שלום לכם קוראנו היקרים

התמודדות עם הקושי, עם האתגר

חיפוש פתרונות ומציאת דרכים

היא המייצרת עבורנו

את הענין והרצון.

הרצון הינו מרכיב הכרחי להתמודדות

הרצון הוא חומר הדלק,

חומר הבערה.

אך הקושי והאתגר

הוא היוצר את הדחף לחיפוש הרצון.

אחת ההוכחות לכך הינה דורון ודידי אלמוג

הוריו של ערן ז"ל עבורו ולמענו

הוקם עלה נגב – נחלת ערן

ולאחר פטירתו של ערן ובמקביל,

למען האוכלוסייה כולה.

מוזמנים לצפות בסרטון המרגש

30 ללכתו של ערן אלמוג ז"ל

שבת שלום וחודש טוב

מלא באור ובחיפוש דרכים

להתמודדות וליצירה

גדי ליאון

העורך

גיל-עוז

נש"ר שייט בגבהים ופגש את נורית הירש...

כלת פרס ישראל בזמר העברי לשנת תשע"ו

המפגשים השבוע הוקדשו לנורית הירש, כלת פרס ישראל.

ראינו בתחילת המפגש כי אנו מכירים הרבה מאוד מלחניה, לא תמיד את מילות השירים אלא בעיקר את לחניהם.

שטנו בין שירי ילדים, כמו: ברבאבא, פרפר נחמד והמשכנו לשיר "זמר שכזה". התחברנו למקצב ולפעימותהמוזיקליותשלו ובעזרת הקשה על חלקי גוף, ובהמשך עם כלי הקשה, חווינו לעומק את הנושא.

ילדים וחברי הבית בתורות עמדו מול הקבוצה ובצעו את ההקשות על פי ניצוחה המעולה של חגית, מנחת מפגשי השירה והאווירה היתה מפעימה.

זכינו אנחנו, וזכתה מדינת ישראל כולה להכיר כה הרבה משיריה סגולותיה וייחודה של נורית הירש. כה לחי על זכייתה.

בקבוצת התנועה העניינים מתחממים מאוד... אין צורך להכביר במילים ראו את התמונות ותבינו הכל.... המפגש עטוף כולו מבחוץ ומבפנים באהבה ובחום דו צדדי, מהוותיקים כלפי הילדים ומהילדים כלפי חבריהם הוותיקים.

צפו ותחוו מעט מזעיר...

כדאי ומומלץ!

גדי ליאון

רכז מיזם נש"ר

בית גיל-עוז

ירושלים של מטה ומעלה

בחמישי האחרון, כ"א אדר ב', ה- 31 במרץ, עלינו חברי גיל עוז אל ירושלים – עיר הקודש ומצאנו בה אנשים טובים מאוד.

פתחנו את היום בביקור בארגון "שבת אחים" שפועל להביא ילדים מעירק , סוריה וכורדיסטאן הסובלים מבעיות בלב וזקוקים לטיפול מידי.

אגנס מתנדבת מאנגליה, הולנדית שחיה בישראל 13 שנה לאחר מלחמת יום כיפור וכאן נולדו ארבעת ילדיה בדרכים ארוכות, מפותלות ומסוכנות מאתרת את המשפחות באזורי הלחימה ומובילה אותם בבטחה אל מעבר הגבול שלנו ומשם לבתי החולים בישראל. המשפחות מתארחות בירושלים במתחם הפיני עד ההחלמה המלאה. פגשנו שני אבות שהגיעו מחבל כורדיסטאן בעירק. האב שהגיע עם התינוק בן השנה שסובל ממום בלב נתבקש להחליט האם לנתח את הבן ניתוח אחד שיאפשר לו לחיות עוד 15 שנה או לבצע שני ניתוחים שהראשון קשה והסיכויים לשרוד נמוכים מאוד. האב החליט לקחת את ההצעה הראשונה ונימק בכך שלפחות יוכל ליהנות מבנו מנהלך 15 שנה הבאות. האב השני ממתין לניתוח שאולי יציל את בנו בן 7 שסובל ממחלה גנטית בלב ורוב בני משפחתו נפטרו ממנה.

משם נסענו אל ההוספיס הצרפתי ופגשנו את מוניקה, נזירה אחות ראשית אשר שיתפה אותנו בעבודתם המסורה. מוניקה לבבית, פתוחה מדברת עברית קולחת ולפני שנתיים קיבלה אזרחות ישראלית. במשך 20 שנה היא עובדת בהוספיס ונותנת מערכת תומכת לחולים סופניים, לומדת להקשיב ולהיענות לצרכים המיוחדים. ברגישות ובנחישות מובילה את הצוות שלה לטפל בחולים ובבני משפחותיהם וללוות אותם עד השלב האחרון. בהחלט מפגש מרגש.

המשכנו אל "כרם אברהם" חסידות קרלין היושבת בביתם של ג'ימס פין ואליזבט אן מק' קאוול. ג'ימס פין היה הקונסול הבריטי בירושלים ואליזבט פעלה רבות למען הקהילה היהודית. לימים הבית נעזב ובמגרת שימור אתרים ניתן לחסידות קרלין שהקימה את מערך החינוך שלה במתם, בית ספר לבנות וגני ילדים. במהלך השימור התגלה במרתף הבית בור מים מטויח שבראשית דרכו היה קולומבריום – מתקן חקלאי לגידול יונים בתקופה הרומית. במקום נמצאו עמודים וכותרות והממצאים העידו על כך שאחד הלגיונות הרומים ישב במקום. נו איך ההיסטוריה מתגלגלת, מחנה רומי, קולומבריום, בור מים, ביתו של הקונסול הבריטי והיום חסידות פשוט מדההההההים.

יצאנו להפסקת הצהרים במתחם הרכבת, מקום שוקק חיים, מסעדות, חנויות, דוכנים ומופעים. כל זה קורה בתחנת הרכבת העותומאנית רעיון מדהים לשימור אתרים.

לאחר ששבענו התארחנו במלון הר ציון שמשמר בתוכו את בית החולים לעיניים מהמאה ה – 19 ובתוכו חמם תורכי מקורי. השקפנו מחלונות המלון אל הר הזיתים, אל נחל קדרון, עיר דוד והר ציון. מנכ"לית המלון הובילה אותנו אל הסוויטה המלכותית המעוצבת בטוב טעם ובסגנון מזרחי.

המשכנו אל מוזיאון הרכבל ושם שמענו על נצורי הרובע היהודי ועל הנחיצות לפתרון שהקל עליהם בזמן המצור.

לסיום בחנות הנקראת "קפה קטן" שמענו את סיפורו של יעקוב אבן יוסף, יהודי המחפש משמעות בחייו ומצא אותה אצל הסופים – המיסטיקנים באסלאם. יעקוב סיפר את סיפור חיו ושזר בתוכו את עולם המיסטיקה הסופי, קינחנו את היום בקפה ובצלילי המוזיקה הסופית.

הטיול היה מרתק ומרגש פגשנו אנשים טובים באמצע הדרך שעושים הכל על מנת לעזור לאנשים אחרים, כן ירבו ומלאכתם תגדל.

אל תחמיצו, ביום שישי ו' ניסן, 14.4 יוצאים לטייל עם חנוך וייזר אל עמק חפר.

הרשמו ובואו. מחכה לכולכם.

סופי עטרה-שבח

רכזת הטיולים

חשופים

תערוכת צילום בחשיפה מלאה לאור, לאוויר,

לפתיחת ערוצים חסומים

כך קיבלו את פני בשערי התערוכה המילים הכה מרגשות, חודרות ואף בעיני – מקודשות. היכולת של האדם, באשר הוא אדם, לחשוף ראשית מול עצמו ובהמשך מול חבריו לקבוצה ולסובבים אותו, את קשייו, אף העמוקים ביותר והכואבים ביותר, אך מעבר לחשיפה, לחפש את הכוחות והיכולת למצוא דרך להתמודד וליצור היא אולי עומק משמעות מושג הקדושה שביצירה.

היצירה, החשיפה והיכולת ליצור קבוצה הינן מטרות ואושיות היסוד של בית גיל-עוז, אשרינו שזכינו להגיע למעמד זה.

זכיתי אתמול, יום רביעי, כ"ז באדר ב', ה- 6 באפריל, לחוות רגעים של עוצמה רגשית עצומה. אין אני מפריז בדרך כלל במילים ובתיאורים רגשיים, אך הפעם אינני יכול שלא לומר אותם, ובפה מלא במילה אחת פשוטה- תודה.

תודה לך אתי על הנחיית הקבוצה המופלאה, על הדרך שהצבת בפניהם והכוחות שתרמת לכל אחת ואחד מחבריה, להתמודד וליצור באמצעות הצילום והמצלמה ולפתוח את אותם ערוצים חסומים.

תודה לכם, חברי הקבוצה, שהפכה לקבוצה אמיתית, בה כל חבר וחברה מהווים חלק משמעותי, בה ובכוחותיה, על שנתתם לי ולנו את האפשרות להיחשף באופן כה משמעותי אליכם ואל התמודדותכם.

תודה על תערוכה מיוחדת במינה, שיצרו אנשים מיוחדים במינם.

אני מזמין כל אחת ואחד לבוא בשערי בית גיל עוז ולחוות מתערוכה ייחודית זו, ולבוא בלב פתוח שיאפשר את מלוא החוויה.

בסיום פתיחת התערוכה קראה בפנינו אתי, מנחת החוג, את השיר הבא, כמתנה ממנה לחברים.

"אִם תִּפְגֹּשׁ אָדָם שָׁבוּר
שֵׁב אִתּוֹ
עַל סַף הַשֶּׁבֶר הָאָרוּר
אַל תְּנַסֶּה לְתַקֵּן
אַל תִּרְצֶה שׁוּם דָּבָר
בְּיִרְאָה וּבְאַהֲבַת הַזּוּלָת
שֵׁב אִתּוֹ
שֶׁלֹּא יִהְיֶה שָׁם לְבַד".

צל עריות, סמדר וינשטוק

גדי ליאון

מומחה שיקומי

חשופים

החוג לצילום בהנחיית אתי חן ברייר

מציג תערוכת צילום בחשיפה מלאה לאור, לאוויר,

לפתיחת ערוצים חסומים

מציגים: איציק זיתוני, סוזאנה קוג'מן, איריס וורמלי, בטי סלינג'ר, דוד תדהר, הלנה קלר, יפקה נתנזון, חנה מאירי, רבקה מירום, אילנה רינות, אורית לוריא, דוד מור.

"אם תחפש אחר הלב הער.... לא תמצא דבר מלבד רכות. תרגיש כאוב ורך, ואם תפקח עיניים אל שאר העולם, תחוש עצבות עמוקה. אין זו עצבות הנובעת מכך שפגעו בך... אלא זו חוויה הנובעת מכך שהלב חשוף לחלוטין...
עבור הלוחם, חוויה זו של הלב העצוב והענוג היא המולידה חוסר פחד.
חוסר פחד אמיתי הוא תוצר של רכות. הוא נובע מכך שאתה מאפשר לעולם לגעת בליבך, ליבך החשוף, היפהפה. אתה מוכן להיפתח, בלי התנגדות או ביישנות ולהתייצב מול העולם. אתה מוכן לחלוק את ליבך עם אחרים."

מתוך הבלוג, האומץ להיות חשוף, אורה גבריאל:
Shambala: The Sacred Path of the Warrior / Chogyam Trungpa

והבוקר פרסמה מילים מרגשות אחת מחברות הקבוצה את הפוסט הבא, המובא כאן לפניכם ברשותה, כמובן:

"קשה לי למצוא מילים אחרי ההתרגשות הרבה בעקבות פתיחת תערוכת הצילומים אתמול אחה"צ. נותר לי רק להודות שוב לאתי, על היוזמה, על הובלת קבוצת הצלמים שלה, ועל כך שהיא מהווה יום, יום מקור להעשרת הידע ולהשראה. תודה רבה לך אתי מכל הלב, ושתזכי במהרה למצוא את התורם המיוחל, והמשיכי לגדול ולתרום וכישרונותייך ומרוחב לבך לכל הסובבים אותך. אני מבקשת להודות גם לכל החברים שהשתתפו בתערוכה בכלל ובפרט לאלה שהיה להם את האומץ לגעת בנושאים אישיים כואבים ומורכבים, ולקחו על עצמם לעבור תהליך חשיפה לא פשוט. אתם קבוצה נהדרת, ולמרות שלא הייתי כל כך נוכחת משך השנה, אני שמחה וגאה להשתייך אליכם והפתיחות שלכם תרמה לי המון".

סוזאנה קוג'מן סינגליה

מסילות

מדור חדש בו נשמע כל פעם על המתרחש בקורסים השונים

בבית גיל עוז ב"מעיינות הדעת".

והפעם:

פילטיס עם רוז

זו השנה השלישית שאני משתתפת בחוג פילטיס, אצל רוז מזור.

פתאום אני חושבת: וואו, איך היא ידעה לבחור שם משפחה כה מתאים לייעודה! ובאמת כך אני מרגישה: רוז מביאה לי – ואני מניחה שלעוד רבים אחרים עמם היא עובדת – מזור.

נכון, לפעמים אין זה קל. התרגילים קשים (במיוחד כשאתם חדשים בקורס), הקצב מהיר ומשכו של התרגיל, כך נדמה, לא נגמר. ועכשיו לאחר שסוף סוף סיימנו אותו, צריך לעשות את אותו הדבר גם ברגל השנייה... או ביד השנייה או לצד השני. "חביביי", היא אומרת לנו "יש סימטריה בגוף שלנו. אתם רוצים להישאר עקומים?"

והנה, הפלא ופלא, לאחר מאמץ, באה ההרפיה, ובתוך שנייה – שכחת מהכול! או בלשונה של רוז: "אתם רואים? היה כלא היה!"

השיעור נגמר ונותרים עם הרגשה נפלאה: התאמצת ויכולת והפעלת את גופך ואיבריך. לכל אחד מהם הקדשת תשומת לב (גם לכאלה ששכחת בכלל מקיומם!) איבר אחד מתחת, אחר כיווצת, שרירי הבטן הרפויים התחזקו, השרירים האלכסוניים התארכו, שיווי המשקל השתפר, איברי הפנים התהפכו והזרימו דם ללחיים (וואלה, לא צריך מילוי לפנים...אפילו הקמטים לא כשהיו) וההרפיה בסוף מתוקה שבעתיים.

רוז למדה במכללת רידמן אנטומיה ופיזיולוגיה. למדה יוגה, פילטיס והתעמלות עצם, והיא משלבת בתרגיליה היצירתיים את כל מה שלמדה (ועוד לומדת). מבחינה מקצועית – אין ספק שהיא שופרא דשופרא, אך אני חושבת שלא פחות חשוב הוא הצד הפסיכולוגי, ולצד ה"מה" אנו עושים בשיעוריה, יש גם את ה"איך" היא עושה זאת.

ובכן, וזה החשוב: רוז היא מאוד אנושית, מאוד קשובה אל כל אחד ואחד. מתייחסת אלינו בכבוד, מעודדת אותנו כשאנו מתקשים, או מבקשת להרפות ולא להגזים אם כואב, חלילה.

רוז עוסקת בפילטיס כבר שבע שנים. באים לשיעוריה תלמידים החל מגיל 20-25 עד זִקְנָה מופלגת, יש לה קבוצות רבות בעמק של נשים וגברים, צעירים וזקנים, בגיל עוז, בקיבוצים ובבתי אבות. לכל קבוצה היא מתאימה את התרגילים.

כששאלתי אותה: למה את עובדת כה קשה ומה זה נותן לך, ענתה: "טוב לי כשאני מיטיבה עם איכות החיים של בני האדם. כשאומרים לי: בזכות השיעורים שלך עברו לי הכאבים, או שבזכות התרגילים לכיווץ הסוגרים – אני כבר יכולה להתאפק – אני הולכת לישון עם חיוך!"

לא מזמן אמרו לה שהשתלטה על העמק. היא השיבה בשמחה: "נהפוך הוא: העמק השתלט עלי"

יעל ידידיה

חמדיה

באתי לתת ויצאתי מקבלת

המפגש הראשוני שלי עם המטפלים היה מלא חששות מצידי וגם מצידם. גם אני וגם הם לא ידענו למה לצפות. היה לי ברור שחשוב שהם ילמדו עברית ושאני רוצה לעבוד איתם ולהביא אותם לרמת דיבור טובה יותר, אבל לא ידעתי מה הם יודעים, איך הם מרגישים ומה דעתם על קורס מעין זה. עמדתי בפגישה הראשונה מול עיניים סקרניות, של נשים ומעט גברים מהפיליפינים, מהודו, ומנפאל, כשבאוויר מורגשת תחושה של זהירות וחשש. לא ידעתי באיזו שפה להתחיל לדבר. תוך זמן קצר הסתבר לי שכולם מדברים אנגלית טובה, ומצאתי את עצמי מלמדת בחצי אנגלית וחצי עברית.

מהר מאד האווירה נעשתה נינוחה, זורמת ואפילו מחויכת. כל יום ראשון כשאני מגיעה לגיל עוז ופוגשת את האנשים, עוד לפני הכניסה לחדר, אני רואה את הפנים המחייכות והעיניים המאירות ויודעת שהם שמחים לקראתי ולקראת השיעור. הם מגיעים לחדר הלימוד עם אנרגיה טובה , ומשתפים פעולה באופן מוחלט. ככל שעובר זמן אני מגלה שהם מכירי טובה וגם מוקירי טובה. שתי נשים אמרו לי שהן מאד רוצות להתקדם בעברית, ושהן מאושרות לבוא וללמוד. מישהי כתבה לי בפייסבוק, כתגובה על תמונה שצולמה בזמן השיעור: כֶּיף כֶּיף כֶּיף.

ההבדלים הבין-אישיים של הלומדים הן ברמת העברית וידע קודם, והן ברמה הקוגניטיבית מקשים על הלמידה וההתקדמות, ולכן יש צורך לחזור שוב ושוב על אותן מילים ותבניות.

מפתיעה אותי כל פעם מחדש הביישנות של אלה שהעברית עדיין קשה להם, והם לא לגמרי מבינים מה שאמרתי או הסברתי. הם מתביישים לשאול או לבקש הסבר נוסף. הם לא יאמרו אף פעם "לא הבנתי" "מה אמרת?" "רגע, לא הספקתי לכתוב?" עצם התרבות שבה הם גדלו משפיעה על היחס שלהם למורה וללימודים. הם מאוד מאופקים ולכן יש צורך לעודד אותם להעיז לעצור אותי ולומר שהם מבקשים הסבר חוזר. הם כותבים את המילים באנגלית או בשפתם בתעתיק (כתיבת מילה עברית במערכת אותיות שונה, נפאלית או הודית או פיליפינית) והדבר לא קל להם. אך הם מתאמצים מאד ואכפת להם להבין. הם בעיקר שואלים על מילים שהם נדרשים להם ביום יום בעבודתם.

העבודה מאתגרת ומעניינת, מלמדת ומלאת סיפוק. אני נוכחת לדעת שאנחנו לא ממש מבינים את הלך רוחם. כאשר אני מבקשת מהם לספר על עצמם בעברית , רובם מעדיפים לספר על מקום העבודה שלהם פה ועל המטופלים שלהם ולא על חייהם. למי שיש ילדים בארץ המוצא, מספר שהוא מאד מתגעגע אליהם. אבל מצד שני, הם שמחים לספר על המולדת באופן כללי.

חלק מהחוויות המשותפות שלי ושלהם היה בהכנות לפורים. הם היו מאושרים לצייר מסכות, ללמוד שירים, ולהכין ליצנים. הם לא רצו לסיים את השיעור והיה עלי לזרז אותם לצאת. כאשר ניסיתי לשחק איתם בינגו עם מילים שלמדנו, גיליתי שהסדר והארגון טבועים בהם והם כולם כותבים את המילים באותו סדר, כך שהבינגו יצא לכולם ביחד.

עד עכשיו עבדנו על פעלים בתבניות חוזרות, וכל זה נעשה בתעתיק. אך לאחר בירור עמם , הבנתי שהם מעוניינים ללמוד את הא' ב' למרות שחלקם חושש מכך. ולכן אתחיל בפעם הבאה לעבוד על הכרת הא' ב'.

היום לאחר מספר שבועות של עבודה, אני מוצאת את עצמי חושבת על אנשים אלה הרבה, מתכננת איך לגוון את השיעור שיהיה מהנה . אני מאד אוהבת את הפגישה עם האנשים ואני לומדת מכל אחד מהם משהו חדש.

דבורהלה קורתי

כפר-רופין

התבוננות באומנות הקולנוע

צפייה וניתוח סרטי איכות מרחבי העולם

המונחה בידיה האמונות של דורית צמרת,

מזמין את החברים לצפייה ב.....

במסגרת הסדרה: דמויות חריגות וייחודיות בקולנוע עלילתי

"ילדי גן העדן" ₍₁₉₉₇₍

דיוקן משפחה דלה בפרוורי טהראן העכשווית: שני ילדים, שיד המשפחה אינה משגת לקנות להם נעליים, חולקים זוג נעליים אחד...

הסרט מוצג מנקודת התצפית של ילד בן 8, והוא ספוג חמלה ואהבת אדם.

זוהי עוד דוגמה למגוון הרחב והמפתיע של היצירה הקולנועית באיראן העכשווית.

לצפייה בקדימון לסרט לחצו כאן

להתראות בקולנוע

הסרט יוקרן באולם זיידן

ביום רביעי ה' ניסן, 13 באפריל

תחילת ההקרנה בשעה 10:00

מוזמנים לצפייה בסרט

גם חברים שאינם חברי החוג

בעלות של 25 ₪

לכל שאלה ופרטים נוספים ניתן לפנות לרויטל

050-5230198 04-6757402

revitalfuks@gmail.com

האי של סבא - בנג'י דיוויס

איך עונים לילד קטן על שאלות גדולות שגם לנו אין עליהן תשובות? במצבים כאלה, כשאנו עצמנו מבולבלים (ולרוב מנסים להסתיר את מבוכתנו מאחורי ערימות של מילים) תמיד אורבת הסכנה לבלבל את ילדינו עוד יותר ולהכניס אותם לחרדה.

ספר יפהפה לגיל הרך על הנושא הטעון מכל: מוות. לך תנסה לשכך את פחדיו של ילד קטן מפני המסתורין האפל, ואת העצב התהומי שהוא חש כשמישהו קרוב מסתלק לו לבלי שוב.

ספר שכולו מדבר בשפת הרגש, להבדיל משפת השכל, בתבונה וביופי וברגישות אין קץ – עם טקסט מועט ומדויק, על רקע איורים נפלאים, מלאי חיים וצבע ושמחה.

העלילה מתוארת בצורה ריאליסטית לגמרי, אבל מתרחשת כולה בדמיון, ושמא בחלום: ילד בא לבקר אצל סבא שלו, מחפש אותו בבית ומגיע בעקבותיו לעליית הגג שמעולם לא ביקר בה, משם יוצאים שניהם אל סיפונה של אונייה ענקית ומפליגים בין הגלים עד לאי טרופי קטן, מעין גן-עדן שבו מבלים שניהם זמן-מה ונהנים עד שיגעון, והילד מקווה שיישארו שם לנצח, אבל מבין לבסוף שרק סבא יישאר שם, וכי עליו לחזור הביתה בספינה לבדו.

ובסוף הספר יש סוכרייה מנחמת במיוחד, בלי מלים, וזה עובד כל כך טוב שגם המבוגר המספר מתנחם. ספר חובה בכל בית שיש בו ילדים בגיל הרך.

ניתן להזמין את הספרים בהנחה בספרייה האזורית, בהזמנה מרוכזת דרך גיל עוז.

סדרת הרצאות חדשה בעמק המעיינות !!!

טכנולוגיה בשביל המוח

בקורס מרתק זה, נבין כיצד הטכנולוגיה העדכנית ביותר רתומה לשירות המחקר ולשיפור התפקוד המוחי כגון זיכרון, ריכוז, תגובה ועוד, נכיר ונתנסה במספר יישומים נבחרים.

העתיד כבר כאן, אנחנו מזמינים אכם לבוא ולפגוש בו.

מרצה:ד"ר רועי תירוש, רופא העוסק בתחום חקר המוח, יועץ רפואי לחברות בתחום הביוטכנולוגיה

המפגשים יתקיימו בימי א' בשעה 10:30 – באולם זיידן

עלות שישה מפגשים: 330 ₪.

הרשמה אצל רויטל: 04-6757402/050-5230198

1.1/5/16 ממהפכה טכנולוגית למהפכה בחקר המוח

ההתפתחות הטכנולוגיה אשר הואצה בעשור האחרון אפשרה התקדמות ופריצת דרך בהבנה של אופן פעילותו של המוח. מהם אותם "האמצעים הטכנולוגיים"? ואיזה ידע הם קידמו?

2.8/5/16 ארגז הכלים לשיפור התפקוד המוחי

את הטכנולוגיה המתקדמת ניתן לרתום לשיפור היכולות המוחיות כגון: זיכרון, למידה, תפקודי רגש ועוד. נכיר את האמצעים הטכנולוגים העשויים לשפר את תפקוד המוח ונבין את אופן פעולתם.

3.15/5/16 טכנולוגיה מתקנת מוח

הפרעות בתפקוד המוח עלולות להתרחש כתוצאה מפגיעה בחומרה או בתוכנה מוחית. פיתוחים טכנולוגיים מהשנים האחרונות מאפשרים זיהוי ואף טיפול במצבים שעד לא מכבר נחשבו כחשוכי מרפא. איך אנשים משותקים יכולים להזיז את הגפיים בעזרת כוח החשיבה? איך מתקן פשוט וגאוני משקם את יכולת שיווי המשקל? על דוגמאות אלו ונוספות נרחיב בהרצאה.

4.22/5/16 מרשת עצבית לרשת חברתית

חשיפת דרכי הפעולה של המוח מאפשרת יצירה של טכנולוגיה מתקדמת. נבין מדוע ענקיות ההי-טק כגון "מיקרוסופט" ו"אפל" מוכנות לשלם כסף רב למדענים מובילים בתחום חקר המוח בתמורה לשילובם בחברות הפרטיות.

5.29/5/16 טכנולוגיה נגישה לשיפור הריכוז והזיכרון

בהרצאה זו נכיר את עולם האפליקציות המאפשרות שיפור ניכר בתפקוד המוחי. נתמקד באלו העשויות לשפר את יכולות הריכוז והזיכרון. נבחן את הרציונל ונדגים את פעולתן.

6.5/6/16 מוח וטכנולוגיה, העתיד לאן?

טלפתיה, מודעות קולקטיבית, טלקינזיס, השתלת זיכרונות, החלפת אישיות ועוד.מה צופן העתיד לאור תובנות ההווה. משמעויות, השלכות ו... הרבה סימני שאלה.

רכזת הטיולים: סופי עטרה שבח מדריך: חנוך וייזר

"סיפורו של עמר חפר"

תאריך: 14.4.16

יציאה בשעה: 7:00 חזרה בשעה: 18:00

הטיול ברמת קושי בינונית. ארוחת בוקר וצהריים אפשר להביא או לקנות באורחן משמר העמק. כדאי להצטייד בכובע, מים, ונעלי הליכה. מומלץ להביא כיסאות ניידים.

טיול מיוחד ולא שגרתי המנהל בעיקר לאורך החלק המשוקם של נחל אלכסנדר.

נבקר בתל חפר/ואדי חווארית, נלך לאורך נחל אלכסנדר עד לגשר הצב הרך (כ- 2 ק"מ הליכה נוחה). משם ניסע עם האוטובוס אל החלק התחתון של הנחל, הנקודה בה נשפך לים.

בחוף בית ינאי נעסוק בארוע אלטלנה ומשם ניסע אל בית הראשונים בו התחיל סיפורו של כפר ויתקין ונסיים בח'רבת קאקון, בסיפורו של מלחמת עצמאות.

מחיר הטיול: 140 ₪.

לחברי קהילה בקש"ר: 125 ₪

דמי ביטול: ניתן לבטל את השתתפותכם עד ליום שני 11.4.16.מיום שלישי 12.4.16 דמי ביטול 50% מעלות הטיול. במידה ולא הודעתם כלל על ביטול השתתפותכם בטיול, תחויבו במחיר מלא.

ממעמקים - שלומית שניר - _3.4.2016

"...וַיֹּאמֶר הִנֵּה חָלַמְתִּי חֲלוֹם עוֹד וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים מִשְׁתַּחֲוִים לִי.וַיְסַפֵּר אֶל-אָבִיו וְאֶל-אֶחָיו וַיִּגְעַר-בּוֹ אָבִיו וַיֹּאמֶר לוֹ מָה הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתָּ הֲבוֹא נָבוֹא אֲנִי וְאִמְּךָ וְאַחֶיךָ לְהִשְׁתַּחֲו‍ֹת לְךָ אָרְצָה. וַיְקַנְאוּ-בוֹ אֶחָיו וְאָבִיו שָׁמַר אֶת-הַדָּבָר."

_{(בראשית פרק ל"ז, פסוקים ט'-י"א)}

1.אימי, הם לבור השליכוני,כי ידעו שאת אינך,

הבור חשוך, ואין בו מים,עטפי את נפשי באורך.

2.הם פשטו כותנתי ממני,ומשחוה בדם אחר,

לאבי יעקב, הביאוה,שיזעק: טרוף טורף יוסף.

3.אורך החיוור בי נוגע,רחלות ישנות בדיר,

הצמא בנפשי מתעתע,פצעיי מדממים.

4.כי אושלך אל הבור, הן ידעתי,פענחתי את ייעודי,

שפלותי - תפארתי ראיתי,היעמוד לי כוחי, אימי?

5.האוכל לכאוב מבלי מעש,להסכים, לקבל מצבי?

להתעצם בכלאי, לא לפגוע,בעצם ידיי בעצמי.

6.הן הבור פעור בי פנימה,ועורי הנבגד דק וקל,

חזקיני אמי, שאצליח,ממעמקים לטפס אל על.

7.את אמי ואני, התאווינו,להגשים את חלומותיי

באורך את אורי את מדלקת,חמלתך, מאירה את דרכיי.

8.השליכוני לבור, ושבעו לחם,אוסיף ואחמול, אקבל,

לפניהם במצרים, אפרוץ מעלה,להחיות את עמי, ישראל.

ללדת - שלומית שניר- _2.11.2015

בחופש הגדול של 1979, הגעתי מקיבוצי לקיבוץ חמדיה, ונישאתי לדן, חבר הקיבוץ ומנהל המוסך בו. הייתי צעירה, דקת גזרה, בעלת עיניים חומות וחולמות, ביישנית ומסורה לעבודת ההוראה שלי. כשנה לאחר נישואינו, נולדה לנו יובל בכורתנו, אפורת-עיניים-צלולות, וערנית. ההסתגלות לקיבוץ החדש, לא הייתה פשוטה בעבורי. כשיובל גדלה מעט, רציתי בתינוק נוסף. דן התלבט אם לא יהיה לנו קשה מדי עם שני קטנטנים, אך אני רציתי מאוד בילד נוסף.

כשהריתי בשנייה, נסעתי לבדיקה אצל רופאת הנשים בעפולה. נכנסתי לחדר ההמתנה וראיתי שתי חברות מקיבוצי – מורה ומזכירת המפעל, מבוגרות ממני, שהריונן ניכר בהן, ממתינות שם לתורן. הן היו שקועות בשיחה ידידותית, שלא חדלה עם כניסתי. המזכירה אמרה למורה, שהתפרץ בחמדיה ווירוס, שאם אישה הרה נתקפת בו, הוא עלול לגרום לפגיעה קשה בעובר שלה. היא הוסיפה, שאם יסתבר שנדבקה בווירוס, היא תרצה לבצע הפלה. לדבריה, יש לה שני ילדים מוצלחים והיא לא רוצה לפגוע בעצמה ובהם, ע"י צירוף ילד שונה, למשפחה. המורה הסכימה עימה. הייתי צעירה ועדיין לא עמדתי על כך שהמלה "רחם" שבבטן האישה, והמלה "רחמים", באות מאותו שורש. עם זאת, חשתי רחמים כלפי העובר הקטן שהן דיברו בו. הבדיקה שלי הייתה תקינה. כשיצאתי לחדר ההמתנה, שתי החברות כבר לא היו בו, ואני שמרתי את הדברים בלבי.

בסוף החודש השלישי להריוני, ניגשתי למרפאת חמדיה למעקב הריון. כשצעדתי על מדרכת המרפאה, שמצידה האחד הייתה גינת פרחי עונה צבעוניים ומצדה השני - קיסוס, נדמה היה לי שחשתי מעין פרפור בבטני. נכנסתי לחדר ההמתנה, מתהלכת בו קצת וחשתי לראשונה,באותות חיים ברורים, שהעביר לי העובר. הוצפתי בשמחה וכשהגיע תורי סיפרתי זאת בהתרגשות לאחות. ואז הבחנתי, שהיא מתוחה ונמנעת מלענות לי. "הגיעו תוצאות בדיקת דם שלך שמראות, שיש לך זיהום שמסכן את העובר," אמרה לבסוף, "הרופא מבקש שתכנסי לשיחה איתו." הרופא הסביר לי שקיים סיכון גבוה לעובר שבבטני, ושהוא מפנה אותי ל"וועדה להפסקת הריון", בביה"ח "העמק" בעפולה. בערב בביתנו, כשדן שב מעבודתו, סיפרתי לו על תנועות העובר, השיחה עם הרופא, ועל כך שאיני מעוניינת לבצע הפלה כבר עכשיו, אלא לבדוק אם היא הכרחית. הוספתי, שגם במקרה הפחות טוב, שהעובר ייוולד פגוע – בכוונתי לטפל בו. דן התלבט וביקש שאשקול את עניין ההפלה. כעבור מספר ימים הגעתי עם דן לביה"ח לפגישה עם ה"וועדה להפסקת הריון". הוועדה שכללה רופאים בכירים, הציעה לי לבצע הפלה. התעקשתי ואמרתי שאני רוצה להמשיך את ההיריון. הם קבעו לנו מועד לפגישה נוספת עמם, שגם בה דחינו את עצתם לבצע הפלה.

עתה, לאחר שהתגלה זיהום בדמי, הזמין צוות מרפאת חמדיה, באופן חריג, את כל נשות הקיבוץ בגילאי הפוריות, להרצאה שבה הוסברה הסכנה שנשקפת מהווירוס לנשים הרות. ההרצאה נערכה במועדון לחבר, הגעתי אליה הרה, וחשתי אי נוחות בקרב הנשים הרבות. תהיתי האם סודי דלף החוצה.

כעבור ימים אחדים השכבנו את יובל לשנת הלילה, וניגשנו לבית הוריו של דן, הסמוך לביתנו. חמיי היו אנשים חמים, שנקשרו מאוד ליובל. חמותי לימדה תנ"ך באוניברסיטת חיפה, וחמי, שהיה אומן, גדש בעבודותיו היפות את קירות הבית והמדפים. הם ידעו על הריוני ושמחו בו. החלטנו לשתפם בעובדת הזיהום בדמי, וביקשנו שארבעתנו ננסה למצוא מוצא מהמצב הלא פשוט. לבסוף, הציעה חמותי, שהיא תבקש מבן דודה, שהיה מקורב לפרופסור לנצט, מנהל מחלקת יולדות בבילינסון, שיספר לרופא, על המקרה שלי. אני ראיתי בכך אות לטובה. הכרתי את ספרו של הפרופסור "לידה ללא כאבים", שמאוד סייע לי בלידת יובל, והערכתי מאוד את המקצועיות שלו. כעבור כמה ימים, התקשר אלי הפרופסור. אמרתי לו, שאנו רוצים לנסות להציל את העובר, על ידי כך, שאקבל מידע מהימן מהי מידת הסכנה הנשקפת לו, בתקווה שהזיהום יפחת. הוא הסכים לעזור לי ונאות ליצור קשרים עם הרופא המקומי ורופאת הנשים שלי ולהנחות אותם. תחת השגחתו, נערכו לי בדיקות דם ובדיקות נוספות, מדי שבועיים. הזמן חלף, ואט אט, הסתבר לו ולנו, שרמת הזיהום בירידה קלה. כך, הגעתי לשלב בהיריון שכבר לא ניתן היה לבצע הפלה למרות שהזיהום היה עדיין גבוה. הסכמתי לעצת רופאיי, שאמשיך בבדיקות עד לחודש שביעי ואז יתקיים אחד משניים: אם הזיהום לא יפחת, הם יילדו אותי בחודש שביעי והעובר לא ישרוד. ואם יפחת הסיכון – תתקיים לידה רגילה בתום ההיריון. הם יעצו לי שלא להתקשר אל העובר כדי שפרידה ממנו, אם תהיה, לא תהיה קשה לי מדי. החודש השביעי הגיע, רמת הזיהום פחתה, אך עדיין הייתה גבוהה. החלטתי "לקחת סיכון" ולהשאיר את העובר.

ביום שלישי בצהריים, בעיצומה של מלחמת "שלום הגליל", נסענו לבית החולים, למחלקת יולדות. שמעתי את המסוקים עם הנפגעים שנחתו על גג בית החולים. ידעתי שפונו חדרים בעבורם. ראיתי את הצוות מתפקד בעומס פיזי ורגשי. אבל איזה קול פנימי ברור ובלתי מתפשר, הנחה אותי לקחת מידת רוחק מהמתרחש בחוץ ולהתרכז במוטל עלי: בתהליך הלידה. קצת אחרי השעה 17:00, בלחיצה חזקה שלי, יצאה רננה לאוויר העולם, ושמעתי את בכייה. היא לא הונחה על בטני כפי שקיוויתי, אלא נלקחה לבדיקות שביצע רופא שנכח בלידה. גם מנהל בית החולים שהיה רופא שעבד קודם בחמדיה, יודע על תהליך לידתי, והיה בתמונה. לאחר בדיקות מקיפות, בישרו לדן ולי, שהתינוקת בריאה לחלוטין. זכינו בתינוקת גדולה נוחה ויפיפייה. שתי גומות בפני הלב שלה וגומה שלישית בסנטרה. מאז חלפו מעל שלושים שנה, שבהן רננה מתבלטת בחברותיות ובמשפחתיות שלה. היא סיימה את לימודיה התיכוניים, עשתה תפקיד איכותי בצה"ל, השלימה לימודי ראיית חשבון ומדעי המחשב, ובמקצועות אלה היא עובדת.

המורכבות והאושר על הבאת רננה לעולם מתקיימים בחיי ומשתקפים בהם, פעם אחר פעם...לפני שבוע, ביום שלישי, הלכתי עם דן לראות את ההצגה "חלומות פשוטים", שמעלה חבורת צעירים בעלי תסמונת דאון, באזורנו. הקהל הרב שהגיע נשא עיניים מעריכות וטובות אל השחקנים. קבוצת צעירים זו הציגה את חלומותיהם האישיים של חבריה, ו"מימשה" אותם על הבמה. אחד השחקנים סיפר לקהל על מאפייני התסמונת. לפתע הבנתי שרננה יכולה הייתה להיות שונה גם היא. חיפשתי את "דמותה" על הבמה, עד שמצאתיה בשחקנית אחת חיננית, צולעת במקצת, עיניה גדולות ובלתי ממוקדות, שסיפרה בגמגום שהיא חולמת להיות רקדנית. לצלילי מנגינה נפלאה שהושמעה, היא החלה לרקוד. עתה, משהגשימה את חלומה, היא השירה מעליה קליפות של שונות. תנועותיה היו נהדרות, ממוקדות, ונוגעות ללב. "מה דעתך עליה?" שאלתי את דן, בהתרגשות, מתרפקת על כתפו. "היא מקסימה," ענה לי, והפנה את ראשו אליי בהשתאות. הוא ראה אותי מסירה את משקפיי ומרחיקה אותם מעיניי. מאפשרת לדמעות החמות, לזרום על פניי.

שלומית שניר

חמדיה

עמוס עוז, מתוך 'מתחילים סיפור'

מאיר שלו, מתוך 'הדבר היה ככה'

הלבלוב בשיאו

עצי השלכת (התות, התאנה, הרימון ואחרים) מצמיחים פקעי פרחים ומצפים להפריה (האבקה).

גם אשכולות הפריחה של הדקלים – זכרים ונקבות – לפי הזנים השונים.

בעונה הזו, מלכת הצרעה המזרחית (בערבית דבּור) מתעוררת מתרדמת החורף ותרה אחרי מקום מוגן לבנות את הקן. בעבר, כילדים, קיבלנו פרס 100 גר' תמרים יבשים על כל מלכה שלכדנו. כל קן שהמלכה בונה יכול למנות בסוף הקיץ אלפי צרעות הגורמות לנזקים רבים, הן בפרי התמר והן כאויב לדבורי הדבש. רצוי לזהות מוקדם ככל האפשר ולמנוע בניית הקן באזור המגורים. בניית הקן נמשך כשלושה-ארבעה שבועות, וזה זמן שמאפשר לנו לזהות ולעקוב כדי שזה לא יהווה מטרד.

ביחס לעצים והשיחים המלבלבים – רצוי לעקוב ולגזום ענפים יבשים שלא נושאים עליהם לבלוב, כמו כן למרוח במשחת עצים (אפשר גם להשתמש במשחת שיניים כמשחת עצים). זו גם הזדמנות לעצב את השלד, לגזום ענפים במרכז העץ (בשפת הגננים לחלן – לפתוח חלון) לכניסת אור ושמש למרכז העץ.

ב ה צ ל ח ה

המשך לפריחת הבוהיניה ותלמידי חכמים – משבוע שעבר....

מי שעבורו לומר מה נאה אילן זה, מה נאה ניר זה, מהווה הפסק ממשנתו, כלומר אינו רואה בכך חלק ממשנתו ומתורתו זה ממש עבודה זרה ולכן מתחייב בנפשו.

לעומתו המהלך בדרך ולומד ותוך כדי לימודו, כחלק מלימודו ומהכרתו האמונית אומר: "מה נאה אילן זה שברא הקב"ה", הרי אמירה זו מהווה רכיב אינטגרלי במשנתו.

החיבור שבין לימוד התורה, הפנמת ערכיה ומצוותיה, לבין חיי העולם המצריכים את האדם למיצוי צרכיו החומריים- אכילה, שתייה, רבייה ואף צרכיו האסטטיים-תרבותיים היא האופן המלא של תורה ועבודה, תורה עם דרך ארץ.

על כן- לו המשנה היתה נכתבת בעמק המעיינות היה צריך התנא לכתוב אולי כך:

"המהלך בשביל המעיינות, ולומד תורה מפי ריש לקיש האומר:: גן עדן, אמר ריש לקיש, אם בארץ ישראל הוא – בית שאן פתחו..." (עירובין יט). על דרך מליצה זו כתב אחר כך בעל "כפתור ופרח" רבי אֶשְׁתוֹרִי הַפַּרְחִי בהקדמתו: "בית שאן למנשה... ארץ חמדה

מבורכה...כגן השם תוציא צמחה, ולגן עדן פתחה".

ותוך כדי כך רואה את עצי התמר פורחים, יקבל ראייה לתורתו.

ובאם יהווה זה הפסק ממשנתו לומר: "מה נאה אילן זה, מה נאה ניר זה, אזי הרי זה כאילו מתחייב בנפשו", מתחייב ממש.

גדי ליאון

כתגובה לדברי אבישג

כבר אחרי חצות אילנית

מילים:עמוס אטינגר לחן: נורית הירש

כבר אחרי חצות,
עוד לא כיבו את הירח.
כי לפני כיבוי אורות
אורות של כוכבים,
נותנים עוד רגע קט לאוהבים.

מחר יהיה זה יום חדש
ומה אפשר מיום חדש כבר לצפות?
אז תן לנו עוד רגע,
רק עוד רגע
אף על פי שכבר אחרי חצות.

כבר אחרי חצות,
עוד לא הדליקו את הבוקר.
כי לפני שמנקים
את האתמול מן הרחובות
נותנים עוד רגע קט לאהבות.

מחר יהיה זה יום חדש
ומה אפשר מיום חדש כבר לצפות?
אז תן לנו עוד רגע,
רק עוד רגע
אף על פי שכבר אחרי חצות.

כבר אחרי חצות,
עוד לא הדליקו את השמש.
כי לפני שמחלקים
את העיתון והחלב
נותנים לנו עוד רגע שנאהב.

מחר יהיה זה יום חדש
ומה אפשר מיום חדש כבר לצפות?
אז תן לנו עוד רגע,
רק עוד רגע
אף על פי שכבר אחרי חצות.

לצפייה בביצוע השיר על ידי אילנית לחצו כאן

חנה דרזנרנולדה ב-17 בספטמבר1947, הידועה יותר בשם הבמה"אִילָנִית", היאזמרתישראליתהפעילה מאמצעשנות ה-60 של המאה ה-20ואשר הייתה פופולרית במיוחד במהלךשנות ה-70ושנות ה-80.

אילנית היא אחת הזמרות הפופולריות ביותר בישראל מאז סוףשנות השישים. היא הקליטה יותר מ-600 שירים ויותר מ-30 אלבומים רבי מכר. היא זכורה כחלק מהצמד "אילן ואילנית", שהקים האמרגןשלמה צח("אילן"), שהיה לבעלה עד שנת1973, וכן היא הזמרת הראשונה שייצגה אתישראלבתחרות הזמר של האירוויזיוןעם השיר "אי שם" וזכתה במקום הרביעי, הישג מכובד למדינה המשתתפת בפעם הראשונה. סמלה המסחרי הוא שערה הארוך הבלונדיני. ביןלהיטיהנמצאים שירים רבים שהפכו לנכס צאן ברזל בזמר העברי: "כבר אחרי חצות", "רינגולי", "בשנה הבאה", "רק הירח", "אי שם", "שיר של יום חולין", "אהבתה של תרזה דימון" ועוד. אילנית הייתה לזמרת שזכתה הכי הרבה פעמים בתואר "זמרת השנה" 8 פעמים - עד היום.

מוזמנים לגלוש לאתר של נורית הירש

נורית, ילידת תל אביב, בוגרת תיכון עירוני א' והאקדמיה ע"ש רובין במגמת פסנתר. למדה פסנתר אצל אלכסנדר בוך, קומפוזיציה אצל מרדכי סתר, יחזקאל בראון ויצחק סדאי, תזמור אצל נעם שריף וניצוח אצל לסלו רוט.
ניגנה מוסיקה קאמרית בכיתתו של עדן פרטוש ולמדה קלרינט אצל יעקב ברנע מהפילהרמונית. מגיל צעיר התפרנסה מלווי זמרי האופרה הישראלית, נגינת פסנתר בסטודיו לבלט ושעורים

היתה הפסנתרנית של תיאטרון "החמאם" ביפו, פסנתרנית הבית של תיאטרון "הבימה" ופסנתרנית מלוה של רביעיית מועדון התיאטרון. שירתה בלהקת גייסות השריון ובמקביל למדה ג'ז אצל צבי קרן.

המשיכה את למודיה באוניברסיטת קליפורניה בלוס - אנג'לס במקצועות: מוסיקה לסרטים, מוסיקה בת זמננו ומוסיקה אלקטרונית. כמו כן למדה בניו יורק קומפוזיציה

הלחינה למעלה מאלף שירים, ביניהם: "עושה שלום במרומיו", " בשנה הבאה", "פרח הלילך", "בן יפה נולד", "בפרדס ליד השוקת", "כבר אחרי חצות", "ללכת שבי אחרייך", "בלדה לשוטר אזולאי", "תני לי יד", "אח יא ראב", "חשמל בכפות ידיך", "בואי לאילת", "רק בישראל", "אי שם" ו "אבאניבי".

נורית הירש ייצגה את ישראל בפסטיבלים רבים בעולם כמלחינה, מתזמרת ומנצחת. בשנת 1973 זכה שירה "אי שם" במקום הרביעי בתחרות האירוויזיון בלוקסמבורג בתזמורה וניצוחה. בשנת 1978 זכה שירה "אבאניבי" במקום הראשון בתחרות האירוויזיון בפריז - גם הוא בתזמורה וניצוחה. כמו כן זכתה נורית הירש בפרסים בפסטיבלים בינלאומיים: ביון, יפן, צ'ילה, פורטוגל, מלטה, ברזיל, יוגוסלביה ואירלנד.

נורית הירש זכתה בפרסים בפסטיבלים רבים בארץ עם השירים: "אהבתה של תרזה דימון", "בדרך חזרה", "ברבאבא", "הדרך אל הכפר", "חלקת אלהים", "לא נעצור" ועוד רבים אחרים.

נורית הירש הלחינה מוסיקת רקע ל- 14 סרטים, ביניהם: "בלדה לשוטר אזולאי", "לופו מלך הכביש", "כץ וקרסו" ,"מאחורי הסורגים", "הבחור של שולי". הלחינה, תזמרה וניצחה על המחזמר "סלאח שבתי" של אפרים קישון שהוצג בתיאטרון הלאומי "הבימה". כתבה מוסיקה להצגות וסדרות טלויזיה: "קרובים קרובים","פרפר נחמד", "הבית של פיסטוק", "הזמיר מארץ סין", "דלת הקסמים", "קרוסלה", "דיג דיג דוג", "פים פם פה ", "סופי ומופי","אימי הגנרלית", "ייסורי אפרים", "בנים גידלתי ורוממתי".

במרוצת השנים יצרה נורית הירש רפרטואר חדש לילדים - כמה מאות שירי ילדים שהפכו לנכס צאן ברזל בגנים ובבתי הספר. שיריה פורסמו במלל ובתווים בשישה ספרים: "חמישים להיטים", "ללכת שבי אחריך", "רק בינתיים", "דיג דיג דוג", "מקהלה עליזה", "שרים מורשת". כן הופיעו שלושה עשר אוספים משיריה על גבי תקליטורים.

רבים משיריה של נורית הירש היו לריקודי עם אותם רוקדים בחוגים בארץ ומחוצה לה. בנוסף להלחנה, נורית מקדישה חלק ניכר מזמנה להופעות וקונצרטים משיריה בארץ וברחבי העולם. לצד משוררים ותיקים כחיים נחמן ביאליק, נתן אלתרמן, לאה גולדברג, המשוררת רחל, אהוד מנור, תרצה אתר ודליה רביקוביץ', משתפת נורית פעולה עם טובי היוצרים, ביניהם: חיים חפר, יורם טהרלב, שמרית אור ולאה נאור.

כלת פרס ישראלבתחוםהזמר העברי 2016

לקריאה אודות נימוקי ועדת הפרס לחצו על הקישור הבא

פרשת תזריע – "שבת החודש"

השבת נוציא שלושה ספרים בקריאת התורה – האחד יהיה ספר הקריאות הרגיל בפרשת השבוע כבכל שבת ושבת, בשני נקרא מענייני ראש חודש ניסן החל בשבת, ובשלישי נקרא את פרשת 'החודש הזה לכם ראש חודשים'. מפגש זה, של ה'שבת' ושל ראש החודש הראשון, מזמן התבוננות בהבדלים וביחסים שבין השבת לבין ראשי החודשים.

נוסח התפילות והקידושים בשבת ובראשי חודשים איננו זהה.

בשבת אנו אומרים 'ברוך אתה ה' מקדש השבת', ואילו בראשי חודשים אנו אומרים 'ברוך אתה ה' מקדש ישראל וראשי חודשים'.

טעם ההבדל (על פי דברי רבא בגמרא במסכת פסחים) מבוסס על הקדושות השונות של השבת וראשי החודשים. השבת היא קבועה וקיימת. קדושתה נוכחת מימי בריאת העולם, היא העוגן היציב והבלתי תלוי בדבר. דורשת היא מהאדם לשבות, להימנע מעשיה, ובכך להיפתח לברכת ה' השופעת עליו מלמעלה כל הזמן. הקדושה שבשבת נמצאת שם תמיד, האדם השובת מאפשר לעצמו להשקיט את כל 'רעשי הרקע' של העשיה היומיומית והחולית, וממילא להעלות את עולמו ולהתייחד ב'מקדש הזמן', בשבת.

לעומת השבת, קדושת ראש החודש תלויה בישראל. הקב"ה מקדש את ישראל, והם אלו המקדשים את ראשי החודשים. התאריך יכול לזוז ולהשתנות בהתאם לקביעת בית הדין, ואף הלבנה המשמשת כ'אות' קידוש החודש מופיעה בפנינו בצורה והיקף שונים בכל יום, גדלה וקטנה, צומחת ונעה, דינמית ומתחדשת. הקדושה של ראשי החודשים מגיעה אחרי עשיה, אחרי צמיחה, אחרי פעולה אנושית.

שבת זו, שבת ראש חודש שהיא גם 'שבת החודש', מפגישה את השביתה והחידוש, את ההימנעות והעשיה, את הקביעות והתנועה, את קדושת ה' השופעת מלמעלה עם קדושת האדם הבוקעת מלמטה, את השמים והארץ.

אנו נקראים השבת להטות את אזנינו (שתיהן...), לשתי הקדושות הללו ולשלושת הספרים שנפתחים, ולמצוא את נתיב המתאים לנו בעבודת ה', שבו משמשים שני המלכים הללו בכתר אחד.

שבת שלום וחודש טוב, הרב אורי ליפשיץ, רבה של טירת-צבי