שלום רב קוראנו היקרים

 

שבוע עצוב עבר על מדינת ישראל

תשע נערות ונער מצאו את מותם

בשיטפון בנחל צפית.

 

וכמו נכתבה התפילה

שנותרה ללא מענה

לקראת ארוע זה:

 

תפילה

יוכבד בת מרים

 

בְּדִמְדּוּמֵי עֶרֶב עִם עֵשֶׂב, עִם עָלֶה,

כְּאֶבֶן אֶת רֹאשִׁי אַנִּיחַ,

אֲפַזֵּר לָרוּחוֹת שַׂעֲרוֹתַי לְעַטֵּף

כָּל סִרְפָּד וְקוֹצֵי הַשִּׂיחַ.

 

פֶּן תִּרְאֶה יַלְדָּתִי וְתִתְאַו לָגֶשֶׁת

אֲלֵיהֶם בְּרֶגֶל מְתוּנָה,

וְתִפְרֹשׂ רֹךְ כַּפּוֹת יָדֶיהָ לְתֻמָּהּ

אֶל לַהֲבַת אִשָּׁם הַצְּפוּנָה.

אֶת כֻּלְּכֶם, אֶת כֻּלְּכֶם אֲבַקֵּשׁ, אֲחַנֵּן:

שִׁמְרוּהָ מִפֶּגַע, מִצָּרָה !

בְּעַד אַחַת צִפֹּרֶן אֶצְבָּעָהּ הַקְּטַנָּה

אָנֹכִי, אָנֹכִי כַּפָּרָה.

מתוך 'מחצית מול מחצית: כל שירי יוכבד בת-מרים', הוצאת הקיבוץ המאוחד 

1901-1980 , משוררת עבריה

 

 

העזרה שנתן צור אלפי ז"ל לחבריו

אותה סיפרו אלו שניצלו,

מראה את המוסר והערכים

"כל ישראל ערבין זה בזה".

 

ל"ג בעומר היום

שמחת המדורות החץ והקשת

גבורת בר כוכבא

וסודו של רבי שמעון בר יוחאי.

 

אך מעל לכל דברי רבו

"אמר רבי עקיבא:

ואהבת לרעך כמוך – זה כלל גדול בתורה"

 

 

שנאהב יותר, נעניק יותר

ניצור חברה טובה יותר.

 

 

שבת שלום וחג שמח

 

גדי ליאון

העורך

 

 

 

הנש"ר ישב לקומזיץ לכבוד ל"ג בעומר

 

חג רודף חג, מועד רודף מועד והנה אנחנו בל"ג בעומר.

לכבודו בחרנו הפעם שירי מדורה ידועים מימים עברו, שאחד מהם מהם אף עשה "עלייה".

כמו בשיר "שושנה שושנה" שחיים חפר כתב לו נוסח עברי ולא תרגום, איתו פתחנו את המפגש צפינו בלהקה ארמנית מבצעת את "הינגלה" הלוא הוא "שיר הפינג'אן", גם הוא נוסחו העברי שכתב חיים חפר.

ראינו את הלבוש העממי ואת הכלי נגינה המיוחדים וזיהינו את הלחן השונה במעט.

האזנו לביצועה של יפה ירקוני וכולם הצטרפו בשירה סוחפת מלווה במחיאות כפיים בסיומי השורות, במקומות המתבקשים.

למדנו כי קפה מרתיחים.... שבע פעמים... כמספר בתי השיר.. ואף למדנו כי הפינג'אן איננו הכלי ממנו נמזג הקפה כי אם הכוס אליהו הוא נמזג.

 

עברנו לשיר נוסף בביצועה של יפה ירקוני, שיר עברי מקורי במילותיו ובלחנו – "הסבתא בנגב", אותו כתב אבשלום כהן.

הרחבנו מעט אודות הפלמ"ח וההווי המיוחד של לוחמיו ומעט יותר על הציז'בט.

 

שמחנו לראות כי הילדים ברובם הכירו את מילות השירים, לעיתים אף את כל הבתים.

 

בכיתת המורה קרן חגגנו אף יום הולדת לטליה וסבתא אחת שמיהרה לפגוש את נכדתה.

 

ובכיתת המורה ליאורה שרנו משירי "הכבש השישה עשר" והילדים ממש "נכנסו" לאווירת המחזמר. היה כיף לחוש זאת.

 

גדי ליאון

רכז מיזם נש"ר

בית גיל עוז

 

 

חבורת הפיוטים חוגגת ל"ג בעומר

 

במפגשנו השבוע התכוננו היטב לקראת הערב בו יחול ל"ג בעומר.

ל"ג בעומר, הקשור לרבי שמעון בר-יוחאי, מתלמידי רבי עקיבא שטבע את האמרה: "ואהבת לרעך כמוך, זה כלל גדול בתורה".

 פתחנו את המפגש בפיוט מתוך שיר השירים: "אני חבצלת השרון" אותם פסוקים ממגילת שיר השירים המבטאים דיאלוג בין הרעיה והדוד, כנסת ישראל והקדוש-ברוך-הוא.

 פסוקים אלו הולחנו זה מכבר וביחד עם ג'ו עמר שוררנו אותם בשמחה.

לצפייה בביצוע החבורה לחצו כאן

לצפייה בביצוע החבורה להביאני אל בית היין  לחצו כאן

בהמשך ישיר, פיוטו של רבי ישראל נג'ארה, "יעלה יעלה" הבא לבטא בדיוק מערכת יחסים זו.

פיוט זה, שנכתב ע"י ר' ישראל נג'ארה, המשורר הגדול בן המאה ה-16, הוא שיר אהבה בין הדוד והרעיה, המכונה בשיר זה יעלה. השיר זכה ללחנים שונים והוא מושר ע"י כל קהילות המזרח השונות. הלחן הנפוץ ביותר הוא לחנו של עזרא אהרן, שחובר במאה האחרונה. אצל יהודי מרוקו למשל, מצוי השיר בשירת הבקשות של שבת בֹּא, אבל מושר גם בהזדמנויות אחרות. השיר מושר במיוחד באירועים של הולדת בת או שמחת בת מצוה, אך גם בעתות שמחה שונות, בשל מלותיו המרגשות ולחנו הכובש.

לעיון במילות הפיוט לחצו כאן

לצפייה בביצוע החבורה לחצו כאן

 

המשכנו לפיוט "יום זה שירו לאל שיר ומזמור" פיוט הלקוח מרפרטואר שירת הבקשות של מסורת חלב. השיר משורר את שירת השבת ואת השירה לאל. לחנו של השיר, בהתאמה למילים, מתרונן וכמו מזמין לשיר ולשורר. השיר חותם בעידוד ובחיזוק לאותם הקמים בלילות לשורר שירה ולאל ולשבחו, ומברכם בכך שיזכו להגיע לגבורות ולשבת בחצרות בית ה' - לזכות לגאולה.

לעיון במילות הפיוט לחצו כאן

לצפייה בביצוע החבורה לחצו כאן

ולסיום קינחנו בפיוט המפורסם ביותר משירי מירון המושר בליל ל"ג בעומר – "בר יוחאי" פיוט מסתורין זה חובר על ידי המקובל ר' שמעון לביא, והוא זכה לתפוצה עצומה בקרב כל קהילות ישראל. דומה שאין עוד טקסט קבלי שחדר לתודעת הציבור הרחב כמו שעשה זאת הפיוט בר יוחאי, ועם זאת עדיין נותר הוא רזא דרזין. 
עניינו של הפיוט הוא שבח לר' שמעון בר יוחאי והוא מתאר את עלייתו של רשב"י מספירה לספירה. אם בבית הראשון בר יוחאי הוא ככהן הנושא ציץ נזר הקודש, הרי בבית האחרון העם לומדי סודותיו הם כבר כהניו שלו, הנושאים חושן אורים ותומים ונעזרים בו בלימודם. 
הפיוט משופע בדימויים ובביטויים ציוריים יפהפיים שעל אף היותם מושגים קבליים הם ניתנים להבנה גם ברמת הפשט או הציור - קַו יָרוֹק מְחַדֵּשׁ חֳדָשִׁים, עֲצֵי שִׁטִּים עוֹמְדִים, אוֹר מֻפְלֶא אוֹר הַיְקוֹד הֵם יוֹקְדִים, לִשְׂדֵה תַפּוּחִים עָלִיתָ לִלְקוֹט מֶרְקָחִים, כְּרוּב מִמְשַׁח זִיו אוֹרֶךָ - ואולי זהו סוד קסמו של הפיוט, שעל אף כתב הצופן הקבלי שבו, רזיותו הבלתי מובנת והיותו כולו סוד מושך אליו את לבות יודעי ח"ן ופשוטי העם כאחד ומעורר את הדמיון. הקורא את הפיוט והשר אותו כמו רואה מול עיניו את הציורים שמצייר המשורר במלותיו, את דמותו המסתורית של בר יוחאי. 
הפיוט זכה למעמד חשוב במיוחד והוא מושר בליל שבת, אם לפני קבלת שבת ואם לאחר תפילת ערבית או במהלך ליל השבת. בל"ג בעומר, יום ההילולה של ר' שמעון בר יוחאי, זהו הפיוט המרכזי. יש קהילות הנוהגות לשיר אותו גם במעמד ברית המילה. חשיבותו של השיר גם בכך שהוא המייסד של סוגה שלמה של שירים בשבח רשב"י ושל שירים קבליים בשירת פייטני צפון אפריקה. 
מקובל לייחס את הפיוט לר' שמעון לביא, שגורש מספרד במחצית המאה ה-15 והגיע לצפון אפריקה. בשנת ש"ט (1549) עבר בטריפולי בדרכו לארץ ישראל אך משראה שיהדות זו זקוקה לו נשתקע בה והפך לרבה של לוב. חיבורו הידוע ביותר של ר' שמעון הוא "כתם פז", פירוש על ספר הזוהר. לצד היותו מקובל וחכם חיבר ר' שמעון שירים רבים, בכולם משוקעים ענייני סוד וקבלה. 

לעיון במילות הפיוט לחצו כאן

לצפייה בביצוע החבורה לחצו כאן

 

מוזמנים לחבור אלינו ולהצטרף

 

גדי ליאון

עורך מעת לעט

 

 

"קולנוע אקשן - הסודות שמאחורי הסרטים"

המונחה בידיו האמונות של עפר קדר 

מזמין את הקהל לצפות בסרט

 

"קרול"  – בריטניה/ארה"ב/צרפת 2015, 118 דקות

תסריט ובימוי: טוד היינס

משחק: קייט בלאנשט, רוני מארה, שרה פולסון, קייל צ'נדלר

זוכה פרס השחקנית הטובה ביותר - פסטיבל קאן 2015. (קייט בלאנשט)

 

שנות החמישים השמרניות בארה"ב. קרול היא אישה נשואה יפה, אמידה ואלגנטית. תרז היא צעירה שרק מתחילה את דרכה בחיים. מפגש מקרי בחנות מצית חברות יוצאת דופן בין שתי הנשים, שתמשיך ותתפתח לאהבה נואשת וחסרת מעצורים

 

 

לצפייה בקדימון לסרט לחצו כאן

להתראות בקולנוע

 

הסרט יוקרן באולם בית הספר "גאון הירדן"

שבקיבוץ נווה-איתן

ביום רביעי כ"ד  אייר  - 9 במאי

תחילת ההקרנה בשעה 10:20

סיום ההקרנה בשעה 13:00

 

מוזמנים לצפייה בסרט

גם חברים שאינם חברי החוג    

בעלות של 25 ₪

 

 

לכל שאלה ופרטים נוספים ניתן לפנות לרויטל 

 050-5230198     04-6757402

revitalfuks@gmail.com

ערב שבת, אני בדרכי לבית הכנסת ונפשי עגומה עלי בגלל חייהם של הצעירים שנקטפו באיבם בנחל צפית, חושב אני על הוריהם, והרי גם אני אב שכול, יפתח בני נפל בלבנון ויודע אני נפשם של ההורים. אמרתי בליבי הרי בשבת אסור להתאבל, מקווה שקבלת השבת תעבירני למצב רוח אחר.
כדרכי, יחד עם הציבור, אומר את פרקי התהילים של קבלת שבת ומגיע הפרק מזמור לדוד, באחת נפעם לבבי למשמע המילים:
תהלים פרק כט (למקוטעין)
ק֥וֹל ה' עַל־הַ֫מָּ֥יִם אֵֽל־הַכָּב֥וֹד הִרְעִ֑ים ה' עַל־מַ֥יִם רַבִּֽים:
קוֹל־ה' בַּכֹּ֑חַ ק֥וֹל ה' בֶּהָדָֽר:
ק֣וֹל ה' שֹׁבֵ֣ר אֲרָזִ֑ים וַיְשַׁבֵּ֥ר ה' אֶת־אַרְזֵ֥י הַלְּבָנֽוֹן:
קוֹל־ה' חֹצֵ֗ב לַהֲב֥וֹת אֵֽשׁ:
ק֣וֹל ה' יָחִ֣יל מִדְבָּ֑ר יָחִ֥יל ה' מִדְבַּ֥ר קָדֵֽשׁ:
ה' לַמַּבּ֣וּל יָשָׁ֑ב וַיֵּ֥שֶׁב ה' מֶ֣לֶךְ לְעוֹלָֽם:
ואיני יודע נפשי.
הרי גם זו מהדרך בה מנהל בורא העולם את עולמו, ושואל אני לאן אנחנו הולכים עם זה.
חושב אני על נכדי, יפתח הנקרא על שם בני יפתח הי"ד שלמד במכינה זו "בני ציון" יודע אני את תרומתה לו ולחבריו, וביחד את תרומתם לעם ישראל.
אני מבקש שיתקיים בהורים. וב"בני ציון" הפסוק האחרון שבמזמר זה:
"יְה' עֹ֖ז לְעַמּ֣וֹ יִתֵּ֑ן יה' יְבָרֵ֖ךְ אֶת־עַמּ֣וֹ בַשָּׁלֽוֹם:"

עשהאל (עשי) פשחור

עין-הנצי"ב

בתמונה: וישבר ה'  את...... (מתוצאות הסופה ליד ביתי)

 

שביבים / שאול שיף

רוח של רעות  ואחווה

{ מתוך ראיון עם גב' מרים פרץ, זוכת פרס ישראל 2018, בתכנית "לפני כולם", עם דנה סומברג, בערוץ 20.  מתאים לימי ספירת העומר "שלא נהגו כבוד זה בזה". }

שאלה: אחרי כל ההתרגשות בסוף השנה עלית לקבר בניך, אוריאל ואלירז. מה אמרת להם שם?

תשובה: קודם כל חיבקתי אותם והדלקתי נר, ובאתי לספר להם שהם קיבלו את פרס ישראל. שזאת לא אני. שזה הם. שזאת הרוח שלהם. שבעצם המדינה הזאת אומרת שהרוח הזאת של הרעות, של האחוה, של החסד, של הנתינה, של  הערכים האלו, של השליחות, זאת הרוח שהמדינה הזאת הוקירה עכשיו, ואשריכם שהשארתם לי את הרוח הזאת שהיא עדיין בוערת בי, שעדין יש ניצוץ שנדלק ומחלק את הרוח הזאת בתוך העם הזה.

שאלה: מדהים. פשוט כל שיחה איתך היא השראה. בסוף השבוע הוצפת באהבה ובמחמאות. יצא לך להיתקל גם בתשובות פחות מפרגנות?

תשובה: לא ראיתי אפילו תגובה אחת לא מפרגנת, וגם אם תהיה כזאת, אני מקבלת אותה באהבה, כי יש מי שחולק,וזה בסדר. ואני רוצה לומר לך שאני פשוט לא מאמינה על כמות הטלפונים, האנשים. חוצה מגזרים, חוצה עדה, חוצה אמונה. ואני שואלת את עצמי: מה, כל אלה שמחים בשמחתי? זה העם שלי! הפרס שלי זה המפגש עם עם ישראל!

שאלה: אני חייבת לשאול אותך, מרים, את באמת ממלאת בכוח ובהשראה. אבל אין לך רגעים בינך לבין עצמך בסוף היום שאת אומרת: הייתי מוותרת על כל זה, הייתי מוותרת על המפעל העצום הזה רק בשביל לחזור אחורה בזמן?

תשובה: אני אומרת את המשפט הזה יום יום. הייתי מעדיפה שלא תראייני אותי, שלא תכירו אותי. הייתי מוותרת על כל  זה. תחזירו אותי לימים האלה של שישה ילדים, של בעלי אליעזר הצדיק,  מנהלת בי"ס ממלכתי ברוח טלי, עם שורשיות, עם אהבת המולדת, עם הכרת הסידור ופרשת שבוע גם לילדים בממלכתי. הייתי מוותרת על הכל.  אבל נגזר עלי. ועכשיו, את המציאות ההיא אני לא יכולה לשנות, אבל איך אני אמשיך - זה בידיים שלי. תביני, את הרע, הרע ביותר, חוויתי. כשאמא קוברת את הילדים שלה- מה יכול להיות יותר נורא מהדבר הזה? מה יכול להיות יותר כואב מהדבר הזה? את הרע חוויתי. אני רוצה להיות רק בטוב. אני רוצה שתביני: אני מקבלת את פרס ישראל ואין לי שום דבר קונקרטי להראות. אין לי מפעל שהקמתי. אין לי מזכירה. אין לי לשכה. יש לי לב אחד. שבור, כואב, אבל הוא גם שמח, ואוהב את הארץ הזאת ואת העם הזה, והוא ממשיך לפעום. וכל זמן שהלב הזה ממשיך לפעום, לא רוצה לבזבז רגע אחד מחיי. רוצה לצאת לעם הזה, רוצה לחבק, רוצה לאהוב, רוצה לומר: אפשר להמשיך, וכוח החיים עצום יותר מכוח המוות.

על מה הייתה המריבה?

גם היום, אחרי כל כך הרבה שנים מאז, אי אפשר להתעלם משאלת השאלות שמזדעקת מיד: איך? ריבונו של עולם, איך זה יכול להיות? הרי מי אם לא רבי עקיבא אמר "ואהבת לרעך כמוך - זה כלל גדול בתורה!" אז איך זה קרה להם, לתלמידי רבי עקיבא שלא נהגו כבוד זה בזה והמיטו על עצמם אסון כבד, שעליו אנו מתאבלים בימי ספירת העומר ? איך זה שדווקא הם, תלמידיו של מי שחינך תמיד לאהבת ישראל, בדיוק בעניין הזה הם נכשלו ולא נהגו כבוד זה בזה?

על השאלות המביכות הללו עונה הרבי מליובאוויטש, שמסביר, כי דווקא בגלל דבקותם העזה של תלמידי רבי עקיבא ברבם הנערץ הם התעקשו לקיים תמיד את הציווי המיוחד שלו: "ואהבת לרעך כמוך". הם רצו תמיד שגם חברם יבין וידע את תורת רבי עקיבא כפי שהם הבינו אותה, עד כדי כך שלא יכלו לסבול את חברם שהבין אחרת את דבריו של רבי עקיבא. נו, אבל מה אפשר לעשות, כמו שלא כל האנשים נראים אותו דבר ככה הם גם לא חושבים אותו דבר. תלמיד אחד מבין כך ותלמיד שני מבין אחרת. "אבל איך אני יכול לנהוג בו כבוד?" שאל את עצמו אחד התלמידים: "הרי הוא לא מבין בכלל את מה שרבי עקיבא אומר, הוא ממש מעוות את דברי הרב!". כך קרה שתלמידי רבי עקיבא לא נהגו כבוד זה בזה. כך התרחשה הטרגדיה האיומה שגדעה את חייהם של אלפי אלפי תלמידים. הפתרון - כמו רבי שמעון!  ל"ג בעומר הוא יומו הגדול של רבי שמעון בר יוחאי. ביום זה פסקה המגיפה הנוראה שהכתה בתלמידי רבי עקיבא. יחד עם רבי שמעון אנו מוצאים את הפתרון איך לנהוג כבוד זה בזה ולאהוב תמיד כל יהודי. מיד כשיצא מהמערה אחרי 13 שנים, הדבר הראשון ששאל רבי שמעון היה: במה אפשר לעזור? מה אפשר לתקן? איך אני יכול לעשות שיהיה לאנשים יותר טוב? וכשענו לו שיש בעיה לכוהנים שהם אינם יכולים לעבור בעיר טבריה שיש בה חשש לטומאת מתים והם צריכים לעשות סיבוב שלם כדי לעקוף את העיר, הוא הלך מיד ותיקן זאת. הוא טיהר את העיר ופתח את הדרך לכוהנים כדי שיוכלו ללכת שם לבטח. כזה היה ר' שמעון. תמיד חיפש במה הוא יכול לעזור ולסייע ליהודי אחר. באהבת ישראל שלו, תיקן רבי שמעון את חטאם של חבריו – תלמידי רבי עקיבא – ונתן גם לנו את הכוח לנהוג כמוהו לאהוב כל יהודי. 

[הרב מנחם הכהן פרידמן  רב הקהילה ובית הכנסת פועלי צדק, אור יהודה]

 

 

צמחי העונה

 

על "כף אווז האשפות"- צמח בר שגדל באזורינו כצמח בר נפוץ ובעונה זו- גם פורח- פריחה לא בולטת, מבשיל זרעים שחורים וזעירים- שייך למשפחת הסלקיים- בעל ערך תזונתי כמו הקינואה- פרטים נוספים אפשר למצוא באינטרנט  Chenopodiastrum murale  וגם בספר של ד"ר אורי מאיר צ'יזיק- "צמחי בר למאכל" יש מספר מתכונים- קציצות או תבשיל בשילוב עם שעועית לוביה כמו עלי סלק ועוד.

גם הירבוז באותה המשפחה וניתן ללקט ולבשל באותה מתכונת.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

והעיקר...דרך אגב

 

בנעורי כבש לב ספר מתורגם אשר נקרא: "אפשר גם בלי קביאר" של יוהנאס מריו סימל סופר אוסטרי ממוצא יהודי.

הספר שהיה מעין ספר ריגול התפרסם בעיקר בשל תיאורי התבשילים של גיבור הספר אשר נוסף להיותו בלש-מרגל מוצלח הינו גם חובב בישול. סיפור הריגול השגרתי הופך להיות ייחודי בעזרת מתכוני הבישול המשובצים בו...

בזמן האחרון התגלגלו לידי שני ספרים האחד העוסק במוסיקאי וחברו השני בציירת.

גם בשני ספרים אלו מופנית תשומת ליבנו אל התיאורים הנוספים החוברים לעלילה.

                "סונטה לגוסטב" משובץ בתיאורי נגינה בפסנתר ו"הציור האחרון של שרה דה ווס" של דומיניק סמית מספר על ציירת בשנת 1600 פלוס אך גולש מתחומי העבר ההיסטורי אל המאה ה- 20.

ניתן להתווכח על טיבם של שלושת הספרים, אך המשותף לשלושת היצירות הוא כוחם של התיאורים המשובצים כב"דרך אגב" ושובים את תשומת ליבנו במקצועיות הייחודית להם: בישול, מוזיקה וציור. כדי לא להכביד אביא לדוגמה רק קטע אחד אשר צייר מקצועי יכל להתגדר בו כתיאור אמנותי של מעשה האומנות.

וכך, מתברר, תשומת ליבנו מוסטת מעיקרה של העלילה אל יכולת הסופר לפלוש לעולמו של האומן ציור, מוסיקה, או בישול והכל באמצעות            מילים, מילים, מילים.

 

 

"...ואז היא מכריחה את עצמה לגשת לעבודה שלפניה. היום היא מניחה את הבד המתוח על כן הציור ליד החלון, ולצדו תרשים פרחים. היא יושבת על שרפרף בגבה לחלון הכפול הגדול ומבטה משוטט על הנוף הקפוא. הנהר הקפוא והשמים נראים חיוורים מדי בעיניה. היא רוצה ביניהם הטיה של גוון וצבע עמוקים יותר, משהו שידחק את כל הלובן הזה. בשלב "השכבה המתה", היא צבעה את כל הבד בחום-אדמדם ושחור אבל עכשיו היא חוששת שקימצה בהם. לבן העופרת בשלג נראה קר ושטוח באחידותו. היא בוחנת את השטח סביב הנערה שליד עץ התרזה. היא תוהה לפעמים אם איננה מציירת משל למעבר בתה בין החיים למוות, ילדה המשרכת דרכה לעד בשלג...ערה כל ערב, מקשיבה לבית העץ הישן חורק וגונח, משחזרת את משיחות מכחולה כמו עיקריה של פילוסופיה מזרחית מחוכמת שקשה לרדת לעומקה. חידת עבודת המכחול ומעברי האור מבהילה אותה...בכל פעם כזאת - למשך כמה ימים – היא מצליחה לחשוב אך ורק על הציור."

יש מילים שהן מוסיקה, יש מילים של טעם וריח, ויש מילים שהן תמונה.

אבישג

יהי הכל

מילים: ברטולד ברכט    לחן: שלמה גרוניך    תרגום: נתן זך

יהי הכל 
שייך לכל שיוכל 
להטיב עימו 
שיוכל להטיב עימו 

הילד לאישה האימהית 
למען יגדל 
העגלה לעגלון הטוב 
למען ינהג בה היטב 
והאדמה, למשקים אותה מים 
למען תתן פריה בעיתו

יצירת מופת מתוך ההצגה "מעגל הגיר הקווקזי" וכמוהו גם כמעט המנון בתנועת השומר הצעיר.

 

לצפייה בביצועו של שלמה גרוניך לחצו כאן

לצפייה בביצוע מקהלת בית ספר יסודי לאומנויות "אורנים"

בליווי שפת הסימנים לחצו כאן

 

ברכט היה מחזאי ומשורר גרמני- מהבולטים שבמתנגדי המשטר הנאצי.   מעגל הגיר הקווקזי) בגרמנית( Der Kaukasische Kreidekreis הוא מחזה מפורסם מאת ברטולט ברכט,  שנכתב בזמן שבו ברכט חי בגלות בארצות הברית ב- 1944.

המחזה נכתב בסגנון אפי,  ונחשב למחזה קלאסי. במקור הוצג המחזה לראשונה במאי 1948 באנגלית (במכללה בשם קרלטון קולג' במינסוטה). ב1949 -  פורסם לראשונה בשפת המקור - בגרמנית - במסגרת כתב עת ספרותי בשם.  Sinn und Form רק ב- 9 בנובמבר 1954 הוצג לראשונה על גבי במות גרמניות בברלין.

השחקנית הראשית בהפקה זו הייתה בת זוגו של ברכט, השחקנית הלנה וייגל.

הוא מתרחש בגאורגיה הפאודלית, שבהרי קווקז,  בתקופת מלחמתה של איראן נגד הממלכה המאוחדת של גאורגיה.

הוא שואל האם הצדק המשפטי הוא מוסרי והאם זכות הקניין,  שעומדת במרכז חיינו, עדיפה על הצדק.

1987 תיאטרון הבימה  - הצגתו של ברטולד ברכט, בתרגומו של נתן זך הועלתה חמש פעמים על הבימות בישראל. שלמה גרוניך נקרא להלחין את ההפקה השלישית של המחזה. שני שירים מתוך המחזה יצאו בתקליטון: 'ככה זה', שבוצע בהצגה על-ידי יוסי בנאי, ו'אדון רב חוסן', בביצועה של מיקי קם. 'יהי הכל', אחד השירים הנוספים שהולחנו להצגה, מוכר בביצוע של גרוניך שהופיע ב'נטו'.

 

וידאו : שיר הסיום מתוך ההצגה "מעגל הגיר הקווקזי" של ברכט בבימוי אודי בן משה בתיאטרון הקאמרי.  השחקנים הראשיים: נטע גרטי ושלמה בראבא. לחצו כאן לצפייה

 

 

מעגל הגיר הקווקזי | מיקי קם | מתוך "70 שנה להבימה" (מנחה דן אלמגור)  שיר נוסף של שלמה גרוניך -"אמא וילד" לחצו כאן

פרשת בהר

 

במהלך פסוקי התורה המתארים את מצוות היובל, מובאת הלכה שפורשה על ידי חכמים כרחבה הרבה יותר מאשר ענייני היובל, הלכה השייכת לכל אדם באשר הוא.

האיסור להונות, מופיע פעמיים בפסוקי הפרשה. ראשית, במפורש בנוגע למעשה של קניה ומכירה: וְכִי תִמְכְּרוּ מִמְכָּר לַעֲמִיתֶךָ אוֹ קָנֹה מִיַּד עֲמִיתֶךָ אַל תּוֹנוּ אִישׁ אֶת אָחִיו. מדובר כאן באיסור להערים על הקונה ולמכור לו חפץ ביותר מכדי שוויו. שלושה פסוקים אחר כך נכפל הציווי - וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ, ואף נוספה לו אזהרה הנוגעת ליראת ה':  וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹוהֶיךָ כִּי אֲנִי יְהֹוָה אֱלֹוהֵיכֶם.

רבי אברהם בן עזרא ראה בכפילות הציווי ביטוי להדדיות של האיסור – המוטל בשווה על הקונה ועל המוכר. שני הצדדים במשא ומתן הממוני צריכים להיות ישרים, ולא לפגוע בכיסו של הזולת ולרמות אותו בשעת הקניה/מכירה.

לצד זאת, חכמים ראו בשני הפסוקים ביטוי לשתי מצוות שונות בתכלית. את הראשונה כינו בשם 'אונאת ממון', ואילו הציווי השני מדבר, להבנתם, על 'אונאת דברים'.

אונאת דברים זו היא ציעורו של הזולת מבלי לפגוע בכיסו. משפטים שנאמרים, שאלות שנשאלות, ציניות מרושעת, הזכרת עוונות ישנים, גניבת דעת  - כל אלו נכללים ב'אונאת דברים'.

הגמרא מוצאת שלושה ממדים שבהם אונאת דברים 'גדולה' מאונאת ממון, כלומר חמורה ממנה:

אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי: גדול אונאת דברים מאונאת ממון,

שזה נאמר בו: ויראת מאלוהיך וזה לא נאמר בו ויראת מאלוהיך.

ורבי אלעזר אומר: זה בגופו וזה בממונו.

רבי שמואל בר נחמני אמר: זה – ניתן להישבון, וזה – לא ניתן להישבון.

 

נראה ששלושת הממדים הללו קשורים זה בזה, ודרכם ניתן לראות את התמונה החמורה של אונאת הדברים, של ציעור הזולת. כסף ניתן להחזיר. ממונו של אדם הוא לא 'גופו', ועל אף התלות שלנו בכספנו, הן מבחינה מציאותית והן מבחינת הדימוי העצמי (הנשען בעולמנו לא פעם על גובה ההכנסות שלנו...), הרי שאין זה גופו של אדם, בוודאי לא נפשו. יראת ה' שהיא היא 'ראיית ה' (כפי שלימדנו הרב סולובייצ'יק) נמצאת במקום בו נמצאת הנפש, במקום בו נוגעים בדברים העצמיים, הדברים שאי אפשר להחזיר אותם.

אדם הרגיש לזולתו, ומשתדל לא לצער אותו, לא לפגוע בו, מממש את היותו ירא ה', מתנהג כמו זה שבאמת רואה את הנוכחות האלוקית בעולם, ומבין בעומקם של הדברים שהאדם שמולו הוא בעל נשמה אינסופית אבל פגיעה מאוד, ועל כן מנסה לשמח אותו ולהיות רגיש לכבודו של האחר.

 

שבת שלום, הרב אוֹרי ליפשיץ, רב טירת-צבי