שנה קלנדרית חדשה החלה

אך בעורב ימיה התבשרנו במוצאי השבת

על פטירתם של שלושה אנשים יקרים.

 

מלאך המוות עבד קשה השבת. 
ככה, התבשרנו על מותם של שלושה: 
האחד כתב סיפורים שלמים מעוררי השראה. 
השני סייע לסיפורים קטועים לכתוב את פרקי ההמשך של חייהם.
השלישי היה סיפור ישראלי של ימי התום והראשית. 
עמוס עוז, צביקה לוי, שייע גלזר.

עמוס עוז, איש ירושלים, חולדה, ערד ותל אביב - היה הישראלי החדש. שפת התנ"ך עם רעיונות חדשניים. סיפורים נועזים הנוגעים בנימי הנפש, איש אמת, מדוייק. נביא בן זמננו.
צביקה לוי היה הלב של ישראל החדשה. חמלה ואהבה לכל, חיבור ודאגה לאלה שנזנחו בצד הדרך. איש של דאגה. מפעים שדווקא הצבא הופך לפלטפורמה של חמלה. צביקה גרם לחיילים שחשבו שאין להם עתיד וסיפור להפוך לפרק מפואר בסיפור של העם היהודי. 
ושייע חרך רשתות. לפני שדברו על כסף, מכרו וקנו. בשנים שבהם לסמל שעל החולצה היה משמעות, שהגול היה שייך לכולנו. כשהסיפור שלנו היה פשוט. 

זוהי ישראל שחוברה לה יחדיו.

הרב שי פירון

 

היכן ישראל שחוברה לה יחדיו"

הלוא היא יכולה להיות חלק מכל אחת ואחד מאיתנו.

הולכים אנו לקראת ימי בחירות.

בואו ונקרא לימים אלה 100 ימים של אחדות.

 

אחדות איננה ביטול אישיות היחיד מול הכלל.

אחדות אמר הרב קוק:

"אחדות הניגודים".

 

בואו ונתאחד מתוך הכרת האחר והשונה ממני.

 

בהצלחה לנו

 

שבת שלום

 

גדי ליאון

העורך

הנש"ר גלש מההר אל הירדן עם אלעד

 

פתחנו את מפגשנו השבוע בשיר "בהר הגלבוע" , אשר מספר את הקרב העתיק של המלך שאול בהר הגלבוע ואל המתרחש כעת בו.

החברים, הילדים וחברי הבית, העלו הצעות מגוונות לתנועה בעת אזכור המילים "בהר הגלבוע" וכך חזרנו על שיר זה.

 לצפייה בביצוע השיר עם ילדי כיתת המורה שיראל מבית ספר שק"ד לחצו כאן

בעיקרו של המפגש ירדנו אל הירדן, אל תקופת המלחמה על הירדן ולשירו הידוע של אברהם זיגמן, "אלעד ירד אל הירדן" , שנכתב על אלעד אופיר, בנו של שייקה אופיר.

עסקנו בהבנת מילות השיר, המדברות על שלום, גשר וקשר בין המחנות, בין הדורות, וממילא על המיזם שלנו, מיזם נש"ר, שכל כולו עוסק בכך. הבנת השיר התבצעה באמצעות השלמת השורה השלישית בכל בית מתוך מספר ארבע אפשרויות, על פי התוכן ועל פי החריזה.

הועלו הצעות מרתקות ומרגשות אשר לימדו אותנו, חגית ואני, עד כמה החשיבה והיצירתיות כבר מגיל כה צעיר מפותחות וקיימות.

 

בפזמון הנפנו ידינו לשכנים מימין ומשמאל וכך נרקם הגשר והועמק הקשר שבין הלבבות.

 

הצגנו תמונות מחתימת הסכם השלום עם ירדן והתמונה המפורסמת של רבין ז"ל עם המלך חוסיין ז"ל במדשאת בית גבריאל וראינו כיצד החלום שהיה בשיר קם והפך למציאות.

 

סיפרנו לילדים על הקשר שנוצר עם אברהם זיגמן, מחבר ומלחין השיר באמצעות אחיו אפי שהגיב על הסרטון של ביצוע השיר עם ילדי נש"ר בשנה שעברה וההתרגשות עלתה.

 בסיום המפגש עם ילדי כיתת המורה שירלי מבית החינוך דקלים הגישה נינה להדר- מטפלת בית גיל עוז- מכתב ברכה מרגש במיוחד.

לצפייה בביצוע השיר  עם ילדי כיתת שיראל מבית הספר שק"ד לחצו כאן

גשר וקשר בין מחנות, גשר וקשר בין הדורות - קשרים אישיים ההולכים ונבנים.

 

גדי ליאון

רכז מיזם נש"ר

בית גיל עוז

 

 

"גבוה נמוך ופסל" עם ילדי נש"ר וחברי בית גיל עוז

 

במפגשנו השבוע עבדנו על מעברים מטר לשורה על גבוה ונמוך וחלוקה לקבוצות קטנות כולל יצירת פסל- קפיאה במנח בו נמצאת ברגע שהמוסיקה הפסיקה להישמע.

 

הקשר הבין דורי והבין אישי ההולך ומתחמם לאורך המפגשים ולרוחבם בידיה האמונות והמקצועיות של רויטל בית און צור ובעיקר- הקשר שנוצר באופן כה טבעי ומרגש בין הילדים לבין חברי בית גיל עוז.

 

כה מרגש, כה טבעי , כה מיוחד.

 

טעמו וראו באלבום – לחצו כאן

 

גדי ליאון

רכז מיזם נש"ר

בית גיל עוז

 

חבורת הפיוטים בכוחות החבורה עצמה

החבורה התכנסה ובשמחה החלה בשיר "שמחה גדולה הלילה", אשר נכתבה בידי משה אליהו. שיר שמחה לכל עת,שחובר על פי לחן של שיר ערבי קיים, במקרה זה השיר 'אלילא לילא לילא. משה אליהו חיבר לשיר זה מלים עבריות והשיר הערבי הפך להיות - 'הַלַּיְלָה לַיְלָה לַיְלָה, שִׂמְחָה גְּדוֹלָה הַלַּיְלָה'. השיר מאד פופולרי ומושר בשמחות שונות, כאשר בהתאם לאופי השמחה, 'מודבקות' עליו מלים שונות.

השיר מתאים לכל אירוע משמח ונוהגים להוסיף מילים בהתאם לאירוע.

לעיון במילות הפיוט לחצו כאן

 
לצפייה בביצוע החבורה לחצו כאן

המשכנו בפיוט מתוך שיר השירים: "אני חבצלת השרון" אותם פסוקים ממגילת שיר השירים המבטאים דיאלוג בין הרעיה והדוד, כנסת ישראל והקדוש-ברוך-הוא.

 פסוקים אלו הולחנו זה מכבר וביחד עם ג'ו עמר שוררנו אותם בשמחה.

לצפייה בביצוע החבורה לחצו כאן

 

קינחנו  בקטע מתפילת השבת "ישמח משה". פיוט קצר המהווה את הברכה הרביעית בתפילת 'העמידה' בשחרית של שבת. נאמר בדרך כלל בנעימה של נוסח התפילה. 
הברכה, החריגה מעט בלשונה ובנושאיה מרוב הברכות המצויות בתפילות הקבע, התמיהה רבים; ויש אף שהסתייגו מאמירתה, כמו רש"י למשל, והציעו להחליפה בנוסח 'אתה בחרתנו' הנאמר בימים טובים. 

ישמח משה במתנת חלקו – הלוא היא התורה שניתנה לו בסיני.

בחרנו להעמיק בפיוט זה עקב יוזמתו של סולן החבורה- שמוליק גבאי - לפייטה בשבוע שעבר.

לעיון במילותיה לחצו כאן

לצפייה בביצוע החבורה עם סולן החבורה שמוליק גבאי לחצו כאן

לצפייה בביצוע החבורה  עם ביצועו של משה לוק לחצו כאן

היצירה מתוך החבורה - מה טוב יותר מזה!

גדי ליאון

עורך מעת לעט 

 

ילדים בסדר גמור - ביוגרפיה דורית של ילדי הארץ 1948 - 1955 

כתבה וחקרה חנה יבלונקה

חנה הסופרת מקדישה את סיפרה באהבה לנכדיה סופי ויוני. וכותבת להם במילה אחת- שתדעו. ושמה נקודה בסוף המשפט הנחרץ הזה. נפעמתי מן ההקדשה הזאת מסבתא לנכדיה. סבתא שרואה דחיפות ונחיצות לספר לדורות הבאים מה היה כאן בימים של ראשית המדינה.

 

 

 

 

כילדה שנולדה בשנתה של המחברת, כשנתיים אחרי קום המדינה,  מסתקרנת לדעת האם גם אנוכי ילדה בסדר גמור?

 

תמי חיים

נווה-אור

דקת דומייה בוורשה לזכר אחרון לוחמי המרד בגטו:

"גיבור, ברוך דיין האמת"

ראש העיר רפאל טרזקובסקי חלק כבוד אחרון לשמחה רותם ("קאז'יק") שהלך לעולמו בירושלים. שוטרים מקומיים הניחו זר ליד אנדרטת פתחי הביוב, משם חילץ את לוחמי המחתרת אחרי המרד. "לזכרו של הגיבור", צייץ ראש העיר

איתמר אייכנר פורסם:  23.12.18

 

הטקס בוורשה, היום (מתוך טוויטר)

 

מחווה פולנית לשמחה רותם (רטהייזר), המכונה "קאז'יק", אחרון לוחמי מרד גטו ורשה שהלך אתמול (שבת) לעולמו בירושלים בגיל 94: עיריית ורשה ארגנה טקס לזכרו ליד אנדרטת פתחי תעלות הביוב ברחוב פרוסטה 51, ובמסגרתו הניחו שוטרים מקומיים זר ועמדו דקה דומיה.

 

הטקס היה יוזמה של ראש העיר החדש של ורשה, רפאל טרזקובסקי. במהלך היום הוא פרסם בחשבון הטוויטר שלו שני ציוצים לזכר המנוח: בראשון כתב שרותם היה אזרח כבוד של ורשה והוסיף בעברית "ברוך דיין האמת". בשני העלה תמונה של השוטרים מניחים את הזר וכתב: "ברחוב פרוסטה 51, במקום שבו שמחה רותם קאז'יק הוציא החוצה חבורה של מורדים מהביוב – עומדת האנדרטה לזכר לוחמי גטו ורשה. לזכרו של הגיבור, בואו נזכור את המקום הזה היום".

 

גם לשכתו של נשיא פולין אנדז'יי דודה התייחסה למותו של רותם: "שמחה רטהייזר-רותם, אחרון הלוחמים של מרד גטו ורשה, מת. אחרי המרד הוא ארגון סיוע לעשרות לוחמים ששרדו את ההתקוממות. הוא היה גיבור של שתי אומות: הפולנית והישראלית".

לצפייה במה ש"צייץ" ראש העירייה לחצו כאן

  

 

העדות של "קאז'יק" - הניצול האחרון מהמרד   (צילום: יד ושם)

by Taboola

Promoted Links

 

במהלך מרד גטו ורשה ב-1943 שימש רותם קַשָּר בין הבונקרים. בסיום המרד פיקד על חילוצם של לוחמים מהגטו הבוער דרך תעלות ביוב. במעשה זה הציל את אחרוני המורדים, שמר עליהם ואפשר להם להסתתר ביער ובדירות מסתור עד תום המלחמה.

 

הוא נולד ב-1924 בוורשה כבכור מבין ארבעה ילדים. בהיותו בן 12 הצטרף לתנועת "הנוער הציוני". בספטמבר 1939, עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, איבד את אחיו ישראל וחמישה בני משפחה נוספים, כשביתו נהרס בהפצצות הגרמנים. קאז'יק עצמו נפצע בהפצצות אלה. לאחר גירוש יהודי העיר לגטו שלחו אותו הוריו אל קרובי משפחה בכפר קלבוב, ליד ראדום. בשנת 1942 חזר לגטו ורשה וחבר לארגון היהודי הלוחם (אי"ל).

 

בינואר 1945 נשלח לעיר לובלין על-מנת ליצור קשר עם הממשלה הפולנית הזמנית. בדרכו לשם פגש חיילים סובייטים וכך מצא את עצמו בשטח שזה עתה שוחרר מהכיבוש הנאצי. בהמשך לקח חלק בארגון "הבריחה". ב-1946 הגיע קאז'יק לישראל במסגרת עלייה ב' ונכלא על ידי הבריטים במחנה המעצר בעתלית. בארץ הצטרף ל"הגנה" ולחם במלחמת העצמאות. לאחר קום המדינה שימש בכמה תפקידים רשמיים בשליחות מדינת ישראל.

 

ב-1984 העלה את קורותיו על הכתב בספרו "ובתוכי העבר". אשתו גינה הלכה לעולמה לפני כשנה וחצי. הוא הותיר אחריו אחות, שני בנים וחמישה נכדים.

 

לקריאת המאמר במקור לחצו כאן

זריעת ירקות ושתילת ורדים כעת

מקווים שלא תתקוף אותנו הקרה וניתן לזרוע גם בחודש זה ירקות (תחילה במנבטה מוגנת) ובחודש הבא להעתיקם לערוגות – צנונית, סלק, פול, קולורבי, שום, בצל, תרד וכרוביים.

 

 

 

 

 

לגבי ורדים, היות ויש עשרות אלפי זנים שטופחו במשך השנים, קשה להחליט לפי הקטלוגים המתפרסמים. לכן מומלץ ללכת לקניה עם ענף ודוגמית פרח למשתלה מוכרת, כדי לקנות את הרצוי, או לפחות הקרוב לו ביותר. רוב המשתלות עוסקות בזנים נפוצים בשנים האחרונות.

רצוי לצרף לשתיל הצעיר גם את שמו – ללמידה לפעמים הבאות. השתילים שנמכרים ברשתות מצופים בדונג מיוחד ונשמרים יפה עד הלבלוב.

לחצו כאן לעיון בקטלוג ורדים מגוון

על השתילה כתבתי מספר פעמים ואפשר לשאול גם את הגנן המקומי – אך הראוי לתשומת לב: בעת הקניה קחו שתיל בעל 3 זרועות ושורש לא פצוע ולא מפושק. 

חדשנות בשדה מאז ולתמיד

בשדה אליהו יש מאז ומתמיד, גם שמרנות וגם חדשנות.
יותר מ – 250 איש התכנסו בשדה אליהו במסגרת ארועי שנת ה – 80 לעלית הקיבוץ על הקרקע באדמות העמק, לכנס שעסק ב"חדשנות בשדה מאז ולתמיד". בכנס הרצו בחירי המרצים בתחום, והקהל היה מגוון מאוד הן מתחום החקלאות, הן מתחום האג-טק והן מתחום הגנת הצומח. מאז שעזבו הבדואים והטמפלרים את אדמות העמק, שדה אליהו וכל חקלאי העמק מפתחים ומחדשים, ומהווים דוגמא ומופת ליצירתיות, יזמות ומקצועיות. הקהל מדווח על כנס מעניין מאוד בפן המדעי/מקצועי ובפן החברתי/קהילתי.
כרזת "ברוכים הבאים" הוכנה ללא תאריך, כך שאנחנו כבר ערוכים לכנס הבא.

 

 

עלילות המחשב ומעשה הקטורת

 

שלחתי מייל, בעברית תקינה נאמר דוא"ל. דואר אלקטרוני. חיכיתי. יום יומיים ללא תגובה. הנושא החשוב לא ניתן לדחייה. שלחתי שנית. ושלישית... לא נחה דעתי עד אשר גילית כי המקף בכתובת הדוא"ל אינו מקף רגיל, אלא, מקף תחתון.

והעולם שב לתיקונו. לחיצה קטנה והמקף הקטנטן שינה את מקומו ב- 3 מ"מ....מערכת המידע תוקנה ואיתה מערכת היחסים האנושיים שעמדה על סף התמוטטות. והתקלה איננה אפילו בגודל של "מסמר קטן" אותו מסמר קטן אשר על פי השיר הידוע, גרם לנפילתה של העיר.

אין חדש תחת השמש. בהוראות מעשה הקטורת אשר אנו מכירים מסידור התפילה היומית, נמנים כל מרכיביה של קטורת הסמים, קטורת הסמים הוקטרה על מזבח הזהב מידי יום ביומו.

_{(תלמוד בבלי, מסכת כריתות, דף ו', עמוד א')} הַצֳּרִי  וְהַצִּפּוֹרֶן,  הַחֶלְבְּנָה וְהַלְּבוֹנָה... מוֹר וּקְצִיעָה וְשִׁבּוֹלֶת נֵרְדְּ וְכַרְכּוֹם מִשְׁקַל שִׁשָּׁה עָשָׂר, שִׁשָּׁה עָשָׂר מָנֶה ... קִלּוּפָה שְׁלֹשָׁה קִנָּמוֹן תִּשְׁעָה..."

וכן הלאה נמנים כל הסממנים למיניהם ולמידותיהם.

הקטורת היתה נתונה למעשה ידיהם של בני משפחה אחת, אשר העבירו את סוד הכנתה לדורות. "וְאִם חִסֵּר אַחַת מִכָּל-סַמֲמָנֶיהָ חַיָּב מִיתָה". מיתה? שאלתי את עצמי מידי שבת (אז זכיתי להתפלל שחרית בציבור, אך היא נאמרת מידי יום) מיתה? עד כדי כך?

העולם הטכנולוגי המודרני תרם להבנת הנאמר. יש ודברים מתהוים, קמים ונופלים על אפס קצהו של מרכיב. לא תמיד אנו מודעים לחשיבות מרכיב מעשינו. לו היינו יכולים לנתח, לחזור ולבחון כל מילה וכל פעולה על תוצאותיה החיוביות והשליליות – כמה צער וכאב היו נמנעים, כמה אושר ושמחה היו נגרמים!! אך לא נוכל. ובכל זאת עצם המודעות ברכה בה. המקף הקטן ומרכיבי הקטורת יעידו על כך.

 

 

 

 

 

 

 

 

אבישג - טבת תשע"ט

 

 

אתה פה חסר לי

נורית גלרון       מילים ולחן: אביב גפן

גשם כיסה את אספלט הכביש 
ביום הכי קר בשנה, 
ומעיני שלי, טפטוף מקומי, 
כי יש סדק בלב אהבה. 

כשהלכת מכאן, לא ידעת לאן 
מסגרת פני בחלון. 
אבל גם בתמונות, לפעמים הדמויות 
מקשיבות לתקתוק השעון. 

ואולי, אתה פה חסר לי. 
אתה כאן, אתה שם, 
ובכל זאת אתה פה חסר לי. 
ואולי, אתה פה חסר לי... 

אתה אידיוט אמיתי אם חשבת אותי 
שאבוא וארוץ עד אליך, 
וכלום לא קרה כשאתה לא בסביבה. 
(כן) הכל די רגיל בלעדייך. 

הייתי בכיף מחבקת אותך, 
מחכה לך בין הסדינים. 
אני שונאת אנשים, (אנשים חלשים)
שבמקום לדבר הם זזים. 

ואולי, אתה פה חסר לי... 

(מה יקרה אם פתאום תבוא אלי 
ותייפה את הכל? 
רגע של שקט, בחוץ שוב הגשם 
ממשיך על הכביש עוד ליפול?) 

ואולי, אתה פה חסר לי..

לצפייה בביצועה של  נורית גלרון  לחצו כאן

אביב ברוך גפן (נולד ב-10 במאי  1973)  הוא זמר-יוצר,  מוזיקאי,  מלחין,  פזמונאי,  משורר ומפיק מוזיקלי ישראלי.  מוביל את הרכב הרוק "אביב גפן והתעויוט" ושותפו של סטיבן וילסון לצמד "בלאקפילד".

גפן ידוע בתור הזמר שסחף את הנוער הישראלי של שנות ה-90,  שאותו כינה "ילדי אור הירח". גפן ויצירותיו מראשית דרכו היו מזוהים עם הזרם השמאלי בפוליטיקה הישראלית.  שיריו לרוב עוסקים במחאה ונוגעים בסוגיות אוניברסליות כמו אהבה,  שלום,  מוות,  דת, צבא;  ומנגד, הוא נוגע גם בנושאים שנויים במחלוקת כמו התאבדות,  התנסות בסמים וסרבנות.

גפן נולד ברמת גן וגדל במושב בית יצחק.  אביו הוא הפזמונאי יהונתן גפן ואימו היא נורית גפן. שמו נקרא אביב על שם סבתו מצד אביו, אביבה, אחותו של משה דיין.

ב-1992 שיחק בסרט הקולנוע של הבמאי צורי מימון "נערי החוף", שעבורו גם כתב ושר את שיר הנושא. עוד באותה שנה הלחין לנורית גלרון את השיר "אתה פה חסר לי", שאת מילותיו חיבר יחד עם אחותו שירה גפן.  השיר (שבמקור נכתב לדפנה ארמוני ולבסוף הועבר לגלרון) היה ללהיט הגדול ביותר מאלבומה של גלרון "בתוך הסערות" שיצא באותה שנה.

ב1995 - הוציא גפן את אלבומו הרביעי "שומקום".  האלבום הוקלט בלונדון ועורר סערה בישראל בשל השיר "שומקום", שכלל את השורה "מי זה שם הולך שיכור, זה ראש הממשלה" שהייתה רמז לשמועות אודות הרגלי השתייה של ראש הממשלה דאז - יצחק רבין.  בעקבות זאת השיר נפסל לשידור ברדיו. באותה שנה הופיע גפן אצל דן שילון בתוכנית מיוחדת לקראת יום העצמאות בנוכחותו של רבין. מתוך האלבום התפרסמו גם השירים: "אהבנו", "מלאך" ו"שלום".    לזכרו של חברו ניר שפינר, שכאמור נהרג בתאונת דרכים ב-1991, כתב גפן את השיר "לבכות לך". גפן נתן לאריק איינשטיין לבצע את השיר, משום שחשב שהוא זקוק לביצוע בוגר יותר מכפי שיוכל לבצעו בעצמו. איינשטיין הקליט את השיר לראשונה בסוף 1993, ומאוחר יותר בגרסה אחרת עבור אלבומו "יש בי אהבה", שיצא ב-1995. ב- 4 בנובמבר 1995 הוזמן גפן לעצרת השלום בכיכר רבין,  וברגע האחרון החליט לבצע את השיר. מספר דקות אחרי סופו נורה ראש הממשלה. מאז קיבל השיר משמעות חדשה והפך להמנון הבלתי רשמי של נוער הנרות.

אביב גפן

 

 

פרשת וארא

 

פרשתנו ממשיכה את הדו-שיח שבין משה לבין הקב"ה, בעקבות החמרת תנאי העבדות של בני ישראל אחרי מפגשם של משה ואהרון עם פרעה.

משה, הפונה בטרוניה אל הקדוש ברוך הוא, טוען כלפיו כי מאז כניסתו אל פרעה הורע מצבם של היהודים וְהַצֵּל לֹא הִצַּלְתָּ אֶת עַמֶּךָ.

רבי ישמעאל ורבי עקיבא נחלקו בפשרה של הטענה. לדעתו של רבי ישמעאל, משה טוען (כפשוטם של דברים), שהקב"ה לא מציל את ישראל. לפי רבי עקיבא דבריו של משה אחרים מעט. לדבריו 'יודע אני שאתה עתיד להצילם', אך בינתיים מתקומם משה כנגד אלו 'הנתונים תחת הבניין'. אמנם הגאולה בפתח, אולם אנשים סובלים בדרך, ועל כך מתרעם משה רועה ישראל.

המדרש ממשיך ומספר כי מידת הדין ביקשה לפגוע במשה. על פי שורת הדין, ביקורת שכזו אין לה מקום, ומשה רבנו לא אמור להטיח דברים קשים כאלו כלפי בוראו. יחד עם זאת, טוען המדרש, 'כיון שראה הקדוש ברוך הוא שבשביל ישראל הוא אומר לא פגעה בו מדת הדין".

 

כאשר אדם מונע מדאגה לאחרים, מכאבם של ישראל, מתוך אמונה בגאולה אך מתוך תחושת תסכול על המחירים שבדרך, הרי שעל אף שמצד הדין אל לו להתרעם כלפי מעלה, בסופו של דבר מגמתו החיובית גוברת ודבריו נשמעים.

 

כך אנו גם מוצאים בפרשתנו, בעקבות דבריו של משה, הקב"ה מכריז ששָׁמַע אֶת נַאֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, והוא מתכנן להוציאם ולהצילם, לגואלם, לקחתם ולהביאם לארץ ישראל.

 

השבוע יחול יום פטירתו של רועה אחר בשם משה, ר' משה לייב מסאסוב, מגדולי הרביי'ם החסידים (נפטר לפני 212 שנים), שגם עליו מסופר סיפור מופתי, הקשור לדאגתו והתמסרותו של המנהיג לעמו, של האדם לזולתו, התמסרות שגוברת על שורת הדין ועל כללי ההתנהלות הרגילים, ומביאה לגאולה ותיקון:

חסידים מספרים כי כשנפטר רבי משה לייב מסאסוב, אמר אל נפשו: "עתה פטור אני מכל המצוות, במה אוכל עכשיו לעשות את רצון הבורא יתברך?" נמלך בדעתו: "ודאי רצון הבורא יתברך הוא שאקבל עונש על עבירותיי הרבות לאין מספר!" רץ בכל כוחו וקפץ אל הגיהינום.

מיד נעשה רעש גדול בשמיים, ובמהרה קיבל שר של גיהינום פקודה שכל זמן שהרבי מסאסוב שוהה שם תשבות האש.

ביקש השר מאת הצדיק שילך אל גן העדן, כי לא כאן מקומו ואין זו המידה שהגיהינום תשבות בגללו.

"אם כן", השיב רבי משה לייב, "אין אני זז מכאן עד שיורשו כל הנשמות לילך עמי. על פני האדמה נתעסקתי בפדיון שבויים, וכן לא אניח את ההמון הזה לסבול בכלא!"

ויש אומרים שנעשה רצונו.

 

שבת שלום, הרב אורי ליפשיץ, רב טירת-צבי