שלום רב קוראנו היקרים

ברכת חג אביב ופסח שמח

לכם ולכל משפחתכם.

חג הפסח מאופיין בליל הסדר

אותו הלילה בו מתכנסת כל משפחה

מאוסטרליה ועד תימן

ומספרת את סיפור יציאת מצרים.

ההגדה של פסח – הסיפור,

מבוסס כולו על יסוד השאלה.

היכולת לשאול, מציאת הדמות אותה יש לשאול

ובעיקר – על הרצון לשאול....

"השאלה...מופיעה במבטו של הילד זמן רב לפני שיידע לבטא אותה בשפתיו...גם כאשר יתפתח...הוא ימשיך לשאול.....השאלות התמידיות מגלות את הנפש הבריאה של הילד...כשם שאין לתת אוכל לילד העלול להזיק לבריאות גופו...כך עלינו להתכונן...להשיב לילד תשובות נכונות ומתאימות...אשרי הילדים שהוריהם ריוו את צמאונם לידיעות, שוחחו עמם וכיוונו על ידי כן את הלך רוחם למסלול הנכון...מאידך, אינו קשה להכיר גם את אלה הילדים שעמם לא התעסקו...גם לילדים אלה יש נשמה שואלת, אבל תשובות לא ניתנו להם ועל כן הפסיקו לשאול. כך חונכו לקהות נפשית ולאדישות...ושאיפתם לדעת התנוונה...על כן אל יירע בעיניכם כאשר הילד ישאל אתכם שאלות רבות ותכופות, עליכם לשמוח על שאלותיו ולהשתדל למצוא את התשובות הנכונות והמתאימות...אכן, יש דברים שגם ההורים אינם מבינים אותם, וכמו כן...שהן למעלה מהבנת הילד...כלפי אלה יש להרגיל את הילד להסתפק בידיעה, שהבנתו הילדותית מצומצמת, שכן גם הידיעה על הבלתי מושג-ידיעה חיובית היא. על כן אל תפטמו את רוחו בדברי שטות והבל! אל תביאו אותו לידי כך, שישאל אנשים בלתי אחראים הנמצאים בסביבתו ודאגו לכך שיימצא בעיקר בסביבתכם. האווירה הבריאה ביותר לנשמת ילדכם היא האווירה שבמחיצתכם, הורים בישראל!"

הרב שמשון רפאל הירש (1808-1888) יסודות החינוך, א', עמ' ק"כ

שנזכה לשאול את השאלות

ולנסות לחפש יחדיו אחר התשובות

חג שמח

גדי ליאון

העורך

חוות התבלינים ובית לחם הגלילית

טיול אביב עם חברי בית גיל עוז

"ביום בהיר ונהדר" יצאנו חברי הבית לטיול אביב אל עבר בית לחם הגלילית המופלאה ובעיקר אל חוות התבלינים הידועה שבמקום.

לאורך הנסיעה חווינו היטב את צבעי האביב המסתיים, שדות החיטה המצהיבה, החוטמיות והחרציות והשילוב שבין ירוק וצהוב שכה מאפיין את העונה.

למדנו על בית לחם הגלילית מהמקורות ועל הטמפלרים שיישבו אותה והתרשמנו דרך חלונות האוטובוס מבתיה המיוחדים בסגנון הבניה והאלונים שבכל הסביבה.

הגענו אל החווה ושם קיבלו את פנינו בנועם ובחיבה יוצאת דופן. התכבדנו במטבלים קרקרים וחליטת צמחים ואווירה מיוחדת

אבי ציטרשפילר בעל החווה שיתף אותנו בעולם המיוחד והעשיר של הצמחים וערכם הבריאותי- הכורכום, הקצח, הסומק ומה לא והרצאתו היתה מתובלת בסיפורים על הוריו, ניצולי שואה שעלו ארצה בדרך לא דרך, על רחל ינאית בן-צבי ז"ל- אשת הנשיא, ועל השפה הייחודית של הצמחים בשיחתם המתמשכת עימנו ועם סביבתם.

כל חבר וחברה יצאו עם משקה צמחי כתרופה המונעת וירוסים ושפעות כולל הסבר מפורט על מרכיביו.

יצאנו למרפסת מול השדות והתכבדנו באורחת צהרים, הרמנו כוסית לחיים לכבוד החג הקרב והחברים סיירו בחנות וקנו מהמבחר המגוון כל כך הקיים בה.

חזרנו לעמק שלנו עשירים בריחות, טעמים וידע שיצא מן הלב ונכנס אל הלב.

זו הזדמנות טובה להודות לאבי על האירוח הנעים והמחכים ואנו ממליצים לכל אחד ואחת להגיע למקום וליהנות.

גדי ליאון

מומחה שיקומי

יום שלישי בבוקר חגיגה

יום שלישי בבוקר – חגיגה. החוג ל"תנ"ך בעיניים עכשוויות"המוגש על ידי הדס עטייה-פרידמן מהווה חגיגה לנפש.

רובנו זוכרים את לימוד המקצוע בבית הספר כדי משעמם וכמעייף, והנה לעת בלותנו, באה למקצוע עדנה.

הדס האנרגטית הבלתי נלאית מצליחה לרתקנו, לאתגרנו, להפוך את העיון בפרקים ובקטעים של התנ"ך למסע מרתק בשבילי הספרים השונים נושאים שונים מזוויות חדשות.

את המסע מלווים גיחות ושיטוטים בספרות חז"ל, בספרות כללית,בשירה ובפרוזה ואף בקלטות וידאו.

וכך, בדרכיה המגוונות, גורמת לנו הדס, ליהנות מהלימוד ואף להמליץ לחברים אחרים להצטרף בהמשך לחוג.

זכרו: יום שלישי בבוקר- חגיגה!

ליתקה קרין

כפר-רופין

התבוננות באומנות הקולנוע

צפייה וניתוח סרטי איכות מרחבי העולם

המונחה בידיה האמונות של דורית צמרת,

מזמין את החברים לצפייה ב.....

במסגרת הסדרה: דמויות חריגות וייחודיות בקולנוע עלילתי

"אידה" (פולין 2014)

נזירה צעירה, בפולין של ראשית שנות ה- 60, פוגשת לראשונה קרובת משפחה, אתיאסטית-קומוניסטית.

השתיים מגלות בהדרגה את קרבתן המשפחתית, והיותן שריד למשפחה יהודית שהושמדה בשואה.

הסרט מבוים ומצולם בסגנון מינימליסטי סגפני, התואם את תכניו הקשים.

אם יתיר הזמן נצפה גם בפרק קצר מתוך סדרת טלוויזיה עכשווית, המציג בסגנון אירוני וביקורתי את הפן הבנאלי של טקסי יום השואה בישראל.

לצפייה בקדימון לסרט לחצו כאן

להתראות בקולנוע

הסרט יוקרן באולם זיידן

ביום רביעי כ"ו ניסן, 4 במאי

תחילת ההקרנה בשעה 10:00

מוזמנים לצפייה בסרט

גם חברים שאינם חברי החוג

בעלות של 25 ₪

לכל שאלה ופרטים נוספים ניתן לפנות לרויטל

050-5230198 04-6757402

revitalfuks@gmail.com

הבלון שלא ידע לעוף - אסף הראל

"מִי שָׁמַע עַל בָּלוֹן שֶׁלֹּא יוֹדֵעַ לָעוּף?״ שָׁאֲלָה אִמָּא.

"כָּל הַבָּלוֹנִים בְּגִילוֹ כְּבָר עָפִים. אוּלַי מַשֶּׁהוּ לֹא בְּסֵדֶר אִתּוֹ," אָמַר אַבָּא.

ספר חכם, מפתיע ומצחיק, של יוצר הטלוויזיה אסף הראל, על בלון שלא מצליח לבצע את תפקידו, למרות כל מאמצי הסביבה, אך מתגלים בו כוחות מפתיעים.

ספר משעשע עם סוף מפתיע.

מתאים לילדים מגיל 3 עד 7

חופשת פסח

החל מיום ראשון

ט' בניסן תשע"ו

17.4.16

ועד ליום שבת

כ"ב בניסן תשע"ו

30.4.16

הלימודים יתחדשו

ביום ראשון

כ"ג בניסן תשע"ו

1.5.16

חג שמח

מצוות גיל-עוז

לכל חברינו באשר הם שם,

ולכל מי שאוזנו קרויה לשמוע את דברינו,

כשחבר הכנסת סמוטריץ' אמר את דברו בעד הפרדה בבתי חולים בין יהודים לערבים ליבנו רעד, כשהתגובה הרבנית הייתה רפה שתקנו, אולם כשהיו מספר רבנים (מעטים!) שיצאו בעדו הרגשנו שאיננו יכולים לחשות.

בקרב ההמון יש שבעדו ויש שנגדו, אלה גם אלה אינם מקשיבים להסתייגויות ולהסברים המפולפלים, ואלה גם אלה מבינים שכך היא דרכה של תורה.

לדבריו ולדברי הרבנים אין כל משמעות מעשית, וברור שבעקבות דבריו בתי החולים יזהרו מעתה בכפל כפליים, אולם יש להם משמעות רוחנית נוראה.

נתחיל מן הקל בעינינו אל הכבד והמשמעותי. .

'מה יאמרו' – למילים 'מה יאמרו' ישנו ביטוי הלכתי – חילול ה'. האם חבר הכנסת והרבנים אינם יודעים שבכל העולם שומעים את דבריהם, ומעתה אומרים שתורת ישראל גזענית? האם חבר הכנסת אינו יודע שבל העולם מצטטים את דבריו כחבר בכנסת ישראל? האם אין לו ולו אחריות מינימלית?!

עם ישראל נמצא במלחמה קשה. ברחובות ישראל נרצחים יהודים. אל מול מלחמתנו עומדים אנטישמים, יהודים ושאינם יהודים שטוענים שעם ישראל גזעני וכו' וכו'. ילכו נא אותם אנטישמים ברחובות ובקניונים ויראו ערבים מסתובבים באין מפריע (מלבד מקרים היוצאים מן הכלל...), ילכו אותם אנטישמים לבתי החולים ויראו את הטיפול המסור בכל בן אנוש, והנה בא חבר הכנסת סמוטריץ' וזועק כנגדם, אכן אתם צודקים! האם יש חילול ה' גדול מזה?!

החשש מ'מה יאמרו הגויים' הוא חשוב, אולם עיקר העניין הוא האמירה העקרונית שאותה איננו יכולים שלא לזעוק.

מסבב הסיבות לא בחר לברוא את עם ישראל בארצו, ולא בחר להתגלות ולהיפגש את הפגישה הראשונית עִם עַם ישראל בהר הבית, אלא במצרים עִם עַם של גרים ועבדים. שם הוא התגלה ושם נשמעה צעקת האלוהות ששמעה את זעקת העשוקים ולא יכלה לעמוד מרחוק. כאן התחיל עם ישראל!

הדיבור הראשון בהר סיני היה 'אנכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים'. הקב"ה לא התגלה לישראל כבורא עולם, אלא התגלה עם אמירה פשוטה ונוקבת – שמעתי את צעקתכם ולכן באתי. מעתה יהודי מחויב לעזור לכל אדם באשר הוא אדם.

בשעה שישמעאל הלך למות בצמא ובכה "קפצו מלאכי השרת לקטרג, אמרו לפניו ריבון העולמים, אדם שהוא עתיד להמית את בניך בצמא את מעלה לו באר?! אמר להם איני דן את האדם אלא בשעתו "באשר הוא שם" [בראשית רבה]", ובשעה שתינוק מגיע לבית החולים חס וחלילה אין לחשוב על עתידו אלא על חייו ונפשו באותו הרגע.

בליל התקדש חג, בשעה שכל יהודי מתעטף בהדרת קודש לחגוג את הולדת עם ישראל, וכל משפחות ישראל מתכנסות בבתיהם לחגוג את ליל הסדר, יש לצעוק צעקה גדולה שתשמע מקצה העולם ועד קצהו – להיות יהודי פירושו לעזור לכל אדם באשר הוא אדם.

בברכת חג שמח

דוד ביגמן- אביה הכהן

שלחה למערכת

נילי בן-ארי

הגדה היתולית שנכתבה בגטו קרקוב

שלום רב,

​בין ערב חג הפסח, שבו אנו קוראים בהגדה, לבין יום הזיכרון ​לשואה מפרידים רק 11 ימים. והמרחק בין מה שדקלמנו אתמול לבין מה שדקלמו וחשו משפחותינו לפני 73 שנה - עצום.

הגדה "היתולית" מגטו קרקוב כפי ששוחזרה, אחרי המלחמה, על ידי נתן גרוס ויוסף באו. ההגדה נכתבה באוקטובר 1942 ומתארת את החיים בגטו. ההגדה נמצאת בארכיון יד ושם, תיק 03/465.

הסדר וההרכב
חיפוש אחר לחם וקמח.
שלוש מצות מטיט ונסורת המסמלות את שלוש השכבות של העם: היודנרט, משטרת הגטו וההמון האפור של היהודים.
קידוש.
רחיצת ידיהם של הנשיא ונציגי היודנרט.
כרפס, כלומר קולורבי, פרי של אחר הצהרים.
תה-אול עם לימון-אול וסכרין-אול.
לחם עשוי מטיט ונסורת הנקרא "המצלצל".
ים של דמעות, עשבים מרים, ביצים רקובות וכו'.

הא לחמא עניא
הנה הלחם של כרטיסי החלוקה, שאכלו אבותינו בגטו. מי שרעב שייכנס ויטעם, ויאבד את תיאבונו.
מי שנזקק שיילך לשכן, שיש לו מכרים שוטרים והוא מביא הרבה סחורות לגטו.
השנה עדיין עבדים – בשנה הבאה נהיה בני חורין.
השנה בגטו – בשנה הבאה בעולם הבא.

מה נשתנה
מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות?
שבכל הלילות אנו אוכלים עוגות, לחמניות ועוגת פרג, הלילה הזה אנו אוכלים את "המצלצל".
שבכל הלילות אנו אוכלים, אגסים, תפוחים ושאר פירות, ובימי סדר אלה אנו אוכלים קולורבי – פירות של אחרי הצהרים.
שבכל הלילות אנו אוכלים ארוחת ערב, כל אחד בדירתו. והלילה הזה אנו אוכלים במרתף.
שבכל הלילות אנו שוכבים איש איש במיטתו, מכוסים בשמיכה ולמראשותיו כרית רכה, הלילה הזה אנו ישנים בלי שמיכה, שלושה במיטה.

עבדים היינו
עבדים היינו להיטל בגטו והוציאנו משם איש משטרת הגטו ביד חזקה ובאגרוף מאיים, והושיבנו בקרון. ואילו לא הוציאנו, היינו גם כך נספים, וילדינו ונכדינו כלל לא היו נולדים.

משה ברבי יהושע
מספרים על רבי יהושע, רבי אלעזר, רבי עקיבא ורבי טרפון, אשר ישבו כל כך הרבה זמן באי-נוחיות סגורים בבונקר, שותקים בעקשנות ומתפללים בשקט, עד שהגיעו תלמידיהם מבני ברק ואמרו: רבותי, האקציה כבר נגמרה.

ארבעה בנים
חכם, מה הוא אומר? איך יוצאים מהמצב הזה? על כך ענה לו: אלוהים נתן לך שכל וכסף, כדי שתצטייד בניירות אריים.
הרשע מה הוא אומר? בשביל מה כל זאת? ממילא לא נשרוד את המלחמה. ואז תענה לו: אתה שוב מקרקר, עורב מגעיל שכמוך? וזרוק אותו החוצה לכל הרוחות.
התם מה הוא אומר? אולי בכל זאת לא יגרשו אותנו. על זאת ענה לו: אלוהים שומר על מי ששומר על עצמו.
ואת מי שאינו יודע עדיין לשאול, עטוף אותו בשמיכה חמה כדי שלא יקפא בקרון והבא אותו ל"כיכר ההסכמה" לטרנספורט.

עשר המכות
גטו; עבדות; משטרת הגטו; יודנרט; ס.ס.; "אנדצי" [פולנים לאומנים אנטישמיים]; לחם לפי כרטיסי מזון; האוקראינים; כולם החוצה [קריאה של אנשי הס.ס.]; שמחה שפירא [מפקד המשטרה היהודית בגטו].

רבי שמיל היל בנזוק חיבר את האותיות הראשונות לקיצור שקל לזכור: צ ר ו ת ג ד ו ל ו ת [האותיות הראשונות בפולנית מתחברות למילים "גרויסע צורעס" – צרות גדולות באידיש].

דיינו
אילו באו הגרמנים ולא התעמרו בנו, דיינו.
אילו התעמרו בנו ולא היו שולחים אותנו לעבודות כפיה, דיינו.
אילו היו שולחים אותנו לעבודות כפייה ולא היו עושים עלינו מצוד, דיינו.
אילו היו עושים עלינו מצוד ולא היו סוגרים אותנו בגטו, דיינו.
אילו היו סוגרים אותנו בגטו ולא היו מקימים את משטרת הגטו, דיינו.
אילו היו מקימים את משטרת הגטו ולא מגרשים אותנו, דיינו.
אילו היו מגרשים אותנו ולא עושים מאיתנו סבון, דיינו, דיינו, דיינו, הוי דיינו.

רבן גמליאל
רבן גמליאל היה אומר: מי שלא מספר בפסח על שלושת הדברים הבאים, לא מילא את חובתו: שה לעולה, "מצלצל", עשבים מרים.
שה לעולה: לזכר מה נקבע? לזכר כך שהלכנו כמו שיות לטבח לטרנספורט, כאשר לא אחד היה נמלט מגורל זה אילו הלך ליערות.
"מצלצל" עשבים מרים שאנו אוכלים, לזכר מה נקבעו? לזכר כך, כי עשבים אלה מתוקים לעומת הגורל המר של סבך וסבתך בגטו.

אחד מי יודע
(רק חלק מהחרוזים שוחזרו)
אחד – שמחה שפירא, אדון החיים והמוות שלנו.
שניים – שערי הגטו.
שלוש – האותיות העקרוניות – R (התחמשות) W (ורמכט) Z (אזרחים).
ארבע – אפשרויות טובות יותר מגירוש: לירות בעצמך, להטביע את עצמך, להרעיל את עצמך, לתלות את עצמך.
בשבע – נועלים את שערי הגטו.
תשע – שעת העוצר.
עשרה ימי עבודה בשבוע.

===========================================================================

הכנות לגינת ירק / גינה קהילתית

בעמק שלנו, הקיץ מתחיל ומתחילים בהכנת גינת ירק:

עיבוד הקרקע בקלשון או בקולטיבטור נגרר בטרקטור,

ניכוש ואיסוף העשבים (לקומפוסט),

פיזור קומפוסט אורגני שעבר תהליך התחממות והבשלה,

השקיה רוויה (3-4 שעות) לפירור רגבים והנבטת עשבי קיץ.

טיפול בעשבי הבר, יישור והחלקה – הפסקה ל-7 ימים והשקיה קלה כעבור יממה, וזריעה של תירס, חמניות, אבטיח, מלון, מלפפונים, עגבניות, דלעת נוי, ועוד.

חג פסח אביבי ושמח

ב ה צ ל ח ה

על התמימות וחשיבותה

אלתרמן "הזקן" כתב זאת לפני שנים רבות אם המילים לא נס ליחן, גם אם האיש עצמו מזמן אינו איתנו עדין במילים כוח עז ללמדנו משהו לקח.

כה רבות הבשורות הרעות, השחיתויות הבעיות הפוליטיות והבינלאומיות של מדינת ישראל. קטנטנה מול ים של שונאים ואויבים ונראה כי העולם כולו נגדנו. אך בל נשכח היו ימים גרועים יותר של שעבוד, השמדה ואכזריות קנאה... גם אז העולם שתק. אולי העולם לא היה נגדנו, שהרי לא היינו מסוכנים לאיש רק מסכנים על המסכן אפשר לרחם.

והנה היום אין אנו מסכנים. אנחנו חיים, יש לנו ארץ נהדרת, יש לנו צבא, יש לנו בטחון בנו. ויותר מכל בבורא העולם שנשאר איתנו הוא היה הוא הווה והוא יהיה.

מבלי משים אין אנו יודעים כי יש פה בתוך כל האירועים הקשים הרבה הרבה ניסים קטנים וגדולים יש לפקוח עיניים..

"הַמִּין הַזֶּה אָפֵס. כֻּלָּנוּ חֲכָמִים.

אַךְ כַּנִּרְאֶה הָיָה זֶה לֹא מָשָל שֶל סְתָם.

כַּיּוֹם אוּלַי קָשֶה בְּכָךְ לְהַאֲמִין

אֲבָל הָיָה אֵי פַעַם אֶחָד תָּם…"

אלתרמן מיטיב לבטא זאת ממני.

בכל יום חייב אדם לראות את עצמו כאילו.. והנה זה השיר נכון. נכון גם היום. ערב פסח תשע"ו.

כי אלולא אותה תמימות, כמו שאמר המשורר

"קָשֶה לְהַעֲלוֹת אֲפִילּוּ בְהִרְהוּר

מַה שֶהָיָה נִשְאָר מִכָּל הַהַגָּדָה."

אֶחָד תָּם / נתן אלתרמן

"תָּם מַה הוּא אוֹמֵר: מַה זֹּאת?"

הַמִּין הַזֶּה אָפֵס. כֻּלָּנוּ חֲכָמִים.

אַךְ כַּנִּרְאֶה הָיָה זֶה לֹא מָשָל שֶל סְתָם.

כַּיּוֹם אוּלַי קָשֶה בְּכָךְ לְהַאֲמִין

אֲבָל הָיָה אֵי פַעַם אֶחָד תָּם…

מוּזָר הָיָה הָאִיש. כָּל עַם יוֹצְאֵי מִגֹּשֶן

רָאוּ אֶת הָאוֹתוֹת וְהַמּוֹפְתִים בְּעַיִן,

רָאוּ אֶת הַמַּכּוֹת וְאֶת נְחַש הַנְּחֹשֶת,

רָאוּ אֶת הֶהָרִים שֶנָּזְלוּ מַיִם –

בָּרִאשוֹנָה הָיוּ עוֹמְדִים כְּנִפְעָמִים

וּמִיָּדָם צוֹנְחִים הַסִּיר וְהַיָעֶה…

אֲבָל חִיש קַל תָּפְסוּ: זֶה טֶבַע הַיָּמִים

זֶה סִדְרָם וְכָךְ נָאֶה וְכָךְ יָאֶה.

אָכֵן מֵעֵת צֵאתָם אֶת אֶרֶץ רַעַמְסֵס

הִתְחִילוּ הֵם תּוֹהִים

עַל יוֹם שֶאֵין בּוֹ נֵס.

אֲבָל לֹא כֵן הָאִיש הַלָּז הָאַגָּדִי

אֲשֶר נִמְנָה עִם בְּנֵי מִשְפַּחַת הַקְּהָתִי.

צָרִיךְ הָיָה לִרְאוֹת אֶת זֶה הַגּוּץ הַתָּם

וְאֶת פִּתְחוֹן עֵינָיו

בְּהִקָּרַע הַיָם…

צָרִיךְ הָיָה לִרְאוֹת כֵּיצָד, מִבְּלִי לָמוּש

הִבִּיט בַּיָּם הַנָּס,

כְּאִלּוּ זֶה חִדּוּשׁ...

הַתִּמְהוֹני!ִ שְׁכֵנָיו רָאוּ אוֹתוֹ רוֹגֵשׁ

אֲפִילּוּ כַּאֲשֶׁר

נִגְלָה עַמּוּד הָאֵשׁ...

כְּאִלּוּ לֹא יָדָע וְלֹא שָׁמַע בְּעֵרֶך

שֶׁעַמּוּד אֵשׁ מַגִּיעַ לְכָל אִישׁ בַּדֶּרֶך!

הוּא כְּנִדְהָם הִבִּיט וּבְעוֹד גּוּפוֹ סוֹמֵר

רַק "מַה זֹּאת?" הוּא אָמַר –

כִּי תָם מַהוּ אוֹמֵר?..

גַּם אַחַר כָּך, בִּהְיוֹת הַצּוּר לַאֲגַם מַיִם,

(עוֹד לֹא הֻרְגַּל הָאִישׁ!)

פָּעַר הוּא שׁוּב עֵינַים.

וּבְלִי חֲקֹר אִם נֵס גָּדוֹל הוּא אוֹ קָטָן

הוּא מַיִם כָּל הַיּוֹם שָׁאַב כִּבְכוֹר שָׂטָן.

אַף עֵת הָרִים רָקְדוּ מִנֶּגֶד כְּאֵילִים

אוֹמְרִים שֶהוּא כִּמְעַט יָצָא מִן הַכֵּלִים.

וּשְנֵּי שָרֵי מֵאוֹת אֲשֶר חִלְּקוּ צִיוּד

סִפְּרוּ שֶהוּא דִבֵּר אֲפִילּוּ צִיּוֹנוּת…

אָכֵן, מַה נַאֲרִיךְ מִלִּים מִזַּן אֶל זָן?

תָּלוּש הָיָה הָאִיש וּכְמוֹ מִחוּץ לַזְמָן…

- - אַך אִלּוּלֵא רָאוּ עֵינָיו מַה שֶרָאוּ

וְאִלּוּלֵא יָדַע לִבּוֹ מַה שֶיָּדַע,

קָשֶה לְהַעֲלוֹת אֲפִילּוּ בְהִרְהוּר

מַה שֶהָיָה נִשְאָר מִכָּל הַהַגָּדָה.

הטור השביעי

עמודים 462-464

עבדים היינו (עתה בני חורין)

עֲבָדִים הָיִינוּ, הָיִינוּ,
עַתָּה בְּנֵי חוֹרִין, בְּנֵי חוֹרִין.
עֲבָדִים הָיִינוּ,
עַתָּה, עַתָּה בְּנֵי חוֹרִין, בְּנֵי חוֹרִין

לקריאת הדברים באתר זמרשת לחצו כאן

מספרת ענבל פראג: השיר לא נכתב בזכות עצמו כשיר יחיד, אלא היה חלק מן ה"חטיבה המוסיקלית" שמתחילה בקטע פסנתר, ממשיכה בלחן ייחודי של "הא לחמא עניא" ושל הקושיות ומסתיימת ב"עבדים היינו".

יהודה שרת כלל את השיר בלחן זה גם בסדר יגור, אף שרוב המוזיקה לסדר הייתה פרי עטו שלו.

צפו בביצועמסדר יגור 2007 תזמון 21:10 דקות

להאזנה לביצועו של יהורם גאון -לילדים לחצו כאן

בהגדה של עין-חרוד שני חלקים ל"עבדים היינו" -

החלק הראשון של שלום פוסטולסקי(לא מובא בשלמותו) והפחות מוכר. לחצו כאן לשם האזנה

החלק השניהוא המוכר.

*****************************************************************

לקריאת הדברים מאתר "הזמנה לפיוט" לחצו כאן

עֲבָדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה בְּמִצְרָיִם

וַיּוֹצִיאֵנוּ ה' אֱלֹהֵינוּ מִשָּׁם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה

וְאִלּוּ לֹא הוֹצִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אֲבוֹתֵינוּ מִמִּצְרַיִם

הֲרֵי [עֲדַיִין] אָנוּ וּבָנֵינוּ וּבְנֵי בָנֵינוּ מְשֻׁעְבָּדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה בְּמִצְרָיִם

וַאֲפִילוּ כֻּלָּנוּ חֲכָמִים כֻּלָּנוּ נְבוֹנִים [כֻּלָּנוּ זְקֵנִים]

כֻּלָּנוּ יוֹדְעִים אֶת הַתּוֹרָה

מִצְוָה עָלֵינוּ לְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרָיִם

וְכָל הַמַּרְבֶּה לְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח

נוסח הפיוט ע"פ דניאל גולדשמידט, הגדה של פסח ותולדותיה

מקטעי הפתיחה העתיקים ביותר של ההגדה של פסח, הנאמר מיד לאחר 'מה נשתנה'. זהו אחד הקטעים הידועים ביותר של ההגדה, והוא נושא בחובו את המוטיב המרכזי של ההגדה וחג הפסח, החוזר כחוט השני במחשבה היהודית – התפיסה כי יציאת מצרים אינה נחווית רק כזיכרון היסטורי רחוק, אלא כחוויה קיומית המשפיעה על חיי יהודים בכל הזמנים.
המשפט הפותח של "עבדים היינו" נשען, בשינויים קלים, על פסוק מספר דברים, המופיע שוב בהגדה כתשובה לשאלת הבן החכם. אל הפסוק הוצמדו שתי פסקאות נוספות. הראשונה מבטאת את ההכרה בכך כי לא את אבותינו בלבד גאל הקדוש ברוך הוא, אלא אף אותנו גאל עמהם.
הפסקה השנייה מדגישה את חשיבות סיפור יציאת מצרים, גם עבור חכמים זקנים ונבונים, בהיותה האירוע המכונן בתולדות עם ישראל.
הלחן הנלמד בגני הילדים הוא לחן צעיר יחסית, שנתחבר בארץ לפני קרוב למאה שנה ע"י החלוץ שלום פוסטולסקי, בן למשפחת חסידי גור שעלה לארץ ישראל, אל קיבוץ עין חרוד. את הלחן לשיר חיבר עבור סדר הפסח בקיבוצו.

להאזנה לביצוע עבדים היינו*מתוך ההגדה של פסח בלחן: בבל (עירק)לחצו כאן

לחנים וביצועים נוספים: (אטליה, אלג'ריה, בוכרה, כורדיסתאן וכו') - ראו את בדף האתר המוזכר לעיל

חג הפסח

אחד ממאפייני הסדר הוא ההסבה. המשנה במסכת פסחים קובעת 'ואפילו עני שבישראל לא יאכל עד שיסב'.

הפירוש המיידי שכולנו מכירים להסבה זו קשור למצב הגוף בעת האכילה, כאשר הכוונה להטיית הגוף והישענות על כרית וכיו"ב (בצד שמאל). כך עולה גם משאלת הילדים -'מה נשתנה הלילה הזה, שבכל הלילות אנו אוכלים בין יושבים ובין מסובים, הלילה הזה כולנו מסובים?'

מדוע שונה הוא הלילה הזה? מדוע בכל הלילות אנו יושבים זקופים באכילתנו, ואילו הלילה אנו מוטים כלפי צד שמאל?

אך החובה להסב בליל הסדר פורשה גם באופן אחר. רבי נתן מרומי, בעל ספר ה'ערוך' (נפטר לפני 910 שנים) מבאר את המילה כקשורה לשורש 'ס.ב.ב.' וחובת ההסבה היא החובה לאכול בחבורה, 'כי דרכם היה בימי קדם ועד היום באנשי מזרח לישב על המאכל ועל המשתה סביב סביב'.

בסעודה שגרתית, אכילת חולין, אוכל אדם עם עצמו, יושב מול הקיר, או מול החלון, וסועד את לבו. במסעדות של מזון מהיר (ואפילו בחדר האוכל בארוחת צהריים...) יושבים בשורות, פנים אל פנים אבל גם גב אל גב. לעומת זאת בליל הסדר אנו נקראים להסב, ליצור סיבוב. כך מבאר זאת הרב כשר: 'היקף סביב הכיסאות לשבת לסעודה... ועיקר מצות הסיבה היתה לאכול איש ושכנו ומשפחתו בהסיבה, כלומר בחבורה אחת...'

זהו אופיו של ליל הסדר – זמן של אכילה בסיבוב, של יצירת מעגל מסביב לשולחן, של חבורה ושכנות.

הישיבה במעגל מאפשרת לראות את האחרים שלצדנו ומבטלת את ההיררכיה, אין ראש למעגל ואין זנב.

האחוה מביאה לשוויון, והשוויון לחירות. מסופר על האדמו"ר מסוכטשוב שכששאלו אותו תלמידיו מדוע אין 'טיש' בחצרו בליל הסדר, השיב להם שלא יוכלו להיות בני חורין אם יהיו במחיצתו...

נשתדל לקראת ליל הסדר שאנו בפתחו להעצים את תחושת המעגל והשוויון, ליצור במהלכו אווירה והזדמנויות ממשיות של 'פנים בפנים', של מעגל, שבו יש מקום לכל אחד ואחת, ויש אפשרות לראות את הפנים של כל אחד ואחת, וממקום זה תגיע ה'הללויה', ותצמח הגאולה.

חג שמח ושבת שלום, הרב אורי ליפשיץ, רבה של טירת-צבי