שלום רב קוראנו היקרים

 

מבקשים אנו מנוח ושלווה

מבקשים אנו את השלום בבית ומחוצה לו.

 

מאז ימי נח והמבול

היונה תרה אחר מנוח לכף רגלה.

 

מְבֻקָּשׁאדמיאל קוסמן

 

מְבֻקָּשׁ מָקוֹם שָׁקֵט עָלָיו תּוּנַח הַנֶּפֶשׁ.
לְכַמָּה רְגָעִים בִּלְבַד.
מְבֻקָּשׁ מָקוֹם שֶׁיְּשַמֵּשׁ מִדְרָךְ לְכַף הָרֶגֶל.
לְכַמָּה רְגָעִים בִּלְבַד.
מְבֻקָּשׁ עָצִיץ, עָלֶה, גִּבְעוֹל, אוֹ שִׂיחַ, שֶׁלֺּא יָקוּם
וְיִתְקַפֵּל כְּשֶׁהִיא תָּבוֹא. לְכַמָּה רְגָעִים בִּלְבַד.
מְבֻקָּשׁ דִּבּוּר אֶחָד, נָקִי, נָעִים וְחַם שֶׁיְּשַמֵּשׁ סַפְסָל,
מִקְלָט, לְמִישֶׁהִי, קְרוֹבָה שֶׁלִּי, יַלְדָּה-יוֹנָה, נַפְשִׁי שֶׁלִּי,
אֲשֶׁר יָצְאָה מִן הַתֵּבָה, לְכַמָּה רְגָעִים, בִּשְׁעוֹת הַבֺּקֶר,
וְלֺא מָצְאָה מֵאָז מָנוֹחַ לְרַגְלָהּ.

 

מחנה צריפין, י"ז אייר תשמ"ט

מתוך הספר "סמרטוטים רכים", הוצאת הקיבוץ המאוחד

 

לפני עשרים ושלוש שנים

נרצח יצחק רבין ז"ל.

במוצאי השבת ההיא, כמו השנה

בכיכר מלכי ישראל.

 

הבה ונבקש לנו מקום שקט

מקום להניח את כף רגלנו

כף רגלנו של כולנו.

 

שבת שלום

 

גדי ליאון

העורך

כחול בירושלים

 

ביום חמישי האחרון יצאנו חברי גיל עוז אל ירושלים, בעקבות עדה קטנה בעלת השפעה גדולה בהווי הדתי מהעת העתיקה ועד היום.

 

פתחנו את היום  עם אורלי בן משה בפסיפס מרהיב....  " רזי גן עדן" של האמנית מרי בילאן בעל 1000 אריחים וציורים של בעלי חיים וצמחים שדרכם היא מבטאת את האמונה הנוצרית.

לאחר מכן פסענו אל פסיפס הציפורים הארמני, כנראה מהמאה השישית לספירה, ובו מדליונים רבים עם ציפורים המאפיינות את ארץ ישראל. הציפורים המופיעות באופן סימטרי בין שני צידי הפסיפס אולם עם שינוי קל.

פגשנו את הכומר קרין שסיפר על הכתובת המיוחדת שנמצאה בכתב ארמני " לזכרם של כל הארמנים....". וסיפר על עולמם של הארמנים, בעת העתיקה הראשונים לקבל על עצמם את הנצרות האורתודוכסית.

 

משם פנינו אל מוזיאון רוקפלר, שמשמר בתוכו עבודת קרמיקה ארמנית בצבע כחול בטכניקה מיוחדת במינה. הסתובבנו במוזיאון וגילינו בו דברים מפתיעים כדוגמת עצים מגולפים מהמסגד הראשון על הר הבית, תבליטים ועיטורים מארמון הישאם ביריחו ועוד....

 

נכנסנו פנימה אל העיר העתיקה, אל אמני הקרמיקה הארמנית ושמענו מפי האמן על ייצור הקרמיקה, על הטכניקות המיוחדות והאמנות הארמנית המתפתחת מצד אחד, אך השומרת על הייחוד הארמני מצד שני.

 

לבסוף נכנסנו אל הרובע הארמני הבנוי משתי חומות ומכיל בתוכו משפחות החיות בשטחים של המנזרים והכנסיות. נכנסנו אל הכנסייה הארמנית ולקחנו חלק בתפילה המנגנת עם פרחי הכמורה המגיעים מכל רחבי העולם ליטול על עצמם את עולה של הכנסייה.

 

הסיור היה מרתק מגוון ומטובל בנבכי ההיסטוריה של העם הארמני ודתו הנוצרית. על הקשיים שחווה לאורך כל התקופות כעם נרדף שהצליח לשמור על עצמו ולהשפיע על החיים הדתיים ובכלל.  

 

מוזמנים לצפות באלבום התמונות – לחצו כאן

מחכה לפגוש את כולכם בטיולים הבאים!

 

סופי עטרה שבח

רכזת טיולי גיל עוז

 

 

מפגש מעניין על טיולים מונגשים בארץ ובעולם

 

זכינו ביום ראשון האחרון לארח בבית גיל עוז את ירון הראל, בנה של חברת הבית, אסתר המר, למפגש בו שיתף אותנו בחוויותיו בחברת גשר המארגנת ומלווה טיולים לנכים בכסאות גלגלים המגלים את העולם.

 ירון החל להתנדב בחברה ובהמשך הפך להיות עובד.

מטרת החברה להנגיש את עולם הטיולים גם לאנשים אלו המתקשים בניידות.

 

ירון שיתף אותנו בטיול בגליל שבחלקו היה באמצעות רכיבה על סוסים, שם פגש אדם חרדי שהתברר אחר כך כי מדובר בברוך חייט, מי שהלחין את הלחנים המוכרים לכולנו " מי האיש" ו"כל העולם כולו גשר צר מאוד".

 

ואכן, ירון וחברת גשר מצליחים לְגַשֵּׁר בין הרצון לטייל לבין מימושו של רצון זה בפועל.

 

צפינו בתמונות מטיול בשוויץ וחשנו כי אנו מטיילים במקומות וטועמים את הריחות והצבעים ובעיקר, את החוויה הנעימה והמשמחת שכולם, כול כולם יכולים להגשים חלום ולטייל, למרות הקשיים ואולי נכון יותר, להופכם לאתגר ולהתמודדות נעימה.

 

מתוך האתר של החברה:

 

ברוכים הבאים - גשר טיולי נכים

היציאה לטיול בעולם על כיסא גלגלים, כרוכה לרוב, בחששות משבירת השגרה והיציאה אל הלא נודע.
חברת גשר, UcanTourIt.co.il, תסייע לכם להשאיר את החששות והדאגות מאחור ולהגשים חלום במסע מלא ריגושים, חוויות והרפתקאות. בואו להגשים איתנו חלום ולטייל באתרי התיירות היפים והנחשבים בעולם. בואו לחקור, להכיר ולחוות מדינות אחרות, נופים עוצרי נשימה, אנשים חדשים, תרבויות אחרות, ובעיקר בואו לגלות את עצמכם מחדש.

לא תאמינו מה שאפשר לעשות על גלגלים.

חברת גשר, UcanTourIt.co.il, מתמחה בטיולים מאורגנים לנכים בכיסאות גלגלים. אנו מציעים מגוון טיולים ברחבי העולם, תוך דאגה להבטחת הנגישות לנכים בכל האטרקציות, האתרים התיירותיים, המלונות, בתי ההארחה ובתחבורה מותאמת. צוות העובדים והמדריכים של UcanTourIt.co.il הינו צוות מיומן בטיפול ומתן פתרונות לבעיות שונות שעלולות להתפתח במהלך הדרך. אנו מעמידים את נסיוננו המקצועי ואת אהבתנו לאנשים, על מנת להבטיח לכם הנאה מלאה מהזמן שתבלו במחיצתנו.

 

מומלץ

 

גדי ליאון

מומחה שיקומי

הנש"ר נפגש במעגלים

 

השבוע התקיים המפגש השני בנש"ר של השירה.

מבטים מהססים, חיוכים קטנים המאפיינים התחלת היכרות פתחו את המפגש.

התחלנו בשירה של נעמי שמר "שנים עשר ירחים" תוך כדי מחיאות כף בשמות החודשים המופיעים בשיר, מה שמיד חימם את האוירה.

לצפייה בביצוע השיר עם ילדי כיתת המורה שירלי  לחצו כאן

 

המשכנו בשירו של אהוד מנור "הלוואי" ותוך האזנה לביצועו של בועז שרעבי הועברו כדורים מיד ליד מקצה שלושת השורות בכל פעם שהמילה הלוואי הופיעה בשיר. העברות הכדורים יצרו מגע וקשר עין שחיש מהר הפך לחיוך רחב וקרבה.

לצפייה בהעברת הכדורים והשירה עם ילדי כיתת המורה שיראל לחצו כאן

לאחר השמעת השיר והעברת הכדורים התחלקנו למעגלים קטנים ובהם שוב הכדור עבר מאחד לשני תוך סבב של שאלות- מה שמי היכן אני גר, מה אני אוהב לעשות כשאני לבד ומה כשאני עם חברים. הסבב הסתיים באיחולים לשנה החדשה תוך שימוש במילה הלוואי.

 

המעגלים יצרו קרבה והעמקת ההיכרות ההדדית.

 

קינחנו בשיר "חברים" שייצג היטב את שהתרחש במפגש זה.

לצפייה בביצוע השיר עם ילדי כיתת המורה תמה לחצו כאן

 

גדי ליאון

רכז מיזם נש"ר

בית גיל עוז

חבורת הפיוטים ממשיכה להתרחב

 

גם השבוע המשיכה החבורה להתרחב ולהתפתח ואנו שמחים על כל אחת ואחד המצטרפים.

 

פתחנו את המפגש עם הפיוט "נגילה הללויה". זהו פיוט לכל עת, מן המוכרים והפופולאריים ביותר במסורת הספרדית-ירושלמית הרחבה. מחבר המלים הוא אשר מזרחי, אחד היוצרים החשובים של המאה האחרונה, שחיבר עשרות פיוטים ולחלקם אף כתב לחנים.

הפיוט הקצר מבטא במילים פשוטות ביותר את עומק הכיסופים לגאולה המלווים את העם היהודי לדורותיו. 

 

לעיון במילות הפיוט לחצו כאן

לצפייה בביצוע החבורה לחצו כאן

 

המשכנו לפיוט "לכה דודי". "לכה דודי" הוא הלב והמרכז של תפילת קבלת שבת והוא מלווה את רגעי המעבר שבין ימי החולין המסתלקים לבין השבת הנכנסת ובאה.

הפיוט נכתב בצפת של המאה ה-16 על-ידי הפרשן וחכם הקבלה ר' שלמה אלקבץ ואומץ מיד עם כתיבתו על-ידי מקובלי צפת של אותה תקופה, מה שתרם להתפשטותו ולקבלתו המהירה בכל קהילות ישראל ולכך שנתווסף לסידור התפילה, על אף שזה היה כבר סגור וחתום. 
ל"לכה דודי" נודעת חשיבות מכרעת בהיווצרותה ובהתגבשותה של תפילת קבלת שבת כפי שהיא מוכרת לנו כיום, תפילה שנוספה לסידור התפילה רק במאה ה-16, בהשפעת מנהגי מקובלי צפת, שנהגו לקבל את השבת לבושי לבן וביציאה אל השדה, עם שירת מזמורי תהלים ו"לכה דודי".

לעיון במילות הפיוט לחצו כאן

לצפייה בביצוע החבורה לחצו כאן

האזנו גם ללחנו של הרב שלמה קרליבך מוזמנים לצפות לחצו כאן

 

מכאן עברנו לפיוט המושר דווקא במוצאי השבת "לנר ולבשמים". זהו הפיוט המרכזי למוצאי שבת במסורת יהודי תימן, שמחברו ידוע לנו רק בשמו - סעדיה ן עמרם - החתום בראשי הבתים. זהו אחד השירים הבודדים שנכנס גם לסידור התפילה התימני כחלק מסדר ההבדלה במוצאי שבת. השיר מושר בדרך כלל אחרי ההבדלה אולם יש השרים אותו לפני ההבדלה ובכך רומזים שיש להביא נר ובשמים להבדלה. כיום השיר אהוב ומוכר בקרב שאר עדות ישראל.

 

לעיון במילות הפיוט לחצו כאן

לצפייה בביצוע החבורה לחצו כאן

 

קנחנו בפיוט "ישמח חתני", פיוט קצר זה מוכר ומושר בכל המסורות המזרחיות בשמחת החתונה. בקהילות רבות מושר השיר בעת שהחתן עולה לקרוא בתורה בשבת חתן. 
בפיוט קצר זה מבקשים הסובבים מה' לעטוף את החתן בברכות שיגנו עליו ויצליחו את דרכו המזומנת לו. חלק מן הברכות שאובות מפסוקים שבמקורם הם לשונות נחמה וברכה שניתנו לעם ישראל, וכאן ממקדים אותם קרואי השמחה אל ראש החתן, ששמחתו, כאמור בפזמון החוזר, מתחוללת בתוך קהל אמוני ישראל.

 

לעיון במילות הפיוט לחצו כאן

לצפייה בביצוע החבורה לחצו כאן

 

שנפגש בשמחות !

 

גדי ליאון

עורך מעת לעט

 

                   "קולנוע אקשן - הסודות שמאחורי הסרטים"

המונחה בידיו האמונות של עפר קדר 

מזמין את הקהל לצפות בסרט

                                                                                     

לב רחב - (קומדיה/דרמה רומנטית דנמרק 2015)

פוסי הוא רווק בן 40. הוא חי עם אמו, עובד בשדה התעופה וסובל ממשקל יתר. יש לו חיים שקטים, מעט חברים ושיגרה שמצילה אותו מהבדידות - אבל כל זה משתנה כאשר הוא מקבל במתנה סדרה של שיעורי ריקוד.

 

לצפייה בקדימון לסרט לחצו כאן

להתראות בקולנוע

 

הסרט יוקרן באולם בית הספר "אולם זיידן"

ביום שלישי ז' חשון  - 16 באוקטובר

תחילת ההקרנה בשעה 10:30

סיום ההקרנה בשעה 13:00

 

מוזמנים לצפייה בסרט

גם חברים שאינם חברי החוג    

בעלות של 25 ₪

 

 

לכל שאלה ופרטים נוספים ניתן לפנות לרויטל

 050-5230198     04-6757402

revitalfuks@gmail.com

הסרט: "שרוכים"/ דרמה ישראלית

במאי: יעקב גולדווסר. השחקנים: נבו קמחי, דובלה' גלקמן אוולין הגואל ועוד. המוסיקה הולחנה בידי  דניאל סלומון.

גדי בחור בעל צרכים מיוחדים עובר לחזקת אבין ראובן גליקמן בנסיבות טרגיות. אמו נהרגה בתאונה ואביו שנטש אותו בעודו ילד צעיר וכמעט שלא הכיר אותו. ועכשיו הוא "נאלץ" לטפל בו.

בימוי רגיש ומשחק משובח. הסרט משחק בבית גבריאל כבר מספר שבועות הזדרזו ללכת ולצפות. 

כדאי!

תמי חיים

נווה-אור

נשיא פולין דודה בטקס בלוצרן, אתמול     צילום:Jakub Szymczuk / KPRP / שגרי

 

פולין חנכה מצבה לזכרו של דיפלומט נשכח

שהציל 800 יהודים בשואה

מחקר ארכיוני מצא כי קונסטנטי רוקיצקי הפולני סיפק דרכונים מזויפים בתקופת המלחמה ליהודים, שכ-20 מהם עדיין חיים. המצבה בלוצרן נחנכה 60 שנים אחרי מותו, לאחר שזכרו ופועלו הושכחו בידי פולין הקומוניסטית

 

עופר אדרת -10.10.2018   - הארץ

   

ממשלת פולין חנכה אתמול (שלישי) בשוויץ מצבת זיכרון לדיפלומט פולני שפעל להצלתם של מאות יהודים בשואה, 60 שנה אחרי מותו. מפעל ההצלה עליו ניצח האיש, קונסול פולין בברן במלחמת העולם השנייה קונסטנטי רוקיצקי, נשכח ברבות השנים ונחשף במלואו רק בחודשים האחרונים. מחקר ארכיוני מקיף העלה כי הוא סייע בהצלתם של כ-800 יהודים, להם סיפק דרכונים מזויפים בתקופת המלחמה. כ-20 מהם עודם בחיים.

בין 1942 ל-1943 ניהל רוקיצקי מפעל לזיוף דרכונים בחסות השגרירות הפולנית בשווייץ, בידיעתו של השגריר ומתחת לאפן של הרשויות במדינה. יחד עם כמה שותפים, בהם דיפלומטים פולנים נוספים ופעילים יהודים שנקראו "קבוצת ברן", הוא השיג דרכונים ריקים של פרגוואי, תוך שימוש בשוחד, ומילא אותם בשמות של אסירים יהודים ממחנות ומגטאות בהולנד, פולין, גרמניה, אוסטריה, צרפת, סלובקיה ומדינות נוספות. את השמות הוא קיבל מארגונים יהודים ומארגוני מחתרת.

תמונות יהודים להם סיפק השגריר דרכונים         צילום: Jakub Szymczuk / KPRP /  שגרי

 

חלק מהדרכונים הגיעו לידי היהודים וסייעו להם להתחזות לאזרחים זרים, ובכך להימנע משליחה אל מחנות המוות. בין המסמכים שהתגלו במסגרת המחקר, נמצא מברק שנשלח ב-19 במאי 1943 ממשרד החוץ הפולני (של הממשלה הגולה בלונדון) לשגריר פולין לשווייץ, אלכסנדר לדוש. משרד החוץ מורה בו לשגריר להמשיך לזייף את המסמכים, "למטרות הומניטריות".

 

אחרי המלחמה, כשפולין היתה תחת שלטון קומוניסטי, רוקיצקי לא חזר לארצו. ב-1958 הוא מת ונקבר בשווייץ כאלמוני. השלטונות הקומוניסטיים בפולין לא עשו דבר כדי להנציח את פועלו או לכבד את זכרו.

דרכון מזויף מפרגוואי שסיפק השגריר רוקיצקי צילום:  שגרירות פולין בשו

 

בחודשים האחרונים בוצע מחקר ארכיוני חובק עולם, בהובלת שגרירות פולין בשווייץ, ובשיתוף ארגונים וארכיונים יהודיים ופולנים שונים, אשר חשף את ממדי מפעל ההצלה שלו. במחקר נמצאו מסמכים ועדויות רבות, כולל רישומים של כל הדרכונים המזוייפים שניפק. במסגרת המחקר אותרו גם בני משפחות מישראל, שקרוביהן קיבלו דרכון מזוייף מהקונסול הפולני, וחבים לו את חייהם.

בין היהודים ברשימה נמצאים הרב הראשי של הולנד, אהרן שוסטר, הרב ישראל שפירא (האדמו"ר מבלאז'וב בארצות הברית), הרב אברהם יעקב פינקל, מחבר ספרי יודאיקה נודע, נתן אק, היסטוריון ב"יד ושם", וכן מנהיגי המחתרות בגטו בנדין ובסלובקיה. לפחות אחד ממקבלי הדרכונים נהרג לימים במלחמת העצמאות בישראל.

בטקס שנערך אתמול בבית קברות בלוצרן בשווייץ, הושב לרוקיצקי הכבוד על פועלו. בטקס השתתף נשיא פולין, אנדז'יי דודה, לצד כמה מהניצולים שחבים לו את חייהם ובני משפחתו של רוקיצקי.

מ"יד ושם" נמסר, במענה לפניית "הארץ", כי הוגשה בקשה להכרה ברוקיצקי כחסיד אומות עולם, וכי התיק נמצא בתהליך בדיקה לקראת העלאתו לדיון בוועדה לציון חסידי אומות עולם.

 

 

 

על צמחי הבית והמרפסת

כעת ישנם תנאים טובים לעידוד צמחי הבית – לדשן בדשן שחרור איטי או בדשן 20-20-20. יש להיזהר במינון. כזכור, עדיף במנות קטנות, מידי חודשיים-שלושה, לצמצם את ההשקיה ולהמשיך גם במהלך החורף.

צמחים שניכרים עליהם תוצאות הקיץ החם, יש לעודד בעזרת ניקוי העלים היבשים שבהם, ולעיתים גם להוציא מהעציץ ולדלל.           

מומלץ להשקות בעזרת מים פושרים (25-30 מעלות) לקראת ימים קרים לפי תחזית מזג האוויר. אפשר לעטוף בעזרת שקית פלסטיק גדולה. 

שִׂמְחַת הַכְּתִיבָה

לאחרונה, עסוקה אני בשאלת מעין היצירה – סוד הקסם של בריאת עולם חדש שכולו אותיות, מילים ומשפטים.

שִׂמְחַת הַכְּתִיבָה – ויסלבה שימבורסקה

 תירגם: רפי ויכרט

 

לְאָן רָצָה הָאַיָּלָה הַכְּתוּבָה דֶּרֶךְ הַיַּעַר הַכָּתוּב?

לִשְׁתּוֹת מִמַּיִם כְּתוּבִים,

שֶׁיְּשַׁקְּפוּ כִּנְיַר־הַעְתָּקָה אֶת פִּיהָ הַזָּעִיר?

מַדּוּעַ הִיא זוֹקֶפֶת רֹאשׁ, הַאִם הִיא שׁוֹמַעַת מַשֶּׁהוּ?

שְׁעוּנָה עַל אַרְבַּע רַגְלַיִם קְטַנּוֹת שֶׁהֻשְׁאֲלוּ מִן הָאֱמֶת

מִתַּחַת לְאֶצְבְּעוֹתַי זוֹקֶפֶת אָזְנֶיהָ.

שֶׁקֶט — גַּם בִּטּוּי זֶה מְרַשְׁרֵשׁ בַּנְּיָר

וּמְפַלֵּס דַּרְכּוֹ בִּסְבַךְ

הָעֲנָפִים שֶׁיָּצְרָה הַמִּלָּה 'יַעַר'.

 

מֵעַל הַנְּיָר הַלָּבָן אוֹרְבוֹת לְזִנּוּק

אוֹתִיּוֹת, שֶׁעֲלוּלוֹת לֹא לְהִסְתַּדֵּר,

מִשְׁפָּטִים מְכַתְּרִים

שֶׁלֹּא יִהְיֶה מֵהֶם מָנוֹס.

 

במידה מסוימת הסופר או המשורר שותפים לבריאה. גם העולם נברא במאמר: מאמר אלוקים, יהי אור – ויהי אור. בעשרה מאמרות נברא העולם.

כשאנו קוראים סיפור, או שיר, קם ועומד לפנינו עולם של תמונות, מראות, הליכים, התפתחות, רגשות ומחשבות. כל אלה בכוח המילה.

בשיר הזה מבטאה שימבורסקה את החוויה היוצרת. האיילה, היער, השקט, הענפים ובהמשך השיר הציידים, בריחת האיילה ומבטאה המשוררת את גודל האחריות במעשה הכתיבה.

                                      " יֵשׁ אֵפוֹא עוֹלָם כָּזֶה,

שֶׁגּוֹרָלוֹ כָּפוּף לְשִׁלְטוֹנִי?"

 

אך היא מתארת גם את האושר הנפלא בכישרון הכתיבה

שִׂמְחַת הַכְּתִיבָה.                                                                  יְכֹלֶת הַהַנְצָחָה.                                                                 נִקְמַת הַיָּד בַּת־הַתְּמוּתָה.

 

ביצירה בא לידי ביטוי "ותחסרהו מעט מאלוקים"

והפעם לא מדובר בהמצאת החשמל, גילוי האטום, ויצירת המחשב. אלא בכתיבה יוצרת – ולא נאמר כתיבה יוצרת בלבד. אלא שיאם של הישגי האדם. היכולת להנציח.

אבישג

דו"ח רצח – שלמה ארצי

דו"ח רצח מתוך האלבום הכפול  של שלמה ארצי - 6199

ביום שישי בדאלאס טקסס, עשרים ושניים נובמבר שישים ושלוש, 
נרצח ג'ון קנדי שקראו לו "ביג אס", יריה אחת בצוואר ושתיים בראש, 
הלוויתו נערכה בסוף נובמבר, הארי אוסוולד ירה בו מאיזו סיבה, 
היינו בצופים, שיחקנו כדורגל, דו"ח רצח מתחיל בלי מילת אהבה. 

ביום שבת בתל אביב עיר בלי שמיים, ארבעה בנובמבר תשעים וחמש, 
נרצח... כנראה פעמיים, שתי יריות מאקדח של מתנקש. 
הלוויתו נערכה יומיים אחר כך, מטורף אחד ירה בו מטווח קצר, 
היינו בבית, ישבנו סתם ככה, אחר כך הלכנו לבכות בכיכר. 

כמה דמעות, כמה נרות? 
כמה שיגעון עוד אפשר לזהות? 
כמה ימים, כמה חשיכה 
יעברו עד ש... 
הכל ישכח? 

ביום ראשון במקום לא ידוע, עשרים ושלושה נובמבר תשעים וחמש, 
אני כותב את השיר מתוך געגוע, לאן אסע עכשיו ומה אבקש? 
הימים ימי זעם, יש אומרים שזה ככה, הימים ימי פעם עם ימי עכשיו, 
איך תבוא מנוחה על ארץ הפחד, ורק השאלה מי עוד יירצח? 

כמה דמעות, כמה נרות? 
כמה שיגעון עוד אפשר לזהות? 
כמה ימים, כמה חשיכה 
יעברו עד ש... 
הכל ישכח? 

לצפייה בביצועו לשיר לחצו כאן

 

 

דו"ח 20 לרצח - שלמה ארצי  

("ידיעות אחרונות" מוסף לשבת • 03.10.2015)

א. "אני חושב שככל שחלף זמן מאז הרצח של רבין הוא הלך ונרצח לי עוד יותר. עד שכשמלאו לו 20 שנה ובעיתון ביקשו ממני לכתוב על זה דו"ח משהו, נפלה עליי שתיקה.

    שתיקה, אתם יודעים, באה ממקום שבו - איך כתב מאיר אריאל בשיר "עברנו את פרעה"? - "לפעמים זה צועק, זה מתפוצץ בחזה, אה, ומי יכול לשאת את זה?"  

   רבין נהיה מותג הכבישים והדרכים הכי גדול בארץ. אבל הרצח שלו התעמעם ככל שהזמן חלף. עובדה שהילדים שהדליקו נרות לזכרו בכיכר כבר בני ארבעים, ואם בא להם להדליק משהו אז זה מקסימום אייפונים בהופעה של בון ג'ובי.

 אני חושב שמשהו בגבולות ההדחקה וההשתקה שיש פה בשנים האחרונות דפק לי את הדיבור על מה שכונה הרצח הפוליטי הכי נורא בתולדותינו (היו רצח ארלוזורוב וקסטנר), וסתם את הגולל על התהליך שאמרו אז שהיה יכול להיות אולי "גיים צ'יינג'ר" כלומר משנה מציאות.

 ואני מתעכב על המילה אולי, כי אחרי 20 שנה השאלה היא האם באמת היה אוסלו תהליך אמיתי או מדומה? והאם בכלל נועדנו לשלום שרק יגיע? (עדיין כן) והשאלה הכי גדולה שעפה לפעמים באוויר היא האם נהיינו אז שני עמים בתוך עם יהודי וישראלי אחד?

  

ב. הרבה דברים נתקעו אצלי והפכו לשתיקה. אפילו רגעים קטנים והזויים בהם נתקלתי ברבין האיש. פעם הייתי איתו באיזו מסיבה מטופשת עם מעט משתתפים שבה התעכב עד אחרון העוזבים, כאילו לא רצה ללכת הביתה (כשהיה שר ביטחון).   

   ופעם אחרת דיברנו בטלפון ממש בטעות, כי מישהי חשבה שאני מתכוון ברצינות, כשאיתגרתי אותה בהומור באולפן ההקלטות ואמרתי "תשיגי לי את רבין", והשיגה.

   זה היה בבוקר אחרי שזכה בפריימריז, ואפילו התבלבלתי והתבזיתי ממבוכה ולא ידעתי מה לומר לו ואיך לקרוא לו, יצחק או מר רבין או אדוני שר הביטחון? 

  "קרא לי יצחק ואני אקרא לך שלמה", אמר רבין החם. הבנתם?

 ג. אחרי הרצח רבין נהיה מותג הכבישים והדרכים הכי גדול בארץ. אבל הרצח שלו התעמעם ככל שהזמן חלף. עובדה שילדים שהדליקו נרות לזכרו בכיכר כבר בני ארבעים עכשיו, ואם בא להם להדליק משהו אז זה מקסימום להדליק אייפונים בהופעה של בון ג'ובי אמש.

   אז מה היה שם בשתי שורות, למי שלא נולד אז והוא כבר בן עשרים?

 הארץ רעדה. אנשים התחלקו בגלל שוני בדעות הפוליטיות ולבסוף קם אחד רוצח רצחן, לקח את זה ברצינות נוראית מדי ורצח את ראש הממשלה. הייתה אווירה רעה ומוסתת כמו שאומרים, אבל הרוצח היה אחד מסוגו. ואלה שמחפשים הקלה למצב מצטטים את פרשת קורח ואומרים עד היום: האם בגלל איש אחד תקצוף על כל העדה?

     ואני זוכר אפילו אחד מהחבר'ה שלנו שלא תמך ברבין וניסה לנחם אותנו כשהיינו בלתי מנוחמים במשפט הבא: "שמאלנים, ימניים, מה זה חשוב. הרי כולנו איכשהו תמיד בעדינו גם כשזה יוצא לנו הפוך".

    ואנחנו שהיינו חמומי מוח וצעירים ב־20 שנה מהיום, חטפנו עליו קריזה.  

ד. תגיד האם יש סיכוי שהרוצח ייצא מהכלא אי פעם? שאל אותי ילד תמים.

     "גם זה יכול לקרות בסוף", עניתי לנכד. הרוצח התחתן, עשה ילד, קיבל סרט... אז בעוד 20 שנה אולי יהיה איזה נשיא שיגיד "יאללה, שייצא יגאל הזקן הזה מהכלא", ואפילו ישאל "תזכירו לי את מי הוא רצח? את רבין? מי זה?..."

     כן, בעוד 20 או 40 שנה גם פרעה מהשיר של מאיר אריאל יכול לשוב בגלגול חוזר.

ה. ככל שחלפו השנים הפך רבין למעין דמות אב האומה כדוגמת אריק שרון, בן גוריון, בגין, רבי נחמן או ג'ון לנון.   

     לפעמים אני חוטף צמרמורת כשאני חולף דרך המזגנים במשרד המקורר של עורך דין אבי פילוסוף (חתנו של רבין לשעבר) ומתבונן בתמונתו התלויה עדיין על הקיר.

    יצחק הביישן, יפה התואר, עם סיגריה (הוא חי בעידן העישונים. כשכאילו לא מתו מסיגריות - רק מרצח).

     ולאלה שלא הכירוהו היו לו בדיבור באסים נמוכים ואיטיים כמו "טרקטור מדבר". הוא לא תמיד שם נקודה ופסיקים במקום הנכון ופניו שקרנו כפני חקלאי מג'ונג'ן וצרוב שמש, היו כנות וישרות כסרגל. כן, הוא היה האיש האחרון שהיה ראוי להירצח.

ו. יצחק רבין היה מבוגר בסה"כ בשנה אחת משמעון פרס, הצמד־חמד הפוליטי שלו, ולפעמים אני תוהה האם היה עדיין חי בתוכנו אלמלא נרצח. הייתה לו בריאות טובה ומזג טוב (לא שהוא לא חטף עצבים לפעמים ואפילו קרא למתנחלים "פרופלורים" ועיצבן אותם, אבל הוא היה אנושי במהות שלו).

    אז אני חושב שלו היה חי היום היה מבחין מיד שנהיינו חשדנים (די כמוהו) מאז אוסלו, ושאנחנו לא מאמינים לאיש בעולם ועסוקים בלשרוד במרחב האיסלאמי המטורף.

    ואני משתעשע בלנסות לחשוב איך היה יצחק, הגבר שחונך על ערכי הארץ הישנים בבית־הספר החקלאי כדורי, מסתדר נניח עם "העידן החדש"? האם היה פותח פייסבוק, מבין בסלביות, או אוכל ריאליטי? הוא אהב לצפות בטלוויזיה בכדורגל ולשחק טניס. זה בטוח.

 

ז. מה יוצא מלספור את הזמן החולף, והאם יש טעם עוד לשאול איך נהיה פה בכלל רצח פוליטי שעם הזמן התמסמס והפך לטקס שירים בכיכר?  

   ועוד שאלות מטרידות כמו, האם רצח פוליטי זה חלק מקובל מתולדותיו של כל עם (ראו את אמריקה הנרצחת)? האם ניתן בכלל לייצר זיכרון קולקטיבי במקום כה שסוע ומעורפל כמו שלנו?  

אז אינסטינקטיבית מהמותן אני עונה לעצמי, שכישראלי וכאדם אנושי, הרצח המתועב הזה הרג אז קצת גם אותנו. ועל כן לשכוח אותו זה כמו לשכוח את עצמינו, את עברינו ועתידינו.   

   אלה המשפטים הגדולים שחונכנו עליהם, אבל מתברר שהם תופסים גם היום למרות הציניקנים מסביב.

   ולא. המדינה לא נגמרה לנו כמו שחשבו אז רבים. היה בלגן גדול אבל איכשהו ברגע האחרון תפסנו שכל והמשכנו לריב אבל לחיות בביחד, עם כל דעותינו החלוקות.

ח. רואים איך השתתקתי בהתחלה ובסוף דיברתי קצת בנימוס ובלי עצבים? (ואפילו לא שרתי שורה אחת מ"הרעות" או "מדו"ח רצח" שכתבתי עליו אז).

    כן, בסוף כמו בטיפול פסיכולוגי מוצלח, נשלפה החוצה המועקה שהתיישבה אצלי לפני 20 שנה כאבן וכקוץ ישן. אז כשמתחילה הספירה של השנה ה־21 לצל הענק שהוטל עלינו ב־4 בנובמבר 1995, אני חוצה את דרך רבין במכוניתי ונוסע בה לאט, כמו אחד שלא בא לו לריב יותר עם אף אחד, אפילו לא בשביל הפאן. ואני כרגיל צבוט לב ונוסטלגי, מאוכזב ולא בא לי להתאכזב שנית, מהרהר באופן מוזר בשעות ההלם והשפל ההן, מעודד ומודאג. בקיצור, ישראלי שאכל הכל כי אלה היו הזמנים שהיו.    

    מה שבטוח ששוב יורד סתיו על הארץ, ושבחיים כבר לא אעז להגיד למישהי "תשיגי לי את רבין בטלפון". כי גם רבין עדיין שותק המום מזה שרצחו אותו. ?"

 

 

פרשת לך לך

במאמרו 'גאון וענווה' מפרש הרב סולובייצ'יק שני מדרשים המובאים בדברי רש"י על הפסוק 'וַיִּיצֶר ה' אֱלֹוהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה'. על פי המדרש הראשון, 'צבר עפרו מכל האדמה מארבע רוחות'. האדם נברא מכל מקום בעולם, וכל העולם הוא ביתו. המדרש השני המובא ברש"י רואה במילים 'מן האדמה' תיאור למקום מסוים: 'נטל עפרו ממקום שנאמר בו מזבח אדמה תעשה לי'. האדם נברא מאדמה מסוימת ומיוחדת, מאדמה הנמצאת במקום שהוא ביתו של הבורא, בית המקדש.

הרי"ד סולוביצ'יק מזהה כפילות זו עם שניות הקיימת בכל אדם, בין היותו 'האדם הקוסמי' לבין היותו 'האדם הביתי' (או 'בעל תודעת המקור'). בין היותו, מחד, סקרן וחקרן, חפץ להרחיב ולהעמיק את ידיעתו על העולם, את חוויותיו, את מסעותיו ואת הפסגות אותן הוא כובש, לבין היותו, מאידך, איש של בית, של מקור ומסורת, של מקום מסוים, של מנוחה ונחלה.

אל האדם הראשון הוא משייך את 'מוסר הניצחון' – ריבונות, מלוכה, השלטת החיים על המוות ועוד, ולעומת זאת האדם השני מדבר בשפת 'מוסר הנסיגה' – צמצום, הכנעה, ענווה.

 

בפרשתנו מצטייר לנו אברהם אבינו מלכתחילה כ'אדם קוסמי', כאדם שלא כלוא במקום לידתו, אלא הולך, עובר, נוסע, יורד (למצרים) ועולה, רודף ומנצח, פורץ דרך, עובר נהר ומחדש שפה, אמונה ודת.

אך לצד זאת, אברהם אמנם עוזב את ארצו, מולדתו ובית אביו, אך הוא הולך אל מקומו ואל ארצו, אל הבית שלו, אל נחלתו.

 

הציווי על ברית המילה המופיע בפרשה גם הוא מציג את כפל הפנים הזה. מחד, אברהם זוכה לשמו 'כִּי אַב הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ', משהו מהקוסמיות והאוניברסליות מאפיין אותו, אך בה בעת הקב"ה מצמצם מאוד את ההתרחבות האנושית והעולמית אל הברית הייחודית הנוגעת לעם היהודי ולארץ ישראל: וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם לִבְרִית עוֹלָם... וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֵת כָּל אֶרֶץ כְּנַעַן לַאֲחֻזַּת עוֹלָם.

 

אנו צריכים לאמץ לעצמנו רכיבים של ה'אדם הקוסמי', של 'מוסר הניצחון', של 'אב המון גויים', של העזה והתחדשות, תנועה ומסע, התרחבות וסקרנות עד אין קץ, אך בה בעת לצאת מתוככי אדמת המקדש, ולא לאבד את המסורת והבית, הברית והמקורות וכך לזכות להיות בני אברהם.

 

שבת שלום, הרב אורי ליפשיץ, רב טירת צבי