר.  בפועל עסקה ביום יום ולקחה חלק נכבד בפיתוחה של גיל עוז והצעידה את העמותה למצבה הטוב היום.   הפרטים המדויקים על עשייתה המבורכת בשנים טרם הגעתי לפעילות בגיל עוז, אינם ידועים לי די צרכם ולכן אסתפק בלהתייחס

לתקופה בה התוודעתי לאורנה, לפני כ- 10 שנים. 

בהיותי חבר הוועד המנהל של העמותה עוד בימים בהם חגי ניהל אותה, ובהמשך כאשר קבלה על עצמה את הניהול,  פגשתי  אישה דומיננטית, בעלת  השקפת עולם רחבה ותפיסה ברורה  על דרכי הפעולה השונות  לטובת  ציבור אנשי הגיל השלישי, "הגישה ההוליסטית הכוללת", אם יורשה לי לצטט אותה.

מאפיין ייחודי אשר הנחה את אורנה, הייתה הפתיחות הגדולה לבקשות, יוזמות והרחבת תחומי פעולה.

מצאתי אצל אורנה אוזן קשבת , סיוע ותמיכה בכל רעיון אשר יוסיף עניין ותעסוקה נוספת לוותיקי עמק המעיינות.  ואל יקל העניין בעינכם,

כי גם קשיי היום יום, כמו תקציב, מקום, כוח אדם וכו' לא מנעו ממנה לקדם פעילויות חדשות כמו הניסיון  של  "שולחן וותיקים",  הקמת קבוצת ה"חברותא" חמישים במספר,  אשר נפגשת באכסניה של גיל עוז, אחת לחודש מזה כשמונה שנים. מועדון הברידג'  אשר נפגש אחת לשבוע בימי רביעי, ארגון ההתנדבות למוסדות החינוך  באזור, קבוצת התרבות אשר דואגת להעשיר אותנו בתכנים לחגים, תוכניות בתחום הקולינריה והאפייה, ימי הוותיק השנתיים, טיולים בארץ ובחו"ל  וקצרה היריעה מלפרט את מגוון הפעילויות.  גולת הכותרת , הקתדרה "מעיינות הדעת" על מגוון חוגי הלימוד, כל אלה ליד הפעילות אולי החשובה מכולם, מרכז היום והבית החם ומעל לכל הדאגה הבלתי נלאית לצרכים השונים בתחום הרווחה, הטיפול והסיעוד.

 

על כל אלה ויותר, מגיע לך אורנה  ביום פרידה, תודה גדולה כמו גם הערכה והוקרה רבה. ייקח בודאי עוד זמן רב, עד אשר נתרגל שלא לראות אותך מהלכת בינינו בודקת ומוודאת  כי הכול תקין.  ולפני סיום גם מלה טובה ותודה לכל הצוות המצוין שהקמת,  אשר סייע ומסייע רבות לפעילות הטובה.

 

 אורנה , את פורשת לגמלאות, כאשר את משאירה אחריך מפעל חיים אשר מגיע לך להתפאר בו.  מאחל לך כל טוב,  דרך צלחה, רוב אושר ובריאות והתחלה חדשה בזמן  הפנוי אשר יעמוד עתה לרשותך.

אגב, ההרשמה לחוגים  אורנה, והפעם זה בשבילך, אצל רוויטל.

 

גד גור

חמדיה

 

וכתבה דליה יפה, מניר-דוד, אחת מלומדות הקתדרה ב"מעיינות הדעת":

כל מי שנכנס למשרדך אורנה, יכול היה להבין מיד שיש לו עניין עם אישה בעלת טוב טעם, רואה את סבר פנייך הרגוע ומלא אור ואמפטיה שמזמין לשוחח איתך בגובה העיניים.

הכרתי אותך עוד בימיך כרכזת תרבות בשדה נחום, ושמחתי לפגוש   פנים מוכרות כשהגעתי לגיל עוז לפני למעלה מעשרים שנה.

אין ספק, כרכזת תרבות היית גם את אורנה נגועה בחיידק הסקרנות, היזמות, היצירתיות, וחיפוש משמעות בעמלך. עם הציוד הזה התחלת את הקריירה רבת השנים, עם עליות ומורדות ליווית דור שלם של אוכלוסייה מתבגרת שאינם איתנו יותר, עברת את המשבר של מיעוט משתתפים בפעילויות וכיום גיל עוז הוא מקום נפלא להתעשר בידע , בחברים, בחוויות ולהרגיש את קצב החיים במלואו גם בגיל הזהב כמו שאומרים.

 

למי שמנהל מעצמה מורכבת יש אחריות למצוא אנשים טובים שיתנו מענה טוב לצרכים, ולמרבה המזל ידעת לבחור בשתיים נפלאות שמושכות בחוטים של החוגים והפעילויות המגוונות, של פעילים כמו המתנדבים, משפחג, חברותא ואחרים. ואת עמירה ופנינה הנפלאות שמפנקות את כולנו בתשומת לב ובהפתעות קולינריות חדשות לבקרים.  על כל פעילותך הברוכה- תודה גדולה, צאי לעולם הגמלאים עם איחולינו לבריאות טובה ולהרבה כייפים וטיולים.

 

דליה יפה

ניר דוד

 

  

ובשם רכזי פורום בריאות ורווחה בישובים, גידי כהן משלוחות:

ונסיים בברכת צוות גיל עוז

 

לאורנה תודה גדולה

על שיצרת  עם חגי יש מאין, בנית וחלמת והגשמת.

על החזון, האומץ וכושר הביצוע.

על האימפריה שקמה לרווחת ותיקי עמק המעיינות.

מברכים אותך ביציאה לסבב חיים חדש, בכל הטוב שתבקשי.

 

ורד רוס                                                       גדי ליאון

קידום השירות וייזום פרויקטים                        מומחה שיקומי

 

 

סיום החוג "תנ"ך בלב אוהב" של דרורה הלוי

אין מילים לתאר את האווירה הנפלאה ששררה בסיום החוג "תנך בלב אוהב", את מילות התודה והערכה שהורעפו על דרורה הלוי המרצה המופלאה שלנו, את הבעת הרגשות של התלמידים בחוג דרך מילים ספונטניות שנבעו מהלב! היה שם גם סרטון מוזיקלי בנושא השיעורים האחרונים וגם כיבוד עשיר שהמשתתפים טרחו להכין!

להלן דבריה וברכתה של נורית שגיא מעין הנציב:

"השנה פתחנו את הלימוד בספר שמות, כשהתעכבנו על כל פסוק ואות ,דמויות ונושאים. מקום מיוחד הוקצה לאות וו הפותחת את ספר שמות: ואלה שמות... למדנו על דמותו של משה, ובאמצעותו על לידתו/היווצרותו של העם היהודי. שאלנו וכאבנו מדוע משה - רועה העם, הנביא הגדול מכולם (ממשה עד משה לא קם כמשה), לא זכה לעלות לארץ ישראל ולהיקבר בה.

עברנו לספר מלכים א' ועסקנו בגדול מלכי ישראל - החכם באדם - שלמה המלך, שבסיפור חייו יש לא מעט "עבירות" על פי חוק התורה. אבל הוא זה שזכה להקים לראשונה שושלת בישראל - את בית דוד.

עשינו אתנחתא - ועיינו במגילת אסתר היוצאת דופן בשפתה ובעניינים שעוסקת בהם.

וחזרנו לספר מלכים א'- בפרקים העוסקים בנביא אליהו, שיש בסיפורו קווים נושקים לדמותו של משה.

מצאתי במאמר של יהודה נוריאל:

" דומה כי גם אליהו (כאיוב) לא היה ולא נברא אלא משל היה"

מעשיו אינם בגדר האפשר בעולמנו...

המשל – משל נפלא על הרוח האנושית, על הנפש, על המקום הקיים/לא קיים. לא בכדי הוא בוקע פתאום ונעלם מאתנו בסערה. בין פיזי למטאפיזי.

אליהו הוא אדם, ואדם הוא כעס ואכזבה וצער וקנאה, וחן וחסד ורחמים ובעיקר אליהו הוא תקווה.

אולי לא היה ולא נברא, אבל מופיע כאורח קבוע בכל ברית מילה ובכל סדר פסח - כי התקווה לא יכולה למות לעולם.

בדברי הרמב"ם בחתימת המשנה ברורה נאמר: " ויש מן החכמים האומרים שקודם ביאת המשיח יבוא אליהו...

במוצאי שבת אחרי ההבדלה בין קודש לחול ישנו פיוט שמושר:

"שבוע טוב, אליהו הנביא, אליהו התשבי,  אליהו הגלעדי, במהרה יבוא אלינו. עם משיח בן דוד".

בספר מלאכי ג' כ"ב-כ"ג  נכתב: "הנני שולח לכם את אליהו הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא, והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם."

אכן דמות מורכבת, מלאת סתירות, חצי אנושית, חצי אלוקית - ועדיין איננו מבינים אותה דיה".

דרורה ניסתה לבאר ולהסביר, אבל נדמה שאליהו גם עליה קצת גדול, וטוב שכך יישאר...

דמותו של אליהו משכה את תשומת לבו של יהורם טהר לב שכתב את השיר: " על כפיו יביא" - שרה רבקה זהר. שיר שהפך לשיר של כמיהה ותקווה. יהורם כותב על שירו: "נכתב כשנתיים אחר מלחמת ששת הימים, חושב ששורה עליו רוח המסורת היהודית. זהו אחד מהשירים האהובים עלי."

לא הסתיימו הסיפורים המופלאים של התנ"ך, לעולם לא תסתיימנה השאלות אודותיו. זהו אחד מסודות קסמיו.

נבקש ונאחל שגם בשנה הבאה דרורה תמשיך להוביל אותנו בשביליו ונבכיו. והעיקר: נשמור על התקווה...

תודה על שנה מעניינת, מענגת.

בשם תלמידיך - נורית שגיא."

 

דברי הפרדה של אילנה להב מניר דוד:

"היא קשרה אותי בעבותות אל גדול המנהיגים שקמו לעמנו משה רבנו.

אין אני עומדת על  הר סיני או נבו,  לא על הר הכרמל ואפילו לא על הגלבוע, אלא סתם כך ליד שולחן צר בכיתה מס' 13 ורוצה לומר דברי תודה (ברכה) לך דרורה שבשנה זו קראת לעמנו דרור משעבוד מצריים שחל לפני אלפי אלפי שנים.  לאחרונה,  כשתהיתי ותעיתי בעניינים הקשורים לאילן היוחסין של השושלת המשפחתית שלי, לפתע נתתי דעתי כי סב סבי נקרא משה;  אביו של  בן זוגי גם שמו היה משה; גיסי, משה שמו בישראל; שם אחייני התינוק לא פחות ולא יותר, 'משה'לה'. מושיקו שם  דודי ובת הדודה שעלתה לישראל עִברתה שמה ממאשה ל... מושית. מדי שנה תפקידי להכין את קרייני ההגדה בפסח, ומשה לא נמצא בה...  רבה הייתה שמחתי ששנה זו תוקדש לספר 'שמות' ואת דרורתנו, כצפנת פענח, תגלי לי /לנו  אחת ולתמיד מה פשר גדולה זו.

אלא שכידוע ליושבים עמי בזו הכיתה שמורתנו, היא  אישה הבונה יסודות איתנים לסיפורי התנ"ך ואין הדברים נראים כפשוטם. אי לכך, יצאנו  למסע קדומים  אל עולם הריאליה המצרית, בה מלכים הרוצים לכבוש את המוות חונטים מתיהם למומיות; מציבים מאזניים ושוקלים את  הלב בנוצת יען; סירות שטות על מימי הנילוס אל עולם הנצח או הגיהינום; חוקים כתובים בכתב - חרטומים; יש אלילים מרובים וטקסים אין ספור; שבטים נודדים שירדו לשבור שבר;  גם עבדים ואחרים.

 ומה אתנו?  בעדינות אופיינית לך הזכרת, (כי הרי בגילנו לא הכול זוכרים) את יעקב האב ואת יוסף בנו והעברים  אשר ישבו בארץ גושן לגדות היאור שבמצרים ... קושרת ומענבת סיפורים מימים ימימה לא פוסחת על  פרעונים, בריתות ומלחמות וגם סוסים ומרכבות. חולף שיעור ועוד אחד אפילו. אני מתמלאת חשש ורושמת לעצמי: היכן משה שלנו? ומה קרה לאלוהים? מתי נשמע על  עשר המכות, יתרה מזאת עשרת הדברות?

והנה...הוא הגיע. כל מפגש לבשה דמותו פן חדש ומרתק.  אף כי כמעט כל פרט בחייו כאילו ידוע לנו, כולל מריבות משפחתיות, חולשות- גמגום, הססנות שעומדות כביכול בניגוד לדמות המנהיג הכי גדול שקם מאז ומעולם לעם היהודי, כל אלו  העצימו את המסתורין ואת הרצון שלי לדעת עליו הכול.

אט, נחשפו פרטים עלומים: שמים לב לפסיקים ודגשים, מילים חוזרות, ניסים ונפלאות; הכול מפיח רוח ורוממות.

לא עוד עבדות ושיעבוד; חוצים את ים סוף בחרבה ויוצאים המדברה. והמדבר שבדרך כלל מתחבר אצלנו אסוציאטיבית לריקנות, שיממון ושעמום, הוא בדיוק ההפך מכך. מה לא קורה שם? מסעות ופיתויים, קולות, חטאים ועונשים.  מסתבר שחיי עם ישראל  כבר אז  לא היו קלים: רעב וצמא ו... רוצים לשוב אל 'סיר הבשר' !! מה יהיה על משה? מי יהיה לו לעזר? אין סביבו נביאים, שרים או יועצי תקשורת ; גם לא אישה סכסכנית (בת שבע, או איזבל או סתם אחת שלא כתבו עליה).

 במר לבו  משה  עולה אל ההר 'להחזיר המפתחות' לאלוהיו; ושם ברקים ועשן ושופרות וקול האל. בקשתו לא מתקבלת והוא יורד מצויד בלוחות הברית ועליהן חרותות "עשרת הדברות".

התבוא  רגיעה לנביאנו? כלל לא! (לקרוא בבית! זוכרים? מזכירה דרורה)

במפגש השבועי  שומעים על עם סורר, ו'עגל הזהב' ולוחות שנשברים. מחד גיסא זעם וחרון ואיומי האל ומאידך גיסא מנהיג גדול המתחנן אל אלוהיו על נפש עמו החוטא, תחינה שאין לעמוד לפניה.. אלוהים מתרצה!!!

(אף כי שנים רבות אני קוראת פרקים אלה, אודה כי נעלמו מעיניי הפסוקים הבאים ולא האמנתי למראה עיניי:  בשם אדוני, קורא משה ללוויים לעשות מעשה ולהכרית את החוטאים לאלוהים "ויעשו בני לוי כדבר משה ויפול מן העם ביום ההוא כשלושת אלפיי איש.(לב 28) ....ויגף ה' את העם, על אשר עשו את העגל אשר עשה אהרון (שם 35).

רעד קל עבר בי ומחשבה נלוזה עולה במוחי: מה היה קורה אילו הכריתו גם את הלויים?   הרי דרורה הלוי שלנו  שייכת גניאולוגית אליהם.

גיבורנו משה עלה פעם נוספת ההרה.

הודיתי וגם שמחתי שברדתו, נשא גם הפעם  לוחות  ועליהם חוקים משפטיים  ומצוות  (שחלקם משמשים את עולמנו המשפטי עד היום)  וברגישותך דרורה, התעכבת על אלה הקשורים לחלכאים ונדכאים לעבד ואמה, לגרים, ליתום ולאלמנה ואפילו לשור (ונפקחו עיניי כשספר 'דברים' הסוציאלי הבליט גישה זו.)

שוב נדודים ומלחמה וצמא ומשה מכה על סלע בלי אישור האל.. ועונש.

היכנס משה לארץ אם לאו? בליבי קיוויתי שייעשה נס ויסולח לו על חטא אך  לא כך רצה הסיפור, ואולי בזאת תפארתו  גדולתו.  מנגד תראה את הארץ ושמה לא תבוא אל הארץ אשר אני נותן לבני ישראל (שם מ"ט)                           

המנהיג החוטא כאחד העם הוא (נתניהו שמעת? למדת?)

לא הזכרתי את המוני נושאים בהם שוחחנו השנה.  הנשים המופלאות שסובבו את משה : יוכבד, פועה ושפרה המיילדות הנועזות; מרים האחות שסיפורה שווה דף בפני עצמו; גם בת פרעה זו שמשתה אותו באומץ ממימי היאור; וצפורה האישה ואלפי הנשים העלומות שיצאו למדבר רעבו וצמאו, אספו את המן; אולי הלינו וחטאו ורקדו סביב 'עגל הזהב'. אותן השארתי  רק לדמיוני כי התנ"ך הרי חוסך בתיאורים.

לסיום: התרגשתי דרורה, שעזרת לי לעשות קישורים והקבלות בין ימים עברו לבין זמננו אנו. בלי חשש ובלא משוא פנים. הצלחתי להאמין כי גם בעתות קשים ניתן לשמור על יושרה ולקיים אותם ערכים החקוקים על הלוחות שציווה עלינו  גדול  המנהיגים שהיה אי פעם לעמנו.

תודה על שנה מופלאה ומרגשת  זו!

אילנה להב."

 

דברי התודה של איתן יציב מכפר רופין:

דברי הברכה של דליה יפה מניר דוד:            הסרטון בנושא אליהו,

                         אחאב ואיזבל מאת

                                         ברכה יואל משדה-נחום:

   

 

 

 

 

 

מתנות למרצה דרורה הלוי

אוכל! קדימה אוכל!!!

 

     

ברכה יואל

שדה-נחום

       

אל תפספסו – מומלץ להגיע !!!

ורק לשם ה"פרומו".....

 

 

רבקה מירום, שדה-אליהו, חוג צילום, בהדרכת דרור גלבוע

לומדים על זהירות בדרכים באופן חווייתי

השבוע הגיעו לבית גיל עוז שלוש שחקניות תיאטרון להציג בפנינו את "תרצה ותרצה" בנושא "הזהירות בדרכים".

הן עשו את כל הדרך מרחובות הרחוקה בבוקר חם והכל לשם העלאת הנושא החשוב הזה למודעות כולנו.

הכללים הפשוטים של חצייה במעבר חציה, היערכות נכונה לקראת הליכה- אפוד זוהר בשעת הלילה, יצירת קשר עין עם הנהג לפני החציה ועוד ועוד.

ההצגה נערכה באופן משתף קהל מה שחיבר את חברי הבית לנושא, מה שמסייע לנהוג נכון בחיי היומיום שלנו בהמשך.

 

זו הזדמנות להודות למחלקת התחבורה במועצה ולישראל רותם על שהביא לנו את ההצגה ללא עלות כלשהי.

 

בתודה

 

גדי ליאון

מומחה שיקומי

פגישה...חצי פגישה...ופרידה - שירה, מאיה ונחשון

 

ועוד פרידות לקראת סיום השנה, והפעם נפרדנו בבית גיל עוז משירה, מאיה ונחשון ה"שינשינים" שלנו מכפר איילים.

זו השנה הראשונה שזכינו לקבל מתנדבים ממיזם שנת השירות בכפר איילים ואכן היתה זו זכות גדולה.

שירה היתה מגיעה בכל יום שני להתנדב בבית גיל-עוז, בעזרה בחדר האומנות לצד מיקי סמסון מנחת הפעילות ובעזרה לכל אדם אשר נזקק לסיוע.

 

ובימי חמישי הגיעו מאיה ונחשון, מאיה היתה מסייעת לחברות העוסקות במלאכות היד והיתה יד ימינה של אהובה אוזן.

נחשון הצטרף לעוסקים במלאכת הקרמיקה בהדרכתה של מיקי סמסון.

 

 

 

הראש הגדול, החיוך השובה והנעימות הבלתי פוסקת כה מאפיינים אותם ועל כך הודו לכל אחת ואחד מהם כל חברי הבית, מי בברכה מי בחיוך ומי בחיבוק חם ואוהב.

 

החברים הצעירים עוברים לירוחם להמשיך בהתנדבות להקמת כפר שינשישנים של תנועת איילים במקום.

 

נאחל להן ולו הצלחה רבה בהמשך דרכם וכפי שאנו אומרים לכל מי שאנו נאלצים להיפרד ממנו – דלת ביתנו תמיד תהיה פתוחה עבורכם – בעל עת ובכל זמן.

 

 

גדי ליאון

עורך מעת לעט

החבורה התכנסה לכבודה של ארץ חמדה – ארץ ישראל

 

בשבת האחרונה קראנו בפרשת השבוע על סיפור המרגלים והוצאת הדיבה על ארץ ישראל.

לכן, הפיוטים שבחרנו לעסוק בהם הפעם קשורים דווקא בחיבת עם ישראל לארצו.

השמחה בתורה ובארץ ישראל ששתיהן ניתנו לנו כמתנה באה לידי ביטוי בפיוט "בוא עם בחיר יה".

 

 

 

פיוט זה נכתב בידי אשר מזרחי, יליד ירושלים, אשר היה שליח ששודר מהארץ לתוניס, שם שימש בקודש בכל תפקידי הקהילה.

בפיוט קורא המשורר לכל העם שבגולה לבוא לארץ הקודש, ולראות את מעלותיה. הפיוט מושר כשירת מענה הפייטן שר את הבית והקהל עונה לו – בארץ.

 

המשכנו לפיוט הבא "יהלומה"  המושר בכל עת בקרב יהודי חלב.

הפיוט שנתחבר על ידי אברהם דוויק כלוצי. כפיוטים מאוחרים רבים, נכתב מתוך התאמה למנגינת שיר ערבי מוכר, אותו שר פריד אל אטרש, ואולי גם תוך ניסיון ליצור קרבה צלילית ביניהם, כפי שעולה ממחרוזת הפתיחה, המוקדשת לארץ ישראל ומכנה אותה 'יַהֲלוֹמָה'. 
לשון הפיוט ורעיונו פשוטים הם; הפייטן מבטא את כיסופיו לציון ולירושלים, ומייחל ליום בו יוכל להקריב קרבן בבית המקדש. בה בעת הוא מבקש מן האל כי ישמור עליו ויציל אותו, בזכות תורתו. בתווך יוצר הפייטן הקבלה מעניינת בין מקום מושבו הרם של הקדוש ברוך הוא בשמי מרומים, לבין ירושלים הגבוהה על פני הארץ, וגבוהה גם במעלתה הרוחנית – "אֱלֹהֵי דָר מְרוֹמִים / בְּנֵה בֵיתָךְ בָּרָמִים" – אמנם כעת אתה גר בשמים, אך אנו מחכים שתבנה את ביתך ב'שמי הארץ' – בירושלים. זאת, ברוח מאמר חז"ל המופיע בכמה מקומות: "'וקמת ועלית' – מגיד שארץ ישראל גבוהה מכל הארצות, ובית המקדש גבוה מכל ארץ ישראל" (ספרי דברים, קנב, ועוד). 

 

לעיון במילות הפיוט לחצו כאן

 

מכאן המשכנו למספר שירים העוסקים בארץ ישראל- "ארץ זבת חלב ודבש" אותו הלחין אליהו גמליאל. השיר הולחן בשנת 1952 כקנון לשני קולות, במסגרת תרגיל בקומפוזיציה שהגיש אליהו גמליאל בהיותו סטודנט במדרשה למורי מוסיקה בתל אביב.

 

 

השיר הנוסף היה "ארץ" אותו כתב והלחין שייקה פייקוב. בשנת 1976 ביקש האמרגן שלמה צח שייצג את הזמרת רוחמה רז, את השיר עבורה משייקה פייקוב. פייקוב התכוון לתת לה את השיר אך לאחר מכן התחרט כי חשב שהסגנון "ההימנוני" של השיר לא מתאים לזמרת הצעירה. את השיר החל לבצע יהורם גאון אך מעולם הוא לא הקליט אותו. לאחר מכן העביר פייקוב את השיר לזמרת אילנית, לאחר שזכתה בתואר זמרת השנה. השיר בוצע באלבומה ה-20 של אילנית "אלבום מספר 20". השיר נכנס בסוף שנת 1976 למצעד הפזמונים ברדיו, והגיע אף לראש המצעד. במצעד הפעמונים השנתי של שנת תשל"ז (1977) הגיע השיר למקום התשיעי.

לשיר שלושה בתים ושלושה מופעים של הפזמון החוזר. השיר מוגדר כשיר אהבה תמים לארץ ישראל . הבית הראשון מתאר תיאורי נוף ארץ ישראל ומוזכר בו שארץ ישראל ידועה כארץ זבת חלב ודבש. בבית השני מתוארת הגאוגרפיה של ארץ ישראל.  בבית האחרון של השיר מתואר הקשר ההיסטורי-הדתי לישראל, ויש בו תזכורת לביטוי "אם תרצו - אין זו אגדה" המיוחס לבנימין זאב הרצל.

לקריאת מילות השיר לחצו כאן

 

קינחנו בשיר "שלום לך ארץ נהדרת" אותו כתב אילן גולדהירש והלחין סטיב גודמן.

לקריאת מילות השיר לחצו כאן

להרחבה אודות שיר זה וכיצד נולד אתם מוזמנים לקרוא כאן

 

שרנו משירי הארץ הטובה לאהבתה.

 

גדי ליאון

עורך מעת לעט

מי גנב את מכתבו הנדיר של טרומפלדור בעברית, שמוצע למכירה במאה אלף דולר?

בית מכירות פומביות ירושלמי מציע למכירה את המכתב, שבו כותב גיבור הקרב בתל חי גרסה מוקדמת של "טוב למות בעד ארצנו". מכון ז'בוטינסקי הגיש במשטרה תלונה על גניבה וטוען: המכתב שייך לנו

 

             המכתב ששלח טרומפלדור צילום: בית מכירות פומביות  King David Auctions

 

עופר אדרת פורסם ב-20.06.19 - הארץ

בשבוע הבא יוצע למכירה פומבית בירושלים מכתב היסטורי מסקרן למדי - "המכתב היחידי בעולם שכתב טרומפלדור בעברית", מצהירים בבית המכירות הפומביות "King David Auctions". תוכנו מדבר בעד עצמו: הלוחם היהודי המהולל, שנכנס לספרי ההיסטוריה בזכות המשפט "טוב למות בעד ארצנו", כותב לאב שכול ב-1915, "בנך נפל בתור גיבור בעד עם ישראל ובעד ארץ ישראל" - גרסה מוקדמת של המשפט המיתולוגי שזוהה עמו בטרם נפל בעצמו בקרב תל חי. החלל הוא בנימין ורטהיימר, בן היישוב הישן בירושלים, נצר למשפחה חרדית ירושלמית, שהתגייס לגדוד נהגי הפרדות שהקים טרומפלדור במלחמת העולם הראשונה ונהרג במערכה על גליפולי. להתרגשות שבפרסום המכתב (שתוכנו מוכר, אך מראהו בעברית מעורר עניין רב), יש מחיר גבוה במיוחד: מאה אלף דולרים.

אלא שכעת לא ברור אם המכתב כלל יועמד למכירה. מכון ז'בוטינסקי הגיש השבוע תלונה במשטרה על גניבה, ודרש מבית המכירות להסיר את המכתב מהמכירה הקרובה. "מכתב טרומפלדור נראה לנו מוכר ובעיון באתר האינטרנט שלכם אכן רואים בבירור שמכתב טרומפלדור נושא חותמת של מוזיאון בית"ר, שמו הקודם של מכון ז'בוטינסקי", כתב מנכ''ל המכון, גדעון מיטשניק. "מבדיקה שערכנו, מכתב טרומפלדור היה בחזקת הארכיון של מכון ז'בוטינסקי ובבעלותו. כעת אנו מבינים שבדרך לא דרך, הוא הגיע אליכם. להבנתנו כמתואר לעיל, מדובר ברכוש גנוב השייך למכון ז'בוטינסקי", הוסיף המנכ"ל.

 

 יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין באנדרטה לזכר הרוגי קרב תל חי, במארס צילום: בית"ר העולמית

בית המכירות מסר בתגובה כי אינו צד בוויכוח בין המוכר - שכרגיל במכירות פומביות נותר אלמוני - לבין מכון ז'בוטינסקי. לדבריו, המועד בו יצא המכתב מהמוזיאון היה לפני כ-60 שנה. "קשה מאוד לדעת אל-נכון את ההרפתקאות שעברו על הפריט החשוב מאז ועד עתה, ואולי נמכר כדין ביום מן הימים, או שמלכתחילה רק הושאל לארכיון וכדומה. ייתכן שבהתדיינות בין הצדדים, כולל בערכאות המתאימות, יתבררו יותר גלגוליו של הפריט במשך התקופה הנ"ל, וייתכן שבגלל השנים הרבות לא נדע זאת לעולם. בית המכירות מביע את אמונו בשני הצדדים, הן במוכר הישר, שמסר את הפריט למכירה אצלנו, והן במכון ז'בוטינסקי".

בדיקה שערכו במכון ז'בוטינסקי העלתה כי אין זה הפריט היחיד שיש חשד כי נגנב מהמכון. לפי הבדיקה, בקטלוגים של בתי מכירות פומביות נמכרים מכתבים נוספים פרי עטו של טרומפלדור כשעליהם מתנוסס הסמל של מוזיאון בית"ר.

עד שיוכרע הוויכוח, זהו נוסח המכתב ששלח טרומפלדור לאב השכול: "תקבל כבוד שלי בעד זה שיכולת ללמוד ככה בנך שהוא היה גם איש טוב גם יהודי טוב גם איש צבא טוב. אני מבין שלבך כואב הרבה, אבל תדע שנפל בנך בתור גבור בעד עם ישראל ובעד ארץ ישראל". מכתבו של טרומפלדור נשלח במענה לפנייתו של אביו, יהושע, שביקש ממנו לסייע בהשבת התפילין של בנו. "בין חפציו נשארו התפילין שלו, ומאוד חפצתי שיישאר לזכרון אצלי הדבר שהיה יקר לו. אשר ע"כ (על כן) מובטח באהבת אדם שקננה בלבו, שישתדל לדרוש אחריהם ולהחזיר לי ולעולם לא אשכח לו את הטובה הזאת. הכותב והחותם בדמע".

 

כובע הנזיר

צמחי כובע הנזיר סיימו מזמן את פריחתם והשילו מעליהם זרעים רבים על פני האדמה לקראת החורף. ניתן לאסוף אותם בתפזורת לשקית ובתוך הבית בתנאי מיזוג, לגייס את הסבלנות ולבודד את הזרעים מייתר החומרים היבשים ולשמור לשנה הבאה.

 

באחת הפעמים כתבתי שכובע הנזיר בהיותו חיוני וזרעיו אינם נאכלים על-ידי מכרסמים ונמלים, הוא מצליח לצמוח באותם מקומות שסילקנו אליהם שאריות מהגינה. למרות זאת, יש לדעתי להפיץ אותו בעזרת הזרעים במקומות מוזנחים ובלתי מטופלים. גשמי החורף ינביטו. וככל שהחורף יהיה גשום, כך הסיכוי שיוסיפו חן גם במקומות ה"חצר האחורית". 

השירים הגנוזים של לאה גולדברג

 

החוקר גדעון טיקוצקי מקדיש שנים לחקירת יצירתה של לאה גולדברג. הוא מספר בהקדמה לספר המפתיע של "השירים הגנוזים" כי נקלע לאוצר זה בדרך מקרה כסטודנט שהגיע בדרך אגב לארכיון שיריה והוציא ספר זה מתוך אלפי עמודים של עזבונה הספרותי, מאות רבות של כתבי יד.

הספר מחולק לנוחיות הקורא לחמישה שערים על פי סדרם הכרונולוגי בתוספת שירי ילדות ונערות והערות מאירות עיניים לשירי העזבון.

תוך עיון בספר מתגלה רוב כשרונה וגדולתה של המשוררת עוד למעלה מכל מה שידענו.

        חלקם הגדול של השירים המופלאים האלה חסר

כותרת.

 

אצרף שני שירים (לו יכולתי את כולם!!!)

 

מַה יָפְתָה הַשְּׁמָמָה בְּיוֹם הַדִּין
בְּאֵין נוֹי וְקִּשׁוּט
עֵירֹם וְעָרֶיהָ
אֶבְיוֹנִית עַד מַלְכוּת
דַּלּוּתָהּ לָהּ עֲדִי - 
הַלְלוּיָהּ!

רוּחַ-עַד יְדוֹבֵב אֲבָנִים
שֶׁמֶשׁ-עַד יְפַזֵּר חוֹלוֹת.
גְּאֵיוֹנִית,
אַמִּיצָה בְּלֹא בּשֶׁת פָּנִים
מְשַׁעֶרֶת כְּנָגוֹן שֶׁל תִּפְלוּת - 
וְהִיא חֲשׂוּפָה וּגְלוּיָה,
הַלְלוּיָהּ!

 

**********************

 אַחֲרֵי הַרְבֵּה שָׁנִים,

אַחֲרֵי מוֹתֵנוּ,
הָלוֹךְ יֵלְכוּ עֲנָנִים
עַל פְּנֵי הַשָּׁמַיִם.

יַעַמְדוּ הָרִים לְבָנִים
וְלֵילוֹת יַשְׁחִירוּ
וְיָרְדוּ גְּשָׁמִים רוֹנְנִים
עִם פְּרוֹס הַחֹרֶף.

בֶּחָצֵר יְשַׂחֲקוּ יְלָדִים
וּבִשְׁעוֹת הָעֶרֶב
מֵחַלּוֹן יִקְרָא קוֹל הָאֵם:
"יְלָדִים,  הַבַּיְתָה!"

וְזוּגוֹת יַעַמְדוּ צְמוּדִים
בִּמְבוֹי הַשַּׁעַר,
וְאִישׁ בָּעוֹלָם לֹא יִזְכֹּר
כִּי אֲהַבְתִּיךָ.

 

הראשון, אחר גינוי הארץ החרבה מול נופי אירופה, הללויה לשממה

השני, עוד שיר אהבה כואב ומתאים לכל עת...

                                                לאוהבים אשר חוו את האובדן.

 

נ.ב  יש לרכוש את הספר לפחות....לספריות.

 

 

                                                                                אבישג

פז כולה רז כולה

מילים : קדיש יהודה (לייב) סילמן    לחן : עממי יידי

פָּז כֻּלָּהּ, רָז כֻּלָּהּ, אַדְמַת הַסְּגֻלָּה,
מֵרוּחָמָה עַד מְטוּלָה.
עוֹד פֹּה וְשָׁמָּה מְרֻבָּה הַשְּׁמָמָה,
אַךְ בְּיָדֵנוּ תִּפְרַח אַדְמָתֵנוּ.

דָּץ כֻּלּוֹ, צָץ כֻּלּוֹ, אוֹר מִזְרָח מוּלוֹ,
מוּל עַמֵּנוּ, עַם סְגֻלָּה.
עוֹד מָרָה עַבְדוּת, רְחוֹקָה הַפְּדוּת,
אַךְ בְּיָדֵנוּ גּוֹרַל חֵרוּתֵנוּ

 

קיים שוני בין הבית השני בגירסה המושרת כאן לבין זה שבגרסה הכתובה. הנוסח הכתוב": דָּץ כֻּלּוֹ, צָץ כֻּלּוֹ, אוֹר מִזְרָח מוּלוֹ, מוּל עַמֵּנוּ, עַם סְגֻלָּה. עוֹד מָרָה עַבְדוּת, רְחוֹקָה הַפְּדוּת,  אַךְ בְּיָדֵנוּ גּוֹרַל חֵרוּתֵנוּ."

השיר "פז כולה, רז כולה" נכתב על-ידי קדיש יהודה סילמן בתקופת העלייה השנייה והיה מהשירים הנפוצים והמושרים ביותר בפי אנשי עלייה זאת.  השיר נכתב על-פי לחן עממי יידי: "כאצקעלע כאצקעלע שפיל מיר א קאזאצקעלע" ("יחזקאל'ה יחזקאל'ה, נגן לי קזצ'וק"). השיר היידי פורסם לראשונה ב-1901.

לצפייה בביצועם של שלמה ארצי וחבורת רננים לחצו כאן

מתוך התקליטור "משירי קדיש יהודה סילמן - פז כולה, רז כולה" בהפקת העמותה למורשת הזמר העברי.

מילים ביידיש:   כאַצקעלע (שיר עממי)
כאַצקעלע, כאַצקעלע, שפיל מיר א קאַזאַצקעלע
כאָטש אַן אָרעמינקע דאָך אַ כוואַטסקעלע
אָרעם איז ניט גוט, אָרעם איז ניט גוט,
לאָמיר זיך ניט שעמען מיט אונדזער אייגן בלוט!

כאַצקעלע, כאַצקעלע, שפיל זשע מיר אַ דומע!
און כאָטש אַן אָרמע, אַבי פרומע!
אָרעם איז ניט גוט, אָרעם איז ניט גוט,
לאָמיר זיך ניט שעמען מיט אייגענעם בלוט!

כאַצקעלע, כאַצקעלע, שפיל זשע מיר אַ סעמעלע
פאָר אַ דריַיערל אוף כאַסקעס קרעמעלע!
אָרעם איז ניט גוט, אָרעם איז ניט גוט,
לאָמיר זיך ניט שעמען מיט אייגענעם בלוט!

כאָטש אַן אָרמינקע, פאָרט אַ מומע,
ניט קיין געבעטענע, אַליין געקומן! 
אָרעם איז ניט גוט, אָרעם איז ניט גוט,
לאָמיר זיך ניט שעמען מיט אייגענעם בלוט!

קדיש יהודה סילמן 1880-1937 מורה, משורר, סופר, מתרגם ובלשן ארישראלי. ממייסדי תל אביב ושכונת בית הכרם בירושלים.  בשנת 1907 עלה סילמן לארץ ישראל, לבדו.

רק בשנת 1909 הצטרפו אליו אשתו אסתר ובתם ימימה (בארץ ישראל נולדו לבני הזוג ארבעה ילדים נוספים). הוא השתקע ביפו, ולימד בבית הספר לנערות של יחיאל יחיאלי.

ב-1909 הייתה משפחת סילמן אחת מ־ 66 המשפחות שחברו לאגודת" אחוזת בית" להקמת העיר תל אביב.  סילמן הגריל את המגרש ברחוב ליליינבלום. סילמן היה בעורכים הראשונים של הארץ (לפני מאה שנה - ב-1919 - יחד עם ז'בוטינסקי).

קדיש יהודה סילמן פרסם מחזות , קובצי סיפורים ושירים, וספרי לשון ולימוד השפה העברית. כמה משיריו ידועים עד היום, רובם הולחנו על ידי חנינא קרצ'בסקי, כגון "כשהרבי אלימלך", "פז כולה רז כולה" )מילים והאזנה, (תרגום לשירי עם ביידיש,  "להנהלה הציונית", "אם יעזור לנו אלוהינו", "שם שועלים יש", ו"משה בתיבה". 

להרחבה אודות אסתר וקדיש יהודה סילמן באתר מייסדי תל אביב לחצו כאן

 

 

פרשת קורח

 

קורח העומד מול משה ואהרון מצרף אליו מאתיים וחמישים אנשים מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל, ולא סתם אנשים אלא נְשִׂיאֵי עֵדָה, קְרִאֵי מוֹעֵד, אַנְשֵׁי שֵׁם.

התורה מכסה על שמות אותם מאתיים וחמישים המכובדים, אבל חז"ל במדרש מזהים אותם עם נשיאי המטות המופיעים בתחילת החומש שלנו, עליהם נאמר שם שהם קְרוּאֵי הָעֵדָה, נְשִׂיאֵי מַטּוֹת אֲבוֹתָם, רָאשֵׁי אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל.

המילים הדומות מלמדות מי היו, כמו במשל המובא במדרש:

משל למה הדבר דומה?

לבן טובים שהיה גונב כלים בבית המדרש, ולא היה רוצה בעל הגנבה לפרסמו, התחיל נותן בו סימניו.

אמרו לו: מי גנב כליך?

אמר להם: אותו בן טובים, בעל קומה הוא, עיניו נאות, שערותיו שחורות, חוטמו נאה.

משנתן סימניו, ידעו מי הוא.

ואף כאן אף על פי שסתמן הכתוב ולא פירש את שמותן, ובא ונתן את סימניהם, אתה יודע מי הם.

 

כלל גדול מלמדנו המדרש, בעקבות הבנתו שהתורה מכסה על שמותם ומסתפקת ברמז בלבד. האחריות והזהירות שלא לבייש ולהביך את הזולת (גם אם הוא חוטא), מוטלת על כתפיו של מי ש'מספר את הסיפור', ועדיף לא לומר את הכל (ולעתים אפילו לשנות בדיבור), כדי לא להביך.

 

לפני תשע שנים הלך לעולמו הרב מרדכי אליהו, שהיה הרב הראשי לישראל. בין שלל סיפורי המופתים עליו, מופיעים סיפורים ובהם הנהגות חינוכיות מופלאות (הרב אליהו התחיל את דרכו כמורה בבית ספר יסודי). וכך סיפר הרב מרדכי מוצפי:

כשהייתי תלמיד בתלמוד תורה, הגיע הרב לכיתתנו כדי לבחון את התלמידים בגמרא. לא הייתי מראשוני הנבחנים ולכן יכולתי להסתכל על הנהגותיו של הרב בשעה שבחן תלמידים. ראיתי שהרב אינו מעביר שאלה מתלמיד שלא ידע לענות עליה לזה שאחריו, אלא היה שואל את הבא אחריו שאלה אחרת, חדשה. הבנתי שהרב לא רצה שתלמיד יענה על שאלה שקודמו כשל בה, כדי שהתלמיד הראשון לא יתבייש.

שמתי לב גם לכך שמעטים מאוד לא ידעו לענות על שאלותיו, ולא בגלל שקלות היו, אלא מפני שהרב הדריך את הנשאל בדרכו אל התשובה הנכונה; אם התלמיד היה מגמגם במילותיו, היה הרב מכווין אותו ומעודד אותו עד שענה את התשובה הנכונה. ואף על פי כן, כשהגיע תורי להיבחן, לא ידעתי לענות על שום שאלה משאלותיו. היראה והפחד מהמעמד הגדול אטמו את מוחי וסגרו את שפתיי.

כשראה הרב שאיני עונה, הוא הבין מה קרה, ומיד אמר שהוא מתנצל ומבקש סליחה שכן שאל אותי שאלה שאינה בדפים שעליהם אנו נבחנים. הבנתי שהרב נמצא איתי, ולא נגדי. התאוששתי ולשאלתו הבאה כבר עניתי תשובה נכונה. בתום המבחן פתחתי מיד את הגמרא כדי לראות האם באמת השאלה הראשונה לא הייתה בדפים שעליהם נבחנו והתברר לי שהרב "טעה" בכוונה, כדי לעודד ילד קטן, שלא יישבר אלא יצמח.

 

שבת שלום, הרב אורי ליפשיץ, רב טירת-צבי