שלום רב קוראנו היקרים

בסיומה של שנת תשע"ח

ובפרוס עלינו תשע"ט הבאה עלינו לטובה

נאחל לכולנו שנה טובה.

 

שנה בה ניצור, נחווה, נלמד וניפגש.

נפגוש בחברים אך אולי קודם כל,

בואו נפגוש כל אחת ואחד את עצמו.

 

ראש השנה הינו יום בו אנו שמחים בחידוש ובהתחדשות

אך עורכים גם את חשבון נפשנו, הפרטי והלאומי, על שהיה.

ומזה יוצאים אנו לקראת המתחדש.

 ואביא דברי מורי ורבי שכתב:

על השמים - מחשבות לקראת ראש השנה

ראש השנה הוא יום שמהותו עלומה בכתבי הקודש. חכמים יצקו לו תוכן - 'יום הדין', רקמו את מהותו סביב שלושה מושגים: 'מלכויות' 'זכרונות' 'שופרות'. כך הם הורו:

'...אמרו לפני בראש השנה מלכויות זיכרונות ושופרות. מלכויות - כדי שתמליכוני עליכם, זיכרונות - כדי שיעלה זיכרונכם לפני לטובה, ובמה - בשופר.' _{(ר"ה ט"ז ע"א).}

בואו ונתבונן רגע במושג ה'מלכות'. המושג לקוח מתמונת עולם בו השליט הוא מלך. בשפת החכמים נוצר צירוף מכונן: 'מלכות שמים'.

'למה קדמה 'שמע' ל'והיה אם שמוע'?
אלא כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים תחלה ואחר כך יקבל עליו עול מצות'. _{(ברכות ב' ב')}

'שמים' בשפת החכמים הוא אחד משמותיו של ריבונו של עולם. בשפה התנ"כית, הוא מקום מושבו של אלוהים, אבל בשפת החכמים - הוא שם של אלוהים.

ייתכן שמדובר במושג מקופל, כלומר - כשתפתח את קיפוליו תמצא - 'אלוהים היושב בשמים'. אני בוחר לראות בו מושג פשוט המסמן את ריבונו של עולם. הוא אח למושג המשלים שגם הוא חידוש של החכמים - 'מקום'.

אינני מהפילולוגים, אני מתבונן בעולם החכמים בעין פילוסופית קיומית. יותר משחשובה לי כוונתם בעת ההיסטורית בה יצרו את מפעלם, חשובה לי השפה שלהם בפגישתה עם התודעה האנושית העכשווית.

המושג 'שמים' בשפה העכשווית, הוא מושג פתוח. יש מי - כמוני - שהמסומן שלו הוא ריבונו של עולם, ויש מי שהמסומן שלו הוא הרקיע. 'מלכות שמים' ו'עול מלכות שמים' מסמנים משהו שהוא מעבר לאדם, המונח עליו, מיישר אותו, מכוונן אותו בתלם שבו הוא מתקדם.

יש הרואים ב'עול' מושג שלילי, המגביל את חירות האדם. אני שייך לחושבים שבלי 'עול' האדם תוהה ובוהה ומגיע לכאוס קיומי ואנושי. עבורי ועבור המזדהים עם תמונת עולם זו, ראש השנה הוא היום בו אנחנו נזכרים ומזכירים את קיומנו, שמים עליו עול של משהו שמעבר לנו, ערך, טבע או אלוהים, וכל אלה על ידי השיבה לקול המקורי הפשוט - קול השופר

ד"ר משה מאיר

 

שבת שלום

ושנה טובה

 

 

גדי ליאון

העורך

ברכת שנה טובה לכל חברי גיל עוז ואלה שעתידים להיות

 

בעמותת ותיקי עמק המעיינות, אנו רואים את תקופת החיים לאחר גיל 60 כתקופה  להזדמנות המאפשרת התפתחות אישית, תקופה המאפשרת לכם וותיקי העמק לסיים תקופת עבודה ממושכת, להתחבר ולהרגיש תחושת שייכות למסגרת הלימודית בקתדרת "מעיינות הדעת" ולקבל משמעות שונה.

 

פעילות הקיץ הסתיימה, ואנו עומדים בפני פתיחת עונת הפעילות החדשה. צוות גיל עוז שקד בימי החופשה והצליח להביא מגוון קורסים בליווי מורים רציניים ואיכותיים.

 

אני מרשה לעצמי בשמי ובשמכם לומר שהצוות הצליח במשימתו. בבואכם לבית גיל עוז תרגישו את שמחת החזרה ותתקבלו בחום ואהבה.

 

אתם הכוח המניע אותנו להמשיך ולהתאמץ. בזכותכם הבית מתמלא באור ושמחה.

 

אנו מצפים ומאחלים לכם ולמשפחותיכם שנה טובה.

ולצוות העמלים בגיל עוז תודה על המסירות

 

בברכה

 

אורנה ברזילאי

מנכ"לית העמותה

 

חבורת הפיוטים מתכוננת לקבלת ראש השנה תשע"ט

 

את המפגש התחלנו בפיוט לשבת "יודוך רעיוני". פיוט זה ליום השבת, אותו חיבר ר' ישראל נג'ארה, בן המאה ה-16, גדול משוררי ישראל במאות האחרונות, מושר על ידי קהילות ישראל השונות בלחנים שונים. אצל יהודי מרוקו הוא מופיע בסדר הבקשות לפרשת בא, אצל יהודי חאלב הוא מצוי בשירת הבקשות לשבת ויהודי בבל משוררים את השיר הזה במשך השבת.

לעיון במילות הפיוט לחצו כאן

לצפייה בביצוע החבורה לחצו כאן

ולעוד ביצוע של החבורה לחצו כאן

 

המשכנו לפיוטים הנאמרים במהלך הסליחות, הראשון שבהם הוא "יה שמע אביונך". פיוט סליחות הנאמר בעשרת ימי תשובה ע"י עדות המזרח וצפון אפריקה. לאורך כל הפיוט מודגש מצבו של עם ישראל כנתון בצרה - אֶבְיוֹנֶיךָ, עַם מִמַּעֲמַקִּים, רוֹב מְצוּקִים, עֵדֶר תּוֹעֶה. הפנייה אל הקב"ה היא כאל אב: אָבִינוּ לְבָנֶיךָ אַל תַּעְלֵם אָזְנֶךָ - עם ישראל מבקש מחילה וסליחה מבוראו ולוּ רק בשל היחס אב-בן שקיים בין הקב"ה ובין עם ישראל, שכן כשלעצמו יודע הוא שאינו ראוי וזכאי למחילה: וְאִם לֹא תַעֲשֶׂה לְמַעֲנָם, עֲשֵׂה צוּרִי לְמַעֲנֶךָ.

לעיון במילות הפיוט לחצו כאן

לצפייה בביצוע החבורה לחצו כאן

 

ולצפייה בעוד ביצוע של החבורה לחצו כאן

 

 

הפיוט הבא נאמר גם הוא במהלך הסליחות "אליך ה' נשאתי את עיני". פיוט מתוך סדר הסליחות במנהגים הספרדיים, שמחברו אינו ידוע. הוא כתוב לפי סדר הא"ב ומשופע בשיבוצים מן המקרא, בעיקר מספר תהלים. 
בדרך כלל מושר הפיוט לסירוגין ע"י סולן מתחלף וקהל. כיוון שהפיוט ארוך למדי (23 בתים) נהוג לחלקו בין קהל המתפללים, בהם ילדים. הסולן התורן שר בית אחד, הקהל עונה לו בשירת הבית הבא וחוזר חלילה. לא רק הסולנים מתחלפים אלא גם הלחנים. מדי כמה בתים מתחלף הלחן, בדרך כלל בהתאמה לטקסט – בתים שמחים יותר יזכו ללחן קצבי ובתים בעלי אופי של בקשה או תחינה יקבלו לחן נוגה ואטי במקצת. מבית לבית צוברת השירה תאוצה והפיוט מושר בעוצמה הולכת וגוברת. 

לעיון במילות הפיוט לחצו כאן

לצפייה בביצוע החבורה לחצו כאן

 

קינחנו בפיוט אותו כתב רבי דוד בוזגלו "חיש חיש אלופי".

רבי דוד בוזגלו נולד בשנת התרס"ג (1903) בעיירה זאוויא הסמוכה למרקש, בה למד אצל מורו הפייטן ר' חיים עטר, שהוציא לאור את "שיר ידידות" במרקש. בהיותו כבן שש עשרה עברה משפחתו לקזבלנקה אליה הרחיק רבו, על מנת להמשיך וללמוד מפיו את מסורת השירה העברית.

למי שחפצה נפשו להרחיב עוד אודות הפייטן קראו כאן

בפיוט זה עוסק הפייטן בבקשה ובתחינה לגאולה ולקבלת חסדו של האל.

לצפייה בביצוע החבורה לחצו כאן

 

החבורה מאחלת לכל חברות וחברי בית גיל עוז שנה טובה ומבורכת.

 

גדי ליאון

עורך מעת לעט

 

 

ושוב סרט - "האישה"- דרמה - תוצרת ארה"ב

במאי: ביורן רונגה. השחקנית הראשית גלן קלוז. (זוכרים "חיזור גורלי"?) במיטב שנותיה, אצילית ויפה וגם כותבת מוכשרת חיה בצילו של בעלה סופר מפורסם ג'ו קאסטלמן זוכה בפרס נובל לספרות.

בעקבות זכיתו נפרצים הסכרים ומה שיוצא שם...

זאת תראו בקולנוע  בבית גבריאל. מומלץ בחום (תרתי משמע).

 

ולעת עתה צפו בקדימון לסרט – לחצו כאן

תמי חיים

נווה-אור

הוראה לדורות

ישראל ואילה נדיבי מתרגשים כל שנה מחדש ב־1 בספטמבר, אבל השנה היום הראשון ללימודים יהיה מרגש במיוחד • בכל שכבה מכיתה א' עד י"ב יהיה להם לפחות נכד או נכדה אחת - ובסך הכל ילוו ביום ראשון הקרוב 20 מנכדיהם לבית־הספר • "אין גאווה גדולה יותר לסבא וסבתא מאשר לראותם בכל שכבות הגיל ובכל רחבי הארץ"

 

תמר טרבלסי חדד – ידיעות אחרונות

בין ההורים הנרגשים שילוו את התלמידים לבית־הספר השבוע נמצאים סבא וסבתא שיתרגשו לפחות כפול עשרים: ישראל ואילה נדיבי מהיישוב מחולה בבקעת הירדן ילוו 20 מנכדיהם, שיצעדו כל אחד לבית־הספר שבו הוא לומד ברחבי הארץ, וביחד יהוו נציגות מכובדת של המשפחה במערכת החינוך מכיתה א' ועד י"ב.

 

אתמול נפגשו הנכדים עם סבא וסבתא לציון סיום חופשת הקיץ וזכו לקבל את ברכתם לשנת הלימודים החדשה. "השבט שלנו גאה בנכדים המקסימים שגדלו וצמחו", אמר סבא ישראל נדיבי, "ואין גאווה גדולה יותר לסבא וסבתא מאשר לראותם בכל שכבות הגיל ובכל רחבי הארץ".

 

שלושה מילדיהם של בני הזוג נדיבי עוסקים בהוראה בעקבות אמם אילה, מורה ותיקה שלימדה 30 שנה. אילה השלימה את לימודי הדוקטורט במקביל לגידול הילדים ולעבודתה כמורה, וכיום היא מרצה במכללה בירושלים.

 

“אנחנו שומעים לפעמים שאומרים שקשה לגדל ולחנך במשפחה ברוכת ילדים”, הוסיף ישראל, “אבל המשפחה שלנו היא ההוכחה לכך שגם במשפחה גדולה ניתן להגיע להישגים עם חינוך טוב”.

 

מחזור וורמס-סיפורו של המחזור העתיק שניצל בליל הבדולח שרד את הגסטאפו

הסיפור הלא ייאמן על מחזור התפילות משנת 1272 שנעלם בליל הבדולח והוגנב ממרתפי הגסטפו

רו אורנים  04.09.18 

10 בנובמבר 1938, למחרת ליל הבדולח

זכוכית מנופצת נצצה ברחובות, ושרידים מעלים עשן של בתי-עסק יהודיים ובתי-כנסת היו עדים אילמים לאלימות המשתוללת של האספסוף הנאצי בערב הקודם ולחורבן שנותר אחריה. דממה משונה נפלה על רחובות גרמניה באותו בוקר, אחרי מעצרם וגירושם של 30,000 יהודים מבתיהם למחנות הריכוז, שם ימתינו לגזרה. חרדה אחזה בלבה של הקהילה היהודית בעוד חבריה אומדים את הנזק, חרדים לגורלם ולמה שצופן העתיד.

ד"ר פרידריך מ' אילרט, מנהל המוסדות התרבותיים המקומיים והארכיונאי של העיר וורמס (וורמייזא), הבין מייד ששיעור הנזק עצום, רב וכבד עד שקשה לתפוס אותו. לא רק מקומות העסקים ובתי התפילה היהודיים עצמם אבדו בשריפות; קרוב לוודאי שגם המסמכים ההיסטוריים והארכיונים של הקהילה היהודית נפלו גם הם קורבן. בית הכנסת הגדול של וורמס עלה בלהבות, ואילרט חשש שיחד עם המבנה אבד גם ארכיון הקהילה, שהכיל מסמכים היסטוריים וספרים שאין להם תחליף. 

דף ממחזור וורמס, מתוך אוספי הספרייה הלאומית

הארכיון כלל בין השאר את מחזור וורמס (וורמיזא) סדרת כתבי יד המורכבת משני כרכים, אחד שנכתב ב-1272 והשני ב-1280. במשך מאות שנים שימשו שני כרכי המחזור את חזני קהילת בית הכנסת הגדול של וורמיזא בזמן תפילות החגים.

שני הכרכים נכתבו על ידי מעתיקים שונים, ולא לגמרי ברור היכן. לפי הקולופון – הערת המחבר בסוף הספר – הכרך הראשון נכתב בידי ר' שמחה בר' יהודה הסופר. נראה כי המחזור נכתב בעיר וירצבורג בגרמניה לפי הערת שוליים שמופיעה בתפילת שביעי של פסח: "… כך מנהגו של וירצבורק." במקום אחר צויר סופר האוחז ספר, ובו כתוב: "יהודה הסופר מנורנברק [Nürnberg].  שמחה הסופר. שמעיה הצרפ[תי]" –  כך מתגלה משתתף שלישי בעשיית המחזור, כנראה הצייר.  נירנברג, עירו של אבי הסופר, אינה רחוקה מווירצבורג. בהתבסס על הערות אלה, ועל הציורים הכלולים בכתב היד, שיש להם דמיון לציורים בכתבי-יד לטיניים מווירצבורג, מקובל לחשוב שמקורו של הכרך באיזור זה.

נראה שפליטי קהילת וירצבורג הביאו את המחזור לוורמיזא לאחר חורבן קהילתם בשנת 1298.

המחזור, שכתוב על קלף בכתיבה מפוארת בכתב אשכנזי מרובע, כולל איורים ועיטורים שצוירו בדיו ובצבעים. עם השנים, חזנים שונים, שהמאוחרים בהם פעלו בסוף המאה ה-14, הוסיפו הערות שוליים משלהם לכרך הראשון, מה שמראה שהמחזור שימש לתפילה במשך מאות שנים.

דף ממחזור וורמיזא, מתוך אוספי הספרייה הלאומית

 

כתב היד מהמאה ה-13 מכיל גם את הטקסט הנודע הקדום ביותר ביידיש: סופר המחזור כתב ברכה למי שנושא את המחזור הכבד לבית הכנסת. בתוך האותיות המרכיבות את מילת הפתיחה לתפילת טל, שנאמרת באופן מסורתי בפסח, מצויה הברכה המחורזת ביידיש:

גוּט טַק
אִים בְּטַגְֿא
שְ וַיר
דִּיש מַחֲזֹור
אִין בֵּיתֿ הַכְּנֶסֶתֿ
טְרַגְֿא

פירוש הברכה שתרגם חנא שמרוק: "הוא יום טוב יזומן (או יואר) למי שיישא מחזור זה לבית הכנסת" והיא מיועדת למי שעשה את דרכו אל בית הכנסת ונשא איתו את המחזור הכבד מאוד בדרכי העפר הלא סלולות של וורמס בימי הביניים.

ברכה לנושא המחזור החבויה בתוך האותיות "בדעתו". מתוך אוסף הספרייה הלאומית

 במהלך חיפושו הנואש אחר מידע גילה ד"ר אילרט כי ארכיון הקהילה ניצל מהתופת שהחריבה את בית הכנסת הגדול, אך מקום הימצאו של הארכיון וסיפור הישרדותו נותרו בגדר תעלומה. הוא ביקש את עזרתן של עיריית וורמס וממשלת מדינת הסן לבלוש אחר מקור הארכיון, אך למרות מאמציו הכבירים, החיפוש לא הניב פרי.

כעבור שנים, בקיץ 1943, הוזמן ד"ר אלרט על ידי פקידי הגסטאפו המקומי לארמון בדרמשטאדט, כדי לסייע בפענוח כתבי-יד זרים. הוא הובל במורד מדרגות הארמון למרתף כדי לראות את הספרים. אחרי מבט חטוף על מה שהיה מונח לפניו, ד"ר אילרט הבין שהוא מביט בארכיונים של הקהילה היהודית של וורמס. לאחר חיפוש מהיר, הוא גילה שעמוק בתוך ערימת הספרים והמסמכים קבורים שני הכרכים של מחזור וורמס יקר הערך.

 

דף ממחזור וורמס, מתוך אוספי הספרייה הלאומית

ד"ר אילרט היה נחוש בדעתו להציל את הארכיון ואת המסמכים ההיסטוריים מפני ההשמדה המתבקשת בידי הנאצים. תוך סיכון אישי עצום, הוא החל להעלים באיטיות ובשיטתיות פריטים מהמרתף, והעביר את הארכיון למגדלי אחת הקתדרלות של העיר למשמרת, החלטה שהצילה את המסמכים מחורבן גם כאשר בעלות הברית הפציצו את העיר.

 

דף ממחזור וורמס, מתוך אוספי הספרייה הלאומית

 

הארכיון, יחד עם המחזור, שרדו את זוועות המלחמה, וב-1956 נפתח משא ומתן משפטי בנסיון להעביר את ארכיון וורמס לישראל. ביוני 1957, המחזור בן שני הכרכים הגיע לספרייה הלאומית של ישראל, לשימור ולשמירה, ושאר הארכיון של הקהילה היהודית של וורמס הועבר לארכיון המרכזי לתולדות העם היהודי.

 

מחזור וורמס יוצג לקהל לראשונה זה 30 שנה בתערוכה חדשה של הספרייה הלאומית לחגי תשרי: "לבנו ענה בתפילה נושנה". 

התערוכה מוצגת בקומת הכניסה של הספרייה בין התאריכים 2/9-4/11/2018.

 רו אורנים

כותבת, עורכת ומתעניינת בנושאים יהודיים. רו גרה בפאתי ירושלים עם בעלה וכלבתם החמודה לולה. רו עובדת בספרייה הלאומית ובזמנה הפנוי היא נהנית ללמוד עובדות לא חשובות, לקרוא ולאפות קאפקייקס

 

לפני שנתיים פורסם על ירקות כצמחי בית.

כעת יש ברשתות סלק אדום בגדלים שונים.

מומלץ לקנות גם קטנים ולהמשיך לגדלם במצע חצץ / טוף בתוך קערה דקורטיבית עמוקה (קערת מרק).

כדאי לבחור בעת הקניה בסלק טרי וקשה עם עלים חדשים מלבלבים. יש לייצב את הסלק בתוך הטוף / חצץ ולמלא מים.

הצמח ימשיך לגדול  והוא ייצר עלים יפים. רצוי בתנאי אור מלאים עם מעט שמש, ובעת הצורך ניתן לקשט איתו את שולחן האוכל, או כל פינה נבחרת כקישוט טבעי נוסף לקיים.

כן אפשרי באותו האופן "לגדל" גזר, בצל, לפת, צנונית, וכד'.

 

בהצלחה ובברכת שנה טובה

80 שנה - לזכר השלושה

י״ח באלול, תרצ״ח. טנדר ובו שלושה אנשי העמק נוסע מבית שאן הערבית לבקר את מתיישבי טירת צבי הצעירה והמבודדת, מטען צד מתפוצץ מתחת לגשרון. אהרון אתקין מגבע, ד״ר דוד מוסנזון הוטרינר המחוזי וחיים שטורמן איש עין-חרוד נהרגים במקום. היום 80 שנה לרצח נערך טקס בצומת תל תאומים לזכרם.

את הטקס המכובד והמרגש ארגנו שני אנשים יקרים, אוהבי אדם ואדמה - שמשון בראזני ואיציק רחמים מבית שאן אשר חשבו שלאחר שנים כה רבות, יהיה ראוי לערוך טקס לזכרם ביום השנה לנפילת השלושה, אשר השפיעו רבות על ההתיישבות בעמק. בטקס לקחו חלק בני משפחתם של שטורמן ואתקין, מדריכי טיולים מהעמק, ותושבים.

האנדרטה שאותה פיסלה דליה מאירי לזכרם נמצאת במקום בו נפלו, במרכז ישובי ביכורה, על כביש 90.
פיסת מורשת חשובה בהיסטוריה של העמק ושל מדינת ישראל.

לצפייה בהסבר על שאירע לשלושה לחצו כאן

לקריאת ההספד שקראה רחל אתקין בטקס לחצו כאן

שבת מבורכת ושנה טובה !

 

סְּתָיו

 

כל שנה כאילו שכחנו. נדמה לנו כי אפשר להשאיר את בריכת השחיה פתוחה. הרי הימים חמים!! אך כל שנה מחדש פתאום פורחים החצבים, והנה מחר מתחילה שנת הלימודים, והכל נגמר והכל מתחיל מחדש. אנו נושמים לרווחה "למסור" את הצאצאים למסגרות המקובלות ומברכים בשמחה את השגרה החוזרת לפתחנו.

ומרחוק או מקרוב קורצים כבר ה"ימים הנוראים" והחסידות בשמים אומרות לפתע בנענוע כנפיהן בלהקות גבוהות בתכלת השחקים – אכן עוברות אנחנו דרומה, הגיע הסתיו. ואנחנו יודעים כי אין טעם להשאיר בשעות הבוקר את המציל בבריכה והריהי ריקה.

נסעו מזה המוני האורחים ומצהלות הזאטוטים עברו לחצרות הגנים ולבית-הספר. לא הרגשנו איך לפתע בקומנו כבר נמשכת חשכת הליל... אם נאזין היטב גם נשמע את קול השופר. זה הזמן שנפשנו לפתע שואלת לדין וחשבון זה הזמן להארת החובות ולהקלת הנטל בסליחה. וכמו תמיד באחרית השנה ובראשיתה כופה הזמן נוכחותו העצומה  ברגעי היום יום– וכמו מציצות אלינו עיני הנצח מבעד לטרדות השגרה.

וכך כותבת לאה גולדברג

        בשיר                 "סתיו"

אשר אביא בראשו את שורותיו האחרונות – שהרי אנו תפר באיחוי העבר והעתיד:

"וְהַלֵּב עוֹד קַשּׁוּב

לְאַחְרוֹן פַּעֲמִי הַבְּשׂוֹרָה".

 

   סְּתָיו

 

מֵהֵד צְעָדַי לֹא נוֹתַר עוֹד

גַּם רַחַשׁ עָמוּם בַּחֻרְשָׁה,

אַל תְּצַפֶּה כִּי אֹמַר עוֹד

מִלַּת אַהֲבָה חֲדָשָׁה.

עַל שְׂפָתַי טַעַם מַר,

לֹא אֹמַר, לֹא אֹמַר

מִלַּת אַהֲבָה חֲדָשָׁה.

 

בְּרוּחַ הַסְּתָיו חוֹרֶקֶת

עַל הָעֵץ זְמוֹרָה יְבֵשָׁה.

לְעוֹלָם לֹא יַחֲזֹר הַשֶּׁקֶט,

יָד הַמָּוֶת נָגְעָה בַּחֻרְשָׁה.

לָעוֹלָם לֹא יַחֲזֹר

הַמִּזְמוֹר וְהָאוֹר,

יָד הַמָּוֶת נָגְעָה בְּחֻרְשָׁה.

 

הַכְנִיסֵנִי דְווּיָה וְאִלֶּמֶת

תַּחַת כְּנַף סְלִיחָתְךָ הַשְּׁבוּרָה

כָּל עוֹד בְּלִבֵּנוּ פּוֹעֶמֶת

צִפִִּיָה חֲרִישִׁית לַבְּשׂוֹרָה.

הֲנִחְיֶה, הֲנָשוּב?

וְהַלֵּב עוֹד קַשּׁוּב

לְאַחְרוֹן פַּעֲמִי הַבְּשׂוֹרָה.

 

אלול תשע"ח      אבישג

שוב נתחיל מחדש     בביצוע צביקה פיק

מילים: נתן יונתן      לחן: צביקה פיק

לצפייה בביצוע השיר לחצו כאן

 

 

שוב נתחיל מחדש, שכולם מתחילים 
החורש, האוסף, המשורר, העלים 
הנופלים עם הרוח, פניני הטללים 
והגל החוזר אל חופיו התלולים 

מתחילים כמובן גם ירחי השנה 
תשרי וחשוון וכסלו 
סתיו חדש ריחני מתיישב בגינה 
להביט איך החורף חולף 

ורואה איך גני התפוח נורא 
עייפים אחרי הקטיף 
איך הרוח פולש לבריכה הקרירה 
וחורש על פניה קמטים 

וכבר בא וחובט המטר של טבת 
ואחריו חודש שבט ופרחיו 
ואדר, הססן איך פותח רוכסן 
לשרב החמסן של ניסן 

 
מתחילים מחדש. למה לא? מה זה רע? 
גם הזמן הזה לפעמים מתבלבל בספירה 
גם הגל אל החוף מבקש חזרה 
גם תיבת הזימרה שרה שוב את שירה 

שוב נתחיל מחדש, שכולם מתחילים 
ננגן את השיר באותן המילים 
שאינן מתעייפות לעולם, כגלים 
השבים בלי חדול 
אל הים הגדול 
אל חולות החופים התלולים 

נטפים אחרונים של מטר ואייר 
מלחך ודורס כבר ברכס ההר 
עוד סיוון כמובן 
ותמוז הנמהר 
והלוח שלנו הולך ונגמר 

אז יבוא חודש אב, מאוהב בדרכיו 
בשמשו השופך אגמים של זהב 
והלילה מלא צרצרים וכוכב 
וקייצי ופרוע וחם 

 
מתחילים מחדש. למה לא? מה זה רע? 
גם הזמן הזה לפעמים מתבלבל בספירה 
גם הגל אל החוף מבקש חזרה 
גם תיבת הזימרה שרה שוב את שירה 

שוב נתחיל מחדש, שכולם מתחילים 
ננגן את השיר באותן המילים 
שאינן מתעייפות לעולם, כגלים 
השבים בלי חדול 
אל הים הגדול 
אל חולות החופים התלולים 
אז אלול, אחרון במדרון התלול 
קצר ימים ונושף עם לילו הטלול 
עוד תקיעה, עוד תרועה 
עוד שברים ועיגול 
השנה שעברה תיסגר במנעול 


מתחילים מחדש. למה לא? מה זה רע? 
גם הזמן הזה לפעמים מתבלבל בספירה 
גם הגל אל החוף מבקש חזרה 
גם תיבת הזימרה שרה שוב את שירה 

שוב נתחיל מחדש, שכולם מתחילים 
ננגן את השיר באותן המילים 
שאינן מתעייפות לעולם, כגלים 
השבים בלי חדול 
אל הים הגדול 
אל חולות החופים התלולים

 

שׁוּב נַתְחִיל מֵחָדָשׁ הוא שיר מאת צביקה פיק.  את השיר כתב נתן יונתן והלחין ועיבד פיק.

השיר נכלל באלבומו של פיק "מוסיקה".  הוא נכנס למצעדי הפזמונים השבועיים של רשת ג' ב־16.10.1978, וב־ 25.12.1978 הגיע למקום הראשון במצעד. ארבעה שבועות רצופים שהה השיר בפסגת המצעד, ובסך הכול צעד 18 שבועות, עד 7.3.1979 . במצעד השנתי תשל"ט    (1979) של התחנה דורג השיר במקום ה־20, ופיק זכה בתואר "זמר השנה".

מאת גיא טנא:  6/5/2006  נאסף תשרי :

מזמור קלד של שמואל הנגיד כהשראה ל"מת אב ומת אלול" של נתן יונתן ו"נאסף תשרי" בהלחנתו וביצועו של צביקה פיק.

"הדיון שלפנינו שואב השראתו ממזמור הכלול בסוגת שירת היין של שמואל הנגיד מהמאה ה11, מזמור שבעצמו היווה השראה למשורר נתן יונתן בספרו "שירים אחרים" מ- 1974 לכתוב את השיר "מת אב ומת אלול" תוך שהוא מצטט את הבית הראשון משירת הנגיד הן כמובאה נפרדת לפני תחילת השיר והן בשתי השורות הפותחות של השיר עצמו.

שלש שנים לאחר מכן, כאשר במדינת ישראל מפת התרבות הפופולרית מתעצבת מחדש לאחר טראומת מלחמת יום הכיפורים, מקליט אחד מהמובילים שבמלחיני וזמרי השוליים באותם שנים ,צביקה פיק, אלבום שירי משוררים. משירתו של יונתן הוא נוטל שני שירים: "שוב נתחיל מחדש" מתוך "שירי עפר ורוח" מ- 1965 ואת "מת אב ומת אלול" וכך סוגר את משולש היוצרים בו תעסוק הרשימה: רבי שמואל הנגיד בן המאה ה 11 בספרד, נתן יונתן שנולד 1923 ונפטר ב- 2004, וצביקה פיק שגילו כשנות המדינה.שני האחרונים יצרו וחיו את מירב שנותיהם במדינה היוצרת וחיה ברובה בעברית".........

לעיון בהמשך המאמר לחצו כאן   

 

ראש השנה

לקראת ראש השנה, מצרף סיפור מופלא של ר' שלמה קרליבך:

"מוישל'ה-שואב-מים היה נוהג לבוא אחת בשנה אל החוזה מלובלין. ותמיד - בשבוע שלפני ראש השנה. במשך כל השנה הוא היה מצרף פרוטה לפרוטה עבור הנסיעה הזאת. אני לא צריך לספר לכם איך היו מתייחסים אז לשואבי המים. הם היו נחשבים לבני המעמד הנמוך ביותר. לא נתנו להם טיפת כבוד. אבל פעם בשנה, כשמוישל'ה היה מגיע לחוזה מלובלין, היה הרבי מקבל אותו בכל כך הרבה שמחה ואהבה...הוא היה ממש מחבק אותו.

והשפע הזה של כבוד ואהבה שהיה מוישל'ה מקבל מרבו, היה נותן לו כוח להחזיק מעמד במשך שנה שלמה, לו לאשתו ולילדיו. וכך היה במשך שנים. שנה אחת ראש השנה מתקרב, ומוישל'ה שוב יוצא לדרך כמנהגו מדי שנה. הוא כל כך קצר רוח, כל כך משתוקק לראות שוב את פני רבו ולקבל את ברכתו הלבבית. אך כאשר הוא נכנס... פתאום הוא רואה שהחוזה מלובלין מריר... ולפני ששואב המים המסכן מספיק להתקרב, אומר לו הרבי בתקיפות: "מוישל'ה לך הביתה, אני לא רוצה בך כאן".  מוישל'ה משיב: "רבי... חסכתי כל השנה רק כדי להיות איתכם".

אבל הרבי אומר: "אינני יכול לעשות דבר. אם אתה באמת מחשיב אותי לרבי שלך, אתה חייב לסמוך עליי. עכשיו לך הביתה...". מוישל'ה יצא הביתה שבור לגמרי... והוא מתחיל לעשות את דרכו חזרה לכפרו. והוא בוכה כל הדרך. הוא לא מצליח להבין את פשר דברי רבו. הדחייה הזאת הייתה בשבילו סוף העולם.

מאוחר בלילה מחליט מוישל'ה לעצור באכסניה אחת כדי לנוח. והנה היו שם חסידים רבים, אשר היו בדרכם ללובלין, כדי להיות עם הרבי בראש השנה. הם היו כל כך מלאים שמחה על כך, שרו ורקדו בהתלהבות עצומה. וכאשר נכנס מוישל'ה לאכסניה ועמד שם עצוב כל כך, קראו החסידים לעברו: "מוישל'ה, מה גורם לך להיות שבור כל כך?".

ענה: "אני לא מבין כלום, הרבי לא רצה לקבל אותי. אמר לי לחזור הביתה".

נשתתקו כולם... לבסוף אמר אחד החסידים: "נו, כמה זמן אפשר להיות עצוב? מוישל'ה - לחיים! אני מאחל לך את הטוב ביותר, שתהיה לך שנה טובה". ואז קם חסיד אחר, עלה על כיסא וקרא בקול: "מוישל'ה, אל תהיה עצוב, אני מבטיח לך שהשנה הזאת תהיה הגדולה והמוצלחת ביותר בחייך. לחיים!". עד שכולם קראו במקהלה: "מוישל'ה, לחיים!" כל כך חזק, שהעצבות העמוקה שהיה מוישל'ה שרוי בה ממש התנדפה. ואז חזרו החסידים לרקוד, משכו את מוישל'ה לתוך המעגל. ולבסוף מוישל'ה רקד יותר מכולם... לחיים, לחיים.

הגיע זמנם של החסידים לנסוע ללובלין, ושל מוישל'ה להמשיך בדרכו חזרה הביתה. החסידים עלו על העגלות, ואז, כאשר ראו את מוישל'ה עומד שם בצד, קרא אחד מהם לעברו: "מוישל'ה, אל תהיה טיפש, אתה לא צריך לשמוע לרבי!". מוישל'ה היסס, אבל החסידים העלוהו לעגלה.

הגיעו ללובלין, ומנהגו של החוזה היה שהוא היה יוצא בעצמו לקבל את פני החסידים. מוישל'ה ירד מהעגלה עם כל החסידים, ופתאום, כשראה את הרבי עומד ומביט בו, נתקף בהלה.. אבל הרבי מיד קרא לו, חיבקו ונישקו. ואז אמר לו: "מוישל'ה, אני כל כך שמח שחזרת, חיכיתי לך". אז אמר מוישל'ה: "'רבי, עכשיו אני כבר ממש לא מבין שום דבר...". ענה החוזה: "אתמול, כאשר נכנסת לחדרי, ראיתי את מלאך המוות עוקב אחריך...ידעתי שלא נותר לך זמן רב. לכן שלחתי אותך הביתה, כדי שתיפרד מאשתך ומילדיך. אבל כאשר פגשת את החסידים שלי והחלו לברך אותך ב"לחיים", כל ברכה שבירכו אותך הדפה את מלאך המוות יותר רחוק, עד שהוא נעלם לגמרי...". ואז אמר לו החוזה: "מוישל'ה, עם חברים כמו שיש לך אתה יכול לחיות לנצח...לחיים!"

 

לצפייה בסיפור שכך סיפרו רבי שלמה קרליבך לחצו כאן

 

זהו סיפור שכדאי להתכונן בעזרתו לראש השנה הקרב אלינו. מה צריך להיות המטען שלנו לימי הדין והרחמים?

שמחת חיים ואמונה בטוב, חברות ואהבה לזולת, תשומת לב לאחר החלש וגם עזות דקדושה והקשבה ללב.

 

שבת שלום ושנה טובה, הרב אוֹרי ליפשיץ, רב טירת צבי