שלום רב קוראנו היקרים

 

זהו, רשמית ומעשית החורף החל.

זה הזמן בו בני האדם מתכנסים פנימה

אל הבתים, אל הספרים, אל עצמם.

 

אך אנו, כאן בבית גיל עוז,

ממשיכים ומחכים לכם

חברותינו וחברינו היקרים

לבוא, להיפגש, להאזין וליצור.

 

 

 המפגש האמיתי המתחיל באדם עם עצמו

צריך שימשיך ברגישות ובגובה העיניים

אל זולתו אל סביבתו.

 

 

על זאת ועוד הפעם בגליון זה שלפניכם

 

 

שבת שלום וחורף מרווה

 

גדי ליאון

העורך

"התנועה שבפנים" - מפגשים  משמחים ומעוררים בגיל עוז

אנו בגיל עוז שואפים למצוא ולהביא גם אלינו לפריפריה את  המיזמים והתוכניות החדשות והעדכניות שבעולם הפרא-רפואי  שמביאות הקלה, סוג של מזור ושמחה לגוף ולנפש.

הצוות נחשף לטכניקת הריקוד  המיוחדת של Dance for Pd ולכוח המרפא של התנועה והוקסמנו.

 

מזה כחודשיים מתקיימים אצלנו אחת לשבוע מפגשי תנועה ביום רביעי בשעות אחר-הצהרים.

על המפגשים אמונה ליטל דורצ'ין שמנחה את המפגשים במקצועיות, נעימות ומסירות.

כדבריה של ליטל- במפגשים שלנו אנו נזכרים בגוף, בשמחה של ריקוד בקבוצה, בהנאה שבתנועה עם מוזיקה.

התנועה ביחד מחלצת את כולנו מה"לבד" ומפגישה אותנו אחד עם השני ועם עצמנו, הממלאת אותנו באנרגיה ובשמחה.

כמי שמשתתפת במפגשים אלו, יכולה  אני לשתף מחוויותיי שלי ולספר שגם עבורי המפגש השבועי הוא שעה מעוררת ומרוממת . המוזיקה אכן מחייה ומשמחת והקבוצה נותנת כוח וכייף של ב"יחד".

גם לאדם שלא סובל מבעיה רפואית כזו או אחרת  המפגשים מועילים ותורמים (לפחות אני מתייחסת לגופי ומניעה אותו אחת לשבוע) ומאוד נעימים, אני דוגמא לכך.

אין שום צורך בידע קודם בתנועה ובריקוד וגם אנשים שתמיד התמלאו ביראה אל מול רחבת הריקודים יכולים וצריכים להגיע. במפגשים ליטל המנחה עושה התאמה ליכולתו ומצבו של כל אדם, כך שכל אחד ואחת לפי מצבו יכול לחוש ולהתחבר לתנועה שבתוכו.

המפגשים מיועדים לאנשים שמתמודדים עם  מחלת הפרקינסון ובעיות שיווי משקל(כמו למשל אחרי אירועים מוחיים).

לטעימה קצרה מהמתרחש במפגש אתם מוזמנים לצפות בסרטונים הבאים:

לחצו כאן לצפייה בסרטון 1 

לחצו כאן לצפייה בסרטון 2 

לחצו כאן לצפייה בסרטון 3 

לחצו כאן לצפייה בסרטון 4 

לחצו כאן לצפייה בסרטון 5 

לחצו כאן לצפייה בסרטון 6 

 

לפרטים נוספים ולהרשמה ניתן לפנות לענבר וייס-לשם.

 

ענבר וייס לשם

עו"ס, מנהלת מרכז יום

050-5210083

 

ספרים רבותי ספרים

 

היום מציינים במדינת ישראל את יום חגה של השפה העברית. שפה שעד לפני 120 שנה לא היתה שפת אם של אף ילד יהודי ברחבי העולם. אכן חגיגה.

השפה שהוחייתה מחדש ונוצרה בה ספרות עשירה ומגוונת ממשיכה להתחדש חדשים לבקרים.

ואנו, קוראיה וסופריה ממשיכים לקרוא בה ולדבר בה.

 

לפני תקופה ארוכה החלה להיווצר ספריית השאלה, ללא ספרן או ספרנית וללא ניהול כרטיסי קורא פשוט ספרים המחכים לידיים שיפתחו אותם ויקראו בהם.

 

הספרים הגיעו מכל רחבי העמק, אנשים מסרום לנו ואתם חברי הבית מוזמנים לבוא לקחת לקרוא להחזיר ולהעשיר את ספרייתנו.

זה המקום להודות לאיתמר בריל מחמדיה אשר בנה את המדפים עבור הספריה.

 

הספר הוא חברי הטוב, לפני השינה, בעת הפנאי ולמעשה, בכל זמן.

 

 

גדי ליאון

עורך מעת לעט

הנש"ר המשיך בעלייתו ל"הר הגלבוע"

 

במפגשי השירה השבוע המשכנו בעליתנו להר הגלבוע.

המפגש החל בחזרה על "עמק שלי" עם מחיאות כף בעת אזכור מקומות בשיר וזיהינו שוב את מלחמת שאול המוזכרת בו.

המשכנו עם הגלבוע באמצעות שירה המפורסם של  לאה נאור- "בהר הגלבוע" המתאר את הקרב בו נפל שאול המלך אך המתאר גם את הזמן הזה עכשיו בהר הגלבוע.

זיהינו באיזו עונה התרחש הקרב ובאיזה חלק של היממה וכמו-כן את חלקן המשמעותי של הגיטרות המלוות את פס הקול המוסיקלי בשיר, תוך כדי שהאזנו לביצוע של ה"פרברים".

לאחר הבנת תוכנו של השיר המחשנו את העלייה להר באמצעות הרמת הידיים שורה אחר שורה שה"צמיחה" את הרכס כל פעם מחדש.

מומלץ לצפות בביצוע המיוחד של "צמד הפרברים" – לחצו כאן

 

לצפייה בביצוע ילדי כיתת תמה מבית החינוך "דקלים" יחד עם ותיקי בית גיל עוז לחצו כאן

לצפייה בביצוע ילדי כיתת שיראל מבית ספר שק"ד יחד עם ותיקי בית גיל עוז – לחצו כאן

 

במצלמתי קלטתי לפתע זוג חברים שנוצר זוג רב דורי – זה היופי במפגשים אלו. מרגש כל פעם מחדש.

 

החיבורים מעמיקים ידיים נפגשות כתפיים מחובקות – כיף גדול.

 

גדי ליאון

רכז מיזם נש"ר

בית גיל-עוז

 

הנש"ר יוצר צורות באמצעות הריקוד

 

"בהתחלה היתה שורה שהפכה לצורות גיאומטריות- ריבוע, עיגול משולש ועוד. כל אחד יצר עם גופו צורה ואחר כך שילבנו צורות יחד".

 

כך סיכמו חברי הבית את מפגש התנועה הרב דורי שהתקיים השבוע, כהרגלו, בידיה האמונות והכה מקצועיות של רויטל בית און צור.

 

חיבורים של כל אחד לעצמו ולגופו שלו ומתוך כך להבנה איך יחד ניתן ליצור צורות מורכבות ומשולבות יותר.

 

לאט-לאט, נדבך על גבי נדבך, הדורות משתלבים בחיבור דרך הגוף והריקוד מה שמחבר בין הנפשות.

 

 

כה מרגש.

 

 

גדי ליאון

רכז מיזם נש"ר

בית גיל עוז

חבורת הפיוטים מעמיקה את החברות

 

סביב השולחן התקבצו בנות ובני החבורה והאווירה השמחה קידמה את פניו של ירון בכניסתו לחדר המפגש.

התחלנו בפיוט "חכמה ובינה" אותו כתב פנחס בובו , ומושר על בסיס לחנו של פריד אל אטרש. פיוט זה מושר בקהילות השונות לרגל שמחות ככלל, וביתר פירוט לשמחת חתן וכלה. כל שורה חוזרת בביצוע פעמיים בכדי להתאים את המילים ללחן ולשם הדגשת התכנים.

 

 

 לצפייה בביצוע חלק מהפיוט על ידי חבורת "גיל עוז" לחצו כאן

 

חזרנו לפיוט "יהלומה" המושר בכל עת בקרב יהודי חלב.

הפיוט שנתחבר על ידי אברהם דוויק כלוצי. כפיוטים מאוחרים רבים, נכתב מתוך התאמה למנגינת שיר ערבי מוכר, אותו שר פריד אל אטרש, ואולי גם תוך ניסיון ליצור קרבה צלילית ביניהם, כפי שעולה ממחרוזת הפתיחה, המוקדשת לארץ ישראל ומכנה אותה 'יַהֲלוֹמָה'. 
לשון הפיוט ורעיונו פשוטים הם; הפייטן מבטא את כיסופיו לציון ולירושלים, ומייחל ליום בו יוכל להקריב קרבן בבית המקדש. בה בעת הוא מבקש מן האל כי ישמור עליו ויציל אותו, בזכות תורתו. בתווך יוצר הפייטן הקבלה מעניינת בין מקום מושבו הרם של הקדוש ברוך הוא בשמי מרומים, לבין ירושלים הגבוהה על פני הארץ, וגבוהה גם במעלתה הרוחנית – "אֱלֹהֵי דָר מְרוֹמִים / בְּנֵה בֵיתָךְ בָּרָמִים" – אמנם כעת אתה גר בשמים, אך אנו מחכים שתבנה את ביתך ב'שמי הארץ' – בירושלים. זאת, ברוח מאמר חז"ל המופיע בכמה מקומות: "'וקמת ועלית' – מגיד שארץ ישראל גבוהה מכל הארצות, ובית המקדש גבוה מכל ארץ ישראל" _{(ספרי דברים, קנב, ועוד).} 

 

לעיון במילות הפיוט לחצו כאן

לצפייה בביצוע החבורה לחצו כאן

המשכנו לשורר בפיוט "גואלי יה" שנכתב בידי אשר מזרחי שהיה בתוניס עשרים שנה. שימש שם  בכל תפקידי הקהילה: כרב, מוהל, שוחט, חזן ופייטן וכקורא בתורה.

הפיוט מבטא כמיהה לארץ ישראל ולגאולת העם והארץ.

לצפייה במילות הפיוט לחצו כאן

 
לצפייה בביצוע הפיוט בידי החבורה לחצו כאן

אם נתייחס מעט לנושא המוסיקלי אזי הפיוטים שהושרו בעדות המזרח בנויים על מקאמים. להבדיל מהמוסיקה המערבית במקאמים ישנם חצאי ורבעי טונים ובזה ייחודם.

 

המשכנו את המפגש בחלק מהתפילה בשעת המנחה של שבת – "אתה אחד".

אַתָּה אֶחָד וְשִׁמְךָ אֶחָד וּמִי כְּעַמְּךָ יִשרָאֵל גּוי אֶחָד בָּאָרֶץ 

תִּפְאֶרֶת גְּדֻלָּה וַעֲטֶרֶת יְשׁוּעָה יום מְנוּחָה וּקְדֻשָּׁה לְעַמְּךָ נָתַתָּ 

אַבְרָהָם יָגֵל יִצְחָק יְרַנֵּן יַעֲקב וּבָנָיו יָנוּחוּ בו 

מְנוּחַת אַהֲבָה וּנְדָבָה מְנוּחַת אֱמֶת וֶאֱמוּנָה 

מְנוּחַת שָׁלום וְשַׁלְוָה וְהַשְׁקֵט וָבֶטַח מְנוּחָה שְׁלֵמָה שָׁאַתָּה רוצֶה בָּהּ 

יַכִּירוּ בָּנֶיךָ וְיֵדְעוּ כִּי מֵאִתְּךָ הִיא מְנוּחָתָם וְעַל מְנוּחָתָם יַקְדִּישׁוּ אֶת שְׁמֶךָ .

לצפייה בביצוע החבורה יחד עם יהורם גאון לחצו כאן

ואז, קרא שמוליק גבאי, חבר קיבוץ שדה-נחום ואמר: אני רוצה לפייט ופתח ב"ישמח משה" המפורסם. כל החבורה הצטרפה מיד והשמחה גאתה.

לצפייה לחצו כאן

סיימנו את המפגש בפיוט "אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח ואף על פי שיתמהמה עם כל זה אחכה לו בכל יום" .

המלים האלו, אותן ניסח הרמב"ם כעיקר ה-12 מתוך י"ג עיקרי האמונה, הן שבועת האמונים, הברית הכרותה בין עם ישראל לבין הקב"ה. מלים אלו מלוות את העם היהודי במהלך הדורות.

 

ירון המנחה הסביר כי כמו שיודעים אנו שהרכבת עומדת להכנס לרציף עקב הצלצול כך רואים אנו פעמי המשיח לאורך שבעים שנות המדינה.

לעיון במילות הפיוט לחצו כאן

מוזמנים לצפות בביצוע החבורה לשלושה לחנים לפיוט זה

האחד של קובי פרץ – לחצו כאן  

השני של מרדכי בן דוד – לחצו כאן   

השלישי של שלמה קרליבך – לחצו כאן 

 

האווירה לאורך כל המפגש היתה מרוממת ואנו ממתינים בקוצר רוח למפגש הבא.

 

גדי ליאון

עורך מעת לעט

 

 

יחידת סגולה

מבוקשים מתנדבים לאתגר חשוב ואנושי. הקורס הראשון להכשרת המתנדבים יפתח בתאריך ד' שבט, 10.1.19, וצפוי אחד נוסף במהלך חודש פברואר.

המעוניינים יפנו אל ורד  050-8878881 או למירי כפרי 0547860349

 

"קולנוע אקשן - הסודות שמאחורי הסרטים"

 

המונחה בידיו האמונות של עפר קדר 

מזמין את הקהל לצפות בסרט

"שגעון המוסיקה" – ארה"ב 1977, 115 דקות

 

בימוי: ג'והן בדהאם

שחקנים: ג'ון טרבולטה, קרן לי גורני, פראן דרשר, דונה פאסקו

 

קפיצה מהנה לז'אנר המיוזיקל-ריקוד!!!

ונדבר גם על ג'ון טרבולטה מנקודת מבט של ליהוק...

 

 

 

 

 

לצפייה בקדימון לסרט לחצו כאן

להתראות בקולנוע

 

הסרט יוקרן באולם זיידן

ביום שלישי כ"ד טבת  - 1 בינואר

תחילת ההקרנה בשעה 10:30

סיום ההקרנה בשעה 13:00

 

מוזמנים לצפייה בסרט

גם חברים שאינם חברי החוג    

בעלות של 25 ₪

 

לכל שאלה ופרטים נוספים ניתן לפנות לרויטל

 050-5230198     04-6757402

revitalfuks@gmail.com

נפילת סבי שלמה ברכה ז"ל - שלומית שניר, 24.12.2018

בתחילה חדירת הכדור אינה מכאיבה כמעט, אחר כך חש סבי, שהיה בשנות הארבעים שלו, בכאב. גופו מושך לקרקע ועליה הוא מתפתל. עשן ויריות, ומהומה, שמתובלת בפקודות באנגלית של הבריטים, ובצעקות בעברית.

סבי שהועסק כשומר על מבנה ביפו, נפגע בשוגג בקרב של האצ"ל כנגד הבריטים. לאחר נצח, ידיים צעירות, לא מוכרות, מרימות אותו אל אלונקה מאולתרת. סבי, העולה החדש מחלב, שבסוריה, גונח בערבית. הם מביאים אותו לבית החולים ושם הוא מטופל בטעות כערבי, ואינו זוכה לטיפול המתאים.

סבי חושב על אמי, בתו הבכורה מנישואיו הקודמים. הקשר ביניהם חזק ומיוחד, על חמשת בניו, ועל הבת השביעית, פעוטה בת שנה. אמי, כבר יצאה מן הבית שבתל אביב, למסכת חייה הקשה. הוא יודע שהפגיעה בו, תפתח שוב את פצע היתמות שלה מאמה, שנפטרה מדלקת ריאות בגיל עשרים ושלוש, בהיות אמי, בכורתם, בת שש שנים בלבד. כמה קשה להיות פצוע אנוש, בבדידות ובזהות בלתי נכונה, שמוחקת את אישיותך.

כשהתבררה הטעות, והגיעו לבית החולים לנסות ולשפר את מצבו, כבר היה מאוחר מדי, והוא נפטר. ילדיו ואשתו השנייה, לא זכו להיפרד ממנו. סבי הוכר כחלל מערכות ישראל. כל חייה הצטערה אמי שלא הייתה עמו בשעותיו האחרונות. בשבוע שעבר, ביום שבו אנו מציינים את נפילתו, הדלקתי נר לזכרו. אני נושאת את שמו, ואת שם סבתי ז"ל, מצד אמי: שלמה וסלחה (שלומית), למשפחת ברכה. 

עת בציר - שלומית שניר, 16.12.2018

אני טועמת אושר עכשיו

מגלגלת בפי, מחשה

משתהה, לא בולעת, עד קצות הגוף

מרככת גבולות, מתנסה.

בציר מעתיר, כתיבתי חשופה

מתנגנת לשיח והד.

שמש על עורי, דבש תחת לשוני

מן הקרקע תפרח ציפור האש,

סיפורי שנחבא בחשכת נקיקים

רואה אור, נחלץ, מלבלב.

שמחה (קאז'יק) רותם, מאחרוני הלוחמים במרד גטו ורשה, מת בגיל 94

רותם, יליד 1924, היה הקַשָּר בין הבונקרים בגטו. בסיום המרד פיקד על חילוצם של לוחמים מהגטו הבוער דרך תעלות הביוב. במלאת 70 למרד, ב-2013, קיבל אות הוקרה מנשיא פולין

22.12.2018  - עופר אדרת - הארץ

 

רותם, ב-2013     צילום: Adrian Grycuk

שמחה (קאז'יק) רותם, מהבולטים בלוחמי מרד גטו ורשה ששרדו, מת היום (שבת) בגיל 94. רותם נולד ב-1924 בוורשה שבפולין. כשהיה בן 12 הצטרף לתנועה החלוצית "הנוער הציוני". עם פרוץ מלחמת העולם השנייה נהרס בית משפחתו בהפצצות הגרמנים. "זכור לי שביתנו הופצץ יום אחרי יום הכיפורים. בבית פגעו שתי פצצות. בהתפוצצות נהרגו ונפצעו רבים מדיירי הבית", סיפר בראיון ל"יד ושם".

בין ההרוגים היו סבו וסבתו, דודתו ובעלה ואחיו ישראל. הוא ואמו נפצעו. "כשחזרתי להכרתי מצאתי את עצמי תחת מפולת. בסופו של דבר הצלחתי בכוחות עצמי להיחלץ. כשיצאתי ראיתי שביתנו הרוס לגמרי ולא ראיתי בו סימני חיים. הגעתי למקלט בבית סמוך ומצאתי שם את הוריי ושתי אחיותיי. הבנתי כי יתר בני המשפחה נהרגו כולם".

רותם לצד ראש הממשלה בנימין נתניהו, שי פירון וסופה לנדבר     צילום: לע"מ / משה מילנר

אחרי גירוש יהודי ורשה לגטו הוא נשלח לקרובי משפחה בעיירה קלבוב, שם נשאר שלושה חודשים. "שם ראיתי בפעם הראשונה, במרחק של חמישה מטרים ממני, איך שגרמני הורג יהודי והדם נשפך. תפסו אותו מחוץ לגטו. לא היתה חומה... אבל אסור היה לצאת. אז הגיע יושב-ראש היודנראט והתחנן על נפשו. לא עזר שום דבר. ירה בו והרג אותו. עלו על סוסים והלכו משם. זהו. זו היתה הפעם הראשונה שראיתי איך הורגים", סיפר בעדות.

לחצו כאן לקריאת דברי ההספד של הנשיא ריבלין

ב-1942 חזר לגטו וחבר לארגון היהודי הלוחם (אי"ל). "ידענו בגטו שמשהו הולך לקרות. אך לומר את האמת, גם בשלב זה, כלומר בשלב הסופי שלפני חיסול הגטו, עדיין לא השלמנו כנראה עם הדבר הזה...חיסול טוטאלי, במאה ה-20, בלב לבה של אירופה - פשוט לא ייתכן דבר כזה. קשה היה להשלים עם הרעיון הזה", אמר.

לצפייה בעדותו של שמחה רותם לחצו כאן

מצב הרוח השתנה במהרה והפך ל"התרוממות רוח בלתי רגילה", כדבריו. "הרי לרגע הזה חיכינו! כלומר, מצב הרוח נע מהקצה לקצה השני. מצד אחד חוסר אונים ומצד שני התרוממות רוח בלתי רגילה... של עצם העובדה שאתה יכול להתמודד עם הגרמני הכל-יכול, שלמעשה רק המראה שלו הטיל אימה ופחד ושיתק אותך לחלוטין", אמר.

לצפייה בסיפור הלוחמים במרד גטו ורשה לחצו כאן

תחילה הגרמנים נסוגו, לאחר שספגו אבדות ופצועים במתקפה של לוחמי המרד. "אנחנו חשבנו שהם ימשיכו להיכנס ויהיה קרב פנים אל פנים. נהרוג כמה שנוכל, וידענו שסופנו ברור לגמרי. אבל הם עשו את זה אחרת. הם נסוגו ועשו את מלאכת ההשמדה מבחוץ. ולזה לא היו לנו שום אמצעים. הגטו כעבור 3-4 ימים עמד בלהבות", אמר רותם.

רותם לחם תחת פיקודו של מארק אדלמן. בחודש מאי יצא מהגטו דרך תעלות הביוב כדי לחבור לאנטק צוקרמן, סגנו של מרדכי אנילביץ', כדי לבקש סיוע להמשך המרד.

רותם עם חניכות הנוער העובד הלומד במעמד הענקת סיכת-זיכרון לציון 70 שנה למרד גטו ורשה צילום: Meron Derso

ב-8 במאי, שלושה שבועות אחרי תחילת המרד, הותקף הבונקר שבו שהו מפקדיו, ברחוב מילא 18 בורשה. אנילביץ', מנהיג המרד, המשיך להילחם ויחד עם רבים אחרים התאבד כדי לא להיכנע.

רותם פיקד על חילוץ הלוחמים מהגטו הבוער, ובהם מנהיגי המרד צביה לובטקין ומארק אדלמן. על כך אמר רותם לימים: "במילא 18 התרחש אותו הדבר מה שהיה בכל מקום בסוף. הכל נהרס ונגמר. מפקד השטח שלי, מארק אדלמן, הוא טען בכלל שהכל עניין של הבנה ושל מחשבה. ושלא היו צריכים להתאבד שם. קשה להתווכח. יכול להיות שהצדק איתו. איש לא יכול להגיד ככה או ככה. יכול להיות שהמזל היה משחק להם ושהם היו יכולים לצאת מהגטו עם אותה קבוצה שיצאה. שבכל זאת כמה עשרות אנשים יצאו. לא שזה מי יודע מה, מבין מאות אלפים שהיו בגטו... זה היה הרבה מאוד עניין של מזל. ופרט למזל, אז צריך היה לדעת להחליט על דברים תוך שניות, ו... או שאתה מחליט טוב או שאתה מחליט רע, והתשלום הוא גבוה. זהו".

גטו ורשה, לאחר המרד צילום: REUTERS

בהמשך הוא השתתף במרד הפולני בוורשה, היה חלק מקבוצת הנוקמים בגרמנים, וסייע לארגון תנועת "הבריחה". ב-1946 עלה לארץ ישראל, הצטרף ל"הגנה" ולחם במלחמת העצמאות.

ב-2013, במלאת 70 שנה למרד, השתתף בטקס שנערך בוורשה, שבו קיבל מנשיא פולין אות הוקרה. "בזמן השואה הכרתי אנשים שהיו ראויים לתואר בן אדם גם בקרב הפולנים. אבל גם אנשים שללא שום אינטרס שהיו זוכים בו, אלא רק בשל רצון רע, דנו יהודי למוות במלה אחת. ואותם איני רוצה ואיני יכול להבין. כשם שאיני רוצה או יכול להבין את אלו שנטלו חלק בפוגרומים בפולין לאחר סיום מלחמת העולם השנייה", אמר.

רותם הותיר אחריו ילדים ונכדים. הלווייתו תיערך ביום שני בקיבוץ הראל ב-15:00.

 

 

אחרי הגשם

גשמי הברכה הפוקדים אותנו משמחים אותנו כחקלאים וגם את צמחי הבר שתגובתם נראית לעין יום-יום.

בין גשם לגשם, ננצל את ההזדמנות בכדי לעודד את הצמחים הרצויים לנו - צמחי הירקות והפרחים. את זאת נעשה על ידי תיחוח וניכוש עשביה מתחרה.

נעודד את המדשאה בדשן חנקני (בכמות קטנה – כ- 200 גרם ל- 10 מטרים רבועים). רצוי לדשן לפני מופע הגשם הבא כדי שהדשן יחדור לאזור השורשים.

יש להימנע מדריכה מיותרת ונסיעת רכבים על גבי המדשאה.

נבצע אוורור ושתילה במוקדים בכדי לעודד קרחות בדשא .

בגינה יש לקטום את קודקודי הצמחים בכדי להרבות התפרצויות מהצד ובכך לעודד יותר פריחה.

 

חגית היא "אחת משלנו"

חגית לירון, כבר מעל שלוש שנים מנחה את מפגשי השירה במיזם נש"ר עם חברי בית גיל עוז. מידי שבוע בשבוע בכל יום שני חגית טורחת ומכינה את הפעילות ומנחה אותה ביד אמונה, מקצועית ומרגשת.

מיזם מרגש זה המתקיים בניהולה של צילי פרי מטעם המרכז למוסיקה ומחול במועצה מזה שנים רבות בו אנו שותפים בשנים האחרונות.

חגית, אישה צנועה ושקטה, אך בל תטעו, היא פעילה נמרצת ויוזמת כל העת.

והנה התבשרנו כי שבוע שעבר זכתה מטעם קבוצת "חבצלת" במענק המהווה למעשה הוקרה וסיוע ביצירה ברחבי התנועה הקיבוצית של השומר הצעיר.

קבוצת "חבצלת" נוסדה בשנת 1967 על ידי תנועת הקיבוץ הארצי – השומר הצעיר, כזרוע לעשייה, מעורבות והשפעה בחברה הישראלית.  

מלגות "חבצלת"
קרנות חבצלת נגזרות מחזון המייסדים ומקדמות את החינוך, התרבות והיצירה בקיבוצים ובחברה הישראלית. המלגות משמשות כמנוף למיצוי הפוטנציאל האישי ולשגשוג חברתי, תרבותי וכלכלי - יצירת השלם.
עשרות חברי הקיבוץ הארצי זוכים מדי שנה במלגות סיוע מטעם "חבצלת" לפעילויות שונות בתחום החברה, התרבות, ההגות והאמנות. על-אף צניעותו של סיוע זה, משמעותו המצטברת רבה מאד: הדחף ליצור, הצורך לפעול בתחומים שהם מעבר להתקיימות היומיומית הבלתי נמנעת, נעזרים בתחום שבו ניתן לעזור: בסיוע החומרי ובמשתמע ממנו – החשיבות וההכרה שמייחסים לפעילויות אלו והערך המוסף שיש בהן לחיי החברה הקיבוצית.

המטרות:
טיפוח היוצרים הקיבוציים ועידוד היצירה האמנותית בקיבוצי הקיבוץ הארצי.
העלאת המודעות לתרבות הקיבוצית ותנועת השומר הצעיר כפי שהם באים לידי ביטוי דרך המדיום השונים.
מתוך אתר חבצלת

וכך כתבה חגית בפייסבוק:

שמחה להיות ברשימת היוצרים שזכו השנה במענק של קרן חבצלת! והפעם לאלבום השירים בביצוע שלי, שנמצא בשלבי הפקה אחרונים. תודה לאנשי הקרן!

חגית לירון

 

ואני ממליץ לכולם לצפות בשניים מתוך שירי האלבום

ונפתחות הדלתות – לחצו כאן

יום יום שעה שעה – לחצו כאן

ברכות לחברתנו חגית והמשך יצירה פורה בשם כל חברי בית גיל עוז והצוות.

 

גדי ליאון

רכז מיזם נש"ר

בית גיל עוז

מן הבוקר גשם

מילים:  לוין קיפניס      לחן : דניאל סמבורסקי

מִן הַבֹּקֶר גֶּשֶׁם, גֶּשֶׁם,
כָּל הַיּוֹם נוֹטֵף: טִיף טִיף!
צִפּוֹרִי בַּקֵּן נִסְתֶּרֶת
וְרוֹעֶדֶת: צִיף-צִיף-צִיף!

גֶּשֶׁם, גֶּשֶׁם – דַּי-דַּי-דַּי!
גֶּשֶׁם, גֶּשֶׁם – עַד מָתַי?

מִן הַבֹּקֶר גֶּשֶׁם, גֶּשֶׁם,
עַל הַגַּג דּוֹפֵק: דּוּר-דּוּר!
יוֹנָתִי בְּתוֹךְ הַשֹּׁבַךְ
מְנַהֶמֶת: תּוּר-תּוּר-תּוּר!

גֶּשֶׁם, גֶּשֶׁם...

מִן הַבֹּקֶר גֶּשֶׁם, גֶּשֶׁם,
עַל הַחַלּוֹן מַכֶּה: תַּךְ-תַּךְ!
אָנוּ סְגוּרִים, סְגוּרִים בַּבַּיִת,
אָנוּ עֲצוּבִים כָּל-כָּךְ!
גֶּשֶׁם, גֶּשֶׁם...

להאזנה לביצוע השיר לחצו כאן

ביצוע:  אורי ביתן    עיבוד : אורי ביתן,  טל פדר    שנת הקלטה: 2004   הוקלט במסגרת:  לנו עדר בשדה

הדיסק "לנו עדר בשדה" (הוקלט ב- 2004) נעשה מתוך אהבה גדולה ללחני הילדים של דניאל סמבורסקי.
טל ואני ישבנו עם התווים של המנגינות, ניגנו אותן שוב ושוב והתחלנו להוסיף להן הרמוניות וליוויים שונים. החומרים היו בשבילנו נקודת מוצא לאלתורים ומשחקים עד שהגענו לתוצאה הסופית שבדיסק.

בדיסק מנגנים איתנו חברים שלנו שהצטרפו לפרויקט בהתלהבות והוסיפו לו משלהם – המתופף עמית לורבר, הסקסופוניסט ליאור מיליגר, איש המפוחית דוד גורדון, הזמרת יעל צבי וארז טורדס שבלילות הוא די.ג'יי בהרכב המצליח "התפוחים" ובבקרים הוא זמר. 

הפזמון: "גשם גשם - די די די..." מופיע גם בשיר אחר של קיפניס:
יורד לו גשם. מילים:  לוין קיפניס     לחן : לא ידוע

יורד לו גשם, גשם טוב,
ואין לו סוף וקץ.
בחוץ כבר הכל רטוב,
כל פרח רך ועץ.
גשם, גשם, די, די, די!
גשם, גשם, עד מתי?
הנה כל עץ ופרח
שתה כבר עד בלי די!

יורד לו גשם, גשם טוב,
הוא מטפטף טיף-טוף
ציפור בקן יושבת דום,
אין קול ואין ציפ-צוף.
גשם, גשם, די, די, די!
גשם, גשם, עד מתי?
תשיר ציפור שיריה,
תעוף על הר וגיא!

להאזנה לביצוע השיר לחצו כאן

ביצוע : אורה פיין    שנת הקלטה: 8.3.1993   מקור:   ספרייה הלאומית

השיר נדפס בחוברת "שירי ילדים - גשם" (משמר העמק, 1939), אולם בלחן שונה מזה שבדף זה. במקום שם המלחין כתוב: "מנגינה עממית", וליד הטקסט מופיעה הערה: "שיר זה נדפס ב'מחרוזת' [ספר שיריו של לוין קיפניס – זֶמֶרֶשֶׁת] ובהעתקתו לחוברת זו הוכנסו בו כמה וכמה שינויים קלים."

לֶוִין קִיפְּנִיס  - 1990-1894 היה סופר ומשורר ילדים ישראלי, שכתב בעיקר בעברית וכן ביידיש, חתן פרס ישראל לספרות ילדים (1978). - [ויקיפדיה]

נולד באוקראינה), לפסח קיפניס ורחל לבית ברויזמן, במשפחה בת 10 ילדים. נמצאו עדויות בכתב ידו של לוין קיפניס שמעידות כי שנת לידתו היא 1.8.1890 ולא ב-1894 כפי שמופיע בתעודת הזהות שלו. זאת ניתן לראות במכתב לבית הספר בצלאל ובו הוא כותב את גילו עם התאריך, ובהקדשה של תמונה לדודו בו הוא כותב את גילו עם התאריך. בשנה מסוימת הוריד לעצמו ארבע שנים, כמו תושבי ישראל רבים באותה תקופה. הסיבה איננה ידועה. גב התמונה מופיע בספרה של לאה נאור, "מלך הילדים", בהוצאת יד בן צבי. המכתב קיים בארכיון בצלאל. אביו, שהיה שליח ציבור, שלח את לוין קיפניס ללמוד בחדר, שאותו לא אהב בגלל החינוך הנוקשה. מגיל צעיר ניסה את כוחו באמנות, בציור ובחיתוך עץ.  אביו שראה את הפוטנציאל עודד אותו ללמוד כתב סת"ם. לעזרת כלכלת המשפחה כתב קיפניס מזוזות.

את צעדיו הראשונים בתחום הכתיבה עשה בעיתון שהוציא בסביבות גיל הבר מצווה: 'פרחי לוי'. הפרסום הראשון בעיתון של ממש היה של שירו "הילד החולה" בעיתון הילדים 'הפרחים' ב-1910 (תר"ע)  קיפניס הקים בעיירת הולדתו "חדר מתוקן", הקים ספרייה עברית וביים מחזות ילדים שכתב. בשנת 1913 (תרע"ג) עלה לארץ ישראל והשתלם בלימודי אמנות ב"בצלאל". מצוקת התכנים לילדי הגן הביאה אותו לכתוב שירים המותאמים לצורכי החינוך לטף בארץ ישראל, שהראשון בהם היה "חנוכיה ספרי נא לי מעשיה"

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה היה קיפניס שותף להקמת הוצאת "ספרייה קטנה לילדים" ביפו, שבהּ גם ראו אור סיפוריו הראשונים לילדי הגן, וזאת במקביל לעבודות כפייה בחקלאות שבהן הועסק על ידי הצבא העות'מאני.

בתום המלחמה עסק בהוראת ילדי התימנים בחדרה, ולאחר שנה שב לירושלים לפי הזמנת "בצלאל" על מנת לכתוב ולערוך תכנים לילדי הגן. במסגרת זו הוציא קובצי סיפורים ושירים לגננות, וערך את 'גננו', כתב העת הראשון בארץ ישראל לגננת העברייה.

בשנת 1921 קיבל על עצמו ניהול בית יתומים בצפת, וב- 1922 נסע להשתלם באמנות בברלין בירת גרמניה,  שם פרסם שלושה ספרים בגרמנית.  בשנת 1923 שב ארצה והחל ללמד בבית מדרש למורים וגננות "לוינסקי".
 ב- 1924 תרפ"ד נישא למרים לובמן, בת ראשון לציון (בתו של דב חביב לובמן) , ולזוג נולדו שני ילדים - שי וניצה. המשפחה התגוררה במשך עשור בתל אביב, ואז הוחל בבניית בית עבורם בראשון לציון. ואולם כאשר נסתיימה הבנייה, ב- 1935 חלתה מרים בדלקת ריאות ונפטרה. לאחר פטירתה התגוררה המשפחה בבית החדש במשך שנה, שאחריה שבו לתל אביב. בהמשך נשא שם לוין את דבורה קרסנוב, גננת-מורה. לשניים נולדו שני ילדים - טל ונטע.

בשנת 1928 הקים קיפניס תיאטרון לילדים, שאותו ניהל 25 שנה וכתב לו הצגות רבות, תוך שאינו מזניח את תחומי היצירה האחרים הרבים שלו, וכן הוציא לאור שבועונים, שנתונים ומערכי לימוד רבים.

בשנת 1956 פרש מהוראה, והתמסר לכתיבה ופרסום. הוא היה פעיל כסופר במשך זמן שיא של 80 שנים רצופות – מ-1910 ועד 1990.   בין הפרסים שזכה בהם : פרס יציב (1962), פרס למדן (1976), פרס ישראל (1978) ועיטור אנדרסן (1988). יצירותיו ראו אור חוץ מעברית גם בשפות אנגלית,  צרפתית , גרמנית , רוסית,  ערבית ויידיש.

לוין קיפניס נטמן בבית העלמין קריית שאול.  רעייתו דבורה נפטרה בשנת 2001 ונטמנה לצידו.

בשנת 1982 הוקם על ידי משפחת קיפניס במכללת לוינסקי לחינוך מרכז לוין קיפניס, המיועד לשוחרי ספרות הילדים והנוער. הוא מעניק שירותים לחוקרים, לתלמידי מחקר, למורים, לסטודנטים ולשוחרי ספרות ילדים ומאפשר עיון באוספים ארכיוניים.  החל משנת 2018 מוצג במרכז קיפניס אוסף של 200 מקראות שתרם אליהו הכהן אחד מזוכי פרס ישראל וחוקר הזמר והתרבות העבריים בסוף שנות ה-90 של המאה ה-20, לאחר ששוקם ונסרק. על שמו נקראים רחובות בבאר שבע ובתל אביב.

בקובץ זה רוכזו יחדיו הקלאסיקות של לוין קיפניס ועוד:
המטריה הגדולה של אבא      שישי בשקיק אחד      הרקפת
על גבע רם על הראש התל      מן הבוקר גשם   סלינו על כתפינו   שנה הלכה שנה באה 
ועוד שירים וספורים רבים שאינם מופיעים בקבצים אחרים

לוין קיפניס ובנו הבכור שי בתחילת שנות ה-30

 

קובץ סיפורים ושירים של קיפניס

יצירתו של קיפניס משתרעת על פני כ- 800 סיפורים, 600 שירים וכמאה ספרים לילדים. כתיבתו מאופיינת בסגנון קליל ושמח, נטול פאתוס ובה בעת בעל עושר ואסתטיקה. הוא הרבה להעניק ביצירותיו מסרים של עזרה לזולת והתנדבות למען האחר, כמו בסיפוריו המפורסמים "אליעזר והגזר" אודות שיתוף פעולה של מספר אנשים בהוצאת גזר ענק מהאדמה ו"נרקיס מלך הביצה", על הנרקיס שהיה היחיד שהסכים להשאיל את עצמו לרפא את מלך הצפרדעים ועל כך קיבל את כתרו. עוד מסיפוריו הידועים: "המטריה הגדולה של אבא", "אגוז של זהב" (סיפור על שני ילדים ואגוז מופלא לפסח), "שלושת הפרפרים" ו"מנורה וענפי זית" (אלגוריה על סמל המדינה)

קיפניס הרבה לכתוב שירים לילדים לחגי ישראל עקב המחסור שהיה אז בשירים לטקסים והפעלות בבתי הספר ובגנים, ביניהם היו "שנה טובה" (שנה הלכה שנה באה), "אורחים לחג", "לביבות" (קמח מן השק), "נר לי", "סביבון סוב סוב סוב", "שימו שמן", "אני פורים", "חג פורים", "חד גדיא", "סלינו על כתפינו", "הבה נרימה", "חנוכה חנוכה" ועוד. שירים מוכרים נוספים שכתב היו "רקפת", "גינה לי", "מי יבנה בית", "המעפילים" ("העפילו") ו"ילד פלא". השיר "מלפפון" הוא השיר היחידי לו חיבר קיפניס מילים ומנגינה.

השיר האחרון שכתב קיפניס היה "אסיף" שהלחינה נורית הירש ועיבד גיל אלדמע.

קיפניס גם תרגם מספרות העמים : יו לופטינג , קרלו קולודי,  קולומבוני, קמינסקי, ממשלי איזופוס ולה פונטיין, ממעשיות שרל פרו,  כיפה אדומה של האחים גרים,  הנס כריסטיאן אנדרסן ועוד.

 

לצפייה ברצף שירים ותוכניות בהופ! ילדות ישראלית לחצו כאן

 

פרשת שמות

 

סיפורי התורה על משה רבנו היוצא מביתו של פרעה מהווים את החלון לדמותו יוצאת הדופן של מי שיהפוך להיות רועה ישראל, אדון הנביאים ומוסר התורה. התורה מתארת את שלושת מקרי ההתערבות של משה – בסכסוך בין אחיו, במצב בו איש מצרי מכה איש עברי ובבאר במדין, שם הרועים עושקים את בנות יתרו.

נחמה לייבוביץ' בעיונה לפרשתנו מציינת כי בשני דברים מיוחד הוא המקרה השלישי.

ראשית, זהו מקרה בו מתערב משה כנגד עוול שלא נוגע לאחיו ובני עמו, ושנית, מדובר במצב בו הוא כבר מודע לסיכון שבמעשיו, שהרי כל הגעתו למדין נובעת מכך שפרעה שמע על הריגת המצרי 'ויבקש להמיתו'.

 

שני דברים נלמד מכך על דמותו של משה ועל תורתו. תורת משה היא תורת ההתערבות לטובת החלש באשר הוא, ובנוסף, תורת משה מלמדת שעלינו להסתכן ולשלם מחיר עבור הצדק והאמת.

 

היום הוא יום פטירתו של ראשון הרבנים לשושלת אבוחצירא, רבי יעקב אבוחצירא, המכונה 'אביר יעקב' (נפטר לפני 139 שנים). סיפור מופלא המביא הרב ד"ר חזי כהן בספרו 'חכמה מקדם' יכול להשתלב בדברים אלו:

עימות חריף בין בני זוג הצית מריבה קשה בין משפחותיהם. בני הזוג החליטו להתגרש והתווכחו אצל מי יישאר ילדם המשותף. המריבה התלהטה והמשפחות פנו אל בית הדין אשר פסק שהילד יגדל בחזקת אמו. משפחת הבעל סירבה לקבל את הדין, והמריבה עברה לקטטה של ממש. אז ביקשה האם לפנות אל האביר יעקב על מנת שיושיע אותה ויאשר את פסק ההלכה. כשהגיעה לביתו נאמר לה שהרב יצא לפני זמן קצר לכפרים שבסביבה. האם מיהרה לצאת מן העיר, רכובה על חמור, על אף הסכנה הגדולה שבדבר. לאחר זמן־מה ראתה מרחוק את הרב אבוחצירא ושמשו מהלכים לאטם בדרך. היא צעקה לעברם והם עצרו והמתינו לה. האישה גוללה באוזניהם את הסיפור, בעוד השמש מזרז אותה מפני סכנת השודדים. האביר יעקב האזין לדבריה ברוב קשב ואף הוסיף ושאל כמה שאלות, וסבלנותו של השמש הלכה וקצרה. לבסוף התיישב הרב לכתוב לה פסק דין והשמש יצא מדעתו. הוא ניגש אל האביר יעקב ואמר שיש סכנה גדולה מפני שודדים ואולי ימשיכו לעיר הקרובה, שם ודאי יוכל לכתוב לה את פסיקתו. השיב לו האביר יעקב, ״סכנה?! הסכנה היא במקום שבו מטים משפט.״ רק כשסיים לכתוב את פסק ההלכה ומסר לה אותו, הסכים הרב להמשיך במסע.

 

רובנו לא נדרשים לסכן את נפשנו בשביל להציל עשוקים או למנוע הטיית משפט. יחד עם זאת, פעמים שכדי להביא לעשיית צדק ואף להגיע ליישוב סכסוך, יישור הדורים ושלום בית, עלינו להיות מוכנים לצמצם משהו מעצמנו, לוותר על אחיזה בדעה ובהנחות יסוד, להקריב משהו שהוא 'בנפשנו', ובכך ללמוד ממשה רבנו ומה'אביר יעקב' על רגישות, מנהיגות ואחריות.

 

שבת שלום, הרב אוֹרי ליפשיץ, רב טירת-צבי