שלום רב קוראנו היקרים

 

גליוננו הפעם עוסק כל כולו

ב"יום הותיק" - אותו ציינו ביום חמישי האחרון.

  

"....בַּקָּשָׁה אַחַת אֵלֶיךָ, חוֹל:

זְכֹר לִי חֶסֶד יַלְדוּתִי, אֱהַב אוֹתִי

כְּפִי שֶׁאֲהַבְתִּיךָ בִּהְיוֹתִי

יֶלֶד רַךְ בְּחַמּוּקֶיךָ. ..."

אריה סיון

 

טיילנו הפעם באזור חוף הכרמל

בחול הרך, בקרב אמנים,

בחוף הים ובנחלים

 

טיולי יום הותיק, מסורת בבית גיל עוז

מזה מספר שנים.

אולם, איך נבחר האזור בו נטייל?

כיצד הבחירה הזו קורמת עור וגידים?

ומה מספרים החברים לאחר הטיולים?

צילם: משה ברקוביץ - ניר-דוד

 על זאת נספר הפעם ב"מעת לעט"

 

שבת שלום

 

גדי ליאון

העורך

 

 

 

ברכת ראש המועצה יורם קרין

 

פעם הותיקים היו זקני הכפר. אם לצייר תמונה, אז החבר'ה הזקנים החביבים שיושבים על ספסל, ומעבירים את הזמן עם בני גילם.

 

אתם- ותיקי עמק המעיינות - זו כבר תמונה אחרת לגמרי. דוגמה ומופת לכל מי שחולם על הפנסיה ומצפה לה בקוצר רוח.

 

קבוצה פעילה, שוחרת תרבות, ידע, טבע, ופעילויות. קבוצה שהיא ראש חץ לצעירים בעמק. קבוצה של אנשים שחיים את החיים ונהנים מכל מה שמאפשרים.

 

אתם שותפים בכל העשייה: תכנית נש"ר, חוגים בעידן טכנולוגי ובספרינג ואלי, מתנדבים בחינוך, מטיילים עם מטאטא ובלעדיו, ובעיקר מעבירים את תחושת השייכות והגאווה לילדים ולנכדים.

 

יום הותיק נולד מהרצון להוקיר ולשים את הוותיקים במרכז, והוא הפך למסורת המתרחשת כבר מספר שנים, שבכל שנה הולך ומשתבח, ומספר המשתתפים בו עולה.

 

אני מאחל לכם מקרב הלב שתשמרו על מעיין הנעורים שלכם, על הבריאות והעשייה, תרוו נחת מהמשפחה והסובבים אתכם, ותיהנו מכל מה שאתם עושים.

 

יום ותיק שמח !

 

יורם קרין

ראש המועצה

איך מתוכנן יום הותיק?

 

לאורך כל השנים מתלבט צוות גיל עוז, כיצד לחגוג את יום הוותיק.

מדובר במאות אנשים, נתון הדורש הערכות מדויקת, יתרה מזאת, כיצד קולעים לטעמם של מאות אנשים?

 

בשנים האחרונות, לאחר ניסיונות שונים, הבנו שהתכנית המועדפת על ותיקי עמק המעיינות הינה טיולים, אהבת הארץ דרך הרגלים.

היה חשוב לנו להגיע לשטח ולגעת ברצון המטיילים.  

 

אנו פועלים לשיתוף ומעורבות של באי בית גיל עוז בהכנת תכניות במגוון תחומים ומה מתאים יותר מלתכנן את יום הוותיק? לכן בשנה שעברה כנסנו צוות שיחשוב עמנו לאן נצא השנה לטייל. חברי הצוות בחרו בירושלים, לכבוד 70 שנה למדינה.

סופי עטרה-שבח, רכזת טיולי בית גל עוז, הפכה את הרעיון לשמונה טיולים עם דגשים  שונים, מה שאפשר לכל אחד למצוא את מה שמעניין אותו.

השנה התכנס שוב הצוות ובחר באזור חוף הכרמל.

סופי בנתה תכנית לתפארת חוף הכרמל והשמחה היתה רבה .

 

הכנת יום טיולים למאות אנשים היא מלאכה מורכבת בה מושקעת מחשבה רבה.

אנו רואים חשיבות גדולה להתכנסות בסוף הטיולים למקום ריכוז אחד,  בו אוכלים ומחליפים רשמים ומרגישים את העוצמה של מאות ותיקי העמק שבחרו לחגוג יחדיו.

 

בנוסף למסלולי ההליכה, מוצע גם טיול מונגש, המותאם למי שרוצה יום יותר קצר, ומותאם לקשיי הליכה, וגם קבוצה זו זוכה לארוחת צהרים חגיגית ולמסלול מעניין ומהנה.

 

הסתיים לו בשלום עוד יום ותיק רב משתתפים.

 

היה לנו הכבוד והעונג לארגן אותו ולחגוג יחד עם כל המשתתפים.

 

להתראות בטיולים של שנה הבאה.

  

צילמה: הינדא גלסנר - עין הנצי"ב

ורד רוס

קידם השירות וייזום פרויקטים

יום הוותיק, יום של שמחה

יום שנתפר ונרקם באהבה רבה

ראשיתו בצוות ששופע רעיונות רבים

ששולחים מיילים לכאן ולכאן

דעות, בקשות, רצונות ואפילו חלומות

לאחר סיעור המוחות מתחיל שלב ההסתערות

למפות את השטח ולמצוא את כל המקומות המרתקים

לחלק אותם לפי נושאי עניין מגוונים

לבנות מסלולים... ולא לשכוח להתאים את דרגות הקושי למטיילים

לבדוק צירי נסיעה הגיוניים ופקקים

להתווכח עם עצמי האם האתר מתאים????

והכי חשוב למצוא את המדריכים הטובים לוותיקים

שיהיו שופעים בידע כרימון ,מלאים באורך רוח וסבלנות ובשפה יפה

לאחר עבודת נמלים, מלא פלאפונים מיילים והרהורים

המסלולים מוכנים, והפרפרים בבטן מתחילים

הפרסום יוצא לדרך והטלפונים לגיל עוז זורמים

הגמלאים בזה אחר זה בוחרים ונרשמים

היום מגיע והטיולים יוצאים לדרך

והפרפרים בבטן רק מתעצמים........

השמש זורחת, המדריכים חוברים לאוטובוסים והיום שלכם מתחיל.....

 

 

יום הוותיק, יום של שמחה

יום שנתפר ונרקם באהבה רבה

גיל עוז הוא בית, מכיל בתוכו המון אהבה ועשייה למענכם גמלאים יקרים.

תודה רבה לאורנה, רויטל, ורד , ענבר, גדי וכל הצוות שאתם מאפשרים לי שנה אחרי שנה, לקחת חלק ביום מיוחד שכזה.

תודה גדולה לכם גמלאים יקרים שאתם בוחרים להיות  חלק מהיום שנוצר למענכם.

ניפגש  בשבילים

 

סופי עטרה שבח 

רכזת הטיולים

 

 

 

 

 

 

רשמים מיום הוותיק האחרון

מסורת ימי הוותיק המושקעים, המתקיימים פעם בשנה בגיל עוז, הציבו גם השנה רף ביצוע גבוה מאוד. השתתפותם של רבים מחברנו הגמלאים באירוע מחממים את הלב. מגוון המסלולים הנהדרים שהוצע לנו השנה העמיד את כולנו לפני הדילמה באיזה מסלול לבחור. שיתוף הציבור בהכנות ליום הוותיק מסמן כיוון מאוד חיובי בהתנהלות גיל עוז. שיתוף ציבור דורש מהמארגנים רמת סבלנות גבוהה וכמי שהיה שותף חלקי לפחות בנושא אני מביע את מלוא הערכתי לכיוון ולהובלה שלו על-ידי ורד וסופי הנהדרות שלנו. גילוי נאות ורד וסופי חברות כפר רופין.

נירה ואנוכי בחרנו הפעם במסלול קל יחסית בגלל מגבלות מסוימות שהיו לנו.  יומנו התרכז בשלושה  מוקדים יחסית קרובים. הראשון, קרוב לקיבוץ גן שמואל. המקום נקרא אגדת דשא. אתר גדול שמשמש כיום כגן אירועים גדול ומגוון. למקום היסטוריה של ראשית ההתיישבות באזור עמק חפר. מעצבי המקום הצליחו בצורה  יפהפייה לשמר את מבני המקום מהמאה ה- 19 מבלי לפגוע בצד הפונקציונלי שלו. בבסיסו המקום בנוי על חצר סגורה עם מבנים היסטוריים וחדשים כשהמבנים ההיסטוריים משמרים יפה את שיטת הבניה של הבאוהאוס, עיצוב שמוכר לנו מהעיר הלבנה בתל אביב ומקומות אחרים בארץ. מכוניות אספנות ישנות הפזורות בכל מקום נותנות גם הם נופך היסטורי. העיצוב המוקפד והנקי של המקום תוך שילוב של דשא סינטטי וגינות צבעוניות, יוצר פינת חמד מזמינה שמי שנמצא בקרבתה רצוי שיבקר בה.

 

הנקודה הבאה בה ביקרנו בזיכרון יעקב, הפגישה אותנו עם קהילת בית אל החיה ומתנהלת כקיבוץ שיתופי. הם מתפרנסים מחמישה מפעלים גדולים  המפוזרים בכמה אתרים בארץ – בזיכרון יעקב, ברמת הגולן, באזור תענך   ובאזור התעשייה ספיר בערבה התיכונה. בני הקהילה הגיעו לארץ מגרמניה. אמה ברגר המייסדת, שהגיעה ארצה בעקבות משבר בריאותי אישי, סחפה אחריה בשנות ה- 60 קהילה שהלכה והתפתחה ל- 1000 בוגרים וילדים. מטרתה הבסיסית של אמה ברגר בעקבות אמונתה הדתית, הייתה לעזור לעם ישראל בו ראתה שותף לאמונתה הדתית. בתחילה התקבלה הקהילה בארץ בחששות כבדים . החשש שהם מיסיונרים נוצרים וגרמנים זימנה להם השתלבות קשה בארץ. במשך השנים התברר שאינם מיסיונרים והתנהלותם חיובית מאוד. כיום הם עוסקים בתעשייה ובחקלאות. מנהלים אורח חיים מאוד רוחני וצנוע. מגדירים את עצמם כקיבוץ שיתופי כשכל חברי הקהילה נהנים מאותה רמת חיים. חיים על פי יכולתם הכלכלית ממה שמרוויחים. המפעלים שלהם, הפזורים בכל רחבי הארץ, הם ברמה טכנולוגית מאוד גבוהה. מייצרים בעיקר פילטרים לצרכים שונים בעיקר ביטחוניים, הם מקיימים מערכת חינוך  שלהם מגיל רך ועד התיכון. מיחסים חשיבות רבה לחינוך המקצועי של הבנים והבנות דבר שאמור להכין אותם בצורה המיטבית לחייהם בעתיד. הבנות משרתות בשרות לאומי והבנים מתגייסים לצה"ל. לשאלה האם הם מעוניינים לגדול התשובה הייתה שלא. המפעלים מעסיקים עובדים רבים מסביבתם כעקרון של רצון לאפשר פרנסה באזורים בהם ממוקמים המפעלים. הסטטוס שלהם במדינה הוא תושבי קבע והם בעלי אזרחות גרמנית. בנות הקהילה ובני הקהילה הנעימו את ביקורנו בכמה מזמורים שמילותיהם לקוחים מהתנך. הרוחניות שלהם שהתבטאה בשירתם הייתה מרגשת ומרשימה.

המקום האחרון בו בקרנו היה הכפר הערבי פורדיס. התארחנו בביתה של אבתסאם מאמחמיד. אישה מיוחדת פורצת דרך בחברה בה היא חיה. ממנה למדנו על הקשיים במעמד האישה בחברה הערבית, ועל רצונה העז לחבר באהבה גדולה את הציבור הערבי והיהודי. למדנו על פועלה במסגרות שונות כולל גבעת חביבה ופתיחת ביתה למפגשים של ערבים ויהודים. היא מרצה בנושא גם לציבורים בחוץ-לארץ. למדנו על ניסיונה להיבחר לראשות היישוב והקשיים שעמדו לפניה בעקר מבני משפחתה הקרובים. תוך נסיעה באוטובוס יכולנו להתרשם מהפיתוח הפיזי בהכנת תשתיות חדשות לצעירי הכפר. לדבריה ההתפתחות הפיזית התאפשרה הודות לקשרים המאוד טובים שיש לראש הכפר עם הליכוד ונתניהו במיוחד. נושא נוסף שנחשפנו אליו הייתה ההשקעה העדירה והמוצלחת בחינוך הדור הצעיר. נתוני הבגרות והלימודים האקדמיים של צעירי הכפר מרשימים ביותר. פגשנו אישה מקסימה בעלת ערכים שלכמותה אנו זקוקים. השלום ביננו אם יגיע כנראה יגיע רק מהצד הנשי.

 לסיכום, חווינו יום מרגש עם פנים רבות בתא שטח מאוד מצומצם. כל הכבוד ליוזמים ולמדריכה הנהדרת דליה. סיימנו במפגש מרגש עם חברינו מהטיולים האחרים בחדר האוכל בגבעת חיים איחוד, שהגישו  אוכל נהדר עם אירוח נפלא.

מי ייתן ורבים מאלה שהיו אתנו בטיולים יהיו שותפים פעילים יותר בפעילות הכה חשובה של עמותת גיל עוז שמי שאינו שותף לפעילותה רק מפסיד.

 

מייקל לניר

כפר-רופין

 

חברי בית גיל עוז מטיילים ביום הוותיק לעמק הירדן

כחמישים חברי בית גיל עוז, מוותיקי העמק ומייסדי הישובים בו, יצאו לטיול בעמק השכן – עמק הירדן.

כיוונו פעמינו למוזיאון אורי ורמי נחושתן שהוא מוזיאון לאמנות עכשווית הממוקם דרומית לכנרת, בקיבוץ אשדות יעקב מאוחד. המוזיאון מציג תערוכות מתחלפות של אמנים הפועלים בישראל ומחוצה לה וכן תערוכות מאוסף המוזיאון. תצוגת קבע במוזיאון מוקדשת לאחים אורי ורמי נחושתן.

המוזיאון הוקם ביוני 1958 ביוזמתו של חבר הקיבוץ מאיר נחושתן לזכרם של שני בניו, אורי ורמי, שמתו בנסיבות טראגיות שונות בהיותם בני 17. אורי נחושתן נפל במלחמת העצמאות בקרב לשחרור רמלה-לוד. רמי נחושתן, נפטר שש שנים לאחר מות אחיו הגדול מהכשת נחש, בעת שהוא ובני כיתתו שהו בקיבוץ יראון שבגליל לצורך סיוע לבני הקיבוץ. שני הבנים בלטו מילדות בכישרונם לציור והכל ניבאו להם גדולות בתחום זה.

קיבלה את פנינו סמדר, האוצרת ומנהלת המוזיאון, יחד עם שרון (אחת מצוות המדריכות במוזיאון) שהינה נכדה של שושקה שניר מנווה איתן, חברת בית גיל עוז. קבלת הפנים היתה חמה, מכבדת ומאירת פנים.

התערוכה  המוצגת כעת במוזיאון נקראת "הממלכה הקסומה" יוצרת מרחב של ממלכה קסומה/מסויטת באמצעות הופעתן של דמויות המזוהות עם אולפני דיסני, אלא שבמקום האשליה של הקסם מופיעים בה המיזוגניה, האלימות, הפורנוגרפיה והגועל, באופן שמדגיש דווקא את האשפה המנטלית, את הדחפים הברבריים ואת המערכות הצרכניות והאידיאולוגיות שנמצאות ברקע.

סמדר הקדימה מספר מילים על משמעות האומנות העכשווית ככלל ועל התערוכה הנוכחית.

סובבנו בין המיצגים וקיבלנו הסברים ספציפיים מסמדר ושרון. לסיום הביקור פגשנו גם את רותי האוצרת ומנהלת המוזיאון הקודמת שבאה לבקר בתערוכה גם כן.

 

לאחר סיכום הביקור עלינו לאוטובוס ושמנו פעמינו ל"חצר ראשונים" בדגניה. חצר ראשונים היא החצר של קבוצת דגניה א' שנבנתה בשנת 1912 בעת שחברי הקבוצה עברו מאום ג'וני ליישוב הקבע שלהם סמוך למוצא הירדן מהכנרת ושוחזרה בשנות השמונים של המאה העשרים.

שם קיבלה את פנינו זהבה, אשר הדריכה אותנו במבנה החאן המספר על ההיסטוריה של הקמת דגניה.

השם דגניה נבחר כי גידולי הדגן היוו את ענפי החקלאות בהן עסקו- חיטה, שעורה, תירס, דורה ושיבולת שועל.

צפינו בסרט הדרכה אשר סיפר את סיפורה של דגניה דרך דמותה של רחל המשוררת אשר אמרה: עלי ללמוד לנגן במעדר ולצייר על האדמה". בסרט הושמעו שירים רבים של רחל דרך סיפור דגניה הקמתה וחייה החלוצים והחלוצות שהיו בה.

משם נסענו למסעדת "צל תמר" שם חיכתה לנו ארוחת צהרים דשנה וטעימה.

החברים נהנו מאוד מהמקומות בהם ביקרנו, מטיב ההדרכה והחום בהם התקבלנו ומיום מעשיר ומלמד.

לצפייה באלבום התמונות לחצו כאן

גדי ליאון

מומחה שיקומי

 

"סודות אהבה ורומנטיקה בחוף הכרמל"‏

אתמול צוין יום הותיק בעמותת גיל עוז עמק המעיינות, אירוע שמדי שנה דורש הכנות מדוקדקות, ארוכות ומחושבות על ידי נשות הצוות שלנו בעלות הראש גדול והלב ענק.

השנה הוצעו לציבור הגמלאים 10 מסלולים מרתקים ומגוונים, ואני מודה שהבחירה הייתה מאוד קשה. בנוסף, תחזית מזג האוויר הייתה קודרת, החזאים דיברו על גשם בכל הארץ, הייתה התלבטות, היו ביטולים, אך הוחלט לקיים את הטיולים למרות ההזהרות. וטוב שככה, אומנם במהלך המחצית הראשונה של היום השמיים היו מכוסי עננים, אך מהצהרים העננות התפזרה ושמש חמימה ליוותה את המטיילים הרבים.

המסלול שבחרתי היה חביב ומעניין, אומנם הרומנטיקה הייתה בעיקר בתחנה הראשונה שלנו "אגדת דשא" גן אירועים רחב ידיים מלא פינות חמד מפתיעות, בו שמענו מפיה של המדריכה דליה שטולנד על סיפור אהבה שנרקם בין ד"ר ברין ואשתו. משם המשכנו דרך כביש פרדס חנה-בנימינה למרכז המבקרים של קהילת "בית-אל" השוכן בפאתי זכרון יעקב. הקשבנו בעניין רב ליוחנן, אחד מאנשי הקהילה של נוצרים אדוקים יליד גרמניה שהחליטו להתיישב בארץ כדי לכפר על העוולות שהעם שלהם חולל לעם היהודי. המפעל שהם הקימו בארץ מעורר השתהות והערצה: קהילתם מונה כ- 900  איש ומתגוררת במקומות שונים בארץ, חלקה הגדול בזכרון יעקב ובנימינה, אך יש להם קהילות יותר קטנות גם בבני יהודה בגולן, במגן שאול לא הרחק מאתנו, ובשחק בצפון השומרון. השנה הם נמצאים בשלבי הקמה של מפעל נוסף במרכז ספיר שבערבה.

הם הקימו מפעלים לייצור מסנני אוויר עבור ממ"דים ומרחבים מוגנים במוסדות למיניהם, עיבוד שבבי לרכיבים לייצור מטוסים , הזרקות פלסטיקה עבור כלים שונים למעבדות ובתי חולים. המפעלים הללו מעסיקים ישראלים רבים. בנוסף בבעלותם קרקעות באזור בנימינה שהם מעבדים ונהנים מתנובתן הן לצריכה עצמית הן למטרות מסחריות.

הקהילה שלהם מתנהלת כמו קיבוץ: כל אחד מקבל תקציב, הילדים נמצאים במסגרות משלהן, קיימים מקרים בודדים של "התבוללות": קרה שבני ובנות הקהילה שהתחתנו עם ישראלים, מזה כ-15 שנה הם קיבלו מעמד של תושבי קבע ובעקבות זה בניהם החלו לשרת בצבא ובנותיהם בשרות לאומי. במהלך האירוח זכינו לשמוע מספר שירי תהילים מפיה של מקהלה של בני בית-אל: קולות של מלאכים שנגעו בנימים הכי עמוקים של הנשמה, אותי הם ריגשו עד דמעות. אחרי צפייה במצגת, כיבוד קל, התפעלות מהנקיון והסדר השוררים במקום, נכנסו לחנות הנמצאת במקום בה מוכרים מוצרי מזון, טיפוח, יינות וכלי מיטה מתוצרת "בית-אל". רובנו יצאו עם מזכרות טעימות להביא הביתה ועם תחושה שהלב התרחב ונכנסה בו רוח מנחמת ומלטפת.

 נפרדנו מזכרון ותוך דקות ספורות הגענו ליעד האחרון במסלול שלנו: מפגש עם איבתיסאם, תושבת פורדיס, בת 60, אמא וסבתא, שעשתה לנו סיור מזורז וממונע בכפר שלה: האוטובוס טיפס מעלה מעלה ברחובות הצרים, ועבר דרך שכונות הנראות מוזנחות ועניות, אבל כשהגענו אל פסגת הגבעה נגלה לעינינו נוף אורבני שונה לגמרי: בתים מפוארים, בתי ספר חדשים, התחלות בנייה רבות, עושה רושם שפורדיס עילית שייכת לעשירי הכפר. בדרך איבתיסאם הסבירה לנו על מצבו של הכפר, ציינה שלאחרונה נעשו הרבה השקעות בתחום החינוך וזה מתבטא במספר רב של סטודנטים בעיקר בתחום הרפואה שנוסעים ללמוד בחו"ל. בתום הסיבוב הגענו לביתה של איבתיסאם, שהכניסה אותנו אל חלל גדול, המשמש כסלון, מטבח, ואולם הרצאות והחלה לספר על אודותיה ועל מצבן של הנשים בחברה הערבית. למרות שהעובדות ידועות לכול, כששומעים אותן ממקור ראשון האפקט הרבה יותר עוצמתי. בהמשך היא שיתפה אותנו במקרה מהעבר שבדיעבד גרם למהפך בחייה, כאשר היא נפלה קורבן לאלימות על רקע גזעני בתקופת האינתיפאדה, טראומה שהיא נשאת איתה עד עצם היום הזה.

בעקבות אותו מקרה איבתיסאם התקרבה אל הרוחניות ואל הדת, החלה ללבוש בגדים מסורתיים ולחפש את הדרך לגשר בין יהודים וערבים. מפאת קוצר הזמן, האישה החכמה והמרתקת הזו לא הספיקה לכסות את כל הנושאים הקשורים להתפתחותה המקצועית ולפעילותה בתחום הרוחניות והשכנת השלום. אי לכך יצאתי עם הרגשה של החמצה, ועם טעם של עוד.

השעה הייתה מאוחרת והיה עלינו להגיע לארוחת צהריים בגבעת חיים איחוד. בדרך הורדנו את המדריכה דליה שטולנד, שהדריכה אותנו במקצועיות ובחינניות והוסיפה נימה קלילה עם שלל בדיחות ומשחקי מילים. מגיעה לה תודה על ארגון המסלול המעניין והמעשיר במיוחד.

 

תחנה האחרונה ארוחת צהריים כיד המלך בחדר האוכל הרחב ידיים והמנוהל במקצועיות ומיומנות בקיבוץ גבעת חיים איחוד. שולחנות ערוכים, אוכל טעים בשפע, מפגש רעים, תור ארוך לשירותים, הכל הוסיף לאווירה של יחד וקרבה. לבסוף שעת הנאומים, פיזור זריז וקצת מבולגן לאוטובוסים, ונסיעה הביתה.....

 

תודה רבה רבה לכל נשות הצוות, אורנה, רויטל, ורד, סופי, אמירה, פנינה, וכל השאר על ארגון היום המופלא הזה. זה מחמם את הלב לדעת שאתן, עם התמיכה של הגורמים הרלבנטיים במועצה עמק המעיינות, עוסקות יום יום במחשבה ואהבה רבה בפעילות שמטרתה להעשיר, להשכיל, לגרום הנאה ולפנק ולפנק את ותיקי העמק.

יישר כוח ושבת שלום ומנוחה אחרי המבצע שמורכב שהוכתר בהצלחה רבה!

לצפייה באלבום התמונות לחצו כאן

סוזאנה קוג'מן סינגליה

מסילות

 

עיינו באלבום התמונות כי אין כמראה עיניים!

 

שבת שלום!

צילום - ברכה יואל

שדה-נחום 

רשמים מיום הוותיק: מסלול "וואדי ערה מזווית אחרת"

ב-15.11.2018, זכינו באוצר: טיול הוותיקים של גיל עוז, לוואדי ערה. היו בו כל כך הרבה אבני חן. הטיול התקיים ביום חורפי ונאה, ואישי ואני השתתפנו בו. 

תחילה, הגענו ל"כפר קרע", שעד כה מעולם לא הינו בו. זהו כפר גדול ומתון, ובליבו בית ספר משותף, יהודי-ערבי. הכפר אמיד ויש בו אחוז גבוה של רופאים ובעלי מקצועות חופשיים. ראינו ווילות אוריינטליות חדישות ויפות. האוטובוס עצר, צעדנו בסמטה נאה, לבית אומן הקליגרפיה, מוחמד סעיד כלש, שבו ממוקם המוזיאון שלו: "ארבסק". פעילותו נעשית במשותף עם עמותת "מרבד ירוק וואדי ערה- מארג של אנשים נופים ותרבויות". העמותה הוקמה בשנת אלפיים ושמונה, ע"י תושבי המקום, ערבים ויהודים. כלש, ארח אותנו באדיבות רבה, כאברהם אבינו. אנו הוזמנו להיכנס, ולסייר בבית. אחר כך, התיישבנו בנוחות בגלריה המרווחת שבקומת הקרקע של ביתו.  עבודותיו, פרושות על הרצפה, על הקירות, ועל התקרה. יצירות נפלאות, שמיושמות בטכניקות  של ציור על זכוכית, ויצירה בפורניר ועץ. לאחר שהתכבדנו בתה צמחים ובקפה משובח ואכלנו ארוחת בוקר, שהבאנו עמנו, קיבלנו מכלש, הסבר מקיף על אומנות הקליגרפיה, והאומנות המוסלמית.

חלק מיצירותיו מוצגות בגלריות נחשבות, ומוטיב השלום בולט בהן. הוא סיפר לנו, בעברית רהוטה, שבעברית כשבעים ושניים, שמות למושג "אור", ובערבית אף יותר. התרשמנו מעבודת זכוכית גדולה שלו, בנושא האור, שזכתה לפרסים ושבחים רבים. בין השאר הראה לנו עבודה יפהפייה, שגודלה כמטר מרובע. שמרכזה בעברית ובערבית הכיתוב: "וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות". _{(מתוך ישעיהו ב', ד')} . כלש הסביר, שהעצים הנאים ביותר לעבודה, הם עצי הפרי, והוא משתמש בפורניר מגזע העץ ומשורשיו. העבודה שהדגים, עשויה מעץ אגוז כהה, ומעץ תפוח, בהיר. הוא הסביר שהמתומן בעבודותיו, מורכב מריבוע בתוך ריבוע: האחד, מסמל את ארבע עונות השנה, והשני – את ארבע רוחות השמים. הישיבה בין עבודותיו הנאות והשימושיות: שולחנות קפה, כסאות ומגשים, הייתה נעימה מאוד.

המשכנו את ההיכרות עם האזור, תוך כדי נסיעה על רכס "הר אמיר". התרשמנו מתצפית מרהיבה מכפר "אום אל קטף", למדנו על המארג האנושי, ועל התהוות הגבולות. במהלך הטיול השקפנו על כפרים, קיבלנו הסברים, והינו בעיר היהודית "חריש". בהמשך הגענו לישוב "קציר", שמדריך הטיול מתגורר בו, וקיבלנו הסבר על המקום. בישוב, שלושת אלפים תושבים, והוא פרוש על שתי גבעות. בקציר, ביקרנו ב"בית על הוואדי". בית עץ, ייחודי, שנבנה במו ידיהם של בעליו: טל רז ונעם זמיר. נעם, נגר אומן, אירח אותנו בביתו. דק כחול מקיף אותו, ועליו פינות הסבה, לרגיעה ולתצפית. דלת הבית, עשויה מחלק של חבית יין ענקית.  התרשמו מאוד מהבית, מהרהיטים המיוחדים שיצר  נעם, וכן מהעבודות והתמונות שפיארו אותו.

מכאן, המשכנו ל"אום ריחן", לחורשה גדולה, סמיכת עצים, שכבר הבריטים בתקופת המנדט, שמרו עליה, מפני פגיעה של אנשים וצאן. לבסוף, נסענו לקיבוץ גבעת חיים איחוד, לארוחת צהריים ערבה וחגיגית. ארוחה משותפת לכלל וותיקי המועצה, במסלולי הטיול השונים. נהנינו מהחברותא, ושמנו פעמינו לאוטובוסים, אשר יחזירו אותנו ליישובינו. הייתה שעת דמדומים, שסימנה את סיום הטיול. הצעיף שהוסט, מעל אזור שלא הכרנו, ושנהגנו לחלוף על פניו, עשרות ומאות פעמים, ללא שימת לב – החל לכסות על הכול.  בגבנו ירד הערב. שמש כתומה, כקלמנטינה ענקית, החלה לשקוע, וצבעה את העננים הסמוכים, בוורוד. הטיול החוויתי תם, אך לא נשלם, שנינו נשארנו עם טעם של עוד, לשוב ולסייר בוואדי ערה. תודה רבה לצוות המארגן.

 

שלומית שניר

חמדיה

 

וכעת מעט מהתגובות שזרמו אלינו בסיום היום

 

לצוות גיל עוז מבקשת להודות  לכל אחת ואחד מכם על היום המקסים. בשבילי גיל עוז הוא בית וכל פעם מחדש אני שותפה לעוצמה ולחוזק שטמון בבית הזה. זכות גדולה בשבילי להוביל יחד אתכם את הגמלאים לחוויה המדהימה של היום תודה לכם

 רוני קרובי

גשר

 

תודה רבה והערכה גדולה

לארגן את יום הותיק זו משימה מורכבת.

10 מסלולים, מגוון גילאים שיהיו מרוצים.  ישר כוחם-ן

את המסלול שלנו(אומנות בחוף כרמל ) לוותה ברגישות ובאהבה רקפת

חן חן,

 מירי מילר

מעלה גלבוע

 

ורד יקרה! רוצה להודות לכל הצוות הנפלא של גיל עוז על יום מעניין מתוקתק ומשמח בו זכינו חברי גיל עוז . יודעת אני כמה השקעה השתדלות ואיכפתיות דרושים על מנת להצליח לרצות ולספק את כולנו כציבור וכיחידים. אז שוב תודה רבה ושבת של שלום!

 תמי חיים

נווה-אור

 

 

רויטל יקרה, תודה ענקית מקרב לב לך ולכל הצוות הנפלא, על יום טיול נפלא, מתוכנן ומאורגן לתפארת. יישר כוחכן אתם אדירות. שבת שלום, שבת מנוחה ושמחה.

 הדסה אור

טירת צבי

 

נהניתי מאוד אורנה יקרה והעברתי כבר תמונות ורשמים לכל הנהלת המועצה. תודה לך ולצוות המופלא של גיל עוז על העשייה הבלתי נלאת ובלתי מתפשרת לטובת ותיקי העמק! אכן צוות מנצח.

 עופרה סתת

מנהלת המחלקה לשרותים חברתיים

 

לכל צוות גיל עוז שתכנן וארגן את יום הותיק פשוט כל הכבוד. זה היה יום נפלא. טיולים נהדרים. ארוחה כיד המלך, ארגון למופת והעיקר, תחושה של גאוה, שמחה והתרגשות של מפגש בין אנשים החיים יחדיו בעמק.

 מירי כפרי

רשפים

 

יום הותיק

מפעל יפה יש בעמק שלנו

זהו "יום הותיק" אליו יצאנו

עשרה טיולים שונים באזור חוף הכרמל

זכרון, בנימינה, אום-אל-פאחם וקהילת בית אל

אמנים מגוונים, ערבים ויהודים

בואדי-ערה חיים בהרמוניה וביחד לומדים

תצפיות מרהיבות אל נוף קדומים

והתפתחות של כפרים ויישובים ואפילו ערים!!

המדריכים היו מעולים, הארגון ברמה

נהנינו מכל רגע, מחכים לפעם הבאה

ולסיום ארוחת צהריים, סעודת-מלכים

תודה רבה לכל המארגנים והמלווים.

 ראומה סדן

שדה-אליהו

ולקינוח התרווחו בכורסא וצפו באלבום התמונות הכולל מכל הטיולים

גדי ליאון

העורך