שלום רב קוראנו היקרים

 

ט"ו בשבט בפתח והחורף בעיצומו

עם גשמי הברכה הרבים.

 

"העולם לא נברא אלא בשבילי"

כך אמרו חז"ל שעלינו להאמין

מה שמטיל על כל אחת ואחד מאיתנו

חובה מוסרית גדולה למצוא את ייחודו וייעודו.

  ובהמשך לכך שירו של ישי ריבו

אשר נכתב לפני שנתיים לרגל הולדת בנו יהונתן

 

 

מקשה אחת זהב

 

מבית ומחוץ, מקשה אחת זהב 
אין בו,מין השפה ולחוץ ולא מאחורי הגב 
זך וטהור, מושך אליו את האור 
בלא משים.. 

מבית ומחוץ, כמו שרק האל יודע 
וזה פלא עצום, מעל כל השגות הטבע 
ומשיצא אל האור, עומדים כאן בתור 
מלא ניסים.. 

וכל העולם עכשיו,לא נברא אלא בשבילו 
כן כל העולם, כולו... 

מבית ומחוץ מקשה אחת זהב 
אין לו, ממה לאן ולמה לרוץ, 
כל כך שלו עכשיו 
וככל שאני מוסיף להבין 
אין בי מילים 

וכל העולם עכשיו,לא נברא אלא בשבילו 
כן כל העולם, כולו... 

מבית ומחוץ מקשה אחת זהב..     

 

 

מקשה אחת זהב

כך נקווה שנצליח לפתח כל אחד את עצמו

תוך כדי ראיית האחר והסביבה כולה.

 

 

חג ט"ו בשבט שמח

ושבת שלום

 

 

גדי ליאון

העורך

 

 

הנש"ר חגג עם החורף

 

החורף הגיע זה מכבר, ולכבודו שרנו "אח איזה חורף" שכתב יורם טהרלב והלחינה נורית הירש.

אך לפני חגיגת החורף חזרנו על השיר "אלעד ירד אל הירדן", הידים הורמו והונחו על הכתפיים בפזמונים והחברותא חגגה.

בואו ונחזור אל החורף וסממניו. זה מכבר גילינו כולנו כי ניתן עם גופנו להפיק קולות מגוונים המדמים מצבים שונים.

את הרוח המביאה את העננים "ייצרנו" באמצעות שפשוף כפות הידיים, את הגשם באמצעות "אצבע צרידה" ואילו את הרעם באמצעות רקיעות ברגליים.

כל בית בשיר מתייחס לאלמנט אחד מהשלושה וכך שילבנו את כל התנועות בהתאם לכל בית.

ה"אווירה התחממה" למרות החורף והגשם והשמחה רבתה.

 

לצפייה בביצוע הילדים מבית החינוך "דקלים" וחברי הבית לחצו כאן

לצפייה בביצוע הילדים מבית ספר "שק"ד" וחברי הבית לחצו כאן

 

להעמקת החוויה צפינו במקהלה מלוס אנג'לס מבצעת את "אפריקה" - Africa - Angel City Chorale - לחצו כאן

 

עברנו ל"פינת הבקשות" בה נבחר "שיר הרשת" ו"אין לי ארץ אחרת".

 

לסיכום, היה זה "מפגש חורפי" חם ושמח.

לצפייה באלבום התמונות לחצו כאן

מחכים כבר למפגש הבא....

 

גדי ליאון

רכז מיזם נש"ר

בית גיל עוז

 

 

ארבעה דורות על שולחן היצירה בגיל עוז

הנינה של רחל ממעוז חיים בקשה ביום כיף שלה לבוא לסבתא רבה בבית גיל עוז לחוג עיסת נייר.

אימה, המתגוררת ברשפים באה לאימא - ורד רוס , ביתה של רחל וכך נפגשו להם יחד ארבעת הדורות.

כמה מיוחד ומרגש.

 

מוזמנים לבוא וליצור עוד מפגשים שכאלה.

 

 ורד רוס                                              גדי ליאון

קידום השירות וייזום פרויקטים                            מומחה שיקומי

"היחיד והיחד  בשואה"

תחת כותרת רחבה ומשמעותית זו נבנה במהלך חודשים ארוכים המפגש אשר התקיים היום בבית גיל עוז בנוכחות עשרות חברות וחברים שהתקבצו למפגשים מרגשים ומיוחדים.

המפגש חולק היום לשני חלקים.

מפגש I – "לחלץ תווי פניהם" – סיפורו של היחיד בשואה

 בין השעות 8.30-10.00     

חילוץ תווי פניהם של הקרבנות באמצעות האיסוף, התיעוד, ההנצחה, המחקר והחינוך, לא זו בלבד שהוא מנציח את זכרו של העולם שאבד, אלא הוא גם תורם תרומה של ממש לעיצובו של עולם חדש ומתוקן.

פתחה את המפגש והנחתה אותו לכל אורכו- בחן ובנעימות, ברגישות ובשמירה על לוחות הזמנים נילי בן ארי ועל כך תודתנו העמוקה.

המפגש החל בדבריה של הדסה אור, אשר שיתפה אותנו בנאום של יאיר, בנה, במסע "עדים במדים" בטקס של המשלחת במחנה טרבלינקה.

דליה יוחנן שיתפה אותנו בסיפורו האישי של אביה, קורט-נפתלי וורטהיים לאור "ליל הבדולח" בפולדה אחרי שמונים שנה, ובדבריה ניסתה לתת תשובה לשלוש שאלות:

איך משפיע הנוף בתוכו צומח ילד על הפיכתו לאמן כאדם בוגר?

כיצד משפיעה האסטטיקה של העיר פולדה – על תפיסתו כאמן מסורתי-מודרני?

איך משפיעה חווית הבריחה – הגירה – עליה על גיבוש זהותו כאמן יהודי – דתי – ישראלי? 

רלף סלינגר תיאר בפני המשתתפים את החוויה: "גיליתי שהייתה לי משפחה גדולה שנרצחה". על פעילותו להשיג מידע על אביו שכמעט ולא הכירו ועל העלאת זכרונם של יהודי וילקויסק.

סיימה את המפגש נגה גיל, בת הדור הרביעי לאוגוסטו ווירג'יניה פיפרנו בתארה בסרט ובמלל את המפגש של המשפחה המורחבת, עד דור חמישי, במסע משותף לו הם קראו:  "לאושויץ ובחזרה – דור רביעי זוכר" .

מוזמנים לצפות בסרט – לחצו כאן

 

מפגש II -"ניצוצות של אור"  – חסידי אומות העולם

בין השעות 10.30-12:20    

סיפורם של יחידי הסגולה, לא-יהודים שסיכנו נפשם להצלת יהודים בתקופה האפלה ביותר בתולדות האנושות וזאת ללא בקשת תמורה  ותוך סיכון נפשם. במפגש נעסוק בסיפורי הצלה של יהודים על ידי חסידי אומות העולם ונציג דילמות, קורעות לב, שעמדו בפני המצילים.

חנה כהן – שיתפה בסיפורה מהרגש אותו כינתה: הוסתרתי בצל הצלב". שמונה ילדות שהוחבאו בתוך מנזר.

מרים טרופר שיתפה בסיפורה על משפחת טיזיאק אשר הסתירה אותה ואת אחיה נחום, היא כינתה את סיפורה: "הסתתרתי בדיר חזירים".

משפחת נתן ורותי דה לוי - כיצד הצילה משפחה בהולנד את משפחת דה לוי, בסיפורו: הבית האחורי, סיפור על מחבוא מיוחד בימי המלחמה.

אריה וליז זמורה שיתפו אותנו בסיפורה של ליז וג'יזל אחותה בצרפת אשר היו בטיפול של משפחת בק, משפחה נוצרית.  כל תושבי העיירה שיתפו פעולה בטיפול בשתי האחיות כך שהן לא חוו הסתרה.

סיים את המפגש יעקב נקש שסיפר את סיפורו לו קרא "כמעט הייתי כומר".

אנו רוצים להודות לכל החברות והחברים שבאו למפגש ובעיקר לבוגרים ששיתפו בסיפורים האישי vכה מרגש.

היה זה בוקר כאמור מרתק ומרגש וממלא, מוזמנים לטעום במקצת באמצעות התמונות – לחצו כאן

בשבוע הבא נעסוק במפגש נוסף על הנושא: יהודים מצילים יהודים.

מוזמנים בשמחה

 

גדי ליאון

רכז תחום ניצולי שואה

בית גיל עוז

חבורת הפיוטים מתכוננת לקראת ט"ו בשבט

 

פתחנו את מפגשנו הפעם בשיר "ישמחו השמים". מילות הפסוק מדברות על שמחת השמים והארץ הים ומלואו.

גרמי הטבע ובני האדם וכל היצורים  נוצרו ונבראו למען מטרה ייחודית. כל אדם באשר הוא הגיע לעולם באישיותיו הייחודית והחד פעמית בכדי לתת לעולם מעצמו.

שמחנו בשמחת השמים על נתינת הגשמים והארץ על היבול הצומח.

לצפייה בביצוע החבורה לחצו כאן

 

המשכנו בשיר "השקדיה פורחת" על כל בתיו, אשר נכתב בידי ישראל דושמן, הכה מוכר לכולנו.

לצפייה בביצוע החבורה לחצו כאן

  

 

העלנו את הנקודה כי רוב כמעט מוחלט של חגי ישראל נחגגים באמצע החודש, היום בו הלבנה מלאה ומגיעה לשיא מלאותה כדי לסמל שגם עם ישראל מגיע למילואו בחגיו.

 

עסקנו בשירה של נעמי שמר המבוסס על תורה של רבי נחמן מברסלב, "שירת העשבים", כהכנה לקראת ט"ו בשבט.

כשהתבונן ר' נחמן בטבע, הוא לא ראה בו רק צמחיה, חיים ואדמה, אלא גם מקור להשראה רוחנית; וכך אמר לפלוני שטייל עמו בשדות: "ואמר לו רבנו זכרונו לברכה: לך עמי לטייל, והלך עמו חוץ לעיר והלך בין העשבים. ענה רבנו זכרונו לברכה ואמר: אם היית זוכה לשמוע את קול השירות והתשבחות של העשבים, איך כל עשב ועשב אומר שירה להשם יתברך... כמה יפה ונאה כששומעין השירה שלהם וטוב מאד ביניהם לעבוד את ה' ביראה" (שיחות הר"ן, קסג). בעובדה ש"כל עשב ועשב אומר שירה", מצא ר' נחמן משמעות נוספת, אותה פיתח בהרחבה בתורה ס"ד בספר 'ליקוטי מוהר"ן', המשוקעת בבית הראשון בשירה של נעמי שמר. הוא ראה בעובדה זו ביטוי לייחודיותה של כל בריה תחת השמים, לדרכה הבלעדית, ל'ניגון' המיוחד לה – ולא פחות מכך, לחובה המוטלת על כל אדם, ועל המנהיג בפרט, להיות ער ורגיש ל'ניגון' של זולתו. 

האזנו לביצועו המיוחד של קובי אוז ללחנה של נעמי שמר.

לצפייה בביצוע זה לחצו כאן

לעיון במילות השיר לחצו כאן

לצפייה בביצוע החבורה יחד עם שרית חדד לחצו כאן

קנחנו בפיוט "יום ט"ו בשבט הנהדר" שנכתב בידי רבי מרדכי מסלטון . פיוט לט"ו בשבט במסורת יהודי חאלב.

השיר עומד בסימן של לבלוב ופריחה ורבים בו ביטויי השמחה של האדם והטבע המתחדש. המשורר מברך את השנה הבאה שתהא פורחת ופוריה וחותם בבקשה לגאולה ולבנין בית המקדש.

לעיון במילות הפיוט לחצו כאן

להאזנה לביצוע השיר בלחנים שונים לחצו כאן

 

חבורת הפיוטים מאחלת לכולם חג "ט"ו בשבט שמח.

 

 

גדי ליאון

עורך מעת לעט

פרה אדומה - דרמה ישראלית

סרטה של הבמאית ציביה ברקאי יעקב.

השחקנים: אביגיל קובארי גל תורן ומורן רוזנבלט.

הסרט מתאר את סיפור התבגרותה של בני שהתיתמה מאמה בעת לידתה ולאחרונה נפטרה סבתה האהובה.

בני חיה עם אביה, שהוא איש ימין קיצוני, המגדל פרה אדומה, שיש לה "יעוד" להשחט מול בית המקדש, על מנת לאפשר לעם היהודי להיטהר.

בני מגלה את נטייתה הלסבית ומתאהבת ביעל, בת שירות לאומי, הגרה בשכנות אליה.

לטעמי הסרט קשה ומעורר מחשבות עצובות...

 

לצפייה בקדימון לסרט לחצו כאן

 

תמי חיים

נווה-אור

לעמוס עוז - שלומית שניר, 31.12.2018

לא גבה קומה, ענק

בעומק רוחך

אנחנו מביאים אותך

היום, לבית עולם.

גשם פסק בחוץ

עולם מוריק, רחוץ

ממעל עטך, חיוכך,

עוטפים כמו חיבוק.

עינך הבהירות, עמוס

פקוחות בי עם מותך,

גם אם התריס מוגף

דלתי שלי פתוחה.

מן הכאב הצמחת אהבה

עם כה רבים חלקת סיפורך,

נביא בשער, עתים נרדף,

אך לא מרפה.  לך צמאנו

והתקשינו לקבל,

נוח בשלום, הגעת אל החוף

נותרה יצירתך

בה פרח ושיבולת

ואהבת אדם, להורות הדרך.

כלנית - שלומית שניר, 9.1.2019

תמיד הן היו שם. בגדרת-הפרות הסמוכה לשער קיבוץ-נווה, הקיבוץ בו צמחה הילה. כל-אימת, שעדר הפרות הועבר לאזור מרעה אחר, ו"קבוצת-הדר", כיתתה, קיבלה "יום חופשי" משנת צהריים, בחורף. הילה הייתה הולכת עם שתיים או שלוש מבנות כיתתה, לבקר אותן, את חברותיה הכלניות.

הן, היו רצות אל המרבד הצבעוני ומרחפות בו כדבורים עמלניות. שם, בתוך עננים, של עלים מנוצים, צמחו הכלניות.  פשוטות כמו נשימה, כמו אגלי טל, סוכריות מתוקות של הטבע. כל כלנית צעירה, נפקחה אל השמש, בעין שחורה-כחולה, מוקפת בטבעת לבנה, בין עליי כותרת קטיפתיים. הכלניות היו - לבנות, ורודות, כחולות, תכולות, ובשני מיניי סגולים, לגווניהם. סביבן הייתה אדמת בזלת כהה וערמות זבל קטנות. הפרות נהגו ללחך את העשב וצמחים נוספים, אך הכלניות אינן טובות לקיבתן, ולכן הניחו להן.

הילה אהבה ללכת על הכביש הדק שבין קיבוץ נווה ל"חורשת הארבעים", שלאחר מכן, קראו לה "חורשת טל". שם צמחו כלניות אדומות, על גבעולים גמישים וגבוהים. בשדה הפלחה שמול הכלניות האדומות, בצבצה אדמת האזור, קלה ואדמדמה, שגרמה לצבען העז.  עדיין לא היו אז, כללים להגנת הצומח, שאסרו קטיף פרחיי בר מוגנים. אמה נהגה לשים בצנצנת העגולה הקטנה, בכוננית שבדירתה - כלניות, ולעתים רקפות, או סיגליות תרבותיות שגידלה בגינתן.

כשהייתה הילה כבת תשע, עברה האם לדירה גדולה יותר בחלק העליון של נווה, שטיפס על ההר שלהם. האם, שהייתה לה הכשרה של גננית, הכינה בגינתה, שתי ערוגות עבור בנותיה: אילנה הצעירה והילה. במאור פנים הציעה להן, להעביר מהטבע לערוגותיהן, פקעות של כלניות ורקפות ולטפחן, והבטיחה לסייע להן בכך. הילה שמחה, והספיקה להעביר מספר פקעות לערוגתה, עד שהאם נתקפה באחד מדכאונותיה, והערוגה המובטחת נעזבה לנפשה.

כשגדלה מעט, ביקשה הילה מאמה, שתאמץ לביתן, צעיר או צעירה, שעבדו והתגוררו בנווה. אמה, הסכימה לכך, ושבחה את הילה באומרה, שאימוץ ומתן בית חם, הוא מעשה נכון וטוב. יוזמה זו אכן הבשילה עד סופה: האם, אמצה, כשנה, מורה לעברית, צעירה מארגנטינה, שהיגיעה לנווה להכשרה ולחיזוק השפה. שמה היה כלנית, ובינה לבין הילה נוצר קשר חם. משעזבה את הקיבוץ, נתנה להילה ספר מלהיב למזכרת, ושמו "השלושים וחמישה במאי", מאת אריך קסטנר. הספר ניצב גם היום במדף הספרים של הילה, מקומט קצת מרוב קריאה. על הדף הקדמי שלו, נכתב באותיות גדולות וכחולות: "להילה המטוקה מכלנית האוהבת". על האות ט' סימנה כלנית איקס, ומעליו רשמה את  האות ת'.

על הרקפת התרבותית

ביום הותיק, פנה אלי חבר שאכתוב על הרקפת התרבותית – בעיקר איך לשמור אותה לטווח ארוך יותר.

הרקפת התרבותית מטופחת מתחילת זריעה בתנאים המתאימים. הריבוי על-ידי זרעים לרוב ואינם מפתחים פקעת, נשתלים ונזרעים במצע מיוחד ולרוב נמכר ונשמר בעציצים. המצע זקוק להשקיה מדי יומיים, תנאי אור מלא, אך לא בשמש. אין לעודד במים פושרים, להתייחס אליה כאל צמח חורף ולהציב אותה במקום ללא רוח וללא מזגן מייבש.

ביחס לרקפת בר – יש לקנות את הפקעות ולהשאירן באדמה.

 

 

 

 

את הזרעים גם של התרבותית וגם הבר ניתן לאסוף ולזרוע. 

אליעזר בן יהודה

 מילים: ירון לונדון, לחן: מתי כספי

ביצוע: חוה אלברשטיין, מתי כספי  

 

כמו הנביאים הקנאים לשם 
הוא קינא לפועל ולתואר ולשם. 
ובחצות, העששית בחלונו, 
היה רושם במילונו תילי תילים 
מילים יפות, מילים עפות, 
מתגלגלות מן הלשון. 
אליעזר, מתי תשכב לישון 
הן קומתך כמעט אפיים שחה 
והעברית אשר חיכתה אלפיים 
היא תמתין לך עד בוא השחר. 

אליעזר בן יהודה 
יהודי מבדח 
מילים מילים, מילים מילים 
הוא בדה ממוחו הקודח. 

אם נמה העברית אלפיים, נו אז מה, 
הבה נעירנה ונמציא את היוזמה, 
את המגהץ, את הפצצה, את הריהוט 
בקצה נוצה בכתב רהוט. 
כתב כרובית, כתב גלידה, 
כתב את כל, את כל מילון בן יהודה. 
ועוד הוסיף מילים לברוא 
ונוצתו המהירה לא נחה 
והשפה גדלה 
ולא הכירה את מראה דמותה 
את מראה דמותה בבוא השחר. 

אליעזר בן יהודה 
יהודי מבדח 
מילים מילים, מילים מילים 
הוא בדה ממוחו הקודח. 

ובן נולד לו, וכזאת האיש אמר: 
זה הבכור אקרא לו בן יהודה איתמר 
שמינקות ועד קמילה, מיום בואו 
בברית מילה ועד מותו - 
כרותה לו ברית עם העברית 
ומלחמה לו את הלעז להכרית. 
איתמר - אכן היה לגבר, 
קומת תמר ויפי צורה וסבר, 
והלשון בפיו היתה שפת עבר. 
איתמר בן אבי, 
שאביו היה נביא 
גבר כלבבי. 

לצפייה בביצועו של מתי כספי לחצו כאן

לצפייה בביצועה של חווה אלברשטיין לחצו כאן 

  

לצפייה בביצועם של  מתי כספי חוה אלברשטיין והפרברים לחצו כאן

 

השיר נכתב על ידי ירון לונדון בעת שהיה שדרן רדיו בקול ישראל. בתחילת שנות ה- 60 צפה לונדון בסרט "האָלָמוֹ", המתאר את קרב אלמו שהתרחש בארצות הברית בשנת .1836 בסרט מתואר דייווי קרוקט,  גיבור מלחמה אמריקאי שלכבודו בוצע שיר בסרט. בעקבות הצפייה בסרט תהה לונדון מדוע לאמריקאים יש שירים על גיבוריהם ההיסטוריים ואילו בעברית לא קיימים שירים על גיבורי התחייה הציונית.
לונדון, שגדל בבית בו ניתן כבוד רב לשפה העברית, חשב שיש להקדיש שירים בעברית למחיי השפה העברית.  אליעזר בן-יהודה נחשב בעיני לונדון גיבור ציוני, ולכן החליט לכתוב עליו שיר שנותר בינתיים במגירה.

בשנת 1970 קיבל לונדון פנייה למסירת שיר , מתוכנית הרדיו של קול ישראל  "דו רה מי ועוד", בהפקתה של דליה גוטמן ובהגשתה של רבקה מיכאלי.  לונדון כתב עד אז מספר פזמונים מוכרים, ובתוכנית הוקלטו פזמונים רבים שנוצרו בהזמנת קול ישראל.  מתי כספי, שהיה לקראת תום שירותו הצבאי בלהקת פיקוד הדרום,  הוזמן להלחין את מילותיו של לונדון. השיר, בעיבודו של אלכס וייס הוקלט על ידי חוה אלברשטיין בבית המורה בתל אביב, שם הוקלטו תוכניות המקור של קול ישראל. השיר זכה להשמעות רבות ברדיו וצעד במצעדי הפזמונים השבועיים של הגל הקל וגלי צה"ל בסביבות אוגוסט–אוקטובר 1970 (בשיאו, ב-14 בספטמבר, הגיע למקום השלישי) ובאותה שנה נכלל בתקליטה של אלברשטיין  "משירי ארץ אהבתי".  מתי כספי נהג לבצע את השיר בהופעותיו. הוא שר אותו בחגיגת הזמר 1976.

 

תוכן השיר:   השיר עוסק בפועלו של אליעזר בן-יהודה,  אחת הדמויות המפורסמות בתחיית הלשון העברית.  נזכרות בו כמה מילים מהרבות שהמציא, כגון: "יוזמה", "פצצה", "כרובית" ו"גלידה". בבית האחרון של השיר נזכר בנו,  איתמר , והבטחתו של אביו שיגדל על ברכי השפה העברית. בשיר מוגדר בן יהודה כ"יהודי מבדח" שבדה מלים ממוחו הקודח. לימים סיפר לונדון כי התכוון לכתוב יהודי תמהוני, אך מכיוון שרצה שהביטוי יתחרז עם "מוחו הקודח", שינה ליהודי מבדח, על אף שלדבריו יש בכך שגיאה, שכן בן-יהודה תואר כאדם חמור סבר ולא כאדם מבדח.

ירון לונדון כפזמונאי  בשנים 1964-1982 עסק לונדון בכתיבת פזמונים, ביניהם כמה שהפכו ללהיטים: "שיר הטלפון", "אליעזר בן יהודה", "גשר אלנבי", "עמיחי", "החיים היפים", "לו הייתי פיראט", "בואי לאילת", "ציף ציף מעל הרציף", "כולם חכמים כולם" ו"מרדף". לימים אמר ירון לונדון בריאיון עיתונאי "יש שיר אחד שהיום לא הייתי כותב, וזה 'מרדף', שנמצא בדיסק. יש בשיר הזה תיאורים עם נימות פשיסטיות שהיום לא הייתי כותב"]. שיר זה עוסק בארץ המרדפים ומביע אהדה אל הטורחים על הביטחון השוטף]. עם מבצעי פזמוניו נמנו שלישיית הגשש החיוור , להקת הנח"ל, חוה אלברשטיין, מתי כספי והשלושרים. בשנת 2005 יצא לאור הדיסק "לו הייתי פיראט", ובו אוסף פזמוניו.

 

ירון לונדון - מנחה של "לונדון וקירשנבאום"

קירשנבאום (מימין) עם ירון לונדון, בצילומי התוכנית "לונדון את קירשנבאום", 2008

לונדון את קירשנבאום הייתה תוכנית אקטואליה בערוץ עשר . מ-31 במרץ 2003 ועד ספטמבר  2015הונחתה על ידי ירון לונדון ומוטי קירשנבאום.  מאוקטובר 2015 ועד סיומה, הוגשה התוכנית על ידי לונדון לבדו בשל מותו של קירשנבאום באותה שנה, ובימי חמישי הוגשה על ידי מגישים מתחלפים מקרב כתבי חברת חדשות עשר,  בעיקר רביב דרוקר ונדב איל.

התוכנית ירדה מהאוויר ב-10 בינואר 2019 כחלק מתהליכי המיזוג של ערוץ עשר ורשת.

פרשת בשלח - "שבת שירה"

 

קריעת ים סוף היא כמובן נס שאין דומה לו. רבי יוסי הגלילי טוען (במדרש שאנו קוראים בהגדה של פסח) כי על הים לקו המצרים חמישים מכות, תיאור שכוונתו להעצים את הנס ואת נפלאותו, גם אל מול עשר המכות.

במדרש אחר, נפגש רבי יוסי אחר (רבי יוסי בן חלפתא) עם מטרונה (אישה רומאית עשירה וחשובה), התוהה מה עושה הקדוש ברוך הוא מאז בריאת העולם:

אמר לה: הקב"ה יושב ומזווג זיווגים...

אמרה לו: וזו היא אומנותו? אף אני יכולה לעשות כן, בשעה קלה.

אמר לה: אם קלה היא בעיניך, קשה היא לפני הקדוש ברוך הוא, כקריעת ים סוף.

 

בהמשכו של הסיפור, משדכת בן לילה המטרונה את אלף עבדיה עם אלף שפחותיה, מהלך שכמובן לא מועיל ולא מגיע לשלום בית...

 

מציאת הזיווג, כמו גם שימור קשר זוגי ובכלל, היכולת לחיות בשלום (בבית פנימה, עם שכנים וחברים לקהילה, ואף עם אנשים אחרים קרובים ורחוקים) לא קלה היא. זהו סוג של נס 'ברמה הגבוהה ביותר', נס כקריעת ים סוף.

וכל כך למה?

נראה שקריעת הים היא ביטוי לנס שבו מוכרע הטבע של המים (הנוזלים), שאינם 'נקרעים' בדרך כלל.

באופן דומה, זיווג (כמו גם שלום בית ושלום בכלל), דורש התגברות על הטבע האנושי שאיננו 'מתחבר' תמיד, הרואה את עצמו מתוך עצמו, והיודע להיות ביקורתי וציני כלפי האחר.

 

לפני כשבוע הלך לעולמו הרב אלישע וישליצקי. הרבה נכתב וסופר עליו, על אהבת ישראל שהיתה בו, על מסירות נפשו ללימוד תורה בכל מקום ומקום, על אמונתו הגדולה בגאולת ישראל ועוד.

לא הייתי מתלמידיו, אך הגעתי לביתו פעם עם קבוצת רמי"ם שעסקה בשאלת הוראת גמרא בישיבות תיכוניות.

אחד מבני החבורה רצה באותו הזמן להיפגש עם גדול תורה אחר, רבו משכבר, ונענה בשלילה – הרב אינו מעוניין להיפגש עימו, בגלל היותו חלק מאותה קבוצה (שפעלה תחת מי שהיה אז ראש מנהל החינוך הדתי, הרב שמעון אדלר ז"ל).

אותו חבר היה נסער, וסערת נפשו הטרידה את החבורה כולה. מישהו הציע, ונסענו אל הרב אלישע, לשתף אותו במר נפשו ולשמוע את זווית מבטו.

הרב אלישע שקיבלנו במאור פנים ובחיוך גדול, בענווה מופלאה שהיתה בו ובקשב עמוק לדברים, התחיל ללמוד עימנו את דברי חז"ל 'תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם'. בסופו של השיעור אמר בזו הלשון:

'תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם. ומי שאינו מרבה שלום, אינו תלמיד חכם'.

 

ננסה להרבות שלום, להיות בעלי ענווה ותלמידי חכמים, למצוא את הטוב שבכל אחד, ולזכות לנס שבזיווג.

 

שבת שלום, הרב אורי ליפשיץ, רב טירת צבי