שלום רב קוראנו היקרים

 

בימים אלה שענני העשן עולים

משדות הדרום בעוטף עזה

אזעקות וירוטים, טילים והפצצות

מבקשים אנו לכולנו

"... לְגַלּוֹת בַּחַיִּים קֻרְטוֹב שִׂמְחָה,

וְשֶׁאוּכַל לַחְלֹק אוֹתָהּ עִם אֲחֵרִים"

 

תֵּן לִי, אֵלִי, דַּרְכֵי עִכּוּל טוֹבוֹת

תפילה למצב רוח טוב. שיר מאת תומס מורוס. תירגם מאנגלית דוד וינפלד

תֵּן לִי, אֵלִי, דַּרְכֵי עִכּוּל טוֹבוֹת,

וְגַם דְּבַר מָה לְעַכֵּל.

תֵּן לִי גּוּף בָּרִיא

וּמַצַּב רוּחַ טוֹב שֶׁנָּחוּץ לִשְׁמִירָתוֹ.

תֵּן לִי נֶפֶשׁ תַּמָּה שֶׁתֵּדַע

לִנְצֹר אֶת כָּל אֲשֶׁר הוּא טוֹב

וְלֹא תֶּחְרַד עַל נְקַלָּה לְמַרְאֶה רֶשַׁע,

כִּי אִם תִּמְצָא דְּרָכִים

לְהַעֲמִיד דְּבָרִים עַל מְכוֹנָם.

תְּנֵנִי נֶפֶשׁ אֲשֶׁר לֹא תֵּדַע שִׁעְמוּם,

רְטִינָה, אֲנָחָה וְקִינָה,

אַף לֹא מְצוּקָה יְתֵרָה

מֵחֲמַת אֶבֶן נֶגֶף זוֹ הַקְּרוּיָה "אֲנִי".

תֵּן לִי, אֵלִי, הוּמוֹר טוֹב.

הַעֲנֵק לִי אֶת הַחֶסֶד לְהָבִין בְּדִיחוֹת

עַל מְנַת לְגַלּוֹת בַּחַיִּים קֻרְטוֹב שִׂמְחָה,

וְשֶׁאוּכַל לַחְלֹק אוֹתָהּ עִם אֲחֵרִים.

 

 

מי ייתן ותשמע תפילה זו

מכולנו לכולנו.

 

 

שבת שלום

 

גדי ליאון

העורך

 

בעקבות הגבעטרון

 

לחצו לצפייה באלבום שצילמה וערכה ברכה יואל משדה-נחום

 

 

ברכה יואל

שדה נחום

בית גיל עוז מחבק

 

כמו בשנים עברו, חברי הבית זכו וזיכו תלמיד מבית ספר גלעד שבקיבוץ חמדיה בקשר חם תומך ואוהב.

התלמיד שסיים השבוע את חוק לימודיו בגיל 21 הגיע פעמיים בשבוע לבית גיל עוז כחלק מתכנית ההכנה שלו לחיי עבודה. פעל ועשה מתוך אהבה, כבוד לחברים ומתחושת שליחות ונתינה.

מצד חברי וחברות הבית קיבל חום תודה חיוך ובאמת אהבה מלב אל לב.

השבוע לקראת סיום שנת הלימודים הגיע רגע הפרידה לא לפני שהוזמנו כחלק מכל מקומות התעסוקה לפרידה כללית ביום חמישי לבית הספר. היה זה מפגש מרגש לשמוע את כל הברכות, הן מטעם המעסיקים והן המופע בו התלמידים שרו וניגנו וכן קיבלו ברכות מצוות המורים של בית הספר. כל תלמיד סיפר לחבריו ולשאר המעסיקים מה קיבל במקום עבודתו ומה למד ממנו והתלמיד שלנו... כן שלנו.... ייצג בכבוד רב את האווירה הנעימה והאוהבת בבית גיל עוז וכמה שלמד לחיים במה שעסק בו אצלנו בבית.

 

גם בפרידה שנערכה כאמור השבוע בבית גיל עוז נאמרו ברכות מרגשות מצד החברים וגם הברכה אותה אמר הוא עצמו לחברי הבית.

 

תמיד אמרנו: "הנתינה היא הקבלה הגדולה ביותר"!

 

זכינו וזיכינו.

 

 

גדי ליאון

מומחה שיקומי

הנש"ר נפרד והגוזלים פורחים מהקן

 

השבוע נערכו מפגשי הפרידה בין ילדי נש"ר וחברי בית גיל עוז.

המפגשים היו מרגשים והראו שוב באופן ברור עד כמה מפגשי השירה הבין-דוריים יצרו מפגש חי תוסס ומשמעותי הן לחברי הבית והן לילדים.

המפגש נפתח בחלוקת השירונים שכולם גילו בהם ענין רב.

המשכנו בחשיפת הסוד הגדול- מיהם השירים אותם בחרו הקבוצות לשלושת השירים האהובים ביותר עליהם השנה.

המתח היה בשיאו כי הם באמת רצו לדעת מהי התוצאה.

בכל קבוצה נבחרו שירים אחרים או בדירוגים אחרים.

 

בכיתת המורה קרן מבית החינוך דקלים נבחרו - בת שישים, למקום הראשון, שיר הרשת במקום השני ואילו ילד של אבא במקום השלישי. 

לצפייה בביצוע השיר בת שישים לחצו כאן

לצפייה בביצוע שיר הרשת לחצו כאן

 

בכיתת המורה אילת, אף היא מדקלים נבחרו - ילד של אבא, למקום הראשון, שיר הרשת, במקום השני, ולמקום השלישי הגיעו ביחד השירים הקטר ובת שישים.

לצפייה בביצוע השיר ילד של אבא לחצו כאן

 לצפייה בביצוע שיר הרשת לחצו כאן

לצפייה בביצוע שיר הקטר לחצו כאן

בכיתת המורה ליאורה מבית החינוך רימון נבחרו - ילד של אבא, במקום הראשון, בת שישים למקום השני, וסגרה את הרשימה שושנה, במקום השלישי.

לצפייה בביצוע השיר ילד של אבא לחצו כאן

 

שרנו את שלושת או ארבעת השירים שנבחרו, בשמחה ובהתרגשות רבה. הילדים והחברי הבית שחפצו בכך באו לשיר בקדמת הבמה על פי בחירתם ואף הספקנו לתת זמן לפינת הבקשות לעוד שיר אחד או שניים.

 

עברנו לחלק הטקסי, הוחלפו ברכות לחגית לפיטר ולמורות והמלוות מטעם בית גיל עוז, הילדים והמורות ברכו אף הם וניתנו ברכות אישיות לכל חברי הבית. כיתות בית החינוך דקלים נתנו כשי תמונה בה כל ילדי הכיתות והמורות.

ילדי כיתת המורה ליאורה אף קראו את ברכתם באופן מרגש, תוכלו לצפות בה ואף לקרוא אותה – לחצו כאן לצפייה בחלק זה של הטקס.

 לסיום כל הילדים קיבלו ברכת פרידה כתובה וממתק ונפרדנו לשלום.

 

ברגשי תודה על מפגש שנתי ארוך ומרגש.

 

גדי ליאון

רכז מיזם נש"ר

בית גיל עוז

בשבחו של חוג הביודנסה בהנחיית אפרת ארגמן

 

השנה הצטרפתי לחוג הביודנסה בגיל עוז ואני נפעמת מתורת הביודנסה, מהקבוצה, ומאפרת ארגמן הנהדרת - המאפשרת הטובה שלנו. היום קיימנו מסיבת סיום מוקדמת, לרגל נסיעתה של אפרת ללמודים בחו"ל, ובשבוע הבא נחווה שיעור סיום, עם מורה-מחליפה לביודנסה.

בחוג אנו מתבקשות לחסוך במלים ולהביע עצמנו דרך הגוף. וזו חוויה מצמיחה ומרעננת. אני מתחברת אל המוזיקה שאפרת בוחרת, אל הקצב, אל מעגל הבנות, או הקבוצה הקטנה ודרך זאת – אל עצמי ואל האישה-נשים  שמולי.

זהו קשר טהור וחדש ומרגש. אנו נהנות מהריקוד בצוותא. ריקוד החיים – הביודנסה.

תודה על שנת לימודים נפלאה לבנות קבוצתנו, ולאכסניה הטובה שלנו בגיל עוז. ולאפרת שלומדת להיות מנחה למורים לביודנסה – בהנאה, בהנעה, ובהצלחה רבה.

 

שלומית שניר

חמדיה

 

אחרי יותר מ-70 שנה: נמצאה מחברת המוות מהגטו

ציירת לטבית ידועה התגנבה לגטו ריגה בתקופת השואה ואיירה במחברתה עשרות איורים על המציאות הקשה בגטו, כולל הוצאה להורג של יהודים. המחברת התגלתה לאחרונה במרתף בריגה והעתקים שלה הועברו ל'יד ושם'

איתמר אייכנר פורסם:  17.06.18

איורים של קצינים נאצים יורים ביהודים

 

ציירת לטבית ידועה שהתגנבה לגטו ריגה, שבו הוחזקו 50 אלף מיהודי לטביה במהלך מלחמת העולם השנייה, תיעדה בזמן אמת באיורים במחברת שלה את חיי היום יום בגטו ואת חיי הכפייה והסבל של היהודים. היא שמרה את המחברת בשולחן הכתיבה שלה, שהתגלת במקרה אחרי יותר מ-70 שנה, ו-40 שנה לאחר מותה, ומספקת עדות אמנותית ראשונה על החיים בגטו ממנו שרדו רק 1,000 יהודים.

 

אלכסנדרה בלצובה נולדה בשנת 1882 ברוסיה והגיעה לריגה ב-1919, לאחר שהתחתנה עם צייר לטבי ידוע בשם רומאנס סוטה. בשנת 1941 כבשו הנאצים את לטביה והעבירו את כל היהודים לגטו בריגה. כמה ממכריה של בלצובה הועברו לגטו והיא החליטה להתגנב לשם ואף הבריחה חבילות אוכל ותרופות למכריה, אחד מהם היה המורה שלה לפסנתר, אליו כנראה היתה קשורה מאוד. לאחר כל ביקור כזה עשתה רישומים במחברת של מה שראו עיניה.

 

בסתיו 1941, כאשר הביאה למורה למוסיקה חבילת מזון, היא פגשה אישה יהודיה שהכירה בשם אנה עם שני ילדיה. המפגש זעזע אותה והיא תיעדה אותו במחברת שלה. בתמונה נראית האמא בוכה. המוטיב של האם הצעירה מלאת היגון כנראה הותיר על בלצובה רושם עז והוא חוזר בכמה מהיצירות שלה.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

האיורים של בלצובה מגטו ריגה

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

  

  

בין השנים 1941-1944 היא איירה במחברת שלה 50 ציורים בדיו, בצבעי פסטל ובטכניקות נוספות בצבע ובשחור לבן. את חלק מהאיורים לא השלימה. בין השאר, ציירה חייל גרמני יורה באישה ולידו חבורת חיילים מוציאה להורג קבוצה של יהודים. לא ברור אם היתה עדה להוצאות להורג או שמעה את הסיפורים ממכריה, אולם האיורים נראים אותנטיים מאוד. מהאיורים עולה כי בלצובה היתה בסערת רגשות בזמן שציירה אותם, אחרי שנחשפה לסבל שעבר על היהודים וחיי הכפייה שנגזרו עליהם.

 

היא שמרה את המחברת בשולחן הכתיבה שלה ואפילו קשרה את המחברת בחבל, כנראה כדי שלא תיעלם. היא גם לא מצאה לנכון לפרסם את הציורים האלה, כנראה בגלל קשר השתיקה שהיה סביב השואה בתקופת המשטר הסובייטי.

 

אלכסנדרה בלצובה עם בתה. לא הראתה את האיורים לאף אחד

 

 

שגרירת ישראל בלטביה לירון בר שדה, שר החוץ הלטבי ושגרירת לטביה בארץ

(צילום: שלומי אמסלם)

 

 

 

 

 

 

התערוכה בריגה שבה מוצגים האיורים

 

 

 

 

 

 

 

 

בשנת 1981 בלצובה נפטרה וכל הציורים שלה עברו בירושה לבת שלה, שנפטרה גם היא לפני כמה שנים. כל תכולת הבית וחפצי האמנות הועברו למוזיאון לאמנות של לטביה, שם מיינו את הדברים אך פספסו את המחברת הנדירה. היא התגלתה במקרה במרתף המוזיאון כאשר שופץ באחרונה, חבוייה בשולחן כתיבה ישן. בסיוע השגרירות האמריקנית הוחלט לאחרונה להציג את האיורים בתערוכה מרשימה במוזיאון בריגה ע"ש חסיד אומות עולם יאניס ליפקה. האיורים מוצגים בתוך מגירות ברזל על עמודים, כמעין מגירות זכרון.

 

באחרונה ביקר בארץ שר החוץ של לטביה, אדגרס רינקביץ'. בעת ביקורו במוסד "יד ושם" בירושלים ולאחר שניגש לעץ לזכרו של חסיד אומות עולם ליפקה, הוא הגיש למנהלת מוזיאון האמנות במוסד שני העתקים מהאיורים של בלצובה. "הסיפור לא היה מוכר במוזיאון לאמנות ב'יד ושם' ועורר ריגוש גדול", סיפרה לירון בר שדה, שגרירת ישראל בלטביה שעודכנה על ידי משרד החוץ הלטבי בנושא. משרד החוץ הלטבי מעוניין להביא את כל התערוכה המרשימה לתצוגה ב'יד ושם' בירושלים".

 

ממשרד החוץ הלטבי נמסר כי "השואה בלטביה נמשכה ארבע שנים והביאה להשמדתה של הקהילה היהודית, שנהנתה לפני כן מחיים תוססים. עד היום לא היו עדויות אמנותיות מחיי היום יום בגטאות בערים לטביות אליהן הועברו היהודים לאחר הכיבוש הנאצי של לטביה בקיץ של 1941. האיורים של בלצובה שנמצאו לאחרונה הם העדות האמנותית האותנטית הראשונה שנמצאה אי פעם. האיורים נמצאו בשולחן של הציירת שנפטרה בשנת 1981 ואף אחד מקרוביה לא ידע על קיומם".

 

השגרירה בר שדה אמרה: "במשך 70 שנה לא דיברו פה על השואה. הדור הצעיר נחשף לזה רק אחרי 91-92'. סביר להניח שהציירת לא כתבה ולא פירטה מתוך חשש, כי בימי הסובייטים אסור היה לדבר על נושאים כאלה. זה היה הזכרון שלה ומזל שהיא לא זרקה את זה. רק אחרי שהבת שלה נפטרה והורישה את כל היצירות והריהוט למוזיאון, עשו בדיקה וגילו שיש להם אוצר בלום מדהים שמספר את סיפור הגטו".

הרימונים חנטו ומה לעשות כעת

הרימונים חונטים פירות ובאדמותינו הסידיות הנוף מעיד על מחסור במינרל הברזל. מומלץ להוסיף כשתיים-שלוש כפיות של כילט ברזל, רצוי להטמין בקרקע ולהשקות.

אפשר גם בדרכים אחרות.

חשוב שלא תהיה חשיפה לשמש כיוון שהיעילות פוחתת.

יש להצטייד בשקיות נייר או כיסוי לפרי – כחליל הרימון מצוי בסביבה וגם ברימונים שנשרו לרגלי העץ ולא נאספו בשנה שעברה.

פירות רימון נגועים בזחלי כחליל הרימון

 

שמירה על ניקיון וסילוק פירות רקובים שנשרו הם ערובה למניעת נזקים בהיקף גדול. 

ב ה צ ל ח ה 

ציונות בלי מרכאות - שלמה ארצי וחנן יובל

מילים: דן אלמגור לחן: שלמה ארצי
נכתב ליובל ה-75 להסתדרות הציונות

בנימין זאב הרצל במרפסת של מלון שלושת המלכים. צילם: אפרים משה ליליין

בחדרו הקטן במלון הישן 
ישב גבר צעיר שחור שיער וזקן 
ישב וכתב רעיון מטורף 
מדינת היהודים קום תקום 
הוא ידע לחלום ולהלהיב אנשים 
אך ידע שצריך כל חלום להגשים 
ולכן הוא כינס את עמו לקונגרס 
ודיבר עליהם ציונות. 

הוא אמר להם: "אני, תסלחו לי, ציוני 
זה אולי לא הגיוני, אבל זה מה שאני". 

והם באו כולם לאותו הקונגרס 
והקשיבו לאיש הנלהב, התוסס 
האומר: "די לחלום! כי הגיע היום 
לעשות מעשים של ממש". 
כך נולדה לה לפתע תנועה חדשה 
שדיברה ועשתה ציונות בלי בושה 
והעם הנדהם התבונן בה נרגש 
וזקף את ראשו מחדש. 

כך חלפו השנים ואותה התנועה 
לא שקטה ולא נחה אפילו שעה 
וכל מה שעשתה כבר נחקק ונרשם 
בדברי תולדותיו של העם! 
והיום כששמים מסביב מרכאות 
מבטה העיקש שוב פונה לבאות 
היא אומרת לעם: "החלום עוד לא תם 
יש ויש פה עוד מה לעשות". 

ולכן, לכן אני גם היום עוד ציוני 
זה אולי לא הגיוני...
בחדרו...

לצפייה בביצוע השיר לחצו כאן  

לצפייה בביצוע השיר בידי להקת חיל החינוך  לחצו כאן

הוקלט וצולם ע"י יחידת ההסרטה של צה"ל, לערכת תרבות בנושא "ציונות", שהופצה ליחידות צה"ל בשנת 2011, במסגרת אירועי 100 שנה להולדתו של חוזה המדינה, בנימין זאב הרצל,  אוקטובר 2010

בזל שבשוויץ - נוף לכוון בית-המלון שהרצן היה בקונגרס הציוני הראשון ב-1897

צילום מקרוב - (איזו מרפסת ??)

לחצו כאן לפרסומת של המלון

להרחבה מאתר ויקיפדיה לחצו כאן

  

פרשת חוקת

 

האפר הנוצר משריפת הפרה האדומה הוא רכיב הכרחי בתהליך ההיטהרות של טמא המת. אדם הנמצא קרוב אל מת או הנוגע בו נטמא, וכדי להיטהר צריך שיזו עליו מים שבהם מעורב, בין השאר, אפר הפרה.

חז"ל במדרש מצאו זיקה בין האפר הזה לבין דבריו של אברהם אבינו על עצמו- 'וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר'.

כך דרש רבא: 'בשכר שאמר אברהם אבינו "ואנכי עפר ואפר", זכו בניו לשתי מצות: אפר פרה ועפר סוטה'.

ובניסוח דומה אומר המדרש:

 אמר לו הקב"ה: חייך! אתה אמרת "ואנכי עפר ואפר", חייך שאני נותן לבניך כפרה בהם.

 

על הזיקה שבין ענוותנותו הגדולה של אברהם, שראה את עצמו כעפר ואפר, לבין אפר הפרה האדומה עמדו שניים, והציעו כיוונים שונים ומרתקים.

הרבי מלובביטש מזהה את איכותו המיוחדת של אברהם אבינו כגומל חסדים. ענוותנותו של אברהם מביאה אותו להרעיף חסד על הכל, ולהיות מוכן למסור את נפשו ולהסתכן למען אחרים, אפילו שאינם קרובים לו ואפילו רשעים כאנשי סדום.

בדומה למידה זו של ענווה המביאה לגמילות חסד ושימת צרכי הזולת לפני צרכיי שלי, זוכים בניו של אברהם למצוות פרה אדומה, בה הכהן הקדוש יורד מדרגתו ומטמא את עצמו, כדי לטהר יהודי אחר.

 

באופן שונה מעט מסביר הפילוסוף היהודי עמנואל לוינס את הקשר שבין אברהם וענוותנותו לבין אפר הפרה האדומה. לדבריו, ענוותנותו של אברהם מביאה אותו להיות מסוגל להסתכל מחוץ לעצמו, להתבונן אל האחר. דווקא הביטול העצמי פותח אותו אל עבר צרכיו של הזולת. לוינס רואה את המפגש עם המוות כמפגש שעלול להוביל את האדם לאנוכיות. אדם הפוגש במוות של אחר מתעורר לחשוב על חייו, על הישרדותו, על צרכי קיומו, ועלול בשל כך לשכוח את נוכחותו של הזולת. דווקא אפר הפרה מלמד על היכולת להיטהר – שהיא עבור לוינס היכולת להיחלץ מחוץ לעצמך ולראות את קיומו של שכנך ואת צרכיו.

 

על אף השוני, שתי הפרשנויות דומות בכריכת הענווה של אברהם עם החסד, ובזיהוי מעשה הטיהור של אפר הפרה האדומה גם הוא עם החסד והדאגה לאחר. נלמד כולנו להיות טהורים, ענווים, גומלי חסדים ומוכנים לוותר על דברים חשובים לנו לטובת השכן והזולת.

 

שבת שלום, הרב אוֹרי ליפשיץ, רב טירת-צבי

טיול למדינות הבלטיות

 

ליטא לטביה ואסטוניה, וילנה קובנה, ריגה וטאלין. שורשים יהודיים ועבריים.

מרכזי גבורת הפרטיזנים.מרכזי תורה. ספרות ועיתונות באידיש ובעברית.

תרבות ענפה שלא חדלה עד הכליה.

נהלך בעקבותיהם של הגאון מוילנה. משוררים כמו הירש גליק, לאה גולדברג, אברהם סוצקובר, אבא קובנר.

נחום היימן ונעמי שמר.נספר על מקורות יצירתם.

 תאריכים 29 ביולי- 6 באוגוסט 2018 .

 

מדריכים:

עופר גביש, קיבוץ יפתח.

תחיה תמרי, שדה אליהו.

 

לפרטים אנא פנו לתחיה

054-5640685

ולמעוניינים להרחיב את הידע לחצו כאן