שלום רב קוראנו היקרים

 

הקיץ בעיצומו, החום שורר

ואנו בבית גיל עוז מרעננים את הקיץ.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מסביבנו בצפון האדמה רועדת במקצת,

ובדרום שריפות משתוללות.

 

 

 

חודש מנחם-אב מתחיל מחר

וכולנו תקווה לנחמות ולבשורות טובות.

בַּדֶּרֶךְ... / חנה סנש

 

קוֹל קָרָא, וְהָלַכְתִּי,

הָלַכְתִּי, כִּי קָרָא הַקּוֹל.

הָלַכְתִּי לְבַל אֶפֹּל.

 

אַךְ עַל פָּרָשַׁת דְּרָכִים

סָתַמְתִּי אָזְנַי בַּלֹּבֶן הַקָּר

וּבָכִיתִי.

כִּי אִבַּדְתִּי דָבָר.

 

קיסריה,  12.1942

 

הָלַכְתִּי, כִּי קָרָא הַקּוֹל.

הלכתי, כתבה חנה סנש, כי הקול קרא. קול שאמר לה ללכת.

בדומה לכך, ולא בהפרזה, קולו של צור גולדין, אחיו התאום של הדר, קרא- בואו לצומת יד מרדכי עם ,מסדר הדר, ומשם נגיע לאנדרטת "החץ השחור".

לחצו כאן לצפייה בקול

ואכן, התקבצו ובאו מעל אלפיים אנשים, מכל קצוUי הארץ והחברה הישראלית. בליל שפות נשמע באוויר- עברית, אנגלית, צרפתית ועוד. מילדים ועד וותיקים ובני משפחת גולדין- האם האב והאח התאום של הדר. כולם נרגשים, כולם מלאים תקווה לשחרורם של אורון שאול' הדר גולדין ואברה מניגסטו' מידי החמאס בעזה.

הכביש הראשי היה מלא מכוניות שחנו על צידיו משני הכיוונים.

עפיפונים בצבעים כחול ולבן התעופפו באוויר וכן בלונים באותם הצבעים.

והגיעו גם אישי ציבור- שופט בית המשפט העליון בדימוס אליקים רובינשטיין, אביגדור קהלני ועוד.

נשאו נאומים עלו תפילות ושירות אך בעיקר רגעים של סולידריות חברתית יוצאת דופן ומרגשת.

 הָלַכְתִּי, כִּי קָרָא הַקּוֹל.

 “כשהמעשים הטובים מתרבים בעולם,

כשרצונות טובים נעשים טבע קבוע לנשמת האדם,

נשמת העולם כולו מתברכת היא,
מתמלאת שפעת חיים טובים, נעימים ורעננים...”

(הרב קוק, שמונה פרקים ו, רי)

  

חודש טוב ושבת שלום

גדי ליאון

העורך

הדרכה להתנהגות נכונה בעת רעידת אדמה

לאור  רעידות האדמה שהיו בשבועות האחרונים באזורנו חשוב שנחדד את הדרכים להתנהגות נכונה בעת רעידת אדמה.

יש להקשיב להוראות פיקוד העורף וצוותי הצח"י הישוביים.

 

לצפייה בסרטון הדרכה לחצו כאן

 

שלא נצטרך לכך אך במידה וכן שנדע איך.

 

גדי ליאון

עורך מעת לעט

סוף שנת פעילות  ב"מעיינות הדעת" - תשע"ח- 2018

לקראת סיום שנת הלימודים במעיינות הדעת נאספו עבודות והוקמה תערוכה מגוונת ומדהימה.

מוזמנים לצפות בסרטון לקראת הקמת התערוכה - לחצו כאן

מוזמנים לבוא ולבקר בתערוכה ולכבד את וותיקי העמק ויוצריו

 

 

"אין לי ארץ אחרת"

מטיילים בגיל עוז, עונת הטיולים תשע"ח הסתיימה מלאה בחוויות מהנות ורבות.

 

יצאנו אל מסלולים חדשים עם מיטב המדריכים ונהנינו בנמל אשדוד ובגבעת ההנצחה של תום תומר, בגשר אדם וגשר עבדאללה והקשבנו לסיפורם של חלוצי בית הערבה. דילגנו אל עמק חפר לסיפורם של המתיישבים הראשונים בביתן אהרון ובמשמר השרון והמשכנו אל שפלת יהודה אל מקומות נשכחים  תצפיות מרהיבות וסגרנו את העונה לצלילי הגבעטרון.

נעמי הובילה את חוג המשוטטים בין שבליה היפים של ארצנו הירוקה והפורחת מהר תבור והחלמוניות  ועד החרמון הפורח.

יום הוותיק נחגג  בסימן 70 שנה למדינת ישראל בירושלים בירת ישראל. רבים מגמלאי העמק הצטרפו אל 8 מסלולי טיולים בעיר וחגגנו בין השכונות, מפגשים עם דמויות מרתקות מעבר והווה, דרך האמנות והשירים.

עונת הטיולים לשנת תשע"ט מגוונת ומעניינת נוספו לנו לטיולי הקתדרה והמשוטטים טיולי "אתנחתא" , טיולי יום קצרים על פי בקשתכם.

את יום הוותיק נחגוג ב 15.11.18, בחוף בכרמל ובימים אילו אני בונה ומתכננת את המסלולים.

עוד שנה חלפה מלאת עשייה והנאה. שמחתי לפגוש  ולשוחח עם כל  אחד ואחת מכם ומצפה לפגוש אתכם בשבילי העמק ובטיולים הבאים.

 

סופי עטרה שבח  

רכזת הטיולים

 

 

מרעננים את הקיץ בבית גיל עוז

 

במסגרת תכנית הקיץ פגשנו השבוע מספר מרצים מהם חדשים ומהם וותיקים.

ביום ראשון השבוע פגשנו שתי מרצות מן המעולות שבהן- מיכל לסר ושלי אן פלג.

מיכל הובילה אותנו בנושא מרתק העוסק בנושא שפת הגוף, והתדמית שלנו כיצד היא מראה התנהגות ותקשורת בתרבות- באמנות, באופנה, בצילום ובקולנוע.

מוזמנים לצפות לזמן קצר בדבריה – לחצו כאן

 בנהלך שנת הלימודים הקרובה תלמד מיכל בימי ראשון במסגרת הקורס הרב תחומי "זה הקנקן ומה בתוכו- על תדמית מיתוג ותקשורת ומה שביניהם".

אני כבר סקרן להיות נוכח בהרצאותיה.

 

שלי לקחה אותנו בעקבות יגאל ידין למדבר יהודה ואל מחקריו שהפכו למיתוסים לאומיים וציוניים.

מוזמנים לצפות בזמן קצר מתוך הרצאתה – לחצו כאן

 במהלך שנת הלימודים הקרובה תלמד שלי בימי רביעי את הקורס- "מאחורי הקלעים של אתרים ארכיאולוגיים". על התגליות שמצאו והסודות שמאחורי הקלעים בהן התגלו.

 

וביום שלישי פגשנו בשלושה מרצים. רון ברק לקח אותנו לטרק למחנה הבסיס של האוורסט לנופים, לאנשים ולסיפור הטיפוס וההתארגנות לקראתו.

 סמדר יחיאלי, חברת ניר-דוד, הכניסה אותנו ביד רמה ובטוחה לנושא ייצוגי המזרח בשירה בסיפורת ובתרבות, כשהפעם העלתה למיקוד את שירתו של ארז ביטון. סמדר תלמד בשנת הלימודים הקרובה בימי שני בשבוע, אתם מוזמנים להירשם והנאתכם מבוטחת.

 

דרור גלבוע הכניס אותנו לאט אבל בטוח לתחום הצילום.

התמקדנו בנושא האור ואיך האור גורם לדברים להראות. דרור ילמד בשנת הלימודים הבאה בימי שלישי את הקורס "צילום בגישה יחודית".  הוא ילמד אותנו כיצד קומפוזיציה של צילום משנה מציאות.

מומלץ.

 

בואו להמשך ההרצאות במהלך תכנית הקיץ.

 

כדאי ואף מומלץ. זו הזדמנות טובה לבלות שעות של למידה חדשה, לפגוש חברות וחברים ולהכיר מרצים חדשים מעניינים.

 

גדי ליאון

עורך מעת לעט

שוחרי תרבות - ביקור בתערוכות

מילים : ליתקה

לחן: מוסורגסקי

 

ביום שני, כ"ו תמוז, ה- 9.7.18 הגענו ,"שוחרי התרבות בעמק" לביקור במשכן לאמנות ולבית שטורמן בעין חרוד.

בכל פעם שאני מגיעה למשכן לאמנות אני מתפעלת מחדש מהודו של המקום. אור היום הטבעי החודר מבעד לחלונות נותן למבקרים הרגשה שהם נמצאים במקום של קדושה ( ביקלס הארכיטקט ממש גאון). המוזיאון מחד, רחב מימדים (גובה וחדרים מוארים ומרווחים) ומאידך, צנוע ואינטימי שונה לחלוטין מאחיו בארץ ובעולם ובזאת ייחודיותו. מנהליו ואוצריו דואגים להביא אמנים ייחודיים שלא תמיד נמצאים בקונצנזוס, מנערים יצירותיהם מאבק מביאים אותם לקדמת הבמה ונותנים להם את הכבוד הראוי. ומי הזוכים? רבים הבאים מכל קצוות הארץ ובעיקר אנו השכנים, אנשי הפריפריה. אז הנה "האוצר נמצא ליד הבית" (זאת ידע גם ר' שמחה בונים מפשיסחא לומר לחסידיו).

התוודענו במשכן לשלושה אמנים מיוחדים.

האמנית גרטרוד וולף קראקוואר שבתערוכתה המדהימה עקבנו אחרי מהלך חייה, החל בווינה האדומה, דרך העלייה ארצה בשנת 1924 מהעיר התוססת והשופעת תרבות אל  השיממון  ואל ה"רק חול וחול" הלם תרבותי  והמשך בהתאקלמות ובהתערות. הכל משתקף ביצירותיה ומשתפנו ברגשותיה ובמצבי רוחה בהתאם.

האמן אולף מיטשל שיצירותיו , ההדפסים על פח מקופל וגדר הסוואה המסתירה בחובה פסל נערה בעירום  וסיפור חייו  ברקע נגעו ללבנו.

ואחרונה חביבה ורד נחמני ילידת הארץ שנתייתמה בהיותה כבת שנתיים (אביה נפל חלל במלחמת יום הכיפורים) והחור השחור הזה ,החלל שנוצר אצלה בעקבות האסון מלווה אותה כמעט בכל יצירותיה ( קשה שלא להבחין בצבע השחור המשמש כרקע ומופיע בכל מקום אפשרי). משהו נוסף שבולט ביצירותיה זו הכמיהה, הציפייה והגעגועים למשהו שאולי יגיע אי פעם ולכן ביצירות מופיעים אלמנטים שאינם מסתיימים (סוג של אשליה שאם זה ייגמר האבא לא יגיע).מקורית ומגוונת באמצעיה האמנותיים.

קינחנו במשכן בקפה ביקלס וקדימה לבית שטורמן.

עשור חלף מאז פטירתו של אדם ברוך ( בעבור חלקנו "אבא של" עידו ועמליה) העיתונאי המהולל, האיש שקידש את המילה הכתובה רב פעלים , מרדן והעיקר עם כובע קסקט על הראש. בשנתיים האחרונות לחייו היה יוצא ובא בבית חולים. לא איש כמוהו יוותר על התבוננות, קליטת סיטואציות, שימת לב לאנשים, לאביזרים וכיו"ב. התוצאה תשעה עשר סיפורים קצרים לקט התרשמויות וחוויות של אמן המילה. רינו צרור העביר את הסיפורים לעשרים וארבעה יוצרים שונים, ביקשם לבחור סיפור מהלקט, ולקחתו למקומות שלהם. התערוכה שכותרתה "אני אדם מיטה" היא התוצר הקולקטיבי המוצג בבית שטורמן. ליד כל יצירה מופיע הסיפור הספציפי שלו הוקדשה. מרשים, מרתק ונוגע ללב.

הביקור- מסע היה מרשים ומאלף. תודות רבות לכל היוזמות,  המארגנות והתומכות. בשלים לסיור האומנותי הבא.

 

ולצפייה באלבום התמונות שצילמה וערכה ברכה יואל לחצו כאן

סתם יום של קיץ עם תלמידי כיתות נווה

 

ביום שני השבוע התקבצו ובאו לבית גיל עוז חברי הבית וכשלושים מתלמידי כיתות נווה ומכינת מצפן ליום פעילות קייצית.

התחלקנו לקבוצות פעילות. קבוצה אחת טרחה והכינה יחד סלט פירות לכל החברים שהוגש בהפסקת השתיה , מה שהיה מרענן ביותר.

 לאחר התעמלות משותפת הופיעו חברי להקת נווה מדבר ולהקת על גל המוסיקה במספר שירים עכשוויים לקול מחיאות הכפיים של הקהל.

לצפייה בביצוע השיר "תן" אותו כתב גלעד שגב והלחין  יאנמרקו סינייאגו - לחצו כאן

לאחר סיום המופע של הלהקות עברנו לשיר יחדיו שירה בציבור בהנחיית הלהקות ואיתמר געש- המטפל במוסיקה של התלמידים, משירי ארץ ישראל היפה והטובה, ולצלילי השירה עלו ובאו חברים ותלמידים לרקוד והאווירה היתה נפלאה.

 

היה זה סתם יום של קיץ אך יום מרגש ומהנה.

תודה לאיתמר געש  ולענבל המורה המלווה של התלמידים על שיתוף הפעולה הפורה.

 

גדי ליאון

עורך מעת לעט

מדור חדש – תמי חיים ממליצה

 

והפעם המלצה על סרט חדש.

" אהבתה מרתיחה את מי האמבט".

 

סרט יפני. דובר יפנית. הבמאי הוא ריוטה נאקאנו והוא גם כתב את התסריט.

סרט המתבונן באמהות על כל גווניה...וזוהי גם הזדמנות להיחשף לקודים של תרבות כל כך שונה משלנו. כמעט בכל מובן.

למרות ההשפעה המערבית הניכרת בחיי היום יום.

 

מעט ארוך אך שווה.

 

מי שהיה בחוג קולנוע שימו לב לזוויות הצילום. לרקעים השונים לאורות ולצללים.

בהנאה.

 

 

המעוניינים לחצו כאן לצפייה בקדימון לסרט

 

הסרט מציג בבית גבריאל.

 

התרשמה וכתבה: תמי חיים – נווה-אור

השבוע לפני 98 שנים ( ב 9.7.1920) הגיע לארץ הנציב העליון הבריטי הראשון – הרברט סמואל.

הנה תמונתו:

הרברט סמואל  (נולד ב 6.11.1870 ונפטר ב 5.2.1963), היה חבר הפרלמנט הבריטי במפלגה הליברלית.

נשלח לארץ, כאמור לעיל, ב 9.7.1920, והתקבל בברכה ובכבוד גדול על-ידי היהודים.

ניסה לנהל יחסים מאוזנים בין יהודים לערבים. בין יתר מעשיו – מינה כמופתי את חאג' אמין אל חוסייני.

 

לאחר פרוץ המאורעות של 1921 (ורצח עשרות יהודים, ביניהם הסופר חיים ברנר) פרסמה הממשלה הבריטית את "הספר הלבן" הראשון, המגביל את עליית היהודים לארץ.

הלורד הרברט סמואל הקים שני כוחות המיועדים לשמור על השקט בארץ, האחת היתה מורכבת מכוחות מעורבים של יהודים וערבים, והשנייה מורכבת מכוחות בריטיים בלבד.

הכוחות הללו שמרו, פחות או יותר, על שקט יחסי בארץ .

הוא הכריז על ירושלים כבירת ארץ ישראל. 

מטה השלטון הבריטי היה ב"אוגוסטה ויקטוריה", אולם לאחר רעידת האדמה של 1927, נבנה משכן חדש – "ארמון הנציב".

והנה כמה תמונות מיום בואו לארץ (התמונות צולמו על לוחות זכוכית שחלקן נמצא טבול במים והרוס)

 

LOC- 10448: קבלת הפנים

LOC- 10447: מבקר באחת המושבות בארץ (ראשון לציון ?) 

 LOC- 10384 – במסיבה לכבודו

LOC – 11627 קורא הצהרה הכוללת את תכניותיו

ותמונה מיוחדת -   קבלת פנים בירושלים לוינסטון צ'רצ'יל ורעייתו . משמאלו האמיר עבדאללה (מרץ 1921).

 

על חיפוי הקרקע

 

חשיבות החיפוי, שעליו נכתב רבות, בשלושה תחומים עיקריים.

א)      שמירה על טמפרטורת הקרקע - מניעת קרינה ישירה שמעלה את הטמפרטורה בקרקע מעל 30 מעלות. בטמפ' כזו יש צמחים רבים שסובלים ומגיבים בהתנוונות עד כדי התייבשות למרות ההשקיות.

ב)      צמצום האור הטבעי למינימום ועל-ידי כך למנוע נביטת עשבים שוטים . זרעי עשבים מצויים בכל גינה ומחכים לתנאי נביטה. החיפוי מחשיך ובכך מונע את נביטתם.

ג)       חיסכון במים ובעקיפין שמירה על לחות הקרקע.

 שלושת היתרונות מחייבים הקפדה ותחזוקה שוטפת. החומרים לחיפוי, החל מחצץ, שכבה על שכבה, אוטמת (פלריג),

שברי רעפים, רסק עץ, נסורת גסה, עלי שלכת יבשים.

העדיפות לחיפוי – השקיה בטפטפות, וכך גם הצנרת נשמרת מפני הנקרים. 

איפה גדעון?    איפה שמשון?

 

" וַיָּבֹא מַלְאַךְ ה', וַיֵּשֶׁב תַּחַת הָאֵלָה אֲשֶׁר בְּעָפְרָה, אֲשֶׁר לְיוֹאָשׁ, אֲבִי הָעֶזְרִי; וְגִדְעוֹן בְּנוֹ, חֹבֵט חִטִּים בַּגַּת, לְהָנִיס, מִפְּנֵי מִדְיָן.   וַיֵּרָא אֵלָיו, מַלְאַךְ ה'; וַיֹּאמֶר אֵלָיו, ה' עִמְּךָ גִּבּוֹר הֶחָיִל.   וַיֹּאמֶר אֵלָיו גִּדְעוֹן, בִּי אֲדֹנִי, וְיֵשׁ ה' עִמָּנוּ, וְלָמָּה מְצָאַתְנוּ כָּל-זֹאת; וְאַיֵּה כָל-נִפְלְאֹתָיו אֲשֶׁר סִפְּרוּ-לָנוּ אֲבוֹתֵינוּ...." _{(ספר שופטים, פרק ו', פסוקים י"א-י"ג)}

 

מפני פחד המדינים חובט גדעון חיטים בגת ולא בגורן? "כִּי הֵם וּמִקְנֵיהֶם יַעֲלוּ וְאָהֳלֵיהֶם, וּבָאוּ כְדֵי-אַרְבֶּה לָרֹב, וַיִּדַּל יִשְׂרָאֵל מְאֹד, מִפְּנֵי מִדְיָן; וַיִּזְעֲקוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֶל-ה'..."

 

אך גדעון בדרכים מופלאות מכנס צבא, ובעזרת שלוש מאות לוחמים נבחרים , שופרות, כדים ריקים ולפידים מושיע את ישראל מאויביו.

נעמי שמר כתבה את השיר – זמר לגדעון _{(32 – כל השירים)}

    ברוך גדעון בן עם עני 
    אשר היכה במדיני 
    היכה ולא חדל 
                                וירדפם ויפחידם 
                                הרחק מעבר לירדן 
                                בשלוש מאות חייל 

היה אז קיץ בגבולות                             בראש אשמורת תיכונה 
הבשיל שדה את יבולו                           לפתע קול שופר ענה 
אבל המדיני חמס                                 נופצו שלוש מאות כדים 
מחמנית ועד תירס -                             ויתלקחו הלפידים 
היה אז קיץ בגבולות                             בראש אשמורת תיכונה 
 

                                מכה רבה במדיני

                                הכה גדעון בן עם עני
                                כי אנשיו בני חיל הם 
                                שלא כרעו על ברכיהם - 
                                מכה רבה במדיני 

 

אחריו קם שמשון אשר לכד שלוש מאות שועלים וַיִּקַּח לַפִּדִים וַיֶּפֶן זָנָב אֶל זָנָב וַיָּשֶׂם לַפִּיד אֶחָד בֵּין שְׁנֵי הַזְּנָבוֹת בַּתָּוֶךְ.   וַיַּבְעֶר אֵשׁ בַּלַּפִּידִים וַיְשַׁלַּח בְּקָמוֹת פְּלִשְׁתִּים וַיַּבְעֵר מִגָּדִישׁ וְעַד קָמָה וְעַד כֶּרֶם זָיִת... _{(ספר שופטים, פרק ד', פסוקים ד'-ה')}

 

                הם באו עלינו בדרכיהם ואנו השיבונו להם באש.

וגם אמר עמוס הנביא _{(פרק א', פסוק ז')} וְשִׁלַּחְתִּי אֵשׁ, בְּחוֹמַת עַזָּה; וְאָכְלָה, אַרְמְנֹתֶיהָ.

 

ועתה: שדות חרוכים, יבולים נשרפים, עשן עולה השמימה ובני עמי זועקים, ואין שומע?

איפה גדעון?   איפה שמשון?

אי-שם בסתר ליבי אני יודעת, אני מאמינה, תחבולות ואומץ לא תמו. אחכה....

חזק, חכם ואמיץ הוא העם הזה. לא תאבד תקותנו.

 

 

דּוּבִּינוּשְׁקָה

מילים: נתן יונתן     לחן: עממי רוסי

לַסְּפִינָה הָאַנְגְּלִית יֵשׁ שִׁרְיוֹן וְקִיטוֹר
מוּל הוֹדָהּ אֶת הָרֹאשׁ לֹא נַרְכִּינָה
לַסַּיֶּרֶת שֶׁלָּנוּ אֵין הוֹד, אֵין מוֹטוֹר
הִיא נוֹסַעַת עִם שִׁיר הַדּוּבִּינָה.

הֵי, דּוּבִּינוּשְׁקָה, עֲלִי עֲלִי
נַהֲגִי סְפִינָה מוּל צִי אַנְגְּלִי
מוּל צִי אַנְגְּלִי
בְּזַעַם בְּמֶרִי, עֲלִי נָא!

 

לצפייה בביצועו של דורון גלבוע לחצו כאן

מילים: בוגדאנוב/אולחין תרגם לעברית: צבי גלעד (גרימי) לחן: עממי רוסי
שירה: איזי הוד עיבוד, נגינה, הקלטה ועריכה: מאיר רז

לצפייה בביצוע השיר לחצו כאן

השיר נכתב למנגינת השיר הרוסי Дубинушка ("דובינושקה"), אך ללא זיקה למילותיו.

את המידע על השיר (מבוסס בין השאר על הוויקיפדיה הרוסית)  מסכם אלי סט:

הדמיון בין שתי הגרסאות העבריות של השיר לא מותיר ספק: בין השתיים יש זיקה. הציע צבי (גרימי) גלעד שגרסת אמנון בקר קודמת, כיוון שהיא יותר קרובה למקור רוסי וכן שבקר כנראה טעה ושר בפזמון "צי עברי" במקום "צי אנגלי" המוזכר בבית של השיר. מאוחר יותר התבסס נתן יונתן על הגרסה המוקדמת כשכתב את שירו על הפן הימי של מאבק הישוב העברי כנגד המנדט הבריטי.

אורי יעקובוביץ' מציין שיש חוסר עקביות בעדויותיו של נתן יונתן בדבר התקופה שבה כתב את השיר: בעדות בפניו, כמו גם בתכניתו של חיים קינן (גלי צה"ל, 15.11.1985) אמר נתן יונתן שכתב את השיר בנעוריו (בערך 1936-40). לעומת זאת במכתבו אליו מיום 6.11.1996 הוא כתב שחיבר את השיר כנראה בשנים 1949-50. בשנים אלו הבריטים כבר לא היו בארץ, כך שסביר שנתן יונתן כתב את גרסתו בנעוריו. יעקובוביץ' העלה את הסברה שנתן יונתן הוא שכתב תחילה את הגרסה המוקדמת ואחר כך שינה אותה לגרסה המוכרת שלו.

הגרסה העברית המוקדמת כוללת אלמנטים שלא היו בגרסאות העיקריות של Дубинушка ("דובינושקה") המקורי: אזכור הצי האנגלי וכן האיום לכאורה שייכנס לוולגה. אולם, כפי שהראה אורי יעקובוביץ', אלמנטים אלו היו גם היו בגרסאות פחות ידועות של "דובינושקה". ייתכן שאחת מגרסאות אלה היא שיר המקור של הגרסה העברית.

על חדירה ממשית של הצי הבריטי לנהר הוולגה (המשתמעת מהגרסה העברית המוקדמת) לא ידוע, אולם ממאמרו של ג'והן גארד: "הצי המלכותי בים הכספי 1918-20" עולה שבדומה לפעילות הצי, הצבא וחיל-האוויר הבריטי, שסייעו לכוחות אנטי-בולשביקים בצפון רוסיה, כך גם סייע הצי המלכותי בדרום רוסיה ובים-הכספי אליו נשפכת הוולגה.

 Дубинушка  ("דובינושקה") במקורו הוא שיר-עממי רוסי. "דובינה" הוא מוט עץ או אלה. "דובינושקה" היא צורת ההקטנה של המילה "דובינה" המלמדת על יחס של חיבה. יש המקשרים את הדובינושקה לבורלאקים גוררי הספינות על הוולגה, אולם לא ידוע על מוט עץ ששימש בהקשר זה. ייתכן שהקשר נוצר בגלל הקריאה "הוכניים" המצוייה בשירים אחרים של הבורלאקים, קריאה הקיימת גם בשיר "דובינושקה". ההסבר הרווח הוא שהמילה "דובינושקה" אינה מכוונת לחפץ עצמו אלא שהיא חלק מהעידוד הקבוצתי והכניסה לקצב אחיד בעבודות קשות (כמו למשל גרירת ספינות בנהר וגרירת גזעי עצים בעת בירוא יערות) וייתכן שהיא שארית משירי-עם שבעבר אולי היה בהם קשר ישיר לחפץ.

על פי האתר הרוסי народная воля )"רצון העם"), בשנות ה-60 של המאה ה-19 התחילו להופיע גרסאות משוררים של השיר כשהן מודפסות על דפים שחולקו והן היו פופולאריות בין המהפכנים הרוסיים לפני "מהפכת אוקטובר". כל הגרסאות מושרות על פי מוטיב מוסיקאלי אחד. הגרסה המוכרת הראשונה היא של ואסילי בוגדאנוב (1837-86) שהופיעה ב-1865, אולם הגרסה הנפוצה יותר היא של א. אולחין (ר' לעיל), ששימר קטעים משירו של בוגדאנוב אך הדגיש בשירו את הפן המהפכני. חלק מהפופולאריות של גרסת אולחין נצבר בזכות ביצועו של פיודור שאליאפין (ר' לעיל). מאוחר יותר שימש השיר כבסיס לשירים מהפכניים אחרים ואחרי מלחמת האזרחים היווה השראה ליצירות מוסיקאליות וספרותיות רבות.

לצפייה בביצועו של שאליאפין, מלווה בצילומים מתקופת המהפכה לחצו כאן

    

פרשות מטות-מסעי

 

במקרים מסוימים, צמידותן של שתי פרשיות מזמנת כר פורה לדרשות על היחס ביניהן ובין שמותיהן.

כך הוא הדבר בפרשות 'ניצבים' ו'וילך' המעמתות בין ההתייצבות במקום אחד לבין ההליכה, וכך גם בחיבור של 'תרומה' ו'תצוה' המחבר בין היבט של התנדבות ותרומה לזה של חיוב וציווי.

גם פרשות 'מטות' ו'מסעי' צמודות זו לזו ונקראות ברצף בשנים לא מועטות, ולמרות שמבט ראשון לא מוצא זיקה בין המטות למסעות, נראה שאכן קיימת אחת כזו, ולקחה חשוב עבורנו.

 

'מטה' דומה ל'שבט'. שתי המילים משמשות במשמעות כפולה, ושתיהן דומות זו לזו במשמעות כפולה זו.

מחד, גם 'מטה' וגם 'שבט' זהו מקל, מוט עץ שניתן להכות באמצעותו, והמשמש רועים כמו גם מנהיגי ציבור.

מאידך, גם 'מטה' וגם 'שבט' הם כינויים לקבוצה של משפחות המשויכות זו לזו, והקשורות יחד.

 

מבחינה לשונית, ניתן להציע כי המשמעות הראשונה קדמה, וכי מנהיג הקבוצה אחז בידו מטה/ שבט, שהיה כלי להכאה כמו גם סמל לכבוד ולמעמדו כמנהיג. מכאן התפתחה המילה העצמאית מטה/ שבט כתיאור לאותה קבוצת משפחות, גם בלי קשר למנהיג. פרשתנו פותחת ברָאשֵׁי הַמַּטּוֹת, באלו שאוחזים במטה, ומנהיגים את השבט בעקבותיהם. הנהגה של 'מטה' היא הנהגה קבוצתית, שבטית, הנהגה שמביאה בחשבון את השונות שבין אדם לאדם (המטה יכול ליפול על אדם אחד כל פעם...), ובאמת הפרשיה שפותחת את פרשת מטות היא פרשת התרת הנדרים, העוסקת באיש אחד או אישה אחת שנדרו נדריהם, בלשונם, במילותיהם.

 

לעומת פרשת מטות, פרשת מסעי היא פרשת מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר יָצְאוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְצִבְאֹתָם, כשהתורה מתארת את המסעות ככאלו שנעשו 'בְּיַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן'.

מסעות אלו הם של 'בני ישראל', מתוארים כאירוע כללי, והנהגתו היא 'ביד משה ואהרן'. נוכל לזהות את 'מסעי בני ישראל' כתנועה ציבורית ורחבה, תנועה של מכלול ולאום ולא של רכיבים שבטיים, משפחתיים או אישיים.

 

אולי זהו אחד מהצמדים החשובים שמלמד אותנו המדבר, בדרך לארץ ישראל. מורכבות של 'מטות' ו'מסעי בני ישראל', מערך שמורכב מנדרי כל אדם ומתנועה לאומית רחבה, חיפוש אחרי המקנה הפרטי של בני גד ובני ראובן, בלי לפגוע במאמץ של העם הנכנס לארצו, וגבולות של כל שבט ושבט בתוך המפה הכללית של האומה כולה.

 

שבת שלום, הרב אוֹרי ליפשיץ, רב טירת-צבי