שלום רב קוראנו היקרים

חדשנות פורצת גבולות,

אך הגבולות הן שמאפשרים את כוחה של החדשנות.

הגבולות הן היכן שהממשי מסתיים

ושם מתחילה היצירתיות, הסיפור, הדמיון

ופריצת המגבלות והגבולות.

בואו נצא מהשעבוד והגבולות של עצמנו

למען עצמנו, אך יותר מכך, למען האחר.

“אין דבר יפה יותר מאשר מישהו, אשר סר מדרכו,

על-מנת להפוך חיי אחרים לטובים יותר" _{(מנדי הייל)}

מוזמנים מעומק הלב

לצפות באיימי המספרת על המהפך בחייה

לחצו כאן

שבת שלום

גדי ליאון

העורך

גיל-עוז

הנש"ר מסיים את המשוט בארץ

במפגשי השירה השבוע סיימנו את המשוט בארץ בשירים.

חזרנו לתחילת הדרך, לנקודת המוצא- "ופרצת ימה וקדמה צפונה ונגבה". זכרנו היכן כל כיוון במלל ובתנועה בחלל אולם המפגש בבית גיל עוז והילדים עמדו במשימה בכבוד רב.

חתמנו את מסענו בשירי הארץ בשירה של נעמי שמר- "הכל פתוח".

לאחר למידת השיר העלנו על המפה את כל המקומות המוזכרים בשיר, יישמנו את מיקומם באמצעות מילות הכיוון – ימה וקדמה צפונה ונגבה ואף למדנו תנועות ריקוד המתאימות לשיר.

מוזמנים לצפות בהוראות הריקוד בקישור כאן

בשבועות הקרובים נחל להתכונן לחגים השונים ברצף לוח השנה- פסח, יום השואה יום הזכרון ויום העצמאות.

נמתין בשמחה להמשך המפגשים....

גדי ליאון

רכז מיזם נש"ר

בית גיל-עוז

משלוחי מנות מיוחדים

שלום לכולם ומועדים לשמחה!

אומרים שפורים הוא חג של ילדים, חג של נתינה, חג של התחפשות, חג של שמחה.
הכל נכון, אצלנו בקהילה בקש"ר זה חג מלא פעילות, שמחה וקירוב לבבות.

ביום חמישי, יום החג חילקנו משלוחי מנות לחברי קהילה בישובי עמק המעיינות ובית שאן. מסורת נפלאה זו נולדה ביוזמת צביקי וייל שלנו בזמן שריכז את הקהילות התומכות. חברי עין הנצי"ב מתגייסים בכל שנה ותורמים משלוחי מנות מושקעים ומרגשים לחברי קהילה בקש"ר.

אנו, אבות הבית היקרים, ואנוכי, השליחים המחלקים את המשלוחים (75 במספר) לכל אחד מחברי הקהילה בביתו.
מה אומר לכם... זו חוויה מדהימה לשמח את החברים, לברך ברכות הדדיות, להתחבק ולחוש את שמחת החג יחד.

בהזדמנות זו נודה מכל הלב לחברי עין הנציב שאפשרו לזה לקרות בעזרת הנתינה והנדיבות שלהם.

אניה סימליך, עו"ס

רכזת תכניות קהילתיות

גיל-עוז

מסיבת פורים לאנשים מיוחדים

וביום ראשון שלאחר מכן - מסיבת פורים!!!
חגגנו בגיל עוז עם תחפושות, ארוחה קלה, מעגל מתופפים חגיגי ועבודות יצערה פורימיות.
מאור פרג מניר דוד הגיע עם גיטרה, דרבוקות, תופים אפריקאים וגם דליים עם מקלות עץ. בדרכו המיוחדת לימד אותנו מקצבי תיפוף. במהרה נסחפנו בתיפוף, שירה וריקודים. שירי פורים ויחד זרמו בטבעיות ושיתוף פעולה.
מצרפת תמונות - טעימה מחוויות מעגל מתופפים.

לאחר מכן יצרנו מסכות חג במגוון חומרי יצירה. כל יוצר הביע עצמו דרך המסכה. היה מעניין לראות את סוג המסכה שכל אחד בחר ליצור, והנה כמה תמונות.

מאחלת לכולם שמחת חיים, בריאות טובה וחדוות היצירה, לא רק בפורים!!!

תודה לכל העוזרים במלאכה: מתנדבים יקרים אהובה וספי שמתגייסים בשמחה ובתושיה רבה; מאור על האנושיות שבה העביר את הפעילות וכמובן ליעקב ודוד אבות הבית שבלעדיהם שום דבר לא יצא לפועל.

אניה סימליך, עו"ס

רכזת תכניות קהילתיות

גיל-עוז

התבוננות באומנות הקולנוע

צפייה וניתוח סרטי איכות מרחבי העולם

המונחה בידיה האמונות של דורית צמרת,

מזמין את החברים לצפייה ב.....

במסגרת הסדרה: דמויות חריגות וייחודיות בקולנוע עלילתי

לחזור הביתה _{(סין 2014)}

במאי ז'אנג יימו

מלודרמה משפחתית, על רקע "מהפכת התרבות" הטראומטית בסין בשנות ה- 70.

אסיר פוליטי חוזר לביתו לאחר 10 שנות העדרות - ומגלה שאשתו לקתה באמנזיה ואינה מזהה אותו.

זוהי יצירה נוספת של ז'אנג יימו, הבמאי הבולט ביותר בסין העכשווית.

לצפייה בקדימון לסרט לחצו כאן

להתראות בקולנוע

הסרט יוקרן באולם זיידן

ביום רביעי כ"ז אדר ב', 6 באפריל

תחילת ההקרנה בשעה 10:00

מוזמנים לצפייה בסרט

גם חברים שאינם חברי החוג

בעלות של 25 ₪

לכל שאלה ופרטים נוספים ניתן לפנות לרויטל

050-5230198 04-6757402

revitalfuks@gmail.com

בדיוק כמו שרציתי / אלינוער קלר ונעמה פלג-סגל

מִתְחַשֵּׁק לִי לְצַיֵּר צִיּוּר מֻשְׁלָם,

שֶׁעֲנָת הַגַּנֶּנֶת תַּרְאֶה לְכֻלָּם.

אֲבָל אוֹי וַאֲבוֹי! בָּרַח לִי קַו!

מָה אֲנִי אֶעֱשֶׂה עִם הַצִּיּוּר הַזֶּה עַכְשָׁו!?

ספר חדש ומומלץ בחום.

מכירים את התחושה של הילדים כשמתקלקל להם משהו בציור?

אז הילדה שבספר, במקום לקמט את הנייר בעצבים ולהתחיל ציור חדש, מתלבטת קצת - ואז בוחרת לעשות מהלימון לימונדה ולזרום עם הקו שברח לאן שייקח אותה.

הספר מזמין את הילדים לצאת למסע דמיוני, שמתחיל בדף נייר חלק ומסתיים בהפתעה גדולה. מסע בין פיראטים וסוסים מעופפים, שבו מותר לצאת מהקווים, כי רק ככה מגיעים למקומות מופלאים.

ספר מלא בדמיון וכיף.

מתאים לילדים מגיל 3 עד 7

ניתן להזמין את הספרים בהנחה בספרייה האזורית, בהזמנה מרוכזת דרך גיל עוז.

Dine & Drive חוויית איטליה

בהדרכת: רון אקרמן ומדריך מצוות טופז טורס

15 ביוני – 20 ביוני 2016

בחסות מגזין

יום 1. הגעה – מילנו – טורינו Arrival -Torino

הגעה לשדה התעופה במילנו. מפגש הקבוצה עם נציג דובר אנגלית. העברה באוטובוס לטורינו.

הגעה למלון ( פרינסיפי די פיאמונטה או דומה). ארוחת צהרים במסעדה טיפוסית במרכז העיר.

אחר הצהרים נבקר במוזיאון המכוניות בטורינו.

מוזיאון המכוניות בטורינו אשר נוסד ב 1916 הוא אחד ממעט המוזיאונים המוקדשים כולם לכלי רכב והיחידי באיטליה. האוסף כולל מעל 170 מכוניות מאז המצאתם ועד שנות ה – 1980.

המוזיאון המיוחד הזה מהווה לא רק מקום לבקר בו אלא גם לבלות בו.

למוזיאון מראה חדיש ומודרני והוא נחשב למרכז תרבותי ייחודי ומיוחד. אנשים מכל הסוגים נמשכים ובאים לבקר במקום הזה -צעירים, משפחות, סטודנטים. כמו כן המקום מהווה מקום מפגש למקומיים . חוץ מלראות את המכוניות השונות, נראה גם את המוסך שמתקן ושומר על אוסף המכוניות.

לפני ארוחת הערב, המשקה הידוע בטורינו ונבקר אצל אחד מיצרני הוורמוט -

המשקה המפורסם בטורינו, נלמד איך מייצרים את המשקה ונטעם ממנו.

ארוחת ערב נסעד במסעדת "לה טרה גלין" הידועה בשל האוכל הטעם והמיוחד והטיפוסי של פיאמונטה.

חוזרים למלון . הרצאה של רון אקרמן. לינה.

יום 2. טורינו – אלבה – קנלי – פרמה Turino – Alba – Canelli – Parma .

לאחר ארוחת הבוקר במלון, נתלהב מנסיעה במכוניות אספנות – (וינטייג') מטורינו לאזור לנגה. איזו הרגשה עילאית לנהוג במכונית מסוג זה, נרגיש את הרוח בפנים, ונהנה מהאיזורים הפתוחים הכפריים.

ננהג דרך מסלולי היין, ונהנה מההרגשה הנפלאה מנהיגה מחוץ לעיר. בעזרת ספר כבישים, נגלה את אוצרות הטבע בסביבה. סיור זה יעניק לנו הזדמנות נהדרת לגלות את הטעמים והיין של פידמונט. נתרשם מהנופים המוריקים ומהמבצרים אשר כאילו לקוחים מארץ האגדות – וכל זה בקצב שלנו.

נבקר באלבה – עיר מתקופת הביניים - "עיר מאה המגדלים", הנמצאת בעמק נהר טנרו, ובית שוקולד הטרפל הלבן יקר הערך.

נמשיך לקנלי, עיר מקסימה, המעומדת לקבל את התואר היוקרתי מאונסק"ו -

"UNESCO world heritage site" בשל "הקתדרלות התת קרקעיות" - 13 ק"מ של

מרתפי יין המאחסנים מיליוני בקבוקי יין תוסס ,אשר עוברים שם את תהליך הפרמנטציה.

נבקר ביקב משפחתי מיוחד במינו המשלב בין מסורת בת מאות שנים לבין תהליכי ייצור אולטרה מודרניים של ימינו. נטעם מהתוצרת הייחודית ויקרת הערך.

נסיים את הסיור בטעימות יין.

את ארוחת הצהריים נסעד בחווה מקומית ונהנה מהתוצרת המקומית הכוללת גבינות, נקניקים וכמובן יין מקומי.

בשעות הצהריים המאוחרות נמשיך לפרמה באוטובוס. הגעה למלון .

ארוחת ערב במסעדה טיפוסית – טרטוריה - הנמצאת בגבהות העיר, נוכל אוכל טיפוסי ושוב נשתה יין טוב!.

לינה בפרמה.

יום 3. פרמה – מודנה Parma - Modena

ארוחת בוקר במלון. הבוקר נבקר באוצר אחר של האזור – מוזיאון תולדות התרבות הכפרית, הממוקם בקורטה קסטלזי, חווה מפורסמת עם אורווה, מפעל מעוגל לייצור גבינה , הנבנה בשנת 1848 עבור נסיך..

למוזיאון אוסף של יותר מ 120 כלים עתיקים שנאספו לייצור גבינה בין השני ם 1800 ועד לאמצע שנות מאה ה20, תמונות נדירות ועוד...

נלמד על תהליך ייצור הגבינה מההתחלה ועד לשיווק המוצר כולל תהליך הביקורת של הטעם האיכותי של הגבינה.

את ארוחת הצהריים נסעד במקום יוצא דופן – במוזיאון פרמה האם (שינקן )

Parma Ham Museum.

ניתנת לנו הזדמנות נהדרת להתנסות מסוגים וטעמים שונים של בשר.

אחר הצהרים נבקר במערה מיוחדת שבה מייצרים חומץ בלסמי.

חומץ בלסמי מהווה מסורת במודנה והוא נחשב לתבלין יוקרתי. כמובן – נטעם!

חומץ בלסמי מיוצר מענבים מבושלים ועובר תהליך יישון של בין 12 עד 24 שנים ואף יותר!.

החומץ נמזג מחבית גדולה לקטנה יותרת , כל חבית עשויה מעץ אחר, וכך נוצרים הטעמים השונים.

במהלך הסיור נלמד את תהליך הייצור ונלמד להבחין בין חומץ תעשייתי לחומץ "אישי".

נמשיך את דרכנו למודנה למלון.

ארוחת ערב במסעדה טיפוסית.

לינה.

יום 4. מודנה – מרנלו – מודנה Modena – Maranello – Modena

ארוחת בוקר במלון .

את היום הזה נקדיש למותג האיטלקי היוקרתי הידוע בעולם- הפררי FERRARI.

במרנלו נבקר במוזיאון של הרכב עוצר הנשימה, ובביתו של אנצו פררי.

ניתנת לנו הזדמנות חד פעמית בחיים- לשבת במושב של מכונית מרוץ פררי יחד עם נהג מיומן אשר יגלה לנו את סודות הפררי , ונסע ברחבי רחובות מרנלו.

נסעד את ארוחת הצהרים במסעדת מונטנה במקום אסטרטגי במיוחד– מול משרדי ההנהלה של החברה. נהנה מאוכל טיפוסי של האזור.

אחר הצהרים נבקר במוזיאון של מכוניות מזרטי MASERATTI.

מוזיאון המזרטי מכיל מודלים של מכוניות ואופנועים שונים מסוגי מזרטי.

מלאים באדרנלין, נחזור למלון בשעות המאוחרות של הצהריים.

ארוחת ערב נסעד במלון המפורסם "אירופה 92" בבעלותו של לוציאנו פברוטי, הממוקם בפרברי מודנה.

לינה.

יום 5. מודנה –סנט אגטה – מרנלו – בולוניה.

Modena –Sant Agata –Maranello - Bologna

ארוחת בוקר במלון.

נקדיש עוד יום מדהים לעולם המכוניות.

נבקר במוזיאון למבורגיני Lamburghini Musem בסנט אגטה אשר נוסד בשנת 2001 . מדריך המקום יסביר לנו – וגם נראה, את תהליך הייצור של המכונית באולמות השונים. נתפעל מתהליכי הייצור השונים על ידי בני האדם ולא רובוטים
וכן נתפעל מייצור המושבים המיוצרים על ידי בני אדם.

נבקר במוזיאון למבורגיני ונתרשם מהמודלים השונים והיפיפיים.

נמשיך למרנלו - ולא יאומן – נהנה מנסיעת מבחן בתוך למבורגיני! ( 10 דקות).

ארוחת צהרים במסעדה טיפוסית באזור ולאחר מכן ביקור במפעל פגני.

נסייר במפעל ונראה איך ידיים מיומנות במיוחד בונות את השלד של המכונית המדהימה.

נמשיך את דרכנו לבולוניה. הגעה למלון.

את ארוחת הערב החגיגית נסעד במסעדה בעלת כוכב מישלן אחד "פורטיצי " Portici, ונחליף חוויות בלתי נשכחות.

לינה בבולניה.

יום 6. בולוניה – מילנו – שדה התעופה לטיסה חזרהBologna – Milano – Departure

ארוחת בוקר במלון, לקראת שעות הצהריים נצא לכיוון העיר מילאנו לסיור עיר וזמן חופשי, שיסתיים לקראת הערב עם העברה לשדה התעופה מלפנסה במילנו לטיסה חזרה הביתה.

המחיר למשתתף בחדר זוגי 2840 יורו. ( תוספת ליחיד בחדר: 198 יורו ).

הטיסות המתוכננות:

ת"א – מילאנו –LY381 , המראה מת"א: 15 יוני 07:45 , נחיתה במילנו – 11:00.

חזרה- ממילאנו – 20 יוני – LY388, המראה: 22:50 , נחיתה בנתב"ג- 03:40 ( הלילה שבין 20 ל-21 יוני) .

לפרטים נוספים:רמי מלין:09-8334156,052-3643463

רוני אקרמן:-054-4266056

תנאי הרשמה ודמי ביטול:

• דמי רישום סך 150 יורו יגבו עם קבלת האישור לשרותים. דמי רישום אלה מהווים חלק מהתשלום הכולל ולא יוחזרו בכל מקרה.
• ביטול הנסיעה מ - 30 ימי עבודה ועד 21 ימי עבודה לפני הנסיעה – יחויב כל נוסע ב – 450 יורו נוספים.
• ביטול הנסיעה מ 21 ימי עבודה ועד 14 ימי עבודה לפני הנסיעה – יחויב כל נוסע ב – 850 יורו נוספים.
• ביטול הנסיעה מ 13 ימי עבודה ועד 72 שעות לפני הנסיעה – יחויב כל נוסע ב 80% ממחיר העסקה.
• ביטול הנסיעה מ 72 שעות לפני הנסיעה – יחויב כל נוסע בדמי ביטול מלאים
• שינוי הזמנה לאחר שאושרה במשרדנו – 40 יורו לנוסע
• במקרה של ביטול העסקה לאחר כרטוס כרטיסי הטיסה, דמי הביטול יהיו כפי המפורט ובנוסף יתווספו דמי ביטול כרטיסי הטיסה כפי שיקבעו ע"י חברות התעופה ובהתאם לתנאי הכרטיס.
• במידה והנוסע לא יופיע לטיסה – יחויב הנוסע בתשלום מלא של החבילה
• אין החזרים בגין אי ניצול של של חלק מהשרותים
• על הלקוח והסוכן ובאחריותם, לוודא כי הדרכון בתוקף ל – 6 חודשים ויותר מיום הנסיעה ובמידה ויש צורך לדאוג לאשרות כניסה / חיסונים.
• אנו מאשרים בזאת כי קראנו את כל התנאים הכלליים בחוברת TOP VACATION, ואנו מסכימים ומקבלים תנאים אלו כמו כן ברור לנו ומוסכם עלינו כי במידה ונקצר את שהותנו, מכל סיבה שהיא, לא נהיה זכאים לכל החזר כספי.
• כל ביטול יש לבצע בכתב ולקבל מספר ביטול.

חתימת הלקוח ............................... ת.ז.........................................תאריך...............................

בס"ד ט"ו אדר ב' תשע"ו

גיוס - שלמה לב ארי

בָּנִים שְלֹשָה

אוּלַי יוֹתֵר

אוֹתָם אַנִי מַכִּיר

הִתְגַּיְסו בְּפוּרִים.

תְּמוּנוֹת מְרַגְשוֹת

הוֹרִים דוֹאָגִים

גֵּאִים עַד הַשָּמָיִם.

מַבִּיט בַּתְּמוּנוֹת

תוֹהֵה וּמִתְפַּלֵּל:

אָנָּא אֱלֹקָי

הַכֹּל יָכוֹל,

שְמוֹר עַלֵיהֶם

שֶלֹא יִפַּגְעוּ

לֹא גוּפָם וְנַפְשָם.

שֶיַּחְזְרוּ בּשָלוֹם

וְתֵן בְּלִבָּם עֵצָה,

בִּינָה, הַשְכֵּל, וַדַעַת,

לְמַעַן לֹא יִטְעוּ,

יַטְעוּ אַחֵרִים

בְּדַרְכָּם הַנְּכוֹנָה,

שֶלֹא יִפְגְּעוּ בָּהְֶם

אוֹיְבִים וְאוֹהֲבִים.

כִּי רַק אַתָּה יָכוֹל.

צְאוּ בְּשִמְחָה

וְחִזְרוּ בְּשָלוֹם

עִם כָּל חַיָלֵינוּ.

חסד בעליית הגג

מוזיאון ראשון מסוגו, המנציח פולנים שהצילו יהודים בשואה, נחנך בשבוע שעבר בכפר הנידח מרקובה שבפולין • המוזיאון, שהוקם על חורבות משפחה שהסתירה יהודים ונרצחה בשל כך, מצית מחדש את הדיון ברמת החשיפה של סיפורי ההצלה במדינה

· רונן דורפן פורסם25.03.2016

מתחם המוזיאון במרקובה צילום: אי.פי.אי

רוב תושבי מרקובה לא הוזמנו לטקס לחנוכת המוזיאון ע"ש משפחת אולמה להנצחת פולנים שהצילו יהודים בשואה, שהוקם בכפרם. אוהל גדול הוקם ל־2,000 המוזמנים: הנשיא, משלחת גדולה מהפרלמנט הפולני, ארכיבישופים והרב הראשי במדינה, שקבע מזוזה לדלת המוזיאון. כמו כן, נמצאו בקהל המוזמן בני משפחות המצילים ובני משפחות ניצולים מישראל.

אבל רבים מאנשי מרקובה, ובהם ילדים, עמדו בשדה מול מתחם המוזיאון, שבו עמד בעבר בית משפחת אולמה, וצפו בו על מסך גדול שהוצב לא רחוק ממקום ההוצאה להורג שהתרחשה בפתח הבית. הילדים היו נרגשים בעליל. לא בכל יום מגיע נשיא פולין - ועימו שובל של אורחים חשובים וניידות טלוויזיה - לכפר הקטן, 4,000 תושבים באזור נידח במזרח פולין, כ־300 ק"מ מוורשה.

הנואם הראשון בטקס, מרשל מחוז פוד־קרפטיה, ולדיסלב אורטיל, בחר בניסוח תקיף ואפילו מעט צורם. הוא אמר כי המוזיאון - שבו הושקעו כ־8 מיליון זלוטי - בא לספר את האמת כפי שהיתה, ולא כפי שמספרים אותה "מומחים מטעם עצמם". בעיתונות הבינלאומית שנכחה במקום, כמעט כולה עיתונאים יהודים, עלה באופן טבעי חשש מסוים שפולין מנסה לייפות את התמונה לגבי התנהגות תושביה בשואה.

נשיא פולין, אנדז'יי דודה, אמר בתורו כי "אלו שמפיצים אנטישמיות דורכים על קברם ומחללים את זכרם של בני משפחת אולמה", וכלל בדבריו אפילו את זכותה של ישראל להגן על עצמה ועל העם היהודי.

יום קודם לכן, ב"מרכז לזיכרון לאומי" בוורשה, מספרת חוקרת צעירה בשם מוניקה על עלבון ועל הצורך בחשיפת האמת. אני שואל אותה היכן העולם אינו שומע את האמת. "כשמוזכרים בתקשורת הבינלאומית 'מחנות השמדה פולניים'", היא אומרת ומציינת שפולנים מעולם לא הקימו או יזמו או פיקדו על מחנות השמדה. וכמובן, גם כמה מאות אלפי פולנים לא יהודים נרצחו במחנות הריכוז.

פולין אינה מכחישה את מעורבות תושביה בשואה. היא כנראה ישרה כיום בהרבה בהתמודדות עם השואה ממדינות דוגמת קרואטיה או הונגריה, שנשלטו על ידי שלטון נאצי מקומי שהוביל את הטבח, וגם לא פחות משהיו כמה מדינות מערב־אירופיות - למשל אוסטריה או הולנד - במשך עשרות שנים. "אבל ההשוואה לגרמנים היא כל כך בלתי צודקת", אומרת לנו קרולינה, מדריכת הביקור, שמומן בידי ממשלת פולין.

מספר הפולנים משתפי הפעולה עם הנאצים היה גדול בהרבה ממספר מצילי היהודים - ולו בשל העובדה שמשתפי פעולה תוגמלו כלכלית בתוך משטר של אימה, בעוד על הצלת יהודים קבע המושל הגרמני האנס פרנק עונש מוות.

אבל אנטישמיות היתה סיבה מרכזית לא פחות; הפוגרום המפורסם בידוובנה ב־1941, שבו נרצחו כ־1,600 יהודים, היה רק אחד מרבים. אולי אספקט מזעזע יותר הוא פוגרומים שנערכו אחרי השואה - דוגמת פוגרום עלילת הדם בקיילצה ב־1946, שבו נרצחו 42 יהודים. מזעזע אולי לא פחות הוא שפולין שוב נשטפה בגל אנטישמיות רשמית רק 23 שנים אחר כך - באירועי 1968.

מפולין להוליווד ובחזרה

לעומת היעילות שבה הושמדו מרבית היהודים, סיפורי הצלת יהודים הם מגוונים מאוד. אחד הדברים שניתן ללמוד במוזיאון החדש הוא הצד הטכני של הצלה; אנשים הוסתרו במקומות מסתור מאולתרים, למשל בתוך גזע עץ, או במקומות מסתור שנבנו במיוחד. אנשים הוסתרו ממגוון סיבות - חברות לפני המלחמה, אמונה דתית של המצילים וגם לא פעם עבור בצע כסף.

בבוקר טקס חניכת המוזיאון אנחנו פוגשים בג'יני אופדייק־סמית' מהילסייד, וושינגטון, ארה"ב. היא בתה של חסידת אומות העולם אירנה גוט־אופדייק, שהצילה כ־12 יהודים בסיפור הצלה מדהים. הרצאתה נפתחת באופן מעט סוריאליסטי. היא מבשרת למאזיניה כי רק לפני ימים אחדים חתמה על הסכם עם חברת הפקה הוליוודיות להפקת סרט על חיי אמה - שמלבד גבורתה בשואה מצאה את אחיותיה 40 שנים מאוחר יותר. זאת אחרי שספר והצגה בברודוויי בשם "שבועתה של אירנה" כבר הצליחו יפה - ויש גם אתר אינטרנט. ההרצאה מהוקצעת מאוד - על ידי מי שכבר העבירה אותה מאות פעמים. וזהו ביקורה הראשון של אופדייק בפולין.

אבל הרגש הוא אמיתי, ויותר מכך הסיפור אמיתי. אמה, שהיתה נערה צעירה ואחות, הצילה 12 יהודים כשהחביאה אותם באחוזה שניהלה עבור קצין גרמני. זאת אחרי שצפתה במו עיניה בהוצאה להורג של משפחה מסתירת יהודים - כשהילדים מוצאים להורג לעיני הוריהם. כשהקצין הגרמני חשף את הסוד, הוא הסכים להמשיך להסתיר את היהודים תמורת יחסי מין עם אופדייק. כקתולית נאמנה הלכה לכנסייה להתוודות על מעשיה ולבקש עצה מהכומר. הכומר אמר שהמעשה שהיא עושה הוא נורא ושעליה לחדול ממנו. אבל חושיה אמרו לה שהיא עושה את המעשה הנכון.

באופן ציני הואשמה האם בסיום המלחמה בשיתוף פעולה עם הגרמנים ונכלאה במחנה סובייטי - משם הציל אותה אחד היהודים שהצילה. האירוניה היא שלאחר המלחמה היה הזמן להתחזות ליהודייה - שערה נצבע בשחור וניתן לה שם יהודי. היא הועברה למחנה עקורים בגרמניה - ומשם היגרה לארה"ב.

ג'יני אופדייק-סמית' // צילוםVladimir Reshetov

"כשאמא ראתה את פסל החירות, היא החליטה למחוק את חייה הקודמים", מספרת אופדייק. האם שיגשגה לתקופה כמעצבת פנים, עד שיום אחד נתקלה במקרה של הכחשת שואה. באותו היום סיפרה הכל למשפחתה, והפכה לנואמת מבוקשת בכל ארה"ב. כשהלכה לעולמה, בגיל 81, מצאה בתה ביומן עוד לא פחות מ־50 נאומים שקבעה כבר למרות בריאותה הרופפת. היא לקחה על עצמה להמשיך את פועלה של אמה.

המסרים שאופדייק מעבירה הם אוניברסליים, ומיועדים לילדי בתי ספר בצפון אמריקה ולחיי היומיום. "אמא לא היתה אוסקר שינדלר ולא היה לה הרבה כוח להשפיע, אבל היא עשתה דברים גדולים. 'מצפון הוא כמו שריר', היא תמיד היתה אומרת. אתה מפתח אותו והולך וגדל איתו. בהתחלה אתה מגן על ילד שנטפלים אליו בבית הספר, אחר כך אתה מוחה על איזה עוול ברחוב. לאט־לאט אתה גדל והופך לאדם שמגן על חלשים".

בהרצאתה היא נוגעת בנושא שבישראל הוא טאבו כמעט מוחלט בהנחלת נושא השואה. אמה לא רק נוצלה מינית על ידי קצין גרמני, אלא אף עברה אונס קבוצתי על ידי חיילים סובייטים בימי המלחמה הראשונים - בחבל ארץ פולני שנמצא כיום באוקראינה. אני שואל אותה אם אמה דיברה על הדברים הללו בפתיחות. "כמובן לא באוזני ילדים צעירים. אבל היא דיברה על כך בהרצאות והיתה נבוכה מאוד", היא אומרת.

למה את חושבת שבחרה לדבר על כך?

"לא יודעת. אולי היא רצתה להעביר לאנשים כמה גם הפולנים סבלו בשואה".

"26איש הצילו את חיי"

בוורשה אנחנו מבקרים בארגון "ילדי השואה", שהוקם ב־1991. מדובר באנשים שהיו ילדים עד גיל 13 וניצלו בזכות אנשים שהסתירו אותם. בשנים שאחרי השואה כמעט שלא היו בקשר אלו עם אלו, אבל כשהוקם הארגון, בסוף התקופה הקומוניסטית, היו בו 800 אנשים. כיום נותרו בחיים 600 מהם.

ילדה אחת כזו היתה ברברה גורה, שגרה כל חייה בוורשה ולמדה אגרונומיה בבריה"מ. ב־1968, בעיצומו של גל אנטישמיות מבהיל בפולין, היא לא חשבה לעבוד. "האנשים במקום העבודה שלי הגנו עלי", היא אומרת. בישראל ביקרה שנה קודם לכן, נהנתה מהנופים וממזג האוויר אבל לא הרגישה כל שייכות.

"חישבתי פעם", מספרת גורה, "ו־26 אנשים שונים הצילו את חיי". באופן מדהים ניצלה גם כל משפחתה; האב, שהצטרף למחתרת הפולנית, הצליח לדאוג לכולם. את האם הסתיר בבניין נטוש, ואחותה ניצלה בזכות אישה שהיתה המנקה של המשפחה לפני השואה.

18 חודשים שהתה גורה בגטו ורשה לפני שקולגה של אביה, שהיה בעל מלאכה לפני המלחמה, הבריח אותה מחוץ לגטו והשגיח עליה לתקופה. "היה לי המראה הנכון", היא אומרת ומתכוונת לכך שהיתה בלונדינית ולא בעלת מראה יהודי. היא הועברה מדי כמה שבועות, כשאביה הגיע בסתר לבקרה מפעם לפעם.

המשפחות שהחביאו את גורה לא זכאיות לתואר חסידי אומות העולם, משום שקיבלו כסף מאביה עבור מאמצי ההסתרה. היא שומרת על קשר עם בנו של האדם שהבריח אותה מהגטו, אבל את המשפחה שהסתירה אותה במשך מרבית התקופה - משפחת סטייקובסקי - היא אינה זוכרת לטובה. "הייתי ילדה קטנה, עוד לא בת 11, והם לקחו אותי לכפר והעבידו אותי קשה בעבודה חקלאית. מבוקר עד ערב עבדתי בכל יום. אבי המשפחה היה שיכור ואדם לא נעים". הם קיבלו כסף והעבידו אותה, אבל לא היכו אותה - ובעיקר לא בגדו בה.

קודם היהודים, ואז המצילים

יוזף אולמה השלים רק ארבע כיתות בית ספר עממי, אבל לימד את עצמו דברים רבים. הוא היה ספרן, בעל מטע, גנן, כוורן, שר במקהלה ושיחק בתיאטרון חובבים, שם פגש את אשתו לעתיד. יותר מכל אהב אולמה צילום, וצילם אלפי תמונות באמצעות מצלמה שבנה בעצמו.

זו אחת הסיבות שנותרו תמונות רבות יחסית של בני משפחת אולמה - אשתו ויקטוריה שהיתה צעירה ממנו ב־12 שנים וששת ילדיהם - סטניסלבסקה, ברברה, ויאצ'סלב, פרנצ'יסק, אנטוני ומריה. כשגירשו הגרמנים את יהודי מרקובה והסביבה למחנה השמדה, הסתירה משפחת אולמה שמונה יהודים בעליית הגג - חמישה מבני משפחת סל, מלנצוט הסמוכה, ושלושה בני משפחת גולדמן. על פי דיווחים שונים, סייע יוזף למשפחה יהודית אחרת לבנות לעצמה מקום מסתור.

מלשין פולני, שכנראה סייע קודם לכן למשפחת סל תמורת בצע כסף, דיווח לגרמנים על מקום המסתור בבית משפחת אולמה. כוח בפיקודו של אילרט דיקן הגיע לבית. היהודים נורו ראשונים למוות. אחריהם נורו יוזף וויקטוריה, לעיני ילדיהם. ויקטוריה אולמה היתה בימים האחרונים להריונה בזמן שנרצחה. עד ראייה מספר שהכוח החל לדון בשאלה מה לעשות עם הילדים הבוכים, כשדיקן החליט להרוג גם אותם - "כדי לא להכביד על הכפר עם בעיית הטיפול בהם". אחר כך הורה דיקן לערוך חיפוש בחפצי היהודים ומצא לעצמו קופסת תכשיטים. תמונות הילדים במוזיאון מביאות רבים מהמבקרים לידי בכי. הם לא היו סתם חפים מפשע; הם נרצחו כי הוריהם היו אוהבי אדם.

בני משפחת אולמה. סייעו לכמה משפחות

הפולנים הוציאו להורג חלק מיחידת הרוצחים אחרי המלחמה. אחד הרוצחים, יוזף קוקוט, נתפס רק ב־1957 בצ'כוסלובקיה. הוא נידון למוות, עונשו הומתק למאסר עולם והוא מת בכלאו.

המפקד הגרמני דיקן חמק מעונש כמו אלפי רוצחים גרמנים אחרים. גרמניה היתה עסוקה בלבנות עצמה במהירות למעצמה כלכלית, והחלה לחפש ברצינות פושעים נאצים מהדרג הבינוני בתחומה רק באמצע שנות ה־60. כשניגשו למקרה הרצח במרקובה - התברר שדיקן הלך לעולמו כמה שנים קודם לכן.

המספרים (תמיד) יחסיים

חקר השואה הוא פעמים רבות סטטיסטי מאוד. במרכז הזיכרון מתועדים 1,500 פולנים שנשפטו והוצאו להורג על סיוע ליהודים שניסו לחמוק ממכונת ההשמדה הנאצית. אלו כוללים הוצאות להורג רשמיות ולעיתים פומביות. ההנחה היא שבפעילות יומיומית נרצח מספר גדול פי ארבעה - 7,000 אנשים ששילמו בחייהם.

האם המספר הזה גדול או קטן? יחסית ל־3 מיליון קורבנות יהודים?

יחסית להערכות של לפחות 2 מיליון הרוגים ונרצחים פולנים במלחמה? יחסית למספר גדול בהרבה וקשה להערכה של משתפי פעולה - מרוצחים המוניים ועד מלשינים חד־פעמיים? ישפוט כל אחד לעצמו.

בימים שאחרי רצח משפחת אולמה נרצחו כמה עשרות יהודים על ידי פולנים. לעיתים כאלו שקודם לכן הסתירו אותם. סרטון קצר במוזיאון מספר את הלבטים של משפחה אחת - אם המשפחה לקתה בהתקף היסטריה לגבי הגורל הצפוי לה בגלל היהודים. היהודים התחננו על נפשם, ואותה משפחה החליטה להמשיך להסתירם. לפחות 20 מיהודי האזור ניצלו בזכות תושבי מרקובה. סיפור אחד כזה הוא של אברהם סגל, שנאומו הוקרא בטקס. צאצאיו הישירים כוללים כיום 25 בני אדם.

•••

חלק מהילדים שצופים בטקס במרקובה יחיו במאה ה־22, כשמאורעות השואה יהיו כבר 150 שנים לאחור. הם כבר כיום חיים באירופה שבה השואה ידועה כפשע מזעזע, אבל אפשר לנחש שפרטיה הטכניים ידועים למיעוט קטן. השואה היא סמל והיא טראומה אבל לאט־לאט עוברת בתודעה האירופית למקום סמלי יותר.

אולי זה ערכו האמיתי של המוזיאון החדש במרקובה. האחראית לתוכניות חינוך במרכז לזיכרון לאומי מספרת לי שהשואה היא עדיין נושא מרכזי בבתי הספר בפולין. מורים ובתי ספר יכולים לבחור את נושאי הלימוד ולקבל חומר מתאים. סיפורם של פולנים שפעלו להצלת יהודים הוא הנושא הפופולרי יותר ללימוד. סיפורים חיוביים יגדילו את המוטיבציה ללמוד וללמד את השואה. יוזף וויקטוריה אולמה, אנשים אדירים באנושיותם, בהחלט יקבלו משקל גדול יותר בזיכרון הלאומי הפולני מאשר רוצחים שפלים ופוגרומיסטים ומשתפי פעולה.

האם זה טוב או רע? ישפוט כל אדם בעצמו.

עלווה של פקעות ובצלים

מזג האוויר והממטרים האחרונים מאפשרים לצמחי הבצל והפקעות להאריך את הופעתם הנאה, אך יש גם כאלה שנשתלו מוקדם יותר, אלה מן הסתם מראים סימנים של סיום.

חלוקת הגשמים היתה יחסית טובה וגם צמחי הבר נהנו והינם עדיין ירוקים.

נמשיך לנכש עשבים שוטים ונאפשר לצמחי הבצל והפקעות לנבול לאטם. את אלה ששתלנו או זרענו במדשאה אפשר להשאיר לשנה הבאה ולעומת זאת את אלו שבגינה כדאי להוציא, לשוטפם במים ולייבשם בצל.

היות והקרה כבר מאחרינו ניתן לכסח את הדשא נמוך ולעקור עשבי קיץ שנבטו. את החלמיות שהסתגלו לכיסוחים בחורף ואת אחד הצמחים המטרידים – קוטב מצוי, או בשפת רוכבי האופניים – קוץ הפנצ'רים". פרי הקוטב עשוי מקוצים רבים המכוונים לכל כיוון- הן כלפי האדמה לצדדים ואף כלפי מעלה (זהו המנגנון להפצת זרעיו באופן טבעי). פריחתו קטנה וצהובה ואינה בולטת במיוחד, אך יש לחפש ולנכש היטב ובהקדם האפשרי.

בעוד כשבוע ניתן לדשן בדשן חנקני, כדי לזרז את הדשא ולכסות קרחות ואת עקבות החורף.

ב ה צ ל ח ה

לְלֶנִי שֶׁלָּנּוּ בְּאַהֲבָה, מֵהֲדַסָּה שַׁפִּירָא

עֲשָׂרָה נִסְיוֹנוֹת הִתְנַסָּה אַבְרָהָם אָבִינוּ,

וְלֹא פָּחוֹת מִמֶּנּוּ לֶנִי שֶׁלָּנוּ.

בִּשְׁנַת 1935, תַּרְצָ"ה,

הִיא מְקַיֶּמֶת אֶת "לֵךְ-לְךָ", וּמִקֶּלְן יוֹצְאָה;

בַּת הַזְּקוּנִים נִפְרֶדֶת מִבַּיִת אוֹהֵב וְאָהוּב,

וְאֶל אֶרֶץ לֹא-נוֹדַעַת, יוֹצֵאת הִיא לִבְלִי שׁוּב.

בִּכְפָר-יַעֲבֵץ – אֵין לָהּ יוֹם בַּטָּלָה מֵעֲבוֹדָה,

וּבְכָל מַה שֶּׁנִּדְרָשׁ לֶנִי שׁוֹלַחַת יָדָהּ:

דָּרוּשׁ פּוֹעֵל-בִּנְיָן? הִיא אֵינָהּ עוֹשָׂה מִזֶּה עִנְיָן,

וְהִיא מְאוֹד עִנְיָנִית, וְנַעֲשֵׂית בַּרְזִלָּנִית;

לֹא נוֹרָא וְלֹא אָיֹם;

בִּשְׂכַר עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה גְּרוּשׁ– רֶבַע לַא"י לְיוֹם!

נַעֲלֵי הַחֲבֵרִים וְנַעֲלֵי תּוֹשָׁבֵי הַכְּפָר מִתְבַּלּוֹת?

לֶנִי נַעֲשֵׂית סַנְדְּלָרִית– בְּתַשְׁלוּם וּבְקַבָּלוֹת!

אֶל מִיכָאֵל חַזָּנִי מִתְלַוֵּית לִשְׁמִירוֹת בַּלֵּילוֹת,

וּנְכוֹנוֹת לָהּ עֲלִילוֹת.

לַצַּו לִהְיוֹת חוֹבֶשֶׁת, לֶנִי מְסָרֶבֶת בְּתֹם:

"הֵן אֵינִי יוֹדַעַת אֲפִלּוּ לִמְדֹּד חֹם",

הִיא מִתְבַּיֶּשֶׁת. אֲבָל לַתַּפְקִיד הִיא נִדְרֶשֶׁת;

יוֹם אֶחָד בַּשָּׁבוּעַ לְצַד רוֹפֵא הַכְּפָר הֶחָבִיב,

שָׁבוּעַ בַּחֲדַר הַמִּיּוּן בַּ'הֲדַסָּה' בְּתֵל-אָבִיב,

וּכְבָר הִיא מְנַהֶלֶת 'מִרְפָּאָה' –

בְּסַךְ-הַכֹּל אֲרוֹן תְּרוּפוּת ('פְּאֵר הַמֵּאָה')!

מְקַבֶּלֶת 'קָהָל' בְּלִי הַגְבָּלָה, וְאֵינֶנָּה לֵאָה.

בְּגָדֶיהָ הַטּוֹבִים שֶׁקָּנוּ לָהּ הוֹרֶיהָ בְּדִי-עָמָל,

'נִבְלְעוּ' כְּבָר בְּ"מַחְסָן אָלֶף" (הוֹי מַה חֲבָל) –

הוֹרֶיהָ בְּצָרְפַת, בְּדַרְכָּם מִגֶּרְמַנְיָה לְאַרְהָ"ב;

אֵיךְ תֵּצֵא לִפְגֹּשׁ אֵם וָאָב,

וּבֶגֶד אֵין לָהּ? אַךְ לְמַזָּלָהּ כִּי רַב,

רִבְקָה'לֶה דֵיוַלְד לָהּ תּוֹפֶרֶת שִׂמְלַת-תִּפְאֶרֶת...

לֶנִי אִשָּׁה מְסוּרָה וּנְחוּשָׁה,

סוֹעֶדֶת אֶת יַעֲקֹב אִישָׁהּ בִּפְצִיעָתוֹ הַקָּשָׁה.

וּמִי יְתַנֶּה עַד מַה כּוֹאֵב וְעָצוּב

מוֹתוֹ שֶׁל אֲמִתַּי נֶכְדָּהּ הָאָהוּב.

וְגַם אִם בְּתוֹכָהּ שׁוֹכֶנֶת הָעַצֶּבֶת,

וְאִם הָרֶגֶל מְצִיקָה, אוֹ הַבֶּטֶן כּוֹאֶבֶת,

מִי כְּלֶנִי מִתְעַלֶּה,

וְהַלֵּב לַפֶּה צְפוּנוֹתָיו לֹא יְגַלֶּה:

בְּעֵינֶיהָ אוֹר,

וּפִיהָ שׁוֹפֵעַ חָכְמָה וְהוּמוֹר.

כָּל הַמַּצִּיל נֶפֶשׁ אַחַת– מְקַיֵּם עוֹלָם מָלֵא;

בְּכַמָּה פְּצוּעִים טִפְּלָה לֶנִי מֵהָחֵל וְעַד כַּלֵּה,

וְנָשִׁים לְבֵית הַיּוֹלְדוֹת לִוְּתָה,

וּבַדֶּרֶךְ בִּתְנָאִים-לֹא-תְּנָאִים אוֹתָן יִלְּדָה!

וּמַעֲשַׂיִךְ הַנָּאִים רַבֵּי הַשָּׁנִים,

אֶת רֹאשֵׁךְ, לֶנִי, יְעַטְּרוּ בְּכֶתֶר בֶּן מֵאָה פְּנִינִים!

פריחת הבוהיניה ותלמידי חכמים

ביציאתי מביתי ועדיין לא זרחה השמש (שעון קיץ!!) מכה בנחירי בשמה של הבוהיניה הפורחת. בעוד שעתיים יצטרף לבושם הנפלא הזה ריחות ההדרים הפורחים עתה המלוא עוזם. ראש-חודש ניסן דופק על פתחנו והאוויר מלא ניחוחות עזים של אביב. אני מנסה לזהות את הפריחות השונות על פי שגריריהם המבשמים את האוויר.

אין עוד עונה כזו, ואין עוד כעמק שלנו המגיש לנו את האביב בשלל צבעים עזים ושולח אחריהם שובל אדיר של בשמים.

אך קרובים לליבי עצי הבוהיניה אשר הכרותי אותם גברה בבואי לגור כאן בעמק בית שאן. תפרחתם מניצה בימי הפורים, מגיעה לשיאה בימי ניסן ומשירה את צבעיה ועליה הורודים סגולים לבנים עם בוא יום הזיכרון ערב חג העצמאות וכך היא מבטאה את זרימתו הבלתי פוסקת של הזמן הרווי שמחות, זיכרונות, עצב ושוב שמחה.

ובכל פעם מחדש אני זוכרת את דברי החכמים"...הַמְּהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וְשׁוֹנֶה וּמַפְסִיק מִמִּשְּׁנָתוֹ וְאוֹמֵר, מַה נָאֶה אִילָן זֶה וּמַה נָאֶה נִיר זֶה, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ"...

האומנם? הכיצד? הרי אלו טביעת אצבעותיו של בורא עולם וכיצד נתעלם?

מן הסתם היו סיבות להם לומר אמירה כה חריפה. הימים ימי גזירות השמד, שלטון רומי העריצה הגוזר על הפסקת לימוד התורה. הרומאים הבינו כי נשמת העם היהודי גנוזה באותיות תורתם. המשימה הלאומית היתה ללמוד, ללמוד, לשנות, לשנן ולזכור. לימוד הכרוך בסכנת נפשות לעיתים. היה עלינו לסגור עולם של טבע, יופי, תרבות, הנאות החיים ולהסתגר בדל”ת אמותיה של תורה.

ההלכה עצמה מעירה את תשומת לבנו ליופיו של עולם ולהכרת טובה על יופי זה וקבעה דרך חיים שיש בה עיניים פקוחות וחושים דרוכים לטבע המתחדש.

הרואה אילנות בעת פריחת ניצנים בחודש ניסן יברך פעם אחת בשנה: "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, שלא חיסר בעולמו כלום, וברא בו בריות טובות ואילנות נאים, להנות בהם בני אדם."

יש הנאה ברורה מכל שלל צבעי העולם. זה מול אמרת חז"ל המצוטטת לעיל, וכך יש להכיר בצבעוניותה של ההלכה והאמונה. העולם אינו שחור – לבן.

אבישג

מדינה קטנה 1975 כוורת

מילים: דני סנדרסון לחן: דני סנדרסוןויוני רכטר

במקום די רחוק, קרוב לכאן
אספנו את עצמנו
הבאנו חברינו
ולא אמרנו מי ומה

בדרום בצפון או במרכז
שכרנו קצת שמים
דמעות הביאו מים
פתחנו ארץ חדשה

מדינה קטנה מתחמקת מצרה
את הכתובת לא תמצא
היא שמורה בתוך קופסה
בעולם כל כך קשה
להתבלט זה לא יפה
נתחבא כאן ולנצח לא נצא

שני בתים, שני סוסים ,שלושה עצים
נוסעים תמיד ברגל
שרים שירים בלי דגל
נושמים שנים ללא סיבה

מלחמות אסונות חולפים בצד
אנחנו בתוכנו
וכל מה שאצלנו
תמיד ניתן למחיקה

מדינה קטנה מתחמקת מצרה
את הכתובת לא תמצא
היא שמורה בתוך קופסה
בעולם כל כך קשה
להתבלט זה לא יפה
נתחבא כאן ולנצח לא נצא

יום אחד אם כדאי אולי נצא
כל עוד נעמוד לאורך
אני לא מרגיש ת'צורך
נחיה נמות ואז נראה

מדינה קטנה מתחמקת מצרה
את הכתובת לא תמצא
היא שמורה בתוך קופסה
בעולם כל כך קשה
להתבלט זה לא יפה
נתחבא כאן ולנצח לא נצא

לעיון אודות השיר באתר של יוסי חרסונסקי Yosmusic לחצו כאן

לצפייה בביצוע מתוך אלבום "צפוף באוזן" 1975 לחצו כאן

לשונו הציורית שלדני סנדרסוןהולידה שיר על תולדות מדינה קטנה ומבודדת, שהתחילה מכלום (שני בתים, שני סוסים, שלושה עצים) ועדיין לא הגיעה אל המנוחה והנחלה, עובדה היא, שהיא ממשיכה להתחמק מצרה .
ההומור הסנדרוסונינמצא כמעט בכל שורה. מצד שני, בכל צחוק יש משהו אמיתי "מדינה מתחמקת מצרה" - כל הזמן "בעולם כל כך קשה להתבלט זה לא יפה" - כמה אקטואלי "מלחמות ואסונות חולפים בצד/ אנחנו בתוכנו - סוג של שאננות "וכל מה שאצלנו תמיד ניתן למחיקה " סכנה קיומית – תמיד אקטואלית , מצבשמתקשר ככל הנראה ל"שכרנו קצת שמיים - מגורים ארעיים. אז גם אם כוורת הייתה פופ ציורי מבדר ומצחיק, עדיין תמצאו כל שורה כאן יכולה לעמוד בפני עצמה כאמת מאוד לא משעשעת…
במקור - מנגינה אולטימטיבית, ובביצוע הוותיק שלכוורת –סולו – דני סנדרסון מחויך, שמח, זחוח, חגיגי ואופטימי.

בקישור שמובא כאן, בתוך הצחוק ומשחקי המילים תמיד מסתתרים רעיונות נוספים ואף מחאה. בשנת 1995 להקת כוורת התאחדה באופן חלקי (מאיר פניגשטיין נעדר) בעצרת לזכרו של יצחק רבין ז"ל ושרה את השיר מדינה קטנה בביצוע אקוסטי.

לצפייה בביצוע לחצו כאן

פרשת שמיני - פרה

השבת נקרא את פרשת 'פרה אדומה', השלישית מארבע הפרשיות הנקראות החל מר"ח אדר (שקלים), דרך השבת שלפני פורים (זכור) ומסתיימות בקריאת 'החודש הזה לכם' לקראת ר"ח ניסן.

התלמוד הירושלמי מסביר את מקומה של פרשה זו, בעיתוי המסוים שלה:

בדין הוא שתקדום פרשת 'החודש' לפרשת פרה,

שבאחד בניסן הוקם המשכן ובשני נשרפה הפרה,

ולמה פרה קודמת? שהיא טהרתן של כל ישראל

מבחינה כרונולוגית, פרשת החודש קודמת לפרשת פרה. אלא שסוד ההיטהרות של כל ישראל קודם לציווי על ההתחדשות. כדי להתחדש יש להיטהר, הטהרה והנקיות הן תנאי הכרחי כדי להתחדש ולבוא בברית הלאומית של חג הפסח, ובוודאי כדי לחוות את החירות והאביב שבעקבותיו.

הטהרה המושגת באמצעות הפרה האדומה דורשת היפרדות וסגירת מעגלים קודמים. הדוגמה הקיצונית של טומאת המת כמו כובלת את האדם שנכח בחלל בו הסתלק אדם מן העולם אל אותו נפטר, ומשאירה אותו נגוע ואחוז, ואולי נוגע ואוחז, במוות ובחוויית ה'אינות' המתלווה אליו. 'ואנוכי עפר ואפר'.

באים המים החיים, אשר אפר הפרה נימוח בתוכם, ומטהרים את האדם, משחררים אותו ומאפשרים לו להיוולד מחדש, לצאת את העולם של ראש החודשים, של ניסן, של תהליך ספירת העומר, בואכה חג השבועות.

טהרה זו, מלמד אותנו רבי נחמן, נשענת על פורים שרק עברנו.

הפור קודם לפרה.

אחר פורים קורין פרשת פרה, שהיא הכנה לפסח.

כי פרשת פרה קורין, כדי שיהיו נזהרין לטהר מטמאת מת, כדי שיהיו טהורין לעשות הפסח.

ובתחלה הוא בחינת פור, כי פורים על שם הפור,

ואחר כך נעשה פר"ה,

כי גם פורים הוא בודאי הלוך ודרך לפסח.

הדרך לפסח מתחילה בפור, בפורים, ב'ונהפוך הוא'. פורים הוא החג שיותר מכל חג אחר מלמד אותנו לוותר על מה שחשבנו, מזמין אותנו לחשוף רבדים עמוקים יותר, מחזק את האמונה שלנו שהכל יכול להתהפך לטובה, מגלה לנו סודות שמעבר לדעת, מערער את היציבות המדומה והקפואה, וסודק ומפורר את חומות הייאוש והפסימיות שמקיפות אותנו.

הדרך הזו, שמתחילה בפורים (שלושים יום קודם החג), עוברת דרך הפרה, דרך ההיטהרות והמים החיים, דרך הסיכוי להיוולד מחדש, דרך 'החודש הזה – לכם', ומשם אל המצה, הגאולה וקריעת הים – עד לארץ המובטחת, למנוחה והנחלה.

שבת שלום, הרב אורי ליפשיץ, רבה של טירת-צבי