עד שהאור הגיע

ביום ראשון ביקרה בבית גיל עוז אראלה יורב חברת טירת צבי שבאה לספר את סיפורה האישי.

סיפור אישי מדהים על חולי ושיקום, אופטימיות ואמונה, משפחה אוהבת וקהילה מחבקת.

אראלה סיפרה בשטף רב, בעוצמה ובהרבה אהבה כלפי כל אלו שסובבו אותה במהלך המחלה האשפוזים והשיקום. על התמיכה הרבה לה זכתה ממשפחתה האהובה, מקהילת טירת צבי כולה ומכל חברותיה.

 היה זה אכן סיפור מרגש, המעיד על היכולת הטמונה באדם להפוך כל קושי לאתגר ולמטרה להתמודדות אשר ממנה יצאה אראלה מחוזקת ומקרינה חוזק כלפי חוץ.

רק לאחרונה נודע לאראלה על דמות התורמת שלצערנו נפטרה וממנה קיבלה את הכבד, אישה נוצריה ערביה מחיפה, אשר מאפשר לה כעת לחיות חיים מלאים ומעשירים.

אנו מודים לאראלה על ששיתפה אותנו בסיפורה.

גדי ליאון

עורך מעת לעט

ערב הוקרה למתנדבים

ביום שלישי התרגשנו לפגוש את מיטב המתנדבים במיזמים של עמותת "גיל עוז".

התקבצו ובאו מתנדבים מכל רחבי העמק, דתיים וחילוניים, קיבוצניקים ומהעיר בית שאן לערב הוקרה וחיבוק.

צוות העמותה מתקשה להקיף את כל העשייה הנחוצה למען ותיקי העמק, לכן הצורך הגדול בסיוע מתנדבים, הם המלאכים שעוזרים להגשים את החלומות .

העשייה כוללת התנדבות רצופה על פני כל השנה, מיזמים תקופתיים וגם עזרה נקודתית.

המתנדבים פועלים בקהילות התומכות, במרכז היום, עוסקים בהפגת בדידות בבתי הוותיקים,  מתנדבי "צליל מחבר" מביאים מוסיקה לעולמם של ותיקינו במסגרות שונות, מתנדבים מלווים נכים, מתנדבים שכותבים לעיתוננו "מעת לעט" בקביעות, מתנדבים שסורגים, מתנדבים בעלי מקצוע, מתנדבים העוזרים במיצוי זכויות ניצולי השואה, מתנדבים יוצרים מיזמים למען הקהילה ועוד ועוד.

הכול פתוח בפני המתנדב, מי שבליבו הרצון להשתלב ולתת מכישוריו וליבו מוצאים לו את המתאים לו.

את הערב פתח ראש המועצה יורם קרין שברך את העשייה והתרומה לחברה.

המשתתפים זכו לשמוע את הנגינה הקסומה של תלמידי מרכז המוזיקה שהנעימו לנו בנגינתם בהתנדבות.

לצפייה בנגינתם לחצו כאן

המשתתפים צפו במצגת המתארת את המיזמים השונים והפעילויות בהם המתנדבים לוקחים חלק. לצפייה במצגת לחצו כאן

השנה החלטנו במסגרת הערב לקיים מעגלי שיח בהם יכירו המתנדבים את העשייה אחד של השני. השיחות היו מרגשות ומקרבות ונשמעו התבטאויות כמו: "ההתנדבות היא דרך חיים שלי"  "ההתנדבות היא הטעם של חיי היום",  "ההתנדבות מחברת אותי לקהילה ואני מרגיש שייך" "כיף להרגיש שאני עוזרת לאחרים"  "מרכז היום בו אני מתנדבת זהו הבית בשבילי"

ועוד ועוד ... מילים חמות.

 ובסופו של הערב זכו המשתתפים להפעלה חווייתית של ורד בנדיקט (גם כן בהתנדבות) בה חידדו את החשיבה והפעילו את החוש היצירתי הבלשי שלהם.

תודה גדולה לכל המלאכים שלנו !!!

כדאי להיות מתנדב בגיל עוז

אם ברצונכם להצטרף לנבחרי המובחרת שלנו דברו איתנו

ורד רוס 050-8878881, מירי כפרי  054-7860349

הנש"ר רוקד ומחבר בין הדורות

השבוע נפגשו בפעם השניה ילדי כיתת המורה תמה מבית החינוך דקלים עם וותיקי גיל עוז למפגש תנועה חווייתי בהנחייתה של רויטל בית און צור.

ההתרגשות והמבוכה משבוע שעבר התחלפו בחיוכים ובחיבור בין דורי מרגש תוך קירוב הלבבות והתנועה המחברת. נושא המפגש היה מנמוך לגבוה.

התנועה יחד עם המוסיקה שוברת מחיצות ומחברת בין הדורות.

לצפייה בתמונות מהמפגש ואף בסרטון קצר לחצו כאן

אנו סקרנים לראות מה יהיה במפגשים הבאים. ואתם?

גדי ליאון

רכז מיזם נש"ר

בית גיל עוז

הנש"ר פגש את "הזקן מנהריים"

המפגש החל בחזרה על השיר "ציפורי נחמדת" כולל עם תנועות הידיים המלוות שלמדנו במפגש הקודם אך הפעם הפך לקנון, מיומנות שהצליחה בכל הקבוצות.

המשכנו בהצגת מפת שירי העמק, זיהינו מקומות המופיעים בה- נהר הירדן ונהר הירמוך וכמו-כן את הכנרת. סיפרנו כי במפגשים הקרובים נכיר שירים, אשר באמצעותם נעמיק את הכרותנו עם העמק בו אנו חיים.

המקום הראשון אותו הכרנו באמצעות שיר הינו "שיר הרשת", הלא הוא "הזקן מנהריים" , פנחס רוטנברג, מייסד תחנת הכח בנהריים.

צפינו בסרטונים המציגים את תהליך ההקמה והפעלת התחנה, מוזמנים לצפות בהם גם אתם, כעת.

סרטון על הקמת המפעל – לחצו כאן

סרטון על הפעלתו – לחצו כאן

באמצעות השיר ולחנו התוודענו למקצבים ולהפסקות המוסיקליות, להן צירפנו מחיאות כף.

החברות  הבין-דורית הולכת ומעמיקה כפי שכבר החלה במפגשים הקודמים.

בשבוע הבא במפגשי השירה נתוודע לשיר נוסף משירי העמק ולסיפור שמאחוריו...

על כך נספר בפעם הבאה...

גדי ליאון

רכז מיזם נש"ר

בית גיל עוז

יפוי כח מתמשך

בערוב ימיו של האדם אין לצפות את תהליך ההזדקנות ואתגריו.

חשוב להיערך מראש לימים של צורך בקבלת החלטות בתחום הרפואי והרכושי.

כבכל נושא החלטנו להנגיש את הידע והצורך בהערכות ליום סגריר.

מירב פאלק היא עורכת דין הגרה בשדה אליהו ותוכל לעזור למי שיחליט לפתוח בתהליך של קביעת ממונה להחלטות האישיות בימי הזקנה.

ורד רוס 

קידום השירות וייזום פרויקטים

נייד: 050-8878881

גיל עוז עם הפנים לקהילה והקהילה עם פניה לגיל עוז

השבוע ביקרו בבית גיל עוז השוטרים הקהילתיים של המועצה האזורית- קובי בן חמו ואבי אזולאי – אשר כל אחד מהם אחראי מטעם המשטרה על מספר יישובים במועצה.

קובי שוחח עם חברי הבית על מוגנות כלפי גניבות ופריצות וחיזק את הקשר האישי בין המשטרה והשיטור הקהילתי וחברי בית גיל עוז.

אחת לתקופה יבקרו השוטרים בבית גיל עוז ויעמיקו את רמת המוגנות של וותיקי העמק בידע חשוב ומעשיר.

זו הזדמנות חוזרת להודות להיענותו של קובי לנושא ואנו שמחים על הקשר הישיר שנוצר.

גדי ליאון

עורך מעת לעט

סתם יום של סתו

כבכל יום רביעי בשבוע מגיעים אלינו חברי מכינת מצפן בוגרי כיתות נווה של גאון הירדן. חלק מחברים אלו שותפים ללהקה הנקראת "על גל המוסיקה" ומידי תקופה ביוזמתם המבורכת של חבריה הם שרים בפני חברי בית גיל עוז מתוך מגוון השירים אשר נמצאים ברפרטואר שלהם.

זכינו השבוע למופע קצר ומלהיב של שלושה שירים: "יש בי אהבה" "היא לא יודעת מה עובר עלי" ו"ימי החנוכה".

מילות השירים הוקרנו על המסך כך שחברי הבית יכלו להצטרף לשירת חברי הלהקה.

עוד יוזמה בין דורית מוצלחת ומהנה התורמת לכל שותפיה.

גדי ליאון

מומחה שיקומי

חבורת הפיוטים מפייטת בשמחה

הפיוט הראשון שעסקנו בו הפעם היה "אוחיל יום יום אשתאה" אותו כתב רבי דוד חסין.

פיוט זה, המוקדש לעיר טבריה ומספר בשבחה, אנו מסיירים עם ר' דוד חסין בטבריה ובקברות התנאים והאמוראים שבה ומגיעים עד למקום קבורתו של הרמב"ם עפ"י המסורת. מן המתים עובר המשורר לספר בשבחם של החיים - ר' חיים אבולעפיה, מחדש היישוב היהודי בטבריה, אליה עלה עם תלמידיו בשנת ת"ק, שעשה רבות לפריחת היישוב היהודי בטבריה ולבניין העיר ועל כך מהלל ומברך אותו ר' דוד חסין בחתימת השיר. שיר זה נתחבב מאד וזכה לתפוצה עצומה והוא מופיע בספרי שירה של קהילות המזרח השונות. השיר אף זכה למספר חיקויים ועיבודים, דבר המעיד על הפופולריות הרבה שלו. החיקוי הידוע ביותר הוא שירו של השד"ר הארץ-ישראלי, ר' אליהו חזן, שהגיע למרוקו, "פגש" בשיר וחיבר שיר חיקוי - שנקרא אף הוא "אוחיל יום יום" אלא ששירו של ר' אליהו חזן מוקדש לעיר ירושלים וסובב סביבה.

הקדושה של מקום יכולה לנבוע מגורם חיצוני רוחני שהקדיש את המקום כמו- הר הבית או מערת המכפלה, אך המקום יכול להפוך לקדוש עקב מי שנמצא בו.
שני הפיוטים נכתבו למעשה בכדי לפאר את המקום.

לעיון במילות הפיוט לחצו כאן

לצפייה בביצוע הפיוט על ידי החבורה לחצו כאן

הפיוט השני שבחרנו למפגש זה השייך לפיוטי השבת היה - "יגדל אלוהים חי" – אשר נכתב בידי ר' דניאל בן יהודה דיין, שחי באיטליה במאה ה-13. זהו אחד הפיוטים הנפוצים ביותר בקרב קהילות ישראל, שחלקן נוהגות לזמרו עם סיום תפילת ליל השבת. בחלק מן הקהילות נוהגים לשיר את הפיוט מדי יום.

הבית האחרון של הפיוט – אלה שלוש עשרה לעיקרים – הוא תוספת מאוחרת. 
הפיוט מבוסס על י"ג עיקרי האמונה של הרמב"ם ומונה אותם בצורה פיוטית. השיר הפך להיות מודל לפיוטים מסוגו (על עיקרי האמונה) שנכתבו בעקבותיו. 

האזנו בין השאר לביצועו על ידי יהורם גאון בסגנון הלאדינו.

לעיון במילות הפיוט לחצו כאן

 הפיוט השלישי בו בחרנו הפעם הינו "אל אליהו", פיוט למוצאי שבת מאת ר' אברהם אבן עזרא, המושר בפי רוב הקהילות הספרדיות בלחנים שונים. כמקובל בפיוטים להבדלה ולמוצאי שבת בכלל, אליהו הנביא ממלא גם כאן תפקיד מרכזי, כמבשר הגאולה.

אחד ההסברים שהציע ר' דוד אבודרהם (ספרד, המאה ה-14) אשר על סמך המימרה הידועה מן התלמוד, לפיה "אלמלא משמרין ישראל שתי שבתות כהלכתן מיד נגאלין", קבע: "על כן אנו אומרים לקב"ה, הרי שמרנו את השבת, מעתה שלח לנו את אליהו הנביא".

לעיון במילות הפיוט לחצו כאן

לסיום המפגש ולפיוט בתחום השמחות עסקנו הפעם ב"אם חכם לבך" פיוט במסורת יהודי חאלב, שמחברו הוא ר' אברהם ענתבי, ששירים נוספים שלו מצויים בספר השירה של יהודי חאלב.

הפיוט מושר בשמחת החתונה והמשורר פונה בו אל החתן ומברך אותו בשפע ברכות - שהמרכזית בהן היא החכמה - חכמת השכל והלב, החכמה להמשיך ללכת בדרכי האב, החכמה להיות נכון לדבר ד', החכמה לדעת את האל - ומתוך כך יתברכו החתן והכלה ויזכו לחיים של צמיחה ופריחה, לצאצאים שימשיכו ללכת בדרכי אבותם ולשמירה והגנה מכל רע.

לעיון במילות הפיוט לחצו כאן

לצפייה בביצוע החבורה לפיוט לחצו כאן

מוזמנים בחום רב להצטרף לחבורה בכל יום רביעי בשעה 11:00.

גדי ליאון

עורך מעת לעט

עוד ימי תרבות ואמנות מצוות שוחריה

צוות שוחרי תרבות ואמנות מזמין ליום נפלא בעיר הגדולה תל אביב ובמרחק נגיעה בעין חרוד. 

שימו לב לפרטים.

סיפור אחר - סרט קולנוע ישראלי 2018

במאי: אבי נשר.

שחקנים: מאיה דגן ששון גבאי יובל סגל ג'וי ריגר המקסימה. מוסיקה: נתן גושן שמתגלה גם כשחקן מעולה.

בסרט שני סיפורים מקבילים.

במסלול האחד : זוג צעירים שחזרו בתשובה ועומדים להנשא בניגוד לרצונם של הורי הכלה. ובמקביל סיפורו של זוג העומד בפני משבר גירושין עקב הצטרפותה של האם לכת פגאנית.

הסרט מציף שאלות קשות וסבוכות ובעיקר מלמד כמה לא נכון להתערב בהחלטות ובחייהם של אחרים, כי הרי לא הכל אנחנו יודעים ובוודאי איננו יודעים מה המניעים להחלטות שבעיניו של מישהו נראות שגויות ובעיני המחליט זאת ההחלטה!

 מומלץ! משחק בבית גבריאל למי שהחמיץ את הסרט בקמרון.

לצפייה בקדימון לסרט לחצו כאן

תמי חיים

נווה-אור

הנערה הפולניה שנתנה מרק לכל יהודי שדפק בדלת

חסידת אומות העולם פאולינה קישילבסקה, תושבת העיר קלוש ליד לבוב, התגייסה למבצע הצלה משפחתי של שכניהם היהודים. בספטמבר מתה בפולין בגיל 93. לכבוד יום העצמאות הפולני המאה, שיצויין ביום ראשון, מובא סיפורה במדור "אחרי מות"

08.11.2018  עופר אדרת - הארץ

פאולינה קישילבסקה צילום: המשפחה

בקיץ 1941 כבשו הגרמנים את העיירה קלוש שליד לבוב. כמו עיירות רבות אחרות, גם קלוש, שכמחצית מתושביה היו יהודים, החליפה "בעלים" במרוצת השנים. עד 1939 היא היתה בפולין. אחר כך נכבשה בידי ברית המועצות, ולאחר מבצע ברברוסה נכנסו בשעריה הגרמנים. בסיוע האוקראינים המקומיים הם רצחו כמה מאות מיהודי העיירה, ואז ריכזו את חברי הקהילה בגטו פתוח, שממנו נשלחו בהמשך אל מותם.

יום אחד, בטרם חוסלה הקהילה, דפקה ילדה יהודייה על דלת ביתה של משפחת פלקסיי, משפחה פולנית קתולית. האם ברוניסלבה ובתה הנערה פאולינה קיבלו את פני הילדה הזרה, והגישו לה מרק חם. למחרת שבה הילדה בחברת ילדים יהודים נוספים. גם אותם האכילו פאולינה ואמה.

באתר "יד ושם" נכתב,  כי המשפחה הגישה עזרה "לכל היהודים שדפקו על דלת ביתם" וכי "בגטו היה ידוע, כי כל ילד יהודי, שיגיע אל ביתם, יזכה לקבל קערת מרק חם". בפעם אחרת, כשהיתה בדרכה הביתה, ראתה פאולינה ילדה יהודייה קטנה שמתחננת לאוכל. חייל גרמני ירה למוות בה ובאשה שניגשה לעזור לה. המראה הקשה הזה השפיע עליה עמוקות.

פאולינה קישילבסקה צילום: המשפחה

בהמשך החלה המשפחה במבצע מילוט של יהודים מהגטו. תחילה שהו אצלם בבית ובהמשך הועברו אל איכר בכפר סמוך, שהסתיר אותם באסם שלו. במשך כמה חודשים ביקרה פאולינה את היהודים שסייעה להם להסתתר, והעבירה להם בגדים, תרופות ושמיכות. אחד מהם היה הילד דוד קלמן בן העשר, שללחייו היו פאות. "אמי לא רצתה לגלח אותן, אבל פחדה שהגרמנים יזהו שהוא יהודי. אז היא חבשה את ראשו והותירה פתחים רק לעיניים, לאף ולפה", סיפרה פאולינה.

גם רוזה אונגר היתה בין היהודים שהצילה המשפחה וכן משפחה שפירא: האם שרה, בעלה שלום ובנם אימק. על כך סיפרה פאולינה: "באחת הפעמים, כשהאכלתי את התרנגולות, ראיתי אשה יהודייה בלבוש מלוכלך, על האדמה. מיהרתי הביתה, וסיפרתי על כך לאמי". אמה אמרה לפאולינה לרחוץ את האשה ולספק לה בגדים נקיים. בערב, בחסות החשכה, הכניסה אותה לביתם. בהמשך הצטרפו גם בעלה ובנם, שברחו מהגטו. "הם קיבלו מחדש את התקווה לחיים", אמרה פאולינה.

יהודייה נוספת שהצילו היתה מרים הלפגוט. בסתיו 1942 היא הגיעה לבית המשפחה, לאחר שנמלטה מרכבת שהיתה בדרכה למחנות המוות. את בתה הפעוטה, מיה, מסרה מבעוד מועד למשפחה אחרת. היא שהתה כמה שבועות בחדר השינה של משפחתה של פאולינה. לאחר מכן הועברה למקום מסתור תוך שימוש במסמכים מזויפים. בתום המלחמה, כשמרים שבה לעיר כדי לחפש את בתה, נגלה לעיני פאולינה מראה קורע לב, כשהילדה לא זיהתה את אמה ותחילה סירבה לחזור לחיקה.

פאולינה נולדה בלבוב ב–1925. כשהיתה בת עשר עברה עם משפחתה לקלוש בעקבות עבודתו של אבי המשפחה, זכריה, כמנהל חשבונות במכרה מלח מקומי. היא הוסיפה ללמוד בלבוב, בבית ספר שנוהל על ידי נזירות, ושבה הביתה רק בחופשות. בספטמבר 1939, עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, היא לא חזרה לבית הספר. "קודם האזור נכבש בידי הסובייטים. וכשפרצה המלחמה בינם ובין הגרמנים, והגרמנים נכנסו, חיינו תחת כיבוש גרמני. ואז, כמובן, הדבר הראשון שהם עשו היה להרוג את היהודים", סיפרה.

במלחמה הצילה עם משפחתה לפחות שבעה יהודים.  "אבי היה אדם דתי מאוד וחשב כי לכל אדם יש זכות לחיות. זה לא משנה אם הוא יהודי, שכן או סתם אדם", אמרה לימים. אחרי המלחמה עברה משפחתה עברה לקרקוב, שם היא עבדה כמזכירה, נישאה ושֵם משפחתה החדש היה קישילבסקה. רוב היהודים שהצילה היגרו לישראל וחלקם לארה"ב. עם כמה מהם שמרה על קשר. ב–1979 הוכרו הוריה של קישילבסקה כחסידי אומות עולם. ב–1987 הוכרה גם קישילבסקה ככזו. "המוטיבציה שלהם להציל יהודים היתה דתית־מוסרית", נכתב באתר "יד ושם".

עשרות שנים לאחר שהצילה יהודים בשואה, תלמידי תיכון אזורי נופי הבשור חלקו כבוד אחרון לחסידת אומות העולם, פאולינה קישילבסקה (93), והשתתפו בהלווייתה שנערכה אמש בקרקוב.

זוכרים ומכירים טובה לאשה שבהיותה בת 16 בתקופת השואה הצילה יהודים, יחד עם הוריה, תוך סיכון חיים ועל כך הוכרו כחסידי אומות העולם.
אלו פניה הטובות של פאולינה שהיו נקודת אור בתקופה חשוכה.

נופי הבשור
המינהל לחינוך התיישבותי, פנימייתי ועליית הנוער - משרד החינוך

תמונות מההלוויה

קישילבסקה הקדישה את שארית חייה להנחלת הסיפור המשפחתי ונפגשה עם משלחות רבות מישראל. היא מתה בחודש ספטמבר בפולין בגיל 93. בהלווייתה השתתפו תלמידי תיכון אזורי נופי הבשור.

וכך כתבתי לעופר:

ערב טוב עופר

תודה על הכתבה על פאולינה.

את פאולינה הכרתי שנים רבות, מאז שהתחלתי את מסעותי לפולין, ב 1993, נפגשנו אתה מדי שנה.

ברוב מסעותי התלווה אלינו העד הנפלא - אברהם כרמי ממקווה ישראל, שנתן לנו שיעור בכבוד האדם.

הוא יליד ורשא, קיבל את פאולינה בכבוד מלכים, והנחה את בני הנוער, לקום ולכבד אותה.

זה היה שיעור גדול וחשוב.

בשנת 2005 בהיותי מרצה במכללת צפת, ארגנתי מסע של סטודנטים מוסלמים, יהודים, נוצרים ודרוזים, עם מנהיגי דתות. למסע הצטרפו סטודנטים מבר אילן, אריאל, מכללת גליל מערבי, וארגון בני אברהם.

ברגע האחרון ממנהיגי הדתות נותר - מרצה דרוזי מצפת, והרב שמואל ריינר, מראשי ישיבת מעלה גלבוע.

הפגישה עם פאולינה הייתה אחד משיאי המסע.

לפני המסע, הקמנו צוותים להכנת טקסים, הכנת ערבי, סדנאות, ומתנות.

הסטודנטים החליטו לקנות לפאולינה סיכת מפת באונטינג.

סיכת פרח של העולם, ובמרכזו - ירושלים

מאז ועד פגישתי האחרונה איתה – היה זה בקיץ 2016, בכל פגישה עם משלחות, לבשה פאולינה חולצה לבנה שבמרכזה סיכת ירושלים, כך גם בתמונה שצורפה למאמר שלך.

היא הייתה אשה אצילה, ושמחתי בכל פעם לפגוש אותה ולהתבשם מאורה.

נילי בן ארי

על פקעות ובצלים

כדאי להתפיח במים (רצוי מים שרתחו והתקררו) למשך כמה שעות, אך אפשר גם בלי. לאבחן טוב את כיוון הפקעת, ולשתול בעומק שלא יעלה על 4 ס"מ. כדאי להשתמש באפר עצים מתחת לפקעת כדי למנוע ממזיקים לגרום לרקבון.

בשבועיים אחרי שהצמח הוציא מספר עלים, אפשר לדשן כדי לעודד צמיחת עלים - אפשר באמון גפריתי ועדיף בדשן בשחרור איטי, שהחנקן בו מרכיב עיקרי.

לקראת הפריחה באביב, להוסיף דשן בשחרור איטי, שהעיקר בו זרחן ואשלגן.

אלה מאיתנו שאספו זרעים, ניתן עוד לזרוע במנבטה עם כיסוי שקוף ולשמור על מצע לח כל הזמן.

ללמוד שירה? אולי לא

רבים טוענים כי אינם רוצים ללמוד ספרות. הלימוד, אומרים הם, מקלקל את החויה. ובוודאי ובוודאי "לא כדאי ללמוד שירה" שירה צריך לקרוא. אפשר לקרוא וליהנות. אך "למה להרוג שיר?" כך הם אומרים "הפרשנות הניתוח הורגים את השיר". אבל, המשוררת הקסומה לאה גולדברג מסבירה במאמר "חמישה פרקים ביסודות השירה" כי לא דומה קריאת השיר של מי שלמד לזו של מי שלא למד. וכה אמרה:

"לא מעטים הם אותם אוהבי-השירה שיחסם לשיר הוא סנטימנטאלי מלכתחילה. הם אמנם יהנו מן השיר הקטן שהובא בראשית הדיון, אך יהנו באותה מידה עצמה מאיזה פרי חרזנות רגשנית נטולת כל ערך. אכן, יאמר האומר כי טוב להם. ייתכן, אמנם שטוב להם, אך לא טוב לה לשירה, כי גישה לאמנות דורשת קודם כל אבחנה. עץ הדעת הוא, כפי שכתוב, עץ הדעת טוב ורע. אמנם על פי המסורת, משטעם האדם הראשון מפרי עץ הדעת, גורש מגן העדן. אך בחיינו שלנו, שאינם שלמות מוחלטת, הטועמים מעץ-הדעת טוב ורע, נטרדים מגן העדן של טפשים וזוכים בדעת הטוב – ודעת זו היא עניננו בניתוח השירה. לשם כך משתדל העוסק בתורת השירה לתת כלים בידי הקורא, שיעזרו לו בקריאת השירה והבנתה."

ואף-על-פי-כן, נוטה אני גם לצדד בדברי אלה הרוצים ש"לא יפריעו להם" במפגש עם השיר.

עבורם אביא את מילותיה שלה לשיר "ימים לבנים" בלי פרשנות!!

קראו ותיהנו.  

אבישג

יָמִים לְבָנִים, אֲרֻכִּים כְּמוֹ בַּקַּיִץ קַרְנֵי-הַחַמָּה.
שַׁלְוַת-בְּדִידוּת גְּדוֹלָה עַל מֶרְחַב הַנָּהָר.
חַלּוֹנוֹת פְּתוּחִים לִרְוָחָה אֶל תְּכֵלֶת-דְּמָמָה.
גְּשָׁרִים יְשָׁרִים וּגְבֹהִים בֵּין אֶתְמוֹל וּמָחָר.

לְבָבִי הִתְרַגֵּל אֶל עַצְמוֹ וּמוֹנֶה בִּמְתִינוּת דְּפִיקוֹתָיו.
וּלְמֶתֶק הַקֶּצֶב הָרַךְ נִרְגַּע, מִתְפַּיֵּס, מְוַתֵּר,
כְּתִינוֹק מְזַמֵּר שִׁיר-עַרְשׂוֹ טֶרֶם סְגוֹר אֶת עֵינָיו,
עֵת הָאֵם הַלֵּאָה נִרְדְּמָה וּפָסְקָה מִזַּמֵּר.

כָּל-כָּךְ קַל לָשֵׂאת שְׁתִיקַתְכֶם, יָמִים לְבָנִים וְרֵיקִים!
הֵן עֵינַי לָמְדוּ לְחַיֵּךְ וְחָדְלוּ מִשֶּׁכְּבָר
לְזָרֵז עַל לוּחַ-שָׁעוֹן אֶת מֵרוֹץ הַדַּקִּים.
יְשָׁרִים וּגְבוֹהִים הַגְּשָׁרִים בֵּין אֶתְמוֹל וּמָחָר.

(השיר מופיע על שטר מאה ₪ ) 

לכבוד 100 שנים מאז סוף מלחמת העולם הראשונה  11-11-1918

אריה אריה

מילים:  אריה רובינשטיין    לחן:  עממי סקוטי           My Bonnie lies over the Ocean

לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת        ,          כְּשֶׁבָּאתִי לְתֵל אָבִיב,
‏בָּטֵל הִתְהַלַּכְתִּי לִי בָּרְחוֹבוֹת,   כָּל יָמַי הָיוּ לָרִיק, לָרִיק. 
‏
אַרְיֵה, אַרְיֵה,        קוּם הִתְנַדֵּב לַגְּדוּד הָעִבְרִי! 
‏אַרְיֵה, אַרְיֵה,        קוּם הִתְנַדֵּב לַגְּדוּד, לַגְּדוּד! 

‏הִתְנַדַּבְתִּי וַאֵרֶד מִצְרַיְמָה            ,   נָסַעְתִּי בְּרַכֶּבֶת פֶּחָם.
‏שָׁחֹר וּמְכֻסֶּה כֻּלִּי פִּיח           סוֹף-סוֹף הִגַּעְתִּי לְשָׁם, לְשָׁם    .    

אַרְיֵה, אַרְיֵה,        קוּם הִתְנַדֵּב לַגְּדוּד הָעִבְרִי! 
‏אַרְיֵה, אַרְיֵה,        קוּם הִתְנַדֵּב לַגְּדוּד, לַגְּדוּד! 
 
‏כְּשֶׁהִגַּעְנוּ לִבְאֵר יַעֲקֹב,          הֵקַמְנוּ גַּם שָׁם אֳהָלִים.
בַּלַּיְלָה יָרַד מְעַט גֶּשֶׁם            וּבְכָל זֹאת נִשְׁאַרְנוּ חַיִּים, חַיִּים   .     

אַרְיֵה, אַרְיֵה,        קוּם הִתְנַדֵּב לַגְּדוּד הָעִבְרִי! 
‏אַרְיֵה, אַרְיֵה,        קוּם הִתְנַדֵּב לַגְּדוּד, לַגְּדוּד! 
‏
בִּהְיוֹתִי בְּתֵל אַָבִיב                         שָׁאַלְתִּי לִשְׁלוֹם יְהוּדִית;
אָמְרוּ לִי: לִפְנֵי שְׁבוּעַיִם          נָסְעָה בָּאֳנִיָּה אִיטַלְקִית, אִיטַלְקִית.

אַרְיֵה, אַרְיֵה,        קוּם הִתְנַדֵּב לַגְּדוּד הָעִבְרִי! 
‏אַרְיֵה, אַרְיֵה,        קוּם הִתְנַדֵּב לַגְּדוּד, לַגְּדוּד! 

‏פַּעַם בָּאתִי לְתֵל אָבִיב            עָמוּס כָּל הַפוּל-פָּק,
יָרַדְתִּי לִרְחוֹב הֶרְצְל   ,          פָּגַשְׁתִּי בָּאָדוֹן שְׁפְּרִינְצָק, שְׁפְּרִינְצָק.      

אַרְיֵה, אַרְיֵה,        קוּם הִתְנַדֵּב לַגְּדוּד הָעִבְרִי! 
‏אַרְיֵה, אַרְיֵה,        קוּם הִתְנַדֵּב לַגְּדוּד, לַגְּדוּד! 
‏
מֵאַיִן בָּא יְהוּדִי   ?                אוּלַי מִסַּלְט בַּחֲזִית.
הֲרֵי אַתָּה מִשֶּׁלָּנוּ    ,             תֵּן לִי סִיגָרָה אַנְגְּלִית, אַנְגְּלִית!             

אַרְיֵה, אַרְיֵה,        קוּם הִתְנַדֵּב לַגְּדוּד הָעִבְרִי! 
‏אַרְיֵה, אַרְיֵה,        קוּם הִתְנַדֵּב לַגְּדוּד, לַגְּדוּד! 

את סיפור השיר חקר אליהו הכהן. מוטקה שלף מביא את דבריו:

זהו הפזמון הראשון שבו נזכרת העיר תל אביב.

ראשיתו בתקופת מלחמת העולם הראשונה, כאשר צעירים מארץ ישראל התנדבו לגדוד העברי. עם הסגל נמנו גם קצינים מאנגליה, ובאחד המפגשים שרו כולם את השיר האנגלי/סקוטי  "My Bonnie lies over the ocean". תוך כדי שירה התחיל אחד הגדודאים בשם אריה רובינשטיין לאלתר באופן ספונטני נוסח עברי למנגינה הזו, מהווי הגדוד העברי, וכל החבורה הצטרפה אליו בפזמון: "אריה, אריה, קום התנדב לגדוד העברי".

רובינשטיין, שהיה ידוע כחרזן עוד מתקופת לימודיו בגימנסיה "הרצליה" ואחר כך בתקופה ששירת כקצין בצבא התורכי, התחיל להסתבך מאוד בהתאמת המילים למנגינה: ככל שהוסיף יותר בתים לשיר, התחיל לזנוח את כללי החריזה והמשקל, הצליל והקצב, וסטה מן הלחן המקורי.

כך קרה שמתוך שברי פסוקים חובבניים שהותאמו בחספוס רב לשרידי המנגינה המקורית צמח ועלה הפזמון הנפוץ ביותר בארץ ישראל של ראשית ימי השלטון הבריטי. בכך קדם רובינשטיין לצימרמן, איש הגליל התחתון שעל שמו נהוג לכנות שירים שהמלים לא כל כך מתאימות למנגינה ונראה כאילו דוחפים אותן בכוח.

מיכה נצר (נ' 1930, רחובות) מספר ומבאר:     אריה חרל"פ יליד רחובות (הכרתיו אישית) התגייס לגדוד העברי. ברחובות האמינו כי השיר מתייחס אליו. היום ידוע שאין זה כך.   

בבאר יעקב, ליד צריפין, היה המחנה של הגדוד.

פוּל פֵּק = Full Pack, חגור מלא.
שפרינצק,  הוא יוסף שפרינצק, עלה לארץ בעלייה השנייה ונבחר כמזכיר של "פועלי ציון". לימים יושב-הראש הראשון של הכנסת.
סַלְט היא עיירה בעבר הירדן, בין הירדן לרבת עמון. הגדוד השתתף בכיבושה. לזכר הגדוד הוקם בבקעה הישוב נתיב הגדוד.

לביצוע שלישיית גשר הירקון האזינו כאן

עוד הותאמו ללחן: נוער עובד הננו ושיר לבניית הגדר הצפונית  

מלחמת העולם הראשונה First World War - 1914-1918

העילה הישירה לפרוץ מלחמת העולם הראשונה הייתה רצח פרדיננד, יורש העצר האוסטרי-הונגרי, על ידי לאומני סרבי, בתאריך 28.6.1914. לאחר הרצח הכריזה אוסטריה-הונגריה מלחמה על ממלכת סרביה, אולם לעזרת סרביה יצאו רוסיה וצרפת. לאחר שגרמניה פלשה לצרפת דרך בלגיה הניטראלית, הצטרפה למלחמה, לצד צרפת ובעלות בריתה, גם בריטניה. המלחמה המשיכה וסחפה מדינות נוספות: טורקיה, ובולגריה - לצדן של גרמניה ואוסטריה-הונגריה (שנקראו יחדיו מעצמות המרכז); יפן, פורטוגל, איטליה, רומניה, יוון, ארצות הברית ועוד - לצדן של בריטניה, צרפת, רוסיה וסרביה (שנקראו יחדיו מעצמות ההסכמה). באופן זה התפשטה המלחמה, וממדיה הפכו עולמיים. במלחמה זו נהרגו למעלה מ-16.5 מיליון בני אדם, מתוכם כ-40 אחוזים אזרחים.

ראו מאמר ויקיפדיה "הגדודים העבריים"  -  לחצו כאן

פרשת ויצא – שבת ארגון לבני עקיבא

קשר מיוחד מוצא האר"י הקדוש בין יעקב אבינו לבין רבי עקיבא.

כמובן שקשר זה מתחיל בשמותיהם הדומים, הקשורים לאותו השורש של העקב. אך בשפתו של האר"י מדובר על משהו עמוק יותר, הרואה את נשמותיהם של רבי עקיבא ושל יעקב אבינו כיוצאים באמת מאותו שורש ומקור, ואת אישיותו של יעקב המתגלגלת ומופיעה בדמותו של רבי עקיבא.

מה ליעקב אבינו ולרבי עקיבא?
מפרשים ודרשנים שונים זיהו ביניהם על רקע ההתמודדות עם עשיו ועם צאצאיו – הרומיים. יעקב נלחם בעשיו אחיו, ואף רבי עקיבא חי בדור של התמודדות עם הרומיים והוביל מבחינה רוחנית את נס המרד של בר כוכבא.

אחרים טענו כי רבי עקיבא כמו יעקב אבינו מכין את עם ישראל לימי הגלות. יעקב, היוצא מארץ ישראל הוא ה'יהודי הראשון של הגלות'. יציאתו מהארץ כמו גם התמודדותו עם עשיו ולבן הרודפים אותו, חלומותיו על חזרה לארץ ועל בניית 'בית אלוהים ושער השמים' בה דווקא כשהוא עוזבה, והעובדה שהוא נפטר בסוף חייו במצרים ומבקש להיקבר בארץ ישראל, כל אלו מזהים אותו עם הגלות ורואים בחייו 'מעשי אבות' שהם סימן לבניו העתידים לגלות, לשרוד ולשוב לארץ. באופן דומה, רבי עקיבא הוא הצופה בחורבן הבית ומכין את הנחמה לעם ישראל בהבטחתו שעוד יהיה טוב, ושעל אף שהבית חרב כעת, ניתן לראות את נבואת זכריה על זקנים וזקנות היושבים בחוצות ירושלים.

לכבוד שבת הארגון, אבקש להציע חיבור נוסף בין יעקב אבינו לרבי עקיבא.

עיקרה של פרשתנו הוא דווקא בבניו של יעקב. סיפור לידתם, שמותיהם, ובהמשך גם מערכות היחסים ביניהם. בניו של יעקב היו שונים זה מזה, לא כולם כל הזמן השביעו אותו נחת, ובמקרים רבים הם פעלו על דעת עצמם. אף על פי כן, זכה יעקב אבינו וכולנו נקראים על שמו – "בני ישראל", כנראה כי גם יעקב היה בעצמו קצת כזה, עת לקח את הבכורה מעשיו ואת הברכות מיצחק, בניגוד לרצונם.

ואולי זהו סודה של "בני עקיבא". נוער במהותו שונה הוא מהמבוגרים. כולל הוא כוחות מורכבים המתרוצצים אנה ואנה, ובמקרים רבים פועל הוא על דעת עצמו... גם רבי עקיבא צמח לא בערוגה הסטנדרטית של תלמידי החכמים, והיה צריך להמציא את עצמו מחדש ולשחוק את האבן עם מי התורה, כנגד כל הסיכויים.

זוהי ברכתה של 'תנועת הנוער'. הנוער מייצר תנועה. כמו רבי עקיבא, כמו יעקב אבינו, הוא מחפש את הדבר הבא, הוא צמא לבשורה חדשה, הוא מלא אנרגיות של עשיה והוא ממשיך בכך את רוח הוריו והדור הקודם, כמו בני ישראל, כמו בני עקיבא.

שבת שלום, הרב אורי ליפשיץ, רב טירת צבי