שלום רב לכם קוראנו היקרים

 

כל אדם צריך שיוכל לתת וגם לקחת.

לתת מעצמו למען אחרים

ולקבל מאחרים עבור עצמו ומשפחתו.

 

אנחנו כאן בבית גיל עוז

שוקדים על ערכים אלו

וחזון הבית הוא לתת ולקחת.

לתת מעצמך בכל מצב ובכל זמן

ובאותה המידה מזה לקחת אליך

הנאה, סיפוק אתגר וחוויה.

 

לתת ולקחת  - שלמה ארצי

 

"אדם צריך שתהיה לו מילה, 
קצת מקום בעולם, 
אהבה לא נשכחת. 
וקול אמיתי לתפילה, 
ורגע מושלם, 
כדי לתת ולקחת, 
ולא...לפחד מהפחד. "

 

בית ספר גוונים מועצה אזורית מנשה

 

לצפייה בביצוע לחצו כאן

 

ובמקום אחר , בטקס פרס ירושלים לאחדות ישראל,

קרה אירוע מיוחד ביותר!

הקהל לא ציפה ולפתע עלו לבמה שני אמנים מוכרים,

גורי אלפי ושולי רנד.

כל אחד והאופי שלו, הסגנון שלו, הקהל שלו.

הם עלו, כמו צמד שעושה את זה בפעם המיליון –

ושרו את השיר העוצמתי של אהוד בנאי

 'ניצוץ האהבה' .
מילות השיר יכולות לצבוט, לעקוץ,

לגרום לנו להרהר על מונח ה'אחדות'.

"כל אחד חי בעולם אחר, כל כך גדול השוני".

אבל באותו הערב, באותה האווירה הקסומה,

ספציפית עם שני המבצעים האלו,

המילים קיבלו משמעות של אופטימיות,

של קבלה,  של סבלנות ובעיקר של הכרה,

כי גם עם המגוון התרבותי הענקי בישראל,

עם כל השוני – אפשר וצריך

למצוא מקום של ביחד. 
רגע שללא ספק יישאר חרוט בליבנו.

 

לצפייה בביצוע לחצו כאן

 

שבת שלום

 

גדי ליאון

העורך

"קפה נודד זכרון ותקומה" - בבית גיל עוז

 

השבוע זכינו בביקור מיוחד ומשמח של בנות מדרשת בית שאן, בראשותה של רעייה כהן חברת טירת-צבי.

מיזם "קפה נודד" אותו אנו מכירים ומוקירים הינו מפגש רב דורי מזין לגוף ולנשמה.

המפגש נפתח בקפה ומאפה מפנק, באחריות בנות המדרשה, ובהיכרות עימן.

המשכנו בשירה בציבור בהנחייתה של רעיה עם האקורדיון משירי ארץ ישראל היפה והטובה וחידון אודות שירים אלו, שחברי הבית גילו בהם בקיאות וידיעות רבות.

צפינו בהצגה אותה עשו שתיים מבנות המדרשה אודות חומה ומגדל, שהיתה מלאה בהומור טוב ובהעלאת זכרונות מאותה התקופה המופלאה.

משם עברנו לפעילות יצירה והנאה אישית בה כל חברה וחבר יצרו בעל חיים באמצעות חלוק נחל צבעים ודבק ולפניכם התוצאות המרהיבות והצבעוניות.

היתה זו שוב הזדמנות לגלות "כישרונות חבויים" אצל חברים שלא נכנסים דרך קבע לחדרי היצירה והאומנות וגיוון לפעילויות הבית.

 

נפרדנו בחום לא לפני שהענקנו להן מתנה מפרי ידי חברי הבית.

 

זו הזדמנות טובה לשוב ולהודות לרעיה על הפעלת המיזם והקשר ארוך השנים עם המדרשה ולבנות עצמן על חיוך קורן ולב פתוח ומשמח בביקורן אצלנו.

 

גדי ליאון

מומחה שיקומי

כוח נשי מבית גיל עוז יצא עם מיזם תיאטרון בובות

להנעים לילדי העמק את היום

 

רבקה פרץ, סטודנטית לעבודה סוציאלית שהשתלבה השנה בבית גיל עוז הייתה צריכה לבצע מיזם קהילתי הנוגע ורלוונטי לבאי הבית.

רבים מחברנו הוותיקים כבר כמעט שאינם מעורבים  ואין להם נגיעה בחיי הקהילה בישובים שהם חיים, בהם ורבות אנו שומעים את  התסכול מכך שאינם מכירים את התושבים והילדים שפוגשים על המדרכות.

 מתוך החוויה הזו הגינו רעיון ובזכות המיזם האוניברסיטאי של רבקה הצלחנו להתחבר לחלום ישן שלנו ולהוציאו לפועל.

 

 החלטנו להקים תאטרון בובות שאותו יקימו ויתכננו מא' ועד ת' באי הבית. היה זה שיתוף פעולה של  משתתפים רבים מבאי הבית,  שחוד החנית ונושאות הדגל היו חמש סבתות מקסימות מבית גיל עוז שהיו השחקניות מאחורי הבובות.

הרעיון היה להגיע לישובים בהן הן גרות. לשמח את ילדי גן החובה ובכך להכיר את הזאטוטים הכרות אישית יותר ולהרגיש חלק פעיל ויוצר בתוך הישוב הפרטי שלהן.

 

בחרנו בסיפור" דירה להשכיר"  של לאה גולדברג , סיפור עם מסר חברתי אותו שמחנו להעביר לדור הצעיר. 

בתוך הבית התגייסו כאמור רבים למיזם זה. אנשי חוג עיסת הנייר בניצוחה של בטי סלינג'ר נרתמו מייד למשימה ויצרו לנו בובות לתפארת. בטי  המדריכה הנפלאה  שלנו, שהתגייסה בהתלהבות  לכל הארוע, הכינה לנו גם תפאורה של "מגדל בין חמש קומות" הכל על טהרת המיחזור ורבקה הסטודנטית המקסימה עמלה על הטקסט, התאמתו למשתתפות וקיימה בשיתוף עם אהובה אם הבית חזרות רבות.

 

בחרנו בשני ישובים של שתי משתתפות, האחד גשר והשני מסילות. 

בפעם הראשונה הגענו לגן החובה בגשר. נרגשות ושמחות על המפגש.  שרון הגננת ושאר הצוות קיבלו אותנו בחום רב. גולת הכותרת היתה כמובן המפגש המרגש עם הילדים, שקיבלו אותנו בלב חם ואוהב ובפתיחות גדולה. הם סיפרו לנו על סדר יומם ומה לומדים בגן ואילו הצוות שלנו סיפר להם מה עושים אצלנו במרכז היום.

להצגה הגיעו גם בתה של  חנה חברתנו מגשר נכדה ושני נינים. היה מפגש מחמם לב והילדים נהנו מאוד מההצגה.

 

בפעם השנייה הגענו לקיבוץ מסילות ושם הופענו בשני גנים.

אחד מהגנים הינו גן של ילדים על הרצף האוטיסטי. אתי שלו הגננת מהגן ב"רימון" והצוות קיבלו אותנו מאוד יפה והמפגש עם הילדים היה מרגש עד דמעות ומשמעותי מאוד. יצאנו בלב מלא שמחה ממפגש עליז ומשמח. הילדים שבהתחלה חששו מהמפגש עם הסבתות הלא מוכרות התרפקו בחיבוקים ואהבה על הנשים שלנו וביקשו שנשאר.

 

בגן השני שבקיבוץ "גן אורנים "קיבלה אותנו נעמה הגננת עם צוותה גם כן בחום ואהבה והמפגש היה מוצלח מאוד.

 

המילים מתקשות להעביר את  סך כל החוויה שהייתה לנו.  המפגש הבלתי אמצעי עם הילדים היה מרומם נפש. מפגש  שבו לב אל לב מתחברים ללא בעיה וקושי. ומחיבור כזה אמיתי תמיד יוצאים נפעמים ועם טעם של עוד.

הסבתות שהשתתפו במיזם דיברו על כך שהחוויה הייתה נעימה משמעותית ותורמת ושמחו מאוד על היכולת לשמח ולתרום.

 

לטעימה קלה מההצגה בגשר לחצו כאן

ולצפייה בהצגה כולה לחצו כאן

 

ענבר וייס-לשם

עו"ס

הנש"ר במופע הסיום קיץ תשע"ח

 

התקבצו ובאו חברי בית גיל עוז אחר הצהרים לאולם זיידן למופע הסיום השנתי של תכנית נש"ר. הורים עם ילדיהם ואנו חברי הבית והצוות פגשנו אלה את אלה וחיבוק וחיוך ואפילו נשיקות פרחו ועלו.

 

המופע הציג את כלל חלקי נש"ר, ריקוד תנועה נגינה ושירה.

פתחה את המופע חבורת כלי ההקשה שהכניסו אווירה מחשמלת משהו לאולם ומשם עברנו לברכות.

דינה ישראלי, חברת קיבוץ חמדיה, בירכה בשם החברים אליה הצטרפתי גם אני (עבדכם הנאמן). ליאו, החבר הצעיר של דינה הצטרף בהתרגשות אליה למשמע שמו והראה לכולם את החיבור הפשוט והאמיתי הזה שנוצר במהלך השנה דרך מיזם נפלא זה.

 

עלו ובאו לבמה ילדים בהרכבים שונים, אם לתנועה וריקוד ואם לנגינה ובתווך מספר שירים ששרו כל הקהל יחדיו בהנחייתה של חגית לירון ובליוויו המוסיקלי של פיטר פרידמן.

 

המופע הסתיים בעליית כל ילדי השכבה לבמה, קבוצת ההקשה, קבוצת הכינורות, קבוצת החליליות וקבוצת השירה לשירה משותפת בניצוחה של צילי פרי רכזת מיזם נש"ר בשיר- אצלנו בחצר של נעמי שמר.

 

החצר אכן המתה ילדים הורים יחד עם וותיקי העמק במופע שמח מרגש ומלא אור.

 

לצפייה באלבום המלא, כולל מספר סרטונים, לחצו כאן

 

 

גדי ליאון

רכז מיזם נש"ר

בית גיל עוז

פרידה מחברי מכינת מצפן – בוגרי נווה גאון הירדן

 

ועוד פרידה ועוד אחת... כך טיבו של חודש סיום שנת הלימודים, הן בבתי הספר והן במוסדות להשכלה גבוהה.

זכינו גם השנה לפגוש בכל שבוע קבוצה מיוחדת במינה, תרתי משמע, של חברים ממכינת מצפן המיועדת לבוגרי כיתות נווה שבגאון הירדן בנווה איתן.

ארבעת החברים שמפאת שמירה על צנעת הפרט ופרטיותם לא נמנה אותם בשמותיהם, היו מגיעים בקביעות בכל שבוע ושבוע, חברו יחד לחברי הבית בקבוצת האפייה ומשחקי החשיבה המגוונים וסיוע בהפעלת הלובי.

את קבוצת החברים ליוותה בתיווך מקצועי מרגש ומעצים ענבל, האחראית על המיזם מטעם המכינה ומחנכת ותיקה בכיתות נווה.

 

הגיע היום ואנו נפרדנו מהם לא לפני שהבענו בפניהם את תודתנו העמוקה ואת שמחתנו שיכולנו להיות חלק מדרכם ומעולמם ואיחלנו להם הצלחה בהמשך הדרך.

 

 

 

 

גדי ליאון

עורך מעת לעט

חבורת הפיוטים בשירי ברכה

 

לאחר הפוגה של שבועיים התכנסה החבורה לשיר פיוטי ברכה.

התחלנו את מפגשנו בשני שירים מתהילים:

יְבָרֶכְךָ ה' מִצִּיּוֹן וּרְאֵה בְּטוּב יְרוּשָׁלָ‍ִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ.

וּרְאֵה בָנִים לְבָנֶיךָ שָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל.

והשיר השני:

עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה.

 

הברכה המגיעה מבורא העולם קשורה לירושלים ולציון ותבוא לידי ביטוי בשמחת הבנים דרך עבודת האל בשמחה וברננה.

לצפייה בביצוע החבורה לחצו כאן

ואף כאן

 

המשכנו לפיוט למוצאי השבת המשותף לכמעט כל קהילות ישראל,

"אמר ה' ליעקב" הבנוי על פי סדר אותיות ה- א'-ב'.

הפיוט מורכב מפסוקי המקרא בהם נזכר יעקב בהקשר של ברכה, גאולה וישועה.

כל משפט מסתיים באמירה של עידוד- אל תירא עבדי יעקב – הן כפניה של האל לעם ישראל והן כאמירה של עם ישראל, היחיד והכלל, המעודד את עצמו שלא להתייאש כלל.

 

לעיון במילות הפיוט לחצו כאן

 

האזנו למספר ביצועים והצטרפנו גם אנו - לצפייה לחצו כאן

וגם כאן

כדי שברכת הבנים תגיע יש להתחתן ולכן בחרנו בפיוט "ברך חתן וכלה". 

הפיוט נכתב בידי רבי יצחק סונה, תלמידו של הרב עובדיה יוסף, שהוציא שירים יחד עם אחיו, החזן ציון יחזקאל,  כשהרב סונה מתאים מילים ללחנים ערביים ידועים, ואחיו שר אותם. הרב עובדיה יוסף התיר לו להשתמש בלחנים ערבים עבור שירי קודש יהודיים, ואף עודד אותו לכך כדי שישירו מילות קודש ולא חול.  השירים הפכו פופולריים בציבור המזרחי, וזכו לגרסאות כיסוי רבות.

 

 

בענין שמחת הבנים בחרנו בפיוט הנקרא אתה אהובי, פיוט לשמחת ברית המילה במסורת בבל, לוב וספרד ירושלים. אצל יהודי בבל זהו אחד הפיוטים המרכזיים בשמחה זו.

הפיוט, שלחנו שמח ומתרונן, רצוף ביטויי שמחה המבטאים את רחשי לבו של האב, שלבו כמו גואה על גדותיו ברחשי שמחה ותודה לקב"ה שזיכה אותו בבן, ומתוך השמחה הפרטית שלו הוא פונה לקב"ה בבקשה לשמח את עם ישראל כולו ולגאלו. המשורר כמו חש את נוכחותו של אליהו הנביא בשמחת הברית, שכן לפי המדרש אליהו הנביא הוא מלאך הברית ומבקר בכל ברית מילה, והוא מבקש שאליהו הנביא ימשיך אל תפקידו הנוסף ויבשר את הגאולה.

 

לעיון במילות הפיוט לחצו כאן

 

חתמנו את המפגש בפיוט נוסף  העוסק בברכה ובבקשה לגאולה שנכתב גם הוא בידי רבי יצחק סונה "אשאל עלי יה".

 

 

 

פיוט זה העוסק בחזקיהו המלך שהמדרש מספר שבימיו היה אמור לבוא אליהו והמשיח אך זה התעכב עקב אי רצונו של המלך חזקיהו להתחתן ולהביא ילדים לעולם שראה שצפויים לצאת ממנו שני בנים רשעים. בסופו של ענין התחתן עם ביתו של ישעיה הנביא.

 

לצפייה בביצוע החבורה לחצו כאן

 

המשך ברכות ושמחות לכולנו.

 

גדי ליאון

עורך מעת לעט

הכלה מברגן בלזן" שטיפלה באנה פרנק הלכה לעולמה בגיל 95

ג'ינה טארגל שרדה את הגטו וצעדות המוות באושוויץ, ובמחנה ההשמדה ברגן-בלזן טיפלה באנה פרנק בימיה האחרונים. היא נישאה לחייל בריטי שהשתתף בשחרור המחנה והקדישה את חייה להרצאות בפני תלמידים על זוועות השואה

ynet  09.06.18

 

ניצולת השואה ג'ינה טארגל, ששרדה את גטו קרקוב בפולין, את צעדות המוות ואת מחנה ההשמדה ברגן-בלזן בגרמניה, הלכה אתמול (ו') לעולמה בגיל 95 בבריטניה. טארגל נודעה בכינוי "הכלה של ברגן-בלזן" לאחר שנישאה לחייל בריטי שהשתתף בשחרור המחנה.

 

ב"גרדיאן" הבריטי דווח כי טארגל, שהתגוררה בממלכה לאחר מלחמת העולם השנייה, הקדישה את מרבית חייה להרצאות בפני תלמידים מקומיים על זוועות השואה. עוד נכתב כי ניצולת השואה פגשה גם את הנערה המפורסמת אנה פרנק במחנה ההשמדה, וטיפלה בה בזמן שגססה ממחלת הטיפוס.

 

טארגל שנולדה למשפחת גולדפינגר בפולין, הייתה רק בת 16 כשהנאצים הפציצו את ביתה בקרקוב עם הפלישה לפולין בספטמבר 1939. שנתיים לאחר מכן, עברה יחד עם אמה וארבעה מתוך תשעת אחיה ואחיותיה לגטו, עם כמה חפצים אישיים, שק תפוחי אדמה ומעט קמח.

 

אחד מאחיה של ג'ינה נורה למוות על-ידי חיילי האס.אס ואח נוסף נמלט מהגטו - ומעולם לא פגש אותה שוב. אחותה ובעלה נורו למוות כמה שנים לאחר מכן לאחר שניסו להבריח אוכל לאחד ממחנות העבודה. בחורף 1945 נשלחה ג'ינה עם אמה ואחותה למחנה ההשמדה אושוויץ. ג'ינה ואמה נאלצו להיפרד מהאחות והשתתפו בצעדות המוות שאותן הצליחו לשרוד

 

What a wonferful woman. My heart sunk to the ground when I was made aware. Thank you Gena Turgel for your incredible work regarding Holocaust Education. The world shines bright because of the legacy of your work.  Rest in peace.

 

השתיים הגיעו לבסוף למחנה ההשמדה ברגן-בלזן בגרמניה, וג'ינה החלה לעבוד במרפאה המקומית. בריאיון שהעניקה ל"סאן" לפני כשלוש שנים סיפרה על ימיה הראשונים במחנה ההשמדה: "כשהגעתי לברגן-בלזן קודם כל נתקלתי בערימת הגופות. לא מדובר בגופה אחת או שתיים, יותר כמו הרים של גופות, שנערמו לגובה של עץ". 

  

                       

 טארגל טיפלה בה בימיה האחרונים.  אנה פרנק

 

"לא ניתן היה להבחין אם מדובר בנשים או בגברים. ערבוב של עצמות, גולגלות, גופות של ילדים. קשה אפילו לדמיין את מה שהתרחש במחנה, זה היה פשוט נורא", סיפרה. ג'ינה סיפרה גם על הימים שטיפלה בנערה ההולנדית אנה פרנק בימיה האחרונים. "היא לקתה בהזיות וסבלה מחום גבוה. שטפתי אותה במים קרים כדי להקל על מצבה. באותם ימים לא ידענו כמה מיוחדת היא, אך היא הייתה ילדה חביבה מאוד".

ב-15 באפריל הצבא הבריטי שחרר את המחנה, ובין החיילים שהגיעו למקום היה נורמן טארגל, שהתחתן עם ג'ינה לאחר חצי שנה. הכלה היהודייה לבשה שמלת כלה שנתפרה ממצנח של הצבא הבריטי שמוצגת עד היום במוזיאון המלחמה האימפריאלי בלונדון, ובעקבותיה כונתה בתקשורת הבריטית "הכלה מברגן-בלזן".

 

יו"ר קרן חינוך השואה בבריטניה, קארן פולוק, תיארה את טארגל כ"גברת הכי יפה ואלגנטית שהכרתי. העוצמה, הנחישות ומילותיה החכמות בשילוב חוסנה הנפשי היו השראה עבורי". פולוק ציינה כי טארגל שיתפה את סיפורה בפני מאות אלפי תלמידים ברחבי בריטניה. "לא היה לה קל לספר על חייה הקשים, אבל כל מי ששמע אותה - לעולם לא ישכח זאת. אור גדול הלך מאיתנו היום, ואף אחד לא יוכל להחליפה".

 

רבה הראשי של בריטניה לשעבר, יונתן זקס, אמר כי "ג'ינה הייתה אחת מניצולות השואה הבלתי-נשכחות שיצא לי להכיר. היא היוותה השראה לקהילה שלנו, ועבודתה בחינוך הדורות הבאים על זוועות השואה הייתה מרגשת במיוחד. לאורך כל חייה היא הדליקה אינספור נרות בלבבותינו והביאה עמה הרבה מאוד אור לעולם".

 

פרחי הגינה כעת

 

החמניות והטגטס שולטים בחלל הגינה, אלה צמחים שגם דוחים נמטודות (מזיקי קרקע). 

 

 

 

 

 

על הקרקע כצמחי כיסוי שולטים הפורטולוקה (זנים שונים) והצבעוניות הרבה למרות החום המעיק יש להיזהר בהשקיה – עודף השקיה גורמת לרקבונות צואר השורש ולניוון – ראו את החמניות לשולי הכביש פורחות בשיאן ואין גנן המשקה אותן.

 

גם הוינקה שבשנים האחרונות אינה עומדת במבחן הזמן – לטענת בעלי המשתלות סובלת מעודף השקיה.

 

70 שנה לשלוחות

 

לפני עשור לקראת חגיגות השישים נכתב מעט אודות שלוחות

לקריאת המאמר לחצו כאן

נעמה

אסתר עופרים   שיר: אברהם בר עוז      לחן: שלמה בידרמן

עמק חורש - סוד ילבשו. 
שמש כבר חובקה הרים 
מרחבים יחדיו ירגשו: 
מי יורדה אל הכרמים. 

אן תלכי, - 
אן תסורי לבדך... 
אי דרכך יורדה 
ספרי לי, נעמה... 
סוד לי קט - 
אשוח לי בדד 
לרוחות אגל 
סודי... 

הבוצרים - שירם ירונה 
בכרמים הרוח שט. 
ציפורים עפות צפונה. 
נעמה שרה בלאט... 

אן תלכי, - 
אן תסורי לבדך... 
אי דרכך יורדה 
ספרי לי, נעמה... 
סוד לי קט - 
אשוח לי בדד 
לרוחות אגל 
סודי... 

לצפייה בביצוע השיר לחצו כאן

אברהם בר-עוז נולד בשנת 1933 בתל אביב,  בן להורים חלוצים שעלו מתעיז שבתימן בשנת  1922, כאשר מוצא המשפחה מיוחס לשושלת המשורר רבי שלום שבזי.  בר עוז שירת לפני קום מדינת ישראל במחתרת האצ"ל , וספרו "שירי הרוגי מלכות" מוקדש לזכר עולי הגרדום הי"ד. הוא זכה לכינוי "משורר המחתרות".

בשירתו מביע בר-עוז את תחושתו כמי שהשתתף במאבקים של האומה, רגשות הבאים לידי ביטוי מזווית פיוטית. הוא פרסם כמה ספרי שירה ובהם: "ימים של אהבה"'(תשכ"א), "בטלית קרועה" (תשכ"ג). וספר שיריו "באצבע גלויה" יצא לאור במאי 1972, לפני מלחמת יום הכיפורים.  בספר זה הוא חוזה את פרוץ המלחמה, תוך כדי התייחסות לאספקטים שלה מבחינה ביטחונית, חברתית ומדינית. וכן הספר "לפני שיהיה מאוחר" התשל"ו 1976 והרבה משיריו נלמדים בכל בתי הספר בתוכנית הלימודים בישראל מזה שנים רבות.

בר-עוז כתב גם פזמונים המוכרים לשוחרי הזמר העברי , ואשר כמה מהם זכו בפסטיבלים, בהם: "בערבות לכיש", "אגדת הלוחמים", "אליהו גיבור ישראל" (שהוקדש לזכרו של אלי כהן),  שיר "ההלך הבודד", "על גמלי", "שירי שבת", "המלאך הטוב יופיע" שזכה במקום ראשון בפסטיבל הזמר המזרחי ועוד. וכן כתב 3 מחזות מקוריים.

שיר מוכר במיוחד שלו, "נעמה", הולחן על ידי שלמה (בירן) בידרמן. את השיר "נעמה" ביצעו זמרות ידועות, החל מאסתר עופרים וכלה בעופרה חזה, וזכה בפרס שני בפסטיבל הזמר 1961 תשכ"א השיר נעמה מתורגם ומושר ב-7 שפות.

בר-עוז הוא חתן פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים, יקיר אקו"ם ובעל תעודת הוקרה מהמדינה על תרומתו לעידוד השירה והפזמון על שקידם משוררים וסופרים רבים. בר-עוז שירת כקצין מילואים במערכות ישראל, בוגר בית הספר לרפואה צבאית כקצין ארגון רפואה. וכן מערכת טבע ובריאות לרפואה טבעית. המשורר אברהם בר-עוז הקים וייסד ב -1970 את ביטאון "הגות" שליד החוג האתגרי "הגות" לספרות חברה ואמנות שקידם סופרים ומשוררים רבים כון הקים את הוצאת "בית היצירה", שפרסמה ועודדה יצירות סופרים רבים ויוצרים בתחילת דרכם, וקיים עשרות ערבי שירה ברחבי הארץ ובתוכם המשוררת זלדה בתחילת דרכה ועוד סופרים ומשוררים רבים וכן בר-עוז ממקימי וממייסדי ביטאום "אפיקים" לתחייה רוחנית.

 

 

פרשת קורח

 

לאחר ההתרחשויות הדרמטיות שבעקבות מחלוקת קורח וכל עדתו, הכוללות הן את פתיחתה של הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ ובליעתו של קורח ורכושו והן את יציאת של האֵשׁ... מֵאֵת ה', האוכלת אֵת הַחֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם אִישׁ מַקְרִיבֵי הַקְּטֹרֶת, פונה הקדוש ברוך הוא אל משה ואהרן ואומר להם: הֵרֹמּוּ מִתּוֹךְ הָעֵדָה הַזֹּאת וַאֲכַלֶּה אֹתָם כְּרָגַע. תגובתם המיידית היא: נפילה עַל פְּנֵיהֶם.

 

הקריאה למשה ואהרן 'להרים את עצמם' פורשה על ידי מפרשים שונים כ'הבדלו', כלומר, כהמלצה (או ציווי?) למשה ואהרן להתרחק מהעם ההולך להינגף במגפה. לצד זאת, נראה כי 'הֵרֹמּוּ' מלמד על תנועה אחרת, שחורגת מעבר להיבדלות, ומכוונת להתעלות, להתרחקות אל מקום רם יותר, גבוה יותר.

כך מסביר רבי קלונימוס קלמן אפשטיין, מחבר הספר 'מאור ושמש', ומחשובי אדמור"י פולין בתחילת המאה ה19, שיום פטירתו חל בראש חודש תמוז  (נפטר לפני 195 שנים).

'הרומו' מתוך העדה: פירוש, שתרימו עצמכם למעלה מהם 

ולא תקשרו עצמכם עמהם.

 

תנועת ההתעלות של משה ואהרן היא תנועה של התנתקות מהעם, הנמצא במצב ירוד ונמוך, ועליה למעלה גדולה יותר, למקום המתאים, לכאורה, לצדיקים כמשה ואהרן.

אלא שה'מאור ושמש' כורך את ההתעלות הזו עצמה להמשכו של הפסוק - וַאֲכַלֶּה אֹתָם כְּרָגַע. לדבריו, התעלותם של משה ואהרן תפגע ב'חיותם' של בני ישראל, ומכאן שהקב"ה יוכל לכלותם.

חיבורם של הצדיקים אל שאר העם נותן לעם חיות ויכולת לשרוד משברים שונים, וכביכול, הקב"ה לא יכול לפגוע בעם כל עוד משה ואהרן לא מרימים עצמם ממנו.

 

תגובתם של משה ואהרן - וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם, מלמדת על הצעד ההפוך. משה ואהרן, לפי ה'מאור ושמש', מבינים שהכל תלוי בהם:

והנה משה רבינו ואהרן בשמעם דבר זה הבינו מדברי השם יתברך 

שהדבר תלוי בהם,

ושהוא פותח להם פתח שֶׁיֵּדְעוּ שעיקר תלוי בהם...

על כן תיכף ומיד אדרבה, קשרו עצמם עמהם

וירדו יותר למטה, 

וזהו ויפלו על פניהם

 

ה'נפילה' איננה של יאוש ולא רק של תפילה. התיאור של ה'נפילה' הוא התגובה ההפוכה ל'הרמה', זוהי תנועה של מחויבות עמוקה לעם ישראל, של חיבור אל מי שנמצא כרגע 'למטה', של אחריות ומוכנות למסור את הנפש, ולא להותיר את העם (החוטא, שאך לפני רגע הביע את מורת רוחו ממנהיגיו) ללא מנוע החיים שלו.

זוהי מורשתם של משה ואהרן, זוהי מורשתו של ה'מאור ושמש', על הצדיקים, הטובים, המובילים והשואפים 'למעלה' בכל תחום שהוא, לדעת 'ליפול על פניהם', להתחבר אל העם כולו להטעין ולהיטען בחיים ובאור.

 

שבת שלום, הרב אוֹרי ליפשיץ, רב טירת-צבי