שלום רב קוראנו היקרים

יום הזכרון לשואה ולגבורה

מחדד לכולנו את רגשותינו ומחשבותינו

ובעיקר בא לחבר בין אדם לאדם.

בחרתי להביא בפניכם סיפור אישי ושיר

אותו כתבה אישה יקרה - מרים הראל שמה.

השיר שהבאתי בהמשך פותח את ספר הזיכרונות שלי, ששמו : 'עכשיו כבר מותר לבכות'.

כך קראתי לספרי הראשון שהוא גם יד ושם למשפחתי האהובה שנספתה. השם הוא בעקבות פגישתי עם אישה, אחרי המלחמה, שהייתה לה אחות, ילידת וילנה, אישה נשואה ואמא לילד בן שלוש. בעלה נרצח..היא מצאה פולני, אציל נפש, שחפר בחצרו בור, הכניס אותם פנימה עם הילד הקטן. הוא נהג לספק להם מזון ובלילות מוציא אותם, כדי שיוכלו לנשום קצת אוויר. האם המסכנה נהגה להזכיר לילדה בקטן : אל תבכה, תהיה שקט...שם, למעלה ישנם אנשים שרוצים לרצוח אותנו. וילד, בן שלוש!... חייב היה להבין ובמשך 3 שנים שתק...את וילנה שחררו הרוסים. כאשר שניהם יצאו מהבור, שאל הילד :

אמא , עכשיו כבר מותר לי לבכות ?

הוצאתי אתכם מקברותיכם

הוצאתי אתכם מקברותיכם אמי ואבי.

את אחי הבכור ישראל

הוצאתי מבור אפל.

בתוך אש ועשן

חיפשתיך- יצחק - אחי הקטן.

שתי אחיותי המתות

עצמותיכן המושלכות

אספו ידי האוהבות.

כנסו לביתי אחד-אחד

ושבו נא בין אחרים.

תכריכיהם יהיו לי מפת שבת,

עיניכם – נרות דולקים.

גם אוכל אגיש בסיר גדול

לשבוע עוד פעם אתכם.

ואבא קידוש יאמר בקול

ואנו נאמר: אמן !

אחי הגדול ישראל יפתח בזמירות

וקולו הערב יתרונן,

ואמא תשב לה בין הבנות

מלאת חסד וחן.

רוזה תביט סביבה בערגה,

עיניה כחול השמיים,

ואש תלתליה תבער מתמיד

יפה בעיני שבעתים.

ופולה שלנו, סמוקת הפנים,

זקופה, שלובת ידיים

גם היא תשב בין המתים

כאילו חיה עדיין.

הביטי, אמא !

גם יצחק כאן

קטון יונק שדייך...

גם הוא מרחף ליד השולחן

ומחייך אליך !

רחל, חנה ואני – השרידות

נהיה שוב עם כולם

ואבא יאמר את כול התפילות

מודה לריבון העולם.

וכך חליפות,

חיים ומתים

נהיה שוב יחד, אימא !

מצרור עצמות ואפרכם

יד ושם אקימה.

להקים יד ושם

מתוך אחריות וערבות הדדית

מתוך חשיבה על מה הזולת צריך

ובעיקר - מה אני יכול לתת,

לפני- מה אני יכול וצריך לקבל.

שבת שלום

גדי ליאון

העורך

הנש"ר זוכר את השואה והגבורה

השבוע במפגשי השירה הקדשנו את המפגש של ילדי נש"ר וחברי בית גיל עוז לפרטיזנים ולחנה סנש.

שיר הפרטיזנים, המדבר על "מצעדנו עוד ירעים אנחנו פה" ומביא את המסר של ראייה לעתיד והאמונה כי נוכל להגיע אליו.

הרגשנו היטב את קצב המארש בשיר זה והתחלקנו לשלוש קבוצות, קבוצה אחת צעדה בקצב הפעימות של המוזיקה, קבוצה שנייה בקצב המילים והקבוצה השלישית בקצב סיומי השורות.

האזנו לביצועה המרגש באידיש של חווה אלברשטיין ושוחחנו על פועלם של הפרטיזנים בשואה.

עברנו לשירה של חנה סנש, הליכה לקיסריה, למדנו את התנועות של שפת הסימנים לשיר באמצעות צפייה בסרטון בו זוג אומנים, היא השומעת ובעלה אשר אינו שומע שרים יחדיו ומלמדים קהל את הסימנים. הפכנו באותה הזדמנות להיות למעשה חלק מהקהל שלהם גם כן.

מוזמנים לצפות וללמוד גם אתם לחצו כאן

שרה הראל, חברת נוה- איתן, שיתפה את כולנו בביקורה יחד עם ביתה לפני שנים בביתה של אימה של חנה סנש, לצורך כתיבת עבודה לבית הספר אודות חנה סנש. קבלת הפנים החמה של האם השאירה רושם רב על שרה וביתה והתרגשנו יחד עימה כאשר סיפרה אודות מפגשן זה.

אנו מתקרבים לקראת סיום המפגשים וכבר מתחילים להצטער על כך.

גדי ליאון

רכז מיזם נש"ר

בית גיל-עוז

"נדרתי הנדר, לזכור את הכל, לזכור ודבר לא לשכוח"

בבית גיל-עוז במעגל עם חברי הבית, חלקם ניצולי שואה, ערכנו טקס ומפגש. לאחר העמידה בצפירת הזכרון האזנו לאחד משיריו המרגשים של גאבור ארדש- אודותיו תוכלו לקרוא במדורה של נילי בן-ארי, בלחנו ובביצועו של טל סונדק- החיים.

שוחחנו על התקווה- ארים ראשי, אשא עיני אל ההרים- בשירו של שי גפסו וחברים שיתפו בחוויות משם.

לחצו כאן להאזנה לשיר

שרנו יחדיו את שיר הפרטיזנים וצפינו בביצוע המיוחד של שלמה בר ולהקת "הברירה הטבעית" לשירה של חנה סנש- הליכה לקיסריה.

מוזמנים ללחוץ כאן לצפייה בביצוע זה

שוחחנו יחדיו על ההמשכיות בהקמת העמק והמדינה והמשפחות שלנו למען עתיד עולמי טוב לכולם.

סיימנו בשירת התקווה לא לפני שסיפרנו על מיזם "זיכרון בסלון", שהשבוע התכנסו ומתכנסים עוד היום מעל לחצי מיליון אנשים במאה וחמישים אלף סלונים. על זיכרון בסלון שהתקיימו בעמק שלנו נספר בשבוע הבא.

גדי ליאון

מומחה שיקומי

יום זיכרון לשואה ולגבורה

ביום בו זוכרים את הנספים, זוכרים את הזוועות, נזכרים ביקרים החלטנו שכדאי להתכנס, להיפגש.

היום נפתח עם אסיה לשם, אשר דנה בהתפתחות תנועת התיקונים בדת בגרמניה ממנדלסון ועד גייגר, ובהשפעתה על ייסוד בתי פולחן יהודיים ברוח התנועה. הצצה לסוגיות היסוד של התכנון האדריכלי, לבחירות הסגנוניות של בתי הפולחן שהוקמו, והשפעתם על עיצוב בתי הכנסת האורתודוקסיים באותה תקופה. תמונות מדהימות המחישו את הנאמר.

ההרצאה הסתימה בתוצאות של ליל הבדולח ובשחזורים וריטואלים של המבנים שנעשו בשנים האחרונות.

אחרי הפסקת קפה והתרעננות פתחה בפנינו סמדר כרמי גיברמן את עולם המוסיקה מהתקופה.

השואה וסבלם של היהודים בשלטון הנאצי משתקפים במוסיקה של מלחינים יהודים ולא יהודים .

בגטו טרזינשטט היתה פעילות מאורגנת היטב בתחום המוסיקה, שוכני המחנה הקימו תזמורות ומקהלות, ערכו קונצרטים סימפוניים וקאמריים וערבי שירה והעלו אופרות.

הושמעו קטעים מאת שנברג - הניצול מגטו וארשה ,

פנדרצקי -דיאסאירה , אושוויץ אורטוריה .

גורצקי - סימפונית שירי היגון .

נועם שריף - מחייה המתים .

מיקיס תיאודורקיס - הבלדה למאטהאוזן .

לשבת בארץ ישראל, בעמק המעיינות הפורח, בחברותא, זוהי התשובה למנסים לקום ולהרגנו.

טקס מיוחד עם נשים מיוחדות במקום מיוחד

לפני כחודשיים נערכו מפגשים מרגשים בהם הלבבות פעמו זה לקראת זה בין שלוש ניצולות שואה לבין קבוצת תלמידים מבית ספר גלעד שבחמדיה.

על המפגש ההוא שהיה, כתבנו בעבר ואתם מוזמנים להיזכר בו בקישור כאן

היום, בשעת צהרים מוקדמת נערך טקס בבית ספר גלעד, בו נכחו שלוש הניצולות. לא רק נכחו, סיפורן היווה למעשה את הטקס כולו.

ברכה שני, מכפר-רופין, מרים טרופר, משדה-אליהו וריטה ויזל, אף היא משדה-אליהו שזו שוב הזדמנות עצומה להודות להן על התגייסותן, היענותן ופתיחת לבבן אל התלמידים ובשיתוף סיפורן האישי יצרו וממשיכים ליצור קשר חם ומשמעותי עם התלמידים של בית הספר כולו.

הטקס נבנה מתוך הסיפורים האישיים של העדות וכל אחת מהן, בתורה, הוסיפה את החוויה אשר הדגישו התלמידים בקריאתם בטקס.

בין סיפור לסיפור שרו תלמידות שירים וקולן הרטיט את ליבות כולנו.

לפני שירת התקווה הוענקו העבודות הכתובות של הראיונות לברכה מרים וריטה.

לב אל לב, חוויה מרגשת מאין כמוה, ובעצם התרחש כאן מפגש.

מפגש במלוא מובן המילה. נפגשו הסיפורים עם מספריהן, נפגשו לבבות התלמידים והצוות כולם עם ליבותיהן של הניצולות וביחד הגשמנו כבר את בקשתן שלהן- לזכור , לזכור ולא לשכוח ולהמשיך בעשיית טוב בעולם.

אני מודה שוב לברכה, מרים וריטה. לריבי ראוכברגר ולאליאב רוזנסון, שיזמו והכינו את שני המפגשים מטעם בית הספר ולכל תלמידי ותלמידות בית ספר גלעד, לאניה סימליך שליוותה את יום הראיונות, ו...למפגש.

החותם בהתרגשות

גדי ליאון

מומחה שיקומי

סדנה "רוח וחומר" בהנחייתה של ריקה רוסו סינה

עוד מעט מסתיימת שנה שנייה של השתתפותי בסדנה "רוח וחומר" בהנחייתה של האומנית הרב-תחומית ריקה רוסו סינה, ולפני שאכתוב על התרשמותי וחוויותיי במהלך ובעקבות הסדנה אביא איזה ראיון קצר עם ריקה.

שאלה: מתי גילת את אהבתך ואת הצורך שלך ביצירה?

ריקה: זה היה אצלי תמיד: תמיד ציירתי ועסקתי ביצירה, אך גיליתי את זה בצורה חד-משמעית בשנות ה-20 לחיי. אז זה היה ברור וזה היה יותר בכיוון של קרמיקה, קדרות. מכרתי למקומות יוקרתיים (כולל במוזיאון ישראל) השתתפתי בתערוכות, והקטע של הציור התפתח תוך כדי ואף למדתי ציור באורנים.

שאלה: מה היצירה מסמלת עבורך?

ריקה: חופש, שחרור, איזון פנימי, שמחה, הצבת מטרה ויעדים והגשמתם, עולם ומלואו.

שאלה: מה מוסיף לך העברת הידע שלך לאחרים?

ריקה: אני מרגישה שאני כל הזמן לומדת ומלמדת, במצב הזה אני מרגישה שאני מתמלאת מחדש: מקבלת ומעבירה הלאה, כך אני תמיד מלאה. זהו תהליך אנרגטי-יצירתי מתמשך.

שאלה: איך את רואה את המשך ההתפתחות שלך בתור אומנית, יוצרת, מורה ומדריכה?

ריקה: אני רוצה להמשיך להוציא ספרים, לעשות תערוכות, להמשיך ליצור כל הזמן, ולהמשיך ללמד כל הזמן. המטרה שלי היא להתחבר לכוחות היצירה שלנו ולא ללמד על פי חוקים וכללים.

זהו ראיון על קצה המזלג, ישנם נושאים שונים ורבים שריקה נוגעת בהם במהלך הסדנאות שלה, אך התבקשתי לכתוב בקצרה.....

זכות גדולה נפלה בחלקי כשהצטרפתי לסדנה של ריקה בשנת הלימודים הקודמת. משך כל חיי ציירתי לסירוגין, ובעשור האחרון התמקדתי בצילום, והיה לי חשוב לחזור לצייר עם מורה שלא מלמדת על פי הכללים.

שיטה זו מאפשרת לי לתת ביטוי לעולם הפנימי העשיר והמורכב שלי. אצל ריקה לא מציירים נטו: משתתפים בתהליך של התבוננות והתפתחות פנימית על יד שימוש במדיות שונות. לפעמים התהליך נראה מסורבל, לפעמים מעורר התנגדות, לפעמים נדמה שריקה רצה מהר מידי, וקשה להדביק את הקצב שלה....אלמנט נוסף, מאוד דומיננטי בשיעורים של ריקה, הנו החיבור החזק שלה אל השירה העברית: בתחילתו של כל שיעור היא מקריאה לנו שיר, שכל אחת מקבלת העתק ממנו, שישמש כהשראה לשיעור של אותו יום. וידוי אישי קטן: "עברית קשה שפה..." וישנם שיעורים בהם אינני מצליחה להתחבר אל הטקסטים...אך כנראה שמשהו בכל זאת עובר, כי אחרי הבולמוס של ההכנות: צביעה, ייבוש, גזירה, הדבקה, כשכל אחת מבנות הקבוצה משתפת פעולה עם חברותיה בהרמוניה מופתית, אני מסוגלת לשבת ולשקוע כולי ביצירה. הרבה פעמים מתנגנת ברקע מוסיקה נעימה, מדי פעם ריקה מפציעה עם איזו תובנה חדשה ומשתפת אותנו בנפלאותיה של טכניקה שהיא גילתה באותו רגע ממש. האווירה מאוד דינאמית וזורמת.

בנוסף להיותה אומנית רב-תחומית, ריקה הנה אישה חמה ואנרגטית, הר געש של רגשות, ומלאת יצירתיות ונתינה. אני מלאת התפעלות כיצד בן אדם אחד מספיק לחבוש כל כך הרבה כובעים: אומנית, יוצרת, מורה, רעיה, אם לארבעה ואם מאמצת לעוד ילדים רבים, ובנוסף גם סורגת שמיכות צבעוניות משגעות, שרה, ומנגנת באקורדיון...כל מה יוצא תחת ידיה נפלא.

המוטו שלה הנו "שכל מה שיוצרים הוא טוב" וממליצה על שינון אמירות חיוביות כעצה לחיים ומלמדת אותנו לחדול משמוש בביטויים שליליים. כתוצאה מזה האווירה שנוצרה בקבוצה הנה מאוד מכילה, תומכת, מפרגנת וחמה, וזה לא דבר מובן מאליו כשמדובר בקבוצה של כ-14 נשים בוגרות הבאות מרקעים שונים...

לסיכום, אני מפיקה הנאה רבה מהחוג של ריקה, במהלך השנתיים האחרונות התקרבתי שוב לציור, ואני מגלה את הפוטנציאל הגדול הטמון בו ככלי לביטוי עצמי ולהתפתחות אישית.

תודה רבה לך ריקה על מה שאת, ולכל בנות הקבוצה, שתמיד תומכות ומפרגנות ושכל אחת מביאה את תרומתה לקבוצה בדרך הייחודית שלה. התוצאה של התהליך שאנחנו עוברות בסדנה הנו הפסיפס המרהיב של צורות וצבעים התלוי על הקיר בכיתה, מראה שובה לב ומרחיב את הדעת.

סוזאנה קוג'מן סינגליה

מסילות

קהילה בקש"ר יוזמות והתנדבות

לקראת יום הזכרון לשואה ולגבורה

ביום ראשון השבוע התקיימה פעילות מיוחדת של קהילה בקש"ר חיים עצמאים לנכים.
ביוזמתו של דרור עביצל קרם הערב במיוחד הזה עור וגידים. דרור משתתף פעיל בעשר השנים האחרונות בחוג האקטואליה של עמוס דותן המתקיים בגיל עוז.

דרור חבר ותיק וחבר בועדת תרבות של קהילה בקש"ר. כבר כמה שנים דיבר הוא על רצונו לקיים מפגש כזה. דרור גייס את המרצה עמוס דותן שנענה בחיוב והגיע לתת בהתנדבות הרצאה על יום השואה ויום הזיכרון.
ההרצאה התקיימה בבית ספר גולני בבית שאן, מקום נגיש ומקסים. איילת פוגל מנהלת בית הספר פותחת בפנינו את שעריו בנדיבות זו הפעם השניה.
כולנו האזנו מרותקים להרצאתו המושקעת של עמוס, למדנו רבות ונותרנו עם חומר למחשבה.

לאחר ההרצאה חילקנו שירונים ושרנו יחד משירי ארץ ישראל הטובה, שוחחנו על הסיפורים שמאחורי השירים. את רשימת השירים, מילות השירים והסיפורים הכין דרור מתוך ספרית מוזיקה עשירה שברשותו.
נברך את דרור על יוזמתו והשקעה בביצוע הרעיון. כל הכבוד לדרור!

אנו מקווים שבעקבות דרור חברים נוספים יקחו חלק פעיל בארגון פעילות חברתית.

תודה גדולה לעמוס על חיבורו והרצאתו המרתקת.

תודה מיוחדת לאיילת על המקום המזמין.

לאבות הבית על גיוס המשתתפים ולמשתתפים עצמם על שלקחו חלק בהרצאה, דיון ושירה. חלקנו יחד חוויה מיוחדת ומלכדת.

אניה סימליך, עו"ס

רכזת תכניות קהילתיות

עמותת גיל עוז

טלפון- 04-6757419

נייד - 050-5340227

סדרת ספרי הדוב - קרמה וילסון

והפעם, במקום המלצה על ספר אחד – המלצה על 5 ספרים.

הספרים של קרמה וילסון נפרדים ושונים, כל ספר עומד בפני עצמו, כל ספר הוא עולם משלו, אך הדמויות בכל הספרים הן אותן הדמויות.

בכל אחד מהספרים מתמודד הדוב עם בעיה אחרת וחבריו עוזרים לו בדרכו אל הפתרון. הדבר המרשים ביותר הוא מלאכת התרגום המצוינת, שמצליחה להעביר את הסיפור בשלמותו עם הקפדה מלאה על חריזה ומשקל.

האיורים בכל אחד מהספרים יפים ומרשימים.

הספרים: "הדוב מרגיש לא טוב", "מתנדנדת שן לדוב", "הדוב רועד מפחד", "הדוב רוצה עוד", "הדוב ממשיך לנחור".

ספרים מצוינים שכיף להקריא. כל ספר עומד בפני עצמו.

מתאים לילדים מגיל 3 עד 6

לחברי "גיל עוז" ולמורים

יום הזיכרון יום רביעי

ג' אייר תשע"ו - 11.5.16

לא יתקיימו לימודים בקתדרה בבוקר ואחה"צ

יום העצמאות יום חמישי

ד' אייר תשע"ו - 12.5.16

הלימודים יתחדשו ביום ראשון

ז' אייר תשע"ו - 15.5.16

דבש מְלָכוֹת - שלומית שניר - 25.2.2016

כשרצית לנשקני נשכת, כי לא למדת איך,

את אמי, ואני - בתך, בכורתך, שיראה ממך.

מזמן, כילדה קטנה, איבדת את אמך,

חסרת חום והגנה, לה קראת ושאלת: אייך?

בדמי ימיה מתה אמך, היית בת שש כשחלתה ומתה.

את בכורתה ולך שני אחים: יצחק ויהודה.

בחלב שבסוריה אביך, הפך לאלמן פתאום

לא הסביר לך שמתה אמך, לה חיכית, עד בוש, בכל יום.

הוא נשא לו אישה אחרת, עליתם ארצה,המשפחה התרחבה,

לא למדת כמעט בית ספר, את יצאת מילדות, לעבודה.

אביך לא האריך ימים, הוא נפל על משמרתו,

פצעך שוב נפתח, לא החלים, כל חייך ספדת לו.

נעשית קשה ודוקרת, נאבקת כדי לשרוד,

תקפת כשקרבו אליך, חששת להיפגע עוד.

היית לי בלתי מושגת, היו בך דיכאון וזעם,

השתדלתי להרגיעך, כשנרגעת הייתי נרגעת.

שירה וספרות הבנת, זה טבעך, לא נזקקת ללימוד,

רק דרכן, בך הצלחתי לגעת, כך הורחק מאיתנו עימות .

זו הייתה השפה שלנו: בה הייתי על מכוני,

התרגשנו והתקרבנו, בה הצלחת להיות אמי.

אז, רדינו דבש מלכות, ספרים נפתחו לעיננו,

מפליגות אל מלכות הדמיון, שהייתה כה טבעית לשתינו.

שיתפתי אותך בשיריי, וסיפרת על ספרים שאהבת,

הטית לי אז, אוזן קשבת, ושוחחנו על כל פרט.

שנתיים לפני מותך, שוב הצלחנו להתקרב,

לבית-אבות לידי הכנסתיך, קיבלת שם טיפול תומך.

ואז, כשרצית לנשקני, למדתי ממך כבר איך,

מסכים הומסו בינינו, קיבלת בת, זכיתי באם.

כך בגיל שמונים ושמונה, ועד למעלה מתשעים,

הפכת נינוחה וקורנת, עם קרוביך ועם חברים.

לפני שנתיים וחצי "הלכת" לי. אמי, אני שבה לכתוב..

לך סלחתי, האם תסלחי לי? יקרת לי. למדתי לאהוב.

אש כחולה - שלומית שניר - 11.4.16

היום אלבש את חולצתי התכולה,

שנתפרה במתפרת-חמדיה.

כשזו עדיין עמדה על תילה,

ותקתוק מכונות-התפירה

נבלע, בשיחת-התופרות הערה.

הזמן שחלף, תקע את שיניו הרפות

בקצוות שרווליה, ומעט - בתחתיתה.

אך הוא עדיין לא יכול לה. היא -

אש כחולה תלויה על קולב בארון הבגדים,

ממתינה למשב-רוח חם של ראשית אביב.

אלבש אותה וארגיש צעירה ויפה.

כמעט רעננה כפרח.

כמו שומעת דברי חברתי: "כמה הולם לך כחול".

אפתח את דלתי ובגינתי, דגניות –

חלקן כמושות, חלקן רעננות

זוקפות ראשים של אש כחולה.

מתבוננות אלי, שעל הסף.

שיודעת, שאני אחותן, כמותן באתי מאדמה,

עליה אני פוסעת, ואליה - אחזור.

הן נוגעות בי, באצבעות של אור,

ואני נרגעת אל-מול כחולן,

פוסעת אל יום חדש.

שכנות יוצאת דופן

הדיירים שגרו בבניין הקטן בן שלוש הקומות בשכונת נווה שאנן שבחיפה, היו מיודדים מאד.
כשהיה חסר סוכר או לחם, לא הססו לדפוק בדלת של השכנים ולבקש והאימהות עזרו אחת לשנייה בשמחה.
אלה היו זמנים של פעם.
לאחר כמה שנים, עזבו השכנים מהקומה הראשונה ובמקומם הגיעה משפחה חדשה.
אמא, אבא ובת בשנות העשרים. בניגוד לשכנים הקודמים, המשפחה החדשה נהגה להסתגר בינה לבין עצמה.
הם לא יצרו קשרים עם השכנים . אנשים סגורים.
באחד הימים החליק אב המשפחה באמבטיה, שבר עצם במפרק הירך ואושפז בבית החולים.
יוסי, השכן מקומה שניה החליט ללכת לבקרו .
האב שמח לראותו והשניים החלו לשוחח. תוך כדי שיחה אמר יוסי משפט באידיש.
התעניין האב מאיפה יוסי יודע אידיש?
"אני מפולין" ענה יוסי.
"איך אתה מפולין אם שם המשפחה שלך הוא טל-אור?"
"אני נולדתי למשפחת ליכטנטל (ליכט-פירושו אור) אולם בארץ שינינו את השם לטל-אור " ענה יוסי.

בשנייה ששמע האיש את השם ליכטנטל החוויר, התרגש, התחיל לבכות, לא ידע מה לעשות עם עצמו.
נרעש עד עמקי נשמתו מילמל ליוסי המופתע "אנחנו בני דודים" ועיניו דומעות "אנחנו משפחה".

האיש סיפר ליוסי את סיפורו.
האיש נולד וחי בפולין. כשהגיע לגיל עשרים החליט לעזוב את פולין, ללמוד עריכת דין ולחפש את מזלו בעולם הגדול.
דודו, שהיה איש אמיד מאד נתן לו את ברכתו.
גם נתן לו סכום כסף נכבד כדי שיוכל להתחיל את דרכו.
האיש נסע לרודזיה של אז – זימבבואה של היום – למד עריכת דין והתבסס כלכלית.
במשך השנים הקים לו חווה חקלאית גדולה ממנה התפרנס.
כשהתחילו מהומות על רקע גזעני, סגר את עסקיו, לקח את משפחתו ועלו לארץ.
"הדוד שלי –זה אבא שלך, שלמה ליכטנטל – כל מה שיש ליזה בזכות אביך.." מלמל האיש בדמעות.

הוריו של יוסי נספו בשואה. יוסי שבגיל חמש היה כשפרצה המלחמה, מחק את השנים מחייו.
כששאלו אותו נכדיו על עברו נהג לומר "נולדתי בפולין ושם חייתי עד גיל 5. כשהייתי בן 12 עליתי לארץ ישראל".
שנים לא דיבר על השנים המסויטות שעבר ופתאום מולו בן משפחה.

עכשיו תגידו לי אתם,
מה הסיכויים של אדם שאיבד את כל משפחתו בשואה,
נשאר בליאףקרוב משפחה, נסע לרודזיה והקים משפחה,
עלה לארץ ישראל,
הגיע דווקא לשכונת נווה שאנן בחיפה,
גר בבניין כמה שנים,
ואז, לגלותבאקראישהבן דוד שלך,
שאביו נתןלוכסף לפני שנים להתחיל את החיים,
הוא השכן שלך מהקומה השנייה?
כל מילה בסיפור – אמת לאמיתה. לעיתים, המציאות עולה על כל דימיון.

באותו היום נקשר גורלן של שתי המשפחות (ולא בשל המעמולים במילוי תמרים.)

יוסי, השכן שהלך לבקר את האיש, הוא אבא של בעלי. בעלי נקרא בשמו לזכר סבו, שנספה בשואה.
יוסי נשוי כבר מעל לחמישים שנה לגלילה חמותי.
גלילה, ששורשי משפחתה נטועים בארצנו היא בשלנית בחסד עליון.

"בכל זאת אינני נפרד", פרויקט חדש ויוצא דופן לזמר טל סונדק

שיריו של נער בן 13 שנרצח בשואה מתעוררים לחיים

שירי נער יהודי מבודפשט

מילים- גאבור ארדש

תרגום לעברית- דני נוימן

לחנים, שירה- טל סונדק, עיבוד והפקה מוזיקלית- קורין אלאל

לקראת יום השואה יוצאים אל תחנות הרדיו שני שירים חדשים ומרגשים במיוחד: "החיים" ו"בכל זאת אינני נפרד" איתם יופיע טל סונדק ביום רביעי הקרוב בעצרת מרכזית ליום השואה והגבורה, ברעננה, בליווי תזמורת סימפונט רעננה בניצוחו של דודי זבה וביום חמישי בעצרת המרכזית לנוער ביד ושם.

שירים אלו הינם חלק מתוך אלבומו החדש של סונדק "בכל זאת אינני נפרד" שייצא לקראת החגים.

השיר- "החיים"- בהשתתפות מריאן מילר, בת דודתו של הנער גאבור, (אימו של אדיר מילר) המקריינת בהונגרית.

"התשוקה לענן כחול הופכת, הניצב ברקיע האפור, האכזבה את התשוקה מפוררת והיא נעלמת באור"....

השיר- "בכל זאת אינני נפרד", שיר שנבחר לעצרת הנוער המרכזית ביד ושם.

"הן אם ידפדפו הבאים אחרי בין דפי,

מן השורות תפזז נשמתי.

חי אני בשירי,

ובזה העפר נשמתי לא תנוח לעד.

עת צעירים בדפי ספרי יביטו-

בכל זאת אינני נפרד..." (7 בינואר 1944)

טל סונדק, אמן יוצר מוכר ומוערך שאף זכה לייצג את ישראל בתחרות הארוויזיון בשנת 2001, פנה ל"יד ושם" וביקש שישלחו לו חומרים ביניהם יוכל למצוא את מבוקשו, יצירת מופת שיוכל להלחין ולבצע. מ"יד ושם" המליצו לו על "בכל זאת אינני נפרד"- ספרו של גאבור אֵרדֵש, נער יהודי שנספה בשואה בהונגריה כשהיה אך בן 13.

טל לקח לידיו את הספר, פתח אותו וקרא את הטקסטים המצמררים והבוגרים ונבונים כל כך, שנכתבו בידי פילוסוף-משורר בן 13 במקום מסתורו בקיטון חנוק שבחנות סגורה. הוא התחבר אליהם באופן מיידי, ניגש אל הפסנתר והחל להלחין את שיריו של גאבור. באופן פלאי, מילותיו של הנער-המשורר שחי בהונגריה של מלחמת העולם השנייה וסונדק המלחין-מבצע, שחי במדינת היהודים הריבונית עשרות שנים אחריו, הפכו לאחד.

מספר טל: "המחשבות על החיים של גאבור, בדיוק בגיל שבו אני עמדתי לאבד את חיי והתעסקתי במהות החיים, הכתיבה תוך כדי תקופת השואה, כאשר סבתי איבדה את כל משפחתה בשואה, יום השואה לפני כשנתיים, היום בו אחותי נפרדה מהעולם. החיבור לכאב, לאובדן, לשאלות על החיים, העבודה מול נוער מצד אחד וגם מפגש עם אוכלוסיית הגיל השלישי. מכלול דברים אלו הביאו אותי להתיישב ליד הפסנתר ולהלחין 9 שירים מתוך הספר על מנת לרגש את קהל המאזינים ולמלא את משאלתו של גאבור".

בימים אלו נרקם שיתוף פעולה בין סונדק ל"יד ושם", שהוציאו לאור את הספר "בכל זאת אינני נפרד" כדי שהחומרים המוסיקליים, השירים והסיפור שמאחוריהם יגיעו לכלל בתי הספר בישראל ויהפכו לפעילויות חינוכיות על ילדים בתקופת השואה.

מתוך הספר:

"אני מרגיש עמוק בלבי שבחיים האלה לא נהיה יותר מאושרים", התייפח גאבור (גאביקה) אֵרדֵש במיטתו. אמו ארז'בט (ארז'יקֶה), סבא אלק נובל וסבתא ליצה ניצבו ליד מיטתו ולא עלה בידם לנחמו. המיטה עמדה בחנות סגורה שזה שישה חודשים הייתה למקום המסתור של סבתא, סבא, ארז'בט וגאביקה מאימת הנאצים ועוזריהם ההונגרים. ארבעה קירות צפופים ואף לא חלון אחד, רק כניסה סודית שדרכה הביאו להם מציליהם מזון ושתייה.

גאבור בן השלוש-עשרה, ילד יפה תואר, גבוה לגילו, הרגיש שהוא נחנק, שהקירות סוגרים עליו, שהוא חייב לצאת לרחוב, לנשום אוויר צח. למחרת, 31 בדצמבר 1944, ימים מעטים לפני שחרור בודפשט, לא עמד עוד בסבלו ונמלט החוצה, הישר לזרועותיהם של בריוני צלב החץ, ששוטטו ברחובות בודפשט וחיפשו יהודים.
אמו ההמומה, ארז'בט, שניסתה לעצור בעדו, נתפסה אף היא. לנער ולאמו לא היה כל סיכוי לשרוד מחוץ למחבוא. הם נשלחו למִפקדת צלב החץ בפֶרֶנץ קורוט, ומשם אל מותם בירי על גדות הדנובה.
במותו הניח אחריו גאבור יותר משלושים שירים שכתב בשפת אמו. הוא היה בן יחיד. בגיל שש איבד את אביו האהוב והנערץ, עו"ד ידוע ואמיד בבודפשט. לאחר מותו של האב (מזן אלים של סרטן הדם) הפך לילד מופנם והחל לכתוב שירים. כמה מהם הקדיש לאב, שהשפעת מותו הפתאומי על נפשו הרכה, עולה מבין שורות השירים. הוא הרבה לעסוק בשיריו במשמעות החיים והמוות, בחיי נצח ובגלגול נשמות. בשיריו ניכרת גם התעניינות בנושאים חברתיים. על-אף גילו הצעיר, נתן דעתו בשיריו גם להיבט הצורני. את השירים הקדיש לאמו האהובה.

הסב והסבתא שניצלו, פרסמו את שיריו של נכדם האהוב לאחר המלחמה והקדישו את הספר לבית היתומים היהודי בבודפשט. בשנת 1957 עלו הסב בן ה-92 והסבתא בת ה-84 לארץ עם משפחתם. לנגד עיניהם עמדה המטרה: לפרסם את שיריו של נכדם בעברית. אך כעבור שנתיים הלכו לעולמם מבלי שהתגשמה משאלתם.

קישורים לשמיעת השירים-

בכל זאת אינני נפרד- לחצו כאן

לצפייה בכתבה ששודרה אתמול בערוץ 2 אודות הסיפור לחצו כאן

ולמילות שני השירים

החיים

סרט החיים על מסך אפור,
לאִיטו סובב הוא סובב,
על המסך זוהרים, נעלמים וְנופלים
האנשים ביגון וּבִּכְאב.

בספרה של האם מה נכתב?
נפוליאון המוכר או כל אדם מתוכנו,
באותה האדרת שניהם כך יופיעו
על פני האדמה לעינינו.

התשוקה, לענן כחול הופכת,
הניצב ברקיע האפור,
האכזבה את התשוקה מפוררת,
והיא נעלמת באור.

סרט החיים על מסך אפור,
לאִטו סובב הוא סובב,
על המסך זוהרים, נעלמים וְנופלים
האנשים ביגון וּבִּכְאב.

הן אחת היא, כל הרוחש וַחי,
כסערת גשם של תוּגה ויגון,
מכסה בשחור התמיד
את זה משחק התיאטרון.

התשוקה, לענן כחול הופכת,
הניצב ברקיע האפור,
האכזבה את התשוקה מפוררת,
והיא נעלמת באור.

בכל זאת אינני נפרד

עוד רגע ודף ספרי פה נסגר,
וספר חיים אחרים ייפתח,
שלהבות אחרות בו יוצתו,
ותשוקות אחרות תלהטנה.

מקנא אני בבא אחרי,
בו רגשות אחרים פועמים,
מישהו אחר הוא הגיבור הראשי,
ומיתרים אחרים רוטטים.
אפרד כך...

אך קרן תקווה בי זוהרת עדיין,
זורחת כקשת בוהקת באור.
בכל זאת לא לנצח אעלם מן העין,
אם אמות גם אני ולא אחזור.
אפרד כך...

אם ידפדפו הבאים אחרי בין דפי,
מן השורות תפזז נשמתי,
חי אני בשיריי, בשירי
בזה העפר נשמתי לא תנוח לעד.
כשצעירים בדפי ספרי יביטו-
בכל זאת אינני נפרד...

בכל זאת אינני נפרד....

הביתה מילים: אהרון אשמן לחן: ידידיה אדמון

שיר נכתב ב-1945 בהשפעת אֵימי המלחמה וזוועות השואה.

בשנת 1948 שרה שושנה דמארי את השיר באוזני אלפי יהודים במחנות העקורים בקפריסין, בימי העליה הבלתי-לגלית.

מִמִּזְרָח וּמִיָּם וּמִכָּל הָאַפְסַיִם
מִכֵּפֵי יְשִׁימוֹן וּמִנֵּבֶךְ הַמַּיִם
בּוֹעֲרִים לְבָבוֹת, מוּשָׁטוֹת הַיָּדַיִם --
הַבַּיְתָה,
הַבַּיְתָה, הַבַּיְתָה, הַבַּיְתָה, הַבַּיְתָה.

וּמָה אֵשׁ הָרוֹבִים וְאֵימַת בּוֹר הַכֶּלֶא
מַחְשַׁכֵּי מְצוּלָה וְשִׁנֵּי צוּר הַסֶּלַע
לְנִשְׁמַת יְהוּדִי שְׁבוּיַת אוֹר הַפֶּלֶא --
הַבַּיְתָה,
הַבַּיְתָה, הַבַּיְתָה, הַבַּיְתָה, הַבַּיְתָה.

וְעָטוּר עֵשֶׂב-יָם לְרֹאשִׁי כְּמִקְלַעַת
בְּעֵינַיִם כְּבוּיוֹת מַצְנִיעוֹת אֶת הַלַּהַט
אֶתְרַפֵּק עַל הַחוֹף בִּדְמָמָה מְשַׁוַּעַת --
הַבַּיְתָה,
הַבַּיְתָה, הַבַּיְתָה, הַבַּיְתָה, הַבַּיְתָה.

וּרְאִיתֶם אֶת דְּמוּתִי בֶּעָנָן הַנּוֹסֵעַ
וּרְאִיתֶם אֶת דְּמוּתִי בְּאוֹר יוֹם הַגּוֹוֵעַ
וְקוֹלִי יִרְדָּפְכֶם, לֹא נֻחַם לֹא רוֹגֵעַ --
הַבַּיְתָה,
הַבַּיְתָה, הַבַּיְתָה, הַבַּיְתָה, הַבַּיְתָה, הַבַּיְתָה.

מספר יוסי קפלן ל"זמרשת" - אבי זלמן קפלן ז"ל איבד את משפחתו בשואה, עבד במשך ארבע שנים בעבודות פרך במחנות אושוויץ, בונה, גרוס-רוזן, לינץ ומטהאוזן, ועבר שבעה מדורי גיהינום שהדעת אינה מסוגלת לקבל. הואהשתתף ב"צעדת המוות" שבסופה הגיע למחנה ההשמדה הידוע לשמצה ביותר, מחנה אבנזה באוסטריה.

בתאריך 6 במאי 1945 שוחררו מהמחנה שרידי האסירים על ידי הצבא האמריקאי.כשהשתחרר מהמחנה עבר תהליך החלמה ועשה את דרכו לעבר מילאנו באיטליה, שם הצטרףלבריגאדה היהודית וביודעו 5 שפות שימש כמתורגמן לאנשי הסוכנות היהודית ולאנשי המוסד לעלייה ב' בראשות אשר בן נתן במחנה העקורים וניצולי השואה היהודיים.לאחר חודש ימים הועבר למחנה נוסף על יד נונאנטולה באיטליה ועזר לשליחים מארץ ישראל במלאכתם החשובה עם ניצולי השואה.

שם בנונאנטולה על יד "וילה אמה" הופיעה בפניהם נציגה חשובה מארץ ישראל, הזמרת שושנה דמארי, ששרה לכבודםשני שירים חדשים מרגשים ביותר עם הרבה משמעויות:

"הביתה" של אהרון אשמן וידידיה אדמון

"כלניות" של נתן אלתרמן ומשה וילנסקי.

אבי שמיעט לספר על התלאות הרבות שעבר בשואה, הזכיר לאורך השנים את ההתרגשות העצומה שעברה עליו ועל הנוכחיםכששמעו את שושנה דמארי שרה את שני השירים המיוחדים ומלאי הסִמליות.ידידיה אדמון הלחין את השיר "הביתה" למילים של אהרן אשמן, בסגנון 'גלותי' במתכוון, מתוך קשב למוזיקה הפנימית של הטכסט ובהתאמה לו.

הביצוע לשיר של שושנה דמארי לקוח מתוך מופע חגיגי לציון 40 שנה לראשית ההעפלה, שהתקיים בחיפה בשנת 1988.
התמונות הבאות המלוות את הסרטון לקוחות מתוך אתר פיקיוויקי:
משה וילנסקי ושושנה דמארי בהופעה בקפריסין במחנות העקורים, 1947-1948 - באדיבות ארכיון עין השופט ;
ספינת המעפילים "מדינת היהודים" - באדיבות אוצר תמונות הפלמח;
ספינת המעפילים "התקווה", מגורשי מעפילי האוניה "אטלנטיק" וכן ההפגנה נגד הבריטים והגירוש בקפריסין - באדיבות בנתיבי העפלה, מאגר המידע לתולדות ההעפלה, מחנה המעפילים בעתלית.
ספינת המעפילים "אליהו גולומב", ורישיון כניסה לארץ ישראל - מאלבומה הפרטי של חיה ברקן-סויצקי (סביצקי) ז"ל.

לצפייה בביצועה של שושנה דמארי לשיר הַבַּיְתָה

אהרן אשמן | ידידיה אדמון לחצו כאן

לצפייה בביצועה של שושנה דמארי בתוכניתו של דן אלמגור:שנות ב-70 לחצו כאן

פרשת קדושים

פרשתנו פותחת בציווי המפורסם לבני ישראל "קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' אֱלֹוהֵיכֶם".

נראה כי הנימוק לדרישה מבני ישראל להיות קדושים הוא העובדה ש'קָדוֹשׁ אֲנִי ה' אֱלֹוהֵיכֶם'.

נימוק זה הוסבר על ידי הספורנו באופן פשוט – מכיוון ש'קָדוֹשׁ אֲנִי', הרי 'ראוי שתדמו אלי כפי האפשר בעיון ובמעשה'. התורה והמצוות, לאור זאת, הם הדרך להידמות לקדוש ברוך הוא, לאחוז בדרכיו ומידותיו, ולנסות ולהיות קדושים – מכיוון שהוא מקור הקדושה, ובדומה לו.

רש"ר הירש הסביר שעובדת היותו של הבורא קדוש איננה רק מה שמכונן את התביעה מבני ישראל להיות קדושים, וגם לא תיאור של המודל לחיקוי, אלא היא מלמדת על כך ש'בכל עת אני מאמץ את כוחכם ומסייע לכם לעשות את הטוב. הואיל ו"קדוש אני ה'" - הנכם מוכשרים לקדושה'.

קדושתו של ה' היא המבטיחה לנו שיש ביכולתנו להיות קדושים, שיש לנו הכוחות והכישרון להיות כאלו.

אל מול שני הפירושים הללו, שמצאו זיקות ודמיון בין האדם לקב"ה, במדרש הפסוק הזה עצמו נדרש על ידי חכמים באופן שמבטא את הפער שבין קדושת האדם לקדושת ה':

קדושים תהיו. יכול כמוני?

תלמוד לומר 'כי קדוש אני', קדושתי למעלה מקדושתכם.

על פי המדרש הציווי על האדם להיות קדוש לא נוגע לקדושתו של הקדוש ברוך הוא. זוהי קדושה ש'למעלה מקדושתכם', קדושה שלא קשורה לעולמנו שלנו.

והנה, ה'מאור עיניים' (רבי מנחם נחום מטשרנוביל) מפרש גם את המדרש הזה באופן מפתיע, כמלמד על יכולותיו הגבוהות של האדם:

יכול כמוני- בניחותא

פירוש תהא יכול לברוא עולמות כמוני

על ידי התעוררות שלך...

קדושתי למעלה מקדושתכם: פירוש... מה שנשפע מקדושתי למעלה בעולמות עליונים

הוא מקדושתכם, כשאתם מתקדשים את עצמכם בראשונה.

לפי ה'מאור עיניים' האדם יכול להיות אכן כבורא. קדושתו של הקב"ה נסמכת כביכול על מעשיו של האדם, ובכח בחירתו והתקדשותו מלמטה, הוא מסוגל לפעול ולהשפיע על העולמות כולם.

שבת שלום, הרב אורי ליפשיץ, רבה של טירת-צבי