שלום רב קוראנו היקרים

 

חודש אלול החל

הקיץ החם עודנו שורר.

אנו צמאים לשתות ולהרוות את גופנו

אך באותה מידה גם את נפשותינו.

 

עיננו כלות לאופק טוב יותר

לשלווה ולרוגע לשמחה ולבטחון

לשלום.

 

צפו בשירתם של הרבש"צים שער הנגב לחצו כאן

 

בבוא רחל המשוררת

וְזֶהוּ? רַק זֶה?

וְאֶל זֶה לָשֵׂאת עֵינַיִם כָּלוֹת,

וְאֶל זֶה שְׂפָתַיִם צְמֵאוֹת לְשַׁרְבֵּב,

וּבָזֶה לְחַמֵּם אֶת הַלֵּב

בְּצִנַּת לֵילוֹת?

בְּשֶׁל זֶה לְנָאֵץ אֱלֹהִים,

וְלִבְעֹט בְּעֻלּוֹ?

זֶה... וְתוּ לֹא... תּוּ לֹא?

 

מי ייתן ונזכה

 

שבת שלום

 

גדי ליאון

העורך

אחרי סיום ולקראת תחילה

הסתיימה לה שנת הפעילות...

הסתיימה תכנית הקיץ התוססת והענפה...

הסתיימו ימי "סבבא"...

הסתיימה תערוכת היוצרים המדהימה שפארה את הבית במשך 6 שבועות...

הסתיימה חלוקת חוברת החוגים והפעילויות לשנת תשע"ט...

מ ת ח י ל י ם...  מ ת ח י ל י ם ....  מתחילים להירשם

הגיע הזמן להירשם לקורסים/חוגים/נופשים של שנת תשע"ט

החוברת מציעה שפע של אפשרויות, הבחירה קשה אך הכרחית,

כן אנחנו חיים בעידן של אפשרויות, אפשר לקנות הכל, ללמוד הכל,  הכל כאן, הכל נגיש, הכל פתוח והרשות נתונה.

זהו עידן האפשרויות הבלתי מוגבלות ודווקא בעידן הזה, לעיתים נדמה כאילו עודף אפשרויות הבחירה דווקא הוא הכובל את ידינו ומקשה. אך זה רק נדמה כי

כאשר האפשרויות רבות הבחירה היא אמתית ומחזקת.

מחכות להרשמות שלכם!

רויטל 050-5230198, ורד 050-8878881

ורד רוס 

קידום השירות וייזום פרויקטים

 

 

 

הבטיחו את מקומכם עמנו בשנת תשע"ט! תדעו על מה ולמה החלומות, תרקדו ותשתחררו, תיהנו מהצצה לעולמות רחוקים, תבינו איך שרדה היהדות ועוד... ועוד...
אלו הקורסים בימי ראשון שעדיין יש בהם מקום.

 

ארועי סבבא 2018

כבכול שנה כשצלזיוס מתחיל להשתגע אנחנו יודעים שמתקרבים הימים בהם הסבים והסבתות מארחים את הנכדים בעמק המעיינות הקסום.

 אנו משקיעים מחשבה רבה כיצד נעזור במשימת הטיפול בנכדים דרך פעילות ערכית ומיוחדת לעמק שלנו.

לאורך כל חופשת הקיץ הציעו המתנ"ס וגופים נוספים פעילות ענפה והתלבטנו אם יש צורך שגם אנו ניזום בילוי ותעסוקה לסבים/תות ונכדים.

התקשינו לוותר וקיימנו שני מפגשים שהיו נפלאים ורבי משתתפים:

אחה"צ דיגיטלי -  בשיתוף פעולה עם עידן טכנולוגי , זכו הילדים לאחה"צ יצירתי

• הכירו עט תלת ממד ויצרו דרכו ככל העולה על דמיונם.

• יצרו שלט לדלת מאותיות שנצרבו והוכנו על ידי המחשב.

אוהבים את הלילה- 

בשיתוף פעולה עם מוזיאון חומה ומגדל יצאו הנכדים והסבים/תות לטיול עששיות ברחבי גן השלושה ולאחר מכן זכו לחוויה אור קולית במיצג החדש במוזיאון ולהתנסות בפעילות במוזיאון. אכן בקיץ שלנו צריך לאהוב את הלילה!

  

תודה רבה לצוות עידן טכנולוגי ולאמיר נפתליס על שיתופי הפעולה הפוריים.

נודה על קבלת הצעות ובקשות מהסבים לקראת שנה הבאה, מה חסר ומה יעזור

 

ורד רוס - 050-8878881

 

 

 

 

 

 

חבורת הפיוטים חוגגת שנה להיווסדה

 

לפני שנה יסדנו בבית גיל עוז חבורה נפלאה המתכנסת מידי שבוע בשבוע בימי רביעי בהנחייתו החיננית של ירון הלל, העושה זאת בהתנדבות מכל הלב והנשמה.

 

לאורך מהלך השנה עסקנו ביותר ממאה פיוטים! וכעת הגיע הזמן לחזרה ושינון, מה שיסייע להפנים יותר הן את התוכן הטקסטואלי והן את הלחנים השונים, אותם הכרנו לכל פיוט ופיוט (וכמו שכבר ראינו - ישנם הרבה לחנים לכל פיוט והיותר מביצוע אחד אף לאותו הלחן).

פתחנו את המפגש בתוכן המתאים לזמן זה בלוח השנה – חודש אלול, חודש הרחמים והסליחות. בעדות המזרח נוהגים לומר סליחות במשך כל חודש אלול ובעדות אשכנז ממוצאי השבת שלפני ראש השנה. 
עסקנו בפיוט "אדון הסליחות" שהוא אחד הפיוטים הידועים ביותר בסדר הסליחות והוא נאמר מדי יום במשך חודש אלול ובעשרת ימי תשובה. הפיוט מושר בדרך כלל בשירת מקהלה, אשר יכולה להיות שירת מענה- החזן שר את הבית והקהל עונה בפזמון, או, שירה משותפת לכל הפיוט יחדיו. כך או כך, השירה הולכת ומתעצמת עם הגיעה לפזמון החוזר - חָטָאנוּ לְפָנֶיךָ רַחֵם עָלֵינוּ - מלים אשר בניגוד למצופה מושרות בשמחה ובהתלהבות ולא מתוך צער ועצבות, שכן יש שמחה ונחמה בידיעה שקיים לאדם פתח לשוב בתשובה על מעשיו וכי האל הוא חנון ורחום, טוֹב וּמֵטִיב לַבְּרִיּוֹת, סוֹלֵחַ עֲוֹנוֹת, עוֹנֶה בְּעֵת צָרוֹת. 

 

לעיון במילות הפיוט לחצו כאן

 האזנו לשני ביצועים אליהם הצטרפנו גם כמובן.

לצפייה בביצוע החבורה עם מידד טסה לחצו כאן

לצפייה בביצוע החבורה עם  דוד דאור לחצו כאן

 

המשכנו לפיוט "אגדלך", פיוט קצר לכל עת מאת ר' אברהם אבן עזרא, ששמו הפרטי חתום בראשי הבתים. הפיוט אהוב ומוכר בקרב כל הקהילות. במקור ייעד אמנם ראב"ע את פיוטו כ'רשות' לקדיש (כפי שאפשר ללמוד מהשורה האחרונה של הפיוט) אולם בימינו הוא מושר בכל עת, במיוחד בשבתות ובעתות שמחה. 
המשורר עומד בשיר זה חרד וירא מול האל והפער הנצחי בין האדם לבוראו. רגשות שונים צפים ועולים כאן - הודאה, פחד, אימה, פליאה והשתוממות - מתוכם בוקע ועולה הפרדוקס של התשוקה והשאיפה לגדל ולהלל את האל על אף אפסותו של האדם. 

לעיון במילות הפיוט לחצו כאן

 

לצפייה בביצוע החבורה עם משה גיאת לחצו כאן

  

מפיוט זה עברנו לעסוק בפיוט המושר בשבת "כי אשמרה שבת". אחד מפיוטי השבת הנפוצים והידועים ביותר, המושר על ידי כל הקהילות, בשינויי נוסח קלים. מחברו של הפיוט הוא ר' אברהם אבן עזרא, בן המאה ה-12, מגדולי משוררי תור הזהב, שהיה גם פרשן מקרא ומדען. 
לאורך כל הפיוט ניכרת ובולטת שמחתו של המשורר ביום השבת ואהבתו אליה. בשבת הוא נח, מתענג בלימוד התורה ובסעודות השבת, מתרחק מדברי חול, מטהר את לבו מתחבר למהות הרוחנית של השבת. הפזמון החוזר של הפיוט מדגיש את חשיבותה של השבת, המהווה אות ועדות לקשר שבין עם ישראל והקב"ה ולברית שביניהם. 
במהלך הדורות חוברו לפיוט עשרות לחנים, חלקם לחנים שהוצמדו והותאמו לפיוט. מרביתם של הלחנים משקפים את הלך הרוח השמח השורה על השיר. בקהילות האשכנזיות נוהגים לשיר את הפיוט אחרי הסעודה השנייה, בשבת בבוקר. 

לעיון במילות הפיוט לחצו כאן

 

לצפייה בביצוע החבורה עם איציק אשל לחצו כאן

 

לצפייה בביצוע החבורה עם דקלון לחצו כאן

 

קינחנו בפיוט "לדוד שיר ומזמור". פיוט לשבת תולדות משירת הבקשות של יהודי מרוקו. הפיוט, שנכתב ע"י ר' דוד חסין, מפייטניה הגדולים של מרוקו במאה ה-18. כבר בתחילת השיר מכריז המשורר שכל עניינו של השיר הוא ירושלים והוא הולך ופורש את שבחה של ירושלים במלים רוויות שיבוצים מהמקרא. שיר זה מצטרף לשירים נוספים אחרים של המשורר על ירושלים וישראל ומכולם עולה אהבתו הגדולה אליה וכיסופיו לבניינה המחודש.

 

לעיון במילות הפיוט לחצו כאן

  

 

לצפייה בביצוע החבורה עם יונן חוטה לחצו כאן

 

ושוב כבכל שבוע, מוזמנים בחום להצטרף לחבורתנו.

 

גדי ליאון

עורך מעת לעט

 

 

חוויות מאתיופיה

 

זכינו השבוע לחבר חדש מלא מרץ וחן אשר בא להתנדב בבית גיל עוז. שמו ניסים ורון, חבר קיבוץ חמדיה.

ניסים תיאר במהלך שעת המפגש עם חברי הבית את שחווה במהלך עבודתו במדינת אתיופיה.

ניסים החל את המפגש בתיאור קורות חייו והמעבר לקיבוץ ותהליך הקלטותו שם וכיצד התגלגל לעבוד באתיופיה דרך איתי טרנר, בנו של יעקב טרנר.

 

ניסים טווה את דבריו בהומור ובחן רב, שיתף אותנו בתרבות ובמנטליות הייחודית של תושבי המדינה ואת הלמידה שעשה וחקר על תולדות הארץ הזו וכיצד התפתחה תרבותה.

 היתה זו שעה של הנאה צרופה ואנו מודים לניסים מקרב לב.

 

בשם כל חברי הבית והצוות

 

גדי ליאון

מומחה שיקומי

תליון הזהב של דונה גרציה כתבה מיכל אהרוני רגב

 

במאה ה- 16 בשנים של רדיפת היהודים על-ידי האינקויזיציה, אשה צעירה, יהודיה בסתר, מתאלמנת ויורשת ירושת עתק ועסקים חובקי עולם, ובאומץ לב בלתי רגיל ובחכמתה הנשית 

היא מצליחה לנהל ולפעול ולעזור לאחיה היהודים ולבני 

משפחתה.

על דונה גרציה שמעתם? הנה סיפורה בכל יופיו והדרו.

קריאה מרתקת.

תמי חיים

נווה-אור

קייטנת פשחור

הדבר מתחיל כבר מיד אחרי פורים.
דינה מכינה לוח שנה וכמו בכל שנה, היא מעבירה קול בין ילדינו ונכדינו
בואו להירשם. דינה אפילו לא מפרטת, למה להירשם כל בני המשפחה יודעים  שזה לצורך רישום לקייטנת "פשחור".
כבר שנים משפחתי מתקיימת אצלנו בבית בקיבוץ עין הנצי"ב קייטנה זו.
בעיית התאום לא קלה,  אך אני תמיד נפעם כיצד ילדיי ונכדיי מסתדרים אחד עם השני.
ואל יהיה קל הדבר בעיניכם,  שכן תמיד יש תאריכים מועדפים, ישנם הבדלי גילים בין הנכדים וכמובן קיימות התוכניות האחרות היאך וכיצד לבלות את החופש הגדול.

תמיד בתקופה זו של החופש הגדול מקיימים אנחנו את האזכרה להורי חנה ומשה פשחור "החלוצים" ממקימי הקיבוץ.
מהם למדנו על חשיבות המשפחה והיאך לשמור על הקשר המשפחתי.
אבא תמיד היה אומר: "משפחה זה דומה לעסק. אם תשקיע תקבל יותר בחזרה".
זה תמיד מצד אחד יום עגמומי, אך בצידו שמחה גדולה, זה יום של מפגש כל החמולה. ותמיד ימצא אחד בינינו שיגיד: "רק סבתא וסבא חסרים כאן, ואז הייתה השמחה שלמה".
לא אכביר במילים, התמונות ידברו.
דבר אחד אני יודע - הנהנים העיקריים הם סבא וסבתא.

 

לצפייה באלבום התמונות לחצו כאן

 עשי (עשהאל) פשחור

עין-הנצי"ב

נחום קורץ הי"ד

נחום קורץ נולד בעיר כשאנוב אשר בגליציה בתאריך 22.4.1916 (חול המועד פסח תרע"ו), בן רביעי לאסתר וצבי קורץ, מנכבדי העיירה. משפחת הוריו הייתה משפחה של רבנים ידועים ובעלי רכוש. זו הייתה משפחה גדולה, שחלקה הגדול הושמד בשואה וחלקה ניצל בזכות אוסקר שינדלר.

סבי ז"ל, ד"ר משה אריה קורץ, הבן הבכור במשפחה, עלה לארץ עוד ב-1936 וניצל.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה נחום ברח עם הוריו ואחיו מזרחה לסיביר ועבד תקופת מה ביערות סיביר. כאשר הגיעו השמועות בדבר מעשיהם של הנאצים והשמדת היהודים, החליטו נחום ושני אחיו הבוגרים להתגייס לצבא הפולני (הצבא הפולני הוקם על ידי הצבא הרוסי), כדי להילחם בצורר הגרמני.

נחום אשר היה בחור מוכשר ובעל תכונות מנהיגות, התקדם בסולם הדרגות והגיע לדרגת קצין (מעטים היו היהודים אשר הגיעו לתפקידי קצונה בצבא הפולני אשר יחסו ללוחמים היהודים היה נגוע באנטישמיות לא מעטה).

בשנת 1944 נחום השתתף בקרבות לשחרור ורשה ונהרג בקרב לשחרור פרגה (חלקה של וורשה המצוי מעבר לנהר הוויסלה) ביום 12.9.1944 (כ"ד באלול תש"ד). הוא נטמן בבית קברות כללי - נוצרי, יחד עם חייל יהודי נוסף, שנפל באותו קרב.

סבי ז"ל, ד"ר קורץ שהיה איש חינוך ועסק בענייני ציבור כל חייו, נשלח בשליחות הצלה לפולין מטעם הפועל המזרחי בשנת 1946. במסגרת זו חיפש גם אחר אחיו הצעיר ומה עלה בגורלו. לאחר שהצליח לאתר פרטים אודות נחום ונסיבות נפילתו בקרב, מצא את מקום קבורתו והצליח להשיג אישור מיוחד להעברת קברו וקבר החייל הנוסף אשר נפל עימו באותו קרב, לבית הקברות היהודי בוורשה. הקבורה השנייה התקיימה ביום ט' בניסן תש"ו (1946) וד"ר קורץ הקים מצבה על קברו של אחיו. לאחר המלחמה הייתה פולין נתונה במשך שנים רבות תחת שלטון ברית המועצות וממילא יהודים מישראל לא יכלו לבקר במקום. כתוצאה מכך, הוזנח הקבר וכפי הנראה משנת 1946, איש לא פקד אותו.

בספטמבר 2012, אחד מנכדיו של ד"ר קורץ ז"ל - ברוך רובין - הצטרף כמלווה למסע לפולין של בנו, אביתר, תלמיד בבית ספר הרטמן בירושלים. במסגרת מסע זה החליטו ברוך ואביתר לאתר את קברו של נחום הי"ד. ברשימות בית הקברות צוין מקום קברו של נחום, אולם מכיוון שהחלקה הוזנחה לגמרי, היה זה קשה למדי לאתר את מקום המצבה. בסיוע מנהל בית הקברות היהודי הרב שפילמן, מדריכת המשלחת גב' נילי בן ארי ומלווה המשלחת מר לוי גבעון, אותרה המצבה ומקום הקבר. מצב המצבה היה גרוע, היא שקעה והכיתוב נשחק עם השנים וקשה היה להבחין בכתוב עליה.

סיפורו של נחום סופר במקום, ולראשונה מזה 66 שנים, הודלק במקום נר נשמה ונאמר קדיש.  

המעמד היה מרגש ביותר ולא נותרה עין יבשה.

בהחלטה של רגע נוקתה המצבה על ידי אביתר וחבריו וסוכם עם מנהל בית הקברות על חידושה.

כך אכן נעשה וכיום ניתן להגיע למקום ולקרוא את הכיתוב, לאחר ההיכרות עם סיפורו של לוחם יהודי, אשר החליט לעשות מעשה, להתגייס ולהילחם כקצין ובגבורה בנאצים, מעשה אשר עלה לו בחייו והוא רק בן 28 שנים.

מאז הפך מקום קברו של נחום קורץ הי"ד לנקודת ציון במסעות משלחות שונות לפולין. הדבר נודע גם למנהלי משלחת צה"ל אשר הוסיפו של המקום כנקודת ציון במסעות קציני צה"ל לפולין.

שנת 2014 פקדה משלחת נוספת של הקבר- הייתה זו משלחת של מדרשית הרטמן לבנות ובה הייתה גם אביגיל, נינתו של ד"ר קורץ. מאז פקדו את ציון הקבר נינים ונינות נוספים במסגרת משלחות בתי הספר. 

 

הקובץ נערך וסופר על ידי נכדו של ד"ר קורץ- עו"ד ברוך רובין (נכדו של הרב ד"ר משה אריה קורץ, שניהל את משרד הסעד עד 1976(

אין שלם מלב שבור

פעם אחת אמר הבעש"ט לתלמידו האהוב ר' וולף קיציס: לא אוכל לתקוע בשופר בראש השנה בשנה זו. אנא ממך, למד את סדר התקיעות הלכותיהן וכוונותיהן, ותקע אתה.

למד ר' וולף את כוונות התקיעות, רשם אותן לעצמו על דף יפה, על מנת שיוכל להתכוון כראוי בזמן שיתקע. והנה מגיע ראש השנה ור' וולף אינו מוצא את דף הכוונות. הגיעה השעה לתקוע. בכל כוחו הוא מנסה להיזכר בכוונות התקיעות, אך אימת הדין והשעה מוחקים מזיכרונו כל בדל כוונה, הוא עולה לדוכן עצוב, שבור ונדכא ותוקע בשופרו ללא כל כוונות.

ר' וולף ציפה להתרוממות הרוח, לכוונות הבוקעות רקיעים, ובסופו של דבר, אך נשיפות של אוויר יצאו מפיו. תקיעה, שברים, תרועה, סתם כך, ללא שום כוונה מיוחדת, תקיעות סתמיות.

את הסוף אתם כבר בוודאי מנחשים:

אמר לו הבעש"ט: בהיכלו של מלך נמצאים חדרים רבים, לכל דלת ודלת יש מפתח מיוחד המתאים לו, אבל דע לך, בגרזן אפשר לפרוץ את כל הדלתות. אף מנעול לא יעמוד בפניו, מהן אותן כוונות אל מול הלב הנשבר שלך?!

 

באלול תשע"ב יצאתי למסע בדרכי פולין האבלות  עם משלחת תלמידי י"ב מתיכון תורני ניסיוני הרטמן שבירושלים. אחד התלמידים, אביתר רובין, הביא שופר למסע לפולין, ובכמה מקרים, הוציא את השופר מתרמילו, פתח סידור, קרא את מזמור מ"ז בתהילים: "כל העמים תקעו כף...עלה אלקים בתרועה, ה' בקול שופר" ותקע בשופר: "תקיעה, שברים, תרועה, תקיעה גדולה".   והקול הרעיד שמים.

 

בהגיענו ליער הילדים, יער "זביליטובסקה גורה" הסמוך לעיר טרנוב, עמדנו דומעים ליד קברם של 800 מילדי טרנוב שהושלכו לבור זה ונרצחו באכזריות, קיימנו טקס, ניסינו לדמות את הילדים חסרי הישע צועקים ואין עונה, ואביתר הוציא ספונטנית את השופר והרעיד שמים וארץ.

כשאמרתי לו: אביתר תקיעת השופר שלך נכנסה ללב, ענה לי אביתר: בעצם אינני יודע לתקוע היטב, אבל התקיעה שלי באה מבפנים.

חשבתי על התקיעה של ר' וולף קיציס. גם  תקיעתו של אביתר הייתה מלב נשבר, והיא חדרה אל הלבבות השבורים שלנו.

 

נילי בן-ארי

טירת-צבי

 

חידושים והמצאות במאה ה-21

 

זה מספר שנים שמספידים את החקלאות בישראל. במקביל כהכרח המציאות, ממשיכים לפתח טכנולוגיות חדשות שמייעלות את העבודה ומשפרת יבולים. כל חידוש דורש השקעות שלא תמיד החקלאי הבודד יכול לעמוד בהן, וגם לא יישוב קיבוצי או אגודה שיתופית אחרת. זה מחייב תמיכה ממשלתית וסיכונים.

החידושים רבים – ראשית בתחום ההזנה. מעל עשר שנים שיש פתרונות ספציפיים לזני פירות וירקות – דשנים מורכבים ונוסחאות בהתאם לגידול. החידושים הנוספים בתחומי המיכון – מרססים יעילים יותר שמפחיתים את כמות התרסיס עם יכולת תמרון גבוהה, לחממות ולמטע, לתמרים גבוהים ועוד היד נטויה.

בתחום ההשקיה – מכונות השקיה ריסוס מהאוויר – בעזרת רחפנים בשליטה מלאה.

מכשירי מדידה המאפשרים להחליט ולבצע ממרחק פעילות כגון השקיה וכד'.

נותר עוד הרבה מה לעשות בין היתר להתגבר על הטרור החקלאי שמבוצע על-ידי טרוריסטים.

האם "החקלאות מתקרבת לסוף קיומה" כפי שהתבטא יהודה הראל? 

כמה תובנות משנתיים של דו שיח

בשנתיים האחרונות הייתי שותף לארגון הנוער "שורשים- ג'ודור", ששם לו למטרה להפגיש נוער מתנחל עם נוער פלסטינאי, כדי להנמיך את להבות האלימות בין שתי האוכלוסיות ולנסות לייצר אדמה משותפת ששני הצדדים יכולים לעמוד עליה. כל אחד מהאנשים שפגשתי וכל חוויה שעברתי בקבוצה יכולים למלא פוסט נפרד בפני עצמם. אנסה, בקווים כלליים, לשרטט את ההבנות החשובות ביותר שהחוויה הזו העלתה בפני:

א. האחר הוא אתה
"האחר הוא אני" היה הסלוגן השנתי של משרד החינוך לפני כמה שנים. המשפט הפופוליסטי הזה, בעיני, אינו סמל לקבלת האחר אלא לביטולו- אם האחר הוא אכן אני, ואני מזהה בו את רצונותיי ולא רואה שום הבדל בינינו, הרי שאני מבטל את אחרותו, על כל צדדיה השונים ממני, הנעימים יותר או פחות. מפגשים בין חברות ותרבויות שונות נמצאים בסכנה מתמדת של נפילה למלכודת ה "בעצם כולנו שווים". האתגר האמיתי במפגש עם הזר הוא לא המעבר מ"אחר" ל"אני", אלא המעבר מ"הוא" ל"אתה"- ההבנה ש"האחר" אינו דמון נבזי ובלתי- נודע, אלא בשר ודם הנוכח למולך, עם הנחות יסוד ותפיסת עולם הפוכות לחלוטין, אך עם אותה האמונה בצדקת דרכו. הניסיון שלנו כקבוצה היה, כמובן, גם למצוא מכנה משותף, אך מעבר לכך- להנכיח את השוני.

ב. "מה ששנוא עליך"
שלום אמיתי יכול להיות מושג רק בין שני צדדים שיש להם מה להפסיד. לא בין אובייקטים מתנצלים ונטולי שייכות, אלא בין סובייקטים הכואבים את דמם של אחיהם, את עקירתם מבתיהם, את שריפת אדמותיהם. כשאב שכול של נהרג בפיגוע זוכה לחיבוק ענק ודומע מאב מוסלמי, אתה יודע שמה שמחבר ביניהם היא חוויית האבהות. באותו האופן, חוויית השייכות לאדמה, ללאום ולמסורת, על גווניה השונים והדומים בכל צד, אינה חייבת להיות סלע המחלוקת בינינו- בכוחה להביא לחיבור.
חתירה לשלום איננה חתירה להחלשת הזהות- היא מותנית בחיזוקה. מהמשפט הידוע "דעליך סני, לחבירך לא תעביד" (מה ששנוא עליך, אל תעשה לחברך"), למדתי כי על מנת לדעת מה אסור לך לעשות לחברך, אתה חייב להבין לעומק מה שנוא עליך. החיכוך שנוצר במפגשים עזר לפתוח פצעים שלא תמיד ידענו על קיומם, ומתוך הכאב והכעס שנוצר אצלנו, ראינו באור חדש גם את הכאב שלהם.

ג. חיכוך יוצר תנועה
יהיה נאיבי להתעלם מהקושי והבעייתיות שישנם במפגשים האלה. הנחות היסוד כל כך שונות שלעתים נראה שאין בכלל נקודת פתיחה שווה שניתן להתחיל ממנה, אבל מעולם לא התעלמנו מכך. החיכוך שנובע מהתנגשות התרבויות והנרטיבים הוא בלתי נמנע, אבל לא נרתענו מפניו. אני מאמין באמונה שלמה בכך שכאשר נוצר קונפליקט בין שני יסודות אמיתיים, הקונפליקט אינו כוח משתק אלא כוח מניע, וזה נכון גם לשיח המשותף בינינו, המתנחלים, לבין הפלסטינים, אך גם בתודעה האישית שלי מאז הצטרפותי לקבוצה. הבנתי שאפשר לרקוד ולשיר בהתלהבות "אתה בחרתנו מכל העמים" בעיר העתיקה, עטוף בדגל ישראל ביום ירושלים, ולהגיע לאחר מכן לתפילה בין- דתית משותפת לשלום העיר. להתפלל בכוונה מלאה "שפוך חמתך על הגויים אשר לא ידעוך", ולהשתתף בסעודות "איפטר" בסיום צום הרמדאן. לארגן סיור משותף ב"יד ושם" ולהשתתף באותו עניין בסיור בכפר ערבי שחרב ב 48. 
שיבי פרומן סיפר לנו פעם על יצר שלישי שקיים באדם: "יצר הרק". קשה ללכת בתווך, קשה להישאר בחיכוך הבלתי- נמנע והבלתי- נגמר הזה. פעם אחר פעם נבקש לפטור את עצמנו מהמלאכה הזו, ולבחור להיות רק כאן, או רק שם. זוהי משמעותו של הגשר הצר של ר' נחמן. מן העבר האחד קוראים לך להצטרף למקהלה הקנאית, לדבוק בזהות נוקשה ובלתי מתפשרת, ומן העבר השני מפתים אותך להשליך את הזהות, לחבור לניטרליות, ליחסיות, לעולם נטול אידיאולוגיות ומרוקן ממשמעות.

והעיקר לא לפחד כלל.

 

אלנתן בזק

בוגר קבוצת הנוער-שבאב של שורשים-ג'ודור

 

היה או לא היה  -  אריק לביא  (רומנס)

 

בְּכָל פְּגִישָׁה מִקְרִית פּוֹרַחַת אֵיזוֹ תְּכֵלֶת 
לְכָל מַבָּט רִאשׁוֹן – נִיחוֹחַ הַלִּילָךְ 
הָיָה אוֹ לֹא הָיָה – יֶשְׁנָם לֵילוֹת כָּאֵלֶּה 
לֵילֵךְ הָיָה לֵילוֹ, לֵילוֹ הָיָה לֹא לָךְ!

נִפְגְּשׁוּ בְּמִקְרֶה. גַּם מִקְרִים יֵאָמֵנוּ.
הִיא הָיְתָה עֲצוּבָה, הוּא שָׁקֵט וְשָׁתוּי.
הוּא אָמַר: תִּסְלְחִי לִי, מַה טּוֹב עוֹלָמֵנוּ
אִם אֶפְשָׁר בּוֹ לִפְגֹּשׁ אֵיזֶה פֶּלֶא בָּדוּי.

הִיא אוֹתוֹ אָהֲבָה, הוּא – אֶת בֵּית-הַמַּרְזֵחַ,
וּשְׁנֵיהֶם אָהֲבוּ אֶת הַלַּיְלָה בָּרְחוֹב.
כָּל חֲצוֹת, עֵת לִוָּם עַד בֵּיתָהּ הַיָּרֵחַ,
הוּא חִיֵּךְ: "לֵיל מְנוּחָה." הִיא שָׁתְקָה: "לַיְלָה טוֹב!" 

הָיָה אוֹ לֹא הָיָה – הַפֵּשֶׁר לֹא נוֹדַע לִי,
בְּמַגָּעָם שָׂגְבָה סִימְפוֹנִיַּת לוֹלוֹ...
בְּכָל פְּגִישָׁה מִקְרִית יֵשׁ מַשֶּׁהוּ פָטָלִי:
לֵילוֹ הָיָה לֹא לָהּ, לֵילָהּ הָיָה לֵילוֹ.

הִיא אוֹתוֹ אָהֲבָה. הוּא אָהַב אֶת הַיַּיִן,
וּשְׁנֵיהֶם אָהֲבוּ לְלַקֵּט כּוֹכָבִים.
הַיָּרֵחַ אָהַב אֶת שְׁנֵיהֶם, כִּי עֲדַיִן 
הַיָּרֵחַ אוֹהֵב לֶאֱהֹב אֲהוּבִים.

וְשָׁתְקוּ, יְרֵאִים לְנַפֵּץ אֶת הַשֶּׁקֶט.
רַק חִיּוּךְ אִישׁוֹנָיו מְלַטֵּף אֶת הָרֹאשׁ.
הִיא קִנְּאָה בְּיֵינוֹ, כִּי שְׂפָתוֹ מִתְנַשֶּׁקֶת
עִם כּוֹסִית אֲדֻמָּה מֵחַשְׁמַל וְתִירוֹשׁ.

הָיָה אוֹ לֹא הָיָה, תְּמִימוּת הִיא אוֹ אִוֶּלֶת?!
עַל סַף דַּלְתָּהּ הַצַּר גָּוְעוּ הַרְבֵּה לֵילוֹת...
הָיָה אוֹ לֹא הָיָה – חֲלוֹם בָּדוּי אוֹ פֶּלֶא,
לֵילוֹ הָיָה לֹא לָהּ, לֵילָהּ הָיָה לֵילוֹ.

הַיָּמִים לֹא חִכּוּ... כֹּה חוֹפְזִים בְּיָמֵינוּ 
הַיָּמִים, שֶׁהִסְכִּינוּ לַחְתֹּר אֶל הַחוֹף.
הִיא חָשְׁבָה: מָה אָיֹם וּמַצְחִיק עוֹלָמֵנוּ,
אִם אֶפְשָׁר בּוֹ עֲדַיִן כָּל-כָּךְ לֶאֱהֹב.

הִיא אוֹתוֹ אָהֲבָה, הוּא – אֶת בֵּית הַמַּרְזֵחַ,
וּשְׁנֵיהֶם אָהֲבוּ אֶת הַפַּחַד הַחַד.
וְלִבְסוֹף נִתְרַעֵד וְשָׁמַע הַיָּרֵחַ 
אֶת דְּבָרֶיהָ אוֹמְרִים לוֹ בְּלַיְלָה אֶחָד:

הָיָה אוֹ לֹא הָיָה, הַפֵּשֶׁר לֹא נוֹדַע לִי.
לֵילִי הָיָה לֵילְךָ, לֵילְךָ הָיָה לֹא לִי.
בְּכָל פְּגִישָׁה מִקְרִית יֵשׁ מַשֶּׁהוּ פָטָלִי: 
עָיַפְתִּי לֶאֱהֹב... שָׁלוֹם לְךָ, לֹא לִי!

לצפייה בביצוע השיר לחצו כאן

   

שיתוף הפעולה של אלכסנדר פן ומרדכי זעירא החל ב- 1930. השניים נהגו לשבת מעל "קפה עטרה" בת"א, בחדרו של פן שהיה ריק מכל רהיט וכתבו יחד שירים אחדים. שיר זה נכתב ב- 1939 להצגה "ומפני חטאנו" שהועלתה בתיאטרון הסאטירי "כל הרוחות" שפעל בתל-אביב בסוף שנות השלושים ולא האריך ימים. אריק לביא הקליט את השיר לאלבומו "שיר הוא לא רק מילים" שיצא ב- 1974. אגב, פן זעירא וגם אריק לביא מאוחר יותר, היו מיושביו הקבועים של קפה "כסית" בתל-אביב ושלושתם "אהבו את היין" כמו שכתב בשיר הזה אלכסנדר פן, שאהב לא סתם יין אלא קוניאק...

לצפייה בביצוע השיר לחצו כאן

 

מ"זמרשת"
את השיר הרבה לשיר אריק לביא, תוך שינויים מתמידים בעיבוד ובליווי. תחילה שר את השיר ב"מועדון התיאטרון" בשנות החמישים. בשנות השבעים הקליט את השיר בהקלטת אולפן .  בביצועים מאוחרים יותר (בהקלטות ובמופעים) נהג לשיר באופן דיבורי יותר.

אריק לביא

פרשת שופטים

אחת התובנות החשובות של קהלת נוגעת למקומו של הכסף בעולמנו. לדבריו, 'הַכֶּסֶף יַעֲנֶה אֶת הַכֹּל'.

נדמה כאילו מצלם לנו שלמה המלך את העולם הקפיטליסטי בו אנו שרויים, עולם בו נדמה כי את הכל ניתן לרכוש בכסף, גם את השמחה ואת האושר, ויתירה מכך – נדמה כאילו המדד היחיד להצלחה או למשמעות נשען על כמות השקלים שמתלווה לעשיה כלשהי.

 

פרשת שופטים מזהירה אותנו מהשפעתו של הכסף במקומות הלא נכונים.

כך למשל, אוסרת התורה לקחת שֹׁחַד, וזאת כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים, וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִם. הצדק והחכמה מתעוותים במפגשם עם הכסף המשולם כשוחד לשופט.

גם המלך, שבאופן טבעי יושב בארמון של זהב וכסף צריך להישמר פן כֶּסֶף וְזָהָב יַרְבֶּה לּוֹ מְאֹד, וזאת (כך נראה) כחלק מהמאמץ של התורה להגן על המלך משתי הרעות האפשריות במצבו – האחת, שמא ירוּם לְבָבוֹ מֵאֶחָיו, והשניה, שמא יסוּר מִן הַמִּצְוָה יָמִין וּשְׂמֹאל.

 

אין פסול בכסף לכשעצמו, אך כאשר הוא מתערב במשפט ובמלוכה, הוא עלול לעוור, לסלף, להגביה את הלב, להסיר מן המצווה. כמובן שהמשפט והמלוכה לא שמורים רק לאנשים שזהו תפקידם, אלא כולנו עסוקים בשפיטה (של הזולת, של עצמנו) ובמלוכה (על אחרים, על עצמנו), ועלולים להתבלבל בנוכחותו של הכסף.

 

השבוע ציינו את יום פטירתו של הרב קוק. דמותו של הרב מוכרת לנו בהקשרים וסיפורים רבים, כרב ראשי וכמקים ישיבת מרכז הרב, כמחולל 'מסע המחנות' וכרואה האורות ביחס למודרנה ולציונות ועוד.

חלק שלעתים נדמה כי הוא פחות מוכר באישיותו, נוגע ליחסו לממון ולכסף. וכך סיפר עליו עזריאל קרליבך, עורך מעריב הראשון:

פעם אחת בא אל הרב קוק שהיה ידוע בנדיבותו עני לבקש נדבה,

היו לו בכיסו שני מטבעות –

גרוש (מטבע עותמני גדול שערכו נמוך)

ושילינג (מטבע אנגלי, קטן יותר אך ערכו רב יותר)

הרב שהתפרסם בפזרנותו לצדקה,

נתן לו את הגרוש בחושבו כי

המטבע הגדול יותר ערכה גדול יותר.

העני התרעם מדוע הרב נותן לו רק גרוש אחד,

והרב קוק ענה לו בתמימות

שהוא נתן לו את המטבע הגדול יותר...

 סיפור אחד סיפר אחיו, הרב שמואל קוק. לדבריו, הרב ישב בדין תורה ביפו, בין שתי חברות מסחריות, כשהדיון נסב על סכומי כסף גבוהים מאוד. באמצע הדיון ביקש הרב הפסקה, ויצא מביתו לשלוש שעות.

אחיו, שעקב אחריו, ציפה לראותו הולך לספריה לעיין בספרי ראשונים ואחרונים, אך להפתעתו, גילה את הרב פוסע הלוך ושוב לחוף הים התיכון.

כששאל אותו לפשר הדבר, ענה לו הרב: 'אי אפשר לדון דין אמת עד שמרגישים את מה שעובר בליבם של שני הצדדים. הרגשתי שהדין כולו נסוב על כסף ועל תאווה לכסף, והרגשתי שאיני מצליח להזדהות עם המתרחש. יצאתי לשוטט על החוף, כדי לחשוב על כסף, זהב, בתים ונכסים, וכך אולי אוכל להבין את הדיון, ולדון דין אמת לאמיתו'...

 

שבת שלום, הרב אורי ליפשיץ, רב טירת-צבי