שלום רב קוראנו היקרים

 

יכולת האדם לתת משמעות לחייו

לפעול, ליצור, לחשוב ולהרגיש

נעוצה ביכולתו הבסיסית

להאזין לעצמו, לדבר עם עצמו

ולהבין את סביבתו.

 

אנו, בני האדם, זקוקים

לשקט הפנימי המושפע מיכולתנו

לחוש את השקט שמחוצה לנו.

השקט המשרה שלווה ודינמיות.

 

בִּמְקוֹם צְּרָכִים - שבתאי מג'ר

 

בִּמְקוֹם לְהִתְעַסֵּק בַּצְּרָכִים הַגּוּפָנִיִּים
הַמִּיָּדִיִּים וּבַצְּרָכִים הַנַּפְשִׁיִּים הָעֲמֻקִּים
לָמָּה לֹא תִּתְמַסֵּר לְרֵיחוֹת הַטֶּבַע מִסָּבִיב,
לַפְּרִיחָה הַצִּבְעוֹנִית, לְמַרְאֵה הַצְּלָלִים
הַמְּשַׁנִּים אֶת אָרְכָּם, לִצְלִילֵי נְבִיחוֹת
הַכְּלָבִים, לְרַחַשׁ זְחִילַת הָרְמָשִׂים עַל
פְּנֵי הָאֲדָמָה. הַטֵּה אֹזֶן וּשְׁמַע
אֶת פִּכְפּוּךְ הַמַּיִם. הַרְגֵשׁ אֶת זְרִימַת
הַמַּחְשָׁבוֹת אֵצֶל הָאֲנָשִׁים הַחוֹלְפִים
לְיָדְךָ. שֵׁב, הִתְרַוֵּחַ, נַמְנֵם אֶת יְרִידַת
הַיּוֹם. תֵּן לָרְגָעִים הַקְּסוּמִים לְמַלֵּא
אוֹתְךָ בַּנּוֹפִים הַכְּמֵהִים שֶׁבְּךָ.
אַתָּה כָּאן עַכְשָׁו. עוֹלָם שָׁלֵם וְאַתָּה
נוֹכֵחַ בּוֹ בִּמְלוֹא קוֹמָתְךָ.
הַכֹּל מִסָּבִיב בִּשְׁבִילְךָ, בְּכָל הַחוּשִׁים
הַפְּתוּחִים. גְּמַע מִן הָרוּחַ הַשָּׁטָה בֵּין
הָעֲנָפִים, רְקוֹד עִם זְרִיחַת הַשֶּׁמֶשׁ,
שְׁתֵה לִרְוָיָה וּצְהַל – אֲנִי חַי אֶת הַנֶּצַח,
וְעוֹד יוֹם.

_{(מתוך גיליון הליקון 123 "שִׁירַת הַבַּּיִת: אֶקוֹפואטיקה עברית". עורך: דרור בורשטיין)}

 

 

 

אנו עומדים בפני פרידה מאורנה ברזילאי

מנכ"לית העמותה המסיימת בימים אלו את תפקידה.

אנו מברכים אותה

שתמשיך למצוא את התוכן והמשמעות

גם מחוץ לעמותה

ומקדמים בברכה את איריס אונציק

המנכ"לית החדשה שהחלה כעת את תקופת החפיפה.

 

ולכולם נאחל

אַתָּה כָּאן עַכְשָׁו. עוֹלָם שָׁלֵם וְאַתָּה
נוֹכֵחַ בּוֹ בִּמְלוֹא קוֹמָתְךָ.

 

שבת שלום

 

גדי ליאון

העורך

 

 

פייק ניוז באמנות?!

(או למה כדאי לצאת לסיור אמנות)

 

אינני מרבה לצאת לטיולי גיל עוז.

עסוקה מדי? מטיילת במסגרות אחרות? חם לי? הכול נכון!

אך הפעם, כשורד פרסמה (וראיתי גם את שמות חברותיי חתומות על היוזמה) – נשברתי. דווקא בגלל שאני עסוקה, דווקא בגלל שחם לי. הרי נוסעים לחיפה, ארץ אחרת.

היה זה סיור, יום אמנות, שבסיסו: שתי תערוכות שונות, שכל אחת מהן לחוד ושתיהן ביחד – גרמו להנאה, לעניין, לפקיחת עיניים לאמנות ולחידושים החלים בה.

התערוכה הראשונה התקיימה במוזיאון היפני "טיקוטין", שם מוצגות לצד תערוכת הדפסים מודרניים, הנשענים על המסורת היפנית העתיקה, מעשה ידי אמנים יפנים שונים, גם "מיקרו פופ", אמנות ייחודית, פופולארית ועכשווית. כל זה בליווי הדרכה מצוינת של מדריך בעל ידע רב בתרבות היפנית בכלל ובאמנות היפנית בפרט.

משם נסענו למוזיאון חיפה לאמנות, שם הוצג אשכול תערוכות בהן הובאו יצירות של אומנים שונים המבטאים את המפנה הרדיקלי של טשטוש גבולות בין בדיון לבין מציאות,

בעולם שנשלט על-ידי פוליטיקה של פוסט-אמת (fake News) על ידי שימוש בטכניקות רמיה.

לדוגמא: שימוש בדמויות בדויות, התערבות במציאות בעזרת התחזות, מעשי קונדס ועוד. הרעיון הזה, שמבלי להרגיש אנו חשים בו יום יום, בעיקר עתה, בתקופת הבחירות הלא נגמרת, כאשר מנהיגינו ומנהיגי העולם משתמשים בו לעתים קרובות מדי – מרתק,

ומעניין לראות את היצירתיות הבלתי נדלית של האומנים המציגים בתערוכה.

גם כאן ליוותה אותנו מדריכה שהחייתה את המראות וגרמה לנו להיכנס לעומק התופעה.

ואי אפשר שלא להוסיף את הנועם של שני המקומות, את הנינוחות, את הקפטריה...

את הכיסאות הקטנים שליוו אותנו ועזרו לרגלינו הבוגרות שלא להתעייף...

את הארגון המסודר של ורד, ולבסוף – את החברה הנעימה של החברות (הרוב) והחברים שבאו לסיור.

בסיכום: היה מאוד כדאי! גם מעניין, גם מהנה, גם מרענן, גם פותח את הלב והעיניים ליופי ולחידושים באמנות.

נשאר לי טעם של עוד!

 

יעל ידידיה

חמדיה

 

 תודה גלויה

אני רוצה להודות בכל ליבי ובשם חברותי לצוות שוחרי תרבות ובשמם של החברות והחברים שהשתתפו בסיור המוזאונים בחיפה.

 ולהעניק חיבוק ענק לורד רוס האלופה, שיזמה, ארגנה, בדקה ותקתקה סיור מאלף בטעם ובמינונים מדויקים.

קשובה לכל צורך וברוח טובה מובילה אותנו .

 

תמי חיים

נווה-אור

 

לצפייה באלבום התמונות לחצו כאן

למורתנו לביודנסה אפרת, בסיום שנת תשע"ט  

שלומית שניר, 18.6.2019

אפרת היקרה, מורתנו בחוג הביודנסה של גיל עוז.

אנו מודות לך על שבהנחייתך, הצליחה כל אחת מאתנו, להתקרב אל הניצוץ המאיר שבתוכה, להשתלב עם המהויות הטובות של חברותיה, וליהנות מהחסד, מהחמלה ומהתמיכה, שבכוחו של העולם להשפיע עלינו.

הצלחת לגרום לנו להתגעגע לשיעורים במשך השבוע, וליהנות מהם כשהתרחשו בימי שלישי, שבהם אמרנו פעמים כי טוב.

תנועות הביודנסה – ריקוד החיים, הן טבעיות ונעימות, והולמות את מידותינו.

אנו שמחות לשוחח בתחילת השיעור ולהביע את עצמנו בריקוד לצלילי המוזיקה שאת בוחרת. כולנו נהנות מן הריקוד המשותף, ומהנושאים העמוקים שאת פורשת בפנינו בשיעור, מדי שבוע.  

לכל אחת מאתנו יש משאלות וחלומות, שקשורים ל D.N.A. שלה, וליעוד המיוחד לה בעולם. את אפרת, מצליחה להגשים חלומות!

כמו פיה טובה עם שרביט זהב. את נוגעת בשרביטך בעכברים, שהופכים לסוסים אבירים, בדלעת - שנעשית למרכבה מפוארת, ובתוכה סינדרלה, שממהרת אל ארמון המלכות. אלא שארמון המלכות איננו חיצוני, אלא היכל מפואר, שמזומן לה בתוך תוכה. יש בו שפע עצום, ובאמצעות שיעורי הביודנסה וההנחיה שלך, הוא הופך למציאותי וזמין.

מה עושה את שיעוריך למשובחים כל כך?

כמורה בעצמי, אני סבורה שלכך כמה גורמים, ובעיקר:

*האישיות שלך כמורה.

*תחושת השליחות שלך, להפיץ את הביודנסה לתלמידות, כדי להיטיב עמן, וכתיקון עולם.

*הלהט שלך ללמד.

*המקצועיות שלך, וההקפדה על ההתעדכנות המקצועית.

*יכולת החיבור וההכלה שלך, לכל חברות החוג.

*החריצות הרבה שלך בכל שיעור ושיעור, וההשקעה בקשר עמנו.

על כל אלה, תודה רבה לך אפרת, וחופשה מהנה ופורייה – לכולנו.  להתראות בשנה הבאה.   מבנות חוג הביודנסה בגיל עוז

 

 

שלומית שניר

חמדיה

 

הנש"ר נחת למנוחת הקיץ

 

אכן, סוף השנה הגיע. השבוע קיימנו את מפגש הסיום יחד עם ילדי נש"ר. המפגש נשא בחובו אוירה של שמחה ועצב מהולה זו בזה.

 

פתחנו את המפגש בחלוקת השירונים, ממיטב השירים ששרנו לאורך כל השנה, תודה לחגית ולצילי על הכנתם. הילדים וחברי הבית עיינו בשמחה בשירון וחיפשו את השירים האהובים עליהם. חגית הסבירה את השימוש בתוכן העניינים למציאת השיר הרצוי במהירות וביעילות.

 

המשכנו בהצגת תוצאות בחירת השירים האהובים על כל קבוצה וקבוצה, לאור תהליך הבחירות שערכנו לפני כשבועיים. 

בכיתת המורה תמה ופרח נבחרו השירים-

במקום הראשון- "שיר הרשת"

במקום השני – "הקטר" ו"שושנה"|

ובמקום השלישי "בדרך לאילת-הי דרומה".

שרנו את השירים שנבחרו ולכל שיר עלו ובאו שני תלמידים לשיר בעזרת המיקרופונים, מה שחימם את האווירה והעלה את רמת שיתוף הפעולה ומידת השמחה.

לצפייה בתמונות ממפגש זה לחצו כאן

 

בכיתת המורה שירלי נבחרו השירים-

במקום הראשון – "שיר הרשת"

במקום השני- "הקטר" ו"יחד"

ובמקום השלישי "בת שישים.

גם בקבוצה זו הושרו השירים בהתלהבות יתירה ומוזמנים לצפות באלבום התמונות – לחצו כאן

ובכיתת המורה שיראל נבחרו השישים-

במקום הראשון- כבר ניחשתם מן הסתם- "שיר הרשת"

במקום השני- בת שישים

ובמקום השלישי חלקו יחוד השירים "חברים" ו"לצפון באהבה".

שרנו יחדיו את השירים והשמחה גאתה.

מוזמנים לצפות באלבום התמונות מקבוצה זו – לחצו כאן

בסיום כל מפגש בורכו ברכות- לחגית ולפיטר השותפים והמנחים את המפגשים בשמחה וכן למורה של כל כיתה.

כל ילד וילדה קיבלו ברכה אישית מחברי הבית בליווי ממתק קטן להמתקת צער הפרידה.

וזו דוגמה לברכה שקיבלה הילדה, מבית-שאן, מנינה הילדה שאיתה.

לצפייה במדגם הברכות לחצו כאן

וכאן יוצא הנש"ר למנוחת הקיץ, עד למעוף בתחילת הסתיו שנה הבאה.

 

נתראה בהמשך

 

גדי ליאון

רכז מיזם נש"ר

בית גיל עוז

 

מפגש תנועה מסיים ילדי נש"ר וחברי בית גיל עוז

 

זהו, השנה הגיעה לסיומה. הגענו למפגש האחרון. מפגש שהיה מהול בשמחה ובעצב יחד. עצב על הפרידה, שמחה על המפגש.

כבר בתחילת המפגש, ליתר דיוק, עוד בכניסה לאולם החיבוקים זרמו והחיוכים גאו.

נערך סבב קצר של כל החברים והילדים, צעירים וותיקים, על איך היתה להם השנה במפגש ייחודי זה.

לאחר הסבב נערך משחק תנועה קצר וחולקו הברכות.

 

זו הזדמנות נוספת להודות מעומק הלב לרויטל בית און צור על ההנחיה, ההדרכה והכנת המפגשים בצורה מדוקדקת ומצוינת.

 

מי יתן ונזכה להמשיך בקבוצות שכאלה גם בשנים הבאות.

 

לטעימה מהמפגש בתמונות לחצו כאן

 

גדי ליאון

רכז מיזם נש"ר

בית גיל עוז

זכינו נקשרנו וכעת נפרדים

 

זכינו, אכן זכות היתה זו לקבל אלינו הביתה את נמרוד, חבר מכינת מצפן. נמרוד הגיע מידי יום שני לבית גיל עוז והפך לחלק מהבית.

הוא הצטרף בשמחה לקבוצת התנועה הבין-דורית, שאיגדה לתוכה ילדי נש"ר מבית הספר דקלים וכעשרה מחברי הבית. לאט לאט לאורך החודשים נטוו וצמחו קשרים בין נמרוד לחברים ולילדי נש"ר.

 

נמרוד הגיע אלינו כהכנה לעבודה ולחיים עצמאיים. הוא מילא אחר המטלות שהוצבו בפניו והחל אף ליזום ולעשות מעצמו.

 

בערב מופע סיום שנת הפעילות עם ילדי והורי נש"ר עלה נמרוד לבמה והצטרף לקבוצה כחלק בלתי נפרד, מה שריגש את כולנו.

 

וכעת, הגיע השנה לסיומה ועלינו להיפרד.

אז כמו שפתחתנו, זכינו. זכינו באדם רגיש, חיוני ומלא ברצון לצמוח ולהתפתח. זכינו ברוח צעירה ורעננה, כולנו תקווה שנפגש בהמשך הדרך ואנו בטוחים כי נמרוד מצא אצלנו בית.

 

תודה לצוות מכינת מצפן ששלח אלינו את נמרוד ותודה לנמרוד על כל שעשה ופעל.

לצפייה בתמונות ממפגש הפרידה לחצו כאן

 

גדי ליאון

מומחה שיקומי

"אנשים טובים באמצע הדרך" נפגשים ובסוף נפרדים

זו השנה השלישית בה חברים ממכינת מצפן, בוגרי כיתות נוה שבגאון הירדן מגיעים לבית גיל עוז מידי יום רביעי בשבוע ליום עבודה כהכנה לחיי עבודה והשתלבות בקהילה.

 

שמחנו בבחירה בנו כמקום להכשרה זו ושמחנו עוד יותר להכיר את החברה' שהיו איתנו השנה- אלון, דוד, רועי, שחר ושרון.

ובראשם עמדה ענבל המורה, ענבל שתמיד היתה שם, מאחורי הקלעים ומשם הצליחה להעצים כל אחת ואחד מהחברים ולתת להם את מקומם לגדול בו ולהתפתח.

 

לאורך השנה נוצרו קשרים, בוצעו מטלות ומשימות אך העיקר – המפגש. מפגש מלב אל לב בגובה העיניים מכיל ומעצים, לחברי בית גיל עוז מחד ולחברי מכינת מצפן מאידך.

 

לצערנו, ענבל מקבלת תפקיד חדש ולא תהיה איתנו בשנה הבאה, אך נתנחם בכך שתוכל לתת ולתרום מעצמה גם במקומות אחרים.

וכך ברכה שחר את חברי וצוות בית גיל עוז:

"אני רוצה לברך את כולכם

זאת פעם ראשונה שלי בהתנדבות

בפעם הראשונה שהייתי פה ישר ידעתי שכאן אני רוצה לתרום

להשפיע

לספר

ולעשות שינוי

גם אם זה להגיד בוקר טוב ושלום לכולם

בין אם זה לאפות כיבוד להפסקת 10

בין אם זה לסדר לצהריים

וגם ליצור פסלים אצל בטי שהרבה יוכלו להנות מהם

אני רוצה להודות לאהובה שתמיד פתוחה ותומכת

להדר שעזרה בהכנות לקראת הפסקה ולעזור לכולנו

אני רוצה להגיד תודה לרותי שהיא ממש איתי בלב

תודה לכולכם שנתתם לנו מהלב הרחב שלכם לתרום בשבילכם"

תודה לכם חברים יקרים ולך ענבל.

דלת בית גיל עוז תמיד תהא פתוחה בפניכם.

לצפייה בתמונות ממפגש הפרידה לחצו כאן

 

גדי ליאון

מומחה שיקומי

חבורת הפיוטים בשירי תורה לכבוד חג השבועות שהיה

 

חודש סיון בעיצומו וקבלת התורה הינה חגיגה מתמשכת.

פתחנו את המפגש בפיוט "יפה ותמה". נכתב על ידי ר' שלמה אביטבול, חי במראכש שבמרוקו, נולד בערך באמצע המאה ה-19 ונפטר בעשור השני של המאה העשרים; פיוטים רבים שלו זכו להיכלל בשירת הבקשות. הפיוט הוא שיר הלל ושבח לתורה; תוך שהוא נסמך על מדרשי חז"ל ועל מסורות קבליות, מתאר הפייטן את יופיה ועומקה, את חִנה ואת סוד קסמה. ניכרת בשיר גם נימה דידקטית גלויה, למשל בהתייחסותו לשלוש עשרה המידות שהתורה נדרשת בהן. הפייטן סוקר את כל מישורי הקיום של התורה – למן ההיבטים הגרפיים של כתיבת האותיות, המילים והפסקאות, דרך תיאור מצוות התורה וחוקיה, ותלמידי החכמים העוסקים בה, ועד לעידוד העיון בה על דרך הפשט, הרמז, הדרש והסוד.

 

לעיון במילות הפיוט לחצו כאן

 

מכאן המשכנו למילים מתוך התפילה בברכת קריאת שמע-

וְהָאֵר עֵינֵינוּ בְּתורָתֶךָ. וְדַבֵּק לִבֵּנוּ בְּמִצְותֶיךָ.

וְיַחֵד לְבָבֵנוּ לְאַהֲבָה וּלְיִרְאָה אֶת שְׁמֶךָ.

שלא נֵבושׁ וְלא נִכָּלֵם וְלא נִכָּשֵׁל לְעולָם וָעֶד.

 

האזנו לביצוע של צמד רעים ושל הפייטן בנימין דנישמן.

מוזמנים לחפש את הביצועים ולהאזין להם.

 

השירה על התורה ולימודה מופיעים בעוד מספר רב של פיוטים אשר לא בכולם הספקנו לגעת.

המשכנו אל הפיוט "אשורר שירה" - פיוט בשבח התורה, מבין הפיוטים הידועים והמוכרים ביותר בדור האחרון. זהו פיוט צעיר למדי שנתחבר ע"י הרב ברוך רפאל טולדנו, רבה של מקנס, שנולד בה בשנת 1890, עלה לארץ בשנת 1963 ועד ליום מותו (שנת 1971) פעל לחיזוק המסורת והזהות בקרב יהודי מרוקו שעלו לארץ. 
לחנו הכובש של השיר והמלים הקליטות תרמו להתחבבותו ולתפוצתו הרבה וכיום הוא מושר בקרב כל הקהילות. נוהגים לשיר אותו במיוחד בחגים הקשורים לתורה, כמו שבועות - חג מתן תורה, ושמחת תורה - יום בו מסיימים את הקריאה השנתית של כל פרשיות התורה.

 

לעיון במילות הפיוט לחצו כאן

 

לקראת סוף המפגש שוררנו את הפיוט "ידידי השכחת" - פיוט לכל עת, אחד משיריו המפורסמים ביותר של ר' יהודה הלוי, מגדולי משוררי ספרד במאה ה-12. יעודו של השיר במקור היה כ'רשות' לתפילת 'נשמת כל חי' בחג הפסח, אולם בימינו מושר השיר בכל עת, ולבד מהלחנים המסורתיים של יהודי בבל ומרוקו, זכה השיר גם ללחנים וביצועים מחודשים של אמנים בני זמננו, דוגמת אתי אנקרי. 
בעקבות שיר השירים ודברי הנביאים, וכמו בשירים רבים אחרים, גם כאן מדומים יחסי האל ועם ישראל ליחסים שבין אוהב ואהובתו, איש ואשתו. בתעוזה יוצאת דופן שם ריה"ל בפיה של האהובה, המסמלת את עם ישראל, דברי התרסה וכאב כנגד האהוב, האל. היא שואלת בכאב ובתמיהה כיצד ייתכן שאחרי יחסי קרבה כה עמוקים שהיו ביניהם, כיחסיהם של זוג אוהבים, זונח אותה האוהב, האל, לאנחות, ושוכח את אהבתה ומסירותה. 

 

לעיון במילות הפיוט לחצו כאן

 

קינחנו בפיוט "רועה נאמן" - פיוט לשבועות שכתב ר' רפאל ענתבי, המושר במסורת ספרד-ירושלים ולבנון. 
הפיוט מדבר בשבח התורה ומשה רבנו. את ארבעת בתיו הקצרים משרשרת פעולת הדיבור – בבית הראשון משה מדבר עם האל; בבית השני העם, הקורא את התורה בבתי הכנסת, הוא המדבר בהצהירו "וזאת התורה"; הדברים שאומרת התורה עצמה מובאים בבית השלישי, ובבית הרביעי, הלומד – על פי מסורת ישראל – בדיבור ובקול, משמיע גם דברי תפילה, שלהם – כך מבקש המשורר – ישמע האל. 

 

לעיון במילות הפיוט לחצו כאן

 

מוזמנים תמיד להצטרף לחבורה.

 

גדי ליאון

עורך מעת לעט

אחרי המלחמה נחליק יחד על הקרח:

המכתבים ששלחה אנה פרנק לסבתה

המכתבים מתפרסמים כעת לראשונה בספר המקבץ את כל כתביה של הנערה היהודייה. "אצטרך להתאזר בסבלנות עד שהמלחמה תסתיים", כתבה שם, "אבא הבטיח לי טיול לשווייץ, לפגוש אתכם"

הארץ - עופר אדרת - פורסם ב- 7.06.19

 

תמונות של פרנק ומשפחתה בתערוכה במוזיאון המורשת היהודית בניו יורק, בחודש שעבר צילום:  Spencer Platt / Getty Images / A

באחד החורפים, לפני שעברה עם משפחתה למסתור, שלחה אנה פרנק מכתב לסבתה אליס, לברך אותה ליום הולדתה. "סבתא יקרה, אני מאחלת לך את כל הטוב ליום הולדתך. האם גם שם קר? זה כמעט בלתי נסבל כאן: מינוס שמונה מעלות במשך היום ומינוס 11 בלילה", כתבה לה.

פרנק שלחה את המכתב מאמסטרדם, לשם היגרה עם הוריה מפרנקפורט ב–1933, כשהיתה בת ארבע, אחרי עליית הנאצים. סבתה, אמו של אביה אוטו, גרה בשווייץ. "האם גם את חגגת את חנוכה? אנחנו חגגנו ונהנינו מהרבה מאוד אוכל. אנחנו הולכים הרבה להחלקה על הקרח ולמדתי להחליק. בהתחלה נפלתי הרבה, אבל עכשיו אני יכולה לעשות את זה ואני נהנית", סיפרה הנכדה. "אוהבת את כולם ונשיקות בשבילך, יקירה", חתמה.

 צילום: AP

המכתב הזה נכלל באוסף מכתבים שפורסם החודש, בפעם הראשונה במלואו, בספר חדש, "כל כתבי אנה פרנק" (Bloomsbury הוצאת  Anne Frank: The Collected Works ,).

הספר הוא פסגת המחקר ההיסטורי על יצירתה של הנערה היהודייה שהיתה לאחד מסמלי השואה.

המכתבים, שהיו חלק מהתכתבות ארוכה עם סבתה, אינם יצירה בעלת ערך אמנותי, אך הם מאפשרים להתקרב מעט יותר אל עולמה של פרנק ולהכיר עוד פיסות משגרת היום־יום שלה, בטרם נגדעה.

הגרמנים כבשו את הולנד במאי 1940. בשנתיים הבאות המשיכה פרנק לנהל סדר יום רגיל של ילדה, חרף הקשיים. "סבתא היקרה, מה שלומך? היום יום ראשון ואני משועממת. עיינתי בגלויות שלי, ופתאום חשבתי שאני יכולה לכתוב לכם", כתבה בנובמבר אותה השנה. "אבא ואמא יצאו הבוקר ומרגוט (אחותה הבכורה) ואני היינו צריכות לסדר את החדרים. אני לא יכולה לכתוב הרבה על הגלויה הזו, אבל בקרוב יגיע מכתב".

 צילום:  AP

בדצמבר סיפרה לסבתה כי היא מתקשה באיות מלים בשיעורי הכתבה. "עשיתי לא פחות מ–27 טעויות. אולי תצחקי כשתקראי את זה, אבל זה לא טוב. זה מאוד קשה ואני לא מבריקה בהכתבות", ציינה.

הספר, שרואה אור בשיתוף "קרן אנה פרנק" בשווייץ — גוף הנצחה שהקים אוטו פרנק — מקבץ לראשונה את כל הטקסטים שחוברו על ידה. אלה כוללים, לצד המכתבים לסבתה ואחרים, גם את היומן המפורסם בגרסאותיו השונות, וכן סיפורים, רומן בלתי מושלם ומאמרים פרי עטה. "הם לא מהווים רק עדות לכישרון יוצא הדופן שלה", כתבו עורכיו, "אלא מצביעים גם על מסורת ותרבות של כתיבה, שטופחה בידי משפחתה".

ההחלקה על הקרח היתה הבילוי המועדף על פרנק, כפי שמעידים המכתבים. בינואר 1941, כשהיתה בת 12, כתבה: "אני מבלה כל רגע פנוי בהחלקה על הקרח. עד עכשיו השתמשתי בנעלי ההחלקה הישנות שהיו של מרגוט... לכל החברות שלי היו נעלי החלקה אמיתיות, כאלה שמחברים לנעליים עם מסמרים. רציתי כאלה נואשות, ואחרי הרבה נדנודים קיבלתי. אני משתתפת בשיעורי החלקה אמנותית ולומדת ואלס, קפיצה וכל הדברים האחרים".

צילום: AP

את המכתב סיימה כך: "ואיך אצלכם? כל הזמן הזה כותבת רק על עצמי ועל ההחלקה על הקרח, אבל אל תכעסו — זה הדבר היחיד שאני חושבת עליו". בסוף המכתב גם הוסיפה מסר לברנד (בנרהרד "באדי" אליאס) בן דודה, ששהה בשווייץ: "אולי בהמשך נופיע יחד, אבל אני אצטרך להתאמן קשה מאוד כדי להיות טובה כמוך".

בין השורות ניכרת גם ההחמרה במצב היהודים בהולנד. בפברואר 1941 הוקם היודנראט ובהמשך החלו להתבצע מעצרים וגירושים. במארס כותבת פרנק לסבתה: "תודה על התמונה הנחמדה, תליתי אותה מעל המיטה שלי. היום אמא ואני הלכנו לעיר לקנות לי מעיל — אפור עם כובע תואם. אני חושבת שהוא מאוד יפה".

בהמשך היא מוסיפה: "הלוואי שיכולתי לשוב ולהחליק על הקרח, אבל אצטרך להתאזר בסבלנות עד שהמלחמה תסתיים. אם אבא יוכל להרשות את זה, שוב אקח שיעורי החלקה אמנותית, וכשאהיה טובה בזה, אבא הבטיח לי טיול לשווייץ, לראות את כולכם".

במכתב אחר, שנשלח באביב אותה שנה, כותבת פרנק: "אני סורגת סוודר. זה קל. יש לי שיער די ארוך. אבא ואמא רוצים שאסתפר, אבל הייתי רוצה לתת לשיער לגדול. מה שלום כולכם? הייתי רוצה לראות את ברנד על הקרח מתישהו, מקווה שזה יקרה מהר ממה שכולנו חושבים".

באחד המכתבים האחרונים, שנשלח סביב חג הפסחא 1942, כותבת פרנק: "היום היה לנו מזג אוויר קייצי בפעם הראשונה. נגמרה עונת ההחלקה על הקרח. אני ממש לא בעניינים, כי לא התאמנתי כל כך הרבה זמן. אני נראית שונה מאוד עכשיו, כי הסתפרתי ועשיתי סלסול".

צילום: REUTERS

החלום הקטן הזה, לשוב וללמוד להחליק על הקרח ואחר כך לפגוש את בן דודה בשווייץ ולהחליק יחד — לא התגשם לבסוף. בקיץ 1942 החלו השילוחים מהולנד למחנות ההשמדה. את יומנה המפורסם החלה לכתוב בחודש יוני, ביום הולדתה ה–13. כמה שבועות לאחר מכן ירדה למחתרת עם משפחתה. ב–1944 התגלו ונעצרו. בהמשך, הועברו אנה ואחותה מאושוויץ לברגן בלזן בגרמניה, שם מתו מטיפוס. אנה היתה אז בת 15. אמן נרצחה, אביהן שרד.

כעת, 74 שנים אחרי מותה של פרנק, מובאות לעיון הקורא שלוש גרסאות של היומן. הראשונה היא זו שכתבה כטיוטה. עיון בה מגלה טקסט מבולגן. הגרסה השנייה היא העריכה שעשתה פרנק לטיוטה. זה טקסט מסודר ובוגר יותר. בגרסה זו חיברה שמות־עט לאנשים שמוזכרים ביומן, כולל היא עצמה — "אנה רובין".

הגרסה השלישית היא זו שפרסם אביה אחרי המלחמה. מגרסה זו הושמטו קטעים שעוסקים במיניות, וביקורת שמתחה פרנק על אנשים שונים. אביה גם עירבב בין הטיוטה לגרסה הסופית כדי להפוך את היומן לספרותי יותר.

הקטע הפותח את הגרסאות השונות של היומן שונה מאחת לשנייה. בזו המפורסמת, שערך אביה, נכתב: "אתחיל מהרגע בו קיבלתי אותך, הרגע בו ראיתי אותך מונח על השולחן בין מתנות יום הולדתי". את הגרסה המקורית של הטיוטה, פותחת פרנק ב: "תמונה נהדרת, הלא כן!!!!". בגרסה השנייה היא מתייחסת למלאכת התיעוד: "זה רעיון קצת מוזר בשביל מישהי כמוני לכתוב יומן. לא רק מאחר שלא עשיתי זאת עד כה. אלא משום שנראה לי שלא אני או אף אדם אחר, יתעניין בסודות של נערת בית ספר בת 13". כעת ההשוואה בין הגרסאות מאפשרת לקורא לעמוד מקרוב על "אחורי הקלעים" של היומן.

עיון בכתביה השונים מגלה את הסקרנות, הרצינות והאופקים הרחבים של הנערה הצעירה. מבין עמודיו עולה הרושם, כי לו שרדה את השואה ייתכן מאוד שהיתה מגשימה את חלומה להיות עיתונאית. לצד זאת נכללים בספר מאמרים מחקריים. אחד מהם מתעד את קורות היומן. הוא יצא לאור לראשונה בהולנדית ב–1947, ולא נחל הצלחה. ב–1950 הופיע בגרמנית, לאחר שהושמטו ממנו התייחסויות שליליות לגרמנים. מעניין לגלות כי כמעט כל ההוצאות לאור דחו תחילה את היומן. הוא תואר כמשעמם, "יהודי מדי" ומעל לכל — כטקסט העלול להזכיר לקוראים את המלחמה שהם מעוניינים לשכוח.

 

אנה פרנק ואחותה מרגוט, ב-1937 צילום:  AP

72  שנים לאחר צאתו לראשונה לאור, המציאות שונה לגמרי. היומן תורגם ל–60 שפות ונמכר ביותר מ–30 מיליון עותקים. לאורך השנים התגלו קטעים נוספים שלו. בשנות ה–90, למשל, נמצאו עוד חמישה עמודים בכתב ידה של פרנק. ב–2018 התגלו שני עמודים נוספים, שניסתה להסתיר, דבוקים בתוכו.

בספטמבר 1945, כמה חודשים אחר מות נכדתה האהובה, כתבה אליס, סבתה של אנה: "מרגוט ואנה נלקחו לבלזן, כי היו חלשות מכדי לעבוד. מרגוט לקתה בטיפוס ומתה. ואנה, שידעה כי אמה מתה והיתה בטוחה כי גם אביה ודאי מת, התפוגגה". שמונה שנים אחרי נכדותיה, מתה גם סבתן, בגיל 88.

נותר רק להצטער על כך, שחרף העניין הציבורי ביצירתה של פרנק, שני הגופים המרכזיים העוסקים בהנצחתה, קרן אנה פרנק בשווייץ ובית אנה פרנק באמסטרדם, לא משתפים פעולה זה עם זה. עדות לכך נמצאת גם באחד מעמודי הספר החדש, שם נכתב כי ייתכן שיש מכתבים נוספים של פרנק, אשר לא נכללו בספר, כי הארכיון באמסטרדם מונע גישה אליהם.

 

מפגעי הקיץ

החורף חלף עם גשמי הברכה ובקושי היה אביב. הקיץ והחום השתלטו ובהתאם לכך גם התגובה הטבעית של החי והצומח.

החלזונות נכנסו לתרדמת היובש וטיפסו עד גבהים מעל 2 מטר, או במקביל נדבקו לעציצים ולפינות מוגנות, גם מטורפים טבעיים וגם ממזג האוויר. עלינו לנתק אותם ולהרחיקם מאזור מגורינו לפני שיתעוררו ויחרבו ללא גבול.

אחד הטורפים של החלזונות הינה החיפושית. גם היא מתרבה בגינת הבית, אלא שקצב הגידול של החלזונות מהיר מקצב הגידול שלה. לכן, יש להגן עליה במידת האפשר ומצד שני לחסל את החלזונות שחמקו כפי שצוין לעיל.

דרך נוספת לצמצום החלזונות – לעדור במקום שניתן כדי לחשוף ביצים ולייבשן בטרם יבקעו. 

הצילו!!!

 

מתלמידי אני לומדת. לא להטעותכם תלמידי בני השבעים עד תשעים ומעלה, חכמתם רבה.

לעיתים משתפים אותי ב"פנינה" ספרותית, או עיתונאית.

היום אשתף גם אתכם.

קיבלתי במייל את המילים הבאות:

 

"בארץ הלוהטת הזאת

מילים צריכות להיות צל".

יהודה עמיחי

 

העונה היא עונת החמסינים. גם, עונה פוליטית בוערת. שוב בחירות, עונת בלונים ושריפות, חילופי אש בדרום ובצפון.

הצֵל בארצנו הלוהטת הוא הצלה. כידוע יש קשר בין גאוגרפיה ולשון, לכן לא נשתמש ב"קרן שמש" כדימוי חיובי, זאת נשאיר לאנגלים באנגליה הסגרירית, אלא בדימוי של צֵל.

ישעיהו הנביא _{(פרק ל"ב)} מדמה את המלך האידיאלי

למפלט צֵל במדבר.

"וְהָיָה אִישׁ כְּמַחֲבֵא רוּחַ, וְסֵתֶר זָרֶם,

כְּפַלְגֵי מַיִם בְּצָיוֹן (מדבר), כְּצֵל סֶלַע כָּבֵד

בְּאֶרֶץ עֲיֵפָה ".

רחל המשוררת הזועקת לעזרה כותבת

"הֱיֵה נָא טוֹב אֵלַי..."

"הֱיֵה אִילָן מֵצֵל עַל פְּנֵי מִדְבַּר שְׁמָמָה." _{(כוחי הולך ודל)}

 

עמיחי מבטא בשתי שורות אלה את הצורך החיוני שלנו במצבים אלה, בארץ הזאת בכל כלי תקשורת המכיל

מילים, מילים, מילים – ספרים, שירה עיתונות....

אנא היו לנו צל והצלה במציאות הלוהטת

                                שלנו.

 

 

אבישג

 

 

בְּיוֹם קַיִץ, יוֹם חֹם -  ביאליק

בְּיוֹם קַיִץ, יוֹם חֹם, עֵת הַשֶּׁמֶשׁ מִמְּרוֹם    הָרָקִיעַ תְּלַהֵט כַּתַּנּוּר הַיּוֹם,  
עֵת יְבַקֵּשׁ הַלֵּב פִּנַּת שֶׁקֶט לַחֲלוֹם – בֹּא אֵלַי, בֹּא אֵלַי, רֵעַ עָיֵף!
לִי-יֶשׁ-גָּן, וּבַגָּן תַּחַת אוֹג כֶּבֶד צֵל, הַרְחֵק הַרְחֵק מֵעִיר וּמִמְּתִים,
נֶחְבָּא תֵל, כֻלּוֹ עָטוּף יְרַקְרַק,  כֻּלּוֹ אֹמֵר סוֹד אֵל שָׁם נֵחָבֵא, נָנוּחַ,

אָח נָעִים!

 

 

לצפייה בדן אלמגור - שלמה ארצי - 1974  לחצו כאן

 

לפי דן מירון, מהדורה מדעית של שירי ביאליק, כרך א (דביר, 1983):  השיר נכתב בחשוון תרנ"ז בקורוסטישוב. נשלח תחילה לרבניצקי לפרסום ב"האביב", אך רבניצקי לא מצאו מתאים למאסף זה, שנועד לבני הנעורים, והשיבו למשורר. השיר נדפס ב"לוח אחיאסף" לשנת תרס"א.

משה דפנא החל לכתוב שירים עוד בעת לימודיו בסמינר למורים בשנים 1908–1909 (תרס"ח–תרס"ט) בעיתון "הפועל הצעיר" שערך ידידו יוסף אהרונוביץ. כמו כן הלחין שירים של חיים נחמן ביאליק ויעקב כהן . עם תחילת עבודתו כמורה גילה שאין שירי ילדים בעברית והחל לכתוב שירים. שיריו התפרסמו בעיתוני ילדים ונוער וחלקם הועתקו למקראות וספרי לימוד. כמו כן פרסם דפנא מאמרים ורשימות בכתבי עת שונים תחת השמות: אביביה, דף, פדן ועוד. תרגם את "קארי הפיל" של מוקרג'י ואת "חלוצי הפרוגרס" של ג'וזף קונרד ושירים מרוסית, מגרמנית ומאנגלית. ערך את מדור "על מצפה הטבע" בשבועון "הארץ שלנו", ספרי זמרה, שירונים ומקראות לכיתות הנמוכות.

שירו הידוע ביותר הוא "למה?" הידוע יותר בשם "הוּדי חמודי", על פי שורת הפתיחה שלו ("זה הודי חמודי הוא ילד קטן"), שנכתב על נכדו אהוד (1939-1973), בנו של אֲבִיטַל דַּפְנָא , ובוצע במקור על ידי אסתר גמליאלית . שנים רבות לאחר שנכתב השיר, נהרג נכדו רב-סרן אהוד דפנא, ממעוז חיים, קצין השריון,  במלחמת יום הכיפורים.  על לחימתו הוענק לו עיטור העוז.

 

ליאור ייני בליווי גיל אלדמע (פסנתר) ועודד ייני (חליל) (סרטון מסדרת הטלוויזיה החינוכית "רונו שיר" 1970). פרק נדיר של תכנית הזמר "רונו שיר", שהופקה בטלוויזיה החינוכית בשנת 1970, הפעם בהשתתפות מקהלת בית ספר "ניר" מקרית אונו, המזמרים משירי ארץ ישראל הישנה והטובה בתמימות כובשת.  גיל אלדמע מנחה את הפרק, ליאור ייני זמר אורח   .

לחצו כאן לצפייה

לצפייה בביצוע של ליאור ייני בעיבוד יחזקאל בראון   לחצו כאן

ביום קיץ יום חום  נחמה הנדל מילים: ביאליק לחן: משה וילנסקי

ביום קיץ, יום חום, עת השמש ממרום הרקיע תלהט כתנור היום,

עת יבקש הלב פינת שקט לחלום - בוא אלי, בוא אלי, רע עייף!

לי יש גן, ובגן תחת אוג כבד צל, הרחק הרחק מעיר וממתים, נחבא תל, כולו עטוף ירקרק, כולו אומר סוד אל - שם ניחבא, ננוח, אח נעים!

ובהתענג וברוך שם במחבא הלז נמתיק יחדיו בדמי צהריים הרז,

שיופיע לשנינו מקרן הפז, הבוקעת את שיפעת הצללים.

ובליל חורף, ליל קור, עת מחשכים ושחור ישופוך בחוץ,

הולך סובב הקור, ובבשרך כי יתקע מאכלותיו הכפור
- בוא אלי, בוא אלי ברוך אדוני!

ביתי קטן ודל בלי מכלולים ופאר, אך הוא חם, מלא אור ופתוח לגר,

על האח בוער אש, על השולחן הנר - אצלי שב והתחמם, אח אובד !

ובהשמע מילל סופת ליל קול כאוב, זכור ניזכור ענות רש גווע ברחוב,

ולחצתיך אל לב, רעי, אחי הטוב-ורסיס נאמן אורידה עליך.

אך בבוא תור הסתיו, בימי סגריר ועב, עמום שומם היקום, רפש הולך ורב,

דלף טורד על גג, עש בקרב לבב - בי, עזבני לנפשי, אח חנון!

בשיממון הזה אחפוץ בדד היות, ובהתעטף הלב ובהיותו למסוס אל תיראני עין זר,

זר לא יבין את זאת - וערירי אחרישה ביגוני.

 

לצפייה בביצועה של נחמה הנדל - מנגינה מחודשת של וילנסקי – לחצו כאן

ערב שירי משוררים מס' 2" בגלי צה"ל. בראיון משותף איתו, הגדירה נחמה הנדל את הלחן הישן כחדגוני מדיי

 

מתוך האלבום: שירי ביאליק מפי נחמה הנדל

 

אנגלית   Max Helfman מלחין, מנצח מקהלות ומחנך יהודי פולני-אמריקאי. 1901-1963

CD 45A (Malta) Palestine American Music – Max Helfman – Israel Suite 1949 [7,6] Choir & Orch

The Vienna Boys Choir and Vienna Chamber Orchestra are featured in this video from the recording of Max Helman's Israel Suite, conducted by Gerard Wirth. Milken Archive recording session, 2000.

 

Video: Israel Suite - BYom Kayitz - 2nd item 

 

English Only 

יו-טיוב - שמע קולנו- מקס הלפמן- בביצוע יעקב ברקין

 

               

 

 

פרשת שלח

לאחר חטא המרגלים, ותְּלֻנּוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מצווה ה' את משה להשיב לעם כדבריו: כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתֶּם בְּאָזְנָי כֵּן אֶעֱשֶׂה לָכֶם. העונש חמור הוא –למעט כלב ויהשע, כל המבוגרים מגיל עשרים ימותו במדבר, והקב"ה נשבע 'אִם אַתֶּם תָּבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ...'.

והנה, באופן שיכול להפתיע, אנו מוצאים מיד בפרק הבא פסוקים המתארים את כניסת בני ישראל לארצם: כִּי תָבֹאוּ אֶל אֶרֶץ מוֹשְׁבֹתֵיכֶם אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם, וַעֲשִׂיתֶם אִשֶּׁה לַה'... לַעֲשׂוֹת רֵיחַ נִיחֹחַ. מפרשי התורה ראו את הקשר בין חטא המרגלים ועונשו לפסוקים אלו, וכדבריו של הרמב"ן: "אולי היה זה עתה, לנחמם ולהבטיחם, כי היו נואשים לאמר, מי יודע מה יהיה לאורך ימים לסוף ארבעים שנה".

הקדוש ברוך הוא מנחם ומרגיע, מבטיח ומקבל את התשובה, מוחל וסולח.

לא זו בלבד שהוא מתאר את הארץ כ'אֶרֶץ מוֹשְׁבֹתֵיכֶם אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם', אלא שהוא אף פותח ומתאר את רצונו לקבל את מנחתם של בני ישראל, את ריחם הטוב – ריח הניחוח הרצוי לפניו.

זהו מיצוי דבריו של הקדוש ברוך הוא 'סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ'. סליחה שיש בה קבלה, התחלה מחודשת, אמון וברית.

 

ביום שישי נציין שנים-עשר שנים לפטירתו של מורי ורבי, הרב שג"ר (שמעון גרשון רוזנברג), שבין שאר הנושאים שהעמיק בהם, הרבה לכתוב וללמד את נושא הסליחה.

כך כתב בספרו 'זכרון ליום ראשון', בהתייחסותו לחטא, לתשובה ולסליחה:

"החטא הוא האפשרות לגילוי הרחמים האלוקיים, לגילוי עולם התשובה והסליחה. ואמנם פלא הוא, שהתגלות י"ג מידות הרחמים, המידות הגבוהות ביותר של הבורא יתברך, באה רק אחרי חטא העגל. הבורא יתברך הוא אב הרחמים, וכשם שהאדם מגלה את אנושיותו בכך שהוא מכיר באשמתו, כך הבורא יתברך מתגלה ברחמים ובחמלה ובסליחה, באימוץ שהוא מאמץ אליו את האדם.

...החטא הוא עצמי לאדם. במובן מסוים הוא מה שהופך אותו לאדם... בהכרה בחטא מגלה האדם את אנושיותו, ולעומת זאת בסליחה וברחמים מתגלה האלוקי.

סליחה היא התפייסות, הרמוניה, שלום, היא זו שבאה רק אחרי החטא. משל לבני זוג החיים זמן מה יחדיו. לפתע פרצה מריבה ביניהם. לכאורה – משבר ביחסים. אך למעשה, המריבה מביאה לחרטה, לכך שיגלו איש את רעהו ושיצטערו אחד בשביל השני. כל אחד מהם נעשה מודע לסבלו של בן-זוגו: "הוא סובל, סובל בגללי, פגעתי בו". רק התהליך הזה מביא לרוח טהרה, פיוס וסליחה, שמתחדשת ביניהם, כזו שלא היתה קיימת לפני המריבה.

למה אנחנו מצפים, אם כן, בימים אלו? לשאר-רוח, להשראה, להתחדשות הרוח. מצפים אנחנו ללב חדש, לרוח חן ותחנונים, טהרה והתפייסות. עם עצמנו, עם רֵעינו, ועם קוננו. שלא יהיה לבנו חלוק עוד על המקום."

 

שבת שלום, הרב אוֹרי ליפשיץ, רב טירת-צבי